Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
21 שנות שקט: "בישראל אין כבוד למקומות שמחזיקים רמה לאורך זמן"
נעים, טעים ועוד דברים. טשרניחובסקי 6 (צילום: תומר אפלבאום)
מפה לשם, מסעדת טשרניחובסקי 6 מחזיקה מעמד כבר 21 שנים בעזרת לקוחות קבועים שמכורים לצביון האירופי, לאווירה הרגועה, לאוכל המוקפד וליינות הפורטוגלים. אבל המציאות של עבודות הרק"ל והיעדר תיירים מאיימת גם עליה - וזה בדיוק הזמן לארח את השפים של "פרא" ו"מאמו" ולהביא קצת דם חדש
בתל אביב ההיפראקטיבית יש לא מעט מסעדות ותיקות שפועלות מתחת לרדאר. ללא מכונת יח"צ משומנת או נוכחות אינטנסיבית ברשתות החברתיות הן מציעות בילוי סולידי, שמרוחק מהקרחנה המקובלת כיום. לטשרניחובסקי 6 יש מקום של כבוד בקטגוריה הזו כמסעדה שפועלת כבר 21 שנים ומסתמכת על קהל קבוע ונאמן. אלא שבימי מלחמה ומשבר כלכלי אי אפשר לסמוך רק על כך.
"המצב קשה מאוד. אמנם אנחנו האחרונים שיכולים להתלונן כי לא הותקפנו ואנו נמצאים בבועה של תל אביב, אבל הקהל נשאר בבית", מודה הבעלים אייל מרמלשטיין. "באירופה למסעדות של 20 שנה ויותר אין את הבעיות האלו. אנשים חוזרים לאותו תפריט ויודעים מתי הבעלים יוצאים לחופשה שנתית. אנחנו רחוקים משם. בישראל אין מסורת וכבוד למקומות שמחזיקים רמה לאורך זמן".
טשרניחובסקי 6 החלה את דרכה בשנת 2003 כביסטרו שכונתי קטן. ארבע שנים לאחר מכן עברה המסעדה מעבר לכביש לטשרניחובסקי 5, אך השם המיתולוגי מהשיר של משינה נשאר. מאז מרמלשטיין, שמגיע ממשפחה מבשלת (אמא בשלנית, דודים בעלי קייטרינג מצליח ודוד אחד שהוא עזרא מרמלשטיין ז"ל מברבוניה), ורעייתו דליה שאחראית על הפלור שומרים על קו אחיד עוד מהפתיחה – פורמט עיקריות וראשונות קלאסי, ללא מנות שרינג והנפצות עכשוויות.
אירופה מתחבאת בין ההריסות. טשרניחובסקי 6 (צילום מיכאל לוצקר)
סלט תפוחי אדמה ודג קוד (בקלה) מומלח, מרק קלדו ורדה ותבשיל בקר ביין אדום מייצגים את הפן הפורטוגלי־איברי בתפריט. "אף אחד לא ניסה לעשות מטבח פורטוגלי. זאת הסיבה העיקרית", צוחק מרמלשטיין במענה לשאלה למה דווקא פורטוגל, ומספר על הקושי שבהתאמה לטעם הקהל. "חומר הגלם שמגיע לארץ אינו באיכות גבוהה מספיק, וצריך להשרות את הדג המיובש כדי לסלק את המליחות. בפורטוגל גם מבשלים עם נקניקים, דבר שפחות הולך כאן". למרות עיקרון הרצף, מדי פעם הוא מוסיף לתפריט מנות חדשות אך הבסיס נותר כמות שהוא – התאמת האוכל ליין (או ליתר דיוק היין לאוכל).
לפני 12 שנים, כשפורטוגל אוזכרה רק בהקשר של דרכון זר, החל מרמלשטיין לייבא יינות פורטוגליים. עד אז הוגשו במסעדה יינות מישראל ומבורגון שהקהל מצא שהם יקרים מדי. כיום הוא מייצג 15 יקבים פורטוגליים מהשורה הראשונה, שמייצרים יינות זוכי פרסים ועומדים בשורה אחת עם היינות הטובים בעולם. הם נמכרים כמובן בטשרניחובסקי 6 ובחנות היין שמול המסעדה, אך עיקר המכירות הן למסעדות בעיר.
"בהתחלה כשניסיתי למכור למסעדנים הם עיקמו את האף ולא ידעו איך לאכול אותי. היום בכל המסעדות הנחשבות בעיר מחזיקים יין פורטוגלי, שהוא לרוב שלי. יש אזורים בפורטוגל שמייצרים יינות עמוקים בטעמים מטורפים". פריחת ברי היין תרמה גם כן לעלייה במכירות וכך גם יוקר המחייה, בגלל יחס מיטבי בין תמורה למחיר, "אבל יש מתחרים וכולם רוצים לנגוס בעוגה. פתאום היבואנים הגדולים גילו את פורטוגל ואנשים מבינים שאלה יינות מעניינים ברמה גבוהה מאוד, מזנים שגדלים רק שם. ואז הם מתאהבים ביינות האלה בקלות".
רומנטיקה של מסעדות. טשרניחובסקי 6 (צילום תומר אפלבאום)
הקשר בין מרמלשטיין למסעדה שלו סימביוטי כמעט. הוא מדבר עליה כעל בת אהובה, ומגלה שכשנאלץ לסגור בפרוץ המלחמה – הגעגועים אכלו אותו. לא לקירות ואפילו לא לבקבוקי היין, אלא לאורחים. "הלקוחות הקבועים מחזיקים אותנו. הם כמו משפחה, באים לאירועים שלנו ואנחנו מוזמנים לאירועים שלהם. חלקם נעשו חברים ואת השאר סתם כיף לפגוש. אנחנו יודעים מה הם אוכלים ושותים ולא צריך לדבר יותר מדי. מדברים עם העיניים. זו הרומנטיקה של המסעדנות". לאחר שבועיים המסעדה נפתחה מחדש והלקוחות הקבועים מיהרו להתייצב, אלא שהתמשכות הלחימה משפיעה על עמודת ההזמנות.
תיירים, למרבה הצער, כבר אין ("היינו הבחירה של מדריך לונלי פלנט בתל אביב, ואחר כך של טריפאדוויזר. זו מסעדה שתיירים מספרים עליה לחברים כשהם חוזרים הביתה וחסרונם משפיע על כל הענף"), ולישראלים יש פחות חשק להשאיר את הילדים עם בייביסיטר כדי לצאת למסעדה. כשמוסיפים לכך את החפירות באזור מצטיירת תמונה עגומה.
"אנשים לא רוצים להיכנס לעיר. יש לקוחות שהיו מגיעים מרעננה פעם בשבוע. עכשיו הם לא באים. שולחנות קבועים מהרצליה ורמת השרון, שאנחנו רגילים לארח כל שבוע, פשוט לא מגיעים. אתמול לקוחה סיפרה שלקח לה 45 דקות להגיע במונית ממגדלי יו. איך אפשר לעבוד ככה? אלנבי סגור ועומדים לסגור את קינג ג'ורג', ואף פעם אי אפשר לדעת מה עוד סגור בדרך. כבר קרו מקרים שאורחים הגיעו וגילו שהרחוב סגור וצריך לנסוע ברוורס".
