סופ"ש הגאווה הגדול של מצעד הגאווה כבר בפתח, ואיזו דרך יכולה להיות טובה יותר מלהתחיל אותו ביריד מעצבים ואמנים להטב"קים עם שלל פריטים מעוצבים למכירהבאירוע שכולו תמיכה בכלכלה ורודה. כל היופי הזה קורה ב-Pink Bazaar בלובי של בית גאון היום ומחר (רביעי וחמישי, 9.6-8.6, 22:00-17:00). אבל רגע, מה זה בית גאון? טוב ששאלתם.

ה-PINK BAZAAR הוא יוזמה של מלון בראון ברוט, תוספת חדשה ומעניינת לקולקציית מלונות בראון. המלון בן 200 החדרים שוכן בבית גאון, המבנה הברוטליסטי האייקוני שהעניק למלון את שמו. הוא מתנשא אל מול גן צ'ארלס קלור והים התיכון ויארח בסוף השבוע הקרוב משלחת של כ-100 משפיענים ועיתונאים מכל רחבי העולם, מרביתם חברי קהילת הלהטב"ק, המגיעים לארץ בחסות משרד התיירות בכדי לסקר את שפע הפעילויות המתוכננות בעיר על ידי עיריית תל אביב-יפו, המרכז הגאה, מפיקי המסיבות והליינים השונים וכמובן, את גולת הכותרת – מצעד הגאווה והמסיבה המרכזית שאחריו שיתקיימו ביום שישי הקרוב וצפויים למשוך קהל של כ-100 אלף איש.

בראון ברוטנבחר על ידי עיריית תל אביב-יפו ומנהלת עיר עולם כמלון הגאווה הרשמי של תל אביב לשנת 2022.המלון יארח את מסיבת העיתונאים הרשמית של העירייה ועיר עולם שתתקיים מחר, חמישי, על הדק המעוצב הצופה לים של המלון. ברשת מלונות הבוטיק מתגאים בקשר ההדוק שהם מקיימים עם קהילת הלהטב"ק מיום הקמתם, מארחים תערוכות, הרצאות, מפגשי אמנים וליינים של מסיבות גאות, מעורבים ביוזמות קהילתיות כמו שילוב א.נשים מקהילת הטרנס בשוק העבודה, שיכון והגנה על להטב"קים בסיכון, תרומות ושיתופי פעולה עם ארגון הנוער הגאה איגי ועוד.

"אין גאים מאיתנו על הבחירה", אמר ליאון אביגד,מייסד ובעלים משותף של מלונות בראון."אצלנו לא צריכים לתלות דגלים בחודש הגאווה. מיום הקמת המלון הראשון ב-2010 ובמשך כל יום מאז, אנחנו תמיד גאים, תמיד קהילתיים, תמיד פתוחים לארח באהבה ובהכלה את כל הא.נשים מכל הקשת ובכל הצבעים. החזרה לחיים, למצעדים ולחגיגות אחרי שנתיים קשוחות של קורונה משמחת אותנו, ואנחנו ערוכים לנהירה של הלהטב"קים מחו"ל עם שפע של אירועים, מסיבות, יריד אופנה ואמנות גאה ועוד". הכניסה ליריד – חינם. רק תבואו.

>> פינק באזאר, רביעי-חמישי 22:00-17:00, מלון בראון ברוט, קויפמן 6

• הבועה
• להט"ב
• מצעד הגאווה
• מלון בראון

זה היה שבוע עמוס שהלך והתפנה לאיטו. תוכניות בוטלו, יציאות נדחו, פרויקטים הוקפאו. אפילו המצבר של האוטו החליט פתאום שנמאס לו והודיע שהוא מפסיק לעבוד ומחפש עתיד בהייטק. שום דבר גדול, פשוט אוסף של דברים קטנים שהתפוגגו בקצב הסמבה (אל תעשו פרצוף. לפי הרייטינג גם אתם רואים "רוקדים עם כוכבים", לא הבנתם שזה ירדוף אותכם מעכשיו?). אנשים אחרים אולי היו לוקחים את זה קשה, נכנסים למיטה ומסרבים לצאת. וזה לגמרי לגיטימי. אנחנו, לעומת זאת, באים מאסכולת האכילה הרגשית. עוד לא הספקנו לשאול כמה עולה מצבר חדש והנה אנחנו כבר באסון התעבורתי המכונה "תל אביב של אחרי הקורונה", בדרך לצ'נה האיטלקית-טוניסאית של תומר אגאי.

