כן נו, כולם שונאים את התחנה המרכזית. אף אחד במערכת טיים אאוט לא הופתע כשגילינו זאת בבחינת המדור היומי "העיר שלי" – מדור שנולד כדי לתת מקום לתושבי לפרגן לעסקים מקמיים, אבל גם שואל אותם בכל פעם מה המקום שהם לא אוהבים. לשמחתנו, אף אחד לא משתמש בו כדי לסגור חשבונות עם בית הקפה היקר מול הבית, אלא כדי להעיר על מקומות בעיר שהיינו רוצים לראות במצב טוב יותר. אז כן, כולם שונאים את התחנה המרכזית, אבל פעם בכמה זמן אנחנו מקבלים תשובה מפתיעה – לאו דווקא כי המקום אהוב, אלא לפעמים כי המילים "לא אוהב" מוציאים מאנשים משהו מאוד אישי וישיר. אלו עשרת הבחירות הכי מפתיעות שראינו במדור.

>> אחרי 22 שנה של ארץ נהדרת, הגיעה העת להיפטר מהפורמט העתיק

1. כיכר קדומים

"כיכר קדומים היא רחבה מושלמת עם מעט מאוד צל. הגיע הזמן שעיריית תל אביב תדאג לפתרון!".
(לעיר של חגי אשל, מאסטרו בתחום האירוח והבעלים של "Scent Jaffa")

2. נמל תל אביב

"אני חושב שאחד המקומות שפחות מתחברים אליי זהו נמל תל אביב. על פניו זה לוקיישן מהמם, אבל מרגיש לי שהוא הפך קצת לתפאורה יותר מאשר למקום עם נשמה. הכול שם עובד כמו שצריך, אבל זה מרגיש קצת חסר אופי אמיתי, חסר את ה"בלאגן" והאותנטיות שהופכים מקום בעיר לכזה שאתה ממש רוצה להיות בו. אני חושב שעם תמהיל יותר נכון של עסקים ואופי קצת יותר של שוק, היה אפשר לעשות אותו יותר לתל אביבים ופחות לאנשים מבחוץ"
(לעיר של דודי אפריאט, הבעלים של פיצריית לה טיגרה וקוקו נקו)

3. כיכר השעון

כיכר השעון ורחוב יפת. גם ככה אנחנו מדינה של סטרס והאזור הזה מעלה אותי קומה בדרגת הסטרס. תמיד פקוק, כולם צופרים ונוסעים כמו משוגעים. אין פעם שאני נוסעת על יפת ולא חושבת על כמה החיים פריכים והם יכולים להסתיים ברגע. וממש שם, ברחוב יפת.
(לעיר של די.ג'יי סמג', Head Of Membership and Communication בסוהו האוס ודי.ג'יי)

4. הכניסה לעיר

"הכניסה לתל אביב מכיוון חולון. למה אין שום שלט 'ברוכים הבאים לתל אביב'? איפה הגאווה של הבירה התרבותית של ישראל? כועס מאוד".
(לעיר של איתי תורן, אמן ההיפ הופ הישראלי ובנו של דן תורן ז"ל)

5. היציאה מהעיר

"אוקיי זה הולך להיות ספציפי, אבל היציאה מהעיר סביב מחלף לה גארדיה (הבלאגן מתחיל כבר בצומת הרחובות יהודה הלוי והרכבת, סמוך למקסיקנית הכי טובה בעיר, הטאקריה. ראיתם איך השחלתי עוד המלצה על הדרך?). למה זה כזה סיוט לצאת מהעיר עם אוטו? לכל מקום בארץ, בכל שעה ביום – תמיד לוקח 40 דקות רק להשתחל החוצה מתל אביב ואז עוד 12 דקות לנסיעה לאן שבאמת ניסית להגיע. אז מבחינתי, סביב רחוב הרכבת אפשר להרוס את כל האזור ולבנות שם כיכר אחת עצומה. או פתרון אחר, מקצועי, כי אני לא מבין בזה בשום צורה".
(לעיר של עמרי הכהן, שחקן, קומיקאי ואמן אלתור)

6. כיכר המדינה העתידית

"הפרויקט שבונים בכיכר המדינה – שלושה מגדלים אימתניים שנראים כמו נלקחו מסרט אימה. גדלתי בויצמן, כיכר המדינה היתה במסלול הקבוע שלי לקונסרבטוריון. כילדים, כל ל״ג בעומר היינו חוגגים בחלק המרכזי של הכיכר, המדשאה והשביל שמסביב לה, שהיום הופך לגוש הבניינים הכל כך לא קשור הזה. כל בוקר כשאני עוברת שם נחמץ לבי למראה הבניינים האלה".
(לעיר של אפרת לוי, פסנתרנית מובילה ומוערכת ומנהלת מוזיקלית בקונצרטים ברחבי העולם)

