>> סאמר סלאמה הוא אמן, צייר ופסל, וממארגני תערוכת "לחם ושושנים", שחוזרת אל גלריה לחם ושושנים (27.12-24.12, שביל המרץ 3 תל אביב) לאחר שנאלצה להיסגר בעקבות מבצע "עם כלביא". התערוכה, שהפכה במרוצת השנים לאחת החשובות והמרתקות על הלו"ז השנתי, היא שת"פ קבוע בין עמותתסינדיאנת הגלילומען – ארגון עובדיםוהכנסותיה מוקדשות לפרויקטים המקדמים ומעודדים את שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה. השנה מתקיימת התערוכה בפעם ה-19 תחת הכותרת "לא מוותרים על חיים משותפים" ודווקא בזמנים קשים ומקוטבים כל כך בחברה הישראלית היא נוטעת תקווה לדיאלוג ושיתוף פעולה בין הקהילות היהודיות והערביות בישראל.כל הפרטים באתר התערוכה.

>> הספונטניות של הלילה ומקום שאי אפשר לתאר // העיר של ירדן ברקת
>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו

1. תל חובז

לפני כשנה, אחרי כמה שנים ביפו, עברתי לשפירא, שכונה שגרים בה רוב החברים שלי, ואחד המקומות הראשונים שטל – חברה מהשכונה – לקחה אותי אליו, היה החווה חקלאית קהילתית תל חובז. הופתעתי לגלות חלקת אדמה צמודה לאיילון בתוך שכונת מגורים עם תוצרת חקלאית שמגודלת על ידי הקהילה לטובת הקהילה. זה מאוד הרשים אותי. בהמשך התחלתי לגלות עוד גינות קהילתיות קטנות בשכונה. אני לא פעיל במיזם המקסים הזה, אבל אוהב מאוד לשבת שם. גם זעתר, הכלבה שלי, נהנית מהמקום, במיוחד מהריחות של הקומפוסט. לפעמים אנחנו פוגשים תושבים שמטפחים את החלקה הקטנה שלהם, ולפעמים פשוט יושבים בצל ומצלמים לגוגל כל מיני צמחים כדי שיגיד לנו מה הם.
>> כוכבי יצחק 17 (מאחורי הבניינים) תל אביב (שכונת שפירא)

2. שוק הכיכר

הסופר האהוב עליי בעיר. הוא מאוד מזכיר לי את הסופרים בכפר, לפחות בירכא, הכפר שגדלתי בו. סופרים יפואים בכללי מאוד מרגשים אותי, הם גם מוכרים מוצרים שאין אותם בסופרים תל אביבים והם גם מאפייה וגם מעדנייה וכל מיני דברים אחרים בתוך חלל יחסית קטן. שוק הכיר הוא סופר מיוחד כי הוא גם מאפייה מעולה, יש להם כעכ ירושלמי מעולה וכל מיני מאפים מלוחים ומתוקים ממש טעימים, אבל אני הולך לשם במיוחד בשביל המאפה שהם קוראים לו "מאפה תרד איסטנבול", שהוא משולש בצק במילוי תרד חמוץ ומושלם. בכל פעם שאני אוכל אותו זה מרגיש ממש כמו טיול הביתה. זה כנראה כל כך מוצלח שעכשיו הם גם מכינים גרסה טבעונית.
שדרות ירושלים 104 יפו

3. קנווס

עוד עסק קטן שיש בו הכל. אני צייר וקונה כל הזמן חומרי יצירה אז אני שם מלא. החנות היא חלל די קטן עם גלריה, אני לא אוהב קניות, ודווקא ריבוי הדברים בחלל קטן ממש עוזר לי. בקנווס ספציפית אפשר למצוא חומרים איכותיים שאין אותם בעוד הרבה מקומות, או לפחות אני לא מצאתי אותם בעוד מקומות. בנוסף לחומרים האיכותיים הם גם נותנים שירות מאוד אישי ונעים.
אילת 25 תל אביב

4. פארק המדרון

פשוט לשבת ולראות דשא מצד אחד וים מצד שני. זה נוף די נדיר בעיר והוא מאוד מרגיע אותי, גם את זעתר, זה מסוג המקומות שאני בעצם אוהב למצוא גם בשבילי, אבל בעיקר בשבילה. ברגע שאני משחרר אותה (כשאין פקחים ואין הרבה אנשים) היא מתחילה לרוץ בסיבובים מרוב התרגשות. המדרון הוא פארק שאני אוהב ללכת אליו לבד, לקחת ספר כשבא לי לקרוא ואוזניות כשלא בא לי לקרוא, לשבת על הדשא מול הים ופשוט להיות.

