למען האמת, כבר ויתרנו על הרעיון שזה הולך לקרות. העונה הראשונה של "מסע בין כוכבים: פיקארד", שהייתה אמורה להיות קאמבק טלוויזיוני מרהיב של פטריק סטיוארט לנעלי הדמות האלמותית שלו,התחילה כל כך טובונגמרה כל כך רע. היא אמנם הביאה לצילום הניינטיזי המגושם והאפקטים הדלוחים של "הדור הבא" את העדכון המודרני לו הן נזקקו נואשות, אבל בכל שאר ההיבטים היא פשוט לא הצליחה לשחזר את הקסם והעניין שלה. העונה ההיא הסתיימה בהתרסקות מפוארת של כל קצוות העלילה המעניינים שנפִתחו בפרקים הראשונים שלה, וכל הטרקיז המזדקנים נותרו מאוכזבים.

אלא שעכשיו מתקבלים איתותים מסקרנים ממעבר לים – העונה השלישית של "פיקארד" (השנייה עברה בשקט יחסי, צריך לומר) זוכה לביקורות טובות ואף טובות מאוד, ומבקרים שכבר זכו לראות את כל העונה אף מדברים על טוויסט גדול בהמשך שלה. אז האם יתכן שהעונה השלישית של "פיקארד" היא-היא עונת האיחוד המופלאה של "הדור הבא" שהובטחה לנו, ו(כמעט) כולם שם – דאטה (ברנט ספיינר כבר היה חלק מהקאסט בעונות הקודמות), רייקר, וורף וגם ד"ר קראשר, שסוף סוף זוכה להיות הבאדאס שתמיד ידענו שהיא יכולה להיות.

אז נכון, התאכזבנו ממנה בעבר. אבל "מסע בין כוכבים: הדור הבא" היא לא סתם עוד סדרה בשבילנו אלא חתיכה של ממש מהאישיות שלנו בשנים מעצבות למדי, וכן, אנחנו זוכרים טוב מאוד איך הרגשנו לגבי העונה הראשונה בהתחלה ואיך הרגשנו לגביה בסוף. אבל אנחנו מוכנים לקחת עוד סיכון כי לכו תדעו, יש מצב שהפעם זה אמיתי.

העונה השלישית של "מסע בין כוכבים: פיקארד" משודרת באמזון פריים (במסגרת פרמונט+)

• מה רואים הלילה
• מסע בין כוכבים
• טלוויזיה
• מדע בדיוני
• אמזון פריים

עם הרבה פחות רעש וצלצולים ממה שעשתה העונה הראשונה, חזרה "סטאר טרק: פיקארד" לעונה שנייה על מסכי אמזון פריים וידיאו בעקבות הרפתקאותיו הגריאטריות של קפטן ז'אן לוק פיקארד לאחר שפרש לפנסיה. בעונה הראשונה היו רגעים יפים והייתה עלילה מעט מפגרת, אבל בסך הכל התנעה יפה לקאמבק של הקפטן האהוב של האנטרפרייז לעניינים. בשורה התחתונה? תענוג לראות את פטריק סטיוארט בתפקיד הזה וכל השאר קצת פחות משנה.

עם שידור פרק הבכורה של העונה, הכריזה אמזון כי העונה הבאה והשלישית של "סטאר טרק: פיקארד" תהיה גם האחרונה ותביא לסיומן את הרפתקאותיו של הקפטן. בעונה השנייה הוא צפוי להתמודד מול יריבו הגדול ביותר (קיו, בגילומו הנהדר של ג'ון דה לאנסי) שכולא אותו במציאות אלטרנטיבית והזמן עצמו מתחיל להתפרק כאילו היה חלק מהיקום של מארוול. התחום שבו הצטיין הפרק הראשון במיוחד הוא בהשתלת רפרנסים פנימיים ליקום של "סטאר טרק", ונדמה שלפחות מבחינת הטרקיז זה מה שעושה את כל ההבדל.

