"זהו, אין יותר וולפנייטס ואין יותר קלאסיק. אתמול היה היום האחרון", הכריז בעמוד הפייסבוק שלו המסעדן רן יונגר, הבעלים של המסעדה הדואלית שבפינת הרחובות יהודה המכבי-וייצמן. "אחרי 10 שנים ביהודה המכבי ו-20 שנה במסעדות, התעייפתי" הוא כתב, ובכך קבר את השריד האחרון לרשת ההמבורגרים בת 20 השנה, שבימים אחרים שינתה את תרבות ההמבורגרים של תל אביב. בסופ"ש הזה נטגן איזה בייקון לזכרו של הוולפנייט ספיישל.
>>

הסיבה לסגירה, כפי שיונגר מסבירבאותו פוסט פייסבוק, דווקא לא קשורה באופן ישיר למלחמה, אלא יותר לאתגר ידוע איתו מתמודדים מסעדנים, ומאז ה-7 באוקטובר עוד יותר. "מי שמכיר את התחום, וגם מי שלא ושומע מבחוץ, יודע כמה התחום הזה קשה. מאוד קשה. עם הכל הצלחתי להתמודד: קורונה, המלחמה בעזה, מבצעים צבאיים במשך שנים, המלחמה באיראן, רגולציה בלתי אפשרית במסעדות, חומרי גלם שעולים בערך כל יום ו-3 שעות בדרכים בממוצע בכל יום. אבל דבר אחד הכריע אותי – העובדים".

"החיפוש הבלתי נגמר אחרי עובדים, כל יום כל היום, פשוט שבר אותי", הוסיף יונגר. "בעיית העובדים ידועה בתחום מאז ומתמיד, אבל אחרי 7 באוקטובר היא הפכה לבלתי אפשרית. גם כשאתה כבר מוצא עובדים, הם עושים טובה שהם באים לעבוד. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל הרוב המכריע לא בא לעבוד, ולא רוצה לעבוד – ועם זה לא הצלחתי להתמודד. מצב העובדים ברחבי הארץ גרוע מאוד, אבל בתל אביב פי כמה וכמה, וזו הסיבה שהחלטתי לסגור".

וולפנייטס הוקמה ב-2005 בלילינבלום פינת נחלת בנימין – המקום בו עוד עומד סניף של ויטרינה – תחת השם וולפגנג שף בורגר, וכשלוחה של מסעדת סרגוס. בימים בהם רק מוזס ואגאדיר שלטו בעיר, וולפנייטס היתה האח הצעיר והחוצפן שהציעה רצועות בייקון עבות, רטבי שום קונפי, גבינות אמנטל ותוספות אחרות שמאז כבר הפכו לסטנדרט עירוני, שלא לדבר על האופציה להזמין ארוחה עסקית לאורך כל היום (ובמיוחד הלילה). עם מערך משלוחים משלהם, הם השתלטו במהרה על האגף הלילי של המאנץ' העירוני, ושינו את האופן שבו תל אביבים מזמינים את ההמבורגר שלהם.

לאורך השנים היצע ההמבורגרים של העיר השתדרג, במקביל להפיכתה של וולפנייטס לרשת ארצית – מה שהוביל באופן טבעי לירידה מסוימת ברמה, ובשלב מאוחר יותר, גם למעבר בעלים וכשרות וכל מה שמבאס. לפני כארבע שנים הסניף האחרון של הרשת, בפינת הרחובות יהודה מכבי וויצמן, עבר מיתוג ובנייה מחדש למסעדה בשם "קלאסיק", שאיחדה בין ההמבורגרים של וולפנייטס לפיצה של "בזיליקום" – גם מותג תל אביבי אייקוני מראשית שנות האלפיים.בביקורת על המקום עם פתיחתו, כתב מבקר אוכל הרחוב מתן שרון כי "תהילת העבר אולי מתה, אבל יש משהו מנחם בלדעת שהוא עדיין נשאר בחיים". עכשיו גם זה נגמר, והנחמה היחידה שיש היא זיכרונות טובים, והידיעה שהם תרמו רבות לתרבות ההמבורגר של ישראל, ותל אביב בפרט.

