יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל הוא הזדמנות טובה להצדיע גם למצוינות ישראלית. לאנשים שבאו מתוך מדינת ישראל, והפכו לשם דבר – גם בתוך המדינה, אבל גם מחוצה לה. פנים רבות יש להצלחה הישראלית, ואנחנו נתייחס לפן אחד שלה – הוליווד. לכבוד החג, נערוך כאן הצדעה ל-17 שחקנים שעושים חיל במקום שבו הדברים קורים. שמופיעים בסדרות, שכיכבו בסרטים, שהפכו לכוכבים בינלאומיים. לפתח קריירה של ממש בחו"ל זה אולי הדבר הקשה ביותר ששחקן ישראלי יכול לעשות, משימה כמעט בלתי אפשרית. והנה. הם עשו את זה.

>> שגרירים של הצלחת: השפים הישראלים שהכי מצליחים בחו"ל

עודד פהר

שם שמוכר בעיקר לעכברי קולנוע טראשי מהניינטיז, אבל אדם שהצליח לככב בלא מעט סרטים. פהר, יליד תל אביב, החל את דרכו בסרט "המומיה" עם ברנדן פרייז'ר ושרד גם את גרסת ההמשך, ולאחר מכן שיחק גם בקומדיה "הג'יגולו מת מצחוק" (בתור הג'יגלו האמיתי), הופיע בסדרה "מכושפות"), אפילו התארח בסדרה המצוירת "אבא אמריקאי" של סת' מקפרל ולאחרונה אפילו כיכב ב"סטאר טראק: דיסקברי" המוערכת. קריירה יציבה של הרבה שנים זה דבר ראוי לכבוד.

אודליה הלוי

סיפור הצלחה די מדהים שקצת עבר מתחת לרדאר: הלוי נולדה בראש העין ועברה ללוס אנג'ל כשהיתה בת 19. היא שיחקה בסדרות כמו "NCIS" ו"למה נשים רוצחות", אבל הפריצה שלה קרתה בשנים האחרונות – כשהיא כבר שלוש שנים מככבת בסדרה הפופולרית "חוק וסדר" בתור עוזרת התובע סמנת'ה מארון, אחד התפקידים הראשיים, כולל קועלילה ישראלי שנתנו לה פוסט 7.10.שאפו.

היאם עבאס

הצלחה מדהימה שהתחילה מנצרת והגיעה עד לאחת הסדרות המוערכות בהיסטוריה. עבאס נולדה בישראל ב-1960 והשתתפה בלא מעט סרטים ישראליים – ביניהם "גן עדן עכשיו", "הכלה הסורית" ו"עץ לימון" – וגם השתתפה (כמו לא מעט אנשים ברשימה הזאת) בסרט "מינכן" של סטיבן ספילברג. אבל כנראה שהמקום שממנו אתם הכי מכירים אותה הוא מהסדרה "יורשים", שם היא גילמה את מרשה, זוגתו הנוכחית והמלחיצה של לוגאן רוי הגדול.

איילת זורר

בישראל זורר היא שם דבר אמיתי – מהפריצה שלה ב"עניין של זמן" (לא הפעם האחרונה שהסדרה תוזכר ברשימה הזאת), "פלורנטין", "חדר מלחמה", "בטיפול" ואפילו "שטיסל". אבל גם בהוליווד היא הצליחה להטביע חותם – היא לוהקה ל"מינכן" של הבמאי סטיבן שפילברג, אבל נשארה שם אחר כך ושיחקה לצידו של טום הנקס בסרט "מלאכים ושדים", וגם הפכה לאימו הביולוגית של סופרמן ב"איש הפלדה". גם בקריפטון יש יצוג ישראלי.

אלונה טל

ילדי דור שנות ה-2000 יזכרו לנצח את טל בתור אחת מצוות הסדרה הקומית "הפיג'מות", בעוד שחנונים אפילו יותר גדולים יזכרו אותה כמי ששרה את הפזמון של "הפינאלי". אבל אחרי הפאזה הזאת בחייה של אלונה טל היא הפכה לשחקנית בסדרות בעיקר בינוניות בארה"ב, אבל גם היה לה תפקיד בסדרה המצוינת "ורוניקה מארס", שם היא שיחקה לצידה של הכוכבת קריסטן בל. בשנים האחרונות כיכבה בעיקר בסדרת הפעולה "אריות ים", וממשיכה לתחזק קריירה פעילה.

תומר קאפון

בועז מ"פאודה", דניאל מ"תאג"ד", אסי בן טובים מ"בקרוב אצלי" (כן, זה התפקיד שקנה אותי. תתמודדו) – לקהל הישראלי קאפון מוכר היטב בשנים האחרונות, אבל התפקיד הכי משמעותי שלו הוא ללא ספר בתור פרנצ'י ב"דה בויז", או בעברית "הבנים" – אחת מסדרות גיבורי העל המבריקות על המסך. הפרו-פלסטינאים אולי כועסים, אבל בכל פעם שקפון משקר לאיזה כתב אמריקאי שהוא הולך לדבר צרפתית, ואז פונה למצלמה ומדבר עברית, אנחנו מתאהבים בו יותר מדסי. נו, אמרתי – סליחה.

