Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

סטארטאפ

כתבות
אירועים
עסקאות
ערכת חדר הבריחה של Qase (צילום: יח"צ)

יש לאן לברוח: כך תהפכו את הסלון שלכם לחדר בריחה מושלם

יש לאן לברוח: כך תהפכו את הסלון שלכם לחדר בריחה מושלם

אסקפיזם זה לא משחק: הסטארטאפ התל אביבי Qase יביא לכם חדר בריחה עד לבית והסייעת הווירטואלית שלהם תעזור לכם להימלט מהמציאות לכמה שעות

ערכת חדר הבריחה של Qase (צילום: יח"צ)
ערכת חדר הבריחה של Qase (צילום: יח"צ)

זמנים קשים דורשים משחקים קשים, כידוע, וזמנים שבהם אין לאן לברוח דורשים אפשרויות בריחה חדשות. מה יותר מושלם, אם כך, מחדר בריחה שמגיע אליכם עד הבית? כלום ואל תתווכחו.

הסטארט-אפ התל אביבי Qase (קייס) הגה פתרון יצירתי ראשון מסוגו בעולם: משחקים מוכנים של חדרי בריחה שמגיעים עם שליח לבתי המזמינים ומספקים למשפחה או לקבוצת חברים חוויה אתגרית משותפת. ניתן להזמין את המשחקים גם לאתרים אחרים (כמו חדר בבית מלון) או לכל מקום אחר שבו קבוצת חברים או משפחה רוצות לבלות ביחד.

כל מה שצריך לעשות זה להזמין באתר את אחד המשחקים הזמינים ולהמתין לשליח שיביא את המשחק במועד המבוקש. המשחק כולל טאבלט (ממנו מובילה את המשחק עוזרת וירטואלית שמספקת הדרכה, טיפים, רמזים ודאחקות), יחד עם תיבה ובה שלל חפצים, אפקטים ורמזים שמלווים את עלילת המשחק. משך המשחק כשעה פלוס, ולאחר כשעתיים יגיע שליח שיאסוף את המשחק.

איתי חסיד, מנכ"ל ומייסד משותף של Qase, מסביר ש"זו דרך חדשה לבלות בבית עם אנשים שאתה אוהב. שירותי הסטרימינג שולטים היום בעולם הבידור הביתי אך מחקרים מראים שלמרות זאת לאנשים חסר משהו. קייס תחזיר לבית את הניצוץ וההתרגשות שאבדו בבהיה משותפת ופאסיבית במסכים. אצלנו לא יושבים וצופים בסרט, אלא מגלמים את הגיבורים הראשיים. במקום להפריד בין אנשים, אצלנו הטכנולוגיה מחברת, וזה כל ההבדל".

בשלב זה מציע הסטארטאפ שלושה משחקים לתושבי המרכז בלבד(אפשר להזמין כאן)– משימה בלשית בבית מלון, משימת חיפוש מטמון בין פיראטים ומשימת סיכול סייבר-טרור בזרועות האקרים – במחירים שנעים בין 249 ל-279 שקלים. תברחו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אסקפיזם זה לא משחק: הסטארטאפ התל אביבי Qase יביא לכם חדר בריחה עד לבית והסייעת הווירטואלית שלהם תעזור לכם להימלט מהמציאות...

מאתמערכת טיים אאוט30 בספטמבר 2020
תענוג לעשות איתכם חדשנות. JFrog בשרונה

קחו קצת ספייס: חלל עבודה חינם ליזמים צעירים בשרונה

קחו קצת ספייס: חלל עבודה חינם ליזמים צעירים בשרונה

עורו הסטארטאפיסטים: חברת JFrog פותחת מרכז חדשנות במתחם שרונה ומציעה ליזמים צעירים שימוש במתחם ללא עלות. יא אללה תל אביב, איזה חמודה את

תענוג לעשות איתכם חדשנות. JFrog בשרונה
תענוג לעשות איתכם חדשנות. JFrog בשרונה

הזמנים הקשים הגיעו גם לתעשיית ההייטק, בעיקר בקרב יזמים צעירים עם סטארטאפ חדש בלב ומעט כסף בקופה, עד כדי כך שעבור רבים מהם גם WeWork וכפיליו בעיר הם לא אופציה. בחברת הסטארטאפ JFrog הסתכלו סביב וראו שאף אחד לא נרתם לסייע להם, אז הם עושים את זה בעצמם.

מרכז החדשנות של JFrog בשרונה עוצב ותוכנן כסביבת עבודה המעודדת פיתוח חדשנות טכנולוגית. החברה הודיעה אתמול כי תפתח את שעריה, ללא עלות, ליזמים על מנת שיוכלו להמשיך ליצור על אף משבר הקורונה שמייצר חוסר ודאות כלכלית ומצוקה בקרב יזמים ומיזמים בתחילת דרכם.

אחי, יש לך דולר להגיע לנאסד"ק? מרכז החדשנות של JFrog בשרונה
אחי, יש לך דולר להגיע לנאסד"ק? מרכז החדשנות של JFrog בשרונה

המרכז נפתח השבוע ומכיל, בהתאם למגבלות משרד הבריאות, עד 30 אורחים. על מנת להשתמש בו יש להירשם מראש ולמלאטופסדיגיטלי באתר החברה. צוות החברה יבחן את הבקשות ויעדכן את היזמים שנבחרו בהתאם. המתחם יהיה פתוח מהשעה 9:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב בכל יום, למעט סופי שבוע .

"JFrog הוקמה בשלהי משבר 2008 ונתמכה על ידי קהילת המפתחים והקוד-הפתוח בעולם", הסביר מנכ"ל החברה שלומי בן חיים. "אנו מחוייבים לנתינה ואחריות חברתית מיום היווסדה של החברה. תמיכה בקהילה חדשנית והענקת רוח גבית היא זכות גדולה עבורנו. נפתח את שערינו ליזמים שיום אחד יתרמו גם הם חזרה לקהילה. נתינה, אחריות קהילתית וחדשנות יביאו להבראה מהירה של המשק".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

עורו הסטארטאפיסטים: חברת JFrog פותחת מרכז חדשנות במתחם שרונה ומציעה ליזמים צעירים שימוש במתחם ללא עלות. יא אללה תל אביב, איזה חמודה...

מאתמערכת טיים אאוט3 באוגוסט 2020
יוריקה? נורה שבורה. צילום: Shutterstock

היי־טק בנטורל: האם תל אביב תישאר "בירת הסטארטאפ ניישן"?

