Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
במוצ"ש הקרוב: הפגנה נגד גירוש ילדים ישראלים. כן, שוב
לא לגירוש ילדי תל אביב. ילדי העובדים הזרים מזמינים להפגנה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של United Children Of Israel)
בשבת (13.8, 20:30) תתכנס בכיכר הבימה עצרת מחאה בהנחיית יעל אבקסיס, עם הופעות של מיקי גבריאלוב, מאור כהן, חמי רודנר ועוד, בקריאה נואשת לממשלה להסדיר סופית את מעמדם של ילדי העובדים הזרים ולהסיר את איום הגירוש מעליהם. בואו כי בעיר הזאת לא מגרשים ילדים
כבר כמעט 15 שנה שהמאבק הזה מתנהל באופן מחזורי. פעם בכמה שנים מאבד מישהו במשרד הפנים את אנושיותו ומתחיל לתכנן את גירושם של ילדי עובדים זרים ומבקשי מקלט שנולדו בישראל, השתלבו במערכת החינוך, מדברים רק עברית ומהווים ישראלים לכל דבר. בכל פעם מחדש נעמדים תושבי העיר על רגליהם, לעיתים בתמיכת העירייה, מפגינים נגד, בוכים עם הילדים המגורשים וחוזרים הביתה עד לפעם הבאה. ובין סבבי האיומים חיים ילדים תל אביביים בפחד מתמיד ועננת גירוש קבועה מעל לראשם. בשבת הקרובה (13.8), 20:30 בכיכר הבימה, ידרשו הארגונים UCI United Children Of Israel, תרבות של סולידריות, "זזים – קהילה פועלת" ו"אחותי", להסיר את האיום הזה לצמיתות.
לא ייאמן ש-2022 ואנחנו עדיין מפגינים על זה. הפגנה נגד גירוש ילדי מהגרים, 2010 (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)
את ההפגנה תנחה יעל אבקסיס, והיא תכלול גם הופעות של מיקי גבריאלוב, חמי רודנר, מאור כהן, כפיר צפריר וקווין רובין, אבל במרכזה תעמוד הפנייה אל ממשלת ישראל היוצאת להסדיר אחת ולתמיד את מעמדם של ילדי העובדים הזרים שנולדו בישראל. "מאות ילדים וילדות ישראלים עומדים בסכנת גירוש מהארץ", אומרים המארגנים, "האמהות שלהם טיפלו במשך שנים בקשישים, בחולים ובבעלי צרכים מיוחדים. הילדים האלה לא פחות ישראלים מהחברים שלהם ללימודים, אבל הקיץ שלהם שונה מאוד. הם חיים בפחד שהם הבאים בתור".
על אף שכרגע לא מתבצעים מעצרי ילדים, בניגוד לניסיונות הגירוש האגרסיביים ב-2019, מסבירים מארגני העצרת ש"זה לא חלום בלהות, זאת המציאות. ילדים שגדלו בארץ הזאת, תלמידי בית ספר, כבר נכלאו וגורשו מהארץ. אנחנו חייבים לעצור את גירוש הילדים, אחת ולתמיד. זה אפשרי. ממשלת ישראל יכולה וחייבת לקבל את ההחלטה: להסיר את איום הגירוש, ולהסדיר את מעמד הילדים".
עננת גירוש קבועה מעל לראשיהם. הפגנת ילדי עובדים זרים, 2010 (צילום: גטי אימג'ס)
לפני כשלוש שנים, כשאיום הגירוש שוב היה קונקרטי נגד רבים מילדי העיר,הפגשנו אותם עם זמרים, שחקנים ואמניםשכבר הצטלמו איתם ב-2011 במחאה על אותו איום. הילדים ההם כבר גדלו ורובם עדיין מועמדים לגירוש למרות שחיו כאן כל חייהם ואין להם ארץ אחרת. "גירוש הילדים – עלה תאנה להיעדר מדיניות הגירה – הוא לא יהודי, לא דמוקרטי ולא מוסרי", אמרה לנו אז יעל דיין. בשבת בכיכר הבימה תהיה הזדמנות נוספת לכולם לומר את זה.