מארק איווניר

הבטחנו "עניין של זמן", וקיימנו. המורה דורון הפך לרבות השנים לצביקה גרנות מ"להיות איתה" של אסי עזר – אבל כשהוא לא מככב בפוסט-טלנובלות ישראליות, איווניר הוא שחקן מאוד מוערך שהשתתף בלא מעט סרטים מצליחים – מ"רשימת שינדלר" ועד "מר וגברת סמית'", וגם בטלוויזיה עשה חיל בסדרות כמו "24", "ווקר" ו-"CSI מיאמי" ותפקיד כפול מבריק ב"בארי" שהזכיר לנו איזה זיקית הוא יכול להיות.

ליאור רז

ישראלי שהפך לשם דבר, לא רק על המסך, אלא גם מאחוריו. יחד עם אבי יששכרוף רז עמד מאחורי "פאודה", להיט ישראלי שהפך במהרה גם להצלחה בינלאומית דרך נטפליקס והפך את רז עצמו לכוכב. מאז הוא הופיע גם ב"מבצע פינאלה", סרט שיצא על לכידתו של אדולף אייכמן, ואפילו שיחק ב"גלדיאטור 2". האבטיפוס של הגבר הישראלי המודרני, ופרצוף שכנראה מפחיד את כל מי שנגדנו.

עפרה חזה ז"ל

לכאורה היא היתה אמורה להיות במצעד מקביל של מוזיקאים ומוזיקאיות שעשו את זה בחו"ל, אבל לחזה גם היה חתיכת רגע קולנועי – ב-1998 היא נבחרה לאחד התפקידים הראשיים בסרט הענק "נסיך מצרים", סרט אנימציה על סיפור יציאת מצרים התנ"כי. חזה גילמה את יוכבד, אמו של משה רבנו, לצד רייף פיינס, ואל קילמר המנוח, סנדרה בולוק, ג'ף גולדבלום, פטריק סטיוארט, הלן מירן ואפילו סטיב מרטין ומרטין שורט האדירים. רק תעשו טובה, בלי רימייק ב-AI.

אורי פפר

בארץ פפר מוכר בתור שחקן וותיק ובן זוגה של יעל גולדמן (ולא פעם בתור הקול מאחורי רד אורבך, אבל זו טעות נפוצה – זה בן דודו ארי פפר). בחו"ל פפר רושם לעצמו רקורד בכלל לא רע; בין היתר, יש לו הופעות ב"אל תתעסק עם הזוהן" של אדם סנדלר, ב"מלחמת העולם Z" לצידו של בראד פיט ואפילו ב"הסרבן", סרט שביים מל גיבסון (בימים האלה שהוא קם בבוקר וסבבה לו עם יהודים). לאחרונה גילם את יהויקים הקדוש בסרט התנ"כי המדובר "מרים".

סלים דאו

עוד דוגמא למישהו שהצליח לפרוץ בתפקיד אחד גדול מהחיים. דאו הוא שחקן וותיק בישראל – מ"אוונטי פופולו", דרך "גמר גביע", "תמונות יפואיות" וגם את בתפקיד אבו אמג'ד ב"עבודה ערבית" של סייד קשוע. אבל דאו, שחקן נפלא, התעלה לגדולה שהגיעה עד האי הבריטי ועד הסדרה הגדולה "הכתר", שם גילם את מוחמד אל-פאייד, אביו של המיליונר דודי אל-פאייד, שהיה בן זוגה של הנסיכה דיאנה המנוחה. תפקיד מדהים שעשה כבוד.

אלון אבוטבול

בן 59, נולד בקריית אתא, ושחקן מאוד מוערך בזכות עצמו בישראל. מהפריצה ב"שתי אצבעות מצידון", ועד שורה של תפקידים גדולים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל ("בופור", "נודל", "אמאל'ה", "שבתות וחגים" – רשימה חלקית מאוד). אבל אבוטבול רשם לא מעט תפקידים גם מחוץ לישראל, הבולט ביותר היה דמותו של הפיזיקאי הרוסי, ד"ר לאוניד פאבל, בסרט "עלייתו של האביר האפל". הוא היה על הבמות בלונדון בהפקה של "ביקור התזמורת", ואפילו גילם את הדמות של העבריין היהודי מאיר לנסקי בסרט על חייו. קריירה מדהימה.

יוסף סוויד

בארץ סוויד הוא שם דבר, ברמה שאין טעם כדאי להכביר במילים. אבל גם בחו"ל הוא עשה חיל – היה לו תפקיד (משני אמנם) ב"משחקי הכס" הנערצת, וגם היה שותף לסדרה "המורדת" של שירה האס (שממש תכף תגיע, אל תדאגו). בשנים האחרונות הוא מככב בהפקה גרמנית לנטפליקס, "המתים של בלום", בתפקיד ראשי.

שירה האס

סיפור סינדרלה שאין כמוהו: האס פרצה ב"שטיסל" ממש לא מזמן, בתור הילדה הצעירה רוחמי. אבל מאז? היא שיחקה ב"פוקסטרוט", במיני סדרה הגרמנית "המורדת" (שהיתה להיט לא קטן בנטפליקס), בסרט "אשתו של שומר גן החיות", ולשיא היא הגיעה כשקיבלה תפקיד בסרט "קפטן אמריקה: עולם חדש נולד" של מארוול, שם היא גילמה את סברה. אז נכון, התפקיד קוצץ והאלמנטים הישראלים רודדו עד יאוש, אבל זו רק ההתחלה שלה – היא עוד תירה סברסים על ספיידרמן. זה מה שקורה במארוול, נכון?