היי־טק בנטורל: האם תל אביב תישאר "בירת הסטארטאפ ניישן"?

יש 1,450 סטארטאפים בתל אביב, האקזיטים שלהם עשו בשנה החולפת כ־4 וחצי מיליארד דולר, והעיתונות הבינלאומית אפילו הדביקה לעיר את הכינוי החמוד "סיליקון וואדי". אבל האם מדובר בתהילת עולם שלא תחלוף או בכלל בשיגעון גדלות קטן שסחף אחריו את החולמים והאופטימיים? האם יש לעיר סיכוי לשמור על הכתר "בירת הסטארטאפ ניישן" מול שחקניות כמו ברלין?

יוריקה? נורה שבורה. צילום: Shutterstock
יוריקה? נורה שבורה. צילום: Shutterstock

שום דבר לא השתנה והכל השתנה. תל אביב היא עדיין עיר שלא נרדמת, אבל פחות ופחות מפני שהיא חוגגת את החיים ויותר ויותר מפני שהיא מתקתקת במשרד עד חצות. נראה שכולם בהיי־טק, ומי שעדיין לא שם מחפש את דרכו פנימה. גם כי יותר ויותר תחומים הולכים ונהיים דיגיטליים, גם כי החיים בתל אביב בלי משכורת היי־טק הולכים והופכים בלתי אפשריים, אבל בעיקר כי שום דבר לא השתנה מאז בועת הדוט־קום: כולם חושבים שהרעיון הגדול הבא אצלם. וכל זה קורה כאן, במרכז העיר (וגם קצת ברמת החייל. טוב, גם בהרצליה פיתוח). אז אם גם אתם מרגישים שאתם והחיים הרגילים שלכם סתם תופסים שטח מגורים על חשבון מה שהיה יכול להיות משרד תוסס של סטארטאפ צעיר שמפתח אפליקציה לגירוד בגב, אתם לא לבד.

אנחנו מדברים על תעשיית היי־טק, אז בואו נסתכל על המספרים. תל אביב היא העיר המערבית שיש בה הכי הרבה סטארטאפים ביחס למספר התושבים: בתל אביב יש סטארטאפ אחד ל־290 תושבים (כמספר חברי הפייסבוק של אדם לא מאוד חברותי). מדובר ב־28 סטארטאפים לקמ"ר (מה שגם אומר דבר או שניים על הצפיפות בעיר). גם תנופת הגדילה, הנתון המשמעותי ביותר לחישוב קיימות המצב, מרשימה: אם ב־2012 היו בתל אביב כ־700 סטארטאפים שסך כל האקזיטים שלהם באותה שנה הניבו להם כ־550 מיליון דולר, הרי שב־2016 יש כבר כ־1,450 חברות כאלה, שעשו בשנה החולפת כ־4 וחצי מיליארד דולר (בראשן חברת המכשור הרפואי Valtech Cardio שנמכרה בכמיליארד דולר), כך לפי נתונים של חברת המחקר IVC. בכל זאת צריך לזכור שרוב הסטארטאפים מתקיימים מהרוח ולבסוף נכשלים (יש הרבה מהם, אבל בגלל זה אתם שומעים רק על אלה שהצליחו), ויש לכך תקדימים היסטוריים מחזוריים, כמו קריסת בועת הדוט־קום (מיזמי אינטרנט, רבים מהם הזויים לחלוטין) האמורה ב־2001. ואם זה מלא באוויר ועושה קולות של בועה – ההמשך ידוע מראש.

הולדת אומה

ועדיין, נראה שיש הרבה אופטימיות מסביב. העיר מתכוננת לפסטיבל החדשנות השנתי DLD, שייערך בתל אביב זו הפעם השביעית בין 25.9 ל־29.9, כתבי כלכלה בעיתונות הבינלאומית שמחו כבר מזמן להצמיד לשיגעון הגדלות המקומי את הכינוי האוריינטליסטי והמתבקש "סיליקון וואדי" וכל זב חוטם יוצא 8200 מסתובב פה עם רעיון לאפליקציה, שש להצדיק את הכינוי "סטארטאפ ניישן" שהדביקו לישראל הפובליציסטים דן סינור ושאול זינגר, עם ספר באותו השם (וכותרת המשנה המפוצצת "מנוע הצמיחה הכלכלי של ישראל"). הספר התברג לרשימת רבי המכר בארצות הברית, ומאז כל גורם ממשלתי כבד מבטא מנופף בו בכל הזדמנות כדי לספר עד כמה מוצלחים אנחנו פה באיזראל. האם מדובר בניתוח מדויק או בנבואה שמגשימה את עצמה? כנראה קצת משניהם, אבל כדאי לזכור שסינור וזינגר הם נאו־קונסרבטיבים המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית (סינור אף ייעץ ב־2012, כמה שנים לאחר פרסום הספר, למועמד הרפובליקני לנשיאות עתיר הקשרים בוול סטריט, מיט רומני) והספר אינו חף מאג'נדה פוליטית. קוראים לזה סייברוושינג.

מתוך עטיפת הספר "Start-Up Nation" של דן סינור ושאול זינגר
מתוך עטיפת הספר "Start-Up Nation" של דן סינור ושאול זינגר

אבל אם זו הייתה אך ורק בועה המבוססת על מניעים פוליטיים, היא הייתה מתפוצצת מזמן. שום מגזין נחשב העורך רשימה של הערים הטובות ביותר לסלול מתוכן את הדרך לצמרת תעשיית ההיי־טק העולמית לא מוותר על תל אביב, אבל יש מי שמתריע כי כוחה בזירה הבינלאומית עלול לאזול. לפי הדוח האחרון של מכון המחקר קומפס, שבדק את קצב הצמיחה של סטארטאפים בערים שונות בעולם, תל אביב ניצבת היום במקום החמישי (ב־2012 היא הייתה במקום השלישי). במקום הראשון, בפער ניכר – היריבה־מאהבת הוותיקה ברלין.

"דברים לא השתנו ברמת ה־DNA", אומר זינגר, "התחום רק הלך וגדל, הכל עדיין רלוונטי. פשוט משהו השתנה מבחינת הקונטקסט. היינו לבד. סיליקון ואלי היה בן 60 שנה, אנחנו (זינגר מתכוון לתעשייה הישראלית – ש"ר) היינו בני 20. בחמש השנים האחרונות כל העולם נכנס למשחק הזה, וזה מאוד השפיע גם עלינו".

