>> הילל סנדמן (כדאי שתעקבו) הוא יוצר וזמר מבטיח שיופיע במסגרתפסטיבל "בכורות תל אביביות"הראשון, פסטיבל חדש שנותן במה לאמנים מבטיחים בתחומי המוזיקה, התיאטרון והאמנות בשבוע של אירועים בבתי התרבות של תל אביב-יפו, כולל"פסטיבל בכורות מוזיקליות"במרכז ענב לתרבות. הפסטיבל כולל כ-20 אירועים (כמחציתם מופעי מוזיקה) המתפרשים על פני שבוע (30.12-24.12) ויתקיים במרכז ענב לתרבות, תיאטרון הסמטה, תיאטרון המשולש של המרכז הגאה, מוזיאון בית העיר תל אביב-יפו ברחוב ביאליק, מרכז המוזיקה ביפו, בית ברודט, מרכז המוסיקה ביפו ובית שטראוס. הופתו של הילל סנדמן תיערך ב-25.12 בשעה 22:00 במרכז ענב.עוד פרטים וכרטיסים? למה לא.

>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה // העיר של אתי ציקו
>> הספונטניות של הלילה ומקום שאי אפשר לתאר // העיר של ירדן ברקת

1. לדין

בסמטת בית הבד מסתתר כוך הופעות קסום ורועש במיוחד.מעבר לכך שאני כבר מרגיש כמו רזידנט במקום הנפלא הזה,פרקש יודע בכל חודש מחדש להמציא ליין אמנים מדהים ומגוון וחשוב לא פחות מכך, המחיר בעבור הבילוי הזה הוא – תקשיבו טוב טוב – 40 שקלים חדשים לכרטיס + בירה צוננת.פשוט כיף.
בית הבד 5 תל אביב

2. תוצרת הארץ

אם במקרה נקלעתם לצד השקט של תל אביב, הנה לכם פינה להעביר אחר צהריים עם בירה ועיתון.תוצרת הארץ של מישל ממוקמת בפיאצה הכי תל אביבית בעיר – כיכר מסריק. לצד גזוז קפוא או בירה מהחבית, החוויה בקפה הוותיק של מישל גדולה מסך חלקיה. המוזיקה שמתנגנת לא הייתה מביישת פלייליסט של קוטנר ועל כל שיר תוכלו לקבל הרצאה שלמה ממישל בשמחה ובחיוך.
שדרות מסריק 12 תל אביב

3. מספרת תומר ובתו

מספרה באווירת הברונקס וטיול גדול בהודו.זו המספרה היחידה בה יעדיפו שתשלמו בשישיית בירות יותר משטר. אם תבואו למספרה של תומר אל תמעיטו בערכו, הוא יודע לעשות הרבה יותר מקצוץ בצדדים.אמנם אתם יכולים למצוא את עצמכם עם חצי ראש מסופר וחצי בקבוק בירה לכמה דקות באמצע התספורת, אבל אל תחששו, זה חלק מהאקספיריאנס.
המכבי 4 תל אביב

4. גברת קוטיאו

לקראת החורף שנראה שלא מגיע, הנה המלצה רותחת ממני.באחת הסמטאות בשוק הכרמלמתחבאת מרקייה תאילנדית ואותנטית. באמת לא משנה מה תבחרו מהתפריט, שבכל אופן לא תבינו, זה יהיה לכם טעים ומנחם וכנראה שלא תצאו באותו מצב צבירה בו התיישבתם במרקייה.
יום טוב 1 תל אביב (שוק הכרמל)

5. שביל הנביאים

בין רחוב הנביאים לגן קראוון ישנו שביל סודי סבוך בצמחייה ירוקה ומדרגות שבורות. אני די בטוח שעיריית תל אביב אפילו לא מודעת לקיומו.בכל בפעם שיצא לי לעבור בשביל הזה, משולב ידיים עם אמי או אבי ז"ל, הוא היה מרגיש כאילו הוא רק שלי. הוא זורק אותי לתחושת הילדות התל אביבית הקצרה שהייתה לי. אני מרגיש שכנראה הגיע הזמן שהוא יהיה גם השביל הסודי שלכם.

מקום לא אהוב בעיר:

