Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אין לי הרבה מאוד זמן לשבת אבל כשכבר אפשר אני אוהב לשבת באיציק הגדול. אני מכיר את איציק ובן הבעלים ומרגיש אצלם בן בית. הבשר מצוין והדיאלוג עם האוכל ועם האנשים נותן לי הרגשה טובה. דוד רזיאל 3
איציק הגדול (צילום: אנטולי מיכאלו)
2. אגאדיר
חד וחלק אין משלוח שמתקרב לאגאדיר אפילו במעט. למען הסר ספק איתן הבעלים חבר טוב, אבל כששפטתי בטעימה עיוורת בתכנית חיסכון – אגאדיר יצא במקום הראשון לא פעם אחת – פעמיים. נחלת בנימין 2, התערוכה 3 נמל תל אביב
אגאדיר (צילום: איתן וקסמן)
3. מיטמרקט וג'ורג' דה בף
כשאני רוצה לקנות בשר הביתה אני בוחר באחד מהם, מי שיותר קרוב לאן שני נמצא ועולה יותר מהר בחיוג המקוצר. יניב בעלי המיט מרקט חבר טוב ומדי פעם הוא מגניב לי נתחים שאין לאף אחד, למשל ביז לאמא שלי או רגלי תרנגולות למרק שזוגתי מכינה. אני אוהב לפנק ואוהב שמפנקים אותי. יום טוב 3; הצפירה 10
מצד אמי אני חצי סלוניקאי, כמו חיים רפאל. הכרתי טוב את צדיק רפאל ואני מתגעגע אליו כי הוא מזכיר לי את סבתא שלי שהייתה מקבלת את הנכדים עם בורקיטס, עלי גפן ממולאים וגבינות. לוינסקי 36
חיים רפאל. צילום: נמרוד סונדרס
5. דלאל
אני לא אוהב להשוויץ במסעדה שלי אבל בדלאל יש קטע. דושי ואני יכולים לשבת על הספה, להסתכל מסביב ולהתפעל כמה דלאל יפה וכיפית, בלי שום קשר לאוכל. שבזי 10
דלאל (צילום: קיס אנד טל קריאייטיב X דיטיילס)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לפני שש שנים, כששוק הכרמל עוד היה שוק וכרם התימנים טרם נהפכה למלון, נפתחה קצביית מיטמרקט. בשונה משאר הדוכנים, מיטמרקט היה דוכן ממותג, עם שם באנגלית ואתר באינטרנט. אם בשאר הדוכנים פחדת שהמוכר ידפוק אותך במחיר, כאן המחירים היו מפורטים וידעת שדופקים אותך. קצביית בוטיק. כמה חודשים לאחר הפתיחה החלה הקצבייה גם להגיש את הבשרים שלה על הגריל דרך סוג של חור בקיר עם כמה שולחנות. כדרכם של חורים בקיר, שמו של המקום עבר מפה לאוזן והחל לצבור הצלחה. לאחר זמן מה אותו חור בקיר הפך למסעדת M25, אחת ממסעדות הבשר הנגישות, הטעימות והמלאות בעיר.
כעת נפתח במיטמרקט שוב חור בקיר. הפעם –מעדנייה "פולנית"שמגישה נקניקים ונתחים קרים שנכבשים ומשורקטרים במקום. הרעיון נשמע מבטיח. מקומם של הנקניקים בקולינריית הרחוב העירונית עוד דרוש שדרוג, וצוות המיטמרקט נשמע כמו האנשים הנכונים להיענות למשימה.