אגאי, שהיה במשך תקופה שף בכיר ב-"יפו-תל אביב" של חיים כהן, הפך לאחד השמות הבולטים של האוכל בעיר בזכות "סנטה קתרינה". הסנטה היא פלא. אגאי יצר שם פרשנות מרעננת של המטבח הערבי שהפך לעוגן יציב של אוכל נהדר ואווירה קסומה. מקום שאתה מביא אליו אורחים מחו"ל כדי להראות להם כמה מהמם יכול להיות מטבח מקומי אמיץ. ואל תשכחו את ה"ליאלי ביירות" שלהם, שראוי להכרה רשמית כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו.

לפני כמעט חצי שנה מינף אגאי את ההצלחה, ופתח בקומת הקרקע של מלון תאודור מרשת בראון את את צ'נה. הציפיות, כמו שאפשר היה להניח, היו בשמיים. בראיונות ההשקה אגאי ניסה קצת להרגיע, והסביר שמדובר במקום שהוא פחות מסעדה ויותר בר אוכל, ואפשר להאמין לו שככה הוא רואה את זה. בפועל, צ'נה ניראת כמו מסעדה, מתנהגת כמו מסעדה ומתומחרת כמו מסעדה. והיא מפוצצת ציפיות כי בכל זאת, "ההוא מהסנטה".

בצ'נה יש האפי אאור. כל יום בין 18:00 ל-20:00 יש 25% אחוזי הנחה על כל התפריט. גם האוכל וגם האלכוהול. והסיבה שזה נאמר ממש בהתחלה, היא כי אסור לקחת כאלו דברים כמובנים מעליהם, בטח בהתחשב בטרפת מחירי המסעדות שאנחנו חווים סביבנו. כלומר, הלוואי וזו הייתה הסיבה. למעשה זאת הייתה דרך למשוך עוד כמה שניות כדי שלא תפגעו מרסיסים, כשספינת הציפיות הענקית שנבנת במספנות רחוב הרצל תתנגש עם קרחון המציאות.

צ'נה, וסליחה מראש על זה שתיכף תחשבו על לאונרדו דה קאפריו, היא הטיטניק של הציפיות. היא לא מסעדה גרועה בשום צורה, ואין אף מנה שהזמנו שהייתה פחות מבסדר. זה בטח לא איזה אסון תברואתי או הונאה צרכנית. אנחנו לגמרי לא שם. אבל הפער בין הציפיות משף כל כך נחשב לבין הבינוניות – ויותר מזה, השעמום של האוכל – הוא כך גדול שאפשר לבנות בתוכו מלון עם מסעדת שף בינונית.

התחלנו עם מנאיש זעתר, מאפה טאבון שעלי הזעתר רודדו בתוכו. הבצק עצמו היה החלק הטוב של המנה. כלומר החצי שנשאר רך ועדין ולא החצי שבילה קרוב מידי למקור חום שהיה, איך נגיד את זה בעדינות, שזוף פלוס פלוס וקשה פלוס פלוס. רק שפה פחות או יותר נגמרות המילים הטובות. חלק מעלי הזעתר נשרפו וסבלו ממרירות לא נעימה, והלבנה והעגבניות המרוסקות שהוגשו עם המנה לא תרמו כלום לאירוע.

