במהלך שלושה ימים בפסטיבל חיפה צפיתי בעשרה סרטים, כמה מהם אהבתי מאוד ומכמה התאכזבתי, בהם "ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר, שגרף את הפרס השני בפסטיבל קאן וזכה לביקורות משתפכות. לטעמי יש בו רעיונות נרטיביים יפים, אבל למרות המשחק המצוין מצאתי שהטיפול הדרמטי בתמות המרכזיות שטחי ולא משכנע. בחרתי להמליץ על חמישה סרטים שאהבתי מאוד, ושיש להם הקרנות נוספות בהמשך הפסטיבל. יש לציין שבינתיים נוספו הקרנות לכמה מהסרטים היותר מבוקשים, בהם"הסוכן החשאי" שעליו המלצתי בשבוע שעבר.

>> הלאה כרמלה: 8 סרטים מומלצים לתפוס בפסטיבל חיפה
>> העיר הטעימה: 31 מקומות מומלצים לאכול ולשתות בחיפה

1. לא היה לי אלא כלום

סרטו התיעודי של גיום ריבו מספק הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של עשיית "שואה" המונומנטלי ופורץ הדרך של קלוד לנצמן, עליו עבד במשך 12 שנים. ריבו נסמך על כתבים של לנצמן ועל קטעים שלא נכנסו לסרטו, ומגיש שיעור מאיר עיניים בעשייה תיעודית. כשלנצמן החליט שסרטו יעסוק במוות, ולא בהישרדות, הוא חיפש את הדרך לגעת במוות (לדבריו, מחסור במסר אופטימי גרם לכך שהוא לא הצליח להשיג תורמים אמריקאים). לצד ניצולים שעבדו בתוך תאי הגזים – שהזכור בהם הוא הספר אברהם בומבה – הוא רצה לראיין את הפושעים הנאצים, אך אלה היו סרבנים. אז הוא ארגן לעצמו זהות שקרית ומצלמה נסתרת, אבל גם זה לא תמיד עבד, כי בשנות השבעים הטכנולוגיה היתה מסורבלת והנאצים היו חשדנים (אחד שבכל זאת הסכים להתראיין בעבור תשלום נאה, בלי לדעת שהוא מצולם, מצא לעצמו צידוק מפותל). רק כשלנצמן הגיע לפולין וראה את השלט טרבלינקה – שם הכפר שלצד מחנה ההשמדה – הוא הבין שכדאי לשוחח גם עם האנשים שגרו ליד. אחד מהם טוען שהוא מזהה שלנצמן יהודי כי הוא מדבר צרפתית במבטא יהודי. זהו נספח מעניין מאוד ל"שואה", אך הוא מומלץ גם עבור מי שלא צפה בסרטו של לנצמן.
>> שישי, 10.10, סינמטק, 10:00

2. החבר השקט

החותם המיוחד של אילדיקו אניידי ("על גוף ונפש") ניכר בכל שוט בסרטה היפהפה והכובש, הטווה שלושה סיפורים בעידנים שונים, שכולם מתרחשים באוניברסיטה גרמנית עתיקה (הסרט צולם במרבורג) ובגן הבוטני שלה. שלושת הסיפורים עוסקים ביחסים בין בני אדם לצמחים, ומעלים את השאלה אם יש להם חיים תבוניים. החבר השקט שבכותרת הוא עץ הג'ינקו הגדול, שלפעמים נדמה שהסרט מסופר מנקודת מבטו. בשנת 1908 גרטה היא האישה הראשונה שמתקבלת ללימודים בחוג לבוטניקה, ב-1973 הסטודנט האנס מטפל בגרניום של הסטודנטית שעליה הוא דלוק, וב-2020 פרופסור טוני וונג (טוני לונג מ"מצב רוח לאהבה") מנצל את סגר הקורונה כדי לערוך ניסוי בעץ השקט. החיבור בין הסיפורים השונים, שנפרשים על כמה עונות, הוא רעיוני ורגשי, והסך הכל הוא מסה קולנועיתקוסמת, משוכה בהומור ובאמפתיה.
>> שישי, 10.10, טיקוטין, 20:00

3. צליל של נפילה

סרטה הגרמני של מאשה שילינסקי, שמוקדם יותר השנה הוקרן גם בפסטיבל ירושלים, הוא מעין אפוס משפחתי כפרי הנפרס בסדר לא כרונולוגי על פני ארבע תקופות, מתחילת המאה שעברה ועד ימינו. כתבתי "מעין אפוס" משום שזה סרט אליפטי ואימפרסיוניסטי. אין כאן סיפור סוחף, אלא מארג זמנים מבלבל וחילופי נקודות מבט מבלבלים עוד יותר (לקח לי זמן להבין שהגבר קטוע הרגל והצעיר קטוע הרגל הם אותו אדם). אבל המבע הקולנועי חושני ומלטף וכל סצנה בפני עצמה יפה להפליא, ובהדרגה הדברים מתחברים למסה לירית על הגורל הנשי (הילדה הבלונדינית עם הצמות שבפוסטר היא האמא שלא מבינה בדיחות בתקופה מאוחרת יותר). הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן והוא חושף בפני הצופים כשרון קולנועי גדול. קחו נשימה ארוכה (149 דקות) ולא תצטערו.
>> שבת, 11.10, טיקוטין, 20:15

4. משמרת מאוחרת

בשווייץ יש מחסור הולך וגובר באחיות, וסרטה האינטנסיבי והמצוין של פטרה וולפה מראה לנו מה זה אומר. הסרט עוקב אחר אחות נדיבת לב ומיומנת מאוד, שבמהלך משמרת ערב בבית חולים בציריך היא מתרוצצת בין החדרים ובין החולים (בהם בעלי ביטוח פרטי המצפים ליחס מיוחד) ועושה כמיטב יכולתה להספיק הכל ולספק את כולם. שלא כמו בסדרות בתי חולים, אין כאן התמודדות עם מקרי קיצון, אלא ניסיון להראות ערב טיפוסי, וזה מספיק דרמטי ומלחיץ בשביל להחזיק אותנו חסרי נשימה. לאוני בנש הנהדרת ("חדר מורים") מובילה את הסרט באון, והבימוי האלגנטי והשוטף של וולפה – שבחרה בתנועות מצלמה ארוכות וחלקות המדמות את המקצוענות של הגיבורה – תורם לעוצמת החוויה.
>> שבת, 11.10, רפפורט, 11:30. שני, 13.10, אודיטוריום, 13:45

5. בלו מון

בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה לורנץ הארט וריצ'ארד רוג'רס כתבו יחד רבים מהפזמונים האמריקאים היפים ביותר, בהם "My Funny Valentine" והשיר שבכותרת. הארט נמוך הקומה נהג להתאהב באנשים שלא התאהבו בו בחזרה והטביע את יגונו במשקה, מה שהקשה על השותפות. בתחילת שנות הארבעים רוג'רס החליט לכתוב עם תמלילן אחר – אוסקר המרשטיין ג'וניור – ויחד השניים שינו את פני המחזמר. סרטו של ריצ'ארד לינקלייטר מתרחש ב-31 במרץ 1943 – ליל הבכורה של "אוקלהומה!", שמונה חודשים לפני מותו של הארט. מסיבת הפרמיירה נערכת בסארדי'ס במנהטן, ואשף המילים המריר (אית'ן הוק בתפקיד חייו) מקווה לשכנע את רוג'רס (אנדרו סקוט הנפלא) לשוב לכתוב איתו. הוא גם מאמין שהלילה יצליח לשכנע את בת טיפוחיו היפה אליזבת (מרגרט קוואלי) לשכב איתו. עד שהם יגיעו הוא משוחח עם הברמן (בובי קנבאלה) על משמעות הסוף של "קזבלנקה" ועם הסופר א"ב ווייט על העכבר שמבקר בדירתו. רוברט קפלאו כתב תסריט נבון, שנון ועצוב על איש נבון, שנון ועצוב, ולינקלייטר ושחקניו הוציאו ממנו את המיטב. "בלו מון" חודר עמוק ללב ונשאר שם שעות אחרי תומו. אם לא תספיקו לראותו בחיפה, הוא יוקרן בקרוב גם בפסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב.
>> שני, 13.10, טיקוטין, 20:30

>> פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-41 חיפה, עוד פרטים וכרטיסים:https://www.haifaff.co.il/

• המסך
• פסטיבל חיפה
• קולנוע
• סרטים מומלצים

>> פרסום ראשון: 10.9 // עדכון אחרון: 4.10
קראו לנו תל אביבים מתנשאים כמה שתרצו (ותרצו, כי זה באמת אנחנו), אבל גם אנחנו יודעים שלא הכל קורה בתל אביב. ולפעמים גם אנחנו שמחים לקפוץ לחיפה עבור איזה פסטיבל, אירוע או סתם התרעננות נדרשת. אבל בתור תל אביבים, הורגלנו לטוב על הצלחת ואנחנו מתקשים להתפשר. כולנו מכירים את השווארמות של חיפה, אבל קשה לעקוב אחר סצינה קולינרית שקורית במרחק שעתיים מהבית – לכן אנחנו פה, כדי לרכז עבורכם אתהמסעדות החיפאיות שאתם חייבים לבקר בהן. הבחירות של טיים אאוט: חשיפה לצפון בדרך הכי טובה שיש – דרך הבטן.

>>לנשנש את הבירה: 31 מקומות מומלצים לאכול בהם טוב בירושלים
>>מלכות האניילוטי: 17 המסעדות האיטלקיות הכי מומלצות בתל אביב

חדשים

1. יורדי

בית קפה אמריקאי בשוק הטורקי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זה בדיוק מה שקורה ביורדי – מקום קטן עם אג'נדה ארטיזנלית שלא באה על חשבון הפאן. התפריט מציע בייגלים שמנמנים, משקאות קפה מבית הקליה החיפאי טלק וקולד ברו מתוצרת בית, עם טופינגז שהופכים את כל העסק לקינוח משגע.
דוברין 8, חיפה

2. מדרובה

הבייב החדשה של חיפה, בר אוכל של איש חיי לילה ותיק שטחן חודשי מילואים ושב כדי לכבוש את הזירה המקומית. התפריט נבנה בשיתוף עם שף יוסי אלעד ממקימי מחניודה, האלכוהול ישראלי גאה, האווירה שמחה ומחירי המנות מגיעים עד 65 ש"ח. צריך להיות מדרוב כדי לפספס את זה.
שדרות הנשיא 135, חיפה

3. מרווה

גם לעיר המעורבת הגדולה בישראל מגיעה מסעדת שף חלבית כשרה, ואחת כזו נפתחה ממש לאחרונה במלון כרמל בוטיק. תפריט ים תיכוני, שמבוסס בעיקר על דגים נאים, מוגש במרפסת מול הנוף כמחווה לים ולמפרץ, וסוף השבוע נפתח בבראנץ' שישי עשיר בקפה־בר מרווה הצמוד.
מיכל 1, חיפה, 077-9861982

>>עוד יהיה טופ: 26 מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>>יש טעם: 36 מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי מומלצות בתל אביב

4. סטייקיית אבו אלוליד

מוסד עכואי ותיק שפתח שלוחה בעיר התחתית, באזור הבילויים הסמוך לנמל. הקונספט מוכר אך מנצח: שיפודים, סטייקים, שווארמה וסלטים שעשויים כהלכה ומוגשים באפס פוזה.
שער פלמר 3, חיפה

5. Thai Kitchen

סצנת הרחוב מבנגקוק מועתקת לשוק תלפיות במסעדונת תאילנדית בבעלות שף יליד תאילנד ובת זוגי הישראלית. אגרול וסום טאם, לארב גאי ושאר חשודים מידיים מגיעים לשולחן במלוא הפריכות, הרעננות והחריפות, במחירים שנשארו בניינטיז. הלוואי עלינו.
החלוץ 14, חיפה

6. Mezcaldo

מזקלדו, "מעורבב" בספרדית, כשמו כן הוא – בר קוקטיילים מקסיקני שמערבב באמנות השקשוק חומרי גלם בשילובים לא קונבנציונליים. בתפריט תמצאו טאקוס ונאצ'וס בגרסאות פיוז'ן לטיני-ישראלי וטייק אופים על קוקטיילים קלאסיים, והכול באווירה מקסיקנית שמחה פלאס בריזה מהים.
אל מרין 4, חיפה

7. Mansoura

מנסורה מגדירה את עצמה כמסעדת אוכל ביתי ותבשילים עם מחווה לאוכל של סבתא, אך הפרשנות החופשית משדרגת את הקונספט לישראל 2025. קבב בלאדי וסלסה משווייה, סיזר מנסורה וסטייק פרגית עם מוגרבייה יוצרים פסיפס אופטימי, אותנטי ומסקרן של המטבח החיפאי.
נחום חת 7, חיפה

8. Goral's Kitchen

אם יש סיבה אחת שתל אביב צריכה לקנא בגללה בחיפה הרי שזוהי נוכחות מרשימה של בתי אוכל מתפוצת ברה"מ לשעבר. ברוב ימות השבוע מוכרים בגורל'ס קיצ'ן שבשוק תלפיות אוכל קפוא, אך חמישי ושישי (11:00-16:00) מוקדשים לבראנץ' ברוח הסבתא שהיינו רוצים שתהיה לנו, עם כיסונים קטנים ומחרמנים ועוגת נפוליאון. מתי אמרתם יש רכבת?
סירקין 28, חיפה

9. Ooga

בפעם הבאה שתרדו בתחנת הרכבת חיפה מרכז השמונה, הרשו לעצמכם סטייה קלה מהדרך כי במרחק כמה דקות הליכה נמצאת Ooga, קונדיטוריה שכל עניינה במתוקים שמכוונים היישר ללב. עוגות וקינוחים יפהפיים שמכינה הקונדיטורית אירנה משעל מוגשים בכלי קרמיקה עדינים ושיק אלגנטי שהכי רחוק ממה שקורה מעבר לדלת.
שער פלמר 2, חיפה

ותיקים

10. אוירון

שכונת בת גלים היא האיט גירל של חיפה, המקום שבו קורים הדברים המעניינים באמת. בר היין אוירון מתכתב עם חוף הים הסמוך בנונשלנטיות קלילה וממשיך את מורשתם של הבעלים, פטריוטים שכונתיים שכבר מחזיקים בבית קפה וגלידריה ממש מעבר לפינה.
שד' בת גלים 11, חיפה

>> 31 מקומות שצריך לאכול בהם בירושלים
>> 8 מסעדות בצפון הארץ שכדאי להגיע אליהן

11. הנמל 24

מסעדה ותיקה וטובה שחיפאים נשבעים בשמה ללא היסוס, כי היא אף פעם לא מאכזבת. התפריט מותח קו בין המטבח הצרפתי לחיפאי (לא לגחך, יש כזה דבר), ובימי רביעי מוגשת ארוחת טעימות של מנות חלוקה, קונספט שהיינו שמחים לפגוש בתל אביב.
עומר אל כיאם 12, חיפה

12. חמנייה

מאפייה־בית קפה מהחמודים שפגשנו, מקדש פחמימות פריכות ומדופפות בבת גלים, השכונה הכי מתוקה בחיפה. כל מה שתמצאו על המדפים מצדיק ביס, מכריכי קרואסון מוגזמים וסקסיים דרך לחמים ועוגות שמרים מאפים מלוחים ומתוקים ממולאים מכל טוב תוצרת הצפון. הלוואי שיפתחו סניף בתל אביב.
שד' בת גלים 16, חיפה