נטלי פורטמן

בתכל'ס? מדובר בכוכבת ההוליוודית הכי גדולה ברשימה הזו. מה יש להגיד על פורטמן שלא נאמר? מהפריצה שלה כילדה בסרט "לאון" היא רק המריאה והמריאה: הופעה בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", תפיקד ג'קי קנדי בסרט "ג'קי", פרס אוסקר על השחקנית הכי טובה ב"ברבור שחור" – מה חסר? אולי קצת יותר גאווה ישראלית ממנה, אבל אנחנו לא מודדים.

גל גדות

הכי ישראלית, הכי מוכרת, הכי קרינג' אבל למי אכפת. מלכת היופי לשעבר היתה על מסלול (ראיתם מה עשיתי שם?) ברור לקריירה של דוגמנות, אבל מהר מאוד היא הפכה לכוכבת הוליוודית של ממש – זה התחיל ב"מהיר ועצבני" לצד וין דיזל, שהקפיץ אותה לתפקיד "וונדר וומן", מה שהפך אותה לשחקנית וכוכבת לגיטימית, גם אם לא מצטיינת. היא אפילו התארחה ב"משפחת סימפסון" לעזאזל, מה עוד אתם רוצים? לעזאזל המתקטננים, היא משלנו ולא ניתן אותה.

חיים טופול ז"ל

כי בסופו של דבר טופול הוא כנראה השם הגדול ביותר שצמח בתרבות העברית. יליד 1936 בתל אביב, טופול ביקר בכל התחנות של הבידור הישראלי – כולל להקת הנח"ל ו"בצל ירוק" – ופרץ לקולנוע הראשוני של המדינה ב-"סלאח שבתי". אבל הסיפור האמיתי קורה ב-1967, אז טופול הופך לכוכב של המחזמר "כנר על הגג". ההצגה הופכת להצלחה בינלאומית היסטרית בברודווי ו-ווסט אנד, וב-1971 יוצא ממנו סרט שהופך את טופול למועמד לאוסקר, בתור השחקן הטוב ביותר. בסוף הוא לקח "רק" שני פרסי גלובוס הזהב כשחקן, הישג שלא הגיעו אליו לפניו או אחריו. במשך עשרות שנים טופול היה בעולם שם נרדף ל"ישראל" – לצד המצליח, האמנותי והכובש (את הלב, לא ערבים) של המדינה הקטנה במזרח התיכון. הוא כבר היה חתן פרס ישראל, אבל בכל זאת – זו העת לקבל גם כבוד קטן גם מאיתנו.

• המסך
• ישראלים בחו"ל
• משחק
• קולנוע
• הוליווד
• גל גדות
• ליאור אשכנזי

יש כל כך הרבה סיבות להיות מבואסים או מודאגים כרגע, אז הנה לפחות סיפור אחד שיעשה לכם קצת טוב על הלב, וגם ישאיר אתכם על קצה המושב: היום ה-25.8, בשעה 3:30 לפנות בוקר, יצא הצייצן טל קסלר מצומת התמרים/אילות באילת למסע שמגשים את חלומו של כל ילד חנון ששיחק אי פעם במונופול. המטרה: לעבור בכל התחנות שמופיעות על לוח המשחק הישראלי של מונופול – כן, גם בכלא – ולעשות את זה במהלך יום בודד, ובתחבורה ציבורית בלבד. ועוד תחבורה ציבורית ישראלית!

>> מתנ"ס למבוגרים בלבד: בר קוקטיילים ומשחקי קופסה נפתח בפלורנטין

בשרשור ציוצים מרתק, שנכון לעכשיו צבר כמעט 5 אלף לייקים, קסלר מתעד את מסעו ברחבי מדינת ישראל הקפיטליסטית של משחק הקופסה. המסע נולד, כך הסביר קסלר, בעקבות יוטיובר התחבורה הציבורית האמריקאי (כן, זה דבר) Classy Whale, שצילםסרטון בו הוא מבקר בכל האתרים בגרסה האמריקאיתהמקורית של מונופול, אשר מפוזרים ברחבי אטלנטיק סיטי. לעשות זאת בישראל – עם כל אתגרי המלחמה, המרחק והתחבורה הציבורית תחת השרה מירי רגב – זה סיפור אחר, וקסלר שלקח על עצמו את האתגר הלא פשוט מעדכן מהשטח.

לאורך היום קסלר מצרף תמונות המתעדות את הדרך ואת כיבוש הנקודות, עם שלטי רחוב רלוונטים (אלנבי בעבודות, כמובן), עדכונים מאוטובוסים (בקו 3 בחיפה היה חתלתולים!) וכמובן, עדכון לוח המונופול עם איקסים שמסמנים את כל מה שנמצא. קסלר גם מצא כמה פתרונות יצירתיים כדי לסמן את הקוביות של "דרך צלחה" ו-"תיבת מזל" – חנות נעליים בשם "דרך צלחה" תפקדה בתור הראשון, דוכן של מפעל הפיס תפקד בתור השני, ורק על היצירתיות היינו זורקים לו קלף של פטור ממס הכנסה. אגב, הוא גם הספיק לסמן את התיבות של "מס הכנסה" (בירושלים), "כלא" (אלה בב"ש), "רכבת תחתית" (ר"ג), "חברת המים" (משרדי מקורות, ת"א) ו"חברת החשמל" (ת"א). הספק נאה לכל הדעות.

