ב"חדר משלו" של מתן יאיר, הנער אורי מאוד מתעניין בשואה אך לא רוצה לנסוע למסע הכיתתי לפולין, כי זה נראה לו לא רציני. "שעתיים וחצי בטרבלינקה ושלוש שעות בקניון", הוא מאבחן. בהמשך הוא משנה את דעתו, אך נאלץ להישאר בארץ משום שאינו מצליח להשיג את חתימת אביו. כששאר התלמידים חוזרים ונדרשים לספר על חוויית השואה שלהם, מנקודת מבטו זה נראה מזויף לגמרי.

>> סרט כחול לבן: 15 הסרטים הישראלים הטובים של המאה ה-21

"המשלחת" של אסף סבן הוא כמו סרט משלים, בתארו מסע של כיתה אחת למחנות ההשמדה בפולין. מתישהו מישהו ירים את הכפפה ויקרין את שני הסרטים יחדיו. סבן ("בית בגליל") כתב את התסריט בהשראת חוויותיו כתלמיד במסע שכזה, ויצר סרט התבגרות אותנטי ושובה לב, עם קורט אירוניה. ב"המשלחת" התלמידים אף פעם לא מגיעים לקניון. הם כן מקבלים זמן חופשי להסתובב בעיר ומדברים הרבה על יציאה לבילוי לילי, אבל לא ממש מגיעים לזה. רק לקראת סוף הסרט הגיבורים הצעירים פולשים למסיבה פולנית, ואחד מהם מקבל הזדמנות להגשים את הדבר שלשמו נסע.

התבנית העלילתית של "המשלחת" היא כשל סרט נעורים טיפוסי, אך החיבוטים והרגישויות של גיל ההתבגרות מועצמים בקונטקסט של המסע הטעון בארץ הזרה, שאחד המדריכים מתאר אותה כעוינת. מה גם שהתבנית המוכרת אינה ניכפת על הדמויות הכתובות היטב.עומר החמוד והבתול, המכונה "פריש" (יואב בבלי מ"דניאל אויערבאך"), ניצן היפה והמגניבה (נעמי הררי) ועידו החתיך (לייב לב לוין מ"שעת אפס" ו"שמיים אדומים") הם חברים הכי טובים מילדות. יש להם ציפיות שונות מהמסע לפולין, והן לא קשורות להיסטוריה של עם ישראל.

ניצן פיתחה קראש על עידו, שנמצא בסוג של מערכת יחסים עם נערה אחרת, והסימנים הלא ברורים שהוא משדר לניצן מבלבלים אותה. פריש רואה רק חלק מהתמונה, וחושש שהמשולש האפלטוני שלהם יתפרק. הנוכחות של סבו הנחמד (עזרא דגן), שהצטרף למסע כניצול שואה שבא לספר לתלמידים את סיפורו, תורמת לתחושתו של פריש שהוא עדיין קצת ילד. הוא מרגיש בלתי נראה על ידי חבריו, ומחליט לבחון את זה. באחת התחנות בדרך הוא יורד מהאוטובוס ונשאר מאחור, והסרט הופך למסע חניכה קצת סוריאליסטי של הנער שפוגש בדרכו פולנים שונים מאלה שהוזהר מהם.

דרמת הנעורים נפרסת על רקע טקסים של הפגנת פטריוטיות ישראלית, שהעריכה קוטעת אותם ואת השירים הנלווים, כדרך להוציא מהם את האוויר החם. אך הסרט אינו מבטל את הפוטנציאל של המסע להותיר חותם רגשי על חלק מהתלמידים שחווים אותו. הרגע המתריס שבו ניצן לוקחת איתה מזכרת, ואחרי כן לא יודעת מה לעשות איתה, מאייר יפה את הניסיון של הדור הצעיר לפענח באופן אינדווידואלי את מה שנעשה שם.

עיקר הצלחתו של הסרט הוא בליהוק מצוין מקיר לקיר. שלושת השחקנים הצעירים מאוד מוכשרים, ומקסימים יחד ולחוד. הררי, שזאת בכורתה הקולנועית, טובה במיוחד בסצנה מאוד רגשית שלה עם לוין. גם השחקנית הפולניה קרולינה ברושינקה, שמגיחה לקראת סוף הסרט, עושה חשק לצפות בה שוב. ובשולי הדרמה לאלמה דישי יש תפקיד נהדר כמורה האחראית שקצת מאבדת שליטה על התלמידים.

אין כאן אמירה חותכת על תופעת המסעות לפולין, אבל אולי זה חלק מהעניין. כמו במציאות, הגיבורים הצעירים יותר מעוניינים בדברים אחרים. הסרט ניחן בשפה קולנועית זורמת. הוא משוך במלנכוליית נעורים, אך מתובל גם בהומור דק, ומאזן יפה בין רבדיו וטעמיו השונים. הקולנוע הישראלי אינו משופע בסרטי נעורים כנים, שהם נטולי הורים וטרגדיות משפחתיות, ו"המשלחת" ממלא את החסר.

3.5 כוכבים
בימוי: אסף סבן. עם יואב בבלי, נעמי הררי, לייב לב לוין, עזרא דגן, אלמה דישי. ישראל 2023, 100 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע ישראלי
• המסך
• שואה
• פולין
• נעורים