• Facebook
• Twitter
• Email

פאשניסטות מתקדמות בוודאי מכירות את טרנד השרשראות האימתניות של התקופה האחרונה, אשר אינו פוסח על חוטי המשקפיים ועכשיו תוקף בעוז גם את מסכות הקורונה. הצורך ברור: אתן מסתובבות מיוזעות ועצבניות עם המסכה שלכן ברחבי העיר, וכאשר אתן נדרשות להסיר אותה ולו לרגע – הברירה היחידה היא לדחוף אותה לתיק או לתלות אותה על המרפק. פרקטי? נגיד. סטייל? פחות.הפתרון המתהווה הוא שרשרת אשר מחזיקה את קצוות המסכה ושומרת עליה נקיה במידה וזמינה ללבישה חוזרת.

ניצנים של שרשראות למסכות כבר החלו לבצבץ ברחבי העולם, והראשונים להרים את הטרנד בתל אביב הם צליל ואייל חיים, זוג מהצפון הישן שחיפש השלמת הכנסה בימים מאתגרים כלכלית. "בעבר למדתי צורפות," מספרת צליל, "היה לי עסק של תכשיטים אבל אחר כך עשיתי תואר בתקשורת חזותית אז לא התעסקתי בזה שנים. כשהתחילה הקורונה בעלי איבד את העבודה שלו וניסינו לחשוב על פתרונות למצב. הוא אדם שאוהב לעשות דברים פרקטיים ונורא הציקה לו המסכה, הוא כל הזמן היה שם אותה בכיס והרגיש שזה לא היגייני. ואז הוא פתאום בא אליי באיזה לילה אחד ואמר לי שיש לו רעיון – שרשרת שעליה נתלית המסכה".

"הכנו את השרשראות בשבילנו בתור התחלה", היא מספרת, "ואז אנשים שראו אותנו התלהבו אז הכנו גם לחברים, ואז אמרנו יאללה, בוא ננסה לעשות מזה עסק וככה הקמנו את Hooks. זה פטנט פשוט אבל ממש ממש עוזר. אחר כך גם לקחתי את זה לכיוון שהוא יותר שיקי, עם הטרנד הזה של שרשראות גדולות למשקפיים. אז זה בעצם שני שימושים במוצר אחד."

הרעיון, כאמור, אינו חדש. ההשטאג maskchain# באינסטגרם כבר מנפיק מעל ל-7,000 תוצאות, ומעצבות בארה"ב ובאירופה מוכרות שרשראות למסכות בסכומים שמגיעים אף ל-120$ לשרשרת. צליל מספרת שבחוויה שלה, הטרנד עדיין לא תפס בארץ. "אני מרגישה שכל מי שנחשף לזה ועשה את הצעד של להבין מה זה, נהנה מזה, ובחו"ל יותר ויותר מבינים, אבל פה בארץ עדיין לא קולטים את הקונספט, ואז קשה למכור לאנשים".

את השרשראות מכינה צליל מסלון דירתה, תוך כדי הדיי ג'וב שלה במשרה מלאה כמעצבת גרפית בחברת היי טק, והמשלוחים מתבצעים על ידי בני הזוג עצמם שרוכבים לבתי הלקוחות באופניים. "להצליח לעשות משהו כזה זו הגשמת חלום שלי מלפני כמה שנים. נורא רציתי להצליח בעולם הצורפות וזה לא קרה אז הייתי ריאלית ועשיתי תואר, אבל עכשיו הגעתי למקום הזה של מיזם משלי שמתחיל ממשהו קטן וזה כיף."

מה השאיפות להמשך?
"אני לא חושבת שאני אשנה עם זה את עולם הקורונה ולא מצפה שזה יתפוצץ, אבל הייתי שמחה להגדיל את תזרים המכירות ולעזור לאנשים שישתמשו בזה, זה עושה לי כיף בנשמה."

לאינסטגרם של Hooks

• הישרדות: קורונה
• אופנה
• קורונה
• תכשיטים
• צורפות
• לייפסטייל
• יזמות
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

כשמביטים בתכשיטים של מילי וישניא (23) מרגישים שמגלים משהו רגע לפני כולם. אין לה אתר אינטרנט ולא תמונות מקצועיות, והיא אינה מוכרת בשום חנות, ולמרות זאת התכשיטים שלה זוכים להייפ הולך וגובר בעיר. באינסטגרם שלה מוצגות תמונות סלפי פשוטות שבהן היא עונדת את התכשיטים שהיא יוצרת, וזה מספיק כדי לעורר את הביקוש, שהוא גדול בהרבה מהיצע שהיא יכולה לספק כסטודנטית.

