Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

כרם התימנים

כתבות
אירועים
עסקאות
רוני ידידיה (צילום: בני גם זו לטובה)

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים. העיר של רוני ידידיה

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים. העיר של רוני ידידיה

רוני ידידיה (צילום: בני גם זו לטובה)
רוני ידידיה (צילום: בני גם זו לטובה)

רוני ידידיה, אייקון תל אביבי ומגדולי המלחינים שחיים בינינו, מוציא בימים אלה את "עיר ושמיים", שיר חדש מתוך "פרויקט אלתרמן" המצליח שלו שהאלבום השלישי מתוכו ייצא בקרוב. ניצלנו את ההזדמנות להמלצות אייקוניות לא פחות על חנות תקליטים שהיא שיעור פרטי בהיסטוריה, חומוס משגע וקסם של שדרה

>> רוני ידידיה (למה שלא תעקבו) הוא זמר, מוזיקאי, שדר בכאן88 ומגדולי המלחינים שמסתובבים בינינו בתל אביב. בימים אלה יוצא לאור שירו החדש, "עיר ושמיים" שכתבה תרצה אתר, בו הוא מארח את בועז בנאי לשיר אהבה יפהפה וריאליסטי על תל אביב. זהו הסינגל השני מתוך האלבום "פרויקט אלתרמן חלק ג'", אשר ישוחרר בחודשים הקרובים.

שני האלבומים הראשונים בפרויקט זכו להצלחה אדירה עם למעלה מ- 30 מיליון צפיות בקליפים בפלטפורמות הדיגיטליות ומעל לשני מיליון וחצי האזנות בספוטיפיי. מיטב אמני ישראל לקחו חל בפרויקט ללא תמורה, מתוך הבנה של חשיבותו ואהבתם ללחנים של ידידיה, ביניהם מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יעל לוי, גיא מזיג, שאנן סטריט, ישראל גוריון, דורי בן זאב, שלמה גרוניך, אילי גורליצקי, ששי קשת, משה בקר, ליאור ייני, רמי פורטיס, פיטר רוט, קובי אוז, חמי רודנר, ישראל ברייט, ליאורה יצחק, קובי רכט, אריק סיני ועוד.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. בריכת גורדון

בריכת גורדון היא הבית השני שלי. אני מבקר בה כל יום, לפעמים גם פעמיים ביום – מוקדם בבוקר, בשעות הצהריים, בערב, בכל מזג אוויר – בקיץ, בחורף, בגשם, בסערה… אני מכור למקום. לא מפספס אף יום. לבריכה יש ערך נוסטלגי עבורי. כשהייתי ילד ממש קטן אמא, שאהבה מאוד את הבריכה, לקחה אותי איתה כל בוקר לשחייה היומית וכשגדלתי ביקשה מהמציל שילמד גם אותי לשחות. כבר כילד התאהבתי במקום – במי הים הצוננים, הצלולים והמלוחים, בנוף הפתוח, חוף הים, המרינה, סירות המפרש, היאכטות, הגולשים והשקיעות המרהיבות. כל אלה יוצרים יחד קסם מיוחד שאין באף בריכה אחרת. עבורי לא מדובר רק במתקן שחייה אלא באסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים ומרגיעים.

בריכת גורדון (צילום: שאטרסטוק)
בריכת גורדון (צילום: שאטרסטוק)

2. שדרות בן גוריון

בתי הקפה האהובים עלי ביותר בתל אביב הם בתי הקפה הקטנטנים שפועלים לאורך שדרות בן גוריון, בהם אני שותה את הקפה הראשון של הבוקר. הקסם של השדרה נובע משילוב מיוחד של אדריכלות היסטורית, אווירה קהילתית שקטה ומיקום אסטרטגי שמחבר בין הלב הפועם של העיר לבין חוף הים. הבניינים הנמוכים משני צידי השדרה מעניקים לה מראה אלגנטי ואירופאי וגם מכניסים הרבה אור ואוויר. השדרה כולה היא מעין גינה ציבורית של כלל התושבים – אנשים יושבים על ספסלים, קוראים ספר ומשחקים שש-בש. בניגוד לשדרות הומות יותר כמו רוטשילד, שדרות בן גוריון משדרת רוגע שאני אוהב.

שדרות בן גוריון. צילום: shutterstock
שדרות בן גוריון. צילום: shutterstock

3. כרם התימנים

כרם התימנים היא אחת השכונות הקסומות והאותנטיות ביותר בתל אביב. למרות השינויים שהשכונה עברה במהלך השנים היא עדיין שומרת על אופי של כפר קטן וציורי הנטוע בלב המטרופולין של תל אביב. הסמטאות הצרות והמפותלות והחצרות הפנימיות של הבתים מעניקים תחושה אינטימית ונוסטלגית, כאילו הזמן עצר מלכת. מבחינתי, מעבר לאותנטיות, לאווירה ולנוסטלגיה, הקסם של המקום הוא הפן הקולינרי שלו. לצד הברים והמסעדות הטרנדיות, שרדו בה מוסדות קולינריים ותיקים בני עשרות שנים, המגישים אוכל תימני מסורתי לצד חומוסיות, מאפיות ובתי קפה שונים. כצמחוני חומוס הוא המאכל החביב עליי, ואם כבר חומוס אז אין כמו החומוסיה של שלמה ודורון– החומוסיה המשפחתית הוותיקה שנמצאת ברחוביחיא קאפח 30. המקום פועל מאז 1937 והחל כמוסד שמתמחה במנת פול מיתולוגית ורק בשנות ה- 70 החל להגיש חומוס. כיום המקום מנוהל על ידי הדור הרביעי למשפחה ומשלב בין מנות פול וחומוס מסורתיות לבין גרסאות מודרניות ויצירתיות של החומוס.