שדרות רוטשילד– מה קרה לך נשמה?!!!!פעם היית שדרה של השראה, תל אביב במיטבה. והיום?היום את מוקד עלייה לרגל של מראייני טיקטוק, מנהלי אקדמיות להצלחה עם בחורות ואופנת בלייזר נשים. באמת תודה שהרסתם לי את הדרך לדרום העיר בחמישי בערב.
(סורי אם הגזמתי)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעת סולו של רני אביב בלבונטין 7.הוא יוצר צעיר ומוכשר שנוגע בלב של הקהל ומוחץ אותו מהתרגשות. אחד הכותבים והמלחינים המבטיחים של הסצנה התל אביבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אמליץ דווקא על פודקאסט שהוא לא פחות מיצירה:"הבלתי מאוזנים". דנה מודן ויובל מנדלסון זה כנראה השילוב הטוב ביותר מאז סטטיק ובן אל תבורי. שני לרלרנים חמודים ועוקצניים שאומרים בקול ובהומור גדול מה שהרבה מאיתנו חושבים ומקווים. תנו האזנה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת אליפלט למען ילדי פליטים.יש בעיר הנפלאה שלנו ילדים שגדלים עם כפית זהב בפה ובשכונה ליד יש ילדים ללא מעמד, ללא בית שמתפקד כראוי וללא הזדמנות שווה. הם נולדו פה, הם יודעים רק עברית והמדינה והעיר לא לוקחות את הכוח ומנסות לעזור ולשלב את אותם ילדים, ולכן כל כך חשובה עמותת אליפלט שנותנת להם מקום להיות ולהרגיש כמו ילדים נורמטיביים וישראלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעיניי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע זה דן הירש. דן חזר למולדת אחרי שנים רבות בברלין, שם הקים משפחה גרמנית לתפארת ויחד איתם בא ארצה. לדן יש פרויקט מיוחד מאוד שנקרא "שיר לשייח׳", שבו הוא נותן במה למוזיקאים לבצע שיר בלייב ללא תשלום ובזמנו הפנוי. דן נתן לי הזדמנות לבצע שיר שמאוד נוגע לליבי שנקרא "ל-אבא". הוא צולם והוקלט יום לפני שאבא שלי שם קץ לחייו. דן, באיזה מקום, עזר לי לסגור מעגל בזכות הקלטת השיר הזה שישב לי כמו אבן על הלב.

מה יהיה?
לצערי התשובה שלי היא כאוס מאורגן. מרגיש כאילו ישראל-תל אביב נקלעה למצב של טורקיה-איסטנבול. תהיה פה בועה ליברלית, זה לא ישתנה, אבל מסביב המצב יהיה פשוט שונה לגמרי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• מרכז ענב
• גברת קוטייאו
• אוגנדה
• מספרות
• תוצרת הארץ
• שדרות רוטשילד
• אליפלט

>> לי מסיקה אוחנה היא שחקנית ומחזאית (כדאי שתעקבו), ובימים אלה היא מככבת על הבמות ב"דור הוואי", מופע שיצרה יחד עם השותף שלה גיל כהן לצד השחקנים עפר גרינברג, יעל פולמן ורעות אלוש בקפה תיאטרון הקאמרי וברחבי הארץ. בנוסף, ממש באותם ימים אלה, עולה המחזמר המבוסס על שיריו של עילי בוטנר, "ימים של קיץ"בתיאטרון סיקרא אשקלון, אותו כתבה יחד עם אור אילן כהן שגם משחקת בו לצידה. הספק נאה? היא רק התחילה.

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

1. קפה גרונימן

בחורשת רידינג שבשכונה שלי, רמת אביב הירוקה. מקום עם אוירה מדהימה בכל שעות היום. אוכל הכי טעים. מקומות ישיבה בין העצים בתוך חורשה ירוקה. אין על זה.
רידינג 34 תל אביב (רמת אביב)

2. אולם קפה תיאטרון הקאמרי

אולם הבית של המופע שלי ״דור הוואי״ מזה 5 שנים. אולם ששמע הרבה צחוקים של הקהל שלנו והוגשמו בו הרבה חלומות.
שאול המלך 17 תל אביב (משכן אמנויות הבמה)

3. חוף תל ברוך צפון

כי תל אביב היא ים ואני של הים וזה החוף הכי טוב. במיוחד עם ילדים.

4. המספרה של אלירן הרוש והקליניקה של אפרת הרוש

אפרת היא דיאטנית שלימדה אותי מהו אורח חיים בריא ואלירן בעלה הוא הספר הכי טוב בארץ. כבר ממש נהינו משפחה וכולנו (המשפחה שלי) מסתפרים שם ומטופלים שם ואין כיף כמו לשתות שם קפה.
שלמה המלך 4 תל אביב

5. הטיילת

על הים בדיוק בחיבור בין תל אביב ליפו. יש שם איזה קסם שאי אפשר להסביר. זה תמיד יזכיר לי שכשרק עברנו לעיר נסענו שם בקורקינטים בלילות.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בואו נדבר רגע על התנים שבאים מהירקון בלילה לשכונה שלנו ומוציאים את כל הזבל מהפחים ובבוקר אנחנו קמים למזבלה אחת גדולה. זהו סיימנו לדבר 🙂

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מיקי מציל" בתיאטרון הקאמרי. ההצגה הכי מבריקה שראיתי בזמן האחרון. יש בה את כל מה שתיאטרון צריך להכיל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בימים אלו עולה בתיאטרון סיקרא אשקלון ההצגה "ימים של קיץ", הצגה מוזיקלית לנוער המושתתת על השירים הנפלאים של עילי בוטנר. המחזה מספר את סיפורם של בני נוער מהעיר, "חוצניקים", שמגיעים בחופשת הקיץ שלהם לשקם קיבוץ בדרום. הם נפגשים עם בני נוער מהקיבוץ וכל החבורה אמורה לצלוח את זה יחד, מה שבטח לא קורה בהתחלה. את המחזה כתבתי יחד עם אור אילן כהן ואנחנו גם משחקות בו. הכתיבה על הילדים שמתמודדים עם שאלת הזהות הישראלית בימים הקשים האלו וצולחים את כל האתגרים שאנחנו עוברים פה, נתנה לי כוח והרבה תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כאשת מילואימניק גאה! (גולני- חטיבת כרמלי שליטה!!!) כל מה שאני יכולה להגיד מניסיוני האישי הוא שההתמודדות בבית, כל כך הרבה ימים לבד, היא לפעמים בלתי אפשרית. אז כל יד שאתם יכולים לתת לנשות המילואים זו ברכה שמחזקת לעוד סבב ועוד סבב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני הכי רוצה להרים להורים של גן מקהלה. שכל כך עוזרים לי כשבעלי יוצא למילואים. לפני שאני אפילו מספיקה לבקש. זה מחמם את הלב וזו קהילה אמיתית בעיניי.