"הייתי רוצה להתפרנס מזה", היא מספרת, "אבל מתייחסת לתכשיטים כחתיכות אמנות ולא משהו מסחרי ומהיר". וישניא עבדה כמוכרת אצל מעצבת התכשיטים מאיה גלר והחליטה שהיא רוצה גם. "אני עכשיו בשנה השלישית ללימודי צורפות. הרגשתי כאילו קיבלתי איזה כלי שגיליתי שיש לי כישרון בו". התכשיטים של וישניא נראים כמו פסלים קטנים ומלאי נוכחות, שהיא מגדירה כצורות אורגניות רכות הפוגשות את הקשיחות והסטטיות של המתכת. "אני מנסה להתרחק מהסגנון המושלם והסימטרי", היא מסבירה, "בשוק יש עכשיו הדפסות תלת ממדיות, ואצלי כולם מיוצרים בטכניקה של גילוף בשעווה".

בפריטים אפשר למצוא שרשרות וטבעות שנראות כמו נחש קוברה מלופף, או טבעות דומיננטיות בצורת אף ולסת חשופת שיניים. "הרבה מהרעיונות שלי לתכשיטים באים מקעקועים שאני רואה על אנשים. תכשיט הוא צורה יפה עם משמעות, שיכול להית כמו קעקוע שלא צריך להתחייב אליו לכל החיים. אני מדמיינת איך אני יכולה לבטא מחשבות ומילים באופן צורני, ואז אני עושה תחקיר על הצורה שאני בוחרת, אוספת כל מיני תמונות או זוויות של הדבר כדי להבין את התנועתיות שלו ומגלפת. זה תהליך ארוך שיכול לקחת שבוע־שבועיים או יום – תלוי בתכשיט".

הסטודיו המתפתח של וישניא הוא דוגמה נוספת לכוח של האינסטגרם כמקפצה לעסקים ויוצרים צעיריםף שבו שיטוט אקראי או תמונה ויראלית אחת יכולים ליצור אדוות וריטואליות שמגיעות לצד השני של העולם. עבור וישניא, ההדים להם התכשיטים שלה זוכים גורמים לה דווקא לקחת צעד אחורה. "המון המון אנשים מחו"ל, הרבה יותר מישראלים, כותבים לי באינסטגרם. אנשים רוצים לקנות ומגיבים ומתלהבים. זה מטורף. אני לא יודעת כמה הייתה לי יכולת אחרת להגיע לאנשים בחו"ל. דרך האינסטגרם כל אחד יכול להגיע לזה. זה נעים לי מאוד ונותן לי ביטחון, אבל אני לא ממהרת, אני לא מתמקדת במכירות כרגע. אני עוד בונה את עצמי ומרגישה שיש לי המון מה ללמוד. אני רוצה לפתח את עצמי כאמנית ואת השפה שלי. לאט לאט".

התכשיטים מוצגים למכירה בגלריה סלון בגדד, מונטיפיורי 22

מחירים: 300־2,100 ש"ח

• שופינג
• צורפות
• עיצוב תכשיטים
• החיים היפים

אם תשאלו את התכשיטנית עמית עובד (33) למה לפתוח חנות אקססוריז ובגדים דווקא בדרום העיר, היא תשיב שאין מקום טוב יותר עבורה. "לוינסקי היא אחת השכונות האהובות עליי בעיר. אני מרגישה פה בבית. השוק מלא בשפות, עדות, מסורות, ריחות. אני אפילו קונה את הקפה הטחון שלי באותו המקום בו קנה אתוו סבא שלי לפני שנים". החנות החדשה שלהBADIYA, בהתאם, מתכתבת עם בליל הצבעים והתרבויות של השכונה. "המותג שלי נולד אחרי הרבה שנים של עבודה בתחום התכשיטים ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב. אני אוהב תרבויות עתיקות ונמשכת אליהן, והחלטתי באחד מהטיולים שלי שאני רוצה להביא לארץ משהו מהמסורות ועבודת היד הכל כך מיוחדת של התרבויות השונות להפוך אותם ללבישים ועדכניים".