13. וניה ביסטרו

מראשונות המתיישבות בעיר התחתית המתחדשת, שעברה מהפך עם כניסתו של מיכאל גרטופסקי (צ'יקטי, ורמוטריה, ביסטרו מיכאל) לעמדת השף־בעלים. מנות מחומרי גלם מקומיים ועונתיים מוגשות בפרשנות חדשה וסטייל סקסי על רקע מנופי נמל.
שער פלמר 1, חיפה

14. חומוס אלשאם

על אף שהחלטנו לא להיכנס לסצנת אוכל הרחוב המשובחת שיש בחיפה, אי אפשר שלא להזכיר את חומוס אלשאם ולו רק בגלל הפאתה.המנה המיתולוגית שנכבשנו בקסמה ביפוזוכה לביצוע מצוין בוואדי ניסנס – חומוס, יוגורט, קרעי פיתה ובצל צלוי ומעליהם נמזגת סמנה לוהטת. וואו.
ואדי 21, חיפה

15. חמארה תלפיות וחמרמורת

שוק תלפיות הוא ממעוזי הבילוי החזקים בחיפה, מקום שבו פועלים זה לצד זה דוכני ירקות ודגים, מסעדות אופנתיות וברים קטנים. תלפיות הוא גם שמה של מסעדת שוק נהדרת, מעין גרסה חיפאית לבסטה והאחות הגדולה של בר היין "חמרמורת". לא משנה במי מהם תבחרו – תוכלו להיות בטוחים שהגעתם למקום הנכון להיות בו בחיפה (בתנאי שהצלחתם להשיג שולחן).
סירקין 27, חיפה

16. מעיין הבירה

באמת שאין צורך להציג את המוסד הוותיק, שהחל את דרכו כמאורת ימאים שיכורים והפך ברבות השנים לבית מרזח שעולים אליו לרגל מכל הארץ. אם קוסטיצה טלה, דג מלוח, כבד עגל מטוגן וטחול פיקנטי הם מסוג המאכלים שגורמים לבלוטות הרוק שלכם לעבוד שעות נוספות – קחו את עצמכם לכאן ויפה שעה אחת קודם. רק שימו לב שבשישי המקום עמוס לעייפה וכדאי להתביית על יום אחר.
נתנזון 4, חיפה

17. סינטה בר

עוד מוסד (נראה שבחיפה יש לא מעט מקומות אוכל ותיקים) שהקהל החיפאי נוהר אליו, ולא רק הוא. בתפריט תמצאו דגה טרייה, פירות ים, בשר משובח והמבורגרים מצוינים ששמם יצא למרחוק, כל מה שצריך כדי לסגור ארוחה על תקן הימור בטוח.
נתיב האור 1, חיפה

18. עייש אלסראיא

מסעדת פועלים קטנה שבמבט ראשון אינה מפתה במיוחד, אבל אם תתעלמו מהעיצוב הפשוט ותתמקדו בבישולים תגלו שורה ארוכה של סירים מלאי כל טוב מהמטבח הערבי גלילי. מלבד התבשילים המסעדה מתמחה במאפים מצוינים כמו מחמר, מסחאן וספיחה ארמנית משובחת עם בשר מתובל.
י.ל. פרץ 11, חיפה

19. פו 26

עוד לפני שתל אביב הוצפה במזללות באן מי, המרק הוויטנאמי המסורתי כבש את שוק תלפיות. התפריט קטן והמקום עצמו צנוע אך אל תתנו לזה לבלבל אתכם, כי הפו הוא מהטובים בארץ ושאר המנות אינן מפגרות אחריו. תפסו שולחן במרפסת הפונה לרחוב ותנו לחיפה לחלוף על פניכם.
סירקין 26, חיפה

20. קלמנ'ס

כבר 40 שנה שהגסטרו פאב של קלמן נמצא בעיר התחתית, ליד הנמל. בתחילת דרכו תפקד המקום כפאב אירי, עד שלפני כמה שנים החליט הבעלים להתחבר לשורשיו היווניים ולמד להכין מנות מבית אמא. תזהו את המקום לפי חלונות ודלת צבועים בטורקיז כמו ביוון, ולפי השולחנות שכורעים מעומס מזאטים.
הנמל 3, חיפה

21. לוקס וקרודו

המטבח הערבי-גלילי משמש נקודת מוצא למסעדה קלילה ועכשווית עם כל מה שנכון לקולינריה הישראלית כרגע – בר גדול וישיבה מול מטבח פתוח, רחבה חיצונית נעימה, קוקטיילים על קו התפר בין חיפה לפיראוס ומנות שמצד אחד דוברות תל אביבית שוטפת, ומצד שני מתחברות למטבח הערבי, מורשתו של שף עלאא מוסא. לאחר שביסס את מעמדה של לוקס התפנה מוסא לפתוח את קרודו, גסטרו בר צעיר ובועט שמפלרטט עם המטבח האיטלקי. טייק אופים על מנות דגל ממטבח ארץ המגף מוגשים על רקע אווירה קלילה ואוויר ים מלוח לפתיחת התיאבון.
הנמל 13/15, חיפה

22. התאילנדית בשוק

כמו שכבר הבנתם יש הרבה תאילנדיות בשוק תלפיות, ואם רק תגניבו מבט למסעדה הזו, עם כיסאות הפלסטיק והשלט הקטנטן, ספק אם תעצרו. אבל אז תפספסו את אחת החוויות התאילנדיות החריפות בחייכם, תרתי משמע. אוכל רחוב ברמת מסעדה ותמחור הוגן ברמות.
לונץ 4, חיפה

23. רולא

המטבח של רולא אלי נקרא מטבח שאמי, אבל לפני הכל הוא המטבח של מועין חלאבי, שיצר יחד עם רולא דיב, שותפתו לדרך ולחיים, את אחד המקומות הנעימים, האותנטיים והאיכותיים ביותר בחיפה, ולמעשה בכל אזור הצפון. בניגוד למסעדות ערביות אחרות שפועלות בחיפה, כאן לא תמצאו את גרסת הסלטים, שיפודים, קבב, אלא את גרסת הסלואו פוד של המטבח הערבי.
הנמל 33, חיפה

24. DUKE

בר מסעדה שבמרכז הכרמל שהחל את דרכו בתור בר אירי, והפך עם השנים למוסד בחיפה ומחוצה לה. בשעות היום מתפקד הדיוק כמסעדה עם מגוון רחב של מנות ועסקיות צוהריים משתלמות. בשעות הערב האווירה מתחממת, האלכוהול זורם (בקשו את הבירה המיוחדת של לה שוף שאין למצוא בתל אביב) והאווירה צעירה ותוססת.
שדרות מוריה 107, חיפה

25. עראבסקה

עלי גפן ממולאים ושושברק, חומוס קטיפתי ומקלובה פריקי נהדרת ממתינים למי שייכנס בשעריה של המסעדה הוותיקה והאהובה. השירות מקצועי כמו במוסדות מסוג זה והתמחור סביר, ולכן עראבסקה היא תמיד הימור בטוח.
לונץ 7, חיפה

26. VIVINO

איטלקית אהובה במיוחד, כזו שמתאימה לדייט זוגי, לארוחה משפחתית או למפגש חברים אחרי סרט בפסטיבל. מנות מהמטבח האיטלקי הקלאסי עם מטבח ים תיכוני מודרני מצולחתות במטבח הפתוח, כשטאבון ענק שיובא מאיטליה מפיץ לאוויר ניחוח בצק אפוי. ויותר מזה הרי לא צריך.
כיכר אליזבת 1, חיפה