https://www.instagram.com/p/CUsHIEEonP-/?utm_source=ig_web_copy_link

סלט הסלקים שהומלץ בחום על ידי המלצרית היה המשך ישיר לגמגום. הסלקים עצמם הוגשו קרים. "יצאו מהמקרר" קרים. למה בשם כל ירקות השורש, שמישהו יצלה סלק ואז ישים אותו במקרר? בטח כשאתה קורא לו בתפריט "סלט סלקים חם" ועוד מגיש אותו עם מה שמתואר בתפריט כגבינת ג'בנה שרופה, ובפועל מרגיש כמו קוביית אגדישי טופו ענקית חמה, שפיזרו עליה אבקת סוכר (אבל ממש קצת). לטובתו של קורדו הדג ייאמר שהוא היה מוצלח בהרבה. לרעתו יאמר שהיה בו המון בלאגן, עם ירוקים, ופרחים וצנוניות אבל מעט מאוד דג. ובאופן מפתיע גם מעט מאוד טעם. למעשה זה היה קצת כמו לאכול קישוטים אכילים. פה ושם היו טעמים נעימים, או לפחות ככה נדמה לי, כי זה לא הצליח להשאיר שום חותם.

לטרטר הפיאמונטזי (בואו נעשה כולנו ביחד כאילו אנחנו מבינים מה זה אומר ונמשיך הלאה) דווקא היה טעם. של אנשובי. שזה הגיוני כי אכן יש בו אנשובי. מה שלא היה בו זה טעם של בשר, שזה אפילו יותר הגיוני כשאתה מבין שיש מעט טעמים בעולם שאפשר להרגיש כשמגישים אותם גם עם אנשובי וגם פרמזן. באותה מידה זה הייתה יכולה להיות כרובית במקום הבשר וספק שמישהו היה מרגיש בהבדל (גם ספק שמישהו היה מזמין את זה, ובצדק). האם זה היה טעים? זה בעיקר תלוי בשאלה האם אתם אוהבים אנשובי. כי אם לא, כדאי שנדבר על זה.

החלק הכי טוב של הארוחה הגיעה בצורה של פיצטה. או במקרה הזה הקשה של הפיצטה. מבחינת הבצק, זאת מתחרה ראויה על תואר הפיצה הטובה בעיר. הבצק מצליח להיות בבת אחת גם רך וגם קריספי. הוא נעים אבל שומר על גוף. הוא מצע מושלם אבל עומד בפני עצמו. יכול להיות שאם היינו לוקחים פיצה פשוטה היינו עפים לגג, אבל גם כאן הקשבנו להמלצת המלצרית והלכנו על הפיצה הלבנה. גם כאן קיבלנו בלאגן משוגע של בשמל עם מלא סוגי פטריות פלוס ירוקים מלמעלה שביחד יצרו על הפיצה את הכתובת "טו מאצ". בכל ביס אפשר היה להרגיש את ארומת הפספוס.

בעיקריות לקחנו שתי מנות פסטה. הניוקי מהטאבון, שהוגש עם רוטב חמאה, עלי תרד וגבינת המאירי מוקרמת, היה מוצלח למדי. הניוקי עצמם היו רותחים ברמות של כוויות בחיך (אל תשאלו איך גילינו כי אנחנו לא יכולים לענות, יש לנו כוויה בחיך) אבל אחרי כמה דקות התגלו כטובים מאוד. הם היו אוויריים בדיוק במידה ויכולת גם לתת בהם ביס וגם לתת להם להתמוסס על הלשון. אם היה להם רוטב מעניין זאת הייתה יכולה להיות מנה ממש טובה. במקום זה קיבלנו רוטב שאומנם הרטיב את האירוע אבל לא הצליח לתרום כלום מעבר לסקלת טעמים שטוחה ומאכזבת.