נכון לשעה 17:30, קסלר עלה על הרכבת לנהריה בדרך לכיבוש העיר האחרונה שנותרה על הלוח. הוא הספיק עוד לסמן את התיבה של "רכבת פרברים" בקריית מוצקין, ולאחר הגעה לרחובות "הירדן", "העצמאות" ו-"הגליל" בטבריה יוכל להכריז על עצמו בתור אלוף המונופול הבלתי מעורער של החיים האמיתיים. זה לא ישיג לו מלון באילת או כרטיס "צא מהכלא", אבל כולנו מעודדים אותו בדרכו לנצח במשחק המשוגע. כי בואו – זה לא שיש לכם דבר יותר מעודד לנפש כרגע.

• אינטרנט
• ❤ תרבות
• משחק
• משחקי קופסה

עדיין קשה לי להאמין שזה קרה – אתמול בלילה עוד שפשפתי את העיניים שלי כדי לבדוק אם זה אמיתי. וכן, זה אמיתי. הטריילר של GTA VI, משחק היריות הידוע לשמצה של רוקסטאר, יצא לאוויר העולם – והוא נראה מדהים. מעריצי הסדרה שהתפרסמה בעיקר בזכות האלימות והבוטות שלה חיכו לרגע הזה מעל לעשור, וזה סוף כל סוף קרה. או לפחות, הטריילר של זה קרה.

מדובר בסך הכל בדקה וחצי של טריילר סינמטי לחלוטין, ללא משחקיות, ולמרות שקיווינו גם לראות איך המשחק נראה בפועל, אפשר ללמוד המון מהטריילר הראשון. לא רק על הסיפור, אלא גם על כלי הרכב שמושרשים עמוק ב-DNA של הסדרה, על המנוע הגרפי, ועל איך המשחק ייראה. אז מה אפשר בעצם ללמוד מהטריילר הראשון, לפחות לעכשיו?

טוב זה מובן מאליו – התאריך

בסוף הטריילר' רוקסטאר חושפת שהמשחק ייצא בשנת 2025. מצד אחד זה מבאס, כי זה רחוק, אבל חלק גדול מהשמועות עוד טענו שהמשחק ייצא בשנת 2027, או אפילו 2028. השמועות שכן הופרכו הן השמועות על כך שנקבל את המשחק מוקדם יותר ממה שחשבנו (כי שמועות מכסות הכל), כך ש-2025 זה מקום טוב באמצע, ולמרות זאת – חשוב לזכור שזה לא סופי.

את מי משחקים?

בתחילת הטריילר אנחנו פוגשים את לוסיה, משוחררת טרייה מהכלא של וייס סיטי, המקבילה למיאמי בעולם ה-GTA. עוד מההתחלה רוקסטאר תיארה את הסיפור כגרסה מודרנית של "בוני וקלייד" – כששואלים אותה איך היא נתפסה, היא עונה "מזל רע", ויש לי הרגשה שכמו במשחק הקודם (שנפתח עם שוד שהשתבש), גם כאן נקבל פלאשבק. הדמות השנייה שאנחנו פוגשים היא את ג'ייסון, ששמו לא נחשף בטריילר אך הודלף בעבר, ואת מערכת היחסים שלהם, המבוססת על אמון. אנחנו לא רואים את לוסיה תוך כדי משחק, אבל אנחנו כן יכולים לראות אותה בסיטואציות שונות – ברכב עם ג'ייסון אחרי שוד עם כסף ביד, בבריכה על גג של בניין, וגם זה רמז קל לחלק מהמיקומים שאנחנו צפויים לראות.

ברוכים השבים לוייס סיטי

אחד הדברים הראשונים שנחשפו על המשחק הוא המיקום – וייס סיטי הממוקמת במדינת לאונידה, גרסת ה-GTA לפלורידה, ולא רואים בטריילר מקומות נוספים. לפי ההדלפות אמורים להיות שדות תעופה מתפקדים במשחק, מה שאומר שמאד יכול להיות שיהיה ניתן לטוס לליברטי סיטי או ללוס סנטוס, או אפילו למיקום המקורי של GTA – לונדון. אין אישור רשמי לאף אחד מהמקומות האלו עדיין, אבל נדמה שרוב המשחק יתמקד באזור וייס סיטי ולאונידה. גם הפעם אנחנו רואים מלא פעילויות צד שכנראה יתאפשרו לנו, כמו מועדוני לילה, מגרשי טניס וכמובן איך אפשר בלי – מועדוני החשפנות, שנראים בסרטון ריאליסטיים מאי פעם עם אנשים שמעיפים שטרות על הבמה. קלאסי.