הקרב הזה מתרחש לא רק מול מתחרות גדולות כמו סן פרנסיסקו או ברלין, אלא גם בערים כמו ורשה, שזוכה להתעניינות הולכת וגוברת של ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל; סופיה בבולגריה, שבה מס ההכנסה עומד רק על עשרה אחוזים; ואפילו מוסקבה, שמתחילה להבין כמה חשוב להשאיר בתחומיה את המתכנתים ואת המהנדסים שלה. רק באוגוסט האחרון פרסם מגזין "Quartz" כתבה על בוקרשט תחת הכותרת "אחת המדינות העניות באירופה יכולה להיות המרכז הטכנולוגי העולמי הבא". האם תל אביב, העיר שחוברה לה יחדיו על ידי הייטקיסטים ממודיעין וגלילות, תוכל לשמור על הכתר שלה?

חגיגה נייחת

"תל אביב היא לא סתם בירת הסטארטאפים הלאומית, היא גם הבירה הבינלאומית והאינטרגלקטית!", אומר ד"ר יוסי ורדי, ממייסדיי מיראביליס (ICQ), לשעבר מנכ"ל משרד הפיתוח ויזם סדרתי, המשמש גם כיו"ר DLD. וכן, זהו ניחוח קל של סרקזם בדבריו. לפסטיבל DLD שייסד לפני שבע שנים, שמארח מדי שנה מאות עיתונאים ואנשי עסקים זרים, מיוחסת תרומה רבה למיתוגה של תל אביב ולבניית מה שאוהבים לכנות בתחום "אקו־סיסטם", כלומר פעילות לא עסקית בקהילת הסטארטאפים: תשתית קהילתית שמקיימת מפגשים, הסתחבקויות והתמנגלויות בין יזמים, מנטורים ומשקיעים.

"חשבתי שאירוע כזה יהיה מאוד מועיל ויאפשר ליזמים נגישות להרבה אנשים מרחבי העולם, בייחוד לסטארטאפים צעירים שיותר קשה להם להגיע למשקיעים", מסביר ורדי, "לכן החלטנו לקיים את האירוע בתל אביב בתור פסטיבל. המון אירועים תחת גג אחד". וגם כי אנחנו אוהבים לחגוג, כנראה: כ־2,800 סטארטאפים מסך כל ה־5,000 בישראל משתתפים באקו־סיסטם
התל אביבי. IBM, אפל וגוגל הם רק השמות הגדולים והמוכרים בחברות שהקימו בתל אביב אקסלרטורים (סביבה המאפשרות פיתוח מואץ של סטארטאפ), והיא העיר עם מספר האקסלרטורים הגבוה באירופה (84. לשם השוואה, בלונדון יש 65, ובברלין – 24). בתוך כל המערכת הזאת חיים, נושמים ומתפתחים סטארטאפים מוכרים כגון מעצמת בניית האתרים וויקס (נמל יפו), טאבולה שמציפה תוכן חדש מהאתרים הגדולים בעולם (רח' תוצרת הארץ), SimilarWeb שעוסקת בניתוח תנועת גלישה (דרך בגין), פלייבאז (שרונה) ו־Gett – לשעבר גט טקסי (רח' הברזל).

בקיצור, אנחנו נמצאים בעיצומו של הרגע שבו תל אביב מתחילה לשחק בליגת האלופות (נו, לפחות בתחום אחד זה לא מביך) והולכת ומצמצמת את עניינה במתרחש בליגה המקומית. חלק מהמעבר הזה עובר דרך עיר עולם, חברה עירונית הכפופה ללשכת ראש העיר ומתמקדת בהנגשתה של תל אביב לזירה הבינלאומית.

"תל אביב עשתה שני מהלכים מלאכותיים עיקריים כדי להפוך למרכז הסטארטאפים", אומר מנכ"ל החברה, איתן שוורץ. "המהלך הראשון היה למשוך אליה צעירים. זו העיר המערבית (הגדולה) הכי צעירה, עם האחוז הגבוה ביותר של תושבים בגילי 18־35" (אם כי גם ברלין מתהדרת במספר גבוה מאוד של צעירים – 40 אחוז). "זה לא תמיד היה כך. בעבר צעירים נטשו אותה, אך ב־15 השנים האחרונות, בעזרת הקלות בארנונה וסבסוד שכר דירה, מספר הצעירים בה הוכפל". שירים את היד בר המזל שיש לו שכר דירה מסובסד, ובכל זאת העובדות הבסיסיות נכונות – בעשור וחצי האחרונים הצעירים חזרו בהמוניהם לעיר.

WeWork (צילום: יולי גורודינסקי)
WeWork (צילום: יולי גורודינסקי)

במקביל צצו בעיר מספר רב של משרדים משותפים, כגון אלו של חברת WeWork שהולכת ומרחיבה את הרשת (הסניפים האחרונים הוקמו ברחוב אבן גבירול ובהרצליה פיתוח), לכל אחד רשימת המתנה ארוכה כמו במשרד הפנים. "אתה מכיר שם כל כך הרבה אנשים, והאווירה מעוררת השראה", אומר בן שפס, שהקים סטארטאפ קטן בשם Get Style, מנוע חיפוש בעברית שנועד לעזור לרוכשי הבגדים באינטרנט לעיין בכמה אתרים במקביל ולחשב במדויק כמה יעלה המשלוח לארץ. הסטארטאפ שלו עדיין לא גייס כסף ועובד מהבית, אבל את הפגישות שלהם הם מנהלים מחלל העבודה של WeWork ברחוב דובנוב. "היינו יכולים לעשות פגישות באלף מקומות אחרים, אבל אנחנו חוזרים לחלל העבודה הזה מפני שכאן אפשר לפגוש אנשים בגילים שלנו, כל אחד עם הרעיון שלו, שרוצים לנצח את העולם".

ג'יני בבקבוק

ב־1985 הדברים נראו ונשמעו לגמרי אחרת. בואו נגיד שהרבה יותר קשה להרגיש בלתי מנוצח בלי מייל. תשאלו את ינקי מרגלית, שמכיר היטב את תל אביב מצדו של האקזיט. לפני כ־30 שנה הוא ייסד בעיר את הסטארטאפ אלאדין, שעסקה בעיקר בפתרונות אבטחת מידע, וב־2006 גרף לכיסו 150 מיליון דולר באקזיט מהולל. כיום הוא מייעץ לסטארטאפים צעירים. "ברגע שתל אביב התחברה לאינטרנט היא הפכה לעיר אחרת לגמרי", הוא נזכר. "בשנות ה־80 לא הייתה אווירה. הפעילות היזמית הייתה אינדיבידואלית, בחדרים סגורים במשרדים סגורים, לא היו אקסלרטורים, הסטארטאפים וההיי־טק הפכו להיות תרבות רק בשנים האחרונות. פעם יכולת להקים מפעל מתכת ויכולת להקים חברת תוכנה, וזה היה היינו הך".