27. שוואטינא

ערכת סלטים טובה לפתיחה ואחריה מנות דגים ופירות ים, בשרים בגריל ופסטה – שוואטינא היא מסעדת אולדסקול שמספקת את הסחורה כמו פעם ומוכיחה שלא חייבים להתחכם, ובמה שעובד עדיף לא לגעת. והנוף לים, פרייסלס.
העלייה השנייה 96, חיפה

28. צפרירים 1

כבר יותר מעשור שאווירה צעירה וקלילה, דרינקים צבעוניים ומנות פיוז'ן מושכים לצפרירים 1 בליינים מחיפה והסביבה, שיודעים שהביסטרו בר הוותיק אף פעם לא מאכזב.
צפרירים 1, חיפה

29. בון צ'ה

נאמס וספרינג רולס, דמפלינגס שמנמנים ובאן מסורתי עם פטה כבד וביצה הם עמוד השדרה של מסעדת הרחוב הווייטנאמית החמודה בשוק תלפיות. אחרי שיוצאים מסרט, שולחן צבעוני עם המון מנות קטנות ועזות טעם תמיד בא טוב.
לונץ 7, חיפה

30. רפאלו

האיטלקייה הוותיקה, שהתחילה בקריון בקרית ביאליק והפכה לרשת, היא קראוד פליזר צפוני אהוב. סוכריות פסטה, ניוקי בושה ברולה ובעיקר פיצות מוגזמות משלבים קלאסיקה איטלקית וחוצפה ישראלית בניחוח נוסטלגי, והקהל מצביע ברגליים.
פלימן 8, מרכז קסטרא, חיפה

31. נאופוליטן פיצה

אומרים שזו הפיצה הטובה בארץ, ואתם חייבים לעצמכם לבדוק אם זה נכון. בצק מחמצת מיתולוגי, גבינות מקומיות, תוספות מפתיעות וחוויה שקשה לשכוח. נסו בעצמכם.
הנמל 37, חיפה

>> The Tasty City: 15 top spots to eat and drink well in Haifa

• אוכלים שותים
• הכי טובים
• מסעדות בחיפה
• חדשות האוכל
• חיפה
• פסטיבל חיפה
• בתי קפה בחיפה

כשהחרם התרבותי על ישראל הולך ומתרחב, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה שייפתח בשבוע הבא (5-14.10) עלול להיות האחרון שבו יוצגו סרטים בולטים של יוצרים בולטים מרחבי העולם. התכנית השנה כוללת את "בלו מון" של ריצ'ארד לינקלייטר עם אית'ן הוק בתפקיד המלחין לורנז הארט, "חלומות" שזכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין, "שתי עונות, שני זרים" שקטף את פרס נמר הזהב בפסטיבל לוקארנו, ו"ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר שזכה בפרס השני בקאן. בשורות הבאות תמצאו המלצות על סרטים נוספים, בהם קלאסיקות ישנות וחדשות, ויצירות ביכורים מבטיחות.
>>הניצחון המוחלט: 30 שנות סאטירה נגד בנימין נתניהו אחד

1. על כלבים ואנשים

השכם בבוקרו של ה-18 באוקטובר 2023 יוצאת דר בת ה-16 בחזרה אל ביתה בניר עוז, במטרה לחפש אחר כלבתה שולה שנעלמה במהלך ההתקפה על הקיבוץ. במרחב ההרוס והנטוש היא פוגשת אנשים בודדים שנותרו שם, או שבו לשם כמותה – בהם מצילת הכלבים נורה ליפשיץ – ושומעת מהם על חוויותיהם ואת מחשבותיהם על מה שהיה ומה שיהיה. בנובמבר 2023 דני רוזנברג ("החייל הנעלם") לקח איתו את השחקנית הצעירה אורי אבינועם (שלאחרונה זכתה בפרס אופיר על הופעתה ב"כי את מכוערת") וצוות צילום קטן, ויחדיו הם הסתובבו בעוטף עזה ויצרו מעין דוקו-דרמה המשלבת בדיון עם תיעוד, וכוללת עדויות משני צידי הגבול. זה סרט יחיד במינו, עדין, עצוב ומהורהר, שאינו נופל למהמורות הצפויות כשעוסקים בקטסטרופה.

2. סקס

"סקס" הוא הסרט הראשון בטרילוגיה של דאג יוהאן האוגרוד הנורווגי שמוקרנת במלואה בפסטיבל (שני הנוספים הם "אהבה" ו"חלומות", זוכה בדב הזהב). זאת מין דרמה קומית על אש קטנה בטעם נורדי, שבוחנת את החווייה של להיות גברים היום. היא נפתחת בסצנה מעולה, שבה שני מנקי ארובות משוחחים על חלומות והתנסויות מיניות, ומפתיעים זה את זה ואותנו שוב ושוב. בהמשך נכיר גם את בנות זוגם ונראה כיצד מה שתואר בפתיחה משפיע על חייהם. שום דבר בסרט לא משתווה לסצנת הפתיחה הארוכה (אני צופה שהיא תהפוך לפופולארית בשיעורי משחק), אבל היא מצדיקה את מחיר הכרטיס בפני עצמה. ואיך שאנני-פריד מאבבא ודיוויד בואי משתלבים שם זה אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי מזה זמן.

3. אומהה

כותרות הסיום של סרט הביכורים האינטימי והנוגה של קול וובלי מעניקות לו משמעות חברתית והיסטורית, ופותרות תהיות שעולות במהלכו. זה סיפור על אב אלמן שלוקח את בתו אלה בת התשע (מולי בל רייט המקסימה), אחיה הצעיר צ'רלי והכלב רקס למסע לעבר נברסקה. בדרכם הם עוצרים לקנות אוכל ודלק למכונית שמתקשה להתניע, ולפעמים דוחפים אותה יחדיו. האב מחשב כל דולר שהוא מוציא, ואלה הנבונה מבחינה שזה לא טיול לדיסנילנד כמו שצ'רלי מפנטז. מה מטרת הנסיעה הארוכה אנחנו יכולים רק לנחש, כי אבא (ג'ון מגארו מ"חיים אחרים") סגור ולא משתף. הדינמיקה בין שלושת השחקנים טבעית ומשכנעת, והסרט עתיר האבחנה נוגע ללב.

אומהה. צילום: יח"צ

4. הסוכן החשאי

"הסוכן החשאי" כבר הוכתר כאחד הסרטים הטובים של השנה ואני מצטרפת להילולים. הוא מגולל סיפור על פרופסור (ואגנר מורה שזכה בפרס השחקן בקאן) באוניברסיטה בברזיל של 1977 שנרדף על ידי השלטונות, ולכן מאמץ זהות חדשה ומוצא מקלט בבית בו מתגוררים אנשים רדופים כמותו. סרטו של קלבר מנדונסה-פיליו נע קדימה ואחורה ולצדדים, מצרף עוד ועוד דמויות (צמד מתנקשים, רופאת שיניים סקסית, ילד יפה להפליא, סבא דואג, שוטרים מושחתים, רגל כרותה) ולא תמיד נצמד למציאות כמו שאנחנו מכירים אותה. לא כל השאלות שמועלות בסרט מקבלות תשובות, ואיכשהו זה ממש סבבה. זה סרט מלא חיים, מלא קולנוע, מפתיע וממלא את הלב.