5. סלין פרייטאג

מקום קטן קטן שאפשר לקנות רק מהדלת וללכת. סלסלה עם מבחר בייגלים שונים ותפריט מצומצם, פתוח עד שנגמרים הבייגלים. נשמע מאוד בסיסי, אבל איכשהו דבורה בעלת המקום משדרגת את הבייגלים עם כל מיני נגיעות קטנות כמו מלח גס וגרידת לימון. זה כל כך פשוט ולא מתאמץ ובגלל זה זה כל כך טוב.
שינקין 16 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

שני הקצוות של שוק הכרמל. אני רוב הזמן סבבה עם השוק, ולפעמים אפילו אוהב להיות שם, אבל מצד אחד יש את כיכר מגן דוד, אני אף פעם לא מבין למה קוראים לזה כיכר; זה פשוט נראה כמו מדרכה קצת יותר רחבה. מקום כל כך צפוף ולא נעים, במיוחד עכשיו עם העבודות באלנבי. ובימים שיש את השוק בנחלת בנימין משום מה שמים מחסומים משני צדדי המדרחוב ואז נהיה יותר צפוף ב"כיכר". בצד השני יש את האזור הלא ברור, חניון עצום, מסוף כרמלית וכבישים קטנים ועמוסים, ביום זה אזור לחוץ ובלילה זה מקום מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
דבר ראשון וחשוב מאוד:תערוכת המכירה של לחם ושושנים. התערוכה מתמקדת במכירת יצירות אמנות, כשההכנסות מוקדשות לפרויקט "נשים, עבודה וקיימות" של עמותת מען – ארגון עובדים וסינדיאנת הגליל. הפרויקט פועל לקידום נשים ערביות דרך השמה בעבודה הוגנת, הכשרות מקצועיות, הזדמנויות כלכליות והעצמה חברתית ותרבותית. אם אתם אוהבים אמנות ובא לכם להתחיל איזה אוסף קטן או להוסיף לאוסף קיים בלי להרגיש כמו קפיטליסטים, אפשר לרכושאונליין באתראו לבקר בתערוכת הבזק שהולכת להתרחש בין התאריכים 27.12-24.12 בגלריה לחם ושושנים(שביל המרץ 3 תל אביב, קריית המלאכה). עוד פרויקט חשוב הוא פתיחת הגלריה"אלמטחנה" בדרך סלמה 3, יפו. הגלריה מציגה אמניות ואמנים ערבים ופלסטינים שמאוד כדאי להכיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה אני עוסק באובססיביות ב"ספר האי נחת" של פרננדו פסואה.לפני קצת יותר משנה הדס, חברה ושכנה שהייתה עד לא מזמן המנהלת שלי במוזיאון העיר, הקריאה לי ציטוט מהספר ומאז הוא הפך להיות חלק מאוד חשוב בחיים שלי. הוא פשוט נותן לי המון שלווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שנלחם למען שוויון זכויות ולמען עתיד יותר טוב לכולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל תל אביבי שגר ליד אתר בנייה

מה יהיה?
לא משנה. נלמד להתמודד.

• העיר שלי
• אמנות
• שכונת שפירא
• יפו
• פארק המדרון
• סלין פרייטאג
• החנויות הקטנות של תל אביב
• שוק הכרמל

>> עמר גשן היא אחד הקולות המרהיבים שבקעו בשנים האחרונות מסצנת המוזיקה המקומית –אם לא עקבתם עד עכשיו זה לגמרי הזמן– ועכשיו היא בדרך לאלבום חדש שסינגל ראשון מתוכו, "יפו בת ים", הושק בשבוע שעבר בהופעה בלבונטין 7, כשהוא מלווה בקליפ חדש נהדר בכיכובה של נורית גלרון המלכה.כאן תוכלו להאזין או לצפות בו בכל הפלטפורמות.

>> החוף עם הקיר והבית של ההיפ הופ שגדלתי בו // העיר של נוה צור
>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע

1. חוף גבעת העלייה

החוף הכי טוב בתל אביב. אם אתם לא מכירים או לא מגיעים אליו זה דווקא טוב מאוד לי. ריק פה, יפה פה ונעים ואשמח אם זה באמת ישאר ככה. החוף הזה הוא המפלט והאוויר שלי, טובלת כאן כל יום, חברה של כל המצילים והכלבים, שוחה בכיף מהחוף של יפו לבת ים (גם קליפ חמוד צילמנו פה!).

2. חומוס אבו חסן (הדולפין!)

אם כבר יפו אז חומוס, אם כבר חומוס אז אבו חסן ואם כבר אבו חסן אז הדולפין. דמעות בעיניים מאדי הבצל באוויר. מנה שהיא פשוט טובה מאוד – חומוס בלי קונצים. טוב אולי רק קצת מהרוטב שום לימון הטוב הזה.
הדולפין 1 יפו

3. Jaffa Pizza Kitchen

נאפולי פינת יפו. ממש על יד המכללה האקדמית מתחבאת הפיצה הכי טובה בעיר, מקום קטן עם בעלים פשוט מקסים וחייכן, תנור גדול, חומרי גלם מעולים, בירה מהחבית ואווירה שכונתית – משפחתית נעימה ורגועה. פיצה כמו שפיצה אמורה להיות – בלי יומרות ובלי גימיקים, עם השקעה בכל פרט. הכל טעים – אבל תתחילו מהפפרוני.
חבר הלאומים 1 יפו

נאפולי פינת שדרות ירושלים. ג'אפה פיצה קיטשן (צילום: טל סיון)

4. פארק מדרון

הו פארק מדרון, כמה רגעים יפים. גבעות של דשא, ציפורים, עצים עקומים, שקט ואוויר. על הים. אווירה של קייפ טאון ביפו. בלי להכביר במילים – זה נפלא.

5. התיבה

ווניו פשוט מצוין ולא מספיק מדובר. קודם כל – אין מוזיקת רקע לפני ההופעה ואני כל כך מעריכה את זה – רגע להתכנס ולשמוע הופעה בלי לטחון את האוזניים לפני ואחרי, זה ממש נעים וטוב. כל הופעה שראיתי שם אי פעם הייתה פשוט מיוחדת ומילאה אותי בהשראה, בעיקר בזכות האווירה השלווה והסאונד המדהים של המקום.
שדרות ירושלים 17 יפו (חצרות יפו)

התיבה (צילום: פייסבוק/Hateiva)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל חורף מחדש מוזרמים מי נגר רבים לחופים שלנו, בגלל הצפות, תחזוקה לקויה של מערכות הניקוז והזרמות לא חוקיות אל הים. זה מזהם את הים ואת החופים וממש שובר לי את הלב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
דניאל סאן קריאף בהופעת השקת אלבומה השלישי "חיות" בתיבה ביפו (ספיקינג אוף). מאי סגל – חברה טובה ומתופפת (על) בלהקה שלי – ניגנה ובאתי לשמוע. זו הייתה פעם ראשונה ששמעתי את האלבום החדש (יש לי מקום חם בלב לאלבומים ששמעתי לראשונה בלייב), התרגשתי עד דמעות והתאהבתי, אולי כי לידי ישב חיות – בנה המתוק של דניאל שהאלבום נושא את שמו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"כימים אחדים"– מאיר שלו. פשוט ספר יפה על אהבה, קראתי אותו כבר כמה פעמים וכל פעם הוא תופס אותי אחרת. הפעם האחרונה הייתה ממש כמה שבועות אחרי ה-7.10, על סירה של חבר ביוון שנמלטתי אליה. הזכיר לי את היופי שבעולם ונתן לי השראה לכתוב שירים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום/להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. קודם כל. אפשר לתרום, לתמוך או פשוט להגיע לעצרות. עדיף גם וגם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו כרגע?
וואלה –רוצה להרים לחבר שלי אולי דנון, כנראה הדמות התל אביבית ביותר שאני מכירה אחרי אריק איינשטיין ואלתרמן. מוציא אלבום שלישי מושלם באוגוסט הקרוב. חשוב שמוזיקה ממש טובה תמשיך להיות חלק מהחיים שלנו.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה מזה.

• העיר שלי
• מוזיקה ישראלית
• אינדי ישראלי
• פארק המדרון
• אבו חסן
• חוף העלייה
• ג'אפה פיצה קיטשן
• הופעות

>> בתקופה האחרונה המיקסולוגית מור קורל ג'ינגלה כהרגלה בין ברים למסעדות, במסגרת עיסוקה בהקמה וליווי של מקומות חדשים. במקביל היא מושקעת בפיתוחפרויקט NEGAVE– מותג אגבה (כמו טקילה, אבל ישראלי!) כחול לבן, שלפני המלחמה עם איראן עמד להיות מושק. כרגע היא בחו"ל, משוטטת בין ניו יורק, מונטריאול ופריז.
"אני רואה את התמונות של בתי עסק באלנבי – השכונה שלי – מרוסקים, והמוח מסרב לקלוט מה שהעיניים רואות. יש בי הרבה כעס על 'קהילת הברמנים הבינלאומית', שלא מגלה שום עניין במה שקורה כרגע אצלנו. בזמן שמותגי אלכוהול בינלאומיים, גדולים ומוכרים, מתרברבים במונחים כמו בניית קהילה, ערנות לסביבה וערבות הדדית – כולם במירכאות כמובן, נראה שכל מה שקורה באזור שלנו לא ממש מעניין אותם. אני נקרעת בין הרצון לייצג אותנו בעולם, לבין תחושת מיאוס מהצביעות החוגגת".

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

1. ג'וני משקאות

חנות האלכוהול הכי טובה והכי משפחתית בעיר. ג'וני, האגי, תומר וכל העובדים שהם כמו משפחה, הם בין האנשים עם הלב הכי רחב שהכרתי. תמיד יקבלו את פני המגיעים בסודה קרה או צ'ייסר של משהו מעניין. יש להם מגוון מטורף של אלכוהול שלא מוצאים בכל מקום ומחירים מעולים, והם גם הכי חתיכים שיש.
העלייה 46 תל אביב

2. FLOR

בר יין טבעי מושלם שהוקם על ידי עדי ראיף ואורי קורץ. את שניהם הכרתי במסגרת לימודי גסטרונומיה באיטליה – אנשים טובים ואמיתיים, שנהנים להגיש ליינות מעולים ואוכל מפחיד של אורי. שרופה עליהם.
וילסון 10 תל אביב

3. קפה אטלס

חנות תבלינים וותיקה ומשפחתית ברחוב לוינסקי. בעלת הבית המושלמת עושה בעצמה את הזעתר שלדעתי הוא בין הטובים בעיר. תמיד אתעקש להביא מהם חומרים לאירועים ותפריטים, גם אם זה לא בדיוק בדרך. יש להם תבלינים מעולים ותמיד יזרקו גם כמה מילים טובות להמשך יום נעים. מחממים לי את הלב.
לוינסקי 49 תל אביב

4. שכונת ביצרון

תגלית השנה מבחינתי, כתל אביבית במקור. שכונה של שקט וירוק בתוך העיר. חיפשתי מקום לגור בו שמחובר לעיר ולעשייה, אבל מרגיש כמו כפר. מרקם חברתי כייפי של תושבי שכונה צעירים לצד ותיקים, והרבה כבוד הדדי. אני אוהבת לחזור לכאן בלילה לשקט או לעבוד מהחצר שלנו באמצע היום. עוד בית קפה או בר אחד שייפתח כאן וזה יהיה המקום המושלם.

5. פארק מדרון יפו וחוף גבעת עלייה

פשוט המקום הכי יפה בעיר.

מקום לא אהוב בעיר:

המקום הכי עצוב בעיר שיוצא לי לעבור בו לא מעט זה רחוב הגליל. לא פעם ראיתי שם אלימות משטרתית והתנהגות מתעמרת מצד אנשי "אכיפת החוק" כלפי אנשים מהשכבות העצובות ביותר בחברה, נשים במעגל הזנות ודרי רחוב לא מטופלים. אוכלוסיות שדורשות הרבה יותר טיפול ותשומת לב ממה שניתנת להם כרגע, ובטח לא ראויים ליחס המזלזל והמשפיל שצריכים להתמודד איתו מצד בריוני החוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מופע טוטאל" – סרט מדהים מכל זווית שהיא שריתק אותי לכיסא ובסופו, ובהפתעה, נכנס לאולם היוצר המדהים רועי אסף, שפשוט ראה באינטרנט שהאולם מלא והחליט להגיע ולרגש את הצופים בשיחה אישית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"סוד האושר הפנימי" של ניסים אמון. עשה לי הרבה סדר בראש ובלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "ארץ חדשה", שהוקמה למען שיקום ובנייה מחדש של קהילות בנגב המערבי ובעוטף עזה. יצא לי להכיר את פועלם מקרוב כשהקמנו יחד עם קרן מיראז' קורס ברמנים, שנועד לחזק ולבנות מחדש פאבים קהילתיים באזורים האלו. המטרה שלהם היא לתת כלים ולייצר קשרים משמעותיים שיחזקו את הפרט והקהילה באזורים שנפגעו כל כך קשה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יוליה פלנצקיה, מנהלת הבר בתאילנדית בהר סיני ושל הבר החדש שלהם – מולאם. כשכבר הייתה אשת אלכוהול מובילה ובעלת בר מצליח בבלרוס היא עלתה לארץ מתוך רצון לעסוק בתחום ולהצטיין, והיא אכן אשת מקצוע שלא ראיתי כמעט כמוה בעיר – חרוצה, יסודית ולא מעגלת פינות. לשמחתי עבדתי איתה צמוד בחודשים האחרונים על פתיחת הבר התאילנדי החדש, וגיליתי אישה חכמה, חזקה ומוכשרת, שעושה הרבה עבודה קשה, בשקט, די מאחורי הקלעים. היא ראויה לכל הכבוד וההכרה שאפשר – כי כמעט כבר אין אנשי ונשות מקצוע מסורים ומקצועיים כמוה, ולהרבה אנשים בתעשייה יש מה ללמוד ממנה.