כיום תמליץ ליזם מתחיל להתנהל מתל אביב או מעיר אחרת בישראל?

"האינטרנט לכאורה אמור היה לשטח הכל, אבל כנראה המצב האידיאלי הוא להיות במרכז, למרות האינטרנט. באמת יש פה סתירה שאף אחד לא מצליח ליישב. אם העולם כולו מרושת אז מה זה לעזאזל משנה אם תל אביב או לא תל אביב?". הוא חושב רגע. "ובכל זאת, בסטארטאפ כדאי לשבת איפה שיושבים הלקוחות והמתחרים. אם הלקוחות הם בכל העולם אתה יכול לשבת בכל מקום, אבל אם המתחרים בברלין, אתה תשב גם כן בברלין".

אם לשפוט על פי השטח, כנראה זה משנה הרבה. מבט חטוף על מפת הסטארטאפים התל אביבית באתרmappedinisrael.comמציג ריכוזים צפופים של חברות סטארטאפ, כצפוי, בעורקים המרכזיים של העיר, מרביתן בשדרות רוטשילד, ומסביבן הולכים ונפתחים בתי מלון בוטיקיים המיועדים לאנשי עסקים שנמצאים בביקור.

מרוכזים בעצמם. שדרות רוטשילד. צילום: Shutterstock
מרוכזים בעצמם. שדרות רוטשילד. צילום: Shutterstock

"המוחות המבריקים והיצירתיים שאחריהם התחום הזה מחזר תמידית, אוהבים לחיות במסגרות אורבניות, ללכת ברגל, שיהיה להם חיבור של אינטרנט בכל מקום, הם רוצים שהעיר תהיה מחבקת ופלורליסטית", מסביר ד"ר ורדי. "חוץ מזה חשוב לזכור שבתעשייה הזאת האנשים רוצים ערים ליברליות באופיין".

"יש קשר בין הקהילה הגאה והיי־טק, וזה הוכח מחקרית", מוסיף מרגלית, "במקומות שגייז מעדיפים לחיות בהם ההיי־טק פורח. אלו מקומות פתוחים, ליברליים, שכיף לחיות בהם. זו כנראה הסיבה לכך שיש סצנת היי־טק בתל אביב ובטהרן אין. אני מציע לכל מי שרוצה להפוך את העיר שלו לקהילת סטארטאפים לחשוב על זה – לייצר תחבורה נוחה, לטפח חיי לילה, לבסס מקום שאנשים צעירים רוצים לעבוד בו ומחוברים לסצנה שלו. השאלה היא אם זה מה שבאר שבע רוצה".

התשובה היא בהחלט. באר שבע לגמרי בעניין, מחכה בלנז'רי תחרה ופרח אדום בין השיניים. ולא רק היא, ערים נוספות בישראל מבקשות לנגוס בעוגת הסטארטאפ ניישן המובטחת והמפתה, הקיימת כרגע בעיקר כסטארטאפ סיטי. רחובות וחיפה הן מהערים המעטות מלבד תל אביב שבהן יש אקו־סיסטם הייטקיסטי מבוסס שעוד צמח באופן טבעי כמעט – רחובות בזכות פארק המדע הצמוד למכון ויצמן, וחיפה, מחלוצות ההיי־טק בישראל, הודות לנוכחותן של חברות כמו אינטל ו־IBM.

ראשי הערים ובכירי הממשלה מבינים היום שחדשנות עירונית מתרחשת לא רק בזכות נתוני פתיחה מעוררי קנאה כמו אלו של תל אביב אלא גם באמצעות תכנון נכון וחזון ארוך טווח; דוגמה מצוינת לכך היא באר שבע, שהשכילה לרתום את המעבר של עיר הבה"דים וההון האנושי של אנשי הקבע ויוצאי היחידות הטכנולוגיות של צה"ל כדי להמציא את עצמה כ"בירת הסייבר של ישראל", או ירושלים, שמשקיעה מאמצים רבים כדי לבנות אקו־סיסטם משלה במטרה לעזור לחברות צעירות להחליט לתקוע יתד דווקא בה ולא לברוח לתל אביב כברירת מחדל. ליאור יקותיאלי – מנהל פעילות בינלאומית של חברת הייעוץ דלויט טוש וחבר בארגון Made in Jerusalem, שמטרתו לקדם את התחום בעיר – סבור שלירושלים יש הרבה מה להציע. "הכל התחיל מכמה חבר'ה צעירים, אני לא אחד מהם, שהחליטו לקחת את העתיד של ירושלים בידיים", הוא מספר. "הם אמרו: יש לנו כל התנאים לבנות אקו־סיסטם מצליח: אקדמיה טובה, גופי השקעה, אנשים טובים שרוצים להישאר בעיר, אז למה שלא נאגד אותם ביחד?".

השתכנענו. איך מקימים אקו־סיסטם?

"זה התחיל ברמה של אירוע פה, אתר אינטרנט שם, ולאט לאט חברים התווספו לקהילה. אני הצטרפתי כי אני ירושלמי, נולדתי בירושלים ולמדתי בה, ואחרי התואר הדבר האחרון שרציתי זה לעזוב את העיר. לא הייתה לי ברירה כי באותו הזמן – לפני 25 שנה – היו מעט מאוד מקומות עבודה בהיי־טק בירושלים. היו לי שלוש הצעות בתל אביב, אז עברתי אליה. היום אני מעוניין לסייע לירושלמים שרוצים להישאר בירושלים, להקים בה סטארטאפ או להשתלב בתעשייה הקיימת".

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שעשה את הונו כאיש עסקים כשהשקיע בענקית האבטחה צ'ק פוינט, החליט לאמץ את היוזמה וכך העירייה והרשות לפיתוח ירושלים נכנסו לתמונה. כיום יש בעיר כ־600 חברות טכנולוגיה שפועלות בגבולותיה. "אין עוררין על החשיבות של תל אביב, אבל אם מסתכלים על קצב הצמיחה, ירושלים היא העיר עם הצמיחה הגדולה ביותר בתחום בשנים האחרונות", אומר יקותיאלי.