רק אל תראו את זה לתימנים. חומוס שלמה ודורון (צילום: אלעד שור)
רק אל תראו את זה לתימנים. חומוס שלמה ודורון (צילום: אלעד שור)

4. חנות התקליטים של אילן בן שחר

בעידן הסטרימינג והורדות המוזיקה, החנות של אילן בן שחר היא מעין שמורת טבע. המקום מתפקד כמו עדות חיה לתקופה שבה רכישת תקליט או דיסק הייתה אירוע תרבותי וטקס של ממש. עבורי אילן הוא לא רק מוכר, אלא מנטור – יש לו ידע עצום והמון סבלנות. הוא מסביר לעומק על כל מה שרק רוצים לדעת ומדביק בתשוקה שלו, מה שהופך כל קנייה לשיעור פרטי בהיסטוריה של המוזיקה. השילוב בין ידע אינסופי והתלהבות ממכרת הופכת כל ביקור בחנות לחוויה מרתקת ומעשירה.
אבן גבירול 154 תל אביב

5. פארק הירקון

אי אפשר להתחיל להסביר כמה הריאה הירוקה הזו חשובה לבריאות הנפשית, לא רק שלי אלא של המוני תל אביבים. השדרוג בשנים האחרונות הפך את הפארק למקום בו המחשבות שלי פוגשות את הנפש תוך כדי צפייה באנשים שכמוני הולכים ורצים. אני אוהב את התנים שבפארק ושמח לראות את ההמלטות החדשות והגורים המתוקים. כשאני מתעורר מוקדם ומתקשה לחזור לישון אני יוצא לפארק ומהופנט מהערפל שנח על הדשא. בקשה לי לרוכבי האופניים – תישארו בשביל שלכם ותפסיקו לזלוג לשביל שלנו, הולכי הרגל. מספר פעמים כמעט נפגעתי מרוכבים חסרי אחריות.

יפים וחמודים. תנים בפארק הירקון (צילום: עופר וקנין)
יפים וחמודים. תנים בפארק הירקון (צילום: עופר וקנין)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אי אפשר שלא לאהוב ואת תל אביב ולשנוא אותה באותו הזמן. נולדתי וגרתי בעיר כל חיי ואני מכור לה, אך באופן שאינו סותר יש לתל אביב העכשווית כמה פגמים בולטים ומשמעותיים מאוד שהופכים אותה למקום לא אהוב. זו לא סתירה עצמית אלא מה שהופך את תל אביב למה שהיא – עיר שסובלת מצפיפות גבוהה בכבישים, דבר שהופך את הנסיעה בתוכה וממנה לסיוט. עבודות הרכבת הקלה, שהן פרויקט חיוני לטווח הארוך, יוצרות בטווח הקצר כאוס כמעט בלתי נסבל. חסימת נתיבים, רעש בלתי פוסק, אבק ושינויים תכופים בנתיבי הנסיעה וההליכה, שהפכו את מוקדי העבודות למקומות קשים לתנועה ולחיים. מערכת הניקוז של העיר, שנבנתה לפני עשרות שנים, אינה מסוגלת להתמודד עם כמויות גשם אינטנסיביות וכתוצאה מכך אזורים נמוכים כמו רחוב סלמה, חלקים מאלנבי ונתיבי איילון הופכים למעין אגמים, מה שמשתק את התנועה וגורם לנזקי רכוש. העיריה משקיעה הרבה משאבים בסלילת מסלולי אופניים אך כנראה לא מתאמצת מידי כשמדובר בניקוז.

אגם קינג ג'ורג', חורף 2020 (צילום: רוני קאופמן)
אגם קינג ג'ורג', חורף 2020 (צילום: רוני קאופמן)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע התרבות מהזמן האחרון שנגע לליבי היה"פסטיבל תל אביב". זה היה הפסטיבל הראשון מסוגו שאיגד את מגוון התרבות העירונית תחת קורת גג אחת. הפסטיבל נתן במה למגוון רחב של ז'אנרים: מוזיקה, תיאטרון, מחול, מופעי פרינג' ומיצגים אומנותיים,והקדיש מקום של כבוד לאמנים ותיקים לצד אומנים צעירים וחדשניים. מרגש במיוחד היה לראות ולשמוע את שלמה גרוניך במופע הפסנתר של שלומי שבן, מופע המחווה לאלבום של חווה אלברשטיין "כמו צמח בר" ואת המחווה של לירון עמרם לאבא שלו, הפייטן אהרון עמרם שהלך לעולמו לא מזמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
ה-7 באוקטובר היה הלם מוחלט. בהתחלה התמקדתי בחדשות ובאקטואליה אבל בשלב מסוים ניסיתי לשאוב כוח ועידוד ממקורות אחרים, ואז גילתי את תרצה אתר. השירים שלה, שנוצרו על רקע מציאות ישראלית רווית מתחים וחרדות, הצליחו לספק לי עידוד וכוח בתקופת המלחמה. תרצה אתר לא פחדה להתמודד עם הרגשות הקשים והכואבים ביותר והביעה אותם בכנות נדירה. שיריה נתנו לגיטימציה וקול לחרדה שחוויתי, כמו כולם. במקום להטיף לתקווה היא תיארה את המצב הנפשי המעורער של ההוויה. היכולת של תרצה לתמלל את המועקה הפכה את שיריה לנחמה, מתוך הבנה שכולנו חולקים את אותה חוויה רגשית.

אחד המוטיבים המרכזיים שקיבלו משמעות מחודשת במלחמה הוא נושא הגעגועים לדמות מגוננת והציפיה לחזרתם של יקיריהם. תרצה כתבה שירי געגועים לאבא שלה, נתן אלתרמן, ואף כתבה את"שיר החוזרים"– על שבויי המלחמה שחזרו הביתה. זה היה השיר הראשון של תרצה אתר שהלחנתי בזמן המלחמה ואחריו באו שירים נוספים – חלקם כואבים וחלקם שמחים ומעודדים. במהותם שירי תרצה אתר אפשרו לי לבכות על הכאב והפחד ובו זמנית להיאחז בציפייה לימים של שקט ולשובם של כל אלה שאבדו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הייתי ממליץ לתרום בתחומי בריאות הנפש וטיפול בטראומה. לאור האירועים הקשים יש עלייה דרמטית בצורך במענים נפשיים מיידיים וארוכי טווח. יש צורך בקווי סיוע, טיפולים פרטניים וקבוצתיים, טיפול בטראומה ובפוסט טראומה עבור ניצולים, משפחות שכולות וחיילים. מילה טובה לעיריית תל אביב-יפו שכן פועלת בצורה מאוד טובה בנושא.

