מאז 7 באוקטובר, הפכו המילואימניקים לנציגינו בחזית, ולאוכלוסיה שסוחבת הכי הרבה משקל על הגב. הם והן משאירים מאחור משפחה וקריירה כדי להיות שם כשצריך, בכל זמן ובכל מקום, גם כשאוזלת היד של המדינה באכיפת גיוס בני ישיבות ונירמול המלחמה גורמים לכך שבכל יום שחולף המעמסה נעשית כבדה יותר. לכן לא משנה מה דעתנו על המלחמה עצמה, את המילואימניקים שעובדים כל כך קשה ומסכנים את חייהם עבורנו אנחנו מעריכים עד אין סוף, ורוצים לסייע להם בכל דרך שאפשר. ואם במקרה הדרך הזו היא לאכול טוב מעסקים של מילואימניקים ביריד אוכל מיוחד, אז מה טוב.

>> לתל אביב סוף סוף יש מסעדת שף אתיופית והיא יוצאת מן הכלל

כמחווה למילואימניקים ולמילואימניקיות ובהוקרה על תרומתם, מועדון "בהצדעה" משתף פעולה לראשונה עם שרונה מרקט, פארק שרונה ועיריית ת"א-יפו בפסטיבל אוכל שמוקדש לגיבורים ולגיבורות של כולנו. במשך שלושה ימים (7-9.5) יתכנסו תחת קורת גג אחת עסקים מקומיים של מילואימניקים, הרצאות ופעילויות לכל המשפחה והרבה אוכל טוב במחיר מצחיק. הוסיפו לכך את הנתינה וקיבלתם אירוע שממלא את הלב ואת הבטן.

בלב הפסטיבל יעמדו עסקים בבעלות משרתי ומשרתות מילואים מרחבי הארץ, שבשנה וחצי האחרונות נעדרו מהבית במשך חודשים ארוכים. הם בעצמם יגיעו להציג לקהל הרחב את תוצרתם, וזוהי הזדמנות מצוינת להכיר, לפרגן ולתמוך בשיקום העסק, שנעשה במקביל לשירות הצבאי. כך תפגשו שם את הקונדיטורית אור שוקרון משדרות, שבמתקפה הרצחנית מצאה את עצמה מסתתרת מהמחבלים ומאז היא מגויסת למילואים, או את האחים שראל ואיתי מוניץ מיקב מוניץ, שמשרתים במילואים יחד – למעשה אחד מהם הוא מפקדו של השני, וכנראה שכדי להפיג לחצים הם שותים ביחד יין.

בדוכן הבירות לזכרו של תומר נגר, לוחם גדוד 51 של גולני שנפל בשבעה לאוקטובר והיה חובב בירה רציני, תוכלו לרכוש בירה שמבשלת גלנץ יצרה לכבודו ולזכרו; ובדוכן של הנוטרים ימכרו שמן זית שמייצרות חמש משפחות שהגיעו מאשקלון לגולן, וביניהן איש מילואים שעדיין מגויס בצו 8. עגבניות שרי ממשק לפלר, גבינות עזים נהדרות ממחלבת Gvinage בגליל וקולד ברו מבוקבק בסגנון אתיופי של המותג BUNKA יקבלו גם כן מקום ביריד, לצד עסקי אוכל של מילואימניקים תל אביביים – למשל כריכי טאקו לחוח של שף ינון אל על ממסעדת לונל האהובה, או מרקי קובה אותנטיים מעלמא שבהרצל.

במקביל לעסקי המילואימניקים, מסעדות בשרונה מרקט ופארק שרונה מתגייסות לתמיכה, ומציעות לחברי "בהצדעה" מנות ב-25 ש"ח בלבד: כל הפיתות במזנון של אייל שני, פופקורן עוף וכנפי עוף פריכות באהרוניס, פלאפל חציל מטוגן והרימונדה המפורסמת של הקוסם, מלפוף במילוי אורז ובשר במסעדה של מנאל איסמעיל, סלי פיקניק ועוד ועוד (ברכישת שובר מראש). ואם אתם מרגישים צורך גם לשמוע את המילואימניקים מעבר רק לאוכל, עדות ממקור ראשון על הלחימה יביא ידין גלמן, שנפצע בשבעה באוקטובר בקרבות בקיבוצים בעוטף (ביר גארדן, 7.5 ב-19:00).