רוצים עוד המלצות טלוויזיה? יש לנואתר טלוויזיה חדש – הספוילר. תראו תראו

כדי למרוט את עצבינו החליטו באמזון לשחרר רק פרק אחד מדי שבוע אבל האמת היא שלפחות על פי הפרק הראשון, עם כל המחוות והקריצות למעריצים, "סטאר טרק: פיקארד" נראית סופסוף פשוט כמו מד"ב כיפי גם בלי המשא של המותג על כתפיה. פתאום אפשר לזהות בה גם קצת יותר את הטאץ' של הסופר מייקל שיבון, השואוראנר של הסדרה יחד עם עקיבא גולדסמן המוכשר. פאן פאקט: ליה תומפסון שמשחקת את אמא של מייקל ג'יי פוקס ב"בחזרה לעתיד" היא הבמאית של פרקים מספר 3 ו-4 בעונה הנוכחית.

"סטאר טרק: פיקארד 2", עכשיו באמזון פריים וידאו

• המסך
• מה רואים הלילה
• מסע בין כוכבים
• המלצות צפייה
• פטריק סטיוארט

"במאה ה-24 לא יהיה רעב ולא תהיה תאוות בצע". זה היה החזון האוטופי של ג'ין רודנברי, הוגה היקום של "סטארטרק", שעלתה לראשונה ב-1966. האוטופיה שהוא יצר היא עניין חריג בעולם המדע הבדיוני, שאוהב להתעסק בעיקר בדיסטופיות, אפוקליפסות וקיצה הקרב של האנושות. בדרך כלל בעולמות הפנטזיה, מ"באפי ציידת הערפדים" ועד "ד"ר הו", הגיבורים מנסים למנוע את סוף העולם. לעומת זאת, ביקום של "סטארטרק" סוף העולם אף פעם לא הגיע. האנושות הגיעה למאה ה-24 כשהיא מתקדמת מבחינה טכנולוגית ומתנהלת כחלק מפדרציה בין גלקטית בשם סטאר פליט, צי הכוכבים. ספינת הדגל שלה היא האנטרפרייז, וסדרת ההמשך "סטארטרק: הדור הבא" עוקבת אחרי עלילותיו של צוות חדש, בראשו עומד הקפטן העשוי ללא חת, ז'אן לוק פיקארד. בזכות נטפליקס, שהעלתה את כל שבע העונות של "הדור הבא", ששודרה משנת 1987 עד 1994, יכולתי להשלים פערים לקראת "מסע בין כוכבים: פיקארד" החדשה שעולה השבוע בארצות הברית וכבר מעוררת באזז מטורף – עוד לפני ששודר הפרק הראשון היא חודשה לעונה שנייה.

"פיקארד" סיפקה עבורי את התירוץ המושלם להיכנס אל תוך העולם המופלא של "סטארטרק", בו נולדו כמובן סדרות וסרטים נוספים בפרנצ'ייז שקיים כבר 53 שנה. אני גיקית מאז ומתמיד, ויכולה לדקלם ציטוטים מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ו"תיקים באפלה", אבל כש"הדור הבא" שודרה בזמן אמת, בכל אחר הצהריים כשחזרתי מבית הספר, חשבתי שהיא די מטופשת. לא הצלחתי לראות מעבר לחבורת המבוגרים בתחפושות לא אמינות של ילדים. לסדרות כמו "מכושפות" ו"סברינה המכשפה הצעירה" היו אפקטים טובים יותר, והן גם היו יותר משעשעות, בעוד ש"סטארטרק" לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות. בכנסים כמו אייקון ועולמות תמיד הייתי מזלזלת בטרקים, אולי כי הם היו חלק ממועדון שאני לא הייתי שייכת אליו.