השרה שקד, איזו מדינה מציבה בפני אם את הבחירה לנטוש את בתה פה?
קולטידה ודניאל. צילום: גלעד לב
דניאל לב בת ה-7 לומדת עם בתי בבית הספר "ביכורים" בעיר. בגלל שלרוע מזלה אביה הישראלי נפטר בפתאומיות, כעת היא ואמה ניצבות בפני האיום שיגורשו מישראל. כיצד ילדה שנולדה וגדלה פה נזרקת כך פתאום?
בשבוע שעבר, שמעה ללי בתי כי בת כיתתה עומדת בפני גירוש מהארץ. איך יכולה אמא להסביר לילדה בת שבע שפקחי הגירה הולכים לגרש את חברתה האהובה, רק משום שנולדה למוצא הלא נכון? זהו סיפורה של דניאל לב, הלומדת עם בתי בכיתה ב׳ בבית הספר ״ביכורים״ שבמרכז תל אביב, ועלולה להיות מגורשת יחד עם אמה קולטידה בכל רגע.
קולטידה, דניאל ובן דודה. צילום: גלעד לב
"אמא, למה רוצים לגרש אותה?״, היא שואלת, ואיך אני אמורה להסביר לה שקולטידה, ילידת תאילנד, "חטאה" והתאהבה בשמוליק, בעת שזה טייל במזרח הרחוק? איך אוכל לספר לה שחטאם הגדול היה להינשא ולהקים משפחה בישראל? איך אומר לה כי רק משום ששמוליק נפטר פתאום מהתקף לב, מסרבת המדינה להכיר בזכותן של דניאל וקולטידה להמשיך ולחיות כאן? איך אוכל לתאר לה שאמא של דניאל קיבלה "אופציה" נוספת ואכזרית לא פחות: להיות מגורשת בלי דניאל, שתישאר כאן ברשות אפוטרופוס? (איזו ברירה נוראית – לכי מכאן והשאירי את בתך).
האמת היא, שהסיפור הזה איננו רק על קולטידה, דניאל, וילדי כיתה ב' בבית הספר "ביכורים" הנחשפים בפעם הראשונה לאכזריות כזאת. זהו סיפור על נבחרי הציבור שלנו, בתי המשפט שלנו, ושרירות הלב במדינה שלנו. שרת הפנים איילת שקד קיבלה מכתבים נרגשים מכל הוריהם של תלמידי הכיתה. השרה לא טרחה אפילו לענות לנו, אלא ענתה רק לתקשורת כשזו פנתה אליה. תשובתה היתה שהאמא ״נמצאת שלא כחוק בארץ למרות שקיבלה התראות״.
שרת הפנים איילת שקד. הכדור אצלה (צילום: GettyImages)
זהו סיפור שגורם לי לתהות באיזו מדינה אני חיה, אם דבר כזה בכלל יכול להתרחש בה. אני לא תמימה; אבל מעולם לא חשבתי שדבר כזה יכול להתרחש בשכונה שלי, בכיתה של הילדים שלי, בבית שלי. ילדה בת שבע, שזה הבית היחיד שהיא מכירה, שעברית היא שפתה, שכאן חיה משפחתה וכאן חבריה – והמדינה שלה רוצה לגרש אותה מכאן ולקחת אותה מאיתנו.
שופטי בית המשפט ונציגי רשות האוכלוסין וההגירה הסתתרו שוב ושוב מאחורי ה״חוק היבש״. אבל איך אפשר בכלל לדבר על החוק היבש, כשילדה שכל עולמה וחייה כאן עלולה למצוא את עצמה מגורשת לתאילנד – מדינה שלא הייתה בה אפילו פעם אחת? אפילו חוקי הגר והאלמנה במקרא הם סובלניים ומוסריים יותר, ואוסרים על עבירה רוחנית כמו גירוש גר ואלמנה; ככתוב:"עֹוֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹוהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה; וַאֲהַבְתֶּם אֶת־הַגֵּר כִּֽי־גֵרים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, י׳, יח׳). מה בדיוק נאמר לילדינו כשילמדו לצטט את ספר דברים ואת מצוותיו? איך יכולה מדינה לחיות בשלום עם האפשרות שילדה תגורש מפה למרות שהיא ישראלית, רק משום שאמה טרם השלימה את הליך ההתאזרחות? כיצד לא ניתן מענה אנושי ראוי למקרה כזה? לאן נעלמה האכפתיות?