מי התל אביבים שהכי צריך להרים להם?
לגיבורינו במדים – תודה מעומק הלב. לכל משרתי המילואים שעזבו חיים שלמים מאחור: את המשפחה, את העבודה והפרנסה ואת השגרה הבטוחה על מנת לחרף את נפשם כדי להגן עלינו. למשפחות המילואימניקים היקרות – אתם הגיבורים השקטים של העורף. הנשיאה בנטל, הדאגה הבלתי פוסקת, הערבות ההדדית, ההקרבה המדהימה והחוסן הנפשי שאתם מפגינים הם המקור לכוח ולתקווה של כולנו.

מה יהיה?
אני אופטימי. בטוח שיהיה טוב. רק טוב ועוד יותר טוב. בואו נקווה שאני צודק.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

רוני ידידיה, אייקון תל אביבי ומגדולי המלחינים שחיים בינינו, מוציא בימים אלה את "עיר ושמיים", שיר חדש מתוך "פרויקט אלתרמן" המצליח...

רוני ידידיה24 בנובמבר 2025
תהלוכת גאנווה בכרם התימנים, פסטיבל הקסם השחור (צילום: יחסי ציבור)

הקסם השחור: המוזיקה היא שכבה רוחנית שבה אנחנו יכולים לחיות יחד

הקסם השחור: המוזיקה היא שכבה רוחנית שבה אנחנו יכולים לחיות יחד

תהלוכת גאנווה בכרם התימנים, פסטיבל הקסם השחור (צילום: יחסי ציבור)
תהלוכת גאנווה בכרם התימנים, פסטיבל הקסם השחור (צילום: יחסי ציבור)

בכרם התימנים ממוקם בית הספר אלשיך למוזיקה ממסורות המזרח, ובשבוע הבא הוא יפצח בפסטיבל הקסם השחור בפעם הרביעית, כשהפעם מוקדשת התוכנית האמנותית למוזיקה תימנית. שמעון שי, מנהל בית הספר, מזמין אתכם להתחבר: "ככל שנכיר את תרבותו ושיריו של האחר, כך נתרכך. אנחנו במזרח התיכון. חייבת להיות דרך" // טור אישי

14 באוקטובר 2025

סוף סוף משאלת ליבנו התגשמה ואחינו האהובים חזרו הביתה. על כולנו עברו שנתיים קשות, כבדות, עצובות. לכל אורכן המשכנו בפעילות שלנו בבית הספר אלשיך, ואפילו קיימנו את הפסטיבל שלנו בשנה שעברה. עשינו זאת כמעט כנגד כל הסיכויים, עם חצי מהצוות מגויס למילואים, תחת איום של טילים ועם אזעקות וריצות למקלט. ובכל זאת, אצלנו באלשיך המוזיקה לא נדמה לרגע.

בית הספר שלנו ששוכן בלב שכונת כרם התימנים מתמחה בלימודי מוזיקה ממסורות המזרח. כאן המשכנו לנגן וללמוד מוזיקה ערבית, טורקית, פרסית ואין בזה סתירה, להפך – במוזיקה אנחנו מאוחדים. כלומר יש שכבה רוחנית שעובדת, שכבה שבה אנחנו יכולים לחיות יחד. מי ייתן וזה יחלחל גם לשאר השכבות. ככל שנכיר את תרבותו ושיריו של האחר, כך נתרכך. אנחנו במזרח התיכון – אם נרצה או לא – אז חייבת להיות דרך. הגשרים התרבותיים, כמו הפסטיבל שלנו, היו קיימים ויישארו תמיד על תילם.

במת הגג של בית ספר אלשיך, פסטיבל הקסם השחור (צילום: רונן טופלברג)
במת הגג של בית ספר אלשיך, פסטיבל הקסם השחור (צילום: רונן טופלברג)

השנה נקיים אתפסטיבל הקסם השחורבפעם הרביעית. הפעם הוא מוקדש למוזיקה התימנית. במהלך השנים ידעתי שיגיע הרגע לייקר את המוזיקה הזו, והרגע הזה הגיע. למרות שאנחנו בשכונה כבר שבע שנים לוקח רגע להרגיש חלק. המוזיקה התימנית אט אט נכנסה ללב, קולות תימן וסהר דוד (שיופיעו) על הגג כבר הופיעו על בימת הטרב (בר ההופעות שלנו) לא פעם.

מאחר ומרכז הפעילות שלנו הוא בית הספר אז היה לי חשוב לשלב תוכן מעשיר, רביד כחלני ורוני עברין יעבירו כיתת אמן על תהליכי יצירה של ההרכב המשותף שלהם ימאן בלוז, האחים סעיד ילמדו לרקוד בתימנית וגם מה עומד מאחורי הריקוד, ויובל וואג'ימה – חוקר ואספן נדיר – יעביר כיתת אמן בנושא האזנה מודרכת שהיא שיטוט מודרך במרחבי הים התיכון. אפילו הסטודנטים שלנו הכינו תוכנית בהשפעת המוזיקה התימנית ויעלו על במת "מקור הציפור" – במה המוקדשת לתלמידים ובוגרי בית הספר.

רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)
רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)

גם שמו של הפסטיבל –“הקסם השחור”– לקוח משמו של שיר יפהפה של ג׳קי מקייטן, זמר בן הקהילה התימנית. מילות השיר מתארות משיכה כמעט בלתי נשלטת של הדובר “לגופה השחור” של אהובתו. היום שיר כזה אולי נשמע גרפי מדי או לא פוליטיקלי קורקט, ועדיין זה שיר חזק ועל זמני שיש בו תשוקה אינסופית. והרי אנחנו בני אדם. הלב אולי שבור, אבל הרוח עוד נמצאת. אנחנו רוצים להרגיש בעוצמות, לחיות, ואין כמו מוזיקה תימנית כדי לעורר אותנו לחיים. זכות גדולה להדליק זרקור על התרבות התימנית, ואנחנו שמחים לשתף פעולה לשם כך עםאגודת תימא.

פסטיבל של מוזיקה תימנית זה בדיוק כמו שזה נשמע – יהיה שמח. זה מה שאני מבקש שיהיה. זו המהות של הפסטיבל: לתת מזור לחלק הגבוה שבנפש, להזין את הרוח. גם בימי מלחמה, גם בימים שאחריה, והלוואי שבעיתות שלום.

שמעון שי (צילום: תמר אייזנברג)
שמעון שי (צילום: תמר אייזנברג)

מבחינתי, השנה, השמחה כפולה ומכופלת: אנחנו גם מעלים על נס את המוזיקה היפהפיה הזו, הטבועה בקירות הבתים מסביבנו בכרם, וגם מקרבים ומלכדים את הקהילה שסביבנו ונותנים לה מתנה – שלושה ימים של מוזיקה וריקודים שקשורים בעבותות למקורות שלה. אז התחושה היא שאנחנו מעניקים ומתמלאים חמצן. כך אני רואה את הפסטיבל לאורך השנים: רגעים של אספקת חמצן. בהופעות אני מסתכל על הפנים השמחות – זה הפוקוס שלי. אני רואה עיניים נוצצות, גופים זזים –. ובעיניי זה חיוני לקיום שלנו. זהו חלקנו בעבודות השיקום של החברה שלנו, זה הביטוי לשאיפה לפיוס עם שכנינו.

תמיד בסוף היום האחרון אנחנו קורסים על הספות במשרד, ספוגים בזיעה, לא מאמינים כמה כיף היה. אז בואו לפסטיבל. זאת הזדמנות מצוינת להיות טובים זה לזה – תוך כדי צעד תימני.
>> פסטיבל הקסם השחור, 23.10-21.10, מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית, רחוב אלשיך 25 תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בכרם התימנים ממוקם בית הספר אלשיך למוזיקה ממסורות המזרח, ובשבוע הבא הוא יפצח בפסטיבל הקסם השחור בפעם הרביעית, כשהפעם מוקדשת התוכנית...

שמעון שי14 באוקטובר 2025
רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)

יש לי קסם שחור: כרם התימנים מקבל את הפסטיבל שמגיע לו

יש לי קסם שחור: כרם התימנים מקבל את הפסטיבל שמגיע לו

רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)
רביד כחלני וקולות תימן (צילום: יחסי ציבור)

המוזיקה התימנית תעמוד השנה במרכז פסטיבל הקסם השחור, שחוזר החודש (23.10-21.10) בפעם הרביעית אל מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית בכרם התימנים, עם שלל הופעות על הגג היפה שלו. בתפריט: רביד כחלני וקולות תימן, שירן & בקל, סדנאות, כיתות אמן ועוד. תעשו את הצעד

כבר שבע שנים שבלב כרם התימנים, רחוב וחצי משוק הכרמל וכמה רחובות מחוף הים (התיכון), בוקעים צלילי עוד, קמנצ'ה, טאר ושירה עמוקה מחלונות "מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית מהמזרח". זה רק טבעי שבמקום כזה יצמח גם פסטיבל מוזיקה עצמאי שמוקדש למסורות המוזיקה מהמזרח, וזה בדיוק מה שצמח כאן: פסטיבל הקסם השחור שחוזר החודש אל השכונה האהובה בפעם הרביעית (23.10-21.10).

הפסטיבל יוקדש השנה למוזיקה תימנית בגלגוליה השונים, עם שלושה ימים של מופעים, כיתות אמן, סדנת ריקודים תימנים, תקלוטים של אוספים נדירים ועוד. בלב שכונת כרם התימנים בתל אביב יארח את הפסטיבל מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית – על הגג הנדיר שלו שצופה לים יחד עם בר ההופעות היפהפה והנהדר טרב (Tarab) – ובכיתות המרכז יודגשו אספקטים שוני של העושר המוזיקלי שיוקדש השנה למוסיקה תימנית בגלגוליה השונים.

"לפתע תוקפני געגוע ומושכני שוב לשם" פסטיבל הקסם השחור 4 ★ – מוזיקה תימנית. ▰ 8 הופעות | 2 במות | 3 כיתות אמן ▰בשיתוף…

Posted by ‎Alsheikh אלשיך- מרכז למוזיקה מסורתית‎ onSunday, October 5, 2025

'פסטיבל הקסם השחור' הוא חלק מהפעילות הענפה של המרכז, אליו מגיעים תלמידים ומורים בכל הגילאים כשהם נושאים איתם כלי נגינה מסורתיים ומשיכה עזה להעמיק במסורות המוזיקה מהמזרח. המרכז כולל גם את ספריית "אל המזרח" – פרויקט שימוש ותיעוד של מסורות מוזיקליות שונות בהובלת פרופ' חביבה פדיה ומר שמעון שי. בין המשתתפים בפסטיבל השנה: רביד כחלני ורוני עברין, קולות תימן, שירן & בקל, די.ג'יי וואג'ימה, סהר דוד, אנסמבל זיו יחזקאל ועוד. השנה הצטרפה לפסטיבל גם תימא – האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת יהודי תימן מיסודו של עובדיה בן שלום ז"ל. והליינאפ? או, טוב ששאלתם:

>> מזל טוב תל אביב, יש לך פסטיבל חדש ושלומי שבן מנהל אותו
>> קולנוע הפסגה מציג: הפסטיבל שיכניס את יפו העתיקה לסינק

21.10 // Sahar – סהר והטוראג התימני

סהר דוד הוא אמן היוצר מוזיקה מקורית המורכבת מקיבוץ הגלויות התרבותי ישראלי, ומחברת מחדש בין הצלילים והמקצבים מדבריים מהסהרה לבין פיוטי הדיוואן התימני, כשהוא מלווה בהרכב מוזיקלי של 5 נגנים. ההרכב משלב צלילי גיטרה מדבריים עם כלים מסורתיים (ניי, קוואלה ,ריבאב) – ומביא חוויה מוזיקלית שבטית וקצבית, חיה ונושמת, השואבת מן השורש ומביאה עמה רוח חדשה.