צפייה ב"דור הבא" בשנת 2020 מכניסה אותך למערכת אחרת לגמרי של חשיבה, פילוסופיה, חוקים וערכים. אלו לא התסריטים שאנחנו רגילים אליהם, אלא התסריטים ש"סטארטרק" המציאה וביצעה לראשונה (על זה ארחיב בהמשך). אין קנאה בין בני זוג, כי בעתיד החברה האנושית מקבלת באהדה פוליאמוריה; אין קשיי פרנסה ומאבקי כוח כי אין כסף; והטכנולוגיה יכולה ליצור כל מזון ושתייה שתרצו ללא תשלום. הדבר שמניע את שלל הדמויות הוא לא שאיפה לכיבוש, אלא סקרנות לחקור את העולם. כל כך התרגלנו לסדרות מלאות תככים שיש בהן רק מנצח אחד – הטלוויזיה משקפת לנו את התחרותיות שאנחנו מכירים מחיי היום יום שלנו, ולכן זה חדשני כשהיא מדמיינת מחדש את אפשרויות הקיום שלנו.

"סטארטרק" חזתה, ואולי המציאה, חלק מהדברים שהיום אנחנו לוקחים כמובנים מאליהם: את האייפד, המחשב האישי, דלתות אוטומטיות, מכשירים סלולריים ועוד. היא גם חזתה את האינטיליגנציה המלאכותית שמופעלת באמצעות דיבור – "אלקסה, תפתחי טינדר" התחיל כ"תה, ארל גריי, חם!" שהיה מזמין קפטן פיקארד באמצעות קולו בלבד. בנוסף, "סטארטרק" יצרה הרבה מהתסריטים והתבניות הטלוויזיוניות שאנחנו מכירים היום: למשל, "לגדל את הזקן" (יעני, ההיפך מ"לקפוץ את הכריש") – ברגע שוויל רייקר (ג'ונתן פרייקס) גידל זקן, הסדרה הפכה לטובה ומעניינת יותר באופן משמעותי. "סטארטרק" הייתה גם הסדרה הראשונה בה התרחשה נשיקה בין גזעית על המסך באמריקה, בין נישל ניקולס האפרר-אמריקאית בתפקיד לוטננט ניוטה אוהורה לבין קפטן קירק (ווילאם שאטנר) ב-1968.

המסר בלבה של "הדור הבא" הוא לא לפחד מהשונה והלא מובן. זה נשמע בסיסי היום, עם סדרות כמו "האנטומיה של גריי" ו"כתום זה השחור החדש" והקאסטים המגוונים שלהן. לומר על הצוות בסיפון האנטרפרייז שהוא מגוון זה אנדרסטייטמנט. בספינה נמצאים בני אדם לצד "חייזרים", שהם למעשה פשוט צורות חיים אחרות משלנו: הקרדסיאנים, הבאג'ורים, הקלינגונים, הבטאזוידים והוולקאנים הם חלק מהתרבויות שאנחנו נחשפים אליהן, כל אחת בעלת היסטוריה, גיאוגרפיה, מסורת, מורשת ומערכת ערכים והתנהגויות שונות לחלוטין. חלקם עובדים יחד על ספינת האנטרפרייז למרות איבה היסטורית עמוקה. כל אחת מהחברות האלו מספקת מטאפורה שונה באמצעות הזרה פשוטה ואפקטיבית. סוגיות של בינה מלאכותית והאדם במכונה (אם יש כזה) מובעות באמצעות דייטא האנדרואיד, סוג של "אדוארד ידי מספריים", שהיוצר שלו לא הספיק לתת לו רגשות.

"אנחנו לא מוכנים לעשות משהו שכבר עשו בטלוויזיה בעבר. אנחנו רוצים שכשאנשים ייראו את "סטארטרק" הם ייראו משהו יוצא דופן שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר", אמרה התסריטאית והמפיקה ג'רי טיילור. ברור שזה היה העקרון המנחה בעלילות שהיא בחרה לספר: דיקטטורה והשפעותיה, מלחמת האינדיבידואל במשטרים הטוטליטריים, התמודדות עם פוסט טראומה מורכבת כתוצאה משעבוד, דילמות מוסריות במציאות הגיאו־פוליטית. ספרים שלמים נכתבו על הבחירה של "הדור הבא" לספר את הסיפורים שלא סופרו ואת הקולות שנזנחים: לא רק להראות את הקרבות, אלא לבחון מה קורה אחרי שהמלחמה מסתיימת והילדים שגדלו במחנה פליטים גדלים והופכים למורדים; לא להסתפק בהצבה של הגיבורים בפני דילמות מוסריות, אלא לבחון את ההשפעה שלהן שוב ושוב לאורך הסדרה.