תל אביב אמורה להילחץ?

"אנחנו אמנם מאוד פטריוטים לעיר שלנו, אבל אנחנו לא רוצים לגנוב מתל אביב אלא להתפתח במקביל אליה. לנסוע מסן פרנסיסקו לפאלו אלטו לוקח יותר זמן מאשר לנסוע מירושלים לתל אביב, ושם הכל נקרא סיליקון ואלי".

למי למי, יש יותר?

נחזור לזירה הבינלאומית. האם עיר של 420 אלף תושבים יכולה או צריכה בכלל להתחרות בערים כמו ברלין או לונדון? "בכל תחרות טובה הגודל קובע. אנחנו, עיר של 420 אלף תושבים, תמיד נפסיד. אז אם השאלה היא למי יש הכי הרבה סטארטאפים, התשובה היא לערים במזרח אסיה. השאלה המעניינת היא איך גורמים לכך שהריכוז ימשיך להיות גבוה, וזה מה שצריך להתמקד בו", טוען יקותיאלי.

זינגר לא מסכים. "כדי לשמר את המעמד שלנו ולהפסיק להידרדר אנחנו צריכים לייצר חברות גדולות יותר. אנחנו צריכים להכפיל את גודל החברות. לעולם לא אכפת שיש לנו הכי הרבה הון־סיכון לנפש, מה שחשוב הוא הגודל האבסולוטי של האקו־סיסטם. הגודל ביחס לאוכלוסייה הוא רק משהו נחמד לחשוב עליו. אם אנחנו רוצים לחזור להיות האס השני לעמק הסיליקון אנחנו צריכים לגדול משמעותית וזה אתגר של הון אנושי – להכניס את החרדים והערבים למעגלי החינוך והעבודה".

"עיר של 400 אלף תושבים לא תצליח לשמור על הבכורה", מתנגד שוורץ, "לכן צריך שנשמור על היתרונות שלנו במקומות שבהם לגודל אין יתרון. במקביל אנחנו מנסים להשפיע על הרגולציה שתאפשר למשקיעים מבחוץ להגיע, בינתיים ללא הצלחה לצערי".

משרד היי־טק. תל אביב. צילום: גן דרן
משרד היי־טק. תל אביב. צילום: גן דרן

ויש סיבה להצטער. וויקס הקימה לאחרונה משרדים חדשים בברלין. Outbrain הישראלית (ההם מ"עוד כתבות שיעניינו אתכם") הפכה לחברת ענק עם משרדים ממינכן עד טוקיו, ולטאבולה כבר יש משרדים בסאו פאולו ובבנגקוק. זו דרכן של חברות הענק לא רק לספק שירות בערים נוספות בעולם, אלא להמשיך לצבור מפתחים מערים שהם לא תל אביב. בדוח של קומפס מציינים שהבעיה בתל אביב היא המחסור בכוח אדם חיצוני. זאת אומרת שתל אביב מצוינת בגידול כישרונות, אבל נכשלת ביבוא של כישרונות מבחוץ כמו שעושות ערים אחרות בעולם. יכול להיות שיותר דחוף להשוויץ בגנטיקה היהודית במקום להגיע ליעדים? "צריך לפתוח את המדינה", מפרט זינגר, "לא לראות רק ישראלים או רק יהודים. זה תחום מאוד בינלאומי, ואחנו יכולים להיות מגנט לכישרונות בדיוק כמו שקורה בעמק הסיליקון ובברלין, ליזמים וטאלנטים מכל העולם שרוצים לאחד איתנו כוחות. לא מדובר במאות אלא באלפי אנשים מוכשרים. זאת הזדמנות שפתוחה עבורנו ואנחנו לא מנצלים אותה. זה לא באג'נדה, וחבל".

בכל זאת, יש פה סדר עדיפויות דמוגרפי.

"עיקר הבעיה של העיר הוא מהבחינה הרגולטיבית, שכמעט אינה מאפשרת לאנשים מבחוץ להגיע ולעבוד פה", מסכים שוורץ, "ישראל מאפשרת בסך הכל כ־50 ויזות חדשנות בשנה, שתוקפן עומד על 24 חודשים והן מאפשרות ליזמים מחו"ל לפתח מיזמים טכנולוגיים בישראל. לאחר מכן אלה יוכלו להגיש בקשה לקבלת אשרת עבודה. חשוב להבין, בזכות יחידות כמו 8200 אנחנו מצוינים בטכנולוגיה, אבל ב־8200 לא לומדים פיתוח עסקי או איך עובדים עם השוק הסיני. יש תחרות עצומה על הסטארטאפיסט הישראלי, ואם לא נדאג להתאים את עצמנו לשאר ערי העולם, נפסיד".

תל אביב תצליח לשמר את המרכזיות שלה בישראל?

"כן. אין דוגמאות מהעולם לסטארטאפים שנמצאים בערים קטנות. בכל אופן, התחרות שלנו היא מול ערים אחרות בעולם שרוצות לקחת את הסטארטאפיסט הישראלי אליהן. באר שבע, ירושלים וחיפה הן שותפות, המטרה שלנו היא למנוע את זליגת הכישרונות לברלין".

מה אתה מציע?

"בזירת האקו־סיסטם אנחנו ממשיכים לייצר פלטפורמות לעידוד כדי שהסטארטאפיסטים כאן ירגישו בבית. הקמנו ועדת מעקב עירונית שנמצאת כרגע בפיילוט ואמורה לתת מענה ליזמים הפועלים בעיר – החל מהנגשה של מאגרי מידע ועד ייעוץ מומחים. אנחנו דואגים שישמעו אותנו בעולם, יש לנו שירותי דוברות שעוזרים להביא כתבי טכנולוגיה בינלאומית וחושפת אותם לסטארטאפים התל אביביים. אנחנו מביאים משקיעים מערים שונות ומבחוץ. המטרה
היא להמשיך לייצר ערך לסטארטאפים בעיר".

ומה יקרה אם זה ייכשל? תל אביב תמותג כעיר הכלבלבים החמודים?

"יש הרבה פה מאוד דברים מגניבים כמו בערים אחרות, אבל כשמשקפים את הסיקור התקשורתי הבינלאומי לאוכל בתל אביב, מתגלה שיש פה מרכז קולינרי מדהים. בתחום הזה אנחנו טובים יותר מאחרים ואחת המשימות שלנו היא למצוא את הדרך לפתח תיירות קולינריה שהיא מעטה מאוד בעולם, ולהנגיש את כל המסעדות הנפלאות שלנו בשנים הקרובות". על דבר אחד אפשר לסמוך: לפחות תמיד יהיה פה טעים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

יש 1,450 סטארטאפים בתל אביב, האקזיטים שלהם עשו בשנה החולפת כ־4 וחצי מיליארד דולר, והעיתונות הבינלאומית אפילו הדביקה לעיר את הכינוי...