סהר דוד (צילום: יחסי ציבור)
סהר דוד (צילום: יחסי ציבור)

22.10 // Shiran & Bakal

חגיגה מוזיקלית סוחפת שמחברת בין השפעות תימניות, עירקיות וערביות לבין גרוב עכשווי ומדבק. הצמד Shiran & Bakal חורכים במות בארץ ובעולם מתל אביב ועד סיביר, מטייוואן ועד אירופה – עם מופע חי שמפגיש בין שורשים מסורתיים לביטים אלקטרוניים בועטים.

שירן & בקל (צילום: יחסי ציבור)
שירן & בקל (צילום: יחסי ציבור)

23.10 // קולות תימן

הרכב בהובלת רביד כחלני. אנסמבל מוזיקלי שנוסד בשנת 2021 על ידי רביד כחלני (ימאן בלוז), האנסמבל נועד לשמר, להחיות ולהציג את המוזיקה והשירים העתיקים של יהודי תימן, תוך שימוש בקולות שבטיים, הרמוניות אורגניות, ותיפוף על תופי פח, להופעה המייצרת חווית טראנס ושמחה.

כיתות אמן וסדנאות:

21.10 // רוני עיברין ורביד כחלני:"אינטואיציה מתודית" כיתת אמן חד פעמית של שני המאסטרים המגיעים מרקעים מוזיקלים שונים ומשתפים פעולה מזה שנים. במפגש הם ישתפו על כלי העבודה שלהם ביצירה המשותפת. מפגש שהוא מעגל השראה ריתמי המטייל בין חופי תימן לקובה ויוצר עולם חדש.

22.10 // סדנת ריקוד תימני עם האחים סעיד:דוד ואביתר סעיד בסדנה חווייתית של מחול תימני. הסדנה חושפת את העושר התנועתי והמקצבי של המחול התימני, ומאפשרת לכל משתתף/ת לקחת חלק פעיל במסורת החיה. נוצר מרחב פתוח ושמח שבו התנועה הופכת לחוויה משותפת.

23.10 // סדנא עם יובל וואג׳ימה(בטרב Tarab): יובל וואג'ימה הוא אספן, חוקר מוזיקלי נדיר ודי.ג'יי, והמפגש עמו הוא שיטוט מודרך ומרתק במרחבי הים התיכון, הנילוס ודרום אסיה. איך תעשיית הקסטות הניעה את מהפיכת המוזיקה המזרחית? על התקליט האגדי של ג'קי מקייטן, "הקסם השחור", שירי בדואים ישנים שסללו את דרכם לשירי חלוצים ועוד.

יובל וואג'ימה (צילום: אריאל עפרון)
יובל וואג'ימה (צילום: אריאל עפרון)

במת מקור הציפור – טרב Tarab:

בכל ערב בין 18:00-19:30 יתקיימו על במת מקור הציפור הופעות קצרות של מוזיקאים תלמידי המרכז בעבר ובהווה בהרכבים קטנים שיתנו מקום ליצירה חדשה ומקורית הקשורה אל מקורותיה. בין המופיעים אנסמבל בהובלת זיו יחזקאל המחדש מוזיקה ערבית קלאסית לצד פיוטים הנשענים עליה. הכניסה לבמה זו חופשית!

>> פסטיבל הקסם השחור, 23.10-21.10, מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית, רחוב אלשיך 25 תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

המוזיקה התימנית תעמוד השנה במרכז פסטיבל הקסם השחור, שחוזר החודש (23.10-21.10) בפעם הרביעית אל מרכז אלשיך למוזיקה מסורתית בכרם התימנים, עם...

מאתמערכת טיים אאוט6 באוקטובר 2025
מאיה קוסובר (צילום: ענבל מרמרי)

בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט. העיר שלי מאיה קוסובר

בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט. העיר שלי מאיה קוסובר

מאיה קוסובר (צילום: ענבל מרמרי)
מאיה קוסובר (צילום: ענבל מרמרי)

מאיה קוסובר היא אגדת פודקאסטים וממייסדות חטיבת "כאן הסכתים" המעולה בתאגיד השידור הציבורי. בשבוע הבא היא תארח שלושה מפגשי לייב מרתקים במסגרת פסטיבל מילים טוות (21.6-17.6), אז הסכתנו ושמענו ממנה כמה המלצות יפואיות קלאסיות, טיפ על חוף קסום בבת ים וזיכרון מתוק ממזרקה. בונוס: איך לא להתעלם

9 ביוני 2025

>>מאיה קוסוברהיא מגישה ועורכת פודקאסטים בכירה בתאגיד הציבורי ("שיר אחד") וממייסדות חטיבת "כאן הסכתים" המעולה. בשבוע הבא היא תשתתף בפסטיבל "מילים טוות" שיתקיים במרכז תאו בהרצליה (21.6-17.6), פסטיבל שכולו מוקדש למילה המדוברת והכתובה במוזיקה, שירה, פרפורמנס, וידאו-ארט ומפגשים עם אמנים ואושיות תרבות ממגוון תחומים. קוסובר תערוך בפסטיבל סדרה מיוחדת בת שלושה מפגשים: עם קובי מידן במפגש נדיר ומסקרן, עם הזמר והיוצר עמיר לב לשיחה מרתקת שתחשוף את הקסם ביצירותיו, ועם הזמר דני בסן לשיחה מעמיקה על אחד מענקי המילים בפזמונאות הישראלית – יענקל'ה רוטבליט – יחד עם ביצועים של בסן לשירים שהפכו לקלאסיקות.כל הפרטים על הפסטיבל כאן.