מה יהיה?
טוב! אין ברירה אחרת! אסור לנו להפסיק להלחם על הטוב שיהיה בעתיד. אין ייאוש בעולם כלל.

• העיר שלי
• תיאטרון
• גרונימן
• טיילת תל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון הקאמרי
• מספרות
• תנים

כשאנחנו רוצות להרגיש טוב עם עצמנו, אנחנו הולכות לספר שידע לשזור לנו גווני זהב שנוכל להתמקח על מקומנו בעולם (בהשראת שירה של ניצן מינץ). כי תספורת טובה לא מתחילה ונגמרת בשיער – היא מבט חדש במראה, תחושת שליטה, רגע קצר שבו מישהו אחר מחזיק לך את הראש בעדינות. ובעיר שבה כל בית קפה הוא גם בימת אופנה קטנה וכל ערב עשוי להסתיים באירוע חברתי, השיער חייב לעמוד בקצב. יום שיער טוב הוא לא מותרות בתל אביב, הוא מאסט עירוני. גם אצלכם, בנים.

בין עשרות המספרות שפזורות ברחבי העיר, בחרנו את 12 המובילות, כל אחת עם וייב משלה: ממספרות שמרגישות כמו סלון ביתי, דרך מספרות שפתוחות גם בלילה, ועד כאלה שמסתתר בהן חדר פרטי עם פסקול מעודכן. ריכזנו את המספרות הכי טובות בעיר – כאלה שחיות את השיער, מבינות בסטייל, ולפעמים מציעות הרבה יותר מתספורת. לכל מספרה ברשימה (לפי סדר אלפביתי, המספור לצרכי נוחות בלבד) יש סגנון או קונספט ייחודי, וכל אחת מהן מצטיינת בגישה, באווירה ובשירות שהופכים כל ביקור לחוויה שתרצו לשחזר.

יש קסם מיוחד: 20 מלונות הבוטיק הכי מומלצים בתל אביב
>> החופש קורא לי: 18 בתי המלון הכי מומלצים ומפנקים בישראל

1. AVIV HAIR BOUTIQE

ברחוב ירמיהו, בין בתי הקפה והספסלים העמוסים, מסתתר הבוטיק של אביב מישאלוב – מעצב שיער עם 14 שנות ניסיון ועין חדה לגוונים. אביב פיתח לעצמו שיטה של "סריגת גוונים" שמושכת אליו קהל צעיר מרחבי הארץ, שמחפש תוצאה שנראית טבעית, אבל עם אפקט. המספרה עצמה מרגישה כמו מפגש חברתי עם פן בצד: מוזיקה בביט גבוה, אווירה חיה, ובכל רגע נתון יש על הספסל מול המספרה לפחות חמש נשים שגוללות בנייד עם נייר כסף על הראש. מעבר לצבע, המספרה מציעה גם שיטות מתקדמות לתוספות שיער, אבל מה שבאמת מושך לקוחות לחזור – זה הקצב, השיחה והתחושה שאת בידיים שיודעות בדיוק מה הן עושות.
ירמיהו 42, תל אביב

2. אורן אהרוני

המספרה של אורן אהרוני, ברחוב ארלוזורוב השקט לא זקוקה לשלט נוצץ, השם שלה עובר מפה לאוזן. עם ניסיון של יותר מ־20 שנה ולקוחות כמו עלמה זק, ליהי קורונובסקי ושחר טבוך, אהרוני בנה לעצמו קהל נאמן שמגיע מכל חלקי הארץ – בשביל היחס, ובעיקר בשביל הגוונים. הסגנון שלו שואב השראה מעולם המוזיקה, ומשלב בין מראה טבעי לטרנדיות עדינה. כל לקוחה מקבלת התייחסות אישית, עם דגש על בריאות השיער ותחזוקה שמתאימה לשגרה. האווירה במספרה קלילה, לא מחייבת, ובדיוק כמו התספורות, היא לא מתאמצת להיות משהו אחר. פשוט מרגישה נכון.
ארלוזרוב 62 תל אביב

3. איציק סבג

איציק סבג, מהוותיקים בתחום, התחיל את דרכו אצל שוקי זיקרי ומאז צבר ניסיון של שנים ארוכות עם מספריים ביד. המספרה שלו, בלב שכונת בזל השקטה, מושכת קהל קבוע – מדוגמניות ותיקות ועד שכנים מהרחוב – שבאים בשביל היד הטובה והשקט המקצועי. הסגנון נקי, אלגנטי, ועם הרבה הקשבה: תספורות לגברים ולנשים, גוונים טבעיים, צבעים מותאמים אישית לפי מרקם וגוון עור וטכניקות ללא נייר כסף. גם ההחלקות וטיפולי השיקום נעשים כאן בגישה שלא מנסה להרשים, רק לעשות את העבודה כמו שצריך. האווירה במספרה נעימה, בלי רעש מיותר. מוזיקה טובה, שיחה כשמתאים, וכל השאר פשוט עובד. בקיצור: יד בטוחה, יחס בגובה העיניים, ומקום שרוצות לחזור אליו.
הבשן 2 תל אביב