עובד, שמגיעה ממשפחת תכשיטנים, למדה כל מה שהיא יודעת מסבא שלה. "סבא שלי ייסד את אבגד, הוא הראשון שייבא חרוזים ואביזרי אופנה לארץ ופתח מפעל יציקה לחלקי תכשיטים. הוא סיפק לכל המותגים הגדולים בארץ אביזרים לאופנה ותכשיטים. זה היה המסלול המשפחתי. כל המשפחה שלי מתעסקת בתכשיטים בצורה כזו או אחרת, לא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות אלא ידעתי שזה מה שאעשה. אחרי שנים של הסביבה הזו החלטתי לצאת למותג עצמאי", היא מספרת.

הקו המנחה של המותג החדש שהקימה הוא הדיאלוג בין תרבויות וזהויות מסורתיות לבין חידוש ואופנתיות. "ממצרים דרך אפריקה ועד בוכרה והודו, יש כל כך הרבה השראות אופנתיות שאפשר להפוך לדברים לבישים ועדכניים. רוב התכשיטים שלי, למשל, מורכבים מתכשיטים ישנים שאני מלקטת בנסיעות לכל מיני שווקים בעולם. אני מפרקת ומרכיבה אותם מחדש, עובדת עם חרוזים וחלקים שלא רואים כל יום". בסטודיו הצעיר ניתן למצוא תכשיטים בעלי אלמנטים ממצרים העתיקה דוגמת חרפושיות בציפוי זהב, תכשיטים השואבים השראה מתרבויות אפריקאיות ומגוון של פריטים המשלבים חרוזי זכוכית מיוחדים, מטבעות הודיים ישנים, צדפים, זרעים ופונפונים.

גזרת הביגוד של עובד היא בעלת אותה אג'נדה. החל בסלים צבעוניים בעלי דוגמאות גיאומטריות בעבודת יד שהיא מייבאת, דרך שמלות דקיקות מכותנה בסגנון בוהו ועד קימונואים ממשי הודי או בוכרי שהיא תופרת בעצמה. "הבדים האלה כל כך יפים שהחלטתי לתפור מהם קימונואים ולהוציא אותם מהקונטקסט העדתי חגיגי שלהם. הרעיון שלי הוא ליצור מוצר עם קונטקסט תרבותי-היסטורי, אבל זה לא הדבר היחיד שמנחה אותי ביצירה. חשוב לי שמי שמודדת את הפריט תרגיש איתו הכי טוב שיש".

• אופנה
• צורפות
• עיצוב תכשיטים
• החיים היפים
• פלורנטין
• שוק לוינסקי

העובדה שהאחים טל (37) ולי (28) קוינטנר עומדים מאחוריאחד הסטודיואים המעניינים בעירהעתיקה ביפו הפתיעה גם אותם. טל, האח הגדול, החל לעסוק בצורפות עוד כשהיה בצבא ולי, אחותו הקטנה, למדה בבצלאל צורפות ואופנה. "היינו ביום סידורים משותף בחנות אבני חן, כל אחד עבור התכשיטים שלוף ושאלו אותנו 'מה, אתם אחים צורפים ולא עובדים ביחד?!", מספרת לי. "סיימתי את לימודי הצורפות שלי שנה קודם לכן והייתי מאוד מבולבלת בנוגע למה שאני רוצה לעשות. טל התקשר אליי מיד אחר כך ואמר 'אנחנו חייבים לדבר על זה'".

השאלה האגבית התגלגלה לכדי החלטה, וכבר באותו השבוע מצאו השניים סטודיו בעיר העתיקה ביפו. "הכל הסתדר ונפל למקום", היא מוסיפה, "זה ממש קארמתי, כל אחד מאיתנו בנה מסלול והוא פשוט התאחד". אחרי חמישה חודשים של בנייה, ריתוכים ועיצוב – סטודיו קוינטנר קרם עור וגידים בסמטת מזל דגים הציורית ביפו העתיקה. "בסמטה שלנו יש אמנים ויוצרים מעולים, זו סביבה שמאפשרת יצירה", מספר טל. "להגיע לסטודיו כל יום עם רוח הים והסמטאות, זה משהו שבונה אותנו כמותג".