7. הירידה לחוף המציצים

"אהבתי את הירידה מרחוב חבקוק לחוף מציצים עד שעפתי שם מהאופניים ושברתי את המרפק. זאת ירידה תלולה ומתעקלת. הושבתתי מהעבודה למשך חודש וחצי. תחבשו קסדה!".
(לעיר של רומי שטייניץ, השף קונדיטורית של מסעדת "תריסר" בנמל תל אביב)

8. הסופר השכונתי

"אני ממש מתעבת את הסופר בשכונה. בכלל, קניות בסופר נהפכו לאירוע קשה, מתסכל ומעליב. בגלל המחירים אני מרגישה צרכנית רמוסה, וזה כשאני עוד יודעת מה המחירים, כי חצי מהמוצרים לא מסומנים בכלל ואנחנו נפרדות בקופה (קופסת הצלפים במלח ב-50 ש"ח בטח עדיין שם, מחפשת פראייר). וכל זה בהנחה שהצלחתי בכלל להגיע לקופה, כי המעברים הצרים מדי ותמיד חסומים בארגזים בפריקה, שנמצאים שם לבד כי מי שאמור לפרוק אותם בדיוק יצא לסיגריה, העגלות נוסעות רק באלכסון, מדפים שלמים ריקים לחלוטין מסחורה או מוצפים בנוזלים (חלב-קוטג'-עוף בהפשרה, כולם באופן ספונטני שואפים לפרוץ מהמכלים שלהם ולהימרח על המדף), והנורא מכל חוויות הסופר זה הדרעק שנדבק לאצבעות כשמנסים לבחור ירקות ובטעות תופסים מלפפון רקוב, עגבנייה משחירה או תותים מנוקדים פרווה שהתחבאו מאחורה. עכשיו לך תמצא במה לנגב את הידיים שנהפכו באחת לדביקות ומסריחות ואי אפשר לגעת בכלום"
(לעיר של ענבל הופמן, אמנית, מעצבת ומאיירת)

9. הבית בשינקין 57

"הבית בשינקין 57 היה מצודה של נעורים פרועים, של חיים בלתי מוגבלים, של מציאות-חלום. עברתי לשם כנערה עם אחי, עם בן זוגי ועם חברה נוספת, ויחד היינו תופרים, מנגנים, כותבים תסריטים כל הלילה ובשש בבוקר יורדים אל הרחוב, עייפים אבל מלאי חיים מהכתיבה ומהאפשרויות האינסופיות שעמדו בפנינו בגיל הזה שבו לא היינו צריכים כלום מהעולם והעולם היה צריך מאיתנו הכל. כששכרנו את הבית בשינקין 57, במחיר שהיום אי אפשר לשכור בו חניה, בעלי הבית אמרו לנו שהם בעצם מתכננים לבנות שם בניין חדש, ושאנחנו רק שם לכמה חודשים. אבל משנה לשנה החוזה נחתם מחדש, והדאגה שיזיזו אותנו משם, שבהתחלה היתה תלויה מעלינו כל העת, התמוססה. השנים עברו, אני ובן הזוג נפרדנו, אחי עבר הלאה, החברה ששכרה איתנו התחלפה פעמים רבות, אבל אני נשארתי.

"בסוף לא תמ״א 38 הזיזה אותי, אלא החיים. יום אחד, שש וחצי שנים אחרי הלילה הראשון שלנו שם, השארתי את הבית בשינקין 57, ובדיעבד גם את שנות נעוריי, מאחור. בהתחלה נשארו לגור שם חברים שלי, ואחר כך חברים של החברים, ובסוף, כשהגעתי לשם אחרי כמה שנים למסיבה שהוזמנתי אליה דרך מישהו, לא הכרתי יותר את האנשים שגרו שם והם לא הכירו אותי.
יום אחד עברתי שם וראיתי שלט גדול על הבניין ״למכירה פנטהאוז״. שלחתי תמונה לאחי והוא אמר, ״טוב, בסוף זה קרה.״ אמנם באיחור של 15 שנה, אבל בסוף זה קרה. עכשיו עומד שם בניין גדול ולבן, ולמטה ייפתח בקרוב בית קפה. שרה מקפה תמר נפטרה, וממילא היא כבר לא היתה מזהה את העיר שלה. אני גרה לא רחוק משם, ואני עוברת ליד המקום כמעט כל יום".
(לעיר של קמה ורדי טהרלב, זמרת-יוצרת וסופרת תל אביבית)