בנימה אחרת, שמחה יותר, ילוו את הפסטיבל הופעות חיות ודיג'יים שינגנו מוזיקה טובה לאורך כל היום. בשיתוף עם עיריית ת"א-יפו יתקיימו בפארק שרונה הצגות ילדים ופעילויות לכל המשפחה (רביעי-חמישי, 16:30-19:00) והופעה מיוחדת של להקות צבאיות עם רפרטואר לוקאל פטריוטי מכל השנים. הכניסה חופשית אז בואו לתמוך במשרתי המילואים, כי מגיע להם ולהן.
שרונה מרקט ופארק שרונה, רביעי-שישי (7-9.5), רביעי-חמישי 10:00-22:00, שישי 9:00-16:00, לרכישת שוברים באתר מועדון בהצדעה

• אוכלים שותים
• מילואים
• שרונה מרקט

כשרואים מלכות דראג על מדים, מן הסתם המחשבה הראשונה שעולה בראש היא שמופע סאטירי עומד לפנינו. זה לפחות מה שהייתי בטוח שאקבל כשראיתי את פוסטר המופע "מגויסות". רק כשישבתי לשוחח עם טקילה קוסטר (ומחוץ לדראג, דניאל ליכטשיין) והבימאית רוני דה פיצ'וטו גיליתי שמדובר במופע מסוג שונה לחלוטין – לא סאטירה נוקבת, אלא קאסט של מלכות דראג שמנסות להוציא אתכם קצת מהדרמה, אבל גם להתמודד איתה בו זמנית.

>>הגידו כן לזקן: 20 הסדרות הכי טובות שחייבים לראות עכשיו

ליכטשיין ודה פיצ'וטו למדו יחדיו בסמינר הקיבוצים – הראשון למד עיצוב במה ותלבושות, השנייה בימוי והוראת תיאטרון – שם גם הכרתי את הבימאית, שמאז סיום לימדויה הספיקה להעלות את"אקווס" בתיאטרון הסמטה, להפיק את המחזמר "ויראלי" בתמונע ולעבוד על הצגה נוספת בצוותא, "כי עודני מאמין בך" מאת עמוס קינן, שתעלה ממש בקרוב. ליכטשיין גם עובר בין פרויקטים, בין אם מדובר בעיצוב במה ובין אם בהופעות של טקילה – אבל בשבעה באוקטובר הוא התגייס למילואים, ובמשך שלושה חודשים עלה על מדים במקום על הדראג. עד שמשהו השתנה.

"הרגשתי שמשהו מבעבע בי", מספר ליכטשיין. "הדבר הראשון שעלה לי לראש זה לעשות צילומים שלי – טקילה – עם המדים שלי – דניאל. עם הבלונד, האיפור והכל, ושפם המילואים. זאת הייתה הקריצה שלי לאנשי המילואים, שידעו שאני נמצא איתם ואנחנו כאן". המופע שנוצר מכך כולל אך ורק מופיעי דראג שמשרתים במילואים כתומכי לחימה – ברנדי ג'ין, פטרישה לי ובן זכריה, וכמובן טקילה קוסטר בראש. "כל הדמויות וכל המופע זה חוויות שלי, דברים שעברתי. אז מעניין לראות איך מלבישים חוויה של מישהו אחר על מלכה שמגיעה עם אופי משלה".

מילואימניק שעושה דראג. איך היו התגובות משני העולמות הרחוקים האלו?
"קיבלתי דיסוננס שונה משתי קבוצות שונות, אבל בין לבין יש לי את התמיכה של בעלי, וגם של אמא שלי, שנמצאים שם כדי לעזור לי. גם להתמודד, גם להכיל, גם להיות חלק מאד פעיל".

מה זאת אומרת חלק מאד פעיל?
"בהתחלה (אמא שלי) לא ידעה איך לקבל את זה שאני יוצא מהארון, ומה יגידו. וכשהתחלתי לעשות דראג אז בכלל. עכשיו היא תמיד שורה ראשונה, ואם היא לא שורה ראשונה היא כועסת עליי".

מלכות דראג על מדים זאת פרובוקציה?
דה פיצ'וטו: "ההפך. מה שהכי דיבר אליי זה שזה לא מנסה לתקוע לאנשים אצבע בעין".
ליכטשיין: "התגובות למופע, במיוחד בפרסומים המקדימים, היו מאד מאתגרות. ובאמת אני שם לב שככל שאנחנו מתקרבים לאירוע והחשיפה גדלה, ויש יותר עניין, אז התגובות הופכות להיות יותר אלימות ויותר בוטות. צריך לנשום עמוק, ולבחור להגיב רגע רגוע ובצורה מכובדת. פלוס לינק למטה, של אם בא לכם לראות בעצמכם עד המופע".