איזו מין מדינה מציבה בפני אם, את הבחירה בין גירוש שלה ושל בתה לבין נטישתה כאן – ברשות אפוטרופוס אחר, רחוקה ממנה ומעולמה. את השאלות הללו אני מפנה בראש ובראשונה לאיילת שקד, כאישה, כאמא וכנציגת ציבור. חתימה אחת שלך, איילת, חתימה על מסמך בודד, יכולה לשנות את החיים של משפחה אחת מקצה אל קצה, ולהחזיר את האמונה שלנו בערכי המוסר האנושי והצדק. אני לא רוצה לקום ולעזוב אותך, ארץ שלי, אני רוצה להיות גאה באנושיות שלנו, זו שגדלנו על ערכיה. אני קוראת לך, שרת הפנים שקד, קומי ועשי מעשה ראוי ואנושי, ותאפשרי לדניאל להמשיך לחיות במדינה שהיא הבית שלה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עובדה ידועה היא שבתל אביב, סמל החילוניות והליברליזם, אפשר להשיג חמץ בחג הפסח בלי להתאמץ. ובכן, לא בהכרח: כמות הולכת וגדלה של בעלי עסקים בעיר מעידים שיפסיקו באופן מלא או חלקי למכור חמץ בימי החג. בתוך כך הודיעו עיריית תל אביב ומשרד הפנים כי בכוונתם לאכוף את החוק האוסר הצגה או מכירה של דברי חמץ בפומבי.
לפי חוק חג המצות, בעלי עסקים אשר יציגו בפומבי מוצרי חמץ יסתכנו בקנס בסך 350 ש"ח. החוק אינו מתיר הצגת או מכירה בשטח הציבורי, אך צריכת החמץ היא חוקית לחלוטין, פשוט תצטרכו לעשות אותה בשושו, עמוק בתוך המסעדה והרחק מעיני הפקחים.
“בשנים האחרונות יש מגמה ברורה – פחות ופחות מסעדות ובתי קפה מוכרים חמץ בחג הפסח", אומר השף והמסעדןארז קומרובסקיאשר השתתף לפני יותר מעשור בעתירה לבג"ץ נגד אכיפת חוק המצות, כשניהל את רשת המאפיות ובתי הקפה לחם ארז. “כואב לי לראות איך אחרי שמכרתי את הרשת, לחם ארז עצמה הפכה לכשרה. אין יותר אירוני וסימבולי מזה. היום יותר מתמיד חייבים להיאבק על דמותה החילונית והליברלית של תל אביב. החברה שלנו הופכת לשמרנית יותר ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה".
“חשוב להבהיר שאין אכיפה בפועל והעירייה חילקה אפס דוחות בשנים האחרונות", אומר חבר מועצת העיר ומנכ"ל תנועת ישראל חופשית מיקי גיצין. “האכיפה במקרה הזה היא של משרד הפנים. פסח הוא חג חשוב וחלק בלתי נפרד מהמסורת ומלוח השנה העברי, אבל לכפות פרקטיקה דתית ולקבוע לאנשים מה לאכול ומה לא לאכול? זה ממש טירוף".
מעיריית תל אביב־יפו נמסר:"תל אביב־יפו היא עיר חופשית, אך עם זאת אוכפת את החוק האוסר הצגת חמץ בפומבי. פקחי העירייה שהוסמכו לאכיפת חוק זה יבצעו ביקורות שוטפות במהלך החג והעירייה ויאכפו את החוק באמצעות הגשת כתב אישום ולא באמצעות רישום דוחות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אהלן מיטל להבי, מחזיקת תיק התחבורה בעירייה. השתתפת השבוע בדיוני ועדות הפנים והכלכלה של הכנסת, שעסקו ברעיון לשינוי גיל המינימום המותר לנסיעה באופניים חשמליים מ־14 ל־16 ובמתן סמכויות האכיפה בעניין לעיריות. מה הוחלט?