מאתעדי סמריאסושי רינגל22 בספטמבר 2016
SOSA (צילום: יולי גורודינסקי)

חלולים בחלל: רשמים מחלל עבודה להשכרה בתל אביב

חלולים בחלל: רשמים מחלל עבודה להשכרה בתל אביב

מה יכול לגרום לעובד עצמאי לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב עם בני אנוש נוספים ואפילו לשלם עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? שרון קנטור הזדמנה לחלל עבודה משותף

SOSA (צילום: יולי גורודינסקי)
SOSA (צילום: יולי גורודינסקי)

מה יכול לגרום לאדם שאינו שכיר לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב שבו מצויים בני אנוש נוספים ואפילו לשלם כסף עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? האם זה הצורך בשירותי פקס זמינים? אולי הטייסטרז צ'ויס במצב טרום־גושי? לא ולא. התשובה היא משמעת. גם קהילת השוטף פלוס 60 (המכונה באתר של מיזנטרופ "פרילנסרים, עצמאים וכותבים", כאילו מדובר בסקטורים נפרדים) צריכה את הנוגשׂ שלה, ויהא זה עיניו הבוחנות של האחר או התשלום השעתי. מי שעובד בבית מכיר את תחושת אובדן הקשר לעולם המלווה לכך, שטובה אולי לפרוזאיקונים, אבל די רעה לכל שאר שכירי העט.

למעשה, מרבית המתקבצים במרחבי העבודה המשותפים החדשים אכן עובדים אצל אותו מעסיק. הם אולי לא יודעים זאת או לא מודים בכך, אבל התחושה הנושבת משני עברי הזכוכית והפרופיל הבלגי, היא של מעין באזז, חוט חשמלי שלוחש: גוגלללל, יוטיובבבב, אפליקציההה בלתי נחוצצצצצצה, אני חלק מהקפיטליזם המאוחרררררר. זה קצת דוחה וקצת סקססססססי.

מרבית הוורקספייסים החדשים – לא כולם – משתמשים בז'רגון נדל"ני בתארם את יתרונותיהם: "פנינה חדשה ומעוצבת בלוקיישן הטוב ביותר בתל אביב", "חזית לשדרות רוטשילד", "האזור מושך אליו אמנים ומעצבים". כולם, למעט מיזנטרופ, מדגישים גם את נושא הקהילה, ה"קומיוניטי", אף שלא ברור בדיוק באיזו קהילתיות מדובר. הכוונה היא כנראה לקהילת העובדים בעולם החדש, קהילת המשרתים את האח הגדול באשר הוא. הספייסים החדשים מציעים גם ברז בירה, פופקורן, חיוכים ומינגלינג. את המניע והמנוע חושפת רשת WeWork, שיושבת בכל העולם וגם בדובנוב, עם הסלוגן: "To create a world where people make a life, not just a living". המנגנון דומה לזה שמנחה תאגידים גדולים לספק סביבה משרדית אולטימטיבית, כולל פעוטון וחדר כושר: טשטוש מושלם בין העבודה לחיים, כי העבודה היא חיים.

מיזנטרופ (צילום: יולי גורודינסקי)
מיזנטרופ (צילום: יולי גורודינסקי)

גמרתי!

לקראת הבחירות האחרונות זומנתי לישיבת קריאייטיב עם מלא אשכנזים ממושקפים אחרים לצרכים שמאלניים כלשהם. הישיבה נערכה באחד מחללי העבודה המשותפים המדוגמים. בהתחלה נפלתי מהכיסא המעוצב. שיו, אירופה! כאילו, כמו ברלין אבל עם עבודה. הכל היה כל כך יפה ועם עץ מלא וציפיות לכריות וצעצועי בדיל מהמאה ה־19 – עד שלא האמנתי למזלי הטוב ולמכנסיי המטונפים. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי על היותי אדם מהוה וקמצן, או על הספה הנאה שהדגישה זאת מול העולם כולו. ככל תשוש נפש החלטתי לחשוף את רגשותיי אלו מול משתתפת אחרת, שנראתה לי דווקא H&M פרנדלי ובכלל בחורה עם ארנק. והפלא ופלא – היא הרגישה בדיוק אותו דבר.

המשכנו להתפעל מהעיצוב, מהמים עם הנענע ופלחי התפוז, מהפח האלגנטי המחליק על ציריו אל תוך הארון, עד שנדרשנו אשכרה לעבוד. האחראית עלינו הביאה עגבניות שרי – כי אנשים שעובדים בשביל המחר לא אוכלים בורקס – והניחה אותן בשתי קערות יפות, והקערות זרקו צבע משגע על שולחן סיעור המוחות. מקץ שעה נפתחה הדלת בחדר הישיבות, והאחראי על הקומה דרש במפגיע את הקערות. מתברר שהן לא לשימוש, ובפועל מצפים ממך לקחת כוס חד פעמית כמו במשרד מגעיל מהעולם הישן.

מעבר לחלון הזכוכית המפורזל פעלה חברת סטארט־אפ. באחד הרגעים המתים בישיבה החלטתי לבדוק מה הם עושים שם, החננות האלה. הקשתי בגוגל את השם שעיטר את הזכוכית וגיליתי שהם, סורפרייז, מפתחים איזו אפליקציה עם שם שובב שתאפשר לך לתקשר עם חבריך בכל זמן (לעזאזל, חייבים עוד אחת כזאת). גיליתי גם שהלוגו שלהם נראה כשלושה גברים מאוננים, כשידו של הימני מונפת מעלה כמכריזה: "גמרתי!".

אחרי שהראיתי אותו ליושבי השולחן וכולם צחקו נורא ולכסנו מבטים לועגים לכיוון המרחב הסמוך, קצת התעצבתי. כמה קרובים הם היו, ממש מעבר לזכוכית. הלוא אם הייתה פה איזו קומיוניטי, היינו אנחנו, חבורת הקריאייטיב המהוהה, ניגשים אל עכברי ההיי־טק ואומרים להם: "הלוגו שלכם פתטי והסלוגן שלכם גרוע, אבל מפני שאתם אספרגר לא יכולתם לראות את זה", והיינו מושיטים עזרה. אבל לא. הזכוכית אטומה, קומרדס.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מה יכול לגרום לעובד עצמאי לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב עם בני אנוש נוספים ואפילו לשלם עבור הזכות לשבת מול הלפטופ...