ובכל זאת, ישראל 2024 פחות סבלנית למה שלא במיינסטרים, כך שגם אנשי ונשות המופע מבינות שיש פה משהו נפיץ שעשוי לגרום לאנשים צרי אופקים חוסר נוחות מסוים. "אם זאת התוצאה, אני באמת מקווה שהם יוכלו להגיע להופעה ולהבין למה זה גרם להם להרגיש לא נוח מלכתחילה", אומרת דה פיצ'וטו. "כי דראג זה פאן. מלחמה זה חרא. אני חושבת שמה שיפה ושונה במופע הזה, הוא שזה מופע שמזמין הסתכלות על המלחמה מנקודת מבט מכבדת שלא באה להתריס. הסתכלות על החוויה האנושית שבתוכה. יכול להיות שלאנשים תהיה חוויה אחרת מזה, זה ממש בסדר, כי גם יש רגעים שבהם אפשר להרגיש את הדיסוננס בין המציאות של המלחמה למציאות של המופע".

ליכטשיין: "הכל מהול בכאב. זה כאב אמיתי שלנו, אי אפשר להתעלם מהמצב. יש קטע במופע שמתייחס למשמעות של הכאב הזה אצלנו, ואנחנו כל הזמן מדברים על זה שהלוואי שביום של המופע נוכל להגיד שהחטופים חזרו. ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר קשה. לא סתם פרסמנו הזמנה פתוחה למשפחות החטופים, מי שרוצה – הכרטיס עלינו".

מה המופע הזה עבוכן?
דה פיצ'וטו: "אסקפיזם בשעת מלחמה על מלחמה, זה המשפט שלי. ואני מקווה שזה יצליח להגיע לקהל לא רגיל, לא בתיאטרון ולא בדראג. לקהל הרחב".
ליכטשיין: "אנחנו מייצרים כאן קהילה תומכת, עוזרת ובוטחת. אני בעיקר מקווה שזה יביא לאנשים קצת נחת. אני רואה את ההשפעה על האנשים, הטלוויזיה כל הזמן מטפטפת ונותנת והכל בלופים, וזה דברים נכונים ואמיתיים, אבל אם לא תעשה את ההפסקה ותזוז טיפה הצידה תישאב לתוך לופ שרק יוריד אותך יותר למטה. ובאמת בקורונה אנשים יותר התנתקו והתרחקו, ובמלחמה משהו מתחבר מחדש. הקצוות חוזרים אחד לשני. לא הכל מושלם, הכל הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו רוצים ובו זמנית זה מאד פשוט".

מה טקילה הייתה אומרת על כל הסיפור הזה?
טקילה: "בואו למילואים! בואו פשוט בואו. ככה זה עובד. שום דבר שאגיד לא באמת יוכל לתאר נכון, גם כי שוב אני פחות אובייקטיבית – אבל באמת בואו, תראו לבד. אולי תתחברו לזה, אולי זה ידליק לכם משהו. אולי-אולי-אולי אפילו תהנו".
מגויסות, 15.10, זאפה מידטאון תל אביב. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• במה
• דראג
• דראג קווין
• מילואים
• שבעה באוקטובר
• ❤ תרבות

בשבעה באוקטובר (כך מתחילים טקסטים רבים מאז שבעה באוקטובר) הבן שלי גויס בצו 8. ב-12:30 הוא נקרא לראשונה בחייו לשירות מילואים אחרי מתקפת טרור רצחנית, אכזרית ובלתי נתפשת של חמאס על יישובי עוטף עזה. הוא הגיע לשם לפנות ערב. שדות הקטל עודם בוערים. כמו לכולנו, לא היה לו מושג על גודלו של ה"אירוע" שהתחיל אז, וטרם הסתיים. השטח היה מכוסה גופות של מחבלים. כל מי שנצמדו באותם ימים למסכי הטלוויזיה, הטלפון והמחשבים, יודעות טוב ממני מה ראו עיניו של בני. אני לא ראיתי. כבר אז קיבלתי החלטה: לא לצפות בחדשות או בסרטונים שהופצו. לא להיות עדת ראייה מיד שנייה לזוועות. הבנתי שדרך ארוכה לפנינו, שאנחנו ניצבות בפתחה של ארץ לא נודעת, ואם אני רוצה להיות נטועה עבור ילדיי – עליי לשמור נפשי. הדברים חלחלו גם כך, ללא רחם, כדרכו של העולם שלנו. כפר גלובלי מדומיין. מדומיין כי בסופו של דבר, אנחנו כמעט לנפשנו.

