לפני קצת יותר מחודש נאלצנו לבשר לכם בתדהמה שמוסד הקפה "בתה וגריגה"נסגר אחרי עשור וקצת של פעילות. עוד אז הבטחנו כי נעקוב אחר בית הקפה החדש שיפתח במקומה, וכעת אנחנו שמחים לספר לכם על "קפה אלנבי" – מקום שגם הבעלים שלו מבין שיקח זמן עד שאנשים יפסיקו לקרוא לו "בתה". זה רק טבעי, אבל אם אתם רוצים להתרגל מהר, כדאי לכם לטעום את הסקונס החלומי שאופים במקום – סמכו עלינו, אחרי ביס או שניים כל מה שתוכלו להגיד זה "אני רוצה את הסקונס של קפה אלנבי, ועכשיו!". מבלי להתבלבל.

>> כולנו ברלינאים: תל אביב, תכירי, זאת התאומה החדשה שלך

מאחורי "קפה אלנבי" החדש עומד ינאי הימלפרב, שגדל בנטף לזוג הורים שבבעלותם מחלבת גבינות עיזים מצוינת, וכאשר התבגר עבד במגוון תפקידים במונא הירושלמית, במסעדת מחניודה ובקפה מזרחי שבשוק מחנה יהודה, שם התאהב בקפה. הימלפרב תמיד ידע שהוא רוצה מקום משלו, וכאשר מצא את הלוקיישן של בתה הוא קרא לו "קפה אלנבי", גם בשל הלוקיישן שבקצה הרחוב המשופץ וגם כקריצה נוסטלגית לבית קפה מיתולוגי באותו שם, שהיה מוסד עירוני אי אז בשנות החמישים.

הימלפרב בנה תפריט בית קפה מהנה המושתת על מטעמים יחודיים פרי ידיו, עם טעמים שלא פוגשים בכל מקום. הסקונס, שכבר פיתינו אתכם אתם, נאפים במקום, מעלים ריח נפלא ופריכים במידה מדויקת – ומגיעים עם ריבת תות ביתית ו"קלוטד קרים", שזה ממרח (או רפרפת, אם תרצו לדייק) בנוסח בריטי מובהק שאין לה תרגום מדויק לעברית, אבל מדובר בשילוב אלוהי בין חמאה לשמנת מתוקה. וכן, טעים כמו שזה נשמע (16 ש"ח ליחידה).מלבד הסקונס יש מדלן ארל גריי נפלא (8 ש"ח), גלט תותים נהדר (26 ש"ח) עוגייה ביתית (5 ש"ח) ועוד מתוקים קלילים.

ישנם גם ארוחות בוקר שכיף לפתוח (או לשרוד) איתן את היום: מוזלי שמבוסס על יוגורט יווני וגרנולה ביתית משגעת עם מגוון פירות העונה טריים ומוגשים בנדיבות (36 ש"ח), מאפה תרד ופטה בנוסח יווני (18 ש"ח), פיתה חביתה קלאסית (28 ש"ח), סלט יווני טרי ורענן (46 ש"ח), טוסט גבינה נמתח ומזמין (32 ש"ח), קרוק מאדאם מלכותי (52 ש"ח) ואפילו טוסט "גם וגם", שממשיך את המנה המוכרת של הבתה ("לא רציתי לקטוע את המורשת", מסביר הימלפרב), עם טוסט שמשלב גבינה ופרושוטו (44 ש"ח).

מחירי הקפה סטנדרטיים לעיר, אך נשארים באזורי הטווח הנמוך עם 10 ש"ח לכוס אספרסו, 12 ש"ח לאמריקנו קטן ו-14 ש"ח להפוך קטן. המקום עוד מתוכנן להתפתח ולהרחיב את שעות הפעילות, וגם להוסיף יין כמתבקש, אז בנתיים פשוט תתרגלו להגיד "סקונס של קפה אלנבי", כי תצטרכו את זה.
קפה אלנבי, לבונטין 2, א'-ו', 8:30-17:00, שעות פתיחה נתונות לשינוי