>> נקודת המפגש של האנדרגראונד והבר הכי טוב // העיר של אלכס סספר
>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין

1. סמטת עצמון 10

בפאתי כרם התימנים, צמוד לשוק הכרמל. שם היתה הדירה הראשונה שלנו יחד (של רתם בת הזוג שלי ושלי). 45 מ״ר, מטבחון, סלון, חדר שינה ותקרה גבוהה עם מנוף לאופניים שתלויים מלמעלה. כל הטוב הזה ב-2500 ש"ח.
וברקע הרדיו מנגן את המילים של רוטבליט בקולה של קורין אלאל ז״ל:
״ברחוב קטן הפונה הימה ריחות הנענע וקולות השוק…
״החלון קרוע חסר לו בורג, קוץ בצנצנת של חמאת אגוז.
על המדף שניים לאה גולדברג, אלתרמן וזך ועמוס עוז״
סמטת עצמון 10 תל אביב

יפה כמו בשיר. סמטת עצמון (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
יפה כמו בשיר. סמטת עצמון (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

2. שיח בוגונביליה ורוד-סגול

קצת מעל מאפיית מרגוזה ביפו היפה שבה אני מתגוררת עם משפחתי היום. הגענו לשם זוג צעיר והיום אנחנו אימהות לשלושה ילדים (חמסה עליהם, שיהיו בריאים ושמחים). הצמח הזה זורק אותי למילים של יהודה עמיחי בשיר "באהבתנו" – "שיח בוגונביליה, זמן הופך מקום". את הבוקר ב"מופע של טרומן" שבו אני חיה אני פותחת כמעט כל יום בקפה מרגוזה, מאפייה משפחתית שהדמויות החולפות בה מגיעות בזמנים קבועים ומספקות תחושה של יציבות ובית. גם הכריכים והמאפים מעולים ומדובר בבועה של קיום משותף, בשפות שונות וללא גזענות. מקום שהוא נס בישראל של 2025.
קפה מרגוזה, מרגוזה 24 יפו

והריח בחינם. לחמי מחמצת סקסיים בקפה מרגוזה (צילום: סער מור)
והריח בחינם. לחמי מחמצת סקסיים בקפה מרגוזה (צילום: סער מור)

3. המזרקה בכיכר ביאליק

יש לי זיכרון מתוק של הכלב שלנו נח, רץ בהתלהבות של גור, הרגליים ממשיכות את פעולת הריצה באוויר – כמו בסרט מצויר – והגוף שלו כבר רטוב כולו ממי המזרקה. הוא יצא והתנער, הרטיב אותנו ואת כל מי שעמדו שם ליד ולא יכלו שלא לצחוק. היום יושב שםמוזיאון העיר תל אביב. הוזמנתי להעביר בו הרצאה על "איך לספר סיפור?" וסדנה שבה יכתבו "סיפורים מימי מלחמה". הדברים שכתבו והקליטו המשתתפות והמשתתפים לא יוצאים לי מהראש ומהלב. סיפור על התאהבות בגיל השלישי, על אח שחוזר עם טראומה מעזה, על אחות שהייתה תצפיתנית, על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם, על טיפולי פריון, על ניתוח קיסרי, על החלום ליצור מוזיקה ועל תסמונת הלב השבור. יש מי שהלב שלו/שלה לא שבור עכשיו?
מוזיאון העיר תל אביב-יפו, ביאליק 27 תל אביב

מקום לשמוח בו. המזרקה על רקע מוזיאון העיר. כיכר ביאליק (צילום: Shutterstock)
מקום לשמוח בו. המזרקה על רקע מוזיאון העיר. כיכר ביאליק (צילום: Shutterstock)

4. שאפה ופועה

השאפה (קפה בר מסעדה) של שירי ושירה היא בעצם יתד בציר החיים שלי, כזו שלמולה אני חווה את הזמן החולף ואיננו חוזר. רקדתי שם בהופעת רחוב של שי צברי, שתיתי לשוכרה עם חברות, התרוצצתי אחרי ילדים שרק למדו ללכת בשבת בבוקר. וכשהמקום נקלע לקשיים כלכליים, בצל המלחמה, ערכנו שם (ניר גורלי ואני) מפגש מאזינות ומאזינים, מעין מופע של "שיר אחד" לייב. נדב הולנדר ניגן ודניאל סאן קריאף שרה.

השאפה של יאפא. שאפה (צילום: עידו כחלון)
השאפה של יאפא. שאפה (צילום: עידו כחלון)

בחדר העבודה של פועה אפשר למצוא את השקט, הכח וההשראה להתמודד עם הדף הריק ולמלא אותו במילים. כל כך הרבה פרקים של ״שיר אחד״ ערכתי כשאני יושבת מבוקר עד ערב בשלחן השני משמאל עם מקבוק, ריפר (תוכנת עריכה), אוזניות ואוכל טוב שמנחש אותי ומגיע כמעט מעצמו (יש שם מחשב להזמנה עצמית).
שאפה, נחמן 2 יפו // פועה, רבי יוחנן 6, יפו

מקום למצוא בו שקט. פועה (צילום: פייסבוק/@cafepuaa)
מקום למצוא בו שקט. פועה (צילום: פייסבוק/@cafepuaa)

5. הים

אני חיפאית במקור וגדלתי בין הכרמל לים, כחול וירוק. חוף העלייה ביפו הוא החוף שנהגנו ללכת אליו עד שמצאנו חוף מוצלח ומקסים יותר בבת ים. לוקח לי זמן להשיל מעלי את החורף ולהתמסר לבגד הים, לחול ולמלח אבל כשזה קורה, כמעט כל אחה"צ קייצי מסתיים בשקיעה מול הגלים ובדרך הביתה, כשהחלון פתוח והרוח נכנסת, יש תחושה עמוקה של חיות.