>>עם כל כך הרבה דו"חות חניה אפשר לעשות רק דבר אחד – אמנות בוטה

בשבועות הראשונים לא ראיתי אותו. לא ידעתי בדיוק מה הוא עושה, בוודאי שלא ידעתי מה מחכה לו. מצד אחד, התפללתי לשובו המהיר הביתה. לא רציתי שייכנס למלכודת המוות של עזה. חשבתי שכניסה קרקעית לא תפתור דבר ורק תוסיף יגון על צער, ותשלום של עוד דם. דם של בנות ובעיקר בנים, יפים ומלאי מוטיבציה להגן על ארצם שהותקפה, שבבוא העת והצורך, לא בטוח שתגן עליהם בחזרה. חשבתי שעלינו להתכנס נוכח מה שקרה, לעזור למי שזקוק לעזרה, לשמור כוחות, לחשוב, לא להגיב מיד. ומעל לכל: להחזיר את החטופים בכל מחיר ולעזאזל האגו. עִצְרוּ. הרכינו רגע ראש.

אבל אני אישה. בשפה המדוברת בכל קרן רחוב, גוף תקשורת, כנסת או משרד ממשלתי, אני לא ״מבינה״ במלחמות. רק בלידות אני מבינה. בגידול ילדים וטיפוחם ומסירתם לצבא ההגנה מוכנים וערוכים לפקודתו. שיעשה בהם כרצונו. אני "רק" אימא לחייל שהתגייס לצבא כחוק בגיל 18 ובחר בשירות קרבי, למורת רוחי. כמו אז, כך היום, אני חיה עם אמביוולנטיות שמֻכֶּרֶת לכל אם שגידלה ילד או ילדה שהתגייסו. מחד, עליי לתמוך בבחירה שלו בשירות קרבי, לשאת נשק, להיות חלק מהאתוס הצבאי הממלכתי המכבס את האמת המלאה ומצייר את הגבורה ואחוות הנשק – כמשאת נפש. ילד שגדל ברחמי, שהזנתי וגידלתי וסיפרתי לו סיפורים בכל ערב לפני שנתו ושרתי לו שירים והנחתי רטיות חמות על כאביו, כל אימת שהיה צריך, וגם כשלא. מצד שני, זה מה שהוא בחר ועליי לכבד את בחירתו גם אם אינה ״נראית לי״. עליי לשתוק כדי לא להחליש אותו. זה מה שנאמר לי וזה מה שאמרתי גם אני לעצמי לא אחת, מאז פרצה המלחמה. תשתקי. אבל לא שתקתי למרות ״כשהתותחים רועמים המוזות שותקות״. לשתוק לגמרי, לא יכולתי.

מה שחששתי מפניו בימים הראשונים, התברר כחשש מוצדק. אמנם אני לא מצביאה ולא רמטכ"ל ולא שר הביטחון אפילו לא קצינה בדימוס. שירותי הצבאי הסתכם בשירות בלהקה צבאית אי שם במבואות האינתיפאדה הראשונה. במו עיניי ראיתי אז את חאן יונס, רפיח ועזה. הופעתי בפני חיילים. מאז, זרמו כאן ריבוא נהרות של מים ודמים. הכניסה הקרקעית גבתה קורבנות כל כך יקרים, אף חטוף לא שוחרר מאז העסקה ההיא, עשרות אלפי אזרחים מדרום ומצפון מפונים מביתם, חיילים מסתובבים בעיי החורבות של עזה והערים השכנות, ללא לוח זמנים. בלי דדליין.

נוכח כל מה שקורה ומה שלא קורה, יש לי שאלות. הן שאלות נוקבות. משהו לא מסתדר לי. ואם משהו לא מסתדר לי ולעוד כל כך הרבה אימהות לחיילים, אולי יש דרך אחרת? חייבת להיות דרך אחרת. והדרך מוכרחה להתחיל בשילוב נשים בכל מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות. הדרך חייבת להתחיל בעצירת המלחמה והחזרת החטופים. אנחנו 51% מהאוכלוסייה. אחרי המלחמה, אולי חלקנו בה גדל, למרבה הצער. שילובנו סביב שולחנות מקבלי החלטות הוא לא בבחינת עלה תאנה, ולא טובה שמישהו עושה לנו. קולנו חשוב ולגיטימי והוא חייב להישמע. בלעדינו, לא היו בנינו. אנחנו חייבות לקבל ייצוג שווה לחלקנו באוכלוסייה בכל מקום שנוגע לחיינו ולחיי ילדינו. במיוחד עכשיו. אין זמן אחר. דרך אחרת – דווקא יש. ואם אין לי תוכנית פעולה מוכנה או הצעה קונקרטית לחלופה, אין זה אומר שהשגותיי על הדרך שמלווה את ישראל מראשית הקמתה – לא ראויות להישמע.