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• רחוב אלנבי
• לבונטין

לאורך השנים נתקלנו בלא מעט שמות מיוחדים למקומות, אבל זה ללא ספק אחד הזקנים וחמודים בהם:פנסיה החדשה בלבונטין, נחלתם של עודד ליפשיץ, גיא סחף ורוני שמיס. שלושת החברים אמנם הרבה מתחת לגיל הפרישה, אבל תמיד חלמו על לפתוח מקום משלהם בפנסיה. ובכן, הם החליטו להקדים את המאוחר, ופתחו ממש בימים אלה חלל נעים ומתוק אותו הם מכנים "בית יין". אנחנו כבר יודעים שכל מקום שמגיש יותר מדי יין מחלל קטן זה בר יין, לא יעבדו עלינו, אבל בואו לא נריב – כי עם שם שמאפשר לנו להגיד "יאללה, יוצאים לפנסיה?" אנחנו בעדם.

>>יש הרבה סיבות להתייאש ולברוח מכאן. וכל כך הרבה סיבות להישאר

השלושה דווקא לא מגיעים מרקע של מסעדות ומטבח – ליפשיץ עבד בעמותה, בעוד שחסף ושמיס עסקו בקולנוע, תחום שלדבריהם עזר להם להתכונן גם להקמת העסק הזה, כמו שכמה אמהות לחוצות ישמחו לשמוע. "הניסיון בהפקה של סרט בהחלט עזר לי המון עם ההבנה של איך בונים עסק" מספרת שמיס, ומוסיפה, "וגם של איך עובדים עם טבלת אקסל, דבר שהוא יומיומי כאן".גם בלי הניסיון המקצועי, השלושה תמיד אהבו לבשל ולארח בביתם, וגם להתארח במסעדות בארץ ובעולם. הם טיילו וראו מקומות, ומדי פעם שיתפו זה את זו בחזון לאיך יראה מקום משלהם בבוא היום.

החזון היה כה מגובש עד שכאשר החליטו לצאת לדרך, אי שם לפני חצי שנה, הם חתמו חוזה כבר במקום השני שראו, בעוד שליפשיץ עדיין לבוש במדי המילואים. פנסיה התמקמה בנקודה שאיכלס עד המלחמה חומוסייה, כך שהחבורה היתה צריכה לזרוק צ'יפסר שמנוני, לחדש את החלל ולשפץ את הכל. השולחנות המשולשים, אגב, הם בחירה מוחלטת שכן אבא של סחף היה אמון על עבודות הנגרות, ובנה את כל הכיסאות והשולחנות, שקיבלו את הצורה הייחודית. את התפריט היין הם בנו יחד עם הייננית רוני ססלוב, והרכיבו תפריט של 25 לייבלים בניחוחות שונים, מאדומים קלאסיים עד לכתומים טבעיים ופאנקיים. המחיר לכוס נע בין 41-55 ש"ח, ותוכלו להתפנק למשל עם וייבו קורטידו כתום ומסקרן ב-158 ש"ח, טריז ב-174 ש"ח ומאריה גומז ב-136 ש"ח.

החלל של פנסיה מורכב מכמה אזורים: שני שולחנות בחוץ על שפת המדרכה כיאה לז'אנר, חלל פנימי נעים לישיבה, מדרגות לקומה עליונה (שתיפתח בהמשך) וגולת הכותרת – חצר אחורית מרווחת שאשכרה מאפשרת לשמוע את ציוץ הציפורים מסביב. "היה לנו מאוד חשוב לייצר מקום שיש בו אפשרויות ישיבה רבות", אומר סחף. "אני מוצא את עצמי מתעצבן כשאני יוצא בערב ויושב על המדרכה, משלם 200 שקל לבקבוק יין וצלחת גבינות וכל הערב כמעט נדרס על ידי שליח של וולט. לכן אחוז קטן מהישיבה פה היא על המדרכה, כי אנחנו יודעים שגם יש מי שאוהבים לשבת ככה, אבל היה לנו חשוב להשקיע ולייצר כמה אפשרויות ישיבה נעימות ומגוונות".