הרשתות החברתיות עולות רמה

רשתות חברתיות היו קיימות במשחק עוד מ-GTA IV, כשניקו בליק היה יכול להיכנס לאתר היכרויות ולקבוע דייטים. גם במשחק הקודם אנחנו הכרנו את רשת Lifeinvader, מין פרודיה על פייסבוק שנוצר אפילואתר אמיתיעבורה והפעם אנחנו רואים סרטוני רילס. כן, עבר המון זמן מאז המשחק האחרון ורוקסטאר מנסה להתאים את המשחק לתרבות הרשתות החברתיות של ימינו. אנחנו רואים סרטון של סבא חוגג על יאכטה, אדם מנסה להוציא תנין מהבריכה, אישה בבגד ים עושה טוורק על גג של מכונית נוסעת, לייב של שתי נשים רוקדות, גבר עם כרס בירה מכובדת לבוש רק בספידו ורץ בתחנת דלק, נהג עצבני שעצר את רכבו באמצע הכביש כדי להפגין את זעמו באמצעות תפיסת המפשעה, סרטון של אדם בשם רודי שנוהג במכונית ותוך כדי נסיעה יוצא פותח את הדלת ועומד עם רגל אחת על הדלת ורגל אחת על המושב (בכותרת רשום שהשם שלו זה רודי, יכול להיות ספוילר אפשרי לדמות במשחק שמתה במהלך הסיפור) ואפילו יש סרטון שיימינג של קארן טיפוסית עם שני פטישים וזה יהיה קורע אם קארניות מכל הסוגים יקבלו נוכחות משמעותית בעולם המשחק. אולי אפילו נוכל ליצור רילס בעצמנו ולהעלות אותם לאותן רשתות חברתיות וככה ה-Photo Mode יקבל לראשונה הצדקה של ממש לקיומו.

הטבע יהיה חלק גדול מהמשחק

במהלך הטריילר אנחנו רואים מלא חיות: פלמינגו, כלבים, ברווזים, דולפינים, כרישים וכמובן תנינים. מערכת הטבע של המשחק Red Dead Redemption 2, גם הוא של רוקסטאר מייצרת בסיס מושלם לטבע הוירטואלי ובשנת 2018 כשרק יצא, זה היה נחשב למהפכני ובצדק. עברו מאז כמה שנים וכבר אי אפשר לחכות לשידרוגים שעשו באותה מערכת לקראת GTA VI, וככל הנראה הטבע יהיה חלק מהותי מהמשחק.

גם המשטרה מקבלת שדרוג

מלבד ההדלפות על שדרוג מערכת הענישה של המשחק, אנחנו גם מקבלים הצצה למצלמות גוף של שוטר באמצע פשיטה ודיווח חדשותי על רק מחלקת השריף של העיר שמדווח אדם שהקעקועים שלו הרשיעו אותו בהריגה. אנחנו גם רואים אותם במרדף, רודפים אחרי האיש בספידו בתחנת הדלק ובאמבוש לכנופיית אופנועים ולפי כל הדיווחים המשטרה חוזרת להיות קשוחה כמו שהייתה לפני GTA V.

הכנופיות חוזרות

הנוכחות של הכנופיות של GTA V הייתה קיימת, אך לא מאד מורגשת. הפעם אנחנו רואים קצת כנופיות חדשות, כמו האופנוענים, רוכבי השטח וכל מיני חברי כנופיות שעדיין לא נחשפו במלואן. הן תמיד היו חלק מהיקום של GTA והטריילר מנכיח אותן באופן מובהק נותר רק לקוות שמלחמות השטח עושות קאמבק.

סל מחזור של רכבים

אחד הדברים הכי התבאסתי מהם הוא עניין הרכבים. הטריילר עצמו לא מציג המון רכבים, אבל אנחנו רואים המון רכבים שהופיעו בעבר במשחקים הקודמים, כולל המטוס שאפשר להנחית על המים, אופנועי ים, והמון יאכטות. אולי בטריילר הבא נקבל קצת רכבים חדשים ומעניינים אולי לא.

רוקסטאר התחדשו במנוע גרפי חדש

והמשמעות של זה גדולה. GTA VI נראה כמו המשחק הכי ריאליסטי שרוקסטאר עבדו עליו אי פעם וגם הכי עמוס באנשים, דמויות ושאר מעניקות חדשות ומסקרנות. חוף הים לדוגמה הוא אחד החופים הכי עמוסים שראיתי בסדרה ואם הם יצליחו לגרום למשחק לרוץ ככה זה יהיה דבר ראשוני שלא נראה ברמה הזאת במשחקי מחשב בעבר.

• ❤ תרבות
• גיימינג
• משחק
• רכב

עונת הפרידה של "סמוך על סול" היתה אחראית לכמה מתצוגות המשחק הכי מרשימות על המסך הקטן בעשורים האחרונים. כל אנסמבל השחקנים סיפק הופעות מדויקות, מאופקות, חדות ומרשימות. באמת, ספרתי לפחות שמונה שחקנים שאני חושב שראויים לפרס (כן, זה כולל את לייל, עוזר המנהל המסור ביותר בתולדות הפאסט-פוד). עם זאת, יש רק שחקן אחד שבלעדיו סמוך על סול לא היתה יכולה להתקיים, והוא נתן לאורך כל הסדרה הופעה שהתעלתה מעל כולם – כולל מעל סצינת הבכי המדהימה של ריאה סיהורן – וזה הוא בוב אודנקירק, שגילם כאמן את אחת הדמויות המורכבות ביותר שהופיעו בטלווזייה.