ראיתם פעם יופי כזה? סלט קלמארי טשרניחובסקי 6 (צילום מיכאל לוצקר)
כחלק מהניסיון לחדור – או לחזור – לתודעת הקהל, תארח טשרניחובסקי 6 את שף אוהד לוי, שמסעדת "מאמו" שלו באילת נסגרה בעקבות המלחמה (28.1) ואת השפים אביעד פלד ואורי שטיינברג מ"פרא" (10.2). "לא הייתי מארח אף אחד אחר חוץ מהם", מחייך מרמלשטיין ומספר שבגלל עסקי היין הוא מוכר היטב בברנז'ה, אך מעדיף לשתף פעולה עם שפים שהם גם חברים. "לא הייתי מארח מישהו שאני לא עובד איתו ומכיר אותו ושהוא לא יודע מה אני עושה. אוהד, אביעד ואורי הם חברים ואנחנו עושים את זה בזרועות פתוחות וחיבוק גדול. טשרניחובסקי 6 אמנם אינה מסעדה ששפים יושבים בה בסוף סרוויס, אבל זה מקום ששפים היו רוצים שיהיה להם".
זה יהיה הסוד הקטן שלנו ושלכם. טשרניחובסקי 6 (צילום מיכאל לוצקר)
והחברים מפרגנים בחזרה. לוי אומר ש"טשרניחובסקי 6 הוא מקום רומנטי במובן הכי אמיתי של המילה בעיניי. מקום שהוא תוצר העבודה והחריצות הבלתי נגמרת של אייל ואשתו". פלד ושטיינברג מספרים שמאז פתיחת "פרא" הם פוגשים את מרמלשטיין מדי בוקר, כשהוא מגיע עם עגלה עמוסת ארגזי יין מפורטוגל. "האיש הקסום והפעלתן הזה מברך אותנו לבוקר טוב תוך חיבוק וכוס אספרסו מהירה. בשבילנו לחבור אליו לערב אחד ולבשל איתו זה כיף ומרגש. אנחנו אוהבים אותו, אוהבים את אשתו ומאוהבים במוסד הזה שהוא מפעל חייהם".
שיתופי הפעולה מכוונים מן הסתם לקהל צעיר, שבאופן מפתיע מתחיל לגלות את המסעדה הוותיקה. צביון אירופי, אווירה רגועה ואפס מניירות ותפריטים מתחלפים קורצים גם לאורחים צעירים יותר, שלומדים להעריך את היתרונות שבשקט ואת היחס האישי. "לאחרונה מגיעים יותר ויותר צעירים שלא בא להם על הרעש והחושך והמוזיקה הצועקת, והם רוצים אוכל נטו ויין טוב. מהקהל הזה אנחנו תמיד שומעים 'איך לא ידענו עליכם'. וכשהם נעשים לקוחות קבועים הם מבקשים שלא נפרסם כדי שהמקום לא יתקלקל, אבל זה דיסוננס – אם לא נפרסם ולא נצא החוצה, המסעדה לא תוכל להמשיך להתקיים. עם כל הרומנטיקה, אנחנו צריכים למלא שולחנות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פורטוגל סבלה מנגע סמים עצום ויצאה ממנו. מה אפשר ללמוד ממנה?
מזרק שמונח במערכה הראשונה על מפת פורטוגל. צילום: shutterstock
בשנות ה-90 כ-1% מאזרחי המדינה השתמש בהרואין והמאמצים השמרניים לצמצם את הנגע לא הועילו | מדיניות חדשנית (לאותה תקופה) הובילה לשינוי דרסטי ולמציאות אחרת לגמרי | אלא שלצד היתרונות שלה, גם היא מעט נתקעה במקום | סקירה עם מסקנות
דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית
כבר הזכרתי את המודל הפורטוגלי בטורים הקודמים, אז חשבתי שהגיע הזמן להסביר על מה לעזאזל אני מדבר.במהלך המאה ה-20 פורטוגל עברה מספר טלטלות – 3 חילופי משטר, כולל 40 שנה של משטר דיקטטורי, שחרור של קולוניות באפריקה ונהירה של פליטים פורטוגליים חזרה לגבולות המדינה, ובנוסף לכל זה גם משבר כלכלי מתמשך. השילוב של כל אלו יחדיו הפך את פורטוגל למדינה במשבר, שהתבטא בין היתר במגיפת הרואין קשה: בשנות ה-90, כ-1% מכלל אזרחי המדינה היו משתמשים קבועים בסם. בניגוד למדינות אחרות בעולם, בפורטוגל תופעת ההתמכרות להרואין לא הכתה רק במעמדות הנמוכים אלא חצתה את החברה כולה ופגעה בבני כל המעמדות – ממחוסרי דיור, לסטודנטים, לבנקאים. קשה היה למצוא משפחה במדינה שלא חוותה את המשבר הזה על בשרה.
במשך שני עשורים פורטוגל ניסתה להלחם בתופעה באמצעות המדיניות שאנחנו מכירים – היא יצאה בקמפיינים שהציגו את הסמים כמרושעים ומסוכנים, הלכה והחמירה את האכיפה והענישה כלפי צרכני סמים, אך ללא הועיל. ב-1999 פורטוגל הייתה השיאנית האירופאית במספר נדבקי האיידס כתוצאה משיתוף מזרקים, כ-44% מכלל האסירים בבתי הכלא בפורטוגל ריצו מאסר על עבירות סמים, אבל צריכת הסמים במדינה עדיין לא ירדה.
לאחר דיונים רבים, ב-2001 פורטוגל בחרה לעשות מהלך רדיקלי ומהפכני שהיה מבוסס על שלוש הנחות יסוד – ראשית, שאין דבר כזה סמים קלים וקשים, טובים ורעים, רק מערכות יחסים בריאות או הרסניות בין אנשים לסמים. שנית, שמערכת יחסים הרסנית של אדם עם סמים לעתים קרובות מרמזת על מערכות יחסים הרסניות נוספות – עם העולם, עם הקרובים שלו, ועם עצמו. ושלישית – עולם נקי מסמים הוא לא יעד ריאלי. המסקנה המתבקשת משלוש הנחות היסוד הללו היא שרדיפה וכליאה של משתמשי סמים היא דבר שגוי מוסרית וגם לא פרודוקטיבי.
איך נראית מדיניות סמים שמבוססת על הנחות היסוד הללו? בתור התחלה, אי הפללה מוחלטת של כל הסמים, מקנאביס ועד הרואין. אחזקה של עד 10 מנות מכל סוג של סם שהוא לא מהווה עבירה פלילית בפורטוגל, ומשום שכך המשטרה גם לא מחפשת את המשתמשים. אם בכל זאת קרה דבר ונתפסתם עם סמים עליכם, כל עוד כמות הסם שבידיכם לא חורגת מהמותר, אתם מובאים בפני ועדה מיוחדת בה ישוחחו אתכם בגובה העיניים כדי לבדוק אם השימוש שלכם בסמים מהווה סכנה כלשהי עבורכם או עבור הציבור. אם הם מגיעים למסקנה שהשימוש שלכם בסמים אינו בעייתי, ישחררו אתכם הביתה עם הנחיות לשימוש בטוח בחומר אתו נתפסתם. אם הוועדה סבורה שהשימוש שלכם בסמים מהווה סכנה כלשהי, הם יפנו אתכם לטיפול, אך ההשתתפות בטיפול היא מרצון חופשי בלבד ולעולם לא בכפיה. כ-90% מהאנשים שמגיעים לוועדות הללו משוחררים ללא התערבות נוספת.