מה יהיה?
בפעם הראשונה בחיים אני באמת מודאגת ולא יודעת מה יהיה.

• העיר שלי
• מיקסולוגיה
• פלור Flor
• ג'וני משקאות
• שכונת ביצרון
• פארק המדרון
• שוק לוינסקי

>> סיון טלמור היא זמרת ויוצרת, מהווקאליסטיות הבולטות בסצנה, ב-11.4 היא תופיע בפסטיבל הפסנתר וביוני בהיכל התרבות, ויש לה סינגל חדש שכתב והפיק לה תומר ישעיהו עם סיפור יפה: "לפני כמה שנים אלבי, הבן הבכור שלי ואני ישבנו בפארק, ברגע כזה של אחר הצהריים. הוא היה קטן, עדיין בגן. דיברנו מילים פשוטות אבל השיחה הייתה כמו של שני חברים ותיקים. פתאום משום מקום נחתו צמוד אלינו שני אווזים ענקיים. סימנתי לו עם האצבע על הפה שאנחנו צריכים להיות בשקט בשביל לא להבהיל אותם והבטנו בהם כמה רגעים ארוכים, שנינו יושבים בשקט מופתי והם בשלהם.

>> גינה של אהבה מפעם וחנות שעושה צמרמורת // העיר של אורין יוחנן
>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג

"צפינו בהם כל כך מקרוב, ברגע קטן של טבע נקי ויפה במלוא הדרו, שני אווזים במנוחה ממסע ארוך מעבר לים. הרגשנו שניתנה לנו מתנה, הצצה קרובה ואינטימית למסע של טבע. תומר ישעיהו ואני ישבנו על המרפסת שלי אחה"צ אחד וסיפרתי לו את הסיפור הזה. על אלבי, על האווזים, עליי. אחרי שיחה עמוקה וכנה על השינוי והכוחות שהאמהות נתנה לי, ירדתי לרגע לרחוב להביא חבילה מהדואר. כשחזרתי, השיר "אלבי" היה מוכן. תומר פשוט הוציא אותו מיד, מילים ולחן, ונתן לי את המתנה היפהפיה הזאת. שיר מאמא לבן או בכלל מבן לאמא. מנגינה של אהבה".

זה אחד המדורים שאני הכי אוהבת. ולמה אתם שואלים? כי לפני כמה שנים החלטתי שכל פעם שאני קוראת את ״העיר שלי״ עם מישהו שעושה לי חשק, אני מסמנת לעצמי מקומות ומבטיחה שאני לוקחת מישהו שאני אוהבת לאותם המקומות. ואני עושה את זה. וזה אדיר. נותן לי תירוץ מעולה לגלות את העיר כל פעם מחדש עם מישהו אהוב עליי. אז אם הגעתם ל׳עיר שלי׳ שלי, חובה עליכם לבחור לפחות מקום אחד מהרשימה – ולקחת מישהו שאתם אוהבים לבוקר/שקיעה/דייט של ערב. אני אספק את המקום ואתם תנצלו את הזמן לקוואליטי של ביחד. סגרנו?

1. פארק המדרון

פארק המדרון ביפו הוא מבחינתי כמעט ספוט סודי. לא ברור (ואולי טוב שכך !) איך הוא כמעט תמיד ריק מאנשים, וזה אחד המקומות ה כ י יפים בעיר. לעלות למעלה על גבעת הדשא הענקית הזאת, ולשבת מול הים, כשרק ירוק וכחול פרוסים מולך (במיוחד אגב בשעת שקיעה, אם נלך כבר עד הסוף עם הקיטש הנפלא). להביא איזה תרמוס ושמיכת פיקניק – בכלל ניצחון. עם הילדים תביאו גם כדור, ומדובר במרחבים ירוקים בהם הם יכולים לרוץ ואתם יכולים פשוט לרבוץ ולהביט בים מלמעלה. (אגב, על רגעים משפחתיים מהפארק הזה נכתב השיר החדש שבדיוק יצא – "אלבי". על שמש מלטפת, על שיחות ושירים עם שני הבנים שלי ועל מפגש עם שני אווזים ענקיים שפגשנו באמצע נדידה).