תפריט האוכל הרכיב גיא סחף עם השף קונדיטור מיה הופמן (שבהמשך צפויה גם להתארח לפופ אפים), והוא בנוי על צלחות קטנות ומשתנות: לחם וחמאה (23 ש"ח), טוסט גרילד צ'יז (33\58 ש"ח), גרילד צ'יז עם אנשובי (36\59 ש"ח), כרישה ופרמזן (37 ש"ח), סרדין ולימון חרוך (42 ש"ח), תאנים וגבינות (46 ש"ח), פירות קיץ וזוקיני טרי (35 ש"ח) ולקינוח – פנקייק איסלנדי (37 ש"ח), שזה פנקייק שנאפה במחבת לוהטת בתנור, כך שהשוליים שלו הופכים קרסיפיים במיוחד בעוד שהבפנים אוורירי, ואז הוא מוגש עם דבש, לימון, שמנת חמוצה, הל ופירות העונה. עם מנות נדיבות בתחום ומחיר נוח, יש פה הבטחה שמגולמת בשם, וגם ליפשיץ מבטיח בחיוך ש"כל עוד האקסל מאפשר, נשאיר את זה כך". אמן שהאקסל יפתח עלינו, וישאיר לנו מספיק גם לפנסיה.
לבונטין 2, זמני הרצה ב'-ה' 18:00-00:00. בהמשך ייפתח גם בשעות היום לקפה ומאפה.לפרטים ומעקב

• אוכלים שותים
• בר יין
• פנסיה
• לבונטין

1. אולפני אדיט

אולפני העריכה "אדיט" ממוקמים כבר למעלה מ-20 שנה במתחם גן החשמל. הקירות מתקשים להכיל את כמות הפוסטרים הממוסגרים של יצירות הטלוויזיה והקולנוע שנערכו כאן. טיפוס בארבע הקומות של הבניין התלאביבי היפה הזה הוא כמו טיול ברחבי היצירה הישראלית. בחודשים האחרונים, בגלל העבודה האינטנסיבית על הפרקים האחרונים של "שישה אפסים", אני פחות או יותר גר באדיט ובאמת המקום הוא בית, וככה הוא מנוהל על ידי סאשה פרנקלין וטליה גושן, זוג בחיים ובעסקים. טליה גם מנהלת בערך 40 קבוצות מחאה שונות ובאדיט נערכים בהתנדבות רבים מסרטוני המחאה. כשאני מטפס במדרגות אדיט אני רואה גם את הפוסטר הדהוי של "כנפיים שבורות", גאה שהוא מהוותיקים על הקירות, נזכר שהסרט נערך כשאדיט עוד היה בית עריכה קטן ברחוב גולדברג. היינו צעירים ותמימים.ברזילי 1

2. שה שנטל

מטר מאולפני אדיט יש קפה קטן שממש קל להחמיץ אותו וחבל. תמצאו בפנים את שנטל, בעלת המקום וקרוב לוודאי שכל מי שיעזור לה יהיו בני משפחתה המקסימים. הכל בניחוח צרפתי, אפילו מפיות ניגוב הידיים. בקומה למעלה, פעם בחודש, יש ג'אז לחובבי הז'אנר. הקפה מצוין והכל טעים ובמחיר ידידותי. אני אוהב להגיע כשעוד ריק (שנטל פותחת ממש מוקדם) ואז לאתגר את הצרפתית העלובה שלי ולהזמין קפה וכריך בצרפתית. שנטל מתקנת אותי עד שאני מצליח ואז אני מרגיש כאילו אני במאי צרפתי כזה, יושב לי במארה או ברובע הלטיני ומזמין אמריקנו. בונז'ור.מקווה ישראל 3

3. שפת המדרכה

היה איזה רגע שהסתכלתי על איזה רחוב, לא זוכר איזה, ופתאום הרגשתי איזה שקט בעיניים. זה היה הכי מוזר כי הרחוב היה בשיפוצים ורועש מאוד. פתאום הבנתי שאין על שפת המדרכה סימונים באדום לבן. זה קורה עכשיו בלא מעט מקומות בעיר. פשוט מציבים שלט שמסמן אם מותר או אסור לחנות. זה ממש נעים לעין בעיקר כשאתה מדווש על שבילי האופניים הירקרקים שממלאים את העיר.