ווילדע חאייע. יידישע מאמע (צילום: אנטולי מיכאלו)
שמתי פעמיי בשני ימי שישי בפער של שבוע. בפעם השנייה עמד מול החור בקיר האויב שלי, ערן לאור, הלא הוא מבקר אוכל הרחוב של עיתון הארץ. בירכנו זה את זה לשלום. זיהיתי את הקנאה שוטפת את פניו של לאור אך ניסיתי בכל זאת לנהל שיחת היכרות נעימה. הזמנתי את כריך הקורנדביף (שנקרא "ווילדע חאייע", כמו שאמא של הקופירייטר הייתה נוהגת להגיד) בין שני לחמי שיפון, שליכטה של חרדל, בצל מוחמץ וצנוניות כבושות. הסנדוויץ' היה הגון. הקורנדביף בטעם קרמל (מוצע במקום בטעם קרמל וקפה, אך אני לא הצלחתי להבחין בטעם קרמלי) היה טעים ונערם בכמות הגונה. לצידו הוגש סלטון שהיווה מעין מרענן חיך ושמרכיביו הרטובים היו נחוצים לדעתי גם בסנדוויץ' עצמו. כריך נקניקים הוא תמיד דילמה. למרות שהיה טעים מאוד, וברור שקצבות חכמה עמדה מאחוריו, יכולתי לחשוב על דרכים יותר מעניינות ומשביעות להוציא 44 שקלים בשוק.
בעודי לוגם צ'ייסרי ארק המוצעים בנדיבות על הדלפק, הזמנתי גם צלחת שרקוטרי והלכתי להתיישב ליד לאור. מגשי נקניקים נגישים כמעט לא קיימים בארץ ולכן האופציה ריגשה אותי עד מאוד. הצלחת, בדמות מגש מתכת, כללה "פייקון" (בייקון טלה) חמים, סרוולד (נקניק שומני, מעין סלמי צפוף), לשון קרה וברזאולה (נתח בקר כבוש במלח בעל מרקם יבש וחזק). המגש היה נדיב, מאוד. במקום מציינים כי יש בו 300 גרם, אך זה נראה אפילו יותר. לצד הבשרים הוגשו חמוצים, שליכטות של חרדל ושתי פרוסות של לחם שיפון שעברו קלייה קלה.
התחלתי לנשנש והסתכלתי על ערן. היה לי ברור שהוא מנסה לקרוא את מחשבותיי כדי שיוכל להעתיק את האבחנות שלי. ראיתיו מרים פיסת נקניק לפיו. מה אתה חושב, ממזר מוכשר שכמותך? חשבתי. האם אתקן אותו על הפעם ההיא ב-2016 כשכתב ששווארמה עם אורז בקופסת קרטון זה גימיק, למרות שהדבר נהוג כבר שנים במדינות הבלקן ומרכז אירופה? או שמא אעלה איתו זיכרונות על שווארמיית אטליז בכיכר רבין שעליה כתב ב-2013? האם אספר לו איך הייתי נוסע במיוחד מירושלים לתל אביב בעקבות הביקורות שלו? איך עשיתי מינוי דיגיטלי כדי ללמוד אותו?
חוט המחשבה שלי נקטע. ערן החל לספר כיצד מסעדת M25 התחילה גם היא בתור חור בקיר. הנהנתי בקשב רב ביודעי כי אחמוס את הסיפור ואכתוב אותו בביקורת שלי.
בדרך להפוך למגמה. יידישע מאמע (צילום: אנטולי מיכאלו)
בחזרה למגש – כל הנקניקים תפקדו מצוין ודאגו לאזן זה את זה. הסרוולד היה שומני ומעקצץ. הוא עבד מצוין עם הלחם ולצד החמוצים. הפייקון, אותו בייקון טלה חם, היה חמים, שומני ומוצלח, והבהיר שבסוף, נקניק חם תמיד ינצח את עמיתו הפושר. הברזאולה הייתה עזת טעם. הלשון גם היא הייתה טובה, אך כשלעצמי לא הצלחתי לשבור את המחסום הפסיכולוגי של אכילת לשון. היא גם ניתנה בכמות הגדולה ביותר ביחס לאחיותיה למגש, אולי לאור היותה הנתח הזול יותר, ובכל זאת, אוהבי לשון ילקקו אותה. חה, ערן לאור מעולם לא היה חושב על בדיחה כזו.
תוך כדי הנשנוש עבר לא פחות מגיל שוויד, וביקש רשות לצלם את מגשי הנקניקים של שנינו. ייתכן גם שאותנו. האם היה מודע למפגש הטיטאנים שהתרחש באותו רגע, וביקש לתעד אותו, או שמא הוא פשוט אוהב לצלם נקניקים משל היה צפר נקניקים חובב? האם הבין שהוא חוזה במה שבעולם ביקורות אוכל הרחוב הוא מפגש בין גיל שוויד לניר צוק? האם יש רפרנס יותר זניח מזה שהרגע השתמשתי בו? בהיותו של שוויד אדם היודע לזהות כשרון וגדלות נפש – אני מתאר לעצמי כי הבין שהוא נמצא בקרב גדולה.