>> טוב שסמכנו על סול. ביקורת (מלאת ספוילרים) על סיום הסדרה

למעשה, אודנקירק גילם יותר מדמות אחת. הוא גילם את סול גודמן, כמובן, אבל גם את ג'ימי מק'גיל, את ג'ין טקוביק, ויקטור סיינט קלייר, סליפין' ג'ימי, מיילרום ג'ימי ולפחות פעם אחת, את קווין קוסטנר. או יותר נכון, אודנקירק גילם את ג'יימס מק'גיל מגלם את כל הדמויות האלה. והוא גילם אותן בסדר לא לינארי (הכרנו אותו לראשונה כסול, אבל רק מאוחר יותר בתור ג'ימי והשאר), מצליח להכניס ניואסים קטנים שמבדילים בין אחת לשניה מבלי להפרידן. מציג טיימליין התפתחות דמות שלא נראה כדוגמתו – כאילו גילם סכיזופרן שפוי, אדם בעל פיצול אישיות מטאפורי שמוביל אותו לאבדון.

הפוסטר שקידם את העונה הרביעית הציג את אדנקירק (בתור ג'ימי) עומד בצללים, מחזיק בידו מסיכה עם פרצופו המחייך של סול. הפרצופים הסותרים, כמו גם המסיכה שבפוסטר, מרפררים לסמל התיאטרון עצמו: צמד מסיכות הטרגדיה וקומדיה (המייצגת צמד מוזות יווניות – מלפומנה לטרגדיה ותאליה לקומדיה). בפשט, כמובן, הפוסטר מעביר את המסר שסול הוא המסיכה שג'ימי עוטה, אבל הוא גם מרמז על מנעד הפרצופים – כלומר, סגנונות המשחק – שהסדרה דרשה מאדנקירק. שלא לדבר על עבודת השכבות הרגשית – הוא מגלם אדם שמגלם דמות שמסתיר את כוונותיו מכולם, ואת רגשותיו אפילו מעצמו, ועדיין צריך להעביר לצופים את רגשותיו בין כל שכבות ההדחקה וההסתרה של ג'ימי/סול/ג'ין/שות'. עזבו שתי מסיכות, אודנקירק עטה לאורך הסדרה אלפים. שכבות בצל של משחק.

יש דמות טלוויזיונית נוספת שצצה בשנים האחרונות ומזכירה, בדרכים מסוימות, את זו של סול. גם הוא אדם פגום, הנבל הגיבור של הסדרה על שמו. גם הוא אלוף בלשקר ולהסתיר, מתרץ את מעשיו הרעים, ומגלם דמות עמוסת מסיכות והדחקה – בארי ברקמן, הדמות אותה מגלם ביל ביידר, שכנראה מתחרה בסול על תואר גיבור הסדרה המורכב ביותר. יש לי איזה תחושה עמומה שאם בארי היה פוגש את סול, הם היו מסתדרים. ולא סתם – הרי שניהם מגולמים על ידי שחקנים ויוצרים קומים.

רבים נוטים לשכוח – או פשוט לא להכיר – את ההיסטוריה של בוב אודנקירק לפני שהפך לסול גודמן ב-2009. כשוינס גיליגאן פנה אליו לגלם את הדמות, השחקן בן ה-47 דאז (כן, הוא כמעט בן שישים היום. הלם) היה מוכר בחוגים אחרים לגמרי מאלו שהתאהבו לאורך הזמן בשובר שורות. אודנקירק התחיל את הקריירה שלו בתור כותב קומי ושחקן בקבוצות אימפרוביזציה ברחבי שיקגו, יחד עם קומיקאים כמו כריס פארלי והכותב הפורה רוברט סמיגל ("טריימף כלב ההעלבות" ו-"אל תתעסק עם הזוהן", בין היתר). ב- 1987 הוא התחיל לכתוב ל-SNL – הדרים טים של כותבי הקומדיה דאז – יחד עם כותב קומי צעיר בשם קונאן אובריאן. הוא, למשל, היה זה שכתב עבור כריס פארלי את דמות דובר המוטיבציה המיתולוגית, מאט פוליי.

אחרי שהשאיר את חותמו על תכנית המערכונים הגדולה בעולם, הוא הפך לדמות מוכרת בתחומי הקומדיה האלטרנטיבית שפרחה בשנות ה-90, כותב ומופיע בתכניות מערכונים מוערכות כמו "המופע של בן סטילר" ומופיע בתפקידי משנה קומים קטנים, למשל בתפקיד סוכן השחקנים הנכלולי של לארי סנדרס (שמבוסס על הסוכן של אדנקירק דאז, ארי עימנואל, ששנים אחר כך יהווה השראה לארי גולד מ"הפמליה"). אבל התכנית שהפכה אותו לפנים מוכרות, לפחות בקרב דור שלם של ילדי קולג' בניינטיז, היתה מה שאודנקירק עצמו הגדיר בתור "המוח שלי על המסך".

"מיסטר שואו" היא פנינת קומדיה מעט נשכחת, ולא בצדק, משנות התשעים – המופע של מונטי פייטון לילדי דור האקס, תרבות הנגד מתה מצחוק. תכנית המערכונים שיצרו בוב אודנקירק והקומיקאי הנהדר דיוויד קרוס עבור HBO היתה פרועה, מטופשת ופורצת דרך עוד כשהחלה ב-1995, אבל הקומדיה הנהדרת שלה שרדה את מבחן הזמן, משאירה אותה מוזרה ומצחיקה גם היום. במשך ארבע שנים, אודנקירק היה הפנים של הקומדיה האלטרנטיבית – משפיע דרך תכנית הקאלט שלו על דורות עדכניים של תכניות מערכונים מוזרות (למשל "המופע של טים ואריק", "קי אנד פיל", "פורטלנדיה" ועוד).