באופן מצער לחלוטין "סקלת טעמים שטוחה ומאכזבת" הוא גם תיאור שיכול היה להתאים גם למנת הפסטה השנייה, פפרדלה ראדו עגבניות עם לבנה, כלומר עם רוטב עגבניות וכמה כתמי לבנה. גם פה הפסטה הייתה טובה ועשויה מדוייק, גם פה הרוטב לא עשה לה כלום. זה לא היה רע, זה פשוט היה לא מורגש. כמו ציפוי שמתקלף ונשאר על הצלחת. מנה סבירה אך סתמית שלא ברור מי חשב שהיא ראויה להיות מנת ספישל.

https://www.instagram.com/p/CZoP3thtbth/

בשלב הזה כבר הבנו לאן הרוח נושבת, ושקלנו ברצינות לחתוך ולאכול קינוח ב-nununu הסמוכה (חלום שלי שהסנדוויץ' פופקורן שרימפס שלהם יוכר כקינוח. נכנס ישר לטופ 10 קינוחים בתל אביב) אבל במקום זה הזמנו פחזניות עם קרם פטסייאר ותותים מצד אחד, וכדור גלידת קרמל מלוח מהצד השני. איך היה? את הפחזניות, גדולות וממולאות ביותר מידי קרם יותר מידי מתוק, סיימנו. את הגלידה לא. בדיעבד היינו צריכים ללכת על הסנדוויץ.

צ'נה לא רק שלא מצליחה לעמוד בציפיות שהוצבו לה, בספק אם היא עומדת בסטנדרטים שנדרשים כדי לשרוד באזור תחרותי כמו רחוב הרצל. נכון לכרגע היא אוסף של כוונות טובות ושל פוטנציאל שלא מצליחים לחצות את קו הבינוניות. כזאת שאתה יוצא ממנה שבע, אבל עם טעם לוואי של חלטורה.

★★★ 3 כוכבים
צ'נה, הרצל 10, א'-ש' 18:00-02:00, ו' 12:00-16:00, 03-7660504

מנאיש – 36 ₪
קורדו דג ים – 68 ₪
טרטר – 75 ₪
סלט סלקים – 55 ₪
פיצטה לבנה – 67 ₪
ניוקי – 78 ₪
פפרדלה רגו עגבניות – 78 ₪
פחזניות – 49 ₪
גלידה – 18 ₪
(המחירים לפני הנחת האפי אוור)

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• מלון בראון
• תומר אגאי
• טיים אאוט סופ"ש

רשת מלונות בראון ממשיכה להתאבזר בשפים הטובים בעיר: אחרי מאיר אדוני (מלו מלו במלון בובו), תומר אגאי (צ'נה) ואייל שני שאמור לפתוח מסעדה כשרה בדברה בראון, שף אוראל קמחי (פופינה) מתייצב בראש המערך הקולינרי של מלון בראון JLM החדש שנמצא – שימו לב – בירושלים.

"רוחאן" עומדת על התפר שבין בר קוקטיילים למסעדה. לא בדיוק גסטרו־בר ולא בדיוק בראסרי, מעין לאונג' עם דגש על אוכל מוקפד ועכשווי. חלל מעוצב בלובי המלון, שנמצא במרכז העיר, מחולק לאזור ובו בר רבוע גדול ולאזור ובו פינות ישיבה נמוכות ושולחנות בר גבוהים.

תפריט האוכל החלבי־כשר מותאם לקונספט והוא מבוסס על חומרי גלם מקומיים, ירושלמיים וכאלה המזוהים עם המטבח הישראלי העכשווי. באגף הפתיחים תמצאו ריבועי סשימי טונה בזיגוג סויה־דבש עם ויניגרט תפוז דם וקינואה פריכה; קרפצ'ו דלעת מוחמצת ושורש סלרי; טרטר דג על ברוסקטה בריוש עם ריבת חלפיניו ואבן יוגורט וסיגר דג, האיט גירל של סתיו 2021.