2. סטודיו ניה

התחלתי לרקוד סטפס. הבנתי שהחיים האלה קשים ומכים בנו כל הזמן אז אני צריכה לייצר לעצמי רגעים של אושר והתנתקות. בזכות שני חברים (מוזיקאים רוקנרול) שאיכשהו החליטו שבא להם פתאום להתחיל לרקוד ודווקא סטפס, נכנסתי לזה ממש. גדי פטר כבר עזב, אבל עוזי רמירז ואני נשארנו ואנחנו אול אין בזה. ונטלי, המורה שלנו דואגת לצחוק הרבה ובעיקר לא לוותר לנו. אני לא מוותרת על הפעם בשבוע סטפס שלי, שעה וקצת בהן אני ילדה, ואני מזיעה ומתאמצת לזכור צעדים, שומעת מוזיקה שמשמחת אותי ובעיקר- תלושה מהמציאות וממי שאני. רקדנית סטפס מקצועית כבר לא אהייה, אבל כמה כיף לי אלוהים.
פנחס בן יאיר 3

3. נמל יפו (והקפה של מיכה)

מדי פעם אנחנו מתעוררים מוקדם. כל הבית – האיש שלי ושני הבנים – אלבי (8.5) וגורי (6), ואנחנו מחליטים להספיק לקפה בוקר לפני שמתחיל היום. אז מתלבשים מהר מהר והולכים לשבת בקפה אצל מיכה בנמל יפו. אני מאוהבת בצינה של הבוקר בנמל, ברומנטיקה של הריח של הים שמתערבב עם ריח הקפה, בשעה הזאת – 06:45 – שבה עלה כבר האור אבל עדיין לא נכנס בה כל הרעש של היום. זה ספוט כזה שאני מצליחה להיות בו נוכחת, להסתכל סביבי ובאמת להגיד תודה על המקום היפה הזה שבו אני גרה. זה חו"ל זה? לא, זאת יפו! הקפה של מיכה ("קפה אסיל", אם אתם מחפשים ברשתות), מוותיקי הנמל, פשוט וטעים, הימאים באים לקפה שחור של בוקר, הבנים שותים שוקו עם מרשמלו קטן שנמס פנימה, ומשם ממשיכים לבית ספר ולגן ומתחילים את היום.
רציף העלייה השנייה

4. HOC

בגדול, הקטע המיוחד של בית הקפה הזה הוא הגישה וההגשה היפנית, המחשבה שמאחורי כל פול ופול, המאצ׳ה המושקעת והאסתטיקה הנקייה והמדוייקת. אבל אם נודה באמת, מה שבאמת אני באה לספר לכם, זה על סנדוויץ׳ החביתה ה כ י טוב שתטעמו כנראה בחייכם. באמת.
התבור 2

5. סיאם

לפעמים אחרי לילה קשוח של חגיגות אנחנו מחליטים לעשות לעצמנו חוויה תאילנדית מקומית. נפתחים עוד ועוד מקומות של תאי מסז׳, ולנו יש אחד אהוב במיוחד – סיאם בדיזנגוף. מתמסרים לגמרי לפוט מסז׳ המטריף, עם פכפוך המים והיוטיוב עם הלופ של הקלידים הזולים, משל היינו במכון בנגקוקי מעולה, ומשם ממשיכים לבית תאילנדי. שקלתי לא לגלות לכם את החוויה הנפלאה הזאת, אבל יאללה, אם כבר אנחנו פה – אז כבר.
דיזנגוף 93

6. בית רומנו

אולי לא בחירה מקורית, אבל כשמשהו טוב הוא פשוט טוב…קצת כמו שכל הנחלים זורמים אל הים, ככה אני מרגישה שכל פארק המסילה זורם לבית רומנו. לפחות פעמיים בשבוע (אם לא ארבע) אני מוצאת את עצמי בפארק המסילה – עם הילדים, על האופניים, בג׳אז, בגלידה, בקפה או בפיצה המעולה. וזה פשוט תמיד עובד.