"לכולם ברור שנושא האופניים החשמליים הוא סוגיה בוערת בגלל השימוש הגובר בהם בארץ בכלל ובתל אביב בפרט. האמת היא שהנתונים די מזעזעים. היה שם איזה ד"ר שהסביר…".
דובי דוברמן, ד"ר לחוקי תנועה?
"לא. הוא סיפר שיש גדילה של 350 אחוז בכמות התאונות שמעורבים בהן אופניים חשמליים".
[tmwdfpad]
מה נחשב תאונה? אם נודניק באופניים חשמליים עלה לי על הכפכף זו תאונה?
"זו באמת שאלה, והוא הסביר שתשעה מתוך עשרה נפגעים בתאונות של אופניים חשמליים בכלל לא מגיעים לבית חולים אלא מסתפקים ברופא פרטי, ועדיין יש צפי שעד סוף השנה יתאשפזו לפחות 850 איש בגלל תאונות של אופניים חשמליים".
את תומכת בהעלאת הגיל המותר לרכיבה?
"כן. היום ילד בן 14 יכול לנסוע באופניים כאלה, ולפי חוק הוא חייב לנסוע בשבילי אופניים בלבד. העניין הוא שבאף עיר בארץ, כולל תל אביב, אין מספיק שבילים ולכן בפועל הילדים נוסעים על הכביש. אלה ילדים שלא עברו מבחן תיאוריה, אין להם מושג איך לנהוג. זו סכנת נפשות".
ואת רוצה שהעירייה תאכוף את זה.
"חייבת להיות אכיפה. כרגע המשטרה אמורה לאכוף את נסיעת האופניים החשמליים מחוץ למדרכות כדי למנוע סכנה של הולכי רגל, אבל למשטרה יש סדרי עדיפויות ויותר חשוב להם לטפל במשפחות הפשע, למשל. לעומת המשטרה, בשביל העירייה מדובר בנושא חשוב ביותר. היו שנים שבהן הבעיה המרכזית שלנו הייתה כייסים בשוק הכרמל. היום רוב התלונות שהעירייה מקבלת הן על הנוכחות של אופניים חשמליים על המדרכות. הפקחים שלנו כבר נמצאים ממילא ברחובות, אז למה לא לתת להם סמכות לאכוף את החוק, לצד המשטרה ולא במקומה? תנו לנו סמכות לטפל בכל רכב דו גלגלי שנוסע על המדרכה ולא על שביל מוסדר – אופניים חשמליים, אופניים רגילים, קורקינט ואפילו גלשן מרחף, אם ימציאו עוד כמה שנים".
כמו ב"בחזרה לעתיד 2" יענו?
"לא יודעת. מה שבטוח הוא שהמציאות תמיד מקדימה את החקיקה, ואנחנו צריכים לעדכן את החוק".
ומה שר התחבורה אומר? השינויים האלה בחוק יעברו?
"השר לא היה בדיונים השבוע, אבל הוא אומר כבר כמה שנים שזה בכלל לא באחריותו אלא בסמכות המשרד לביטחון פנים, כי מדובר במשטרה. תבין, הדיונים האלה מתקיימים כבר חמש שנים, ואני משתתפת בהם כבר שלוש שנים, ושום דבר לא זז. אתה קולט כמה ישיבות ושעות של דיונים בוזבזו על הדבר הזה?".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"חולדאי מבריח את המוזיקה מתל אביב ומנסה לחסל את התרבות. הוא הולך לשמוע מאיתנו הרבה מאוד בזמן הקרוב – יש לנו כוח והגיע הזמן להשתמש בו", אומר אחד הפעילים במחאת הארנונה המתחדשת של אולפני ההקלטות. "אנחנו נלחמים כבר שנתיים על משהו שמגיע לנו על פי חוק. הרשויות עשו לנו סנדול מכל הכיוונים ולמעשה חתמו על גזר דין מוות לאולפנים", מוסיף אורן שרון, בעלים של אולפן הקלטות ומוזיקאי.