המשטרה אמנם לא מחפשת משתמשי סמים, אבל גורמים אחרים כן – צוותים של עובדים סוציאליים ואנשי רפואה מסתובבים במקומות שידוע ששוהים בהם מכורים לסמים, לא כדי לעצור אותם, ואפילו לא כדי לקחת אותם לאשפוז בכפיה. הם יוצרים אתם קשר בגובה העיניים ומציעים להם עזרה בהתאם למה שהם מוכנים לקבל, החל ממזרקים נקיים והנחיות לשימוש בטוח, ועד השתתפות וולונטרית בתכניות שיקום. משום שההתמכרות נתפסת כעת כמחלה ולא כפשע, נפתחו קליניקות למכורים ברחבי המדינה. מכורים שרוצים להשתקם מוזמנים להגיע לקליניקות האלה כדי לקבל את הסם אליו הם מכורים, ללא עלות ובפיקוח רפואי. בנוסף לכך, הם יכולים לקבל שם גם טיפול נפשי ושירותים נוספים שמיועדים לעזור למכורים להשתקם.
תפיסה של משלוח קוקאין בשבוע שעבר באלמדה. צילום: Villalobos#Corbis/Corbis via Getty Images
חשוב לציין שהדגש בקליניקות מהסוג הזה הוא עלשיקוםולא על גמילה, מתוך התפיסה שגם אדם מכור יכול לחיות חיים מלאים ותפקודיים כל עוד הוא מקבל את התמיכה שהוא צריך, גם אם זה אומר לקבל מנות קבועות של הסם אליו הוא מכור. כך למשל, המדינה מעודדת בעלי עסקים להעסיק מכורים שנמצאים בשיקום ואף מסבסדת את השכר שלהם. על אף הגישה הליברלית להתמכרות, חלק גדול מהאנשים המטופלים בקליניקות מהסוג הזה ומקבלים סמים בהן באופן קבוע, מפחיתים את השימוש שלהם לאורך זמן ורבים מהם גם נגמלים לחלוטין.
הכל טוב ויפה, אבל מה עם קצת נתונים? בבקשה –
מלהיות אחת המדינות עם שיעור שימוש הסמים הגבוה ביותר באיחוד האירופי לפני השינוי במדיניות, כעת פורטוגל היא בין המדינות עם שיעור השימוש בסמים מבין הנמוכים באיחוד.
מלבד מריחואנה וסמים שמשתייכים לקטגוריית ה-NPS(חומרים פסיכואקטיביים חדשים,כמו הממסי למשל), צריכת כל הסמים בפורטוגל ירדה מאז 2001.
מספר מקרי המוות ממנות יתר במדינה ירד ב-80%.
אחוז הנדבקים החדשים באיידס עקב שימוש בסמים בקרב כלל הנדבקים החדשים ירד מ-52% ל-6%.
אחוז האסירים שנמצאים במאסר בגין עבירות סמים ירד מ-44% ל-15%.
אבל לא הכל ורוד ויש גם לא מעט ביקורת על המודל הפורטוגלי, שלהרבה ממנה קצרה היריעה מלהיכנס הפעם. אחת הביקורות מצד פעילי מזעור הנזקים היא כי מאז יישום המודל ב-2001, תפיסת הסמים ברחבי העולם השתנה ומודלים שונים של מזעור נזקים המשיכו להתפתח ברחבי העולם. לעומת זאת, המדיניות של פורטוגל נשארה כמעט ללא שינוי, וכעת נמצאת אפילו בפיגור ביחס למדינות מערביות אחרות. על פי פעילי מזעור נזקים מסוימים, העובדה שפורטוגל אימצה מדיניות כל כך מתקדמת לפני 20 שנה משמשת עבור המדינה כתירוץ לא להמשיך ולפתח אותה. לדוגמה, קנאביס רפואי הפך להיות זמין למטופלים בפורטוגל רק ב-2018. לצורך השוואה, קנאביס רפואי אושר בקליפורניה כבר ב-1996, והמדינות הראשונות לאשר לגליזציה מלאה של קנאביס, קולורדו ו-וושינגטון, עשו זאת כבר בשנת 2012. כמובן שגם מצד תומכי המלחמה בסמים יש לא מעט ביקורת וחוסר שביעות רצון לגבי תוצאות המודל.
חנות לממכר עזרי עישון בפורטו. צילום: shutterstock
חשוב לזכור גם שאי הפללה היא לא לגליזציה, ובעיני עבדכם הנאמן היא רק צעד אחד בכיוון הנכון. סחר בסמים הוא עדיין עבירה פלילית בפורטוגל, מה שאומר שמחוץ לקליניקות למכורים, שוק הסמים עדיין לא מפוקח,עם כל ההשלכות שנלוות לכך. זה אומר שהמשטרה עדיין משקיעה משאבים רבים במלחמה בסחר בסמים, וזה אומר שהסחר בסמים הוא עדיין מקור לפעילות עבריינית ואלימות ברחובות. זה אומר גם שבמידה רבה המדיניות של פורטוגלעדיין מבוססת על דעות קדומות ולא על מדע.
אם לנסות לסכם את כל זה, מה ניתן ללמוד מהמודל הפורטוגלי?
אי הפללה של משתמשי סמים לא מגבירה את השימוש בסמים בקרב הציבור ואף יכולה לגרום לאפקט ההפוך.
שינוי מעמדם החוקי של סמים לבדו לא מספיק, הוא חייב להגיע עם שינוי באופן שבו הציבור תופס סמים ואת האנשים שמשתמשים בהם.
אי הפללה או לגליזציה של סמים חייבת להגיע עם מערך תמיכה במשתמשים עם אפשרויות שיקום וגמילה לאלו שמעוניינים בכך.
ואולי השורה התחתונה הכי חשובה – גישה חומלת ונטולת שיפוט כלפי משתמשי סמים ומכורים מטיבה אתם הרבה יותר מגישות שמבוססות על "אהבה קשוחה".