4. פורט סעיד

לנויה אורן שיצרה וכתבה את "שישה אפסים" ולי, היה מנהג קבוע כזה שכשמסיימים כתיבה של פרק ומשגרים אותו לתגובה מהתאגיד, חוגגים בפורט סעיד. נויה הייתה מתלבטת קצת אבל תמיד מזמינה בסוף מסבחה לימה. אני הייתי מזמין כל פעם משהו אחר. אני לא מכיר את אייל שני באופן אישי אבל אני מחבב אותו דרך האוכל שלו. יש בו משהו כזה פרוע ומלא חיים. לעולם הפורט יתחבר לי אל נויה, אל ההתרגשות שלה שהסדרה שלה תיכף עולה ואל ההתרגשות שלה מהמסבחה לימה שלא פחתה מעולם.הר סיני 5

5. קפלן

כשאני כותב את השורות האלה למדור "העיר שלי", אני מבין כמה התפיסה הבטוחה שלי שזו העיר שלי השתנתה. אני חושש לעתיד כאן, מתגעגע לתקופה אחרת ומציץ בקנאה בחברי למקצוע שמצאו אלטרנטיבות במקומות רחוקים עם שפות אחרות ומדרכות אחרות. עבורי אין באמת אלטרנטיבה. הצרפתית שלי לא תוביל אותי לצרפת והאנגלית לא לאמריקה ולא אטעם את הפורט של אייל שני בניו יורק. אני מגיע לקפלן בכל שבת. כמה שצריך.

• העיר שלי
• מחאת הדמוקרטיה
• פורט סעיד
• לבונטין
• גן החשמל

1. נואיבה רקורדס

לחלוטין הפנינה החבויה, המעניינת והסקסית של בית רומנו. על אף שאני גרה בסמיכות למתחם זה מספר שנים, רק בשנה האחרונה התחלתי להעריך אותו כאבן יסוד בתרבות הבילוי בעיר, ובנואיבה בפרט מצאתי את שאהבה נפשי – גוד וויבס, מוזיקה מעולה וליל"ט בכוסות. בבר הקטן והאינטימי המשמש גם כחנות תקליטים, תמיד מתקיימת התרחשות; בין אם מדובר על ערב רגוע עם חברים או מסיבה אל תוך הלילה – הנואיבה עבורי זה אי של שפיות (לא באמת) במתחם הזה שנקרא תדר.
דרך יפו 9

2. פיצוחי קליפורניה

במילה אחת – טריות. קיימים משנת 1980 ועושים את מה שיודעים הכי טוב – פיצוחים טעימים וטריים בטירוף. אני באופן אישי מכורה לג'מבו קשיו שלהם ותמיד שמחה להצטייד אם אני עוברת באזור.
לוינסקי 53

3. כרמלה

בשנה האחרונה עקב משבר שחוויתי, בחרתי לעשות שינוי תזונתי גורף בעקבותיו צריכת הירקות שלי עלתה פלאים. מאז, כרמלה בשוק הפכה עבורי למקום עליה לרגל – לונה פארק שלם של פירות וירקות, צבעים ומרקמים, ירוקים עונתיים ועוד. אחת לשבועיים עושה לשם סיבוב על האופניים, מעמיסה מכל טוב וחוזרת הביתה מבסוטית היישר לשייק הירוק שלי.
כרמל 3

4. B12 – Meat Station

בהמשך לשינוי התזונתי שעברתי אני אמנם צורכת הרבה פחות בשר מבעבר, אך ל-B12 תמיד יהיה מקום מיוחד בליבי, כך שאם אני כבר חוטאת בבשר – אז לפחות אצל הטובים ביותר. מדובר במזללת בשרים מעושנים שכונתית שעשתה עליה לת"א מביתן אהרון ומתמקדת בבשר איכותי עם צלייה מדויקת, בירה טרייה והכי חשוב: באורחים. לא לפספס את השרשרת פילה, ההמבורגר האלוהי שמוגש בפרנה או מנת המעושנת לפתיחה.
קרליבך 12