המנות העיקריות הן למעשה בגודל בינוני כמקובל בתל אביב, לדוגמה פילה בר ים על אורז אסור; שיפוד פילה מוסר ים בזיגוג צ'ילי ודבש ענבים ומנת אספרגוס, שעועית ירוקה ואפונת שלג ברוטב עגבניות שרי צהובות וקציפת יוגורט, ירקות חורף שבושלו רק עד פריכות ברוטב שחובה לנגב עד הטיפה האחרונה. את תחום הפוד טק מייצגות שתי מנות עם רידיפיין מיט: כרוב בבישול ארוך עם קרם קולרבי וספיחה – מאפה בצק עלים פריך וזהוב במילוי תרד, רידיפיין מיט טחון ובצל צלוי.

מבין הקינוחים נמליץ על ברד פודינג עם גלידת קורנפלקס ושקדים מסוכרים, מנה אחרונה מחממת ומנחמת בקור הירושלמי. המחירים נעים בין 58-105 ש"ח, טווח שמאפשר לשבת על דרינק ומשהו קטן ליד או למנה ראשונה ועיקרית בתמחור כמקובל בשוק (ומי שנשאר רעב שיתכבד ויסור לפלאפליה כלשהי).

על תפריט הקוקטיילים ברוחאן חתומה המיקסולוגית נועם שרת, והוא מבליט גם כן את התוצרת המקומית. כך למשל קוקטייל מרטיני ירושלמי מורכב מג'ין ממזקקת Thinkers שפועלת בשוק מחנה יהודה, ורמוט יבש של ממזקקת יוליוס, מעט עראק וזיתים מהשוק.

אם תחליטו להישאר ללילה תזכו לפגוש את קמחי גם בארוחת הבוקר, שרחוקה מהבופה הנדוש כמרחק ירושלים מתל אביב. הפאן מתחיל בסלסלת פחמימות סקסית ואוסף צלחות קטנות וטעימות כגון דגים כבושים, צלחת גבינות ופירות, סלט אנדיב וסלט ירקות קצוץ טרי. להמשך אפשר לבחור במנת ביצים מלוחה (פטריות צלויות עם ביצה עלומה, ביצה בקן בבריוש) או מתוקה (פרנץ' טוסט).

רוחאן מסמנת סגירת מעגל עבור קמחי, שפופינה שלו היא אחת המסעדות המצליחות בתל אביב. לפני הקמתה הוא שימש שף מסעדת קבלייר בירושלים והשלים את השכלתו אצל ג’ואל רובושון בפריז ובמסעדת ארזק בסאן סבסטיאן. קמחי גם מחזיק בפרס השף הצעיר הטוב בעולם עד גיל 30 מטעם סאן פלגרינו. כעת, בגיל 38, הוא חוזר לעיר שבה התחיל את הקריירה ממקום בוגר, בוטח ומנוסה. אין ספק שירושלים רק מרוויחה מכך.
רוחאן, הלל 41 (פינת בן סירא), ירושלים, 050-5885434,ראשון – חמישי 18:00-23:30,שבת – שעה וחצי אחרי צאת השבת – חצות.לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• ירושלים
• אוראל קמחי
• מלון בראון

השפים הגדולים ממשיכים לנהור למלונות, גם כשהם כשרים. כעת מגיע תורו של לא אחר מאשר אייל שני, שבקרוב פותח מסעדה במלון דברה בראון.

המסעדה החדשה, שתיפתח בשבועות הקרובים, היא סניף של מסעדת מלכה. "אייל יביא את הקולינריה ואנחנו נביא בר שיקבל אוכל מהמסעדה, עם הסטייל והאווירה והטוויסט האלכוהולי שלנו", אומר אורן ישולה, מבעלי חברת OTH, חטיבת האירוח וההסעדה של רשת בראון.

למה בחרתם לפתוח איתו מסעדה כשרה?
"יש חוסר מסעדות כשרות והביקוש גדול. כשרות מתקשרת לעולם ישן, אך יש אנשים רבים שמבינים את החיים ואוהבים סטייל ובילויים ועדיין מעדיפים אוכל כשר. פעם חשבו שמטבח כשר הוא נחות בגלל הטיפול בבשר וטכניקות הבישול. היום זה לא חייב להיות ככה".