5. ג'וי האוס

הפסטיבל מקדיש השנה לאלן דלון המנוח מחווה בת שני סרטים. האחד הוא "שמש אדומה" – מערבון עם צוות שחקנים בינלאומי שכולל גם את טושירו מיפונה, צ'רלס ברונסון ואורסולה אנדרס. השני הוא מותחן מתעתע מ-1964 שבו דלון מככב לצד ג'יין פונדה, רגע לפני שהפכה לכוכבת. מארק בורח על נפשו מהמאפיונרים שרוצים להרוג אותו משום שניהל רומן עם רעייתו של הבוס. הוא מוצא מסתור בווילה המפוארת של האלמנה העשירה ברברה (לולה אולברייט), ששוכרת אותו לשמש כנהג שלה ומזמינה עבורו שני סטים של מדים. בת דודתה מלינדה (פונדה), המשמשת כעוזרת בית וכבת לוויה, דלוקה על הנהג החתיך, אבל הוא נושא עיניו לאלמנה, שהיא פחות חסודה מכפי שנראה במבט ראשון. בין השלושה מתפתח מחול של מזימות נכלוליות לצלילי פסקול ג'אזי מאת לאלו שיפרין, שתורם רבות לאווירה. שמו הצרפתי של הסרט הוא "חתולים", ויש בו גם חתול אמיתי בתפקיד מפתיע. "ג'וי האוס" אינו משתווה ל"לעין השמש" – שיתוף הפעולה הקודם של דלון עם הבמאי רנה קלמאן – אבל הוא מספק לא מעט הנאה בפני עצמו וכדאי לגלות אותו.

6. חיים פנטסטיים

השחקן מתיו שיר כתב לעצמו תפקיד ראשי בסרט שאותו גם ביים, והקיף את עצמו בשלל שחקנים ידועים ממנו (בעיקר יהודים). התוצאה היא דרמה קומית יהודית ניו יורקית מדוכדכת על אנשים עם משברים רגשיים. אחרי שהוא מפוטר מעבודתו כעוזר משפטי, סאם עובר התקף חרדה. רעייתו (אנדריאה מרטין) של הפסיכיאטר (ג'אד הירש) מציעה לו להיות בייבי סיטר של שלוש נכדותיה. אימן דיאן (אמנדה פיט בהופעה חשופה) היא שחקנית שהיתה על מסלול ההמראה לכוכבות כשחוותה משבר ופרשה מהמסך, ואביהן המוזיקאי (אלסנדרו ניבולה) נעדר מהבית במשך חודשים ארוכים. בין סאם ודיאן כהן היפה מתפתחות שיחות מלב אל לב על מצבים נפשיים, והוא קצת מתבלבל. סרט הביכורים הכן והסימפטי הזה זכה בפרסים מהקהל ומחבר השופטים בפסטיבל SXSW הנחשב שבאוסטין טקסס.

חיים פנטסטיים. צילום: יח"צ

7. הקשת הגדולה

זה סיפור פחות או יותר אמיתי על הארכיטקט הדני האלמוני שב-1983 זכה במכרז הבינלאומי להקים מונומנט מודרני ברובע העסקים לה־דפאנס שבפריז. קלאס באנג ("הריבוע") מגלם את אוטו פון ספרקלסן שעיצב את הקשת המרובעת האפורה (הוא רצה שהיה תהיה לבנה), זידזה באבט קנודסן ("הממשלה") היא רעייתו המומצאת (לצורך הדרמה), ומישל פאו הוא נשיא צרפת פרנסואה מיטראן, שתומך בארכיטקט בעל החזון הבלתי מתפשר גם כשהמחיר של הפרויקט הולך ותופח. הסרט משוחק היטב, קולח ומעניין בתארו את המכשולים הרבים העומדים בפני הגשמת חזון גדול. לקסוויה דולן, שהחליט לפרוש מבימוי ולהתמקד במשחק, יש תפקיד נחמד כפקיד ממשלה המתווך בין הארכיטקט לעולם.

8. יפה מדי בשבילך

ברטראן בלייה היה אחד היוצרים היותר חתרניים וחצופים של הקולנוע הצרפתי. את סרטו הנהדר מ-1989 הוא תיאר בקצרה כסיפור על גבר שמתחתן עם המאהבת שלו, ואז פוגש את רעייתו. ז'ראר דפרדייה מגלם בעל סוכנות של BMW הנשוי לאישה יפהפייה, יפה מדי (קרול בוקה, שמאוחר יותר הפכה לזוגתו בחיים). כשלמשרדו מגיעה מזכירה זמנית בעלת מראה ממוצע (ז'וסיאן בלסקו), בין השניים ניצתת משיכה עזה. אלא שגם למזכירה יש בן זוג (פרנסואה קלוזה) וזה מסבך את הבגידה. הכוכב החמישי של הסרט הוא פרנץ שוברט, שהפסקול מורכב מיצירותיו. ברנאר חש ש"אימפרומפטו אופוס 90 מס' 3" מאת שוברט הוא שהכניס אותו למצב רוח רומנטי, ולכן הוא מאשים את המלחין האוסטרי בפירוק נישואיו ובהרס חייו. זה סרט שנון ומפתיע, שמערבב בתבונה בין רמות שונות של הוויה קולנועית. הפסטיבל יקרין שני סרטים נוספים של בלייה, מומלצים גם הם – "חליפת ערב" ו"מזנון קר".

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, 5-14.10.לפרטים וכרטיסים

• קולנוע
• פסטיבל חיפה
• פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
• סרטים מומלצים

במהלך סופשבוע ארוך בפסטיבל הסרטים ה-40 של חיפה, בארבעה סרטים מארצות שונות – ארה"ב, ישראל, אוסטריה ונורבגיה – ראיתי דמות שסובלת מדימום מהאף המעיד על לחץ נפשי מוכחש. רק באחד הסרטים מצאתי שהדימום קיבל הצדקה דרמתית וסגנונית מעבר לקלישאה. זה אחד היתרונות (ויש שיאמרו חיסרון) של פסטיבלי קולנוע, שמספקים צפייה מרוכזת המבליטה תופעות וגם פרטי טריוויה. בשורות הבאות אסקור כמה מהסרטים מעוררי העניין בהם צפיתי. יש לציין שאת מחיאות הכפיים הרבות ביותר קיבל סרטון שהוקרן לפני כל סרט וסרט, ובו הופיעו בזו אחר זו המילים "אין לסרט סוף טוב עד שכולם חוזרים". הסרטון לווה בצלילים של לב פועם ושעון מתקתק. זאת היתה תזכורת אפקטיבית לכך שגם אם אין כרגע אזעקות בחיפה, והאולמות מלאים שוחרי קולנוע, תחושת הנורמליות שדוברי הקואליציה מנסים למכור לנו היא מזויפת.

>>כל יום קורה משהו דפוק, ואף אחד לא יציל מהמוות. אז עשיתי מזה סרט

"טווס"

ביפן יש חברה בשם "Family Romance, LLC" המציעה שירותי ליווי חברתיים. ב-2019 וורנר הרצוג יצר סרט עלילתי בשם זה, האחרון שלו עד כה, וליהק את מנהל החברה לתפקיד עצמו. בין השאר הוא שלח אותו למלא את מקום האב החסר בחתונתה של כלה צעירה, ולגלם אבא גרוש עבור ילדה ואם שנזקקו לסגירת מעגל. בסוף הסרט המוזר והמרגש הזה האיש חזר לביתו, אך הסרט לא נכנס איתו פנימה והשאיר אותנו תוהים איך עיסוקו משפיע על חייו הפרטיים. אני לא יודעת אם ברנהארד ואגנר הגרמני צפה בסרטו של הרצוג לפני שכתב וביים את "טווס", אבל אני מנחשת שזאת היתה נקודת המוצא שלו.