• אוכלים שותים
• סגירה
• וולפנייטס
• קלאסיקות

אולי זו מקריות, ואולי זה טבעם של דברים במציאות שאינה מפסיקה להשתנות, אבל ימים ספורים לאחר שהתבשרנו עלסגירת מאנטה ריי– עוד נקודת ציון תל אביבית סוגרת את שעריה. קפה סגפרדו בדיזינגוף נועל את הדלתות לאחר 30 שנות פעילות, נצח במונחי עסקי אוכל ובילוי בעיר. כנראה שמבוגרי דיזנגוף יצטרכו להישאר ערים במקום אחר.
>>העיר המתעוררת: 43 בתי קפה מומלצים בשבת בבוקר בתל אביב

בית הקפה הוקם בקרבה לכיכר דיזנגוף בשנת 1991 על ידי מאיר ושולה קרפ, כהגשמת חלום משותף. חמש שנים לאחר מכן הם מחליטים לשדרג את המקום, ולהביא לישראל את תרבות הקפה מאיטליה ולהפוך את בית הקפה שלהם לסניף הדגל של המותג סגפרדו. "באותם ימים המילים קפוצ'ינו, מקיאטו, דופיונה ואספרסו לא היו בלקסיקון", כותב הבעלים יוחאי קרפ, בנם של הזוג המייסד. "אנשים שתו בעיקר בבית – נס קפה, בוץ ותה. להביא את איטליה לישראל בכל הנוגע לתרבות שתית הקפה הייתה משימה לא פשוטה. אך לאט לאט הרגלי השתיה השתנו והקהל שהגיע לבית הקפה התאהב בקונספט של אספרסו בר איטלקי – כריכים טעימים ומיוחדים, מאפים מפנקים, פרלינים משובחים ולצידם הקפה הכי טעים שיש – סגפרדו".

במהלך השנים נאסף סביב בית הקפה קהל נאמן שידע להעריך את האווירה המשפחתית והיחס האישי, כמו גם את עוגות הפאי הקטנות בגודל אישי. כלבים שהגיעו עם בעליהם התכבדו בעוגיה מיוחדת, והקפה נחלט והוגש בגובה העיניים, ללא פוזה ומונחי דור שלישי. עובדים קבועים הכירו אורחים בשמם, ואלה הרגישו כאן כמו בבית. במשך שנים לא מעטות המקום דגל בשעות פעילות נרחבות, שלתקופות מסוימות אפילו נמשכו לאורך כל הלילה, במה שהיה אחד המקומות היחידים על דיזנגוף שאפשר היה להשיג בו כוס קפה ב-3 בבוקר, ובכך הפך לנקודת פרלמנטים מרכזית.

בשבעה באוקטובר נפל דבר כאשר השוקולטייר דביר קרפ ז"ל, בנם של המייסדים, נרצח לעיני ילדיו. הפרלינים שייצר, ואשר נמכרו בבית הקפה, נעלמו מעל המדפים. המלחמה, המשבר הכלכלי, מחסור בעובדים ועייפות החומר ודאי תרמו את שלהם, והמוסד האהוב מכבה את המתג במכונת הקפה, והפעם לתמיד. "לכל ספר טוב, צריך וטוב שיהיה סוף, וכמו כל ספר טוב אתה נהנה ממנו וגם קצת עצוב שהוא נגמר", נכתב בפוסט הפרידה שמזמין למסיבת סיום ביום שישי (2.1.26). וכמקום שתמיד היה שם כדי לנחם ולהציע שיחה מלב אל לב, קפה טוב וכריך טעים, מגיע לו שנגיע לומר שלום אחרון לעוד אייקון שייזכר בדברי תרבות בתי הקפה של תל אביב.
קפה סגפרדו, דיזנגוף 106, תל אביב

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• כיכר דיזנגוף
• סגירה

"מאנטה ריי כבר לא תיפתח", בישרה הכותרת שחברה שלחה לי. כל מסעדה שנסגרת היא דבר עצוב. אין סוף רגעים ותשומת לב והשקעה ואהבה שיורדים לטמיון. אבל מסעדה שהיא מוסד ומוצאת עצמה נסגרת זו לא גזירת גורל. זה אות קלון למדינה שלא רואה את עסקיה (ואת אזרחיה ועוד) והורגת את עסקיה (ואת אזרחיה ועוד).