5. המרכז למיינדפולנס

עשיתי במרכז קורס MBSR מוצלח ביותר, ונשארתי לתרגל. אחת לשבוע מגיעה לשם בשעות הערב לתרגול מדיטציה שגורם לי להרגיש שעושה משהו חשוב עבור עצמי, מנקה אותי מרעשי הרקע ונותן לי כלים להתמודד עם החיים, על אחת כמה וכמה בעיר מפוצצת אנרגיות כמו ת"א. והתשלום? בדאנה – איש איש לפי יכולתו.
גלריה אלפרד, סמטת אהרן שלוש 5

https://www.instagram.com/p/CRZC7Mgr_WN/

• העיר שלי
• אוקינאווה
• לבונטין
• תדר
• B12 Meat Station
• כרמלה

שכונת לבונטין או בשמה השני, בו אף אחד לא משתמש חוץ מויקיפדיה – שכונת רמת השרון (אולי זה מסביר את מחירי הדירות פה), הוקמה אי שם בשנות ה-20 על ידי יהודים אמידים, שבזכותם יש בה ריכוז בלתי סביר של בניינים יפים בסגנונות הכי סקסיים כמו האר דקו, האר נובו, האקלקטי והבינלאומי. למרות האסתטיקה המוקפדת, רק בעשור האחרון השכונה חזרה לגדולתה אחרי שנים שחורות של הזנחה, וכיום מרכזת בה שפע של אוצרות מלאי סטייל. זה המקום הכי נכון לרכוש ספר טוב, לשתות יין איכותי, לקנות רהיט ייחודי, לאכול או להתחדש בבגדי וינטג'. לקראת יום שישי הבא אלינו לטובה, שימו את גן החשמל בוויז ובואו להרגיש קצת באירופה.

האגם הגווע

למרות שזה נשמע כמו שם של מחזה פולני, מאחורי השם הטראגי מסתתרת בכלל חנות קומיקס ייחודית וצבעונית של המוזיקאי יובל הרינג. מחוץ לחנות צעירים ששותים בירה, בתוכה עושר אסתטי של ספרים מסודרים במדפים, פוסטרים מעטרים את הקירות ובקצה דלפק שמגיש קפה, בירות וחיוך. גם אם אתם לא מחובבי הז'אנר, הביקור פה ייתן לכם טעם של עוד.
לבונטין 2

פקטורה

חנות יד שניה עמוסת כל טוב שהכי מזכירה את החנויות הגדושות של אירופה. היא פונה לכל המינים, לכל המידות ומכילה מגוון עשיר שחוצה את מחוזות הביגוד לאקססוריז ייחודיים, כמו תכשיטים מוגזמים ומשקפי שמש, ולפיסים נוסטלגיים כמו ברביות ותקליטים שישדרגו לכם את החדר בדירה, או לפחות יגרמו לכם ממש לצחוק.
לבונטין 6

החתול הירוק

הפיצרייה הטבעונית עטורת השבחים, לה קהל מושבע שנהנה מפיצת פפרוני עם גבינה מותכת ללא מוצרים מן החי. הפפרוני כאמור מחלבון אפונה, והגבינה עשויה קשיו במתכון סודי שמתקרב מאוד למקור המענג. בין אם אתם טבעונים או שלא, זאת פיצרייה נהדרת.
לבונטין 7

לבונטין 7

מועדון האנדרגרונד שכבר מזמן הוכתר כמרתף ההופעות הכי טוב בעיר, מארח מידי ערב הופעות של אמנים מקומיים כבר למעלה מ-16 שנה. מה שהחל כבית למוזיקה אלטרנטיבית תל אביבית, הפך לתחנת חובה בקריירה המוזיקאית של יוצרי הז'אנר, ולאלו שלא ניחנו ביכולות אלו (ממש כמוני) זה מקום נפלא לסיים בו את הערב עם בירה קרה ומוזיקה טובה.
לבונטין 7, נו מה

אורו

בר יין איטלקי שצופה לגן החשמל, ואהוב עלינו במיוחד בזכות הפניני הנהדר שלו. כריכי פניני פריכים מבחוץ ורכים מבפנים, עם מגוון אופציות מפתות במיוחד למילוי. המלצתנו – פניני קורנביף סיציליאני שהוא פשוט וואו. במידה ולא חשקתם בכריך, גם הפסטות, והסלטים טובים ומשביעים, והיינות איכותיים במחירים מצוינים, שהופכים לעוד יותר מצוינים בשעת אפרטיבו.
לבונטין 12