7. לילה בסוהו האוס

בתור תל אביבית, לעשות לילה בתל אביב ולהיות לרגע תיירים בעירנו – זאת אחת החוויות האהובות עליי. אולי כי אני באמת חושבת שתל אביב היא כנראה העיר הכי טובה בעולם, אבל אני גרה בה, אז אני צריכה לפעמים להדליק את עצמי עליה מחדש, כטיבה של זוגיות ארוכת שנים. לא מזמן עשינו לילה כזה בסוהו האוס, שנדף ניחוח חו"לי במיוחד. החדרים מעוצבים פגז, האומנות במלון היא משהו לא יאמן והסבונים במקלחת – ווווווואו. משם הלכנו דרך העיר העתיקה לקפה של משק עפאים (סלמה 6) עם ניחוחות של ארץ ישראל הישנה והטובה, המשכנו לפשפשים וקינחנו בצהריים של נקניקיות ושפצלה בשאפה (נחמן 2) שתמיד בא טוב. חוויה הכי חו״לית שהיא הכי כאן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הסולו של איה זהבי פייגלין בצוקר בהיכל התרבות (הבא, אגב, ב-7.5) זה הדבר הכי מרגש ופותח לב שראיתי בשנים האחרונות. איה היא כוורת זהב במכרות הכי חשוכים. הופעה שבה בכיתי וצחקתי ובאמת הצלחתי להתמסר למסע. רפואה ללב. אין המלצה חמה מזאת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״עימות״ של מיכל אליסף ומעין אבן היא יצירה אמיצה וקשוחה, אבל כל כך חשובה לצפייה. לאמהות, לאבות, למורים למורות ואולי לכל אישה וגבר בעצם. הזכיר לי שיש פה עדיין יצירה בועטת וכנה, גם בתקופות של מלחמה בהן אנחנו לפעמים נוטים לשים בצד את ה״בעיות הרגילות״ שלנו בחברה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש עמותה אחת שאני אוהבת ממש שהיא גם עמותה שעושה טוב וגם מחנכת את הילדים שלנו לעשות טוב –״האוצר האבוד״. פרויקט שבו ילדים אוספים מטבעות של עשר אגורות, ומחליטים יחד לאיזו מתרה הם תורמים. ממליצה לכל הורה להביא את האוצר האבוד לכיתה או לגן של הילדים. זה באמת מתנה לחברה ולילדים שלנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר.כי הוא עושה דיאטה מטורפת ואני גאה בו, כי הוא איש שעושה את מה שהוא עושה פה מתוך אמונה חברתית עמוקה ואמיתית, ובעיקר כי הוא נשוי לאחותי – ואני גאה בו על זה!חוץ מזה, להשקיע באסף מבחינתי זה קצת כמו להשקיע במדרכות בתל אביב. זה בסוף יחזור אליי במשהו טוב יותר… איש שאני באמת אוהבת ומאמינה בו.

מה יהיה?
אני תמיד מאמינה שיהיה טוב, כי כזאת אני. אבל גם מאמינה שצריך שאנחנו נהייה קצת טובים יותר, וככה נגיע לטוב הזה. אז שזה יהיה בבק אופ אוור מיינדס – אם כל אחד מאיתנו קצת יותר ישתדל לעשות טוב – ביחד זה יהיה הרבה מאד.בסוף, עם כמה שאנחנו הישראלים יכולים להיות מעצבנים, אין עלינו בעולם הזה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• פארק המדרון
• נמל יפו
• HOC
• בית רומנו
• סוהו האוס

>> יוסרא עשור היא יוצרת יפואית ומנחת קבוצות סריגה ורקמה, ובימים אלו היא עורכת ומנחה יחד עם אמנית הטקסטיל המקומית שירי כנעני סדרת מפגשים הנקראת "סורגות תקווה – حياكة الأمل" בבית הבאר היפואי בסלמה . במהלך המפגשים נפגשות סורגות יפואיות יהודיות וערביות, וטוות יחד יצירת טקסטיל ומארג אנושי של כבוד ושותפות. לרגל אירועי "במלוא הדרה" – שבוע השוויון המגדרי של עיריית תל אביב-יפו, הן ישיקו את הפרויקט בשבוע הבא, שיוצג על גבי הקיר החיצוני של בית הבאר.עוד פרטים כאן.