כמעט שנתיים חלפו מאז פרסמנו כאן את מאבקם של בעלי אולפני ההקלטות וחדרי החזרות במחירי הארנונה הגבוהים שגובה מהם העירייה. המחאה ההיא אמנם צלחה, אבל הנושא עולה לכותרות בשנית בשל בהחלטה על תעריף גבוה בהרבה ממה שסוכם עם העירייה בזמנו, כך לטענת מובילי המחאה. קבוצת הפייסבוק "המאבק נגד העלאת מחירי הארנונה לאולפני הקלטות וחדרי חזרות בתל אביב" קמה לתחייה עם פנייתו של אייל דיין, ממובילי המחאה: "בימים אלו מתארגנת עתירה מנהלית של אולפני ההקלטות וחדרי החזרות לעיריית תל אביב כדי לבטל את הגזרה שעתידה להשפיע ישירות על כל מי שקשור לתעשיית המוזיקה. לפני שבועיים קיבל משרד הפנים החלטה שיש בה כדי למוטט סופית את תעשיית המוזיקה הגוועת ולהטיל על אולפני ההקלטות וחדרי החזרות תעריף ארנונה היקר ביותר מ־200 אחוז מהתעריף שאותו אישרה מועצת העיר תל אביב, גם הוא בגדר פשרה כואבת לכולנו. אם עד עכשיו חשבתם שהתעריפים שגובים מכם בחדרי בחדרי החזרות ובאולפנים גבוהים, חכו ותראו מה יקרה אם התעריף החדש אכן ייכנס לתוקף. הגיע הזמן לשים סוף לסיפור העצוב הזה".
אותו סיפור עצוב החל לפני כשנתיים. באותה תקופה הוגדרו אולפני ההקלטות כעסקי "תעשייה ומלאכה" ושילמו כ־151 ש"ח לשנה על כל מ"ר. בשנת 2013 ביטלה העירייה את הסיווג ורשמה את האולפנים בקטגוריה "עסקים כללי", ולפיכך אילצה את בעלי האולפנים לשלם ארנונה שנתית של יותר מ־360 ש"ח למ"ר בחלק מהאזורים – יותר מפי שניים מהסכום הקודם.
"ב־2013 ביטלו באופן שרירותי את הסיווג של 'תעשייה ומלאכה' ביחס לאולפנים. העלינו את הנושא בפני מועצת העיר והוחלט ליצור סיווג חדש בשבילנו, בתעריף מעט גבוה יותר. בתחילת 2014 העלתה העירייה את הנושא למשרד הפנים", מסביר דיין, שהוביל גם את המחאה הקודמת. "בסוף דצמבר, ממש לפני חודש, קיבלנו את התעריפים החדשים, ששונים לחלוטין מכל מה שהובטח לנו". על פי הסיווג החדש, נדרשים בעלי האולפנים לשלם 350 ש"ח בשנה למ"ר, כמעט כמו העסקים בקטגוריה "עסקים כללי". התעריף החדש מעלה כמה שאלות – כיצד ייתכן שמשרד הפנים קבע תעריף על דעת עצמו, והאם העירייה המליצה על תעריף שונה מזה שסוכם בעל פה עם בעלי האולפנים?
"אנחנו שואלים את עצמנו איך קרה שמשרד הפנים החליט על משהו שלא הומלץ לו. הרי העירייה אישרה משהו אחד והמשרד משהו אחר. הטענה שלנו היא שהעירייה הגישה למשרד הפנים תעריף גבוה יותר מזה שנקבע בעבר בבית משפט. אנחנו חושדים שהעירייה ביקשה ממשרד הפנים לעשות לנו הנחה על תעריף 'עסקים כללי' – הנחה שבפועל מייקרת את ההוצאות שלנו על ארנונה במאות אחוזים", מוסיף דיין.