מערכות היחסים שיש לנו עם סמים הן מורכבות, וכתוצאה לכך אין שום פתרון פשוט למצב הקיים שיתאים לכל מקום בעולם. אי הפללה היא לא מושלמת, לגליזציה מלאה היא מורכבת ומלאה בסכנות, אבל אסור לשכוחשהמצב הנוכחי הוא בעצמו בעייתי מהמון בחינות, פוגע בהמוני אנשים, וגורם לבזבוז משווע של כספי ציבור. אני לא יודע איך נראה העולם שלאחר המלחמה בסמים, אבל אני יודע שהגיע הזמן שנדון בכך ברצינות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בקהילה הרב-תרבותית של שכונת ארויוס בליסבון, הישן והחדש גרים ביחד בדו קיום והגיוון נמצא בכל מקום. לאורך שדרת אלמירנטה רייס והעורקים המסתעפים ממנה, תוכלו להסתחרר מגלריות באוויר הפתוח (כמו מגרש הכדורסל במארטירס דה פאטריה, שהומצא מחדש בידי האמן האורבני אקאקורלאונה). תוכלו גם לטעום שם את כל קצוות העולם, מהדים-סאם הטוב בעיר ב"גראנדה פאלאסיו הונג קונג" ועד למטבח מקסיקני משובח ב"אל טאקו צ'ינגון". תוכלו להשכיל את עצמכם באחד ממרכזי התרבות הרבים בשכונה, לגלות אוצרות היסטוריים כמו הספריה העירונית העתיקה והניאו-קלאסית של סאו לאזארו. סגירתה הזמנית של תחנת המטרו ארויוס לא הוציאה את הרוח ממפרשי השכונה: פשוט תרדו תחנה אחת קודם או שתשכירו קטנוע ותגלו את השכונה על שני גלגלים. ולא חסר מה לגלות.
לאכול: התור הכי ארוך בליסבון מדבר בעד עצמו.Ramiro המוערכתהייתה ונותרה אחת ממסעדות פירות הים הטובות בעיר. תערמו צדפות, קלפו שרימפס, חלקו צלחת האם, חסלו סרטן ממולא, תבלעו את סנדוויץ' הפרגו המפורסם ותרוקנו כמה בירות.
לשתות:קאסה אינדיפנדיינטה, הממוקם בארמון מהמאה ה-19, הוא הבר שהחזיר את השכונה למפת חיי הלילה של ליסבון. המקום אינו רק בר אלא משמש גם כמרכז תרבות ואמנות ומכיל מסעדה והופעות חיות.
לעשות: מתערוכות וירידים עד להצגות והופעות חיות, הכל יכול לקרות במרקאדו דה קולטוראס, חלל רב שימושי במרקאדו דו פורנו דו טייולו. בשנת 2021 יצטרף אליו שכן חדש במבנה שיאכלס את מרכזי התמיכה העירוניים לקהילת הלהט"ב ומיעוטים אחרים.
לישון:מלון נייה ליסבואהממשיך לערום פרסים הודות לחותם האקולוגי שלו. הוא יעיל אנרגטית, ממחזר כל מה שאפשר ומציע אופניים חינמיות לאורחיו. מסעדת המלון, ויוה ליסבואה, מגישה תפריט ים תיכוני עונתי ממיטב התוצר המקומי.להזמנת חדר במלון
והמקומיים אומרים:"יש המון יוזמות עצמאיות בשכונה, צעירים, אמנים ואנשים מכל העולם. זו שכונה שפעם אנשים חששו להיכנס אליה, וכיום היא המרכז הרב-תרבותי והדינמי של ליסבון".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אף אחד לא אוהב תיירים, בעיקר תיירים לא אוהבים תיירים. ב־2018 התרוצצו ברחבי העולם יותר ממיליארד תיירים והם רצו רק דבר אחד: לא להיות תיירים. רק לא להיות תיירים. כי תיירים, כידוע, הם צורת קיום עדרית וקולנית, אבודה תמיד וחסרת מושג. אנחנו לא כאלה. אנחנו רוצים להכיר את המקומות של המקומיים, לישון במיטות של המקומיים, לאכול את האוכל של המקומיים. אנחנו רוצים להרגיש כאילו השכונה בברלין שהשתקענו בה לשבוע היא השכונה שלנו. אנחנו רוצים להכיר את הסודות המקומיים, את העיר הסמויה מעין, את החוויה שתיירים אינם חווים.
הבעיה היא ש"אנחנו" זה בעצם כולם, והאמת היא שאין יותר סודות, לא באמת. אין סוד אורבני שכמה שעות של חפירות בגוגל לא יחשפו. עם גוגל מאפס בכף היד, אין יותר ללכת לאיבוד בעיר זרה. עםAirbnbבכיס, כל שכונת ג'נטריפיקציה תוססת בעולם יכולה להיות השכונה שלנו. סך כל הידע האנושי, המסתכם בשלל אפליקציות, יכול לסייע לנו לאתר בשניות את המסעדה והבר והמועדון הכי לוהטים בסביבתנו גם ללא כל הכנה מוקדמת. אם כולם יכולים לקבל את "החוויה המקומית", היא הופכת לעוד מתקן בפארק השעשועים של החיים.
אנחנו תיירי אלגוריתם, לא טובים בהרבה מהורינו ששוטטו בעיניים פעורות בטיימס סקוור עם מצלמה ענקית על הצוואר וחולצתI<3NY, ואנחנו רוכשים חוויות תיירותיות שהונדסו טכנולוגית כך שייתנו לנו את התחושה שאנחנו לא כמו התיירים "ההם". אבל אנחנו כן. ההבדל המרכזי, וזה אולי הכי חשוב, הוא שכיף לנו בטירוף. משימות תיירותיות שבעבר היו דורשות משאבים נפשיים אינסופיים הפכו לפעולה קלילה שאפשר לבצע תוך כדי שהות ביעד הנבחר, כמעט באותה נונשלנטיות שאנחנו מורגלים לה בבית. כל העולם פלורנטין פינת סמטת הר סיני.
לא תתפסו אותנו עומדים בתור ללובר או מתרגשים למראה הביג בן, אבל אנחנו יכולים להרצות לכם באריכות על הקינוחים הכי שווים בברלין, חנויות הווינטג' הכי מגניבות באמסטרדם, הטאפאס הכי חדשני בברצלונה והמסיבות הכי מקורחנות באיביזה. אירופה הסודית שלנו אינה סודית כלל, כל אחד יכול למצוא אותה, אבל בשביל זה צריך לחפש ולמי יש כוח לחפש? לאף אחד. שלחו לינק, באימא שלכם. וכך במקום להסתובב בעולם עם מדריך לונלי פלאנט עב כרס, אנחנו משוטטים בו חמושים בלינקים "הכי טובים" מהסוג שאתרTime Outהמתחדש עמוס בהם. כנסו כנסו, לפחות חסכנו נייר.
)ירון טן ברינק)
פורטו
Guindalense Football Club
זה לא מה שאתם חושבים. הבר התחיל במקור כמקום מפגש לאוהדי כדורגל, אבל היום הוא אחד מהמקומות הכי מגניבים ונחשבים בעיר. הבר, הממוקם בשכונת Fontainhas, הוא מקום של מקומיים. יש בו מסיבות מעולות, הבירה באירו והמוזיקה טובה. כיף שגילינו אותו.
Escada dos Guindais, 4000-279
https://www.instagram.com/p/Bwt8rhGBDXs/
נקודת התצפית Virtudes
אחת הנקודות היפות לראות בהן שקיעה בעיר, מעל נהר הדורו. זה מקום אליו מגיעים המון חבר'ה מקומיים ורק לאחרונה תיירים מתחילים לגלות אותו. מי שרוצה להרגיש אווירה מקומית או להכיר צעירים שחיים בעיר צריך לסמן את היעד הזה.
מסעדה עם אוכל איטלקי ברמה גבוהה מאוד, אבל מה שהכי חשוב הוא שמדובר במסעדה שאליה מגיעות הרבה משפחות איטלקיות לארוחת ערב. יש מעט מאוד תיירים שמבקרים שם והרבה מקומיים, אז האווירה אותנטית.