מאתשרון קנטור7 במאי 2015
מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)

למלא את החלל: מדריך לחללי העבודה בתל אביב

למלא את החלל: מדריך לחללי העבודה בתל אביב

בלי חוזה, בלי ארנונה ובלי מזכירה, אבל עם גישה חופשית למיקרוגל, לקפה ולבירה – תל אביב יוצאת מהמשרד הסטנדרטי ועוברת לחללי עבודה משותפים המושכרים על בסיס שעתי עד חודשי לכל דורש. בשביל מה ומי זה טוב? שקט שיהיה פה. סקירה מיוחדת

מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)
מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)

Mind space

שד' רוטשילד 45 (ובקרוב גם באחד העם) | 24 שעות ביממה

לאן הגענו:המקום מעיד על עצמו שהוא "מתחם עבודה שיתופי ויצירתי".

מי בפנים:פתוח לכל המעוניין, כולל כלבים.

מפרט טכני:שתי קומות בנות 1,000 מ"ר כל אחת, כ־200 עמדות עבודה, פינות הסבה, חדרי ישיבות, לאונג' ומטבח. שיחות טלפון יש לקיים בתאים סגורים כדי לא להפריע. על הלוק אחראי סטודיוmuהטרנדי, שהלך על רהיטי עץ ועור, מרצפות מאוירות ושטיחים חמימים.

תנאים סוציאליים:נשנושים קלים ומשקאות, אינטרנט אלחוטי ושירותי משרד בסיסיים. יש גם כמה זוגות אופניים לשימוש חופשי.

מה יש לאכול:הלו, אתם באמצע רוטשילד! יש פה הכל.

מחיר:1,650 ש"ח לחודש לעמדה קבועה באופן ספייס הכוללת מקום שמור בלעדית לאדם ולפטופו במהלך החודש; החל מ־4,000 ש"ח לחודש למשרד זוגי; יש משרדים שמתאימים אפילו לעשרה עובדים. השכרת חדר ישיבות מצויד בתוספת מחיר.

mindspace.me

מיינדספייס (צילום: יולי גורודינסקי)
מיינדספייס (צילום: יולי גורודינסקי)

[tmwdfpad]

מזא"ה 9

מזא"ה 9 | ראשון־חמישי 9:00־22:00

לאן הגענו:"בית הצעירים של תל אביב" הוקם לפני ארבע שנים כדי לשמש לצעירי העיר מוקד מפגש ללימוד וליוזמות חברתיות.

קהל יעד:סטודנטים, פרילנסרים ויוצרים הזקוקים לחלל בשביל חזרות, פעילי עמותות שונות ומשתתפים בקבוצות הלימוד וההעשרה המתכנסות במקום.

מפרט טכני:בניין יפה בן ארבע קומות – העיר הלבנה במיטבה. בקומה הראשונה חלל לעבודה ולימודים, בקומה השנייה "המעבדה החברתית" המציעה חלל עבודה משותף ליזמים חברתיים, ובקומות הרביעית והחמישית יש חללים ליוצרים יחידים או להתארגנויות חברתיות.

תנאים סוציאליים:המקום מקבל בזרועות פתוחות כל קבוצה בעלת אג'נדה חברתית ומספק את כל הדרוש להתכנסויות – מקום, מושבים, מיחם, לוח מחיק והגברה. במקום מתקיימים אירועים המיועדים גם לאלו שאינם חברים בוועד השכונה או פעילים אכפתיים בארגון כלשהו.

מה יש לאכול:אצל השכנים בתולעת ספרים, ואם סיימתם לעבוד – חלצו עצמות בהליכה לפורט סעיד.

מחיר:מרחבי עבודה: קומת הכניסה – ללא עלות; המעבדה החברתית – תשלום סמלי. שימוש בחללים: התארגנויות קהילתיות וחברתיות, עמותות בנות פחות משנה ושחקנים – ללא עלות; עמותות – מחיר מסובסד; גופים עסקיים – מחיר רגיל.

mazeh9.org.il

מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)
מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)

WeWork

דובנוב 7 | פתוח 24 שעות ביממה

לאן הגענו:סניף מקומי של חברה הפועלת ברחבי ארצות הברית וכן בלונדון ובאמסטרדם. היא מספקת חללים משרדיים לאנשים פרטיים, יזמים, קבוצות וחברות. אחד ממקימיה הוא אדם נוימן (כן, אח של עדי), ובגיל 36 הוא כבר מולטי מיליונר.

מי בפנים:פתוח לכולם.

מפרט טכני:2,600 מ"ר המחולקים למשרדים קטנים, חללי ישיבות, פינות הסבה, מטבחונים ופינות לאונג'. הנימה העיצובית היא אקלקטית – תעשייתית־ביתית. הבטון חשוף, הרצפה מעץ, השטיחים אתניים, הספות מעור והאביזרים וינטג'.

תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, שירותי הדפסה, קפה ובירה חופשי והתחככות שוטפת עם שאר חברי הקהילה השוקקת לצורכי מינגלינג ועזרה מקצועית.

מה יש לאכול:לונדון מיניסטור המלא בדוכנים מהירים, וכן המזנון, הוויטרינה, שיפודיית האחים והדיינר של גוצ'ה יטענו אתכם באנרגיות להמשך. בקיצור, חזרתם להיות חיילים בקריה.

מחיר:החל מ־45 דולר לשימוש חד פעמי באחד החללים עד מינוי חודשי ב־350 דולר, כולל שימוש בלתי מוגבל במתחם ושלוש שעות שבועיות בחדר הישיבות.

wework.com

wework (צילום: יולי גורודינסקי)
wework (צילום: יולי גורודינסקי)

הספרייה במגדל שלום

אחד העם 9 | ראשון־חמישי 9:00־19:00

לאן הגענו:מרחב עבודה שהוא חלק ממתחם הספרייה העירונית במגדל שלום. המתחם הוקם לפני כשלוש שנים ובמקורו נועד להיות חממת סטארטאפיסטים במטרה לעודד יזמות וחדשנות, אך עם הזמן הפך פופולרי גם בקרב כותבים ועצמאים מתחומים שונים.

מי בפנים:סטודנטים, יזמים, פרילנסרים. מרבית הבאים הם קבועים.