פושיה

מיטב המסעדות, המלונות והחנויות גייסו את הריחות של פושיה לחלק בלתי נפרד מהמותג שהם. ומה שטוב לרותי ברודו – טוב גם לנו. פושיה היא חנות שמייצרת ריחות ומוצרי אווירה, אותם רוקחת שרי, בעלת המקום. על השולחן הגדול במרכז החנות פרוסה הקולקציה של ריחות נקיים, מדויקים, ונחשקים שתרצו להציב בכל פינה פנויה בבית.
לבונטין 13

טונארי

חנות קונספט יפנית שאוצרת בתוכה בגדים, אקססוריז, ריהוט, אומנות והנעלה, אשר כולם מגיעים מארץ האסתטיקה והדיוק. כבר כשנכנסים לחנות קשה לפספס את הקו היפני המובהק שמתאפיין במינימליזם מתוחכם הנשען על פילוסופיה עמוקה. כיסא המנוחה שתוכנן ע"י מעצב על יפני ניצב במרכז ושאב אותנו לתוכו להפסקת צהרים מתוקה, כה מתוקה עד שהיינו חייבים אותו לעצמנו. הסיכון היחיד בחנות הזו היא להבין כמה המוצרים בה טובים ולרצות אותם לעצמכם, למרות המחיר.
לבונטין 19

דפני

טירוף הסקין קייר בקרב בנות ובני ישראל חצה כל גבול וסכום, כך שבמידה ואתם נמצאים בתוכו, זו חנות שאתם צריכים להכיר. חברת קוסמטיקה אורגנית, טבעונית, וישראלית שמגייסת את הסופר פוד מארוחת הבוקר להזנת העור. במחירים סבירים לחלוטין וליווי מקצועי, תוכלו להרכיב בדפני שגרת טיפוח טבעית ייחודית לכם.
לבונטין 19

סופר פיצה

הפיצה שנכללת אצלנו בכל ליסט, התמודדה מול מקבילות ראויות על הפיצה הטובה בעיר ומפורסמת בעיקר בזכות צורתה המרובעת והטופינגס המיוחדים והמפתים. הסופר פיצה פשוט יודעת מה היא עושה- בצק עבה אוורירי ופריך, עם עושר של תוספות שלא מקשות על הנגיסה, אלא רק משמחות את הלב.
לבונטין 19

פרט ליבינג

מאיטליה ויפן הגענו לנציגה הסקנדינבית. החומריות הפשוטה, הקווים הנקיים, הצבעים הנעימים, הדיוק במחברים הופכים את הרהיטים בפרט ליבינג להיות הפנטזיה העיצובית של כל פשוט עם. אם חשבתם שלאיקאה כיף להיכנס, אתם לא מבינים מה אתם עתידים לחוות.
לבונטין 24

טאקריה

אחת מהמסעדות המקסיקניות הראשונות בעיר שמאופיינת באווירה קלילה, כייפית ולא מחייבת. כבר מעל עשור שהיא מציעה מטבח מקסיקני שמח שמותאם לחיך הישראלי ומרגריטה אחת יוצאת דופן שתעשה אתכם מאושרים ביום שמשי.
לבונטין 28

אברהם הוסטל

ההוסטל הכי מעניין בעיר שיושב בבניין ענק ששימש בעברו כמרכזת טלפונים של חברת בזק. מתחילת דרכו אי שם בשנת 2016, מתאפיין ביצירת אירועי תוכן ותרבות מגניבים שמושכים אליו קהל שלא בהכרח נשאר לישון, אבל בהחלט נשאר ללילה. להוסטל מרתף שמארח תערוכות אומנות מתחלפות, לובי ענק לאירועים והופעות, וגג עם בריזה מושלמת ונוף מדהים. בימים אלו נפתח בחצר ההוסטל סניף של הביר באזר שבעתיד יגיש בירות גם בגג שעובר שיפוץ מקיף והולך להיות ירוק מתמיד.
לבונטין 21

• אוכלים שותים
• לבונטין
• גן החשמל
• החתול הירוק
• לבונטין 7
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה