לפני מעט יותר מ-14 שנים יצאתי מצילומים במועדון "החתול והכלב" שאשכרה זה עתה נפתח. על קרליבך, מבעד להמוני קלאברים שעדיין לא עברו סלקציה, ראיתי אישה צעירה מאוד שנראתה כאילו אלף נמרים עומדים מאחוריה ושומרים עליה. שאננה היא קשרה את האופניים שלה לעמוד. כשהסתובבה היופי שלה הכה בי והשכיח כל עייפות הרעש ומכאובים. ממבט ראשון היה ברור שאין בה שום דבר רגיל. לא רק יופי. עוצמה נסתרת. צמצמתי אליה בכינון ישיר ודרשתי לצלם אותה. היא לא הייתה צריכה להגיד לי "לא". המבוכה שלה חצצה בינינו כמו קיר ודיברה בשמה. ולא בלחישות.

איכשהו היא שיתפה איתי פעולה. עקביות היא תכונה הכרחית לצלם רחוב. העבודה היא לגרום לאדם זר שזה עתה פגשת להאמין שיש לך ויז'ן, שאתה יודע מי הוא ולאן הוא הולך, ולמכור לו את זה. התעקשתי שמה שאני רואה בה אמיתי. ועכשיו היא סטלה גוט, מפיקה מוזיקלית, אומנית וזמרת, בת טיפוחיו של אסף אמדורסקי, חלק מגל חדש של יוצרות אינדי בשלות עם האנרגיה המדויקת הזאת שיש רק לרוקריות בנשמתן.

"לתל אביב הגעתי בגיל 19 לבד", מספרת לי גוט, "הייתי ילדת פריפריה מאד תמימה אבל גם חסרת מעצורים. לא פחדתי מכלום. מהר מאד נכנסתי לחיי הלילה ופגשתי שם אנשים שהם החברים הכי טובים שלי עד היום. לא עזבתי את תל אביב 14 שנה חוץ משנה אחת בניו יורק, עד לפני שנה. עזבתי את העיר לטובת הכפר, לטובת ההתבודדות, השקט וההרים. נמאס לי לקום כל בוקר לבטון ורעש. אני חיה על הקו שבין עמק האלה לתל אביב והעיר שומרת לי על האדג'. היא הכרחית.

"אני מופיעה וכותבת שירים מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד פחדתי לקחת את זה עד הסוף. לקח לי הרבה שנים להאמין ולרצות שאנשים יתחברו אלי ולמה שאני עושה. בילדותי שרתי במקהלה, למדתי פסנתר וגיטרה וכתבתי שירים וסיפורים. גדלתי על שירי בארד רוסים שההורים שלי והחברים שלהם היו שרים. אמא שלי תמיד הייתה במרכז עם הגיטרה הקלאסית והקול הכי עוצמתי בעולם.לפני שנה הוצאתי אלבום ראשון עם שירים בעברית 'ככה מרפאים', אחרי יותר מעשור שבו יצרתי באנגלית בכל מיני פרויקטים (NEXUS, Bill & Murray, Wounded Ladies). באלבום הצלחתי לשבור את המחסום הזה של הפחד מהחיבור, בזכות השפה. מאז, הכתיבה בעברית הפכה לברירת מחדל, למקום הראשון שאליו אני הולכת, למרות שהיא הרבה פחות מרחמת מהאנגלית.

"על 'ככה מרפאים' עבדתי הרבה לבד לפני שהכנסתי נגנים ומפיקים שותפים לתמונה. רציתי להבין את הוויז'ן שלי בלי הפרעות. אחרי שרוב השירים עמדו על הרגליים, התחלתי להזמין מוזיקאים שאני אוהבת והם הכניסו רבדים חדשים. זה הקסם הגדול בעבודה עם אנשים. החלטתי שאני רוצה חוויה אחרת של יצירה, משותפת. מפה לשם מה שהתחיל כהרכב הופעות הפך לקבוצה אינטימית שעובדת על שירים חדשים, מהטקסטים ועד העיבודים. ההרכב כולל את עודד פרח (תופים), נעם רותם (גיטרה) ויניב דגן (בס). חלק מהחומרים יושמעו לראשונה השנה בהופעה בפסטיבל הפסנתר, שבו נארח גם את סיון שביט, אחת הכותבות האהובות עלי. לא יכלתי לבקש חיבור יותר מדויק מזה להופעה הזאת, שהיא גם ההופעה האחרונה שלי לפני שאני יוצאת לפגרה זמנית והופכת להיות אמא".

יש במבט שלה תמהיל בלתי אפשרי של כאב ותקווה. זה לא דבר שקורה הרבה בישראל, אבל במקרה שלה הטוב ניצח. מאז המפגש הראשון המקרי ההוא, בכל היתקלות התחזקה התחושה שלי לגביה. עוד נראה אותה. עוד נשמע אותה. לא הפליא אותי בכלל, אם כן, לפגוש אותה כמה שנים אחרי באולפן של אסף אמדורסקי בפלורנטין, מפלסת את דרכה לשפיץ של סצנת המוזיקה המקומיתכמו נבואה שהגשימה את עצמה. היא כבר מזמן לא נערה תמימה וחסרת מעצורים מהפריפריה, ועדיין התחושה היא שתופעת סטלה גוט רק התחילה ויש למה לחכות.

"תמיד חייתי בתחושה שמי שאני זה לא מספיק", היא מפתיעה אותי בווידוי, "והעובדה שהסביבה תמיד הגיבה לחיצוניות שלי רק חיזקה אצלי את התחושה הזאת. פחדתי שתהיה אכזבה אחרי שיקלפו ממני את המעטה החיצוני. שיגלו שאני לא שייכת, לא מכאן. עליתי לארץ בגיל שלוש מאוקראינה והקליטה שלי בארץ הייתה טובה, אבל כמו כל הגירה היא השאירה צלקות. היצירה אצלי התחילה ממקום של כאב, זאת הייתה הדרך שלי להתמודד איתו והרבה שנים היא הגיעה כמעט אך ורק משם.

"היום אני במקום אחר. זה משהו מאד סובייטי, לשאוף לאיזה אידיאל לפעמים בלתי מושג ולהיות מסופק רק מהקושי. עם השנים עשיתי הרבה עבודה עצמית וגם למדתי הרבה מבן הזוג שלי, גם הוא אמן, והוא רואה את הדברים מאוד שונה ממני. הוא ריכך אותי, לימד אותי משמעת מסוג אחר, ממקום של התמדה ולא של כפייה. אחד הדברים שנותנים לי הכי הרבה השראה זה לראות מחול. למרות שאני יוצרת עם מילים וצלילים, לתנועה יש עלי כוח מאוד חזק. אני מקווה שעוד אמצא דרך לשלב את האהבה הזאת ביצירה שלי בצורה יותר ישירה. אם לא הייתי מוזיקאית הייתי כנראה אנתרופולוגית. הייתי חוקרת תרבויות, נוסעת ברחבי העולם ומתבוננת באנשים ובסביבה שלהם. גם אז כנראה הייתי שרה, בדרך כזו או אחרת. זה חזק ממני.

>> סטלה גוט במופע להקה מיוחד, פסטיבל הפסנתר 2.11 (רביעי 20:00), אולם קאופמן.פרטים נוספים וכרטיסים כאן
>> סטלה גוט באינסטגרם
>> סטלה גוט בפייסבוק

• ❤ תרבות
• סטלה גוט
• מוזיקה
• אינדי
• אינדי ישראלי

1. הכנסייה הרוסית

3. הטיילת

4. ספרי הלפר

5. הבלוק

אלבומה החדש של סטלה גוט"ככה מרפאים"בחוץ וזמין בכל הפלטפורמות. הופעתה הבאה תיערך בהרצל 16 ב-9.11

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• אסף אמדורסקי
• סטלה גוט
• סטלה גוטשטיין

איפה אתם הייתם כשסטלה גוט התפוצצה? זו שאלה שתרצו לענות עליה תשובה ברורה ונכונה בעוד כך וכך זמן, אז כשירות עבורכם נמליץ ללכת לראות אותה הערב (ג') באוזןבר.

גוט, מוזיקאית ויוצרת, ניגנה ושיתפה פעולה עם שורה של אמנים מוכרים בשנים האחרונות, ובהם אסף אמדורסקי, אביתר בנאי, נעם רותם ועוד. כעת היא מוציאה אלבום חדש בשם 'ככה מרפאים', וזה בדיוק הזמן הנכון לתפוס אותה. כרטיס יעלה לכם 40 שקל.

לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• אוזןבר
• סטלה גוט

• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויות משודרת בימי ראשון ב-22:00ברדיו הבינתחומי

LessAcrobats – "Friday Night"

אי.פי הבכורה של הפחותלוליינים היה ללא ספק מההפתעות היפות של השנה ואולי האלבום הישראלי הטוב ביותר שיצא כאן השנה באנגלית. הרמוניות עשירות, השפעות ביץ' בויז פוגשות את הפיקסיז, אופטימיות מלנכולית שלא מרימה אותך לשמיים וגם לא קוברת אותך באדמה – ועם זאת איכשהו מצליחה להחלץ ממלכודת הבין לבין.לראיון עם LessAcrobats.

Tatran – "Anew"

אני לא זוכר מתי להקה צעירה, שיוצרת מוזיקה אינסטרומנטלית מורכבת, פיצצה את הבארבי כמו שעשתה טאטרן בהשקת אלבום הבכורה שלה, "Shvat". גם קשה למנות עוד מתופף בישראל שכל כך מהפנט לצפיה בלייב כמו דן מאיו.

הילה רוח – "תל אביב"

הילה רוח מסתובבת כבר כמה שנים טובות בסצנת האינדי המקומית וזוכה בה להערכה רבה, תחילה עם להקת כלבי רוח וכעת עם האלבום היפה יפה שלה, "רופאה במערב". ערימות של כאב פוגשות נגיעות של נונסנס/זרם תודעה מרתק. וזהו שיר יחסי אהבה שנאה לעיר הזאת.

Soda Fabric – "Teenage Illusion"

מלהקה שהצליחה לנגן עם דניאל ג'ונסטון, בהופעתו בבארבי, ולעמוד במשימה בגבורה – אפשר לצפות הרבה. סודה פאבריק כנראה הרגישו את זה כשחברת התקליטים אנובה סימנה אותם ופרשה עליהם את חסותה. פוסט פאנק, שוגייז, פסיכדליה ומוזיקה סטייל מנצ'סטר מישראל תוצרת ברלין.לביקורת האלבום.

הקליק – "סוף המסע"

אחרי 32 שנה שלא הוציאו אלבום וללא המתופף ז'אן ז'אק גולדברג, עליו השלום ושאותו איש לעולם לא יחליף, התקמבקה השנה להקת הPאנק והניו ווייב "הקליק" עם האלבום השלישי שלה, "אני לא בפסקול", והצליחה להפיח קצת חיים בוואקום מוזיקת המחאה הישראלי.לראיון עם דני דותן מהקליק.

המסך הלבן – "המם אותי" (Red Axes edit)

צמד הבני-דודים גילברט וגבריאל ברויד עשו המון רעש עם להקתשעלת נפוצה, שהפציצה השנה עם אלבום בכורה וזמן קצר אחרי נעלמה. כעת השניים פועלים במתכונת דואו גלאמי ביזארי וכייפי. "המם אותי" הוא אולי המיני להיט הראשון שלהם, כאן באדיט של הגרזנים האדומים שיוצא בלייבל החדש "אחוזת בית".

Dane Joe – "Minor Panic Attack"

עדי קום היא דיין ג'ו, מוזיקאית ירושלמית שהוציא ממש לא מזמן את האי.פי הראשון שלה, Detoxification שמכיל מעין אמביינט רוק מכשפתי.לראיון עם דיין ג'ו.

הפה והטלפיים – "מוליכות את הכלבים" (Confused Machines edit)

הראל שרייבר (Mule Driver) ואיתמר ויינר (Spark O), אנשי האוגנדה ולשעבר מהלייבל "Ak Duck", הקימו השנה את חברת התקליטים "Confused Machines" וזהו אחד הריליסים הראשונים שלה: אדיט לקטע של הפה והטלפיים, שיצא לראשונה לפני כשנתיים באלבום "תחת".לכתבה על הלייבל.

ניר מטרסו – "תופסת מרובה"

באלבום הראשון שהוציא ניר מטרסו תחת שמו שלו הצליח האנימטור והאמן ליצור את אחד האלבומים המיוחדים ויוצאי הדופן שראו אור השנה. מומלץ מאוד להאזין לכולו. הוא יותר יפה ממוזר, על אף שלעיתים ממש מוזר.לראיון עם ניר מטרסו.

Autarkic – "פלגי מים" (אדיט ל"אהבה לבנת כנף")

נדב שפיגל, לשעבר חבר להקת Computer Camp, יצא בסולו תחת השם Autarkic. הקטע שבר בחר לקח שפיגל שיר מפורסם של בעז שרעבי ונתן לו את הטאץ' האישי שלו מבלי לחרע אותו יותר מדי. Autarkic פועל במסגרת הלייבל הישראלי-ברלינאי החדש יחסית "Disco Halal", שהקים הדיג'יי מהפיק Moscoman.

דיקלה – "Here Comes The Rain Again"

הביצוע הערבי של דיקלה ללהיט של היוריתמיקס פשוט היסטרי. תפס אותי מיידית. מתוך האלבום שהוציאה דיקלה השנה ושמו "ואם פרידה".

Xen – "All of the Sun" (Malka Tuti)

הלייבל המקומי החדש, "Malka Tuti", הוקם על ידי אסף שמואל וקצלה וצץ לפני כחצי שנה, עם תקליט ראשון להזמרת והיוצרת חן ברג, שכבר שיתפה פעולה עם רד אקסס בעבר והם אלו שגם הפיקו עבורה את הריליס.

סטלה גוט – "Like a Rope"

סטלה גוט(שטיין) היא דיג'יי טכנו בלילות ואשת סאונד בימים. עברה עליה שנה עמוסה במיוחד; היא הוציאה את "Wounded Ladies" – אלבום הסולו הראשון שלה וגם את אלבום הבכורה של להקתה, Bill and Murray, שתשמעו מיד אחרי הקטע הזה.לראיון עם סטלה גוטשטיין.

Bill and Murray – "The Silence Grows"

שוב סטלה הנהדרת, הפעם עם חבריה הגיטריסט דיויד בלאו והמתופף רן יעקובוביץ', בקטע שסוגר את אלבומה הראשון של ביל ומוריי, ולמרות שהשיר לא בדיוק קולע להגדרה של שיר שמח – זהו שיר ממש משמח. תקשיבו טוב.

נועה שמר – "יצרח"

היו המון יוצרים השנה שהקליטו שירי משוררים והנה מתחיל רצף קצר מהם, שמתחיל עם נועה שמר הנהדרת. שמר הוציאה השנה את "עושי הסיכומים" ובו הלחינה מוזיקה משל עצמה ורק אחר כך התאימה לה טקסטים של משוררים; מין תהליך הפוך למה שקורה בדרך כלל. לא פעם אמרתי ש"יצרח" הוא אולי הסינגל הכי יפה שיצא השנה בעברית. המילים של נוית בראל.לראיון עם נועה שמר.

אורסולה שוורץ – "לא"

הצמד חיים רחמני (קטב מרירי) וטליק קורן אדיר (התזמורת הטרופית) פועלים יחד, לסירוגין, כבר כמה שנים. השנה שיחררו את הסינגל הכפול והיפהפה, שכולל עיבודים שלהם לשירים "בדיחה" של דוד אבידן ולשיר "לא" של אגי משעול. מצאתי את עצמי שר לעצמי, שוב ושוב, את המילים "לא טסה יותר / בנפש מלחיתה / כדי להפרם אל אפילת שערך".

קטב מרירי – "מין ובדידות ופחם"

רחמני מהקטע הקודם הוציא השנה אלבום שלם משירי שמעון אדף, או ליתר דיוק משירי האבל שכתב אדף בעקבות מות אחותו – שירים שנכללו בספרו "אביבה-לא". כמו שאתם יכולים לנחש, מדובר באלבום עצוב וקשה לעיכול ושמושר ונכתב בשפה מאתגרת. השיר הזה הוא אחד האהובים עלי מתוכו.לראיון עם שמעון אדף וחיים רחמני.

נצ'י נצ' – "סבבה"

טוב, חאלס עם כל הכובד משוררים הזה. נצ'י נצ', הראפר הכי טוב בארץ, הוציא את אלבומו השלישי "ברוכים הבאים לפתח תקווה" שכולל כמה שירים כבדים ועמוקים יותר, אבל גם כולל את "סבבה" והוא ממש ממש סבבה.לראיון עם נצ'י נצ'.

BEMET – "Poor Cowboy" feat. Rebel Sun

אחד הריליסים הבולטים יותר השנה של לייבל הביטים המקומי "Raw Tapes" היה של הוד מושונוב, הלוא הואBEMET. בקטע הזה מושונוב מארח את הראפר רבל סאן (קולולוש), כפי שהוא עושה בכמה קטעים באלבומו.

טונה – "רוק 30"

אחרי עשור של פעילות, סוף סוף זכה השנה הראפר טונה להצלחה ולהערכה לה הוא ראוי עם צאת אלבומו "גם זה יעבור". אך יותר מכל השירים באלבום, ויש כמה וכמה ממש מוצלחים בו ("סרט ערבי", "למה לא עכשיו" עם שלומי סרנגה ושיר הנושא הנוסטלגי) היה זה "רוק 30" שהצליח לדבר לחתך גיל מסוים באופן כל כך מדויק וקולע. וזה – הישג אדיר.לביקורת אלבום.

L.B.T – "Two Shots" feat. Echo

להקת הבית של הלייבל "Raw Tapes", שכוללת 12 מוזיקאים, הוציאה השנה את "The Singles" – האלבום הרשמי הראשון שלה כסופרגרופ מקומית.לראיון עם חברי L.B.T.

אביב נוימן – "ניקח את זה מכאן" עם פלד

הסינגר-סונגרייטר אביב נוימן הוציא ממש לא מזמן, במסגרת הפרויקט 929 להנגשת טקסטים תנ"כיים, את השיר המצוין הזה בהשראת ספר דברים. מומלץ גם להאזין לאלבום "דוד" שהוציא נוימן לפני שנתיים.

קין והבל 90210 – "אפריים המשובח"

אלבום הרוק המטורלל הכי טוב שיצא השנה בישראל. השפעות של טראש-מטאל, קומיקס, הומור מעוות וקולנוע הפכו את האלבום "וידאודרום" ליצירה בועטת בצורה יוצאת דופן.לראיון עם קין והבל 90210.

ג'יין בורדו – "וויסקי"

יש הרכבים עצמאיים שפועלים בתל אביב שלא נועדו להישאר תחומים בתוכה וכזה הוא הטריו "ג'יין בורדו", שהצליח לפרוץ השנה בכל הארץ עם אלבום הבכורה שלו. קאנטרי עברי ממזרי וסקסי לעיתים קרובות.לראיון עם ג'יין בורדו.

נועה בביוף – "Friend"

שמונה שנים חלפו מאז "From a Window to a Wall", האלבום שזכה להפצה בארצות הברית ואירופה על ידי הלייבל הנחשב "Drag City", ושהוביל לסיבוב הופעות משותף של בביוף עם המוזיקאית שרון ואן אטן. אלבומה השני, שבניגוד לקודמו הוקלט ללא עזרה מקצועית מחו"ל, הצליח בכל זאת לעמוד בציפיות. זה אחד השירים הקליטים יותר באלבום שמכיל גם כמה קטעים למיטיבי לכת שישמחו חפרני פולק ופסיכדליה אדוקים ביותר.לראיון עם נועה בביוף.

MiddleSkyBoom – "Ma'ztomeret"

ג'וזף ליימון, המוכר בתור הסולן של להקת Umlala, עשה הסבת מקצוע למפיק האוס וזה עובד לו לא רע בכלל. האזינו גם לרמיקס שהוא יצרלקטע "Lovers" של ניב אסט.

Red Axes – "Na Da"

השםרד אקססנכתב כבר פעמיים בפוסט הזה, רק בהפקות של אחרים. כאלה הם, אנשים חברתיים. השנה, הצמד שבדרך כלל עומד מאחורי עמדות תיקלוט, התרחב לכדי להקה של ממש. כל מי שהלך להופעה השניה של אלט-ג'יי זכה לראותם כמופע הפתיחה.

Naduve – "Miracles From Edrine" feat. Gilad Weiss

נדובה, שם מוכר בקרב יוצאי המועדונים בעיר, הוא חצי הצמד Shame On Us שחציו השני הוא יובב ארזי (שגם מנגן עם רד אקסס). בקטע הזה מארח נדובה את גלעד וייס, שמנגן על עוד. לקוח מתוך האי.פי ששמו הוא "Paolo Rossi" (כן, כן, על שם הכדורגלן מהאייטיז) שראה אור בלייבל Rothmans.

לעמוד אור בזויות בפייסבוק

• בר פלג
• אביב נוימן
• הרדיו הבינתחומי
• dane joe
• lessacrobats
• לס אקרובטס
• Confused Machines
• רד אקסז
• פלד
• אור בזויות
• דיין ג'ו
• נוית בראל
• הפה והטלפיים
• המסך הלבן
• Malka Tuti
• L.B.T
• BEMET
• Autarkic
• נצ'י נצ'
• נועה שמר
• ניר מטרסו
• ביל ומוריי
• שמעון אדף
• ג'יין בורדו
• דיקלה
• קוקי אריאל
• מוזיקה
• קין והבל 90210
• הילה רוח
• סטלה גוטשטיין
• טונה
• הקליק
• מוניטור
• סודה פאבריק
• סטלה גוט
• חיים רחמני
• קטב מרירי
• תרבות
• רד אקסס

• Facebook
• Twitter
• Email

"בשנה האחרונה עסקתי הרבה בנשים בכלל ובנשים שנפגעו בפרט, פגיעה מינית או אחרת. הארץ והעולם מספקים לי המון חומר למחשבה בנושא הזה", אומרת המוזיקאית והיוצרת סטלה גוט, שהשבוע ראה אור אלבום הבכורה היפה שלה, "Wounded Ladies". "אפילו בתור טכנאית סאונד", היא ממשיכה, "זה מאוד לא רגיל שיש נשים באולפן, כך שגם הנוכחות של נשים במקום שהן כביכול לא אמורות להיות בו העסיקה אותי. שאלו אותי פעמים רבות מדי 'מה בחורה כמוך עושה במקום כזה?' או 'באת לשיר קולות רקע?'".

סטלה גוט (26), או גוטשטיין בשמה המלא, מוכרת לחובבי האינדי המקומי בתור חברת הרכב הסינת'־פופ Bill & Murray לצד דיוויד בלאו והמתופף רן יעקובוביץ', הרכב שאף שמאחוריו כמה שנות פעילות, עתיד גם הוא להוציא השנה אלבום ראשון. עם הטריו הספיקה גוטשטיין להופיע רבות ברחבי הארץ ובאירופה ולחמם הרכבים רבים. במקביל לעבודה על האלבום של ביל אנד מוריי ולעבודתה כטכנאית סאונד מקצועית וכדי.ג'יי טכנו, גוטשטיין מצאה זמן לעבוד גם על חומרים משלה.

שבעת השירים המרכיבים את אלבומה החדש מהודקים עד כמה שניתן: הם מכילים מלודיות עדינות, אך גם סאונדים קשים לזיהוי, אלימים לפעמים, מה שהופך את המוזיקה להרבה יותר מעניינת. "המקום החלש והפגיע שלי בתור אישה מאוד מעסיק אותי", היא אומרת, "אבל יש לי אופי מאוד לוחמני, ואפשר לשמוע את זה בכל השירים, גם בשקטים יותר".

על האלבום עבדה גוטשטיין עם המפיק אבי אלבז (הדג נחש, שוטי הנבואה), שאותו פגשה כשהדריך אותה בקורס בתחום הסאונד. "היה בינינו חיבור מאוד מעניין והיה לי ברור שאנחנו חייבים לעבוד יחד מתישהו. שנתיים לאחר מכן עבדנו יחד על שיר שלא יצא. בשלב מסוים נפגשתי איתו כדי שייעץ כיצד אני יכולה לקחת צעד קדימה מבחינה מקצועית". אותו מפגש הוביל את השניים למסקנה שעבודה על אלבום משלה היא שתקדם את גוטשטיין ותניב הזדמנויות חדשות.