מלכה בדברה בראון היא עוד פרק בשיתוף הפעולה של OTH עם שפים מובילים בארץ. מאיר אדוני נבחר לשף הבר-מסעדה מלי מלו במלון בובו, ולאחרונה הושק שיתוף פעולה עם שף תומר אגאי (סנטה קתרינה) במסעדת צ'נה. כמו כן, שף בכיר מתל אביב עומד לקראת חתימת חוזה עם הרשת לפתיחת מסעדה אחות כשרה במלון JLM בירושלים.

OTH ורשת בראון מובילים את הטרנד, אך שיתופי פעולה בין שפים למלונות – במיוחד כשרים – הם כבר עובדה בשטח. רק לאחרונה דיווחנו על מסעדת לוטה של אסף גרניט במלון גלי כנרת בטבריה. דריה של שף הלל תווקולי (אנימאר) במלון הילטון זוכה לביקורות מחמיאות גם מצד קהל שאינו שומר כשרות.

ועוד סקופ מצד רשת בראון לסיום: מסעדת הרברט סמואל במלון ברוט תיפתח מחדש. "אין מי שלא מכיר את המסעדה הזו, שנמצאת כעת בחזקתנו. בקרוב נפתח אותה בקונספט חדש שבנינו יחד עם אחד הערוצים המובילים", מנדב ישולה מידע ראשוני, שרק מגביר את התיאבון.
לכל המתכונים של אייל שני ב"השולחן"

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מלון בראון
• אייל שני

זה מספר שנים שאני תר את הארץ והעולם ומצלם אנשים בעירום, ובעזרת אמצעים גרפיים ויזואליים אני מנסה להביא את הסיפור שלהם שמאיר מתוך התמונה. לרוב אני ממליץ שיהיו בעירום מלא, או לבוש מינימלי, כדי שנוכל לספר את הסיפור שלהם ללא תוספות מיותרות, אך זו איננה דרישה מחייבת. בצורה הזו אני מרגיש שאני מתקרב יותר ויותר למקור שמרכיב את כולנו ומשותף לכל אחד ואחת מאיתנו.

בתערוכה "אלילים וזהויות" שלגלריה פאןלאמנות הומוסקסואלית באוצרותו של ארז ביאלר, שמתארחת עד ה-2/11 במלון הפוליהאוס במסגרת פרויקט ART BROWN של מלונות בראון לעידוד יצירה מקומית ובינלאומית, אני מציג צילום של בחור בשם דיויד – ישראלי אמריקאי שחובש קסדת פוטבול ומצולם במגרש ספורט, מביט אל-על, והוא מכוסה באבקת סימון מגרשים, כאילו היה מתאבק. הוא לובש בגד ים תחתון שחור ומצמיד את שתי ידיו במחוות תודה – כאילו הוא מול קהל מריע. הסיפור של דיויד הוא רק אחד מיני רבים שמצולמים בפרויקט ובמקרה הגלריה פאן עוסקת באמנות הגוף הגברי ובאמנות הומוסקסואלית, אך הפרויקט הזה מקיף גם נשים, טרנסים, א-בינאריות ובעצם כל ביטוי של הקיום האנושי.

בניגוד לקלישאה המסחרית הרווחת – אסתטיקה קווירית והומואית דווקא לא חייבת לכלול שרירים וגופות חלקים. האסתטיקה שהובילה אותי בבחירת העבודות לגלריה פאן בהחלט סובבת סביב התמה של הגוף הגברי, אך רציתי להציג את המגוון המיוחד, הרחב והססגוני שקיים, גם במנעד המשיכה לארכיטיפים גבריים ולנזילות מגדרית. כך לדוגמה הצילום של אור על חוף געש חושף גבריות אחרת, רכה, עגולה, כמעט נשית. הצילום של ארי כשראשו נטוע באדמה בין השיחים, לאור פנסי המכונית והכוכבים, מציג אמנם תמונה סוריאליסטית, אבל כזו שמיד ניתן להזדהות איתה: מי מאיתנו לא פעם הרגיש שתול כך עם רגליים באוויר?

