כמה אנחנו אוהבים לטוס למזרח. מזג האוויר הטרופי למחצה, השלווה והנוף עוצר הנשימה, התרבויות המיסטיות ובעיקר – הטעמים. הו הטעמים, אלה שמסחררים את החיך שלנו במורכבותם ובשונותם, אבל הכי חשוב – מסמלים עבורנו את החופש. והנה, מתחת לאף, בין סמטאותיה של שכונת נווה שאנן צמחה לה קהילה מדהימה של מהגרים ממגוון מדינות אסיה שבצניעות ואהבה מביאים את המזרח הרחוק למזרח התיכון. האנשים והאווירה לגמרי שם, הנופים קצת פחות, והטעמים – הו הטעמים! אז יאללה, קחו את הפאוץ' ובואו לסיור קולינרי באסיה הקטנה בשכונת נווה שאנן (ועל הדרך, אל תשכחו להרחיב אופקים עםמדריך אמנות הרחוב שלנו).

1. מתחילים בהודו ונפאל: גורקה קיטשן

בנקודה הזו כל חובב אוכל הודי חייב לבקר. גורקה קיטשן היא מסעדה שהוקמה על ידי מהגרים מהודו ונפאל (בעבר היה גם שילוב טורקי), שמביאים את הטעמים והאווירה הביתית שלהם לכאן, ומזכירים לנו נשכחות מטיולים ארוכים ורחוקים. בכניסה למסעדה יפגוש אתכם צוות אדיב וחייכן שיפנה אליכם באנגלית, ויגיש לכם תפריט עמוס במגוון עצום של מנות כיאה למטבחים המפוארים הללו. האוכל כאן הוא משמח, מלא בטעמים ותבלינים עזים, ובמנות החריפות כאן אף אחד לא ירחם עליכם. לשמחתכם.

אז מה אוכלים כאן? היריעה קצרה מלהכיל אבל פאני פורי ופאפאדם למיניהם, מגוון עצום של מסאלות, תבשלי קארי עמוקים, מנות ביריאני עשירות, סמוסות פריכות ועוד ועוד ועד. המנות כאן יחסית גדולות ומפנקות והמחירים ממש ממש נוחים. כשתסתכלו סביבכם תמצאו את תושבי השכונה מהודו ונפאל (ולא מעט פודיז סקרנים) שבאים אחרי העבודה כדי להיזכר בטעמים מהבית שלהם ולהרגיש הכי קרובים אליו.
ראש פינה 16

2. ממשיכים לסין: הסינית בנווה שאנן 26

במדרחוב נווה שאנן הצבעוני והקוסמופוליטי נמצאת המסעדה הסינית, שהיא אחת הותיקות בשכונה. המסעדה הזו עברה כמה וכמה גלגולים ובעלים, בגרסה הנוכחית תמצאו במטבח את ג'קי טבח סיני מסור וקפדן, מאסטר אמיתי בהקפצה על ווק. לראות ולהתפעל. התפריט כאן נמצא על הקיר המרכזי של המסעדה, אותו מעטרות עשרות תמונות של מנות סיניות, שעל רובן הגדול כנראה לא שמעתם. אגב, כחלק מהמיקרוקוסמוס בשכונה, את הקיר הזה מעטרות גם תמונות של מפורסמים ישראלים שבאו לאכול.

המטבח הסיני הוא המטבח הוותיק ביותר מהמטבחים האסייתים הנוכחיים, טעמיו עמוקים וארוכים, כאלה שהתפתחו במשך אלפי שנים. והטעמים הללו, בשונה מהמסעדות הסיניות המתוקות של שנות התשעים, באים כאן לידי ביטוי. אחד הביסים המומלצים כאן הוא באן רך שמכיל תבשיל חזיר ג'וסי מלא בטעמים מעוררי מחשבות. הבאן הענק (והממש זול) הזה מוגש הישר מהסטימר, ואם תרצו לקחת טייק אווי תקבלו אותו בתוך שקית ניילון. נוסטלגיה מהטיול במזרח או לא? עוד מומלצות כאן הן מנת הנודלס שעושה בית ספר לכל כך הרבה מוקפצים שאכלתי בחיים, או מנת וון טון עם רוטב חריף ועצבני. בכלל, פשוט תגיעו לכאן ותצביעו על התמונה שהכי מסקרנת אתכם, לא תצטערו.
נווה שאנן 26