בבת ים יש חוף מקסים יותר. חוף העלייה/עג'מי/הקשתות (צילום: RnDmS/גטי אימג'ס)
בבת ים יש חוף מקסים יותר. חוף העלייה/עג'מי/הקשתות (צילום: RnDmS/גטי אימג'ס)

ויש עוד כל כך הרבה מקומות שאני אוהבת! הסינמטק – דוקאביב הוא החג האהוב על חברתי הטובה ועלי. והמספרה הקטנה של ניר רובין ברחוב בלפור. ניר הוא בעצם פסיכולוג, נזיר בודהיסטי וגם ספר.

מקום לא אהוב בעיר:

פעם חיכיתי שעות בחדר המתנה לשירות מחברה סלולרית. הוצאתי מהתיק את "הספר החדש של אורלי קסטל בלום" (שנקרא כך), פתחתי וקראתי את הסיפור "המקום הכי מכוער בישראל" – ובאופן קוסמי ממש גיליתי שהסיפור נכתב על המקום הפיזי שבו אני נמצאת באותו הרגע. איזור התעשייה שבין בני ברק לרמת גן. לא רחוק מקניון איילון (לא נורא שהוא קצת מחוץ לעיר).

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מוות קטן" של מיטל רז בתיאטרון הבית, וירטואוזיות של סטוריטלינג ושתי ידיים רוקדות על שלחן ירוק. (דרמטורגית: יעל בייגון ציטרון). ויש מופעים שאני מחכה להם/ן מאוד ואראה ממש בקרוב : "נשות טרויה" של חנוך לוין בבימויה של דנה מודן, מופע בשם Take care בפסטיבל ישראל ו"30 שנה לגעגועי לקיסינג׳ר" של אתגר קרת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "בואי אמא" שמושר על ידי אמהות לבושות לבן (משמרת 101). הקולות של נשים שרות במאבקן השקט למול זוועות המלחמה. ערכתי פרק ב"שיר אחד" שמביא את הסיפור המפותל שמאחורי השיר הזה. סיפור שמתחיל עם לאה נאור בקיבוץ נחל עוז ובמובן מסוים גם מסתיים שם.
קולן של נשים בימי המלחמה מזכיר לי את המחזה ״ליזיסטרטה״ ומפיח בי תקווה לימים אחרים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. משום שיש א.נשים שהבית שלהם/ן הוא גיהינום כל השנה (שנים) ולא רק בזמן מלחמה. לארגונים ועמותות שמסייעים לילדים ונוער חסרי עורף משפחתי. uלאלו אשר פועלים למען שוויון, צדק ושלום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הבן הבכור שלנו חזר לא מזמן מבית הספר וסיפר על חג מתן תורה ועל עשרת הדיברות, מבלי משים הוא המציא דיבר חדש: "אל תתעלם". אני רוצה להרים לכל התל אביבים והתל אביביות (ולכל בני האדם) שלא מתעלמים. האנשים והנשים שיוצאים ויוצאות להפגין בכל דרך אפשרית, אלו ששרות, אלה שמחזיקים תמונות, שזועקות במגפון, שיוצרות שלטים יצירתיים, לכל מי שלא מסיט/ה את המבט, לכל מי שמאמין/ה באדם, בחיים כערך.

מה יהיה?
השאלה שאמא שלי שאלה אותי הכי הרבה פעמים בחיים ומעולם לא היתה לי תשובה. זאת כבר הפכה לבדיחה אצלנו במשפחה, אמא שלי שואלת פעמיים ברצף ״מה יהיה? מה יהיה?״; לא מזמן נפגשתי על במה עם מוקי צור בן ה-87, הוא אמר שההבדל בין תקווה לאשליה טמון בכך שאשליה מגיעה עם סימן קריאה ובתקווה קיים תמיד סימן השאלה. אני רוצה להישאר עם סימן השאלה הזה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מאיה קוסובר היא אגדת פודקאסטים וממייסדות חטיבת "כאן הסכתים" המעולה בתאגיד השידור הציבורי. בשבוע הבא היא תארח שלושה מפגשי לייב מרתקים...

9 ביוני 2025
איפה עוד יהיה הבית? גלבי - המקום של ענת. צילום: יעל שטוקמן

אין מקום: ענת שבי סוגרת את "גלבי" אחרי 15 שנים בכרם התימנים

אין מקום: ענת שבי סוגרת את "גלבי" אחרי 15 שנים בכרם התימנים

איפה עוד יהיה הבית? גלבי - המקום של ענת. צילום: יעל שטוקמן
איפה עוד יהיה הבית? גלבי - המקום של ענת. צילום: יעל שטוקמן

"העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות. יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם. צריך גם לדעת מתי לסיים, וזה הזמן שלי עכשיו לטייל בעולם, להסתובב ולהיות בפנסיה" // פרידה ממסעדת הבישול הביתי המיתולוגית בכרם התימנים

אין אדם בשכונת כרם התימנים ובסביבות שוק הכרמל שלא מכיר את ״גלבי״, הידוע גם בתור "המקום של ענת", על שם הבעלים הכל יכולה ענת שבי. כבר חמש עשרה שנה ששבי מבשלת בפינה הקטנה שבכרם אוכל ביתי מוקפד – מחומוס בדרך אל הים, ועד קוסקוס, תבשילים, מרקים, ממולאים והכל מה שישכיב אתכם לישון ואין יותר ללכת לים. המקום של ענת היתה במשך שנים אחת ממסעדות הפועלים האהובות עלינו, ולא רק כי ענת נהגה להזמין את הצועדים של מצעד הגאווה לזלול אצלה בסוף, ולארק כי היא יודעת לענות יפה מאוד למי שמתלונן על הורדת תעודת הכשרות שלה. למרות שזה בהחלט עזר. אבל למרבה הצער, כל זה עומד להסתיים.