4. אליעד לסרי

ליד שוק הפשפשים היפואי שוכנת המספרה של אליעד לסרי – מקום קטן, חם ונטול גינונים, שמציע בדיוק את מה שצריך: יד טובה ומחירים שאפשר לעמוד בהם. אליעד גדל בתוך מספרה עם ניסיון של שני עשורים, בלי יומרות, אבל עם הרבה תשומת לב לשיער ולבני אדם. עם השנים התמחה בעיקר בשיער מתולתל, מתוך הבנה שזה שיער שדורש יחס אחר, הקשבה, ועבודה שמכבדת את הצורה הטבעית של התלתלים במקום להילחם בהם. לקוחות מגיעות אליו מכל הארץ – לא בשביל שואו, אלא בשביל תספורת שתשב כמו שצריך, תרגיש טבעית ותתאים לאופי לא פחות מהפנים. המספרה עצמה בוטיקית, עם שני כיסאות ושני ספרים, אווירה צנועה, שיחות שמתפתחות מעצמן בין יהודיות, ערביות, תל אביביות וחילוניות – וצחוק שמתערבב בריח של ספריי. לא מקום שמתאמץ להרשים, אלא אחד שפשוט נעים להיות בו.
יהודה מרגוזה 9 תל אביב יפו

5. GAL PONY

מול הכחול של הים, בחלל תעשייתי־אמנותי עם ניחוח ניו יורקי, יושבת המספרה של גל – מקום שנראה כמו סטודיו, מרגיש כמו גלריה ומתפקד כמו סלון שיער ברמות הגבוהות ביותר. כל לקוחה מקבלת יחס אישי, בלי ליפול לשבלונות. גל בוחן את האנרגיה, מבין את הסגנון, ומתרגם את זה לקו, גוון ותנועה. המוזיקה אקלקטית, הקפה משובח, ועל הקירות תלויות עבודות של צלמים ואמנים מקומיים, מה שהופך את הביקור לחוויה אסתטית שלמה ולא סתם טיפול בשיער.
הירקון 90 תל אביב

6. .HAIR AND CO

נתן ג'פרי, אמן צבעים של לוריאל עם רזומה של יותר משני עשורים בתעשייה האוסטרלית ופרס Redken על המדף, נחת בדאון טאון תל אביב והקים לעצמו פינה שהיא הכל חוץ ממספרה רגילה. החלל עם תקרות גבוהות, עיצוב וינטג'י ורוח של שנות ה־70 – מרגיש יותר כמו סטודיו יצירתי מאשר סלון. נתן רואה בצבע שפה, לא רק חומר, ומניח כל גוון כאילו הוא עובד על בד. הוא מערבב, בוחן, ממציא – וחי על הקו הדק שבין מדע לאינטואיציה. המקום מתאים למי שלא מחפשת "רק פן", אלא חוויה אישית של צבע עם הצדקה. ואם את בעניין של שיחה טובה על החיים, אז הסתדרת.
נחלת בנימין 118 תל אביב

7. VOL

בין מגדלי הזכוכית של רמת החייל שוכנת VOL, מספרת בוטיק שמתייחסת לשיער כמו לפרויקט טיפולי, לא רק אסתטי. חיים משולם, הבעלים, הוא מעצב שיער עם יותר מ־20 שנות ניסיון, מומחה לכימיה – צבעים וגוונים וגם שיקום הקרקפת. הקו המוביל כאן הוא טבעי: שימוש במוצרי Philip Martins האיטלקיים, גישה הוליסטית, והתייחסות לבעיות כמו נשירה, יובש או רגישות בקרקפת, כמו גם ההחלקות והבליאז'ים שמותאמים לפי מרקם השיער ואורח החיים.
הברזל 8 תל אביב

8. Phil & Joe

הסלון של פיליפ וג'ונתן הוא מסוג המקומות שאת נכנסת אליהם ומבינה, שזה לא עוד סלון: אווירה של חו"ל, ריח משכר של מוצרי הטיפוח וחיוך שמזמין לקחת נשימה רגע לפני שמתחילות. במרחק נגיעה מהים, פיל וג’ו, שני ספרים עם שיק צרפתי וקלילות תל אביבית, מובילים בסינרגיה מושלמת את המקום. כשגרירי Kérastase בישראל, הם מאמינים ששיער בריא הוא דרך חיים. עם נסיון של עשרות שנים, הצמד הזה פשוט יודע את העבודה. ויש גם חדר פרטי, קפסולת שקט בתוך תל אביב ההומה, לאלו שרוצות פינוק על מלא. כאן תקבלו אבחון של השיער והקרקפת בטכנולוגיה של AI, ואז השיער נטבל באמבט טיפולי שמרגיש כמו חופשה קטנה. בין תספורת לפן, אפשר גם להצטרף ל־Le Club – מועדון הלקוחות של המספרה, שמציע צבירת נקודות והטבות למי שכבר יודעת שתחזור שוב.
פרישמן 13 תל אביב