אבל לא בא לי לחשוב על זה בהקשר של מאנטה ריי. כי בשבילי מאנטה ריי הייתה נקודת אור שהאירה מעל שני עשורים ברציפות. הייתי שם עם שולחן בנות שהתכנס לחגוג ימי הולדת: תמיד התכנסנו דקה לפני שנגמר הבראנץ ויצאנו משם דקה אחרי ששיתפנו את הטוב הלא מוחלט והרע לתפארת – שהם יחד החיים עצמם שלנו.

>> 27 שנים על הים: מסעדת מאנטה ריי נסגרת (ועלמה ביץ' גם)
>> כיף גם בחורף: מסעדות החוף הכי מומלצות בתל אביב

הייתי שם גם כל כך הרבה פעמים לאורך השנים עם חבר טוב שלא גר בארץ, והרגעים איתו שם היו אי שבו הזמן עוצר מלכת ושבו הכל אפשרי. היינו שם, שירלי ואני, עם אחותי בפברואר 2003, יום לפני חתונתה, כשירד גשם זלעפות והתאהבנו בשיר "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים". הייתי שם לפגישות עבודה עם עפרה גנור, הבעלים של מאנטה ריי, שהייתה הרוח והסלע מאחורי איגוד המסעדות ו"טעם העיר" (זה שפעם פעם פעם היה משהו יוצא דופן) ולא מעט מאבקי צדק.

הייתי שם כל כך הרבה פעמים לאורך כל כך הרבה שנים, ועפרה תמיד הייתה שם ותמיד הייתה (ועודנה) מישהי להסתכל מעלה מעלה לעברה: מסעדנית אישה בזמנים שבהם היו כל כך מעט כאלו (וגם היום, אמנם יש יותר, אבל כל כך מעט). מסעדנית פורצת דרך, כזו ששמה את ליבה על הפרטים הכי קטנים והכי חשובים, מלאת תשוקה לעשייה שלה, לא מפחדת ללכת נגד הרוח, חכמה כל כך.

במרץ הקרוב, חמסה, יציין פיקוק 18 שנה. אנחנו נלחמים בהמון גזירות. אחד העובדים החשובים שלנו, עובד זר, רוצה לעבור עם משפחתו לקנדה. טוב לו בישראל, אבל בקנדה רוצים ובצדק אותו ושכמותו. בקנדה מבינים את החשיבות של מסעדות לכלכלה ולתרבות. בקנדה מבינים שמהגרי עבודה הם חלק בלתי נפרד מהצלחת מכלול העסקים בערים הגדולות. בקנדה הגזענות פחות על השולחן.

הלוואי וישראל הייתה מדינה שעסקים טובים שהפכו למוסדות לא נסגרים בה בקלות כזאת. הלוואי ומאנטה ריי לא הייתה נסגרת. הלוואי ולא הייתי מבינה למה במאנטה ריי החליטו לסגור. תודה, עופרה, וכל מי שהיה בעשיה של המקום המופלא הזה.

• טור אישי
• אוכלים שותים
• מאנטה ריי
• פיקוק
• סגירה
• טור דעה

בלי הודעה מוקדמת, ככה באמצע היום, נפלה עטרת ראשנו: מאנטה ריי ועלמה ביץ' נסגרות. בהודעה שפרסמה לפני דקות ספורות, מונה הבעלים עפרה גנור במספרים את חייה של המסעדה הוותיקה – בת 10,107 ימים, שהן מעט יותר מ-27 שנים: 924 עובדים (מהם תשעה רופאים), 2,640,093 אורחים, 1,880,302 ביצים שנשברו והפכו לחביתות, ואינסוף שקיעות להתפעל מהם "כי אין אחת שדומה לחברתה". במקביל תיסגר גם מסעדת החוף האהובה עלמה ביץ', שניהל בהצלחה רבה הבן אוריה גנור. בסוף החודש נגיד שלום אחרון למזנון שמוכר ארטיקים ושתייה במחיר מפוקח, למסיבות השמחות בסופי שבוע וללוקיישן הבלתי נשכח, ששימש עבור רבים בית ואוויר לנשימה.
>>

עבור קוראינו היותר צעירים נזכיר שמאנטה ריי החלה את דרכה בשנת 1998 כמזנון חוף, אז עפרה גנור ובעלה, הצלם אבי גנור, החליטו להחיות את רצועת החוף המוזנחת הגובלת ביפו, זכו במכרז שפרסמה העירייה, והשאר היסטוריה. המבנה הצנוע אירח בין קירותיו זוגות רומנטיים ומשפחות, עשירים ועשירים פחות, צעירים ומבוגרים, שכולם נמשכו ליהלום שבכתר – שולחן בקו ראשון לים.