>>קצף בנמל: שוק בירה קראפט כחול לבן יערך בבית המכולות שבנמל יפו

ביום שבת האחרון פרסמה ענת שבי בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה הודעה כואבת: "חברים יקרים, אחרי 15 שנות פעילות, בלב שלם החלטתי לצאת לחופשי", כתבה ועדכנה על סיום דרכה של מסעדת גלבי, "היה כיף לבשל לכם". בהתאם, בעוד כשבועיים (30.5) תסגור גלבי שבסמטת הכרמל את שעריה. השלט ״להשכרה״ כבר עומד על החלון, אבל עד שיגיע הרגע לעזוב הקהל מוזמן לבוא, לאכול ולהתנחם. "האמת שמיציתי", הסבירה שבי את ההחלטה לעזוב את המטבח.

מעריצים. ענת שבי. צילום: יעקוב
מעריצים. ענת שבי. צילום: יעקוב

"תמיד אמרתי לעצמי שבגיל 60 אצא לחופשי, והגיע הרגע. עברתי כאן הרבה, אני בשוק מאז סוף שנות התשעים ובגלבי מ-2010, וכשאני מסתכלת לאחור באמת נהניתי מכל רגע. רצים איתי כבר שנים לקוחות שהפכו למשפחה, וחלק אפילו קוראים לי אמא. אבל צריך גם לדעת מתי לסיים, וזה הזמן שלי עכשיו לטייל בעולם, להסתובב ולהיות בפנסיה״.

זה קשור בין היתר למלחמה ולתקופה?
״לא באופן ישיר' אבל הכל קשור אחד לשני במדינה הזו. זה הבית שלי ואני תמיד אחזור לארץ, אבל קשה פה מאוד עכשיו ואני צריכה קצת אוויר לפני שאשתגע. חוץ מזה' הזמנים משתנים והיום מה שהולך יותר בסצנה הקולינרית זה פיוז׳ן, מנות שרינג וביסים קטנים. אני לא מתכוונת להתחדש ולהתעדכן בטרנדים – העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות/ יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם. חוץ מזה אני רוצה לhהנות ולטייל בעולם, להסתובב ולאכול, ולא רק לבשל לאחרים״.

המסעדה הסודית הכי מוכרת בשוק הכרמל. המטבח של ענת (צילום באדיבות ענת שבי)
המסעדה הסודית הכי מוכרת בשוק הכרמל. המטבח של ענת (צילום באדיבות ענת שבי)

איך הגיבו הלקוחות?
"היו עצובים מאוד, אפילו ניסו לשכנע אותי לא לסגור ומשכתי עוד כמה שבועות בגללם. יש אנשים שמגיעים קבוע כבר שנים וזה באמת כואב בלב, אבל אני צריכה לחיות ולצאת לחופשי. אני גם אם חד הורית, כבר שנים שהכל היה עליי. עכשיו כשהבן שלי ברשות עצמו, זה הזמן שלי והוא מפרגן. אומר לי אמא, קדימה, סעי".

למה הכי תתגעגעי?
"ללקוחות, הם באמת הפכו למשפחה. אבל אני אגיד לך למה אני לא אתגעגע לרגע: למס הכנסה, לביטוח לאומי ולמע״מ שעשקו אותנו וחנקו אותנו כל השנים האלה".

אז מה התכניות?
״קודם כל טסה בכיוון אחד לאירופה. הכישרון שלי הולך איתי לכל מקום, אז אולי אני אבשל. היו כל מיני הצעות אבל נראה, זה לא סוף פסוק והמטבח תמיד איתי. אבל זה הסוף של גלבי, וכמו שכתבתי בפוסט – נתראה כשנתראה״..
גלבי תיסגר ב-30.5. עד אז היא תהיה פתוחה בימי ב'-ו', 8:00-17:00. סמטת הכרמל 30, בואו להיפרד

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות. יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב...

מאתיעל שטוקמן19 במאי 2025
מאיה קניג (צילום: ג'יאנלוקה קוואראנטה)

חנות צעצועים להיקבר בה ובר לחימום הלב. העיר של מאיה קניג

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: הבמאית-תסריטאית-עורכת מאיה קניג, שסרטה החדש והמצוין "חלב" מחכה לכם...

מאיה קניג20 במרץ 2025
פחות מעורר חרדה מהסדרה. דוב. (צילום:עמוד האינסטגרם @dov_malan23‏)

דוב, לא "הדוב": המקום שפורץ את גבולות נחלת בנימין וקורא בכף היד

אל תחשבו שבר היין החדש בכרם התימנים מנסה להעתיק מהדרמה המושלמת של FX, כי לא מדובר במסעדת גורמה לחוצה וגם לא...

מאתיעל שטוקמן20 בינואר 2025
מקום טוב לנוח בו מההמולה. תתתרבות (צילום: חנה בית הלחמי)

בואו מוקדם: 3 בתי קפה מומלצים לשישי קצת אחר בשוק הכרמל

הכי כיף בשישי בשוק הכרמל. אבל גם הכי בלגן בשישי בשוק הכרמל. וכל מה שרוצים לפעמים בשישי בשוק הכרמל זה איזה...

מאתמערכת טיים אאוט9 בינואר 2025
קפה לימה (צילום: יעל שטוקמן)

טיול ללימה: בית הקפה החדש הזה הוא בול מה שכרם התימנים צריך

גם לכרם התימנים מגיע קפה שכונתי. ואיזה קפה שכונתי: קפה לימה מציע עיצוב מוקפד ויפהפה, אווירה פמיליארית, מאפים של מורן גיל...

מאתיעל שטוקמן24 בדצמבר 2024
אל תתעלמו מהשורשים שלכם. AL KHAT. צילום: הילה אחיאל

בחזרה לשורשים: עם פחים וג'אנק EL KHAT עושים מוזיקת סיקסטיז מתימן

"תמיד הייתי מוזיקאי, אבל לא תמיד נאמן לעצמי. הרגשתי שהמקום הפיזי חונק אותי עם שבלונות של אמריקה והשפעות המערב בכללי -...

אייל וואהב8 בדצמבר 2024
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!