אוסף פרטי בתוך בניין מגורים רגיל שהוסב לתצוגה במרכז העיר, עם כניסה חינם. הפוקוס של האוסף הוא על אמנות אסלאמית, עם שלוש קומות שלמות רק עבורה. מדובר ברמה גבוהה של מחקר, ארכיון, הנגשה, אוצרות והצגה של אוסף היסטורי, והכל יפה כל כך – כמו קורס מזורז בהיסטוריה של האסלאם. המקום הוא גם דוגמה קלאסית לתרבות הציבורית הדנית: מוסד שברור שנשפך עליו הר של כסף ותשומת לב, אבל הכל בו קטן וצנוע, בדיוק במידות הדרושות ולא יותר מזה.
אין סודות באמסטרדם. הסודות הכי גדולים של העיר נחשפו כל כך הרבה פעמים בידי כל כך הרבה תיירים שזה קצת כמו לחפש סודות בדיסנילנד. אבל מחוץ לעיר, מרחק שעה של דיווש אופניים נמרץ צפונה, נמצא הפארק הלאומי של אגם ה־Twikse הצונן, מקום שבו רגל תייר לא דרכה ואתר מושלם לפיקניק, קמפינג וטבילה הגונה בימי החמסין של יולי ואוגוסט.
כולם מכירים את הוונדל פארק. מעטים מכירים את הבונקר שמתחתיו. הוא נבנה ב־1947 כמקלט אטומי ציבורי, אך כבר בפיפטיז הפך למרכז תרבות צעירה, בסיקסטיז הופיעה בו להקה אנונימית יחסית בשם פינק פלויד וכעבור שנים של הזנחה וכשלונות הפך ב־2011 למרכז מרשים של תרבות פאנק ונויז, אמנות, יוגה ומדיטציה המתופעל כולו בידי מתנדבים ללא מטרות רווח. הכניסה תמיד חינם, תרומות מתקבלות בברכה.
Hearth
מסעדה צמחונית עם אפשרויות טבעוניות. היא אמנם נמצאת בשוק אלברט קאופ המפורסם אבל אינה מוכרת מאוד. המקום ירוק ומלא באור, כיאה למסעדה ששמה הוא שילוב בין "לב" ל"כדור הארץ" ושמה דגש משמעותי על אקולוגיה.
בר מקומי שאליו תושבי האזור מגיעים לתפוס צ'יל בימים החמים. המסורת היא של ישיבה על גדות המים או על רהיטי יד שנייה ומדי פעם לקפוץ למים להתרענן. הספוט הזה רחוק מהמרכז המתויר ועל כן אהבנו אותו כפליים. תוכלו גם לאכול שם תוך כדי כל העיסוק הזה בשמש, מים ואנשים יפים מהולנד.
Dijksgracht 4, 1019 BS
Skate cafe
בר־מסעדה שווה מאוד. בפנים יש חצי בריכה של סקייטבורד ובחוץ מגרש קטרגל קטן. כל לילה יש שם אירוע אחר והמוזיקה מגוונת.
Gedempt Hamerkanaal 42, 1021 KM
Loetje
הסטייק הכי טעים בהולנד. כל המקומיים יודעים את זה, התיירים פחות. זאת רשת שהתחילה עם סניף אחד קטן וגדלה, ובכל זאת כולם מגיעים לכבוד הסטייק שלהם עם הרוטב המעולה.
Stationsplein 10, 1012 AB
Ton Ton West
שימו לב: זה מידע מהפכני שיכול לשמש אתכם לדייטים א־לה קומדיה רומנטית. מדובר בבר שנמצא בתוך הווסטרפארק במערב העיר וכולל משחקי ארקייד כמו הוקי אוויר או משחקי יריות למקרה שהדייט מסלים. האזור עצמו מלא בברים ומסעדות שתיירים לא מכירים.
Polonceaukade 27, 1014 DA
Kartika
מסעדה אינדונזית מקסימה. לא ברור אם האנשים שטסים לאמסטרדם לעשן יודעים את זה אבל המטבח ההולנדי מושפע מהמדינות שהולנד כבשה בתקופת תור הזהב הקולוניאלי שלה. ההולנדים לוקחים טייק אוויי של המטבח הזה כמו שאנחנו רגילים להזמין הביתה קוסקוס או חריימה כשאיפה לחיים חמימים יותר.
Overtoom 68IV, 1054 HL
Kure Jan Strand
פארק נחמד בצפון העיר. בכלל, צפון אמסטרדם כמעט אינה מוכרת לישראלים. יש באזור הרבה פארקים יפים ויש מצב שהפארק הזה הוא היפה ביותר שבהם.
Noorderlaaik 1, 1511 BX Oostzaan
Café Brecht
בית קפה/בר ממש במרכז העיר בהייניקנפליין, אבל איכשהו רק המקומיים מבלים בו. זה מקום אדיר עם שיק של סלון גרמני, קומפלט עם נקניקיות שמנות וגבינות מסריחות ומשקאות אלכוהולים מיוחדים שנגנבו מתרבויות חמות יותר כמו סנגל. הם מכניסים למוסקו מיול שלהם מלפפונים והרבה ג'ינג'ר ומגישים קוקטיילים מרעננים של סודה, אשכולית אדומה ורוזמרין, לצד קומבינציות מפתיעות עם אגוז מוסקט ומי זהר.
Weteringschans 157, 1017 SE
Hortus Botanicus Vrije Universiteit
גן בוטני קטן וחינמי שממוקם סמוך לאוניברסיטה ולבית חולים, אבל גם קרוב לתחנת Zuid. יש בו גן יפני, חממות של צמחייה מדברית וטרופית, שבילים קטנים ונפלאים בין במבוקים ופעמוניות, והוא מוקף מים. במרכז הגן יש מדשאה עם מזרקה קטנה והרבה לונגים שאפשר להיזרק עליהם ביום שמשי. זו פנינה מיוחדת מאוד באמצע אזור קצת יותר מסחרי של העיר, אז זו הפוגה ברוכה. לוקח לפחות 45 דקות לראות הכל, אז אף על פי שהשטח קטן, השיטוט בהחלט מוצדק.
חנות ענק שמספקת כמה צרכים במקביל, כך שלא חייבים להחליט אם רוצים לקנות מתנות מפוצצות סטייל או לשבת לאכול ולהירגע. הקפה מעולה, המנות טעימות, החנות כוללת חפצים שווים לבית, ויש אפילו מרפסת כיפית לרבוץ בה.
Tempelhofer Ufer 1, 10961
Hallesches Haus
Holzmarkt Pampa
מקום מדליק על הנהר ומהבחינה הזאת הוא כמעט כמו בילוי בחוף ים. יש שם מאפייה, בר וחצר קהילתית, אווירה טובה והופעות חיות. בימי שבת הם גם מקיימים שוק. מקום מושלם להתרווח בו, לשבת על קצה הנהר עם ספר או עם פיצה (או עם שניהם) וליהנות מהנוף.