לצדצ'נטרוהפלורנטינית, יידישע מאמע מצטרפת למה שהעיר דורשת שיהפוך למגמה – מגשי נקניקים נגישים. בעוד הכריך במקום הוא מצוין לסוגו אך אינו מתעלה לחוויות רוחניות, מגש הנקניקים הוא כולו מופת של נשנוש מגוון ורחב ידיים. אפשר רק לחלום על היום שבו אנשי המיטמרקט יחליטו להגיש גם כריכי רובן עבים אותם העיר נעדרת. עד אז אפשר רק לשמוח על כך שבשוק הכרמל מתקיים מפגש של נקניקים.
היום (שני) בשעה 12 בצהריים נפתח סניףM25 רמת אביב, ויפעל במהלך כל השבוע הקרוב במתכונת הרצה: הוא יפעל מדי יום מהשעה 12 בצהריים ועד שיגמר האוכל. הסניף הצעיר שלמסעדת האם האהובה משוק הכרמלהתמקם ברחוב ברודצקי 15, פועל בשיטת השירות העצמי, ללא מלצרים, בדגש על מנות בפיתה ובכלים חד פעמיים. עיתוי הפתיחה, יום לאחר פתיחת שנת הלימודים האקדמית אינו מקרי: אחד מקהלי היעד של המסעדה הוא ציבור הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, והמנות מותאמות בכדי להשביע את דרישות הקהל הצעיר הקצר בזמן ובתקציב אבל גדול בתיאבון, ולפיכך, אומריונתן בורוביץ', שף המסעדה, גם התמחור יהיה נוח יותר מזה של מסעדת האם בשוק הכרמל.
בורוביץ' מסביר שהימים הראשונים יוקדשו לבחינת הגריל במקום ולימוד שיטת העבודה הפרונטלית האופיינית למזנוני מזון מהיר. הסטודנטים יוכלו להתלבט כאן בין עראייס (45 ש"ח), לקבב עגול ללא שיפוד, או לשיפוד מהוויטרינה עם שוק טלה או כבד (35-45 ש"ח לשיפוד), כולל תוספות שאין במסעדת האם, כמו צ'יפס. תושבי השכונה יוכלו להתיישב לאנטריקוט במגש שאינו חד פעמי (42 ש"ח ל- 100 גרם בשר בלי עצם), והסטודנטים הטבעונים ישמחו לגלות מנה של פיתת סלטים עם טחינה, סלט עגבניות, צ'ימצורי, בצל בסומאק ועוד. המשקאות האלכוהוליים הפשוטים והכייפים ישלטו גם פה עם ערק, קמפארי, בירת חתול שמן ומלכה או גולדסטאר.
קצביית הבוטיק מיטמרקט, שבבעלות עו"ד יניב בר נור, אורי ויינשטיין והשף ירון קסטנבוים ובהובלת השףיהונתן בורוביץ'נכנסה ללב השיח של הפודיז מיד עם פתיחתה בשנת 2013, בעיקר בגלל בשר הבקר המתבסס על עדרי מרעה מקומיים, וכן בגלל מכירה סטרילית המזכירה בית מרקחת בתוך מתחם האיטליזים המגו'יף של שוק הכרמל – שמאז פתיחתה של קצביית הבוטיק שינה מאוד את פניו והתפתח קולינרית. אחרי שנה וחצי של הסתננות עקבית של קרניבורים לשוק הכרמל לשם זלילת בשרים בגומחת המטבח של האיטליז, הקצבים החליטו לעבור למערכת יחסים פורמלית של מסעדה. כך נפתחה M25 במרחק של 25 מטרים מהאיטליז, ויונתן בורוביץ' (אקס קפה 48) מונה למנהל המטבח שלה. מגוון נתחי הבשר המובחרים של האיטליז עוברים פה צלייה בגריל פחמים או עישון.מסתמן כי הסניף ברמת אביב הוא פיילוט בדרך לרשת מסעדות מהירות של בשר.