10. כלום ושום דבר

"אני לא מוצאת שיש מקומות שאינם אהובים, בעיר או בכלל. ממרומי גילי אני מחפשת ומוצאת בכל דבר את היופי שטמון בו או את האנשים המעניינים שמבקרים בו. אם תסתכלו היטב תוכלו גם אתם למצוא אותם בכל מקום".
(לעיר של חואניטה כהן סמית', תופעת בלוז וג'אז חוצת עשורים וז'אנרים יוצאת דופן. בת 93)

• העיר שלי
• כיכר קדומים
• נמל תל אביב
• כיכר השעון
• חוף מציצים
• כיכר המדינה

>> חגי אשל הוא מאסטרו אמיתי בתחום האירוח והבעלים של "Scent Jaffa" – חלל בוטיקי ליצירת נרות מבית "נודדת", הקייטרינג-מעדניה שהוא מפעיל בשמונה השנים האחרונות. המקום משלב חוויה אינטימית של הכנת נרות עם יינות ישראליים משובחים באווירה יפואית מיוחדת. ואם הוא נשמע לכם מוכר זה כיבבית שלו כבר ביקרנו. מחר (רביעי, 2.4) הוא יערוך מאסטרקלאס מיוחד באמנות האירוח יחד עם דקלה מלמוד, ובו תלמדו כיצד להפוך כל אירוע לחוויה בלתי נשכחת. הסדנה תכלול כלים פרקטיים, ליווי אישי וארוחת חיבורים מפנקת.פרטים נוספים והרשמה בעמוד האינסטגרם

>> הביסים הכי טובים וחוויה שמוציאה אותי מעצמי // העיר של אריק שנברגר
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. הסטודיו של אילן אדר

מהוותיקים של השכונה, אמן שעושה אמנות על זמנית, עם אחד החללים היותר יפים בעיר העתיקה/ תמיד כיף להיכנס בצהרי היום, לשמוע מוזיקה ולראות את הנמל מלמעלה. אמנות בינלאומית שלוקחת אותי גבוה.
כיכר קדומים 14

2. ⁠חילווה מרקט

אנדראה וג׳ק הם זוג מתוק שהעביר את הפעילות שלו מרחוב יפת לעיר העתיקה.הם אוספים אמנות ערבית מקומית ונותנים ביטוי מאוד יפה לאמנויות מלאכה מסורתיות.אנחנו חיים במציאות מורכבת שדורשת המון אומץ למצוא דרכים לקירוב לבבות, אני אוהב להתחבר לאנשים עם העשייה האותנטית ומלאת התשוקה שלהם, בזכות מי שהם ומה שהם מביאים לנוף התרבותי ביפו.אני אוהב לעשות אצלם את הקפה הראשון שלי בלב העיר העתיקה, עם קפה משובח, מאפים היסטריים של אימא של ג׳ק – מאפה גבינה וזעתר חובה!
מזל דגים 15

3. Handmade Art // אסתי קסטרו

השכנה הכי מתוקה שלי ברחוב, קומיקאית מוכשרת עם אסתטיקה מעלפת, עושה גם סדנאות, כל פעם שאני נתקע עם פרחים ללא כלי לאירוע אני יורד למטה לבחור לי פיס מהמם, ואם אתם כבר מגיעים אליה – תעלו גם לקפה אצלי.
הפנינים 1

4. שרון ברונשר

אשת הסטייל שתורמת הרבה לעיר לכל מה שקשור באופנה, טקסטיל והרבה גוד וייב.שרון ובעלה עברו לשכונה שלי בשנה האחרונה, ואיזה כיף שהיא בוחרת לגור פה על קו פריז ויפו.יש לה תערוכה מושלמת בשם "טיוטה" בגלריה מזל דגים, עבודות אינטימיות על גבי בדים, סדינים, שקי דואר וחפצים ישנים שנוצרו בחצי שנה האחרונה כחלק ממעברה ליפו.יצירה המהווה מעין טיוטה חיה של רגש ותנועה.
מזל דגים 5

5.בית קנדינוף

המסעדה הכי שווה ביפו שגם נמצאת מתחת לבית שלי. מעבר לזה שאנחנו עושים שיתופי פעולה נהדרים ותורמים יחד לעשייה קולינרית מקומית, אנחנו גם דוגמא יפה לשיתופי פעולה מאוד מוצלחים. מלבד אוכל מושלם יש להם תערוכות מתחלפות על הקירות, אוהב אותם מאוד.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מה צריך לשפר בעיר?
"כיכר קדומים היא רחבה מושלמת עם מעט מאוד צל. הגיע הזמן שעיריית תל אביב תדאג לפתרון!".

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הקרנות סרטים בימי רביעי בגן הפסגה (הקרנה ראשונה לעונה השבוע!).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר"מתנת הזוגיות הטובה"של ניסים אמון.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פרויקט כרובית– בישול וחלוקת מזון לנזקקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שירה ושירי מהשאפה בר. שומרות על תרבות חיי הלילה ביפו.

מה יהיה?
קהילות ומטבע מקומי – זה העתיד של יפו. גינת תל יפו בקצה פארק המדרון היא גינהקהילתית-לימודית. בגינה עובדים חניכים התיכון החברתי ושכנים ותושבי האזור. בגינה יש פרדס קטן, עצי בוסתן, גן ירק מפואר ופינות ישיבה קסומות. זה מה שיהיה.

• העיר שלי
• יפו העתיקה
• בית קנדינוף
• שרון ברונשר
• כיכר קדומים
• אירוח

בבוקר יום חול באמצע השבוע כיכר קדומים ריקה. אבל לגמרי. עוברי אורח בודדים חוצים אותה במהירות ורוב בתי העסק סגורים. רק באחת הפינות נרשמת תנועה מתונה. מורן אהרון ואלישבע אנגלברג מתארגנות לפתיחה המחודשת של עלמא, לשעבר מעדניה ארטיזנלית וחנות פרחים והום סטיילינג. העסק שנותר סגור מתחילת המלחמה עובר כעת התאמה למצב: המעדנייה הופכת לחנות ובר יין, ובחנות הפרחים יתקיימו סדנאות ואירועים קטנים. את המקום ינהל מפונה מהצפון שהיה בעלי בר במטולה.

>>אחרי יותר מארבעה חודשים: מסעדת a של יובל בן נריה נפתחת מחדש

בבוקר השבעה באוקטובר היו אהרון ואנגלברג, שותפות ובנות זוג, בביתן שבקיבוץ ניצנים. הן נכנסו לממ"ד עם הבנות, בנות שנתיים שנולדו בהפרש של שלושה ימים, ושהו שם שמונה שעות. "החדירות לא היו באזור שלנו אבל שמענו שהכול מתקרב", הן משחזרות. "בשלב מסוים מורן הרימה טלפון לקרוב משפחה, איש שב"כ, ושאלה אם להישאר. הוא אמר 'אם יש לכן אפשרות, צאו עכשיו'". תוך חמש דקות הן ארזו חיתולים ומעט בגדים ועזבו – בהתחלה לחברים, אחר כך להורים ואז לערבה.

כיום הן על קו ניצנים-יפו, ביד אחת מתפעלות את הבית וביד השנייה בונות את עלמא בצורתה החדשה כחנות יין בוטיקית. בכל שבוע יתארחו במקום יצרנים קטנים, מבשלות ויקבים שנבחרו בפינצטה, כשהראשונים בסדרה הם יקב פורה ומבשלת הבירה בירליך מקיבוץ מנרה. על התפעול של "עלמא מארחת" אחראי פיליפ גיטניק, בעלי בר הייןאומטלא ממטולה. "כרגע הבר בשטח צבאי סגור. אפילו סחורה אני לא יכול להוציא", הוא אומר בחיוך ומחפש בסלולרי צילום של הבר שספג פגיעה ישירה. "בשביעי-שמיני באוקטובר בישלנו לחיילים וזהו. עכשיו אני פה".

כשאהרון ואנגלברג מדברות על עלמא ועל הימה, חלל אירועים שנמצא גם הוא בכיכר ומאובזר במרפסת הכי יפה בארץ, עיניהן נוצצות. הן מאוהבות במקום ולא מוכנות לזוז ממנו גם כשהמצב קשה. "אנחנו נאחזות ביפו העתיקה כי היא מלאה בקסם אבל ככלל יפו לא חזרה לעצמה. אנשים שמים עליה איקס ומעדיפים לבלות במרכז תל אביב, למרות שביפו העתיקה אין מתיחות ויש בה משהו רומנטי מאוד. עלמא מתאימה לדייט בפינה סודית, ככה אנחנו רואות את זה", הן צוחקות, ומסבירות את הקונספט המודולרי, שמזכיר קצת את ימי הקורונה.

"החזון שלנו הוא לעשות דברים מיוחדים. זה מה שמבדל אותנו מחנויות אחרות, האוצרות ומה שאנחנו מביאות לשולחן. אנחנו לא מתיימרות להיות חנות גדולה ומסחרית, אלא מחפשות את הדברים המיוחדים שאנשים לא כל כך מכירים, ושבדרך כלל לא נמצאים על המדף". לדוגמה, יינות מיקב שיזף שבערבה ("יינות מעולים בלי שם מפוצץ"), ומיקב רוזה שבכפר מנחם, המתמקד ביינות טבעיים, או סיידר "קצוות" של המתססה. מתקן מיוחד מיועד למנות "גראב אנד גו", ומנות קטנות שמוגשות עם היין מייצגות את פילוסופיית הבישול היפואית-מקומית שלהן: ארטישוק ולאבנה; "דג מעושן בבריכה ספרדית" (כלומר סלסה ספרדית, שמנת חמוצה, קרקרים וירקות בייבי); וגם פלטת שרקוטרי (34-54 ש"ח).

בד בבד עם עלמא, גם חלל האירועים של אהרון ואנגלברג, "הימה", חוזר לחיים. הן מספרות שהטלפון לא מפסיק לצלצל, לאחר תקופה שבה המקום עמד שומם. "באוקטובר היומן היה מלא ובבת אחת הכול נמחק. שלושה חודשים לא היה כלום, והאירוע הראשון שעשינו מאז פרוץ המלחמה היה ברית, שאי אפשר לבטל". כאות סולידריות הן פותחות את הדלת למי שצריך – מסיבת רווקים של מילואימניק מכפר עזה, ערב צוות לעמותה שרוצה לפנק את המתנדבים, ובימי שבת – מדיטציה מודרכת למשפחות החטופים שמעבירה מאיה קדישמן.

"שתי עובדות שלנו נרצחו בנובה, חור עצום בלב שאנחנו לא מצליחות להתגבר עליו. כתבנו פוסט שאנחנו רוצות לפתוח את המקום כדי שהנוף יעזור לאנשים, וקיבלנו המון פניות". בהמשך הן מתכננות לארח את שף אבישי ארג'נטרו מכפר עזה, חבר קרוב שיבשל ארוחה שהכנסותיה יוקדשו לבניית ביתו מחדש. "המלחמה גרמה לנו להבין שאנחנו רוצות להגדיל את שיתופי הפעולה ולפתוח את עצמנו לאנשים שרוצים להתעסק באוכל ובאירוח ולחשוף את המקום לעוד קהל. זו זכות ענקית לשמח אנשים ויש כאלה שמאוד זקוקים לעזרה. החיבוק שאנחנו יכולות לתת להם ממלא את הנשמה".
כיכר קדומים 9, חמישי 16:00-22:00, שישי 10:00-16:00, שבת 10:00-18:00 ובחנות האונליין

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• כיכר קדומים
• אוכל יפואי

עוד סופ"ש יורד על העיר ואיתו תוגת הפומו, ויותר משאנחנו שואלות את עצמו מה נעשה בסופ"ש, אנחנו תוהות מה נפסיד בסופ"ש, איזו מסיבה טובה נחמיץ, אל איזה סייל מסחרר נדלג ומאיזו הופעה נבריז רק כדי להתעפש על הספה 48 שעות רצוף. אבל זה אנחנו. אתם בטח רוצים לעשות דברים כיפיים בסופ"ש, אז סיננו ופילטרנו לכם את הבולטים שבהם ועכשיו אתם שמחים. למעשה כיף לכם כבר עכשיו.

>> רוק אנד רול: 19 תערוכות שוות שיצילו לכם את הסופ"ש
>> הפתעה: פארק חדש ומגניב נפתח בקצה של תל אביב

חמישי 21:00 // זבולון דאב סיסטם מתאחדים באזור

הופה הופה תראו מי חזרו פתאום אחרי שנים של תחנונים: לאחר 7 שנים בהם לא הופיעו כלל, נפגשים חברי זבולון דאב סיסטם למופע מיוחד בו ינוגנו שירים משני האלבומים של הלהקה שהוקמה ב-2006 וחרכה בגרוב הממסטל שלה לא מעט מועדונים ופסטיבלים בארץ במשך עשור.כל מה שאתם צריכים לדעת – כאן

חמישי 23:00 // פול אוקנפולד בגגרין

בניינטיז הוא הוכתר לא מעט פעמים בלא מעט מקומות בתואר הדי.ג'יי הטוב בעולם, והשם שלו העביר רעד של ריגוש בגבם של מיליוני קלאברים. בתחילת שנות האלפיים, הקריירה של פול אוקנפולד עברה דירה לפסטיבלים משתלמים בארצות הברית ושת"פים עם שלל מוזיקאי מיינסטרים אמריקאים, והסאונד שלו הקצין לכיווני הקלאב טראנס המסחרי. עכשיו, עשיר מאוד ושבע הצלחות, הוא יכול לחזור בנחת אל המקורות הפרוגרסיביים שלו והערב תהיה גם לנו אפשרות לחזות בקאמבק הזה.פרטים וכרטיסים ממתינים לכם