כשוינס גיליאן פנה אליו לגלם את סול, אודנקירק סיפר שהוא חשב שוינס פונה אליו כי הוא אהב אותו ב"לארי סנדרס". בכל זאת, סוכן חלקלק, עורך דין חלקלק. הדמיון קל לזיהוי, וזה גם ככה הטייפקאסט שבוב לוהק אליו במהלך ראשית שנות ה-2000 בתור שחקן קומי מזדקן. הוא אפילו גילם שחקן פורנו מזדקן בעונה הראשונה של "תרגיע". רק מאוחר יותר הסתבר שוינס בכלל העריץ אותו מימיו ב"מיסטר שואו". הוא לא לקח אותו כי הוא יודע לשחק שקרן חלקלק, אלא כי בתור שחקן מערכונים, הוא גילם מנעד ענק של דמויות פרועות, מוזרות, אאוטסיידריות, עצבניות, שקרניות, מורכבות. הוא לא לקח אותו בזכות הטייפקאסט, אלא דווקא בזכות ריבוי הפנים.

למרות שסול הוכנס לסדרה בתור הפוגה קומית מובהקת, אודנקירק גילם אותו כאדם אמיתי. קריקטורה שקרמה עור וגידים – עו"ד חלקלק שאלוף בלהציל פושעים קטנים ומסתבך בפשעים גדולים. רודף האמבולנסים המצחיק שלא יכול לסתום את הפה. "רצינו דמות שהוא קצת ליצן", אמר עליו גיליגאן. הרי סול הוא השואו-מן האולטימטיבי, אדם שחי כמו מנחה קרקס, עם תנועות ידיים גדולות, חליפות נוצצת ולשון מסחררת שנועדה לשבות את הצופה. ומי מתאים יותר לתפקיד השואו-מן יותר מאשר ממיסטר שואו בכבודו ובעצמו?

והוא אכן החל מהשואו. הפרסומות המטופשות והסלוגן הזכיר של סול, הסמל והגאווה שלו, היו מהות הדמות בראשית דרכה. אבל ככל שהדרמה התגברה בחייו של וולטר ווייט, כך גם סול הפך לאפל ומרובד יותר. פתאום הדמויות הזועמות, הנבזיות, השקרניות, העלובות והפחדניות שגילם בתור קומיקאי מערכונים החלו להציץ מבעד למבטו של סול. כשהוכרז שסול גודמן יהיה הגיבור של סדרת הפריקוול ל"שובר שורות", הרבה פקפקו ביכולת של גיליגאן ופיטר גולד, יוצרי הסדרה, לבנות אותה על גב ההפוגה הקומית. אבל הם כבר ידעו איזה שחקן יש להם ביד, והם ידעו שהוא עוד לא הראה כלום מהמנעד הרחב שלו.

במהלך ששת העונות של "סמוך על סול", המנעד הזה נוצל במלואו. מעבר לשכבות המסיכות וריבוי הדמויות של סול, אודנקירק גילם באופן חסר תקדים, לעניות דעתי, דמות אחת בשלבים שונים בחייה. אחרי ארבע עונות בדמותו של סול, הוא חזר אחורה ונאלץ להמציא את ג'ימי מק'גיל, האדם שמאחורי סול, שהיה שונה לחלוטין מסול, שהיה שונה לחלוטין מג'ין העתידי. כל תקופת חיים כוללת לא רק שם, אלא גם מראה, מימיקות, הבעת פנים, צורת דיבור ואפילו קול מעט שונה. הן תמיד קשורות דרך אותו האדם, אבל לעד שונות בתכליתן – למעט אולי חוסר היכולת להסתפק במה שיש.

לא צריך ללכת רחוק מדי אחורה כדי למצוא דוגמאות לזה. במהלך העונה האחרונה, אודנקירק החליף בין חליפות הסול לזו של ג'ימי בהבזק עין. תמצמצו ותפספסו את המעבר, שלפעמים מתרחש במהלך אותו המשפט. באחד הפרקים בעונה – בלי ספוילרים – ג'ין נאלץ לאלתר כדי למשוך זמן, שולף מעצמו את הסול גודמן ומשתמש באמת הרגשית של ג'ימי בתור השקר הכי אמין. ואודנקירק הצליח להציג את כל מנעד הדמויות, הרגשות והשכבות האלה בסצינה שמצליחה להיות מותחת, מצחיקה ועצובה בו זמנית. בזכות היכולת הזו הצליחה גיליגאן וגולד להפוך את אחת ההפוגה הקומית של שובר שורות לאחת הדמויות הכי טראגיות בכל המת'אוורס (כך אני קורא ליקום של "שובר שורות" ו"סול").

הרקע של אודנקירק בקומדיה היה מה שהטעין את התפקיד של סול וכל רבדיו באנרגיה כמעט כאוטית. העובדה שחושל על במות האימפרוב, שלמד להגיב ולהביע כמעט כל תרחיש אבסורדי ככל שיהיה, היתה מה שבנה את סול. מה שאפשר לו רגע אחד להיות דמות קומית סוחפת, ורגע אחרי להיתפס כאדם שפל ועלוב. מה שיצר את הדיסוננס האינהרנטי בדמותו של סול – אנחנו אוהבים אותו, אבל שונאים את מה שהוא נהיה. כאוטיות באדם אחד. וזה לא מקרה שהדמויות הדואליות ביותר במת'אוורס מגולמות על ידי שחקנים עם רקע קומי. בריאן קרנסטון כיכב בסיינפלד לפני שהיה וולטר, מייקל מקיין הפך לאגדה בזכות ספיינל טאפ.