משחר ההיסטוריה של הקיום האנושי קיימות קשתות של משיכה מינית וביטויים מגדריים, ובתערוכה "אלילים וזהויות" בחרתי דווקא את דיויד, גבר סיסג'נדר המייצג את עולם הספורט, כאשר הוא בתנוחת הודיה לקהל. אלילי הספורט תמיד הצטיירו כהתגלמות הגבריות והפעם רציתי להביא גבריות אחרת – יותר נוצצת ורגישה, כזו שאינה מתנצלת, אך כזו גם שאיננה אגרסיבית.

היכולת לשדר גבריות רכה שייכת לשנים האחרונות בלבד והיא תוצאה של הפריצה של הזהויות הלא-סטרייטיות לחיינו בתרבות והאמנות. אם בעבר ביטויים של אמנות הומואית יכלו להכניס אדם לכלא (למשל אוסקר ווילד הי"ד), הרי שהיום ניתן להתבטא בהתאם לקודים התרבותיים האסתטיים של החברה ההומואית ואף להצליח להגיע אל הקהל אשר מפוזר בכל העולם. תשאלו את Lil Nas X.

הרעיון שעומד מאחורי התערוכה הוא להביא לקדמת הבמה את היכולת ההומואית לייצר זהויות שונות ואלילים – בתרבות ואמנות כמו פרדי מרקורי או אפילו במדע, כמו לדוגמה אלן טיורינג. כך לדוגמה שתי העבודות של אמן הפיקסל הישראלי מברלין איל אלף אופיר מבטאות באופן מושלם את התמה של התערוכה: דיים עדנה שעשויה מקוביות שש-בש היא המשחק בזהויות, ופרדי מרקורי שעשוי מקוביות הונגריות שכל אחת סובבה באופן ידני הוא החלק של האלילים.

גם אל היער הירוק הגדול של האמן והמורה הרוחני אננדה, או בשמו הארצי נעם פז, מתאים באופן מיוחד לתמה של התערוכה בכך שהדמות המצוירת היא ללא מגדר ברור, וכך גם היצירה Exposed של צלם האופנה, העיתונות והאמנות גיא יחיאלי – חייל – דמות נסגדת בחברה הישראלית לכל הדעות ומרכיב מאוד מהותי בזהות של כולנו – עומד חשוף אך עדיין עם מדים. בתערוכה משתלבים גם האלילים של האמן מיכאל גוליאן, שמציג את הפרשנות שלו לסיפורי המיתולוגיה היוונית-רומית, והיצירות המרגשות של האמן הבדואי הגאה חמודי אל מאהדי, שבא מכפר קטן בצפון וכיום חי בתל אביב.

ב-28/10 אתארח יחד עם אמנים נוספים מהתערוכה באירוע שיח גלריה שייערך בלובי מלון הפוליהאוס. האמנים בתערוכה נמצאים בקצוות שונים בעולם וחלקם היגרו מתרבות אחת לאחרת. המפגש נועד כדי להכיר אותם מעט ולשמוע על תהליכי מוזה והשראה, תהליכי יצירה, מרעיון לביצוע ולקיים שיח שאלות ותשובות מסיפורי חייהם המרתקים של האמנים עצמם. האירוע יועבר בשידור זום בו ישתתפו גם אמנים שאינם נמצאים פיזית בישראל והוא יוקלט ויעלה למדיה החברתיים של הגלריה. התערוכה עצמה מציגה עד ה-2/11/2021.
חמישי 28/10/2021 בשעה 19:00, מלון הפוליהאוס נחלת בנימין 1 תל אביב, למידע נוסףבאתר הגלריה

• טור אישי
• אמנות ישראלית
• פוליהאוס
• מלון בראון