שישי 12:00 // יריד התקליטים של הלילה

זה לא שישי בלי ירידי קניות קטנים וחמודים, והשבוע אנחנו מתמקמות ביריד התקליטים החברתי של הברלילה(יבנה 31, לא לבלבל עם פיצה לילה וגם לא עם מטבח לילה). אספנים שרוצים להציג את מרכולתם יכולים לעשות זאת חינם בהרשמה מוקדמת, הכניסה חינם אף היא וכל התקליטים נמכרים במחירים של עד 50 שקלים.אין הרבה פרטים נוספים אבל קחו עמוד איוונט

שישי 22:00 // מסיבת עושים ביד באוזן

"ביד" הוא מגזין הפורנו-אמנות הראשון בישראל, והוא מוקדש לתפיסת דימוי הגוף הגברי ולהצגה של מודלים גבריים שונים ומגוונים. הוא הוקם בשנת 2010, ועכשיו בשנת 2023 יוצא הגיליון העשירי שלו והוא יושק חגיגית במסיבה באוזן קלאב, כשאת רשימת התקליטנים מובילה אליוט אהובתנו, והחלל יעוצב ברוח דפי המגזין. לנו זה נשמע כמו כיף.הפרטים? הם תמיד בסוף באדום, מה לא ברור

שישי 23:00 // Fly Lyf בור

חובבי הטכנו/האוס המקומיים די מתייבשים בסופ"ש הזה, אבל תמיד אפשר לסמוך על הבור שיביאו משהו מעניין. ואכן, Fly Lyf הוא הצד הדי.ג'ייאי של צמד הפרודיוסרים TRIPL, ואחרי ארבע מסיבות שבהם כבר המריאו גבוה עם הקונספט (אחת מהן בהונג קונג), הם מגיעים להרים את הבור ממעמקיו. יש מסיבה, תנשמו.פרטים, כרטיסים ובשורות טובות

שבת 12:00 // שוק הקיץ של התדר

סוף העונה הגיע, וכמדי סוף עונה יש את השוק המסכם של התדר, ואנחנו לא מכירים דרך נעימה יותר להעביר את שבת בצהריים חוץ משנ"צ בים. חוץ מכל הדוכנים, הדברים הטעימים, המוזיקה והדרינקים, יכלול הפעם היריד המסורתי בבית רומנו גם יריד מתוצרת "תרבות של סולידריות" בסייל ג'נדר פלואידי ואקולוגי במיוחד.והנה כל הפרטים כמו שתמיד חלמתם

שבת 20:30 // לירז לייב בכיכר קדומים

הבריזה במוצאי שבת בכיכר קדומים היפואית היא סיבה מספיק טובה להגיע אליה אחרי פיקניק בגן הפסגה הסמוך, אבל השבוע תקבלו שם גם הופעה פתוחה וחינמית של Liraz (הלוא היא לירז צ'רכי) עם החומרים האלקטרו-פרסיים המאוד מאוד יפים שלה והרכב נגנים מלא.כל מה שאתם צריכים לדעת, למעט משמעות החיים, נמצא כאן

• ❤ תרבות
• חיי לילה
• גגרין
• האזור
• תדר
• בית רומנו
• כיכר קדומים
• טכנו
• אוזן
• האוזן השלישית

תל אביב היא לא עיר של כיכרות. וזה לא תמיד היה ככה. בראשית ימיה, ועד אמצע המאה שעברה, התגאתה העיר בשלל כיכרות קטנות, נעימות וטובלות בירוק, אלנבי היה רצף של כיכרות וביניהן פאוזות קטנות של רחוב, וב-1934 עם הקמתה של כיכר דיזנגוף עצרה העיר כולה את נשימתה בהתפעמות. תוכנית המתאר המקורית לעיר של האדריכל פטריק גדס דמיינה את תל אביב כעיר זרועת כיכרות ופיאצות, אבל אז הגיעו המכוניות והפקקים ותכנון מוטה רכב, דרסו את מרבית הכיכרות בעיר ויצרו שפע של זוועות אורבניות כמו כיכר אתרים המוגבהת, כיכר המדינה המוזנחת וכיכר רבין הסובייטית. בעשור החולף נזכרנו: כיכר זה דווקא דבר די נחמד. העירייה שפכה מאות מיליוני שקלים על שיקום ושיפוץ, כיכרות חדשות נולדו היכן שקודם היו מגרשי חניה, ופתאום חזרה "הכיכר" – כאידיאה עירונית – להיות חלק משמעותי מחיינו. הנה כמה שאנחנו אוהבים במיוחד. אפילו לא ידענו כמה התגעגענו.