9. סיזרס

במרחק שערה מכיכר דיזנגוף שוכנת אחת המספרות הכי מדויקות בעיר – Scissors של ניסים פרץ. עם יותר מ-25 שנות ניסיון, לימודים באקדמיות המובילות בעולם (וידאל ששון, טוני אנד גאי) וזכיות בתחרויות בינלאומיות, פרץ לא רק מספר – הוא מפסל. תספורות בקו נקי, פתרונות לשיער דליל, תוספות או החלקות – כל טיפול מקבל תשומת לב מיקרוסקופית. גם הצוות של פרץ מקצועי, נאמן ואדיב; והאווירה במקום מרימה וקצבית, כך שבמהלך ההמתנה לתספורת תרגישי כאילו קפצת לקלאב הכי לוהט בעיר.
פינסקר 62 תל אביב

10. סלון 358

בספוט אסטרטגי, בלב שוק הפשפשים, בין בתי קפה וחנויות וינטג', נמצא סלון 358 של רונן לייזר – מספרה עם אופי יפואי ומקצועיות גלובלית. לייזר מחזיק מספריים מאז גיל 15, עם שנים של ניסיון והכשרות בלונדון. תוספות, החלקות, צבעים ובליאז'ים – הכל נעשה בהתאמה אישית, בלי למהר לשום מקום. הסלון עצמו מרגיש כמו בית, בלי פוזה וצלצולים. פשוט מקום שיודע איך להוציא אותך עם גרסת השיער הכי טובה שלך.
רבי עאדה 2, שוק הפשפשים, תל אביב יפו

סלון לילה

וואלה, לא כל אחת יכולה לפנות זמן לתספורת באמצע היום – וכאן נכנס לתמונה אילן רובין, עם אחד הקונספטים הייחודיים בעיר: מספרה שפועלת רק בערב. "סלון לילה" נפתחת ב־17:00 וממשיכה עד חצות, ומציעה שירות לנשים, גברים ואפילו ילדים, כולל כלות שמגיעות אחרי העבודה עיצוב שיער ואיפור. החלל קטן ופשוט, בלי גינונים, אבל נעים ונוח. למי שצריכה פתרון מחוץ לשעות המקובלות – זו אופציה שלגמרי סוגרת פינה.
ארלוזורוב 41 תל אביב

סלון עושר

אחרי יותר מעשור במספרה האייקונית ברחוב מרמורק, עושר אלגריסי עבר לפני כשנתיים צפונה ופתח את Salon Osher, חלל מעוצב בקווים אורבניים, עם הרבה ירוק בעיניים ואווירה מוקפדת אבל לא מנוכרת. הקו נשאר ברור: תספורות עכשוויות, החלקות במראה טבעי, צבע מהיר בעשר דקות, וטיפולים משקמים. הכל בהתאמה אישית, בלי תבניות. המקום עצמו רגוע ונעים, עם מוזיקה טובה, קפה, ואסתטיקה שמושכת לקוחות שמחפשות שירות איכותי בלי בירבורים מיותרים.
פנחס רוזן 65, מתחם גולף, תל אביב

>> פורסם לראשונה במגזין "את"

• הבועה
• מספרות
• עיצוב שיער
• הכי טובים
• המלצות של מקומיים

>> טל גנור היא זמרת, נולדה וחיה בתל אביב, סולנית באופרה הישראלית מאז 2016, ובקרוב תופיע בתפקיד בלינדה בהפקה החדשה של "דידו ואניאס" מאת פרסל, בבימויו ובעיצובו של סטפנו פודה, לפתיחת עונתה ה-40 של האופרה הישראלית.כדאי לכם להיות שם. בנוסף מופיעה גנור עם מיטב התזמורות בארץ והופיעה גם עם יוני רכטר ושם טוב לוי.

1. המנזר

מהמקומות הבודדים שהיינו יוצאים אליו בתיכון ועדיין קיים, ואף פעם לא יימאס לי ממנו. הוא יודע להכיל הכל – בירה עם חבר שלא פגשתי המון זמן, יום הולדת עם חברים, דייטים… הוא גם חלק מהדייט האהוב עלי ועל בן הזוג שלי (עם ג'סמינו לפני). למרות שאני יודעת שסוף כל מקום להסגר אני מקווה שהמנזר תמיד ישאר במקומו.
אלנבי 60 תל אביב

2. סטודיו אנט

חלל יפה לקונצרטים בקריית המלאכה עם אקוסטיקה של מלאכים. אפשר לשמוע שם רסיטלים לפסנתר, רביעיות מיתרים, הרכבים ווקאליים וגם הופעות קטנות של יוצרים עצמאיים, הכל באווירה אינטימית ונינוחה. בא לי שעוד אנשים יכירו את המקום ויהיו סקרנים לכל המופעים המיוחדים שקורים שם.
שביל המרץ 2 תל אביב (קריית המלאכה)

3. ללכת בעיניים עצומות בכיכר רבין

מאז שאני ילדה יש לי תחביב לחצות את הכיכר בעיניים עצומות. אפשר ללכת בה כמעט דקה מהמדרגות הדרומיות ועד שמתחילים לשמוע אופניים בלי להיתקל באף אחד (בהנחה ששאר האנשים בה הולכים בעיניים פקוחות), זה משחק מחדד חושים וגם קצת מסוכן 🙂 בינתיים הכיכר סגורה למעבר בגלל עבודות הרכבת הקלה ועוד לא מצאתי מגרש משחקים חלופי.