התוצאה הסופית רחוקה מלהציג סאונד של עוד להקת גיטרה־בס־תופים, ולהפקה המיוחדת של אלבז יש משקל נכבד בכך. "הרעיון היה לבנות משהו שיש לו סאונד מזוהה ומובחן, שמצד אחד לא נשמע כמו להקה אבל הוא גם לא אלקטרוני", גוטשטיין מסבירה ומוצאת אותי מופתע.

לא אלקטרוני?

"שום דבר. אין באלבום סאונד אחד אלקטרוני. הרבה אנשים בטוחים שזה אלבום חצי אלקטרוני, אבל זה הכל מניפולציות דיגיטליות של כלי נגינה".

אמרת בריאיון שאת השיר "Arm Strings" כתבת בהשראת צלמת רוסייה צעירה. מי זאת?

"קוראים לה לנה סקריפקינה ופגשתי אותה בפראג בפסטיבל מוזיקה וסרטים. היא הייתה חלק מחבורה של אמנים צעירים ממוסקבה והדמות שלה די העיפה לי את הראש. התאהבתי בה עוד לפני שגיליתי שהיא גם צלמת".

מה בעבודות שלה נגע בך?

"בעיקר האווירה שהצילומים משרים, אווירה שרציתי להעביר לשיר. יש בצילומים משהו מאוד עדין, מלאכי, ועם זאת מאוד אפל וקצת חולה. ככה לפחות הרגשתי כשכתבתי את השיר".

את שואבת הרבה השראה ממקורות לא מוזיקליים?

"כן, חבר שלי הוא צייר ובבית שלנו, שהוא גם סטודיו, יש המון ציורים וספרי ציור, אז אני מוצאת את עצמי סופגת הרבה השראה מזה. לאחרונה אני גם לוקחת חלק במופע מחול של הכוריאוגרפית עדי פז בשם 'POST-IT', שהנושא שלו הוא פוסט־טראומה מינית. הרקדנית שמבצעת את המופע יצרה איתי קשר וסיפרה לי שהם מחפשים מוזיקאית לשיתוף פעולה, אז אמרתי לה 'הא! במקרה אני מוציאה אלבום בשם Wounded Ladies. החודשים שביליתי איתן נתנו לי הרבה השראה. אמנם למרבה המזל לא חוויתי בעצמי טראומה מינית, אבל זה נושא שמאוד מעסיק אותי ומכעיס אותי".

את עומדת להוציא במקביל אלבום בכורה עם ביל אנד מוריי. איך זה לפעול בו זמנית בשתי החזיתות?

"טירוף מוחלט. ברגעים אלה דיוויד בלאו הופך לאבא, אז לא מתוכננות הופעות של ההרכב בחודשיים הקרובים, וזה נותן לי קצת חופש לקדם את האלבום שלי. תודה דיוויד".

התכנון של גוטשטיין ואלבז להפיק אלבום בעל סאונד מובחן בלי לצמצם את מרחב הפעולה והגיוון המוזיקלי עלה יפה. אחרי רצף שירים מלנכולי, עדין ומלא בכעס עצור שרק מחכה להתפרץ,מגיע השיר "Pigs" שנותן לזעם דרור עם דיסטורשן כבד על קולה של גוטשטיין ובליווי גיטרות בועטות ומעוותות. מילות השיר מציגות ביקורת חברתית, וגם מבט עגום ואגרוף קפוץ מול מצבו האוניברסלי של המין האנושי:"History written by old dirty hands \ Daily newspaper sponsored by pigs \ Grumpy faces filling the screen \ One man down the others fill in".

עיתון יומי שממומן על ידי חזירים? על איזה מהם את מדברת בדיוק?

"(צוחקת) אני לא מציינת שמות, אבל זאת לגמרי מחאה שיוצאת מתוך המציאות המקומית. אך זה רק כי פה אני חיה, לצערי השיר לא תקף רק לישראל".

• Wounded Ladies
• סטלה גוטשטיין
• אבי אלבז
• סטלה גוט
• אלבום
• ראיון
• ביל ומוריי
• מוזיקה
• דיוויד בלאו
• תרבות