3. חוזרים לטרק קצר בנפאל: Napali Pasal

בכניסה למדרחוב נווה שאנן נמצאת מסעדה נפאלית קטנטנה, כל כך קטנה שלפעמים קל לפספס אותה – אבל ממש לא כדאי. על דלת הזכוכית של המסעדה כתוב NAPALI PASAL עם דגל נפאל, כשתראו אותו תדעו שהגעתם. כשנכנסים פנימה, ניגשים ישר למטבח – אומרים שלום לטבחית ושואלים מה אפשר לאכול היום. אין כאן תפריט קבוע, הוא משתנה בהתאם לעונה והשוק. עם זאת יש כאן מנות שאפשר למצוא כמעט תמיד, כשהמומלצת מכולן היא כמובן המומו – כיסון נפאלי עדין וטעים להפליא. המומו כאן מקופלים כמובן בעבודת יד וניתן לאכול אותם מאודים או מטוגנים. מילוי הבשר הלבן נעים ומעודן, מלא בטעמי ג'ינג'ר ולמון גראס שלוקחים את חוש הטעם הרחק הרחק מזרחה. עוד מנות שניתן לפגוש לרוב הן צ'ו מיין, וחלקי עוף מטוגנים במרינדה נפאלית.

המסעדה עצמה ממש מזכירה מסעדות בכפרים קטנים במזרח הרחוק, והיא מקום נהדר ללכת להעלות בה זיכרונות, וכמובן לזכות בהרבה חדשים.
נווה שאנן 46

4. עוברים לדרום מזרח אסיה: ארוחה ויאטנמית-פיליפינית באל מאנו

ברחוב יסוד המעלה המקביל למדרחוב נווה שאנן נמצאת מסעדה המביאה בשורת טעם חדשה – מטבח ויאטנמי ופיליפיני שהתאחדו תחת קורת גג אחת. בכניסה לאל מאנו תפגשו פסל בודהה ענק שמסמן שמכאן מתחיל מסע קולינרי רוחני. התפריט כאן נכתב מדי יום על לוח מחיק, ומכיל שלל מנות מהמטבחים האסייתיים הללו, כשהן מחולקות לקטגוריות לפי סוג החלבון אותו הן מקדשות. ומכאן נותר רק להזמין ולצפות לאוכל שיגיע, והאמת שהציפייה משתלמת. כי האוכל פשוט ואוו.

הזוג הצעיר שמפעיל את המסעדה (הוא פיליפיני, היא ויאטנמית) עושה עבודה נהדרת בהעברת הטעמים הביתיים שלהם אל הצלחות במסעדה, במנות פשוטות ומרתקות. אחת כזו היא מנת הספרינג-רול (הכל כך אהוב על הישראלים) שבה יש טוויסט מפתיע: בתוך דף האורז מגולגלים, מלבד ירקות קראנצ'יים ומרעננים, גם אגרול עוף מטוגן וחתיכות בטן חזיר רכות. השילוב הרך-קראנצ'י-טרי-מטוגן הזה הוא פשוט פיצוץ של טעמים. עוד מומלץ הוא סלט מנגו שחלקו בוסר וחלקו רך ומתוק, יחד עם ערימה נדיבה של שבבי שאלוט מטוגנים ורוטב שצועק דרום מזרח אסיה ועושה כיף גדול על השולחן. והנה סוד קטן, השמועה מספרת שמדי פעם מכינים כן גם את מרק הפו הוויאטנמי המפורסם, ושהוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם. אז כשאתם מגיעים, אל תתביישו לשאול אם נשאר קצת.
יסוד המעלה 46

5. בטן גב בפיליפינים: מאקטי קאבאלן

כשמדברים על נווה שאנן אי אפשר שלא להזכיר את התחנה המרכזית, ובטח שחייבים להזכיר את דוכן האוכל המסקרן ביותר שנמצא בה. בקומה החמישית של התחנה תמצאו את מאקטי קבאלאן, וכדי להגיע בקלות פשוט תשאלו בכניסה איפה נמצא האוכל הפיליפיני. והאוכל הזה, שאמנם שייך למטבח שפחות מוכר לנו הישראלים, הוא מסקרן, מנחם ולגמרי שווה היכרות מקרוב.

מאקאטי קבאלן הוא דוכן שמזכיר קצת דיינר אמריקאי מהסרטים – בגרסה הפיליפינית של התחנה המרכזית. נשים מבוגרות ומחויכות בתלבושת אחידה מגישות אוכל מושקע ומנחם לסועדים שפוקדים את הדלפק. המנות הפיליפיניות נעות בין גרסאות שונות של תבשילי עוף / חזיר / פירות ים, מרקי אטריות מושקעים, מטוגנים בשלל צורות ומינים, ומתוקים פיליפיניים לסיום. קערות המרק השונות שמוגשות כאן הן גדולות, מפוצצות בטעמים, ועשירות במרכיבים רבים שהופכים כל ביס לחדש ומעניין. כל זה אגב, ב-25 ש"ח למנה, ויש סיכוי לא רע שהמרק הזה יהפוך למאמי הלאומי בחורף הקרוב.
תחנה מרכזית, קומה 5

6. אבל רגע, לפני שחוזרים הביתה מטיול במזרח כדאי לחזור עם מזכרות, לא?

נעמה אליהו,שמפעילה סיורי אוכל אסייתיים בנווה שאנן והיא ה-אוטוריטה לשכונה, ממליצה תמיד לעצור במקומות בשכונה בהם תוכלו לקנות מוצרים שימשיכו את החוויה הקולינרית הזו גם אצלכם במטבח. וזהירות, כנראה שתצטרכו לפנות מקום במזווה.

בתחנה המרכזית תוכלו לבקר גם במונדו (קומה 4) שעד לפני שנתיים התמחה במוצרים מהפיליפינים לצד תוצרת חקלאית אסייתית טרייה ועשירה, וכעת מציע בנוסף לזה גם מרכיבים לבישול, חטיפים מלוחים ומתוקים גם ממדינות אסייתיות נוספות לצד מדינות מרכז ודרום אמריקה. אם תגיעו בסוף השבוע, תוכלו לבקר בשוק הפיליפיני ולרכוש אוכל מוכן – תבשילים, שיפודים והמון קינוחים צבעוניים ונפלאים.

ביקור בדרגון – היבואנים הוותיקים בארץ לאוכל אסייתי – יפרוס בפניכם שלל עצום של מרכיבים, רטבים, בירות, משקאות וחטיפים מסין, תאילנד, יפן וקוריאה. בחגים הגדולים תוכלו למצוא גם מאכלים מסורתיים. ואם אתם ממש בעניין של בישול, תצטרכו לפנות מקום בארון גם לכלי מטבח, סירים, כלי הגשה ועוד כי המבחר פה עושה חשק להיכנס למטבח.

חובבי המטבח ההודי חייבים לבקר באום, חנות בבעלות משפחה הודית-יהודית. כבר בכניסה יעלה באפכם הריח הנפלא של התבלינים ההודים, תערובות שונות, קטניות, ערכות להכנת מנות הודיות מפורסמות, חטיפים ולפעמים גם קינוחים טריים כמו לאדו.
מונדו, תחנה מרכזית קומה 4
דרגון, ראש פינה 6
אום, ראש פינה 1

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• נווה שאנן
• אוכל אסייתי
• תחנה מרכזית תל אביב
• פיליפינים
• נפאל

ברשות ההגירה מדברים על ״להחזיר אותם לביתם״, אבל ברור שאין להם בית אחר ואין להם ארץ אחרת

את ביסמרק אני מכיר שנים. הוא עובד אצלי בעמדת הדגים. מפלט בעיניים עצומות. את שרון ובת׳ פגשתי רק לאחרונה. שלושתם נולדו בפיליפינים וגרים בישראל. אבל ביסמרק הוא נצר לקהילה יהודית שתחילתה במאה ה-16, כאשר היהודים נמלטו מספרד. שרון ובת׳ לא. הן הגיעו לכאן בתור עובדות זרות בתחום הסיעוד. ביסמרק אזרח ישראלי, חי כאן עם אשתו, כמו כל אחד ואחת מאתנו. הן מנגד חיות עם ילדיהן, ומפחדות שהן עלולות להיות מגורשות מכאן.

המשק הישראלי נשען על עובדים זרים כבר 30 שנה. הם עובדים בכל המקצועות שהישראלים מתרחקים מהם. ענף המסעדנות מעסיק אלפי עובדים זרים ומבקשי מקלט. ענף הבניין מעסיק עובדים מכל העולם. החקלאות הישראלית, ענף התיירות, מה לא בעצם? וכמובן, ענף הסיעוד, שתלוי לחלוטין באלפי עובדות ועובדים מהפיליפינים.

יש חוקים ברורים בנוגע להעסקת עובדים זרים, אבל יש גם אנושיות בסיסית. הנשים האלו, שמטפלות בסבים ובסבתות, באבות ובאימהות שלנו, מגיעות לכאן במטרה לעבוד שנים רבות. זאת תקופה שבה מייצרים סביבת חיים, מתרגלים למקום מגורים ורוקמים קשרים – חבריים ורומנטיים. באופן הכי טבעי, והכי אנושי, לנשים האלו גם נולדים ילדים.

אפילו ממשלת ישראל הבינה את זה, וקבעה מתווה שיאפשר לילדים שנולדו בארץ, ״ילדי מהגרים שענו להגדרה 'אין לי ארץ אחרת'״, כפי שהגדיר זאת שר הפנים, לקבל כאן מעמד קבע. זה היה ב-2006. ב-2010 הממשלה שוב קבעה מתווה בנושא. הפעם – ילדים שכבר עלו לכתה א׳ יוכלו להישאר.

בשנתיים האחרונות הממשלה איבדה את האנושיות שלה. רשות ההגירה עסוקה ב״לצוד״ את אותם הילדים, כיום כבר נערים. בקיץ שעבר ניסו לגרש כמה ילדים, אולם הלחץ הציבורי מנע זאת. לפני כחודש שוב קיבלו 10 משפחות צווי גירוש, שמורים להן לעזוב את ישראל תוך 30 יום, באמצע שנת הלימודים. באמצע מגיפה כלל עולמית.

אז מה אם הם נולדו וגדלו כאן? אז מה אם הם בעצם נערים ונערות ישראלים לכל דבר? ברשות ההגירה מדברים על ״להחזיר אותם לביתם״, אבל ברור שאין להם בית אחר ואין להם ארץ אחרת. האימהות שלהן אולי לא פעלו לפי החוק היבש, אבל ברור שהחוק האנושי מחייב לאפשר לאותם נערים ונערות להישאר בישראל ולדאוג שיהיה להם מעמד חוקי שיאפשר להם ולבני משפחתם לחיות כאן בשקט.

מסעדות בסולידריות: המיזם שמסייע גם לעסקים וגם לנזקקים

אני עוסק באוכל. אוכל מקרב בני אדם מכל העולם, להבדיל מפוליטיקה, שמרחיקה אותנו אחד מהשנייה. לכן, החלטתי לעשות את מה שאני יודע הכי טוב כדי לעזור לעורר את המאבק הציבורי נגד הגירוש המיותר.

חברתי לארגון האימהות הפיליפיניות uci ולתנועת ״זזים – קהילה פועלת״, וביום ראשון הקרוב, לערב אחד, המסעדה שלי ״אייבי״תהפוך למסעדה פיליפינית. כל ההכנסות מאותו ערב יוקדשו למאבק האימהות. אז אם אתם אוהבים אוכל פיליפיני (אם לא, זה רק כי לא יצא לכם לטעום אותו עדין) או פשוט חשוב לכם לתמוך במאבק הזה, הצטרפו אלי, לבת׳, לשרון ולנערים ולנערות, ובואו נבהיר למשרד הפנים שהציבור לא מוכן לקבל גירוש ילדים.

פופ אפ נגד הגירושיתקיים במסעדת אייבי בלינקולן 16 ביום א', בין השעות 17:30-22:30

• טור אישי
• פיליפינים
• ילדי מהגרים
• אסף דוקטור

מיד אחרי שסיימתי לצפות בסרט התיעודי "אלף חתכים" נכנסתי לאינטרנט לבדוק מה שלומה של הגיבורה האנרגטית וחסרת המורא שלו, שכבשה את ליבי. גיליתי שלפני ימים ספורים הוגשה נגדה עוד תביעת דיבה, שלישית במספר, שנועדה להשתיק את המבקרת הראשית של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה. תביעות קודמות שמתבררות עכשיו מאיימות להכניסה לכלא לשנים רבות.