פורסם במקור במגזין את
ביום חמישי הקרוב, 25.1.24, יתקיים בספריית בית אריאלה של עיריית תל אביב יפו הערב ״המוזות לא שותקות״. קולות נשים בעת הזו. משתתפות: הדס גלעד, לי ממן, פאולה רוזנברג, תמר מרין, ג׳וליה פרמנטו-צייזלר. מוזיקה: ורד פיקר וקרני פוסטל. עורכת ומנחה: תמר מור סלע.

• טור אישי
• מילואים
• אמא
• תל אביב נלחמת
• מחדל נתניהו

• Facebook
• Twitter
• Email

קמפיין חוצות חדש של עיריית תל אביב-יפו, בשיתוף צה"ל, מצדיע למילואימניקיות ולמילואימניקים תושבות ותושבי העיר מעל גבי מאות שלטי חוצות, באנרים ושלטים אלקטרוניים ברחבי העיר – וכל זה כדי לחגוג את העובדה שהעיר שוב מובילה את מצעד המילואימניקים הארצי עם 44,869 גברים ונשים ששירתו במילואים השנה.

קצת מספרים: כ-22 אחוזים מהמילואימניקים בעיר הינן מילואימניקיות; ממוצע שירות המילואים הפעיל השנה של תושבי העיר עומד על 12.86 ימים; כעשרה אחוזים ממשרתי המילואים הם מתנדבים; הגיל הממוצע של המשרתים הוא 31.

מטרת הקמפיין, על פי העירייה, היא "להוקיר תודה למשרתות ומשרתים מערך המילואים, על הפועל והתרומה של כל אחת ואחד למען ביטחון המדינה". העירייה מעניקה בשנים האחרונות הנחה בשיעור של חמישה אחוזים בארנונה באופן יזום למשרתי מילואים תושבי העיר, מבלי שהם נדרשים להגיש בקשה ובהתאם לקובץ משרתי המילואים שהתקבל ממשרד הביטחון.

המספרים כנראה גבוהים אף יותר כשלוקחים בחשבון צעירים המתגוררים בעיר אך אינם רשומים בה, ושירות המילואים שלהם נרשם לטובת עיר אחרת. השיא התל אביבי, כבשנים קודמות, עומד כמובן בסתירה מוחלטת לדימוי התקשורתי שהודבק לתושבי העיר, ונותר רק לתהות את מי הדימוי השקרי הזה משרת.

"ערכי הליבה של העיר הם תרומה לציבור, סולידריות ונשיאה בנטל", אמר ראש העיר רון חולדאי, "ולכן לא מפתיע שכבר שנה שלישית ברציפות אנחנו מקום ראשון בארץ במספר משרתי המילואים. אני גאה בהתגייסות של התושבים ומודה לכל המשרתים על תרומתם לחיזוק החוסן הלאומי. אי אפשר שלא להתרשם מהמסירות, המחויבות ואהבת הארץ שלהם".

• הבועה
• צבא
• מילואים
• עיריית תל אביב
• רון חולדאי

• Facebook
• Twitter
• Email

בשורה טובה למשרתי המילואים התל אביבים:החל משנה הבאה, עיריית תל אביב תעניק לכם הנחה של 5 אחוז בארנונה. ההחלטה התקבלה על ידי ראש העיר רון חולדאי בעקבות תקנות חדשות שהוציא משרד הפנים, המאפשרות לראש העירייה להחליט בנושא ולקבוע הנחה בשיעור של עד 5 אחוז למילואימניקים. הנחה בארנונה היא תמיד דבר נחמד, אך בפועל, מדובר בכמה עשרות בודדות של שקלים, שנחסכו מכם בטיימינג טוב במיוחד – כמה חודשים לפני הבחירות לראשות העירייה. כלכלת בחירות? תחליטו בעצמכם.

למה הארנונה שלכם הייתה יקרה יותר החודש?

חיילים בתל אביב (צילום: שאטרסטוק)
על מי שיהיה זכאי להנחה להיות מוגדר כמשרת מילואים פעיל ולעשות 20 ימי שירות מצטברים בתקופה של שלוש שנים רצופות, או לחילופיןחייל מילואים שטרם מלאו לו שלוש שנים לשחרור וביצע 14 ימי שירות בתקופה של שנה או שנתיים צמודות אחת לשנייה. בעירייה מציינים כי על פי נתוני אגף כוח אדם בצה"ל רוב משרתי המילואים בשנת 2016 (37,156) היו תושבי העיר, שמהווים 7 אחוז מסך המשרתים. כל הכבוד לצה"ל. ולתל אביבים.

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• צה"ל
• ארנונה
• מילואים
• עירוני