10. כיכר קדומים

על פסגת יפו העתיקה מסתתרת הכיכר הכמעט סודית הזאת, לא מספיק נגישה ולא מספיק אטרקטיבית כדי להגיע אליה סתם כך במקרה, חסומה כמעט לגמרי מהים במקום להשקיף עליו בעוז, חלק מהכישלון האורבני המתמשך בניסיון למצות את הפוטנציאל התיירותי של יפו. אבל צריך לומר: היא יפהפיה ונהדרת, רחבת ידיים ומזרח תיכונית, הבתים הערביים והכנסיה הפרנציסקנית ונקודות התצפית מהן הים לפתע מבצבץ, תנופת ההתחדשות מאז הקורונה שהביאה לכיכר כמה מקומות שכיף לשבת בהם והופעות טובות בלילות הקיץ הנעימים – ופתאום כיכר קדומים היא מקום שאפשר להמליץ לבוא אליו. אז תבואו.

9. כיכר השוטר

כיכר קצת מצחיקה ופאתטית בקוטנה, שריד לאייטיז העליזות שבהן דברים כמו ריאות ירוקות וגינות ציבוריות לא היו חלק מהלכסיקון התל אביבי והרעיון היה שהתושבים יכולים וצריכים להסתפק בספסל וחלקת דשא קטנטנה כדי לפוש מתלאות העיר הסואנת. אבל עם השנים ועם השיפור בחזות פני העיר, הפכה הכיכר הקטנטנה הזאת למקום מתוק ומוצל שבאמת מצליח להציע מפלט באווירה שכונתית לעוברים ושבים, והקרבה ללה מולאן הסמוכה מספקת את כל הקפה-ומאפה שכיכר כזאת צריכה. אם היו עוד 50 כיכרות כאלה בעיר לא היינו עצובים.

8. כיכר המלך אלברט

זאת בדיחה, כמובן. ראש העיר מאיר דיזנגוף היה מסוחבק עם המלך אלברט מבלגיה שבא לבקר פה ב-1933, ואירגן לו כיכר על שמו בלב העיר העברית הראשונה. המילה "כיכר" מעט גדולה על אי התנועה המגוחך הזה שעל צומת מונטיפיורי-נחמני-מלצ'ט, שני ספסלים ושני פיקוסים, ואיכשהו עדיין מדובר באחת מפינות החמד הכי אהובות בעיר. הבניינים סביבה – ובעיקר בית הפגודה האיקוני – הופכים אותה לנקודה קסומה שמרגישה כאילו היא ממוקמת בשום מקום, מחוץ לזמן הזה, שזה גם הכי תל אביב שאפשר.

7. כיכר היל

אף אחד לא מכיר את כיכר היל. היא חבויה בצפון הישן בין רחוב בן נון לרחוב הורקנוס, על גבעת כורכר נסתרת וטובלת בצמחיה, גינה עירונית נפלאה וייחודית של שקט ושלווה שאין כמותה בעיר. או כמו שניסחו את זה בישיבת המערכת שלנו: "מה משמח יותר מלשבת בירוק שיש בו מערות קבורה אטומות, שקראו לו פעם 'גבעת בית המטבחיים', וקרוי על שם גנרל בריטי שצלח את הירקון? נהיה חם בלב רק מלחשוב על זה".

6. כיכר מסריק

החמצה תכנונית קשה שהפכה את כיכר מסריק למפגע תנועה ובליבו כיכר מנותקת שכל הניסיונות לשדרג אותה עלו בתוהו, הפוטנציאל העצום לא התממש ולמעט גינת משחקים קטנה לילדי השכונה אין לאיש סיבה של ממש להתיישב בה. יחד עם זאת, העובדה שבכיכר הזאת התמקם פסל הברווז לזכרו של דודו גבע, יצירה משותפת של ילדיו אהרון ותמי גבע יחד עם יהושע ואור כפרי, זאב אנגלמאיר, עופרה רודנר ותמיר שפר, הופכת אותה אוטומטית לכיכר מושלמת שאין בה כל רבב ומפיחה אופטימיות תמידית בלב הבריות. הלוואי על כל כיכר.

5. כיכר גבעון

"הדבר הכי קרוב לפיאצה שיש בעיר", היה הנימוק הרשמי של וועדת הבחירה המערכתית, וזה נכון, רק שבמקום מבנים מפוארים באריכטקטורה אירופאית עתיקה, מוקפת כיכר גבעון באחוריים של מבני משרדים ישנים ואפרפרים על כל המזגנים הדולפים הכרוכים בכך. ועדיין, בהתחשב במה שהיה שם קודם, מדובר בהצלחת ענק, כיכר חבויה ורחבת ידיים שילדים יכולים להתרוצץ בה, מוקפת בתי אוכל ומשקה מצוינים, עם כמה פינות מתוקות וירוקות שקמו בה בשנתיים האחרונות. וכשמרימים בה מסיבה, ובכן, תראו איזו מסיבה.