מריה רסה הוכתרה ב-2018כאשת השנה של המגזין טיים, והיתה לאחוקית של ג'ורג' ואמל קלוני שהקימו את קרן TrialWatch, העוקבת אחר פעילותם של בתי משפט ככלי דיכוי ברחבי העולם. רסה בת ה-57 זכתה בכיבודים האלה בשל עבודתה ב"ראפלר", אתר החדשות שייסדה בפיליפינים עם שלוש נשים נוספות. היא והעיתונאים שעובדים אתה עושים כמיטב יכולתם לגונן על הדמוקרטיה במולדתם, מלאכה שנעשתה קשה במיוחד מאז שדוטרטה עלה לשלטון ב-2016.

כידוע, בחסות המלחמה בסמים, הוא הכריז מלחמה גם על העיתונות החופשית. כש"ראפלר" חשף שהמשטרה רוצחת ברחובות עשרות אלפי נרקומנים אביונים, ולא נוגעת בסוחרי הסמים הגדולים, דוטרטה האשים את האתר בהפצת פייק ניוז והחרים את העיתונאים שלו, שנהגו לשאול שאלות קשות. הוא גם לא חשש לאיים עליהם בפומבי כשאמר "רק בגלל שאת עיתונאית את חושבת שאת פטורה מהתנקשות".

סרטה המרתק של רמונה ס. דיאז,שמוקרן במסגרת דוקוסטרים, עוקב אחר רסה וכמה מהעיתונאים שלה בעת מערכת הבחירות של 2019, כשדוטרטה מתעתד להעצים את שליטתו בסנאט באמצעות מחיקת האופוזיציה. אחד התחומים שנחקרו על ידי "ראפלר" הוא רשת הבוטים שהופעלו בפייסבוק על מנת להפיץ שקרים ושנאה, ותרמו להערצה הרחבה שיש לנשיא הפופוליסט במולדתו.

לדבריה של רסה, הדמוקרטיה השברירית בפיליפינים משמשת חברות כמו "קיימברידג' אנליטיקה" כמקרה מבחן לפני שהן מיישמות את מה שלמדו שם על מדינות מערביות. לצד הפרופילים המזויפים, יש לדוטרטה גם ליצנית חצר, הזמרת הפופולארית מוקה אוסון, שמפיצה את משנתו ברבים. אוסון שמחה להתראיין ל"אלף חתכים", ודמותה מצמררת לא פחות מזו של מפכ"ל המשטרה רונלדו "באטו" דלה רוסה, שבהוראת הנשיא (כפי שהוא עצמו אומר) מתמודד על מקום בסנאט. גם צאצאיו של דוטרטה בין המתמודדים.

זה סרט רחב היקף ודמויות, שמגיש לצופים אנטומיה של דמוקרטיה מתפוררת מבפנים. רסה מתארת את זה כ"מוות באלף חתכים קטנים" שמחלישים את הקורבן עד שאינו יכול עוד לעמוד על רגליו. התמונה מבהילה גם משום שהמהלכים מוכרים היטב מארצות נוספות המתגדרות כדמוקרטיות.

שיטותיו של דוטרטה דומות מאוד לאלה של הנשיא האמריקאי היוצא טראמפ, ורסה דואגת להצביע על כך. "זה אירוני שאף שאחותי ואני בחרנו לגור במקומות שונים, לשתי המדינות שלנו יש אותו סוג של מנהיג", היא אומרת בעת ביקור בניו יורק. "מאצ'ואיסטים, פופוליסטים, סקסיסטים במקרה הטוב, או מיזוגנים במקרה הרע. שניהם משתמשים בזעם ובפחד כדי להפריד ולמשול. הם יצרו פוליטיקה של שנאה".

ככל שהסרט מתקדם, הוא מתמקד יותר ויותר ברסה עצמה, ונעשה אישי ומותח מאוד, משום שאנחנו חרדים לגורלה של האישה העקשנית וזעירת הקומה. בסצנה מקסימה אחותה המטופחת מנסה לשכנע אותה ללבוש שמלה ולנעול נעלי עקב לטקס של מגזין "טיים". רסה מסרבת בעוז.

אבל מה שיותר מרשים זה שאחרי מסעותיה בעולם, רסה תמיד חוזרת לפיליפינים, בידיעה שהיא עלולה להיעצר שוב. בשיחה עם אחות אחרת, שחוששת שמריה תהפוך לקדושה מעונה, עולה השאלה האם תוכל להתמודד עם מאסר ארוך כמו שחוו עיתונאים במצרים ובאירן. "מה שיעניק לנו הגנה יותר טובה זה היעדר פחד, כי הגורם הראשון הוא להפחיד אותך," עונה רסה. "הדרך היחידה לא לפחד היא להבין את התרחיש הגרוע ביותר ולאמץ אותו".

4.5 כוכבים

"אלף חתכים קטנים" זמין לצפייה באתר של דוקאביב עד ה-31.1. הסרט נרכש לשידור גם ב-yes וב-HOT8 דוקו

מחר (ב', 18.1, ב-15:00) תתקיים שיחה עם במאית הסרט רמונה ס. דיאז והעיתונאית מריה רסה, גיבורת הסרט, יחד עם רייצ'ל לאה ג'ונס, ללא עלות.להרשמה לשיחה

• ביקורת סרטים
• המסך
• דוקומנטרי
• פיליפינים
• דוקאביב

• Facebook
• Twitter
• Email

איום הגירוש של משפחות פיליפיניות המתגוררות פה שנים מעט נשכח בצל המגיפה, אך שורת ארגונים חברתיים שחברו למסעדן אסף דוקטור (אייבי) מקווים לעורר שוב את המודעות – וגם לעשות את זה בצורה טעימה. נזכיר שמדובר בצווי גירוש שניתנו למשפחות ובהן ילדים שנולדו בישראל, עם חברים פה, שמכירים בעיקר שפה ותרבות מקומית.

דוקטור והארגונים ייפתחו ב-27 בדצמבר מסעדת "פופ-אפ" במתחם של אייבי שתציע מאכלים מהמטבח הפיליפיני שפחות מוכר לחיך הישראלי. הכל כמובן במתכונת של טייק-אווי ובהתאם למגבלות הקורונה. מי שישתפו פעולה באירוע הם תנועת "זזים" וארגון UCI – united children of Israel של האימהות הפיליפיניות, שחלקן ייכנסו בעצמן למטבח המסעדה ויעבדו על המנות עם הצוות המקומי. במקבילנפתח קמפיין מימון המוניםבמטרה לתמוך במיזם כשעד כה נתרמו 72% מהיעד.

מעט רקע: ב-2010 אישרה רשות האוכלוסין וההגירה כי ילדים שנולדו בארץ לאימהות פיליפיניות ומתחילים בדיוק כיתה א׳ לא יגורשו מישראל. מאז חלק מהמשפחות שלא ענו לקריטריונים עזבו, אולם נשארו בישראל משפחות שלא ענו במדויק על התנאים שנקבעו לפני עשור. ב-2018 החלה רשות ההגירה במבצע לגרש את המשפחות האלה, למרות שבעקבות הזמן שעבר אותם נערים ונערות כבר עונים על התנאים להישאר בישראל עם משפחתם, כלומר המשיכו ללמוד במסגרות מקומיות.

כאמור, מדובר בילדים שנולדו בארץ והם ישראלים לכל דבר, מדברים עברית, הולכים לשבט הצופים וחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של תל אביב. על כן הגירוש השרירותי הוביל בשנה שעברה למאבק ציבורי, לצד המאבק המשפטי שהמשפחות מנהלות. בעקבות זאת הושהו הגירושים. אולם בחודשיים האחרונים החלו להגיע בשנית צווי גירוש לאימהות פיליפיניות ולילדיהן.

פרויקט צילום מיוחד: אומרים לא לגירוש ילדים ישראלים

בתקופת הקורונה ההפגנות הפכו ליותר מורכבות ונדרשו דרכים יצירתיות כדי להביא את הנושא לסדר היום. כך חברו שני הארגונים לשף דוקטור במטרה להכיר לקהל הישראלי את המטבח הפיליפיני. התוצאה: תפריט פיליפיני למהדרין שיוצע לכל דורש בסוף החודש.

אסף מספר לנו כי התפריט הפיליפיני אמנם חדש לו, אך הוא מודע לגל חדש של עניין ופופולריות שלו בארה"ב. בהתאם לדוקטרינה הקולינרית של דוקטור ומסעדותיו, התפריט בנוי מחומרי גלם מקומיים וכן מעצות וידע של האימהות הפיליפיניות שהכירו לו את סודות המטבח שלהן. כל ההכנסות מהערב: קודש למאבק נגד הגירוש.