גינה קהילתית שיש בה גם שוק פשפשים חמוד ושסמוכה לחנות יד שנייה ובר. אם כל זה לא הדליק אתכם יש שם גם דוכן תירס. אם אתם אנשים של ירוק בעיניים, עציצים ועצים ומחפשים חוויות פשוטות של טבע עירוני זה בדיוק המקום בשבילכם.
Prinzenstraße 35-38, 10969
Modulor
חנות יצירה עצומה לאמנים עם פוטנציאל רכישות שווה במחירים זולים. אפשר גם למצוא שם אביזרים ודברי נוי מדליקים לבית. זה כאילו יולטה מכיכר מסריק ואיקאה עשו ילד, רק שזה בברלין. אנחנו רוצים הכל ומייד.
Prinzenstraße 85, 10969
ZAZZA Kaffeehaus
קפה מעולה ובראנץ' מטריף לאנשים עם עיניים גדולות ואפילו נעים לשבת בחוץ. אם תהיו ילדים טובים אולי גם תקבלו את הביצה הקשה שלכם עם ציור משעשע על הקליפה. אם תסתכלו סביב ותלכו קצת באזור תמצאו עוד בתי קפה היפסטריים, אם אתם בקטע של סבב קפה בלתי נגמר בעיר.
Schönleinstraße 7B, 10967
https://www.instagram.com/p/BxmsrDco_2S/
House of Small Wonder
המקום הזה מספק ארוחות בוקר שהן בגדר המלצת חובה. מאפים ופירות טריים ויפים, עוגות, סנדוויצ'ים וביצים עלומות. אם חשקה נפשכם בארוחה אחרת ביום אפשר גם לאכול שם ארוחת צהריים או ערב, לא נשפוט אתכם.
Johannisstraße 20, 10117
DUDU
כל זמן הוא זמן סושי, בטח במסעדת הפיוז'ן האסייתית הזאת. סגנון הישיבה הוא בשולחנות ארוכים והעיצוב ניטרלי, נקי ועושה חשק. תמצאו שם גם מרקים, ראמן, סלטים אסייתיים וקוקטיילים, כי כל זמן הוא זמן קוקטייל.
המקום הזה לא ממש מתחבא, אלא אם להיות בשרלוטנבורג זה להתחבא. אבל בעיר מפוצצת באמנות והיסטוריה גרנדיוזית, מוזיאון שמוקדש כולו לצילום הוא בשורה מרעננת.
Hardenbergstraße 22-24, 10623
Caseta de nines del Putxet
בית קטן משובץ באבני פסיפס צבעוניות שנבנה בסוף המאה ה־19, שממנו אפשר ליהנות ממראה העיר, בקרבת Jardins de Mercè Rodoreda. כל האלמנטים המקוריים נותרו בעינם, והמקום מטריף במיוחד לילדים, אבל לא רק.
Quinto Cuarta
מסעדה סודית במיטב הטרנד – לא תמצאו באינטרנט כתובת ולא תפריט, אבל אם תשלחו מייל ליזם הפרויקט אלסנדרו קסטרו (quintocuartabcn@gmail.com), שיוצא בכל בוקר לקנות מצרכים כדי להכין מעדנים איטלקיים כיאה למוצאו הסיציליאני, אולי תקבלו הזמנה לארוחה.
לונדון
Pleasant Lady
בדוכן הזה בסוהו מוכרים קרפים סיניים מלוחים העונים לשם Jiang Bing. מדובר במנת רחוב אהובה בצפון סין, שמהווה ארוחת בוקר פופולרית, ומשלבת בין טעמי ביצה מטוגנת, רוטב בוטנים, עשבי תיבול ומילוי בשרי מעניין. טעימה ממכרת ומיוחדת.
23 Greek St, Soho, W1D 4DZ
Homeslice Neal's Yard
אחת הפיצריות המיוחדות בלונדון נמצאת בסמטה האינסטגרמית Neal's Yard בקובנט גרדן. הפיצה נאפית בתנור לבנים אמיתי. מומלץ לבלוס לצד בירה קרה ולא לשמור את הסוד לעצמכם כי כל מי שטעם היה אסיר תודה פלוס.
13 Neal's Yard, WC2H 9DP
Nautilus
בשכונה צפונית, באזור לא מתויר, חבויה כפנינה מסעדת פועלים שמתמחה בפיש אנד צ'יפס. העיצוב פשוט, השולחנות מעץ, ומסביב סביר שתתקלו בתושבי השכונה.
27-29 Fortune Green Rd, West Hampstead, NW6 1DU
התעלה בקינגס קרוס
על גדת הריג'נטס קנאל כמה מאות מטרים מתחנת קינגס קרוס קם לא מזמן מרכז בילוי באתר תעשייתי ישן בשם Coal Drops Yard. האווירה יאפית מאוד והמקומות שנמצאים שם הם לא שוס גדול, אבל ליד הגשר שעובר מעל התעלה יש מדרגות רחבות שעליהן יושבים מדי ערב לונדונים שסיימו לעבוד עם בירה וצופים בברווזים שטים לאטם. שווה יותר מעוד בילוי בפאב בריטי רגיל.
Stable St, Kings Cross, N1C 4DQ
(צילום: Getty Images)
Pages
חנות ספרים מוקפדת ומהממת שמורכבת אך ורק מספרים של סופרות ומשוררות. אם זה נשמע לכם מוגבל זה מעיד רק עליכם, והשיטוט במדפים הוא חוויה חשובה בעיקר לגברים.
5 Cheshire St, E2 6ED
House of Dreams
ברחוב בעל מראה רגיל לחלוטין במזרח דליץ' נמצא בית חימר משונה. האמן סטיבן רייט שאחראי על עיצוב המקום מממש בו את הקונספט "האשפה של אדם אחד הוא האוצר של אדם אחר". קירות המקום מכוסים באינספור דברים שהוא אסף – מבובות נטושות עד במכסים של עטים, שביחד יוצרים פסיפס קיטשי מרהיב שפתוח להנאת הציבור רק מספר ימים בכל שנה.
מבחוץ הבית הזה נראה כמו כל בית אחר ברחוב לא מרשים במיוחד בלונדון, אבל כניסה אליו תשאב אתכם היישר לתקופה הויקטוריאנית. פנים הבית כמעט לא השתנה מהתקופה שבה גר בו המאייר אדווארד לינלי סמבורן שחי שם עד שלהלך לעולמו ב-1910. דורות שגרו שם אחריו כמעט ולא עשו שינויים ואפילו לא זרקו את הניירת המשפחתית שהושארה. עדות חייה לאסתטיקה של מעמד הביניים בקנסינגטון באותה תקופה.
18 Stafford Terrace, Kensington, W8 7BH
https://www.instagram.com/p/BxfmzGHAJLA/
סידנהם היל ווד
אפילו בשיא הקיץ, כשכל פיסת דשא ירוקה כבר נתפסה על ידי לונדונים צמאי שמש, עדיין ניתן למצוא מקומות שקטים, כמו הדונם הזה של חורש צפוף עם שבילים מצטלבים, שהוא השריד האחרון ליער העתיק שכיסה בעבר את כל שטחה של לונדון. אם נכנסים עמוק מספיק אל תוך היער, נתקלים במה שנבנה כדי להיראות כמו שרידי מבנה וויקטוריאני.