4. כיכר הבימה

תל אביבים מתים על כיכר הבימה. תל אביבים שונאים את כיכר הבימה. תל אביבים לא יודעים אם קוראים לה כיכר הבימה, כיכר התרבות או כיכר התזמורת. כמו יצירת אמנות גדולה באמת, הכיכר שעיצב ותיכנן דני קרוון מצליחה לעורר דיון ומחלוקת כבר יותר מעשור, בין מי שקובלים ובצדק על הבוהק הלבן והמסנוור שלה ועל היעדר הצל, ובין מי שמתפעלים מהאסתטיקה שלה, ובין ילדי האזור שמתענגים על הגינה השקועה והבריכה השחורה שבמרכזה ועל היכולת לעשות רייסים ברחבה עם הבינבות שלהם. זו גם, כמובן, הכיכר הכי פוליטית בארץ ולכן היא בלב של כולנו.

3. כיכר ביאליק

מה יש לומר על היופי הזה. חוץ מ"איזה יופי". כשתל אביב חלמה להיות באירופה, בדיוק על זה היא חלמה. כיכר שקטה עם אסתטיקה עילאית ומתנשאת בקצהו של אחד הרחובות הכי יפים בעיר, מוקפת בכמה מהמבנים הכי יפים בעיר כולל בית העיר המשופץ והארמון הקטן של חיים נחמן ביאליק. עד השבוע שעבר היא גם הייתה מנצחת בתחרות "הכיכר הכי יפה בעיר" בקלות, אבל אז הגיעה הכיכר הבאה.

2. כיכר הכנסת

לא ראינו את זה בא: במקום הכי נמוך בעיר, איפה שכל הג'יפה של אלנבי נשפכת אל הים, אחרי עשורים של הזנחה, נפתחה מחדש כיכר הכנסת עם היופי מעורר ההשתאות הזה, כיכר פתוחה לים שהחזירה את חלק הרחוב הזה להולכי הרגל וצפויה להוביל לפריחה מחודשת של העסקים סביבה. לשבת שם השבוע על שפת המזרקה, במזג האוויר הנוכחי, היה כמו להתחבר למצבר של שפיות והכניס אותה מיידית לטופ של המקומות האהובים עלינו בעיר.

1. כיכר דיזנגוף

לא נשאר הרבה מה לומר על תחייתה המחודשת של כיכר דיזנגוף, חלום עירוני של עשורים שהתגשם ותיקן את המחדל ההיסטורי של הרמת הכיכר כדי לעשות מקום לפקקים. במהלך הקורונה וסגריה הפכה הכיכר לסמל של רוח החופש והפאן התל אביבית, ומאז שעלה לנו לא ירד לנו. כיכר דיזנגוף היא לא רק הכיכר הכי אהובה בתל אביב – היא תל אביב עצמה.

בונוס: כיכר אחת שאיננה // עודד קרמר

כשהייתי ילד, ממש מזמן, כיכר המושבות הייתה המקום הכי מלהיב בעולם. לא זכיתי לראות את הכיכר העגולה עם הדשא שהייתה שם במשך שנים, ושבימי שבת, על פי הסיפורים, הייתה הופכת לאתר פיקניקים. גם לא זכיתי לראות את המדרגות הנעות של המעברים התת קרקעים מעלות ומורידות את הולכי הרגל שניסו לחצות את הכיכר הסואנת במנהרות התת קרקעיות. אני הגעתי לשם וגיליתי כיכר קצת שבורה, מאוד אפרורית, עם ריח שתן חריף. ועדיין, היא הייתה המקום שהכי אהבתי בעיר.

לא, קרמר לא עד כדי כך זקן. כיכר המושבות בשנות ה-20 (צילום: קלוגר-זולטן, לפ"מ)

בימים לפני הפקקים, והשיפוצים וגורדי השחקים, כשתל אביב כבר לא הייתה ישוב קטן אבל עדיין לא עיר גדולה באמת, כיכר המושבות כבר ידעה לאן כל זה הולך. מכוניות, רעש, מסחר, אנשים. הכל התערבב ביחד במין המולה כמעט בלתי נגמרת. אם בקצה רמת גן היה מקום לעמוד ולהריח שוקולד, כיכר המושבות הייתה המקום לעמוד ולהסתכל איך מטרופולין ענק נולד.

• ❤ תל אביב
• הבועה
• כיכר דיזנגוף
• כיכר גבעון
• כיכר ביאליק
• כיכר הבימה
• כיכר מסריק
• כיכר קדומים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 937 // עכשיו ההאנגאובר