מפרט טכני:חלל שיכול להכיל 20 איש פלוס מחשביהם או ספריהם בנוחות. אם מגיעים יותר מ־20 המקום מתחיל להיות צפוף. צמוד לחלל העבודה יש סלון קטן. העיצוב נקי ומסודר (בסופו של דבר זו ספרייה). האווירה שקטה ועניינית וחפה מווייבים מ־גניבים כלשהם, למעט הלוח השחור שמנסה להיות וויליאמסבורג, אבל הממ… לא ממש קולע.

תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, ארבעה מחשבים לשימוש חופשי, חומר קריאה בשפע מעבר לקיר למי שצריך הפוגה מהעבודה.

מה יש לאכול:את הכסף שחסכתם על חלל העבודה תוכלו להשאיר ברוטשילד 12 או בדה, דה ודה.

מחיר:חינם, על בסיס מקום פנוי.

הספריה במגדל שלום (צילום: יולי גורודינסקי)
הספריה במגדל שלום (צילום: יולי גורודינסקי)

מיזנטרופ

פרישמן 43 | ראשון־חמישי, שבת 9:00־22:30, שישי 9:00־18:00

לאן הגענו:למרות שמו והמוטו שלו – "כולם חוץ ממך מיותרים" – המקום (שמחשיב את עצמו ל"חלל העבודה השקט הראשון בישראל") מזמין מאוד וידידותי בהחלט למשתמש.

מי בפנים:פרילנסרים, עצמאים, סטודנטים וכותבים שונים המחפשים פינה שקטה לעבוד בה אך מתקשים להתרכז בבית או בבית קפה.

מפרט טכני:32 עמדות עבודה אישיות וזוגיות המשתרעות על פני חלל מרכזי שבו יש לשמור על שקט מוחלט, חדר אחורי לעבודה בצוותים, בר במרפסת וחדר ישיבות. העיצוב בהיר ונקי, פשוט ושכונתי, והאווירה נעימה ואינטימית.

תנאים סוציאליים:חיבור לאינטרנט במהירות 200 מגה בייט לשנייה, שקע חשמל ליד כל עמדת עבודה, שירותי משרד בזול, קפה, תה ונשנושים קלים.

מה יש לאכול:אם בחיסכון עסקינן, הרי המיקרוגל לחימום פלסטיקים מהבית הוא פתרון ראוי ושכיח כאן. לעומת זאת, ההנחה למיזנטרופים בבתי האוכל מסביב (מאפיית זומר, קפה אנסטסיה, קפה ליזלוטה ופלאפל פרישמן) מבטיחה שלא תגוועו ברעב.

מחיר:החל מ־10 ש"ח לשעה עד 80 ש"ח ליום שלם בפינת עבודה סטנדרטית, 45 ש"ח לשעה בחדר הישיבות, 350 ש"ח לסגירת חדר לשמונה אנשים למשך שלוש שעות.

misantrope.com

מיזנטרופ (צילום: יולי גורודינסקי)
מיזנטרופ (צילום: יולי גורודינסקי)

Sosa

שוקן פינת בר יוחאי | כל יום 7:30־23:00

לאן הגענו:השם המבטיח הוא קיצור ל־South of Salame. זוהי סביבת עבודה לסטארטאפים שהוקמה על ידי אנשי מפתח מהתעשייה.

מי בפנים:המתחם פתוח לסטארטאפים שנבחרו על ידי קהילת Sosa המורכבת ממשקיעי אנג'ל, שותפים בקרנות הון סיכון ובכירים מחברות טכנולוגיה הנוכחים באופן יומיומי (להגשת מועמדות: info@sosatlv.com).

מפרט טכני:שלוש קומות של חללים פתוחים, משרדים סגורים, חדרי ישיבות, פינות הסבה ובר. העיצוב כבד וחמור סבר.

תנאים סוציאליים:שירותי משרד מלאים, תמיכה, הכוונה וחיכוך עם האנשים הנכונים, ימי עיון והרצאות וכמובן קפה וכו'.

מה יש לאכול:פלאפל ג'ינה, ארומה, א־לה רמפה. אבל מי יוצא מפה בכלל?ֿ

מחיר: 1,000 ש"ח לחודש לעמדה בודדת באופן ספייס, 4.000 ש"ח לחודש לחברה של ארבעה עובדים.

sosatlv.com

SOSA (צילום: יולי גורודינסקי)
SOSA (צילום: יולי גורודינסקי)

The Hub

דרך בגין 55, קומה 7 | פתוח 24 שעות ביממה

לאן הגענו:ה־Hub (מילולית: מרכז, מרכזיית מחשבים) הוא חלק מרשת עולמית הכוללת 70 מקומות למפגש ולעבודה ליזמים באוריינטציה קהילתית.

מי בפנים:המקום מיועד לקידום יוזמות חברתיות, אך כולם רשאים להשתמש בו.

מפרט טכני:חלל עבודה מרכזי שעשוי להכיל עד 40 איש, סטודיואים להשכרה ואולם אירועים. המקום מואר, נקי ומסודר, עם גג שמשקיף על מרכז העיר. האווירה כמעט קומונלית הודות למבקרים הקבועים במקום.

תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, קפה, תה, בירה, מים מינרליים, סדנאות והרצאות שונות.

מה יש לאכול:חומוס אבו אדהם, מעדניית יוחנן, לבורטוריו די פסטה, מאפיית לחמים.

מחיר:550 ש"ח ל־50 שעות בחודש, 950 ש"ח לחודש ללא הגבלת שעות לאנשים פרטיים ו־550 ש"ח לחודש ללא הגבלת שעות למיזמים פרטיים. מחירי הסטודיואים והמשרדים משתנים.

the-hub.co.il

The Hub (צילום: יולי גורודינסקי)
The Hub (צילום: יולי גורודינסקי)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בלי חוזה, בלי ארנונה ובלי מזכירה, אבל עם גישה חופשית למיקרוגל, לקפה ולבירה – תל אביב יוצאת מהמשרד הסטנדרטי ועוברת לחללי...

מאתשני הררי13 במאי 2015
זזנו. צילום: Shutterstock

שירותי סגירת פינה: "זזנו" יטפלו לכם בביורוקרטית מעבר הדירה

שירות חדש בעיר: בזמן שאתם סוחבים ארגזים, יטפלו בשבילכם בביורוקרטיה של מעבר הדירה

מאתקרני בן-יהודה10 בפברואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!