4. דגי בטשון

ארוחת צהריים כייפית של דגים טריים ואויסטרים וכמובן שאפשר לקנות הכל הביתה. טעים, טרי והמחיר הוגן
קרליבך 29 תל אביב

5. המספרה של קטיה בזמנהוף

כל החברות מסתפרות אצל קטיה, גם מתולתלות וגם חלקות ותמיד כיף לי לבוא אליה.
זמנהוף 10 תל אביב

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

מקום לא אהוב בעיר:

גרתי המון שנים ברחוב בלוך שזה אחד הרחובות עם הכי הרבה פינוי-בינוי בתל אביב והוא גם בשכונה שבה גדלתי. יש משהו עצוב בזה שמחליפים את כל הבתים ומשנים נוף שמחובר לזיכרונות ילדות. כשהיינו ילדים היינו עושים מחנות וקיצורי דרך בחצרות שסביב הבתים ועכשיו מחליפים את כל החצרות, עצי הפרי והגדר החיה בבטון, ולאט לאט הרחובות הופכים מירוקים לאפורים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהופעה של נור דרוויש בגלריה צימבליסטה, הם עושים כל כמה זמן הופעות אינטימיות בחלל הגלריה או בחצר, וזו הופעה שפתחה לי את הלב. משהו בקול של נור ובמוזיקה חדר תחת שכבות של ייאוש, זה היה כל כך יפה שפשוט ישבתי שם ובכיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טיפות בזרם" של זאב טנא. בודהיזם, תקווה ושותפות גורל.

כולנו טיפות בזרם
כולנו נהר עובר
שאת מימיו לוקח
משם למקום אחר
ואין בנו כל פחד
ואין בנו מורא
לעת ייפול השקט
לעת תבוא החשכה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. הן נותנות כתף לכל כך הרבה קצוות של האוכלוסיה ויודעות לעשות את זה בהמון יצירתיות, להצביע על מה שדורש תיקון ועל הדרך להוסיף יופי לעולם. יש להן מערך מתנדבים.ות גדול שאפשר לקחת בו חלק בהמון צורות – הצלת מזון, אריזת סלי מזון, תמיכה טלפונית, תרומות בגדים, וגם תרומות כספיות דרך מכירת תוכן של יוצרים.ות מקומיים.ות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא שלי, שהיא כל כולה טוב לב, צניעות ונדיבות. ואני מקווה שירשתי קצת מהאופטימיות שלה.

מה יהיה?
אני לא יודעת איפה המטוטלת נמצאת כרגע, אם בקצה הנורא או שיש לה עוד כמה סנטימטרים לשם, אבל היא תמיד בתנועה. וצריך לזכור שכל הזמן יש גם וגם. אפילו בתקופות שקורים בהן דברים נוראיים, נולדים ילדים ואנשים יוצרים אמנות.

• העיר שלי
• האופרה הישראלית
• המנזר
• סטודיו אנט
• כיכר רבין
• מספרות
• תרבות של סולידריות
• זאב טנא

>>

1. גבעת הדשא שצופה לים בפאתי גן העצמאות

כמגשר גירושין אני נמצא בחלקים גדולים של היום בחדרים בהם האנרגיה יכולה להיות קשה וסוגרת לפרקים. בשנתיים האחרונות מאז התחילה המלחמה נראה שהאוויר כולו נהיה דחוס ורווי בצער, כאב וחרדה. אלה מצבים בהם הפריים שלנו כבני אדם מצטמצם מאוד וקשה לראות רחוק או רחב ובטח שקשה לראות אופטימי. כשאני מרגיש שהתמונה שלי הולכת ומצטמצמת, אני תופס את עצמי לקראת סוף היום, יוצא מדירתי שברחוב פנקס וצועד על שדרות נורדאו לעבר הים. זו שעה בה מתחילה השקיעה ובראש ובלב תמיד מתנגן לי השיר "ערב עירוני" של אלתרמן. באחת מהגיחות שלי, בעודי צועד בשדרה נתקלתי מחוץ לאחד הבניינים שלט עליו כתוב "כאן חי המשורר נתן אלתרמן". הרגשתי שהשקיעה הוורודה בין הגגות שאני רואה היא אותה השקיעה שהוא ראה מאותה נקודה. היה בזה משהו מרגיע, כי המציאות יכולה להשתגע בכל מיני צורות ולייצר חוסר ודאות, אבל יש דברים שאף פעם לא ישתנו. בסןף הדרך הזו אני מגיע לגן העצמאות, חוצה אותו ומגיע אל גבעת דשא קטנה שמולה נפרש הים במלוא תפארתו. אני מתיישב, באופן אוטומטי גם הפריים שלי נפתח ביחד עם כל הכחול הזה, ופתאום אפשר לראות אופק.