צפייה מאוחרת בסדרה היא קודם כל הבנה מהנה של רפרנסים מסדרות כמו "המפץ הגדול", "ריק ומורטי" ו"קומיוניטי", שיוצריהן הם טרקים ותיקים. אבל מעבר להשפעה התרבותית הענפה, זו סדרה שפשוט כיף לצפות בה. זה לא תמיד קל: לוקח זמן להתרגל לקצב שלה, שהוא לפעמים איטי עד יאוש, כיאה לניינטיז. אבל אם תתנו לה הזדמנות, היא תגרום לכם לגלות מחדש את העולם – זה שקיים כרגע וזה שאנחנו יכולים רק לדמיין.

• המסך
• מסע בין כוכבים
• פנטזיה
• נטפליקס
• מדע בדיוני
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

על פניו, המושג ״סרט המשך״ נשמע כמנוגד לעולם היצירה האמנותית וככזה שמקושר לתחום המסחרי-כלכלי. ואכן, כשבאים לבחון את סרטי ההמשך הגדולים והמוערכים בכל הזמנים, נתקלים כמעט רק בסרטים הוליוודיים שהם חלק מסדרת סרטי מיינסטרים מצליחה, או בעיבודים לסדרות ספרים (כמו סרטי״הארי פוטר״המעולים, לדוגמה), שבהן המקור מכיל סיפורי המשך מלכתחילה. הסיבה לכך היא שהגישה של הקולנוע כתעשייה, שהוליווד היא המייצגת המרכזית שלה מאז ומעולם, היא הקרקע היחידה שעליה סרטי המשך יכולים לפרוח ולהצליח (ולכן לא נראה המשכונים לסרטי דרמה אירופאים שמטרתם הבסיסית אינה מסחרית). אולם, גם אם הם מעטים באופן יחסי, סרטי המשך שהערך האמנותי שלהם גדול מהמקור הם תופעה קיימת ונדירה פחות ממה שנדמה תחילה. אם בוחנים אותה ניתן להבין בקלות את הסיבות והנסיבות הכמעט קבועות שמאפשרות את קיומה: מותגים קולנועיים כמו״מלחמת הכוכבים״למשל, שבתחילת הדרך איש לא האמין ביכולתם להצליח, מפתיעים בהצלחתם עם יציאת הסרט הראשון ומאפשרים ליוצריהם, בסרטי ההמשך, לקחת יותר סיכונים וגם לשכלל את החזון האמנותי המקורי שלהם.

ברשימה שהרכבתי הפעם החלטתי להתמקד בסרטים שלא בהכרח הצליחו מסחרית יותר מהמקור או הביאו יותר צופים אל בתי הקולנוע, אלא בסרטים שערכם האמנותי גבוה יותר בעיניי (ולעיתים – הרבה יותר) מהמקור, שיצא כמה שנים לפניהם. בכך אנסה להציל, ולו במעט, את כבודם האבוד של סרטי ההמשך, ולנתק אותם מהשם הרע שיצרו להם המשכונים סתמיים ומרושלים לאורך השנים (וכל מילה על סרטי ההמשך למטריקסהיא מיותרת).