הסטודיו הצעיר פועל כשלושה חודשים ומחולק לשני מפלסים – התחתון גלריה המציגה את העבודות של השניים, והעליון הוא סטודיו שבו מתרחשת העבודה. התכישיטים שלהם שונים מאוד ודומים גם יחד. "שנינו נמשכים לדברים אורגניים מהטבע ומשתמשים בו ביצירות שלנו – מאצטרובל ועד מטאור. החזון שלנו משיק, אבל כל אחד לוקח את זה לפרשנות משלו. התכשיטים של כל אחד מאתנו והעולמות שלנו מאוד מתחברים ויחד הם מייצרים שפה משלימה".

כשזה נוגע לעבודה המשותפת בסטודיו, השניים מספרים כי השוני ביניהם הוא יתרון. "זה מתחיל מהמהות השונה בינינו – לי אישה ואני גבר, אני מבוגר והיא צעירה", אומר טל, "זה מייצר ספקטרום רחב של יכולת. אני לא ניחן באיכויות שלה והיא לא ניחנת בשלי. אפילו מבחינת נגישות כשאנשים מגיעים לסטודיו – יש אנשים שמעדיפים לדבר איתי ויש איתה".

מלבד העיצובים המוכנים שלהם, האחים קוינטנר יוצרים תכשיטים בהזמנה אישית. "אנשים באים ומספרים לנו על החלומות הכי פרועים שלהם, ואנחנו מבצעים ומייצרים את זה פה בעבודת יד. חלק ממה שמגניב המון אנשים זה שהם יכולים לראות את התכשיט נברא מול העיניים שלהם. הם יכולים להיות שותפים לתהליך ולקבל החלטות".

למרות החששות לערבב משפחה ועסקים, השניים מספרים שמדובר בהחלטה נכונה. "יש משהו שמאוד משקיט את הלב בלעבוד עם משפחה", מסבירה לי, "זה כביכול 'ביג נואו נואו', אבל אצלנו אין דאגה שהאדם השני לא ירצה להרים ולעזור לך. זה אח שלי, הוא דואג לי, לרווחה שלי וליצירה המשותפת, ומעבר לזה יש לו ידע של 15 שנה בתחום. העבודה עם טל היא גב משמעותי עבורי. זו ההבנה שאת לא בזה לבד".

סטודיו קוינטנר, סמטת מזל דגים 12 יפו, ראשון־חמישי 10:30־17:30, שישי 10:00־14:00

• שופינג
• צורפות
• אקססוריז
• החיים היפים
• תכשיטים
• עיצוב תכשיטים

לא אופנתית ולא מתנצלת

זה לא אוקסימורון. אין מקום הולם יותר מבחינתו לקיים בו פסטיבל שמוקדש לתרבות אופנה, בדיוק מהסיבה שירושלים מצטעפת בסיגמנט גלוי של אנטי אופנתיות. בין שלל הציוויים של הקהילות השונות שמרכיבות את העיר הזו, יש לה תיאבון מועט מאוד לתכתיבים ולגחמות של האופנה העילית האירופית, שהיא עדיין המצפן המנווט את האופנה המערבית.

חבר שמתגורר בעיר הסביר לנו כי בחוויה האישית שלו, ירושלים היא מרחב לא שיפוטי, והוא צודק. בירושלים אין מנוס מלקבל את הריבוי והשוני, פשוט כי הם מציפים את העין כמעט בכל שיטוט אקראי ברחוב. בדיוק משום שאין בה קוד אחיד שקושר בין כולם, יש מקום לשלל תופעות משונות ופרועות, לעתים אף הזויות וחתרניות פי כמה מאלה שנמצאות בתל אביב הליברלית.

בליווי מוזיאון מגדל דוד, ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים, עלינו לעיר בסקרנות רבה עם ההחלטה לקיים בה פסטיבל שמתייחס לאופנה כביטוי מהנה ולא מערכת של הגבלות ואיסורים. הקמנו קולקטיב של מעצבים צעירים כי הגיעה העת לבחון מחדש את המוסד שנקרא "מעצב אופנה", להבין אילו צורות חדשות הוא יכול ללבוש במאה ה־21, בלי פנטזיות על קיבוץ ולא ברוח של קומוניזם יצירתי, אלא סולידריות של בודדים שחולקים מרחב משותף, רעיונות, מיומנויות, השקפות ומסורות עבודה. אנחנו מקווים שכמו אופנה במיטבה, ישנה לקולקציה הזו היכולת גם לדווח על העתיד שנמצא מעבר לפינה.