על פי טענותיהם של בעלי האולפנים, למחירי הארנונה הגבוהים יש השפעה קריטית על תרבות המוזיקה בעיר. "אולפן הקלטות שגובה היום 160־170 ש"ח לשעה יצטרך להעלות את המחיר ל־250־300 ש"ח לשעה על מנת לעמוד בהוצאות", אומר אורן שרון. בעל אולפן הקלטות נוסף מחזק את הטענה ומוסיף: "כדי לשרוד, חדרי החזרות ואולפני ההקלטות מעלים מחירים ולכן המוזיקאים נאלצים לעשות פחות חזרות ולהקליט פחות אלבומים". אייל דיין מצביע על בעיה גדולה יותר שעשויה להשפיע על צעירים ששואפים לעסוק במוזיקה: "העניין הכי אבסורדי הוא שלמוזיקאים אין הגדרה מול עיריית תל אביב. אם ילד בן 18 רוצה לנגן עם חברים בשביל הכיף ובצורה לא מסחרית, מבחינת העירייה הוא צריך לשלם את התעריף הגבוה בטענה שמדובר באולפן הקלטות. אנחנו ניזונים מאותם צעירים שהתאמנו כל החיים, אבל הם מצדם מפחדים לפתוח לעצמם מקום להתאמן כי אם יגיע פקח של העירייה הוא יטיל עליהם את התעריף של אולפן הקלטות מסחרי".
גם בקרב המוזיקאים ישנו חשש מתעריפי הארנונה שהאולפנים נאלצים לשלם. "למוזיקאי בישראל גם ככה קשה כלכלית. לפני כמה שנים עברה רפורמת הרעש, שפחות או יותר אסרה על מוזיקאים לנגן בביתם או ברחוב בווליום שהוא לא ווליום 'סביר'. עם עליית הארנונה של חדרי החזרות והאולפנים יעלו המחירים של שעות החזרה וההקלטה, וזה ייפגע גם באולפנים וגם במוזיקאים שייאלצו לשלם יותר. העירייה לא חושבת על זה שהעיר תל אביב, שהיא בירת התרבות של ישראל, תיפגע מהמצב הזה", אומר אילון פרי, מוזיקאי וטכנאי הקלטות.
כעת מתכננים אנשי המחאה להגיש עתירה מנהלית כנגד העירייה, ועליה חתומים כמעט 30 אולפני הקלטות וחדרי חזרות. שרון מפרט: "בשבועיים הקרובים תוגש עתירה מנהלית לעירייה בטענה שמועצת העיר הטעתה את משרד הפנים. כרגע חתומים על העתירה כמעט 30 אולפנים אך חשוב להבין שלא כולם מודעים לעניין הסיווג החדש. המצב הזה ישפיע על כולנו – יש בערך 100 אולפנים שהולכים להיפגע מהתעריפים האלו". לטענת דיין מדובר בסוג של ניצול: "זה סיפור קלאסי של רשות שמנצלת חוסר כוח של עסקים קטנים ועושה מה שהיא רוצה. אני רואה בטלוויזיה ילדים קטנים שרוצים להיות מוזיקאים ואין להם מושג כמה זה קשה ואיך כל זה ישפיע עליהם. חוץ מזה שיש לי מקום אני גם מוזיקאי ומצוי בקשר עם המון אולפנים, בסופו של דבר אני בטח שנגיע לכולם". אם תדחה העתירה, מתכננים הפעילים לעלות שלב ולעתור לבג"ץ.
מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה: "אנו מצרים על כך שמשרד הפנים שוב מתערב בהחלטות מועצת העיר, ולא אישר את החלטתה להפחית באופן משמעותי את תעריף הארנונה של אולפני ההקלטות. על פי חוק, החלטת משרד הפנים היא זו המחייבת, ולכן על פיה נקבע התעריף בצו הארנונה לשנת 2014 ".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