ורשה
Pardon, To Tu
בר מיוחד שמשלב אירועים תרבותיים בתחום המוזיקה, סדנאות לילדים, מפגשי קריאה, מופעים, חנות ספרים, חנות תקליטים וחנות יין.
Aleja Armii Ludowej 14, 00-637
https://www.instagram.com/p/BipeqDnB8JA/
Bliżej – Klubokawiarnia
מקום חדש יחסית שמשלב קפה אוכל ואירועים תרבותיים. כדי להגיע אליו צריך לקחת רכבת תחתית כי הוא לא ממוקם בלב העיר. במקום יש הקרנות קולנוע באוויר הפתוח, חצר עם כיסאות נוחים ושמיכות ובעיקר הרבה מקומיים מגניבים. התפריט הוא – הפתעה – בסגנון מזרח תיכוני ומתאים גם לצמחונים.
בית קפה שממוקם בגטו קרקוב, במה שמוכר בשם כיכר הכיסאות. למרות המיקום באתר מורשת מוכר, קל לפספס את בית הקפה הזה כי הוא קטן. מדובר בבית קפה מקומי סטנדרטי אבל אפשר לבלות בו עם מקומיים בזמן שאלו קוראים את העיתון שלהם, מדברים ביניהם או עובדים על הלפטופ.
Plac Bohaterów Getta 2, 30-547
Forum Przestrzenie
מתחם מדליק שהוקם בתוך מלון פורום שהוקם בתקופת הקומוניזם וננטש מאז. למה פורום? כי הוא מורכב מחללים שונים, בהם בר, בית קפה עם אוכל לא יקר מדי ואזור עם חצר תחת כיפת השמים. יש שם הופעות, שוקי אוכל, אירועי אופנה ועוד. זה המקום ללכת אליו אם אתם סקרנים לגבי מה עושים מקומיים בקרקוב.
כמו בתל אביב, גם בפריז כמעט לא נותרו ברים הנאמנים לפורמט השכונתי המקובל – רק שתייה, תקלוטים חובבניים של הלקוחות הקבועים, ולעתים אדם או שניים שמופיעים עם גיטרה ומיקסר לעיני ארבעה אנשים. במובן הזה הפופ אין הוא דינוזאור ותיק ונדיר בעיר, שכן הוא שורד בתצורתו האינטימית בלב פריז מאמצע שנות ה־90 ומעולם לא הוכתר כ"מוסד" ולא הכניס לתפריט אפילו צ'יפס. הבירה (תוצרת המקום) לא יקרה, ומסורת קבועה של במה פתוחה בימי ראשון תציל כל דייט נבוך בזכות חוסר המודעות העצמית של אחרים.
105 Rue Amelot, 75011
Lavomatic
הבר הזה מתחבא בתוך מכבסה. איך זה פועל? אחת הדלתות של מכונות הכביסה במקום היא בעצם דלת לבר אליו עולים במעלה מדרגות. מה? כן.
30 Rue René Boulanger, 75010
L'Épicier
בר שממוקם בתוך מכולת עם מוצרי מזון של מהגרים כמו קוסקוס, תבלינים, קופסאות שימורים או סולת. עדיין יש לקוחות שקונים שם מוצרים רגילים בלי לדעת את הסוד שהמכולת הזו שומרת. כדי להגיע לבר צריך לדחוף דלת סתרים מיוחדת במדפים של הקוסקוס. יא מאמא.
24 rue Notre Dame de Nazareth
Baranaan – Cocktail Bar & Restaurant
אם לא מיציתם את הקונספט של ברים בהסוואה, הבר הזה חבוי בתוך מסעדה הודית וצריך להיכנס לשירותים כדי למצוא את הכניסה שלו, שמדמה כניסה לתוך קרון רכבת נוסעת בהודו. לא התגעגענו לנסיעה ברכבת הודית אבל אם נשיג מזה קוקטייל שווה אז סבבה.
בר שכונתי שמנוהל על ידי אלג'יראים ותוניסאים מתוקים שמוכר בירה והמבורגר בזול, זול מאוד. תביאו איתכם תמונת פספורט אם יש לכם חשק להטביע חותם בפריז כי קירות המקום מלאים בתמונות של האנשים שביקרו בו.
מסעדה סינית פשוטה וטובה שמתמחה בנודלס. האוכל זול, טעים וטרי והנראות של המסעדה מזכירה את המקומות הסיניים בתל אביב. כיף גדול.
95 Rue Beaubourg, 75003 Paris
Pigalle Basketball
נשמע כמו המלצה תמוהה, אנחנו יודעים, אבל מדובר במגרש כדורסל צבעוני ומרהיב ביופיו, סמכו עלינו. אז אם בא לכם סטורי חמוד תעברו שם, מה אכפת לכם.
17 Rue Duperré, 75009
(צילום: Getty Images)
Miss Ko
מסעדה אסייתית שאפשר להתפנק בה על קוקטיילים מיוחדים ועל מנות אסייתיות מעולות. זהירות! לא לגלול יותר מדי את התמונות בפיד הפייסבוק של המקום, זה גורם לריור קשה.
גינה שנמצאת מאחורי הסקרה קר, בסמוך לכרמים של מונמרטר, שהייתה בעבר חלק מאדמה חקלאית זנוחה שהשתלבה חזרה אל הטבע. עצים, צמחים ופרחים נשתלו והתפשטו במקום באופן עצמאי, הרבה לפני שעיריית פריז החליטה ב-1987 להפוך את פינת החמד לגינה רשמית.
17 Rue Saint-Vincent, 75018
מוזיאון זאדקין
אחד המוזיאונים האינטימיים והסודיים ביותר בפריז, שמציג גם שפע של אומנות מודרנית. במבנה, אשר במקור היה ביתו של האמן הרוסי הקוביסטי אוסיפ זאדקין והוסב למוזיאון ב־1932, נותרה הרוח של האמן ואשתו הציירת ולנטין פראקס שחיו שם למעלה מ־40 שנה.
חנות יד שנייה עם מותגים ותיקים במחירים נוחים. החנות נקייה, נעימה ומסודרת ולחובבי הז'אנר יש פוטנציאל למצוא שם בגדים שווים.
Hornsgatan 75, 118 49
Hornstulls Strand
מדשאה ליד הים ונקודת תצפית נהדרת לבלות בה. המקומיים קוראים לה חוף – נו טוב – וכשמזג האוויר טוב הם מתארגנים על יין וגבינות ועושים שם פיקניק מהבוקר עד אחר הצהריים. בול למי שמחפש וייב מקומי.
מקום חמוד, מואר ומתוק לארוחות בוקר או לעצירת קפה אם אתם בסיבוב שופינג. אפשר למצוא שם ברוסקטות שוות, ביצים עלומות, מיץ סחוט, סלטים ומתוקים שכיף להתפנק עליהם בבוקר (או בכל שעות היום).