סרט הביכורים השנון שלו מספר על חברה אוסטרית דומה (אך מומצאת) בשם "חבר להשכיר", ומתמקד בבחינת ההשפעה של עיסוקו של הגיבור על הזוגיות שלו ועל הגדרתו העצמית כאדם. מתיאס (אלברכט שוך מ"במערב אין כל חדש") מגלם בן לתפארת עבור איש עשיר שחושק במינוי כלשהו, בעל דורסני עבור אישה שמתקשה להתמודד עם בעלה האמיתי, ותפקידים נוספים. הוא כל כך מתורגל בריצוי האנשים ששוכרים את שירותיו, שהוא כבר אינו יודע איך לרצות משהו בשביל עצמו, ואיך להגיב באופן טבעי ולא מתוסרט. כשבת זוגו עוזבת אותו בטענה שאינה מכירה אותו יותר, מתיאס מתערער לגמרי (זה מתבטא, בין השאר, בדימום מהאף). "טווס" הוא קומדיה דוקרנית ואלגנטית, שנשכרת רבות מהופעתו המדויקת של שוך כדוגמן של רגשות, שפניו עוטות הבעה מבולבלת כשהוא נדרש להיות הוא עצמו.
"טווס" יוקרן שוב ב-9.1

"לימונוב: הבלדה"

לאדוארד לימונוב דווקא היתה לא תפיסה עצמית עזה כאמן וכמהפכן. מעולם לא שמעתי על המשורר-סופר הרוסי יליד 1943, אבל "לימונוב: הבלדה" של קיריל סרברניקוב ("הסטודנט") שכנע אותי שזה איש מעניין שראוי לסרט משל עצמו, גם אם מדובר בגיבור לא מאוד סימפטי. בן ווישאו (הסרט דובר אנגלית עם מבטא) ממגנט בתפקיד הצעיר האגוצנטרי, שבטוח לגמרי שהוא המשורר הכי גדול בברית המועצות, גם אם אחרים עדיין לא גילו זאת. הוא מסביר שיש שני סוגי משוררים רוסיים – סובייטים ודיסידנטים, והוא לא אחד משני הסוגים.

עד סוף הסרט, שרובו מתאר את שנותיו הסוערות והמתסכלות כגולה בארצות הברית, לפני שחזר לרוסיה כסופר של רבי מכר אוטוביוגרפיים עתירי סקס, אנחנו מגלים למה הוא מתכוון. סרברניקוב יצר סרט פרוע ונזיל, שנע בין סיקוונסים חלומיים מסוגננים לעילא לבין סצנות בסגנון ריאליסטי אגרסיבי. זה לא סרט קל לצפייה, ואילו היכרתי את לימונוב אולי היו לי טענות כלפי ייצוגו על המסך, אבל מששרדתי עד סופו הסיבירי אני שמחה שהקדשתי לו את זמני.
"לימונוב: הבלדה" יוקרן שוב ב-9.1

"מסייה אזנבור"

גם "מסייה אזנבור" הוא ביוגרפיה קולנועית, הפעם של דמות הרבה יותר מוכרת, לפחות במערב. סרטם של מהדי אידיר וגראן קור מלאד עושה את הטעות המוכרת, ומנסה לפרוש בפני הצופים את כל סיפור חייו הארוכים של שארל אזנבור, מילדותו ועד זקנתו. חציה הראשון של הביוגרפיה הקונבנציונאלית הזאת מעניין מבחינת פרטי ההיסטוריה המתוארים בה, עם פוקוס על יחסיו של כותב השירים נמוך הקומה עם אדית פיאף שפרסה עליו את חסותה (על פי הסרט היא הורתה לו לנתח את אפו, בטענה שרק זמרים יפי מראה יכולים לשיר שירי אהבה).

אבל אחרי שהוא נפרד ממנה ויוצא לדרך עצמאית הסרט הולך ונמשך, מדלג מפה לשם, חוטא בליהוק סטטיסטים לתפקידי סלבריטיז – היי, תראו, הנה פרנק סינטרה וחבר שחור! – ומאבד את לכידותו. מה שכן, טאהר רחים ("נביא") מצוין בתפקיד הזמר הארמני, שסבל מאנטישמיות כי רבים חשבו בטעות שהוא יהודי, ופרנקופונים ודאי יאהבו את הסרט יותר ממני.
"מסייה אזנבור" יוקרן שוב ב-9.1

"מה שמחבר ביננו"

סרט צרפתי הרבה יותר טוב ושלם מבחינה דרמתית הוא "מה שמחבר בינינו" של קארין טרדייה ("סביונים"). נקודת המוצא מוכרת – בעלת חנות ספרים פמיניסטית שהיא גם רווקה מזדקנת (ולריה ברוני טדסקי) מתבקשת על ידי השכנים לטפל בבנם בן השש בזמן שהם הולכים לבית יולדות. למרות התנגדותה הראשונית, היא כמובן מתאהבת בילד המתוק, אבל משם והלאה הסרט מפתיע אותנו שוב ושוב, בלי ליפול למלכודת הסנטימנטליות המתחסדת.

העלילה משתרגת לכיוונים שונים, כשעוד ועוד דמויות מצטרפות (וחלקן גם נעלמות) ונוצרת ביניהן דינמיקה אנושית ומשפחתית משכנעת ונוגעת. במהלך הצפייה חשבתי שזה הסרט הכי מקסים שצפיתי בו מאז "נשארים לחג", שגם הוא לקח תבנית מוכרת ומילא אותה באנשים אמיתיים ובאמפטיה, וזאת ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה.
אין עוד הקרנות בפסטיבל, אך הסרט נרכש להפצה

"ארמנד"

ילד בן שש עומד גם במרכז הסרט הנורבגי "ארמנד", אך הוא אינו נוכח בו, כשהשאלה מה הוא עשה או לא עשה לחברו לכיתה יון מחוללת את הדרמה המתוחה שמתרחשת בין אמו אליזבת (רנאטה ריינסב מ"האדם הגרוע בעולם"), להוריו של יון, ולמורי בית הספר שזימנו אותם לשיחה (היועצת מדממת מהאף). את הסרט כתב וביים הלפדן אולמן טונדל, שהישגו הגדול עד כה הוא היותו נכדם של אינגמר ברגמן וליב אולמן. יש להניח שהמורשת המשפחתית המפוארת הזאת תרמה לכך ש"ארמנד" זכה בפרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים בפסטיבל קאן.

השעה הראשונה של הסרט מעניינת, משוחקת מצוין, ומרתקת את הצופים לחידה שבמרכזו, כשעוד ועוד פרטים נחשפים לגבי הקשר בין הדמויות. אבל משום מה אולמן טונדל החליט לעטר את חציו השני של הסרט בסצנות הזויות שאמורות לייצג את תודעתה המסוכסכת של אליזבת, ואלה מפוררות את הדרמה. גם הבחירה לצאת מחדר הכיתה שבו מתרחש המפגש, ולשלוח את הדמויות להיתקל בדמויות נוספות במסדרונות בית הספר היא טעות בשיקול. וזה ממש חבל, כי מתוך השעתיים הארוכות של הסרט אפשר לגזור משהו הרבה יותר מהודק ושלם.
"ארמנד" יוקרן שוב ב-10.1

"בירד"

אנדריאה ארנולד ("אמריקן האני") היא במאית הרבה יותר מנוסה מהצעיר הנורבגי, ובניגוד אליו היא מצליחה לשלב דרמה מתוחה עם סצנות הזויות, שמעשירות אותה ותורמות לה רובד רגשי עז. "בירד" מספר על ביילי בת ה-12 שחיה בבית מוזנח בצפון קנט עם אביה חסר האחריות (בארי קיוגאן מ"רוחות אינישרין") ואחיה למחצה, שרואה עצמו כשומר השכונה. לאימא של ביילי יש עוד שלושה ילדים מגברים אחרים, ובן הזוג החדש שלה הוא גבר אלים. ביילי הטום-בוי מרגישה שהיא צריכה להציל את כולם, וזה כולל זר מסתורי (פרנץ רוגובסקי מ"Passages") המציג עצמו כבירד.