ועכשיו נעבור לחלק הטעים: בתפריט אתם צפויים להיפגש במנות כגון – אורז מטוגן עם סרטנים טריים ושום, או מרק פארס מסורתי של אוסובוקו בקר, תירס, כרוב, אטריות אורז ותיבול אניס עוצמתי. עוד יוגשו: ספירנג רולס טריים או מטוגנים עם רוטב לפי מיטב המסורת הפיליפינית ולקינוח – רייס קייק עם קוקוס וחלב מרוכז או לצ׳ה פלאן – קרם קרמל פיליפיני.

שרון, אחת האימהות שפעילות בארגון סיפרה שזו הזדמנות טובה להנגיש לקהל הישראלי, שהיא וחברותיה מרגישות חלק ממנו, את הטעם של מטבח ילדותן ואת האוכל שהן אוהבות ומכירות. עוד סיפרה שבימים אלה הן נאבקות בכל זירה אפשרית, מגיעות לדיונים בכנסת ונחושות להפוך את ההחלטה על פיה.

פופ-אפ פיליפיני באייבי נגד הגירוש: ב-27 בדצמבר, במסעדת אייבי ברחוב לינקולן 16.

• אוכלים שותים
• אסף דוקטור
• פיליפינים
• אקטיביזם
• אוכל אסייתי

• Facebook
• Twitter
• Email

לאחר גל מעצרים מחריד בחודשי הקיץ, נדמה היה שרשות ההגירה והאוכלוסין שחררה מעט את ילדי הזרים בתל אביב מאימת המעצר, הכליאה והגירוש מישראל בשבועות האחרונים. ואז הגיע השבוע הנוכחי.

בתחילת השבוע נעצר ונכלא ראלף (הראל) לורן, בן 10, תלמיד כיתה ה' בבית הספר ביאליק-רוגוזין וחניך הצופים בשבט איתן והוא מוחזק מאז עם אמו בכלא גבעון. הבוקר (רביעי) נעצרה גנה מריאן, בת 13, תלמידת כיתה ז' בגימנסיה הרצליה, ונלקחה אף היא עם אמה למעצר בכלא גבעון בכוונה לגרשן מישראל. שניהם ילידי ישראל, מיותר כמעט לציין.

ממטה המאבק של הורי בית הספר בלפור נמסר כי "מנהל גימנסיה הרצליה, ד"ר זאב דגני, הגיע יחד עם מורותיה של גנה למתקן ההגירה בבית דגן, מיד כשנודע להם על מעצרה, על מנת למחות על המעצר ולקרוא לשיחרורן המיידי. מדובר בהחרפה חמורה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, במטרה לנצל תקופה בה יש רק ממשלת מעבר זמנית, על מנת לקדם אינטרסים זרים, שאינם עומדים בקנה אחד עם המדיניות שנהגה משך שנים ועד יולי 2019, לפיה אין מגרשים תלמידים בזמן שנת הלימודים".

ההורים הפעילים במאבק נגד גירוש הילדים הישראלים שוקלים כעת את החרפת המאבק וצפויים לצאת להפגין כבר מחר ב-09:15 בכניסה לכלא גבעון. הנחת העבודה הייתה שרשות האוכלוסין תחדל מציד הילדים כל עוד עתידה של הממשלה הבאה מעורפל, אך שני המעצרים השבוע הוכיחו שבמשרדי הרשות החליטו כנראה לקבוע עובדות בשטח ולא להמתין להתפתחויות הפוליטיות.

סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, ציפי ברנד, אמרה בתגובה: "המצב הזה חייב להיפסק מיד. הורי וילדי העיר תל אביב-יפו לא יסכימו לחטיפת ילדים, חברים לכיתה, בדרכם בבוקר לבית הספר. אנחנו לא נשב בשקט לנוכח מעצרם של שני ילדים תלמידי העיר באמצע שנת הלימודים השבוע והעמדתם לגירוש".

• הבועה
• פליטים
• ילדי מהגרים
• ילדי עובדים זרים
• גימנסיה הרצליה
• זאב דגני
• בתי ספר בתל אביב
• פיליפינים