כבר כשליסבון ניבטה מולנו דרך החלון בעת הנחיתה, הייתה לי הרגשה שאני הולך לאהוב את פורטוגל. רוחי הייתה עולצת, לא רק בגלל הבירות והקוניאק שגמענו כל הדרך במחלקת עסקים של בריסל איירליינס. יש משהו בקצב הפורטוגלי הזה שמכניס אותך לרוגע ולשלווה, שלא לומר עצלות. הם באמת עצלנים, הפורטוגלים. אבל באיזה חן הם עושים זאת. אומה של שתיינים שפשוט שובה את לבך. למשל, כך נתבשרנו, בפורטוגל יש חוק שלפיו משקה שמכיל יותר מ־40 אחוז אלכוהול אסור שיוחזק במקפיא, כי "ככה אנשים לא מרגישים את האלכוהול ושותים יותר מדי", כפי שהסביר לנו מלצר מקומי לנוכח פליאתנו מדוע בכל בר או מסעדה איננו מוצאים וודקה קפואה. איך אפשר שלא להתאהב בפורטוגלים האלו.
שמונה בבוקר, ובשוק בקושי יש דוכן וחצי פתוחים. בהתחלה זה מרגיז, אחר כך אתה לא יכול שלא לתהות: מי בעצם האידיוט – אנחנו? הם? למה לעזאזל צריך לעבוד כל כך קשה? מה יקרה אם טיפה ננוח ונהנה מהחיים כמו אחינו בפורטוגל? אבל למה לנו פוליטיקה עכשיו. אחרי הכל רק נחתנו בליסבון, והנה אנחנו כבר בדרך לפורטו.
בפורטו ביקרנו את משפחת סימינגטון, ככל הנראה המשפחה החשובה ביותר בתעשיית הפורט. בבעלות סימינגטון – משפחת סוחרים בריטית במקור, כמו כמעט כל בתי הפורט – 27 קווינטות (ככה מכונים היקבים בפורטו) והם חולשים על 33 אחוז משוק הפורט פרימיום.
״לא קבענו לארוחת צהריים?״, שאל המארח לבוש החליפה במבטא בריטי כבד, המום לנוכח הופעתנו בג׳ינס (המכובדים מבינינו), שורטס וכפכפים. "זה מקום פורמלי מאוד, הכניסה רק בחליפות ועניבה", הוא הסביר, ואנחנו הבנו שכנראה לא ירדנו לפרטים הקטנים של המייל המקדים שקיבלנו. כבר היינו מוכנים לוותר על ארוחת צהריים מעונבת לטובת בירה ואוכל שמלכלכים איתו את הידיים, אבל המארח כבר הודיע ברוב סיפוק כי הוא הצליח לכופף את החוקים, ונוכל להיכנס לבית המסחר הבריטי גם בטי שירטס.
יינות פורט
בית המסחר הבריטי, בניין מכובד וחשוב בהיסטוריית המקום, שוכן לשפת נהר הפורטו. במקום היו מתקיימות פגישות חשובות וממנו, לאורך הנהר, נשלחו שלל סחורות לרחבי אירופה. כיום הבניין היפה משמש למיני נשפים ופגישות, והוא בעיקר עדות חיה לאימפריה שפעם שכנה כאן. מדי יום רביעי נערכת פה ארוחת צהריים מפונפנת לחברי הגילדה, ולמזלנו – הטוב או הרע, עד היום אני לא יודע לומר בוודאות – כך העברנו את צהרי יום רביעי שלנו, חמישה ישראלים בטי שירטס ועוד חמישה פורטוגלים־בריטים בחליפות מעונבות, בארוחה עם הרבה טקס בישבן, כולל המשחק הקבוע בסופה: לצד גבינת סטילטון טועמים פורט "על עיוור", וכל יושבי השולחן צריכים לנחש מאיזו שנה הוא ומאיזה יקב. חבל הארץ הזה הוא אזור היין הראשון בעולם אשר זכה לכינוי מקור מעוגן בחוק, כלומר רק יינות המיוצרים בפורטו ובשיטה הספציפית הזאת רשאים להיקרא "פורט". הענבים גדלים מערבה משם, בעמק הדורו.
תהליך הייצור של הפורט ייחודי: רק אחרי שהם נבצרים, נסחטים ואחר כך מחוזקים בכוהל ענבים (הוספת האלכוהול מתבצעת באמצע תהליך התסיסה שהורג את השמרים, כך שביין נשארת מתיקות טבעית של הענבים ואחוז האלכוהול עולה לסביבות 18־20 אחוז), הם מגיעים לפורטו ומתיישנים בה שנים רבות בחביות אשר נמצאות במרתפים מתחת לפני המים, מה שמבטיח טמפרטורות קבועות ונמוכות גם כשבחוץ 35 מעלות. הסיבה המקורית לשיטה זו הייתה נוחות האחסון ושילוח החביות במורד הנהר, אך מהר מאוד הבינו כי התנאים הייחודיים עושים רק טוב לנוזל המרוכז הזה.
גם מי שאינו חובב יין מושבע ייהנה מטיול בפורטו היפה, שבתיה מחופים אריחי שיש – דרך יצירתית להתמודד עם הלחות הגבוהה העולה מן הנהר. היקבים מסבירי פנים ומלאי אטרקציות: ב־warre's, למשל, פגשנו בחבית הפורט הגדולה בעולם; 133,568 ליטר (כ־2.5 מיליון כוסות). היין עצמו מתוק ומרוכז, ואני לא מכיר אדם שייסרב לכוסית קטנה של פורט בסיום ארוחה, בייחוד לצד גבינת סטילטון בשלה או קוביית שוקולד מריר איכותי. המחירים נמוכים, האנשים עצלנים ורגועים, האוכל טעים ואין שום מירי רגב. אני כבר הגשתי בקשה לאזרחות.
חמישה יינות פורט מומלצים
Warre's Otima 10
פורט טאוני המיושן עשר שנים, עם ריחות פרי טרי, רענן ואלגנטי. יופי של פורט דווקא לפתוח איתו ארוחה.
119 ש"ח ל-750 מ"ל
Dow's LBV 2009
פורט עשיר, מלא וכבד למדי, עם שלל פירות יבשים באף ובפה. ילך נהדר עם חתיכת גבינה כחולה טובה לצדו.
115 ש"ח ל-750 מ"ל
Dow's Nirvana
פורט קליל יחסית שיוצר בשיתוף פעולה עם יצרן שוקולד בלגי כדי להיות המלווה המושלם, והוא אכן כזה. כוסית קטנה, פרלין שוקולד מריר איכותי בצד, וכל סוף של ארוחה משתדרג פלאים.
95 ש"ח ל-500 מ"ל
Graham's Tawny 30
כאן כבר מדובר בפורט שהתיישן 30 שנה, מה שאומר שקפצנו לליגה של הגדולים. חמצון עדין ואגוזיות בפה וטעם של אפרסק מיובש. משקה מורכב ואלגנטי לחובבי פורט אמיתיים.
740 ש"ח ל-750 מ"ל
Dow's Vintage 1985
יינות פורט יודעים להתיישן כמעט לנצח. אלו יינות הזקוקים לזמן יישון ארוך בבקבוק – צריך להמתין 20 שנה לפחות כדי ליהנות באמת מאיכותם. היין הזה עדיין צעיר, עם שלל פירות יבשים באף, ירקרקות מרעננת של אקליפטוס ומנטה, אלגנטי, ארוך ומורכב. פינוק מענג.
649 ש"ח ל-750 מ"ל
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