הסרט צולם בסגנון הריאליסטי התזזיתי האופייני לבמאית הבריטית הנהדרת, אך הפעם משולבים בו דימויים חלומיים, שאפשר לפענח אותם כריאליזם מאגי, או כנקודת מבטה של הגיבורה המתריסה. כדרכה, ארנולד ליהקה שחקנית צעירה וחסרת ניסיון לצד כוכבים מוכרים. זה עובד יופי כי ארנולד מגוננת על הגיבורות שלה, והיא שוב יצרה סרט מחוספס ומלא יופי וחמלה.
"בירד" יוקרן שוב ב-10.1

• המסך
• קולנוע
• פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
• פסטיבל חיפה

אחרי שנדחה בגלל הטילים מהצפון, פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-40 של חיפה ייפתח בשבוע הבא ויתרחש החל מה-31.12 ועד ה-11.1. הפסטיבל מלא כל טוב, ויש אפילו אורחים מחו"ל, גם אם לא מפורסמים. בחרתי להמליץ על 11 מהסרטים הבולטים בפסטיבל.

>> סרט ניצחון: 11 הסרטים הטובים ביותר בקולנוע לשנת 2024
>> עדות מקומית 2024: כולנו רקמה אנושית אחת (לא בהכרח חיה)

זרע התאנה הקדושה // The Seed Of The Sacred Fig

סרט הפתיחה של הפסטיבל בוים בסתר על ידי הבמאי האיראני הדיסידנט מוחמד רסולוף ("אין רשע בעולם"), ונשלח על ידי גרמניה לייצג אותה באוסקר (רסולוף הוכרז כאויב המשטר וברח מארצו זמן קצר אחרי השלמת סרטו). הסרט מתרחש על רקע ההפגנות הסוערות שפרצו בטהרן בעקבות מותה בכלא של צעירה שנאסרה משום שלא עטתה את החיג'אב כראוי (משולבים בו תיעודים של ההפגנות שצולמו בסמארטפונים). הדרמה המתוחה מתמקדת במשפחתו של שופט חוקר, שנדרש לחקור מאות עצורים ולגזור את מותם של רבים מהם. בעוד הוא משרת את המשטר, שתי בנותיו מורדות והאם מנסה לפשר. כשהארבעה חומקים לכפר מחשש לנקמה, המאבק הפוליטי בין הפטריארכיה הפונדמנטליסטית לאזרחים המדוכאים עובר באופן סמלי ודרמטי לזירה המשפחתית. המערכה האחרונה והמצמררת של הסרט זיכתה אותו בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן.
חמישי, 2.1, אודיטוריום, 20:00. ראשון, 5.1, אודיטוריום, 17:15. רביעי, 8.1, קריגר, 19:30

הברוטליסט // The Brutalist

סרטו השלישי של בריידי קורבט ("ילדות של מנהיג") הוא אחד הבולטים בעונת הפרסים, ואחרי שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה יש לו סיכויים טובים לגרוף שלל אוסקרים בקטגוריות הראשיות. זה אפוס תקופתי סוחף, מרובד, טעון ואינטימי, המגולל את סיפורו של ארכיטקט ניצול שואה שמגיע מבודפשט לארה"ב אחרי המלחמה, ונשכר על ידי תעשיין עשיר (גיא פירס) לתכנן מרכז תרבותי. הסרט נפרש על פני שלוש וחצי שעות מרתקות, מצויד בפסקול מעולה, בצילום חמור ומרהיב, ובהופעה נפיצה של אדריאן ברודי. בן גוריון בהופעת אורח (בפסקול) תורם רובד ציוני. לא יאומן שהפרויקט השאפתני הזה הופק בעשרה מיליון דולר בלבד.
שבת, 4.1, רפפורט, 14:15. שבת, 11.1, רפפורט, 15:15

התופרת // Sew Torn

סרט הביכורים של פרדי מקדונלד הוא מעין שילוב מגניב (ומדמם) של "ראן לולה ראן" ו"מקגייוור". זאת מין אגדה אפלה על תופרת צעירה ובודדה, שתזמון חסר מזל מוביל אותה אל הצטלבות בכביש רגע אחרי עסקת סמים שהשתבשה, והותירה שני אופנוענים פצועים, ומזוודה עם המון כסף. ברברה (איב קונלי) מתחבטת בין שלוש אפשרויות להגיב לסיטואציה – לנצל את ההזדמנות לבצע את הפשע המושלם שיאפשר לה לפתוח בחיים חדשים, להזעיק את המשטרה, או להעלים עין ולהסתלק משם. הסרט בוחן את שלוש האפשרויות, שבכולן ברברה מפעילה את כישורי התפירה שלה באופנים מאוד מפתיעים ומבדרים. "התופרת" הוא פיתוח של סרט קצר של מקדונלד מ-2019 (והנה הוא כאן מתחת לטקסט).
שלישי, 31.12, סינמטק, 22:15. שני, 6.1, סינמטק, 21:00. שישי, 10.1, סינמטק, 20:00

5 בספטמבר // September 5

אולימפיאדת מינכן ב-1972 היתה הראשונה שכוסתה בשידור חי. בתום השידורים ב-5 בספטמבר נשמעו יריות, וצוות השידור של רשת ABC הבין שהוא מתמודד עם חדשות מסוג אחר לגמרי. סרטו הלחוץ והמתוח (והקצר – רק 90 דקות) של טים פלבאום מתאר את פלישת המחבלים לביתן הישראלי בכפר האולימפי מנקודת מבטם של אנשי צוות השידור, שמתמודדים עם שלל שאלות הפקתיות ומוסריות. פיטר סארסגארד, ג'ון מגארו ("חיים שלמים") ולאוני בנש ("חדר המורים") מככבים בסרט המשלב בתוכו קטעי ארכיון מהשידור המקורי ומספק חוויית צפייה אפקטיבית ביותר.
שלישי, 7.1, אודיטוריום, 21:00. חמישי, 9.1, אודיטוריום, 15:15

סאטרדיי נייט // Saturday Night

גם הסרט הזה לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של שידור טלוויזיה לחוץ בשנות השבעים. הפעם מדובר בשחזור ההתרחשויות באולפן של NBC בניו יורק, שעה וחצי לפני עליית פרק הבכורה של תכנית הבידור המיתולוגית "סאטרדיי נייט לייב". הבלגן חוגג כשהמערכונים עדיין לא סגורים, ג'ון בלושי הנוירוטי נעלם, צ'בי צ'ייס מעליב את כוכב הדור הקודם מילטון ברל (ג'יי.קיי. סימונס), והבוס הגדול (ווילם דפו) מאיים לבטל את התכנית (הוא מלכתחילה לא התכוון לשדר אותה). גבריאל לאבל ("הפייבלמנים") מגלם את לורן מייקלס שמנסה לשלוט בכאוס, ורייצ'ל סנוט ("שבעה בייבי") היא רוזי שוסטר, רעייתו והכותבת הראשית, שבלעדיה הכל היה מתפרק. ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו") כתב וביים סרט דחוס ומבדר, מלא הופעות טובות של שחקנים צעירים בתפקידי כוכבים גדולים מהם, בהם ניקולס בראון מ"יורשים" בתפקיד כפול כאנדי קאופמן וכאיש החבובות ג'ים הנסון.
שלישי, 31.12, סינמטק, 19:30. שישי, 10.1, רפפורט, 18:00