את המטבח הוביל ב-13 השנים האחרונות שף רונן סקינזיס, שיחד עם גנור יצר תפריט קלאסי על בסיס דגים ופירות ים, וביסס את מעמדה של מאנטה ריי במרקם החיים הקולינרי בעיר. מגש מזאטים בבוקר וסיר ברזל שחור עם מיקס פירות ים חרותים בדברי הימים של תל אביב (תמצאו אחד מהם ברשימת26 המנות הכי מיתולוגיות בתל אביב), בדיוק כמו הנוף הכחול מקצה לקצה שנשקף מהמרפסת.

לפני כשנה יצאה המסעדה לשיפוץ שמסתיים, כאמור, בסגירה סופית. "החלטנו לוותר על המשך הדרך, והחזרנו את המפתח לחברת אתרים, שתצא למכרז חדש", מסבירה גנור. "בחנו כל מיני אפשרויות אבל בסופו של יום לא הרגשתי שאני יכולה להרים עוד פעם מקום מהתחלה. אוקטובר 23 שבר אותי. אני אומרת שלום, מסתכלת על הים וממשיכה הלאה. אהבתי כל רגע כאן עד שהרגשתי שכבר אי אפשר יותר".

מסיבות חוזיות, יחד עם מאנטה ריי ייסגר גם עלמה ביץ', שהוקם שנה אחרי פתיחת המסעדה. בעבודה קשה ועשר אצבעות חרוצות הצליח גנור הבן לטעת בהווייה העירונית גם מה שנחשב לאחות הקטנה והממזרית של חללית האם. מבוגרים בלוק ממותג וילדים בבגד ים, עונדי ברייטלינג ונועלי הוואיאנס, מסיבות רווקות ופרלמנטים של קשישים – כולם התערבבו אלה באלה, הורידו מרגריטה קפואה (או קרטיב) ורקדו על שולחנות.

רבים מבין משתתפי מדור "העיר שלי" בחרו בעלמה ביץ' כמקום האהוב עליהם בעיר, והחוף עצמו נבחר לאחד מהפארקים והחופים האהובים בתל אביב. בקרוב גם זה ייגמר. "אני לא מרגיש שאני סוגר בר על החוף אלא את הבית עם הנוף", אומר גנור, שהתחיל לעבוד בעלמה ביץ' בגיל 14 כמוכר ארטיקים וקולה. "אהבתי את זה מאד. כל הברמנים בדיוק חזרו מהודו וכולם דיברו באהבה וכבוד. הייתה תחושה של קבלה ושלווה. הבנתי שאלו התחושות שאני רוצה להרגיש תמיד ובכל זמן, וכל אדם באשר הוא אדם. זה הקסם. עלמה ביץ' תמיד הייתה פתוחה בפני כל אחד כמו שהוא – רק תהיה חבר", הוא כותב במכתב הפרידה.

מאנטה ריי ועלמה ביץ' יסגרו את הדלתות בפעם האחרונה בסוף החודש, וכך תם עידן בתולדות המסעדנות ותרבות הבילוי בעיר. מה יקרה בהמשך בפיסת הקרקע הנחשקת עוד אין לדעת, והתשובה תלויה בתוצאות המכרז שיתפרסם בקרוב. עפרה גנור ממשיכה הלאה ומייחלת למישהו שימשיך את המסורת. "בקשתי מחברת 'אתרים' להעביר את מאנטה ריי, בבת-עיני, לאנשים משובחים ומקצועיים שישמרו עליה, שיאהבו אותה לפחות כמו שאתם ואני אהבנו", היא כותבת במכתב הפרידה ומוסיפה שהיא מקווה שהבעלים הבא ישמור על הגחלת. "שיבוא מישהו חדש ויעשה מקום טוב, שישמור על הרוח ועל האהבה שהייתה כאן. אני את שלי בתחום הזה עשיתי. עכשיו תורו של הדור צעיר".