הסנדק – חלק שני, 1974, פרנסיס פורד קופולה

רצף הסרטים שביים פרנסיס פורד קופולה החל מתחילת שנות ה-70, הכולל אתהסנדק,השיחה,הסנדק IIו-אפוקליפסה עכשיו, הוא בעיניי הרצף האיכותי ביותר של יוצר קולנוע בכל הזמנים. סדרת הסרטים של קופולה על משפחת הפשע של דון קורליאונה היא ההוכחה לכך שלא רק סרטי מדע בדיוני וגיבורי על יכולים להפוך לסדרות סרטים, אלא שבמקרה הזה פרק ההמשך נחשב בעיני רבים לאיכותי יותר מהראשון. הסרט מציג בחלקים נרחבים מתוכו את ההיסטוריה של המשפחה, שאותה הכרנו בסרט הראשון, ומצרף אל הקאסט שלו את רוברט דה נירו הצעיר, שנותן כאן את אחת מהופעותיו הטובות והזכורות ביותר. מדובר ביצירת מופת שהיא סרט המשך ליצירת מופת.

מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית, 1980, ארווין קשנר (הפקה – ג׳ורג׳ לוקאס)

החלק השני בטרילוגיה המקורית בהפקת ג׳ורג׳ לוקאס, אשר שינתה את הוליווד לנצח והגדירה מחדש את המושג שובר-קופות, הוא האהוב והמוערך ביותר מתוכה ומתוך סדרת הסרטים בכלל. הוא מכיל עשרות סצנות בלתי נשכחות, ולמעשה רוב הרגעים הזכורים ביותר בסדרה כולה מתרחשים בו, כשבראשם סצנת העימות המפורסמת בין דארת׳ ויידר ולוק סקייווקר. העובדה שעד היום יוצאים סרטי המשך לסדרת ״מלחמת הכוכבים״ ומוכיחים שוב ושוב שהיא אחד המותגים החזקים ביותר בקולנוע ובתרבות האמריקאית של ימינו, חייבת את ההצלחה שלה בין היתר לסרט השני בסדרה, שהזניק אותה לגבהים חדשים, מסחרית ואמנותית.

שר הטבעות – שני הצריחים, 2002, פיטר ג׳קסון

בהמשך ישיר לסדרת ״מלחמת הכוכבים״, אי אפשר שלא להתייחס לטרילוגיה היחידה שהתקרבה להישגים, להצלחה הקופתית ולהשפעה התרבותית שלה: טרילוגיית סרטי ״שר הטבעות״ בבימויו של פיטר ג׳קסון. החלק השני בטרילוגיה, המבוססת על ספריו של ג׳.ר.ר טולקין, הוא בעיניי המוצלח ביותר בסדרה, ונדמה לי כנטול החסרונות (המעטים ממילא) של הסרט שהגיע לפניו והסרט שהגיע אחריו. בעוד שהסרט הראשון בטרילוגיה כולל אקספוזיציה של כשעה, והסרט האחרון כולל סיום נמתח ונמרח, הסרט השני מכיל בתוכו את המיטב ש״שר הטבעות״ יכול להציע, מסצנות הקרב המרשימות ביותר ועד סצנות קומיות מוצלחות ומדויקות. מדובר בשילוב המושלם בין קלילות לפאתוס, ובין קולנוע מסחרי במיטבו ליצירת אמנות איכותית ומחושבת, המתכתבת בכבוד ובגובה העיניים עם הטקסט הספרותי הענק של טולקין. אמנם הטרילוגיה כולה צולמה בבת אחת, וסרט ההמשך תוכנן מלכתחילה, אך מבחינתי זהו המשכון לכל דבר, ודוגמה מייצגת לסרט המשך שמפתח את המקור, והופך לעשיר ומורכב יותר מבחינה קולנועית-אמנותית. הסרט האחרון בסדרה הוא זה שזכה במסה של פרסי אוסקר (ונכנס להיסטוריה כסרט שזכה במספר הרב ביותר של פרסים), אולםשני הצריחיםהוא זה שממצב את סדרת הסרטים הזו כאירוע הקולנועי הגדול של שנות האלפיים, וכפסגת ז׳אנר הפנטזיה בקולנוע בכל הזמנים.