בשנים האחרונות, מאז התפקיד ב"שובר שורות", אודנקירק החל לקבל לראשונה תפקידים שונים מהטייפקאסט איש מערכונים/סוכן סליזי שהוכנס אליו. הוא קיבל תפקיד נהדר ב"נברסקה" של אלכסנדר פיין, שיחק בדרמה "לחיות את הרגע" וגם בחן את יכולותיו הפיזיות בתפקיד האקשן הראשון שלו, בסרט "סתם אחד". אף תפקיד, עם כל הכבוד, לא הציג את המנעד שאודנקירק הגיש בתור סול.

זה חטא שאודנקירק לא זכה עדיין בפרס האמי על תפקידו כסול, כי הסאבטקסט הקומי שבעבודות המשחק שלו היתה מה שנתן את הטון למאסטרפיס שהיא "סמוך על סול". זה מה שאפשר לתכנית על קרטלים ורציחות לערבב פנימה גם דמויות מצחיקות ורגעים מטופשים. מה שהכניס לתכנית סבלנית, מדוקדקת וכל כך חכמה גם קצת מאותה רוח כאוטית שהשאירה את ההרגשה שכל דבר יכול לקרות בכל רגע, בדיוק כמו במיסטר שואו. ובוב אודנקירק, אותו כותב קומי שכל חייו עבד בעסקי הטמבליות, האיש שקרא לאוטוביוגרפיה שלו "קומדיה קומדיה קומדיה דרמה", היה השחקן הכי נכון לשאת את הטון הזה על גבו ועל פניו. עם כל אלפי המסיכות השונות שלו.

>> מיסטר שואו: לא תאמינו אבל ב-2015 ריאיינו את בוב אודנקירק
>> שיטת הסמוך: לא כולם חושבים ש"סמוך על סול" היא יצירת מופת

• המסך
• סמוך על סול
• בוב אודנקירק
• משחק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 909 // תנועה מגונה

יש הרבה דברים רעים בהיצמדות של הטלוויזיה לבידור זול, אבל חייבים להודות, יש יתרון קטן לכמות השעשועונים שמציפה את המסך הקטן בשנים האחרונות, וזה שנגמרים הרעיונות החדשים. שעשועון שבו אנשים מנסים להזיז את הגוף לצורת חור אנושי? היה כבר. שעשועון בו אנשים אמורים לשקר? עלה בנטפליקס לפני חודש. כיסאות מוזיקלים מוזיקלים אבל עם להקה חיה ואנשים מבוגרים ומכות? חפשו את "Oh Sit!" מלפני עשור. אז למה זה יתרון? כי חייבים לגרד את תחתית החבית, ואז מוצאים שם דברים נפלאים. נגיד, שעשועון אתלטי מרהיב ביופיו על בסיס משחק וידאו פופולרי מהאייטיז.

>>אתמול ראינו קומדיית אימה על זומבים בקורונה. רגע, מה?

זוכרים את פרוגר? אתם בטוח זוכרים את פרוגר. אם לא מהאייטיז, אז לפחותמפרק המופת ההוא של סיינפלד. ואם במקרה אתם לא זוכרים, אז "אתגר הפרוגר" (Frogger: The Game Show) ירענן את זכרונכם – המשחק שבו היתם צריכים לגלם צפרדע שחוצה כביש/נהדר/דרך ומנסה להתחמק בקפיצותיה ממגוון מכשולים מתורגם בשעשועון (שעלה ברשת הסטרימינג פיקוק ב-2021, אבל הגיע לארץ רק עכשיו) לאתגר לא פשוט בכלל. וזה כיף דבילי אפילו יותר מכפי שזה נראה, ובאופן מפתיע לשעשועוני-מתמודדים-חובבניים (כלומר, לא כמו המקצוענים של נינג'ה), זה נראה אחד המסלולים היותר מאתגרים.

המסלולים הצבעניים והמושקעים בקטע נדיר מעוצבים בהשרעת המשחק המקורי, אנמציית ה-8 ביט של המעברונים מחברת את המציאות למשחק הקלאסי והאווירה לא לוקחת את עצמה ברצינות, אבל רצינית מאוד בנוגע לחלק של האתגר. את התכנית מנחים דיימון וויינס ג'וניור ("נראה אותך שוטר" וממשפחת ווינס המוכשרת) ואושיית הפוטבול קייל ברנדט, והמכלול מרגיש כמו לקחת פטריות ממש טובות באייטיז ולצפות באתגר הנינג'ה. זה כיף כמו שזה נשמע. אז תקפצו לראות בידור זול מתחתית החבית שחבל שלא הגיע קודם, כי לא היה מזיק לנו כיבוי מוח קטן.

"אתגר הפרוגר", זמין בVOD של yes. מדי יום רביעי ב-17:30 ב-yes TV DRAMA

• מה רואים הלילה
• המסך
• שעשועונים
• משחק
• משחקי וידאו
• אייטיז