2. קפה איזי

יש המון בתי קפה אטרקטיביים בעיר ובאמת שבדקתי הרבה מהם, אבל מהרגע הראשון שבו התיישבתי באיזי הרגשתי שזה המקום שלי. מאז עברו 7 שנים בהן הפכתי אותו למשרד שלי בימים בהם אני לא נמצא בקליניקה, לנקודה אליה אני מגיע כשאני צריך להרגיש תנועה מול העיניים כדי לשחרר איזה מחסום של כתיבה, לבסיס שלי לפגישות וללוקיישן המועדף עליי לקפה ומאפה בשישי-שבת. למה דווקא האיזי? זה לא רק הקפה המעולה או ריחות האפייה שמקשים עליי בכל פעם שאני מרגיש שהגיע הזמן לדיאטה – זה קודם כל הצוות. למרות שהדמויות התחלפו במהלך השנים, האנרגיה של הצוות נשארה תמיד כזאת שמייצרת אווירה מזמינה של קפה שכונתי כמו שקפה שכונתי אמור להיות – כזה שאתה מגיע בבוקר ומקבל את הקפה שלך בדיוק כמו שאתה אוהב אותו מבלי שהיית צריך להגיד מילה.
ארלוזרוב 76 תל אביב

3. המספרה של ניסים וחיים

התקשיתי למצוא בעיר ספר שהצליח להבין עד הסוף מה אני מבקש. אני לא בטוח שהצלחתי להבין בעצמי. בשלב מסוים כשכמעט השלמתי עם זה שלעולם לא אצא מרוצה ממספרה, זיו בת הזוג שלי עשתה מעשה שמעטות הנשים שמוכנות לעשות וחיברה אותי לניסים, הספר שלה. הגעתי למקום די קטן ברחוב בן יהודה בו שתי עמדות תספורת – אחת של חיים בעל המקום ואחת של ניסים. יצאתי משם אחרי חצי שעה לא רק עם התספורת המדויקת לה חיכיתי כל השנים אלא עם הרגשה שפגשתי פסיכולוג, מטפל זוגי ויועץ עסקי. מאז אני חוזר לפחות פעם בחודש (לפעמים פחות, תלוי כמה יש לי לפרוק), מתקבל באמירה "הנה השמאלני שאנחנו הכי אוהבים" ויוצא אחרי חצי שעה כמו אדם חדש.
בן יהודה 196 תל אביב

4. בית אריאלה

מאז שאני זוכר את עצמי, להיות בסביבת ספרים תמיד נסך בי רוגע. מגיל מאוד צעיר אהבתי לקרוא ולכתוב וללכת לאיבוד בין המילים ולתת לדמיון לשוט עליהן הרחק מהמציאות המוגבלת והמגבילה. כשאני נכנס לספריה בבית אריאלה אני מאבד את תחושת הזמן. כמו ילד בחנות ממתקים אני שולף ספרים, צולל אל איזה טקסט שתופס לי את העין ומאבד תחושת זמן. יצא לי גם להשתתף בשתי סדנאות כתיבה שנערכו בבית אריאלה אותן הנחו הסופרות המעולות אדוה בולה ונועה ידלין.

בזמנים מסוימים היה קשה לי להסביר לעצמי את הפער העצום בין המציאות הגסה שכולנו חיים בה בשנתיים האחרונות לשקט ולעדינות שחוויתי כשנכנסתי לבית אריאלה למפגשים של הסדנה. ואז צפיתי בראיון עם דויד גרוסמן בו הוא נשאל איך הוא מצליח לכתוב בתוך המלחמה הקשה הזאת. התשובה שלו, "אני מצייר קווים דקים במציאות עבה", ענתה לי באופן הכי מדויק שיש על הדיסוננס שחשתי. ספרים, מילים ובכלל כל דבר שקשור ליצירה ולתרבות הם הרפואה המונעת הטובה ביותר מפני ההשחתה של הנפש בימים בהם היא עלולה להיאטם ולהתקשות.
שאול המלך 27 תל אביב