• אוכלים שותים
• מאנטה ריי
• עלמה ביץ'
• סגירה

כנראה שאין סטודנט תל אביבי בעשרים השנים האחרונות שלא בילה לפחות לילה אחד לבן בבית הקפה סטריטס, אבל כנראה שלכל תקופת מבחנים יש סוף. אחרי כמעט עשרים שנות פעילות, בית הקפה ייסגר במהלך נובמבר, ואלו לא הבשורות המבאסות היחידות – גם בר היין וינונה פוראבר, שנמצא מעבר לרחוב לסטריטס ושייך לאותה קבוצת בעלים, ייסגר גם הוא. הבעלים מבטיחים פרידה שמחה-עצובה, שזה טוב כי אנחנו כבר עצובים, אז נשמח לקצת שמחה.
>>עובדים על זה: בתי הקפה הכי טובים לישיבה ארוכה עם הלפטופ

לפי דיווח שעלה באתר N12, הסיבה המרכזית לסגירה היא השפעת המלחמה הארוכה, אך אתם יכולים להניח שהשינויים שקרו בעיר בשנים האלו בהחלט השפיעו. רני עופר, אחד מהבעלים של צמד המקומות, מסר בדיווח כי "ההחלטה היתה קשה ומורכבת, אבל טבעית ובריאה. עשינו הכל ביחד במשך שנים, וגם הפעם הגענו למסקנה משותפת שהסתכלה על ההתפתחות האישית שלנו, ועל הכיוונים שאליהם רצינו להתקדם.אנחנו מזמינים את כולם לבוא ולהיפרד, להיזכר ולשחזר, לשתות איתנו ולאכול איתנו. זה סיום אבל לא סוף". ב-15.11 הסטריטס יסגרו את שעריהם, כך שיש לכם עוד שבועיים וחצי להיפרד ולהשיג את המתכון לסלט שגית.

הסטריטס נפתח כבית קפה בקינג ג'ורג' בשנת 2006, ובשיאו הפעיל שני סניפים (אחד באבן גבירול), שהיו ידועים בהיותם פתוחים 24/7. לחלקכם אולי קשה לדמיין זאת כעת, אבל אי אז לפני מגיפת הקורונה, תל אביב היתה ערה לאורך כל היממה, ובסטריטס יכולתם לפגוש תמיד חלל מלא באנשים ובלפטופים, בין אם יושבים בקומה העליונה ומתקתקים בעיניים טרוטות כל הלילה, ובין אם בפרלמנט על הרחוב. המקום עצמו היטיב להיות בית קפה גדול ומרווח שלא נופל לטרנדים חולפים, ושמר על חזות קז'ואלית מזמינה ומהונדסת היטב. סלטים כמו קיל ביל ובמיוחד סלט שגית כבר הפכו לקלאסיקות, יחד עם עוגת הביסקוויטים, השניצל והפירה וגם הגולדן לאטה שטעמנו שם לראשונה.

בר היין וינונה פוראבר נפתח רק לפני שלוש וחצי שנים עם שם שלקח השראה מקעקוע של ג'וני דפ (כבר אחרי שהם נפרדו), בניהולה של אותה קבוצת בעלים של הסטריטס, ובהובלתו של השף המוכשר אביתר מלכה, שהביא למקום אוכל מעניין ןיצירתי שמפגיש בין עולמות הפיין לטעמים מקומיים והמטבחים עליהם גדל. אף ארוחה בוינונה לא הרגישה כקודמתה, עם הפתעות כמו סשימי קלמנטינות רענן, ניוקי א-לה רומנה בתרד שחור או קרפ סוזט מהסרטים – האוכל תמיד היה נעים וטעים במיוחד. תפריט היינות המוקפד השתלב בחוויית הארוחה, והוסיף עומק עם יינות ויקבים קטנים ומעניינים מרחבי העולם.
>> ברי היין המומלצים בתל אביב

היום אפשר לאכול ממטעמיו של מלכה גם במסעדת רובע א' הכשרה והמוערכת, אבל נתגעגע לייחוד והאווירה של וינונה. עד הסגירה הסופית – גם היא ב-15.11 – יערכו בוינונה פוראבר סרוויסים של פרידה בכיכובן של מנות שהפכו אייקוניות ובהובלת הטבחים שעבדו שם בשנים האחרונות, כך שתהיה פרידה טעימה במיוחד. כנראה שכמו האהבה של ג'וני דפ לווינונה ריידר – שום דבר לא לנצח.
וינונה פוראבר, שלמה המלך 2 תל אביב
דה סטריטס, המלך ג'ורג' 70 תל אביב

• אוכלים שותים
• סגירה
• דה סטריטס
• הסטריטס
• וינונה פוראבר