מקס הלוחם בדרכים, 1981, ג׳ורג׳ מילר

סרטו האוסטרלי של ג׳ורג׳ מילר, שלאחרונה ביים גם את הגרסה המחודשת שלו (אשר הצליחה קופתית, גרפה אוסקרים וסחטה ביקורות מהללות), הוא השני בסדרת הסרטים שהכירה לקהל את מל גיבסון והפכה אותו לאחד מגיבורי הפעולה הגדולים ביותר בעולם. סדרת ״מקס הזועם״, שאליה הוא משתייך, מתארת עולם עתידני-אפוקליפטי עזוב ומדברי, שבו המשאב הנדיר ביותר הוא דלק, ועליו נלחמים בני האדם על מנת לשרוד. הסגנון הויזואלי של הסרט היווה השראה כמעט לכל סרט מדע בדיוני אפוקליפטי שבא אחריו (ובראשם לסרטעולם המיםבכיכוב קווין קוסטנר), ובעיקר ידוע בכך שהצליח – ביקורתית וקופתית – יותר מקודמו, עד כדי כך שרבים מהצופים לא מודעים בכלל לקיומו של הסרט הראשון (והממש לא מוצלח) בסדרה.

ראלף שובר את האינטרנט,2018, ריץ׳ מור ופיל ג׳ונסטון

הסרט האחרון והחדש ביותר ברשימה – חדש מאוד – הוא הסרט השני של אולפני דיסני על הענק הרגיש ראלף, דמות האיש הרע במשחק וידאו ישן ומצליח. אחרי סרט ראשון סביר למדי, ״ראלף 2״ הגיע משום מקום מבחינתי והותיר אותי המום. מדובר בעיניי בסרט ההמשך הטוב ביותר של דיסני בכל הזמנים ובאחד מסרטי האנימציה הכי טובים של האולפן ב-20 השנים האחרונות.

הסרט מתאר את מסעם של ראלף וחברתו ונלופי אל תוך האינטרנט – המוצג בסרט כשטח עירוני דמוי מנהטן עתידנית – על מנת למצוא בו מקום לקנות חלק חילוף שיציל את המשחק שבו היא חיה. מעבר לדיון האקטואלי והמורכב שלו על אודות העולם הגלובלי של הרשתות החברתיות ושל גוגל, על יתרונותיו וחסרונותיו הרבים, הסרט כולו הוא ביטוי של העצמה נשית באופן שמעמיד סרטי דיסני אחרים שעד כה נחשבו ל״פמיניסטיים יחסית״, כמולשבור את הקרחאומואנה, הרחק מאחור. חברת דיסני, שיצרה את עולם הנסיכות בקולנוע והשפיעה במשך דורות על התפיסה המגדרית והדימוי העצמי של ילדות וילדים מסביב לעולם, מייצרת סאטירה נוקבת ומפרקת בסרט הזה את ההגדרות התרבותיות והמושגים שהיא עצמה הביאה לעולם. הסצנות המבריקות והטובות ביותר בסרט, בהן מופיעות הנסיכות מסרטי דיסני השונים, הן לא רק מצחיקות ומתוחכמות אלא גם נראות כהתנצלות של החברה על העבר, וכמבט קדימה אל העתיד השוויוני יותר.

הסרט הזה הוא דוגמה מצוינת לא רק לסרט המשך שמתעלה על המקור, אלא לכזה שמכיל מורכבות ואיכויות אמנותיות בפני עצמו, על אף שהוא גם סרט מסחרי לחלוטין ומיועד לכל המשפחה.

אם כן, מבט הבוחן מחדש את תופעת סרטי ההמשך של התרבות הפופולרית לאורך העשורים האחרונים חושף כי גם אם ישנם כאלה אשר גרמו לקהל המעריצים שלהם אכזבות ומפחי נפש מדי פעם, אסור לשכוח שסרטים כמו אלה שהזכרתי כאן מוכיחים לנו שאפשר גם אחרת.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מסע בין כוכבים
• סרטים
• הכי טובים
• ביקורת סרטים
• המסך