5. הסילון

בשנים האחרונות נראה שכל בר שנפתח בעיר בונה את עצמו כך שישרת את המציאות האינסטגרמית שאנחנו חיים בה. זה נראה טוב ומצטלם טוב, אבל לי זה מרגיש מתאמץ ומזיע מדי. אולי אני אשמע בומר, אבל לצלם כוסות עם אלכוהול, מעוצבות ומעוטרות בשמשיות ככל שיהיו, נראה לי כמו אינסטינקט לא בריא. כשמניחים כוס עם אלכוהול על השולחן שלי האינסטינקט הראשוני שלי הוא לשתות אותה. אני גם מאמין ששגרת חייו של הציבור לא תושפע באופן דרמטי אם לא ייחשף למרגריטה שלי. הסילון הוא בר שכונתי שמתקיים מחוץ ליקום האינסטגרמי. הכל פשוט, מהשולחנות והכסאות ועד המשקאות והמזון. פשוט במובן הכי טוב של המילה. אחרי שתי מרגריטות וטוסט שממחיש בכל ביס את האימרה שטבעו חז"ל, "אין דבר כזה יותר מדי חמאה", לאף אחד אין צורך להוציא את הטלפון ולצלם, וכל מה שבא לך הוא פשוט להיות.
קינג ג'ורג' 89 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית ה"חדשה" היא ללא ספק המפגע הויזואלי/סביבתי הגדול ביותר שקיים בעיר. נאלצתי להגיע אליה מדיי פעם בימי שישי בלילה כשמועדון הבלוק האגדי ז"ל פעל בו. בזמן העמידה בתור והציפייה לתדרוך המפורסם שכל מי שהגיע לבלוק הכיר בעל פה, נפרשה מול עיני המבלים תמונה שכללה מזרקים של נרקומנים, דרי רחוב זרוקים על המדרכה, ריחות של שתן והזנחה. כבר שנים שמדברים על הריסת המתחם המקולל הזה ואין לי מושג איפה התהליך הזה עומד, אבל אני מקווה בשביל העיר, בשביל אלו שגורלם לא שפר עליהם וגורלם נקשר בגורל התחנה הזאת ובשביל תושבי תל אביב ואלו שמגיעים אליה מבחוץ – שהמבנה הזה יהפוך לאפר ואבק ודרי הרחוב יקבלו את העזרה והסיוע שהם כל כך זקוקים לו. ושיחזור הבלוק לאלתר!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ציפורלה לילדים".אני מאוד אוהב את ההרכב של ציפורלה. הייתי בהמון הופעות של האנשים המוכשרים האלה ובכל פעם נפעמתי מהיכולת שלהם לשלב בין הומור ונונסנס לאמירה נוקבת על מציאות חיינו בארץ הזאת. כשהם יצאו במופע לילדים ידעתי שזו הזדמנו לחשוף את בנותיי (בנות 14 ו-12) לחבורה הזאת. קצת חששתי שבתרגום החומרים שלהם לשפת ילדים משהו מהעוקץ הייחודי שלהם ילך לאיבוד. החשש הזה התפוגג מהר כשראיתי את בנותיי צוחקות מאותן הבדיחות שגרמו גם לי לצחוק ולהתעכב על המקומות שדרשו מחשבה. המופע הזה, ובכלל העשייה של ציפורלה, מוכיחה שגם באקלים של השתקה ורידוד השיח – אפשר להגיד המון, בלי להתחנף, בלי להתפשר על איכות אמנותית ובלי שום פחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כמה חודשים מפרוץ המלחמה חזרתי אל הספר"האדם מחפש משמעות"של ויקטור פרנקל. קראתי אותו לאט ובעדינות. בדיעבד אני יודע שחיפשתי תשובות אצל מי שחווה את הגדולה שבטראומות, השואה, וידע איך לזקק ממנה את הנוסחה להתמודדות עם קושי שסוגר עליך מכל כיוון: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". מאוחר יותר סיפר שורד השבי אלי שרעבי שזה בדיוק המשפט שאמר לו הירש פולין-גולדברג ז"ל בשבי, משפט שעזר לו לשמור על עצמו עד ששוחרר. חשתי צמרמורת בכל הגוף.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושב שצריך לסייע, בכסף או בהתנדבות, לכל ארגון שמסייע לאזרחים ולחיילים להתמודד עם המעמסה הנפשית שיצרה המלחמה, עם הטראומה ועם הפוסט טראומה. כשהמלחמה תסתיים זו תהיה המשימה הגדולה ביותר של כולנו, להחלים ולשקם את הנפש הפצועה שלנו על מנת שנוכל לחזור לשמוח, לצחוק ולאהוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון כחלילי. דווקא במלחמה הוא החליט לפתוח אתקפה תת-תרבות בפאתי שוק הכרמל(רחוב הכרמל 12 תל אביב). מעבר לעובדה שכל המאכלים והמאפים שמכין שם רון בעצמו נעשים מתוך אהבה וטעימים עד מאוד, הוא הפך את המקום לבית לדעות שמאוד קשה להשמיע היום באווירת החרבו-דרבו הכללית. הדוקומנטריסט המוכשר הזה והכותב המחונן הוא גם איש אמיץ מאוד שמתעקש לדבר על דו-קיום, על חזון אחר לאזור המדמם הזה ועל תקווה. בין אם מסכימים איתו או לא, אי אפשר שלא להעריך אדם שבוחר להעז ולדמיין עתיד אחר ולהדליק אור במקום בו החושך מתפשט מדי יום.

אם אפשר להוסיף דמות תל אביבית נוספת, הייתי מרים גם ליהודית כץ. אני מאזין קבוע לפודקאסט המעולה שלה "חושבים טוב" ובמלחמה הוא הפך להיות עבורי מקור לידע ולכלים מאוד חשובים להתמודד עם התקופה הזאת וכל המשברים שהיא הביאה איתה. אני בטוח שיש עוד הרבה אנשים שמאזינים לו ויזדהו עם מה שאני כותב פה ולכן מרגיש צורך לשלוח לה מכאן תודה גדולה על זה בשמי ובשמם.

מה יהיה?
התמונה הגדולה כל כך כאוטית שכל ניסיון לחזות מה יהיה משול לקריאה בקפה. אני מאמין בלב שלם שאם כל אחד ואחת מאיתנו יתאמץ לייצר תקווה עבור עצמו ועבור הסביבה שלו, יושיט יד לאלו שמתקשים לעשות את זה, לא ייפול למלכודת האדישות והייאוש שמשרתת את אלו שמבטיחים לנו ולילדינו עתיד רווי בדם ובכאב – נצליח לייצר עוד ועוד מעגלים שיתרחבו ויהפכו לתנועה עצומה שבסוף תשנה כאן את המציאות. גם את המציאות הפוליטית. אנחנו חייבים להיאבק על עצם היכולת להיות אופטימיים ולהחזיק תקווה – כי בלי אלה באמת שאין לנו מה לחפש כאן.

• העיר שלי
• גירושים
• גן העצמאות
• סילון
• איזי
• ציפורלה
• תתתרבות
• בית אריאלה
• מספרות