ארבעה לילות של איש חולמני // Quatre nuits d'un rêveur

"לילות לבנים", הסיפור הנוגה והיפהפה מאת דוסטוייבסקי על בחור שמתאהב בצעירה אובדנית המחכה לגבר אחר, זכה לכמה וכמה עיבודים קולנועיים בשפות שונות, שניים מהם בוימו על ידי ענקי קולנוע. מרצ'לו מסטרויאני ומריה של כיכבו בעיבוד הקסום של לוקינו ויסקונטי מ-1957, שצולם כולו באולפני צ'ינה צ'יטה עם שלג מלאכותי. הפסטיבל יקרין את העיבוד המאוחר יותר והלא פחות יפה של רובר ברסון מ-1971, שהעביר את הסיפור מסן פטרבורג לפריז. כמנהגו, ברסון ("מושט", "הנידון למוות ברח") ליהק שחקנים לא מקצועיים, ואף שזה מסרטיו הפחות נערצים, הוא אולי הנגיש והנוגע ללב שבהם.
חמישי, 2.1, רפפורט, 10:30. שבת, 4.1, סינמטק, 14:30

זכרונות של חילזון // Memoir of a Snail

15 שנים אחרי "מרי ומקס", אדם אליוט האוסטרלי חוזר עם סרט נוסף באנימציית בובות, שגרף את הפרס הגדול באנסי – פסטיבל האנימציה הגדול והנחשב בעולם. גרייס הבודדה והמופנמת (קולה של שרה סנוק מ"יורשים") משחררת לחופשי את החלזונה האהובה עליה, ומספרת לה את סיפור חייה העגום. אחרי מות אמה בלידה, אחיה התאום גילברט (קודי סמית-מקפי מ"כוחו של הכלב") היה היחיד שגונן עליה מבריוני העולם. אבל כשאביהם הנכה והשתיין מת גם הוא, התאומים הופרדו ונשלחו לבתי אומנה בשני קצוות אוסטרליה. וזאת רק ההתחלה של סיפורם המר של התאומים. רק השכנה הזקנה, האקסצנטרית וההרפתקנית (ג'קי וויבר) מציעה לגרייס מעט חום. זה סרט ביזארי, עגמומי, מצחיק בדרכו, בוגר (בהחלט לא לילדים) ובסופו של דבר גם מעורר תקווה, שקטף מועמדות לגלובוס הזהב בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר.
שבת, 4.1, סינמטק, 18:30. שבת, 11.1, סינמטק, 18:15

המופע האחרון // The Last Showgirl

כוח המשיכה העיקרי של הסרט הצנוע הזה הוא הכוכבת שלו – פמלה אנדרסון בת ה-57. הגיל של מי שהיתה פצצת הסקס הגדולה של שנות התשעים והאלפיים הוא נושא מרכזי בסרט, המספר על רקדנית במופע בלאס וגאס, שעומד לרדת מהבמה אחרי שלושים שנה. שלי היתה פעם הכוכבת הזוהרת של המופע, והיא לקחה אותו מאוד ברצינות, כקריירה. עכשיו, כשהיא מנסה להתקבל למופע אחר, בתה המנוכרת גורמת לה להרגיש שבזבזה את חייה על שטויות. אנדרסון מספקת הופעה כנה ונוגעת ללב (שזיכתה אותה במועמדות לגלובוס הזהב), ולצידה ג'יימי לי קרטיס מצוינת כרקדנית לשעבר שעדיין מתעקשת להיאחז בשולי תהילת הנצנצים. ג'יה קופולה (נכדתו של פרנסיס ואחייניתה של סופיה) ביימה את הסרט הסימפטי ועתיר האווירה הזה, על פניה המשתנות של עיר החטאים המדברית.
שבת, 4.1, סינמטק, 16:30. רביעי, 8.1, אודיטוריום, 18:15. שישי, 10.1, טיקוטין, 18:30

ימים ברקיע // Days of Heaven

את סרטו היפהפה של טרנס מאליק מ-1978, שאחריו פרש מבימוי למשך עשרים שנה, צריך לראות על המסך הגדול. הפסטיבל מספק שתי הזדמנויות נדירות כאלה. זהו עיבוד מודרני בגוונים מיתולוגיים לסיפור התנ"כי על ירידת אברהם למצרים. ב-1910 זוג אוהבים, ביל (ריצ'ארד גיר) ואבי (ברוק אדמס), נמלטים לטקסס ומוצאים עבודה בשדות החיטה של חקלאי אמיד (סם שפארד). השניים מתחזים לאח ואחות, וביל מעודד את אבי להיענות לחיזוריו של בעל החווה החולה מתוך מחשבה שהוא ימות בקרוב. אלא שהרגשות החדשים משיבים לו את הרצון לחיות. הצלם הגדול נסטור אלמנדרוס סיפק כמה מהדימויים היפים ביותר מעולם, אניו מוריקונה הלחין את הפסקול, והתוצאה היא יצירת מופת על זמנית.
שלישי, 31.12, רפפורט, 12:00. חמישי, 9.1, אודיטוריום, 10:30

ארנסט קול: לאבד ולמצוא // Ernest Cole: Lost and Found

בשנות החמישים והשישים בדרום אפריקה, ארנסט קול יליד פרטוריה העמיד את מצלמתו (שניתנה לו בילדותו על ידי כומר קתולי) אל מול האפרטהייד. בגיל 27 הוא הוציא לאור ספר תצלומים שהעניק לו מוניטין ברחבי העולם, אך גם אילץ אותו לעזוב את מולדתו. קול היגר לארה"ב ואיבד את אחיזתו. התמונות שצילם במדינות הדרום הגזעניות התקבלו פחות טוב, ואחרי שאזלו דמי המלגה הוא מצא את עצמו חסר בית. 27 שנים אחרי מותו בגיל 49 נמצאו בשוודיה (קול עבר לשם כשאמריקה הכזיבה אותו) 60,000 נגטיבים של תצלומיו. אלה שימשו בסיס לסרטו התיעודי של ראול פק ("I Am Not Your Negro"), שמגולל את סיפור חייו ואומנותו של האמן שכמעט נשכח, וגם את סיפור המאבק המשפטי של בני משפחתו על הזכויות על התמונות. זוכה פרס הסרט התיעודי בפסטיבל קאן פחות חד ומגובש מסרטו המהולל של פק על ג'יימס בולדווין, אך הוא חושף בפני הצופים דמות מרתקת וצילומים נהדרים. הסרט מלווה בקריינות של לאקית׳ סטנפילד ("יהודה והמשיח השחור") המגולל את סיפורו בגוף ראשון.
שישי, 3.1, טיקוטין, 10:45. חמישי, 9.1, סינמטק, 13:30

בנות כמונו

על הסרט הזה כבר המלצתי כשהוקרן ביום הקולנוע הישראלי. בינתיים הפצתו מתמהמהת (עדיין אין לו טריילר), ולכן כדאי לראותו בפסטיבל. סרטן של בת אל מוסרי (תסריט ומשחק) ולי גילת (בימוי) מספר על שחר בת ה-17 (היאלי יוסף זאדה) שמתגוררת בשכונה קשה בבת ים ולומדת ב"בית גילה" – מוסד שאליו נשלחות נערות במצבי סיכון. אביה (יעקב זדה-דניאל המעולה) מאושפז במוסד לחולי נפש, ואמה (מוסרי) רחוקה מלהיות מודל של יציבות. לכן שחר צריכה לקחת אחריות גם על אחותה הקטנה שמתכוננת לתחרות ריקוד. אל "בית גילה" מגיעה מורה חיילת (הדר דרור), ושחר מוצאת עצמה נמשכת אליה. זה סרט ריאליסטי בסגנונו, מצחיק ומרגש ומלא חיים. הוא מלוהק נהדר, ניחן באותנטיות אנושית ורגשית נדירה, והוא מזכיר את הקולנוע של קן לואץ' בימיו הטובים.
שלישי, 7.1, רפפורט, 21:15

"בנות כמונו" (צילום: יחסי ציבור/פסטיבל הקולנוע חיפה)

>> פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-40 חיפה, 11.1-31.12,פרטים, תוכניה מלאה וכרטיסים כאן

• המסך
• קולנוע
• פסטיבל חיפה
• סרטים מומלצים