>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'
>> הקפה הקבוע והמעוז האחרון של שלטון הזקנים // העיר של גיא בן נון

1. חוף עג'מי

אין מקום שמרגיש לי יותר כמו בית מחוף עג'מי. בילדותי היינו רצים יחפים על החול החם, טובלים במים הצלולים, ומרגישים שהים הוא חלק מאיתנו. הנוף היה ציורי – סירות דייגים שטות באופק, עוברות מהנמל וחזרה, השמש שוקעת בצבעים עזים והשקט נשבר רק בקול הגלים. לאחר תקופה ארוכה בה החוף נזנח והתמלא בפסולת בניין, הוא הפך לחלק מפארק מדרון יפו, אך אינו מורשה לרחצה. למרות זאת, אני עדיין חוזרת לשם, טובלת את רגליי בים באזור שבו יש גישה, כי החוף הזה הוא לא רק מקום – הוא זיכרון, נשימה, געגוע.

2. בית הבאר – מרכז תרבות יפואי

כבר מספר שנים שאני מדריכה קבוצת סריגה של נשים יפואיות בבית הבאר, לצד סדנאות רקמה פלסטינית ועוד. בית הבאר הוא עבורי מקום קסום, שמפגיש נשים יפואיות יהודיות וערביות עם חוטים וצבעים, שיחות וצחוק. השנה החלטנו לקחת את זה צעד קדימה וליצור תערוכה שתתפרש על כל בניין בית הבאר (וגם בגלריה המהממת) – "סורגות תקווה". כל תפר בתערוכה הוא סמל לחיים המשותפים שעלינו לבנות יחד, לכל העבודה הקשה שעוד לפנינו. אני גאה ומתרגשת לראות איך הסריגה שלנו הופכת לאמנות ולמסר של תקווה.

3. כנסיית סנט ג'ורג' (אל-חאדר)

למרות שאני מוסלמית, כנסיית סנט ג'ורג' תמיד הייתה עבורי מקום של נחת. בילדותי השתתפתי בטקסים דתיים בכנסייה, עזרתי להדליק נרות, והרגשתי חלק בלתי נפרד מהקהילה. המקום הזה מזכיר לי שבתי תפילה, לא משנה מאיזו דת, הם מרחבים שבהם אפשר למצוא חיבורים עמוקים. יפו תמיד הייתה עיר שבה החיים היו שלובים זה בזה, ואני מאמינה שעדיין ניתן למצוא בה מרחבים משותפים של שקט ושלווה.

בית הספר חסן ערפה

בית הספר שבו גדלתי, והיום כמעט כל נכדיי (12 במספר!) למדו בו גם הם. בית הספר הזה לא היה רק מקום לימודים – הוא היה קהילה, משפחה. בסמוך לו נמצא בית הקברות של חסן ערפה, האיש שיזם את הקמתו והסיפור שלו תמיד ריגש אותי. אני רואה במקום הזה זיכרון חי של חינוך ושל נתינה, ומקווה שהוא ימשיך להיות בית לילדים וילדות רבים גם בעתיד.
קדם 40

5. מסגד עג'מי

בתוך כל ההמולה של העיר, מסגד עג'מי הוא המקום שבו אני מוצאת שלווה. קרוב לבית הספר שבו למדתי, קרוב לים וקרוב ללב שלי. זהו מקום של תפילה, של חיבור, של רגעים של שקט בתוך היום-יום. בכל פעם שאני נכנסת אליו, אני מרגישה איך ההיסטוריה והאמונה משתלבות זו בזו, מעניקות כוח להמשיך הלאה.
רחוב קדם פינת הספינה

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
העבודה עצמה – והמפגש של הנשים – לקראת התערוכה "סורגות תקווה", חיממה לי את הלב בצורה משמעותית. מוזמנים ומוזמנות לפתיחה ולמפגש עם הנשים שעבדו כל כך קשה על יצירת "סורגות תקווה", ביום שלישי הקרוב (4.3 20:00, בית הבאר, סלמה 6).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הנביא"של ג'ובראן חליל ג'ובראן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קבוצת הסורגות שלנו הפכה לקהילה של ממש, ואנחנו מחפשות נשים ואנשים שיוכלו לבוא להרצות לנו ולהעשיר אותנו מהידע שלהם. אני מציעה גם לכם לפתוח את הלב ולבוא ולנדב מזמנכם ומהידע שלכם לקבוצת הסורגות שלנו בבית הבאר. כל סדנה שתעבירו אצלנו תכה גלים רבים בקהילה.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, על המאמצים והשינוי המשמעותי שהביא בשנים האחרונות כלפי החברה הערבית ביפו.

מה יהיה?
בקוראן כתוב: התפללו אלי ואענה לכם.

• העיר שלי
• בית הבאר
• בתי הבאר של יפו
• עג'מי
• פארק המדרון
• יפו העתיקה