שלי סתת־קומבור ושחר אטואן, המנהלים האמנותיים של OVERALL

טלאים רבים לה

שלומית עמר (35), מעצבת טקסטיל, אהרון גניש (30), מעצב אופנה

שלומית:"אני חיפאית, וירושלים תמיד נתפסה אצלי כטעונה מדי, לא בשבילי. משהו בסיור במגדל דוד לקראת הפרויקט הפעיל אותי ופתח לי צוהר הסתכלות אחרת. הרגשתי שאני במרכז של פיסה ארכיאולוגית, כמו מחצבה המורכבת משכבות של אנושות, והיה לי חשוב לזקק את הרגשות האלה לטקסטיל. עבודות הקולאז' שאהרון הציג העלו בי רעיונות לאינטרפרטציות טקסטיליות שידמו את אותם טלאים תרבותיים, ומשם יצאנו לעבודה משותפת. עבדנו עם אריגני כותנה בגוונים טבעיים שאפיינו את מראה האתר, והדימויים שהודפסו דיגיטלית מייצגים את הבליל התרבותי־דתי, שאותו חיברנו יחד כטלאים בחוט צמר, המאזכר את החוט האדום היהודי שמוכרים בירושלים. השאיפה הייתה לייצר פריט לבוש בעל נוכחות עוצמתית המורכב מהמון סיפורים ונרטיבים".

אהרון:"גדלתי במשפחה חרדית, ובתור ילד הכרתי אותה בדרך אחת – עיר הקודש. כשחזרתי בשאלה הצלחתי לראות את ירושלים שלא השתקפה בנוף ילדותי, את שמיכת הטלאים המעורבת שהיא. בתור מעצב צעיר ויוצא בשאלה אני בוחר להתעסק בנושאים טעונים ומקווה שזה יעורר שיח. לפרויקט יצרתי בובות של דמויות משלוש הדתות, המתחברות כולן למשטח טקסטיל אחד".

ארכי-פאשן

מוריאל דז'לדטי (35), מעצבת טקסטיל, ענר שבח (35), מעצב אופנת גברים

מוריאל:"לעבוד בקולקטיב זה אתגר. לא מדובר על שיתוף פעולה עם עוד מעצב אחד, אלא על שישה! השארנו את האגו בבית, באנו לעבוד, וגיליתי עוד שישה מעצבים מופלאים. תוך כדי עבודה יחד, ענר ואני שמנו לב שהבגדים שבנינו דומים – הם מתבססים על שכבות. החלטנו ליצור יחד בגד שמשלב את הטקסטיל שלנו, וכשזה הושלם ענר החל לגלף את השכבות במקומות שונים. התוצאה היא מעין מעיל נוודים בלוי, בעל יופי, אך גם בעל מסע חיים ארוך, כמו ירושלים. אני ילידת תל אביב עם אימא ירושלמית, והסיפורים מהעיר תמיד נכחו בבית".

ענר:"לפריט קראנו ארכי־פאשן, וההשראה ליצירתו מגיעה מטכניקת חיתוך קרקע ארכיאולוגי. בעזרת שימוש בטקסטילים שונים ומקומיים המחוברים יחד, יצרנו תצרף מצולק המדמה טלאים וטילואים שמרפררים להיסטוריה של מגדל דוד. אני ירושלמי וירושלים יקרה ללבי, היא מנסה לשרוד בין כוחות שרוצים לשנות אותה לבין כוחות שרוצים לשמר אותה. בעיניי האתגר הוא לשמר ולהנגיש את המרקם הרב תרבותי שלה שנוצר לאורך אלפי שנים. היא שייכת לכולם וגם לאף אחד".

קדושה ושיגעון

יותם בהט (24), צורף

"קו המחשבה שלי בעבודה הוא ירושלים כמרכז תרבותי היסטורי וארוך שנים, מלא תרבויות עתיקות ומפוארות. עבורי כחילוני ותל אביבי, ירושלים בולטת בשוני שלה וברוח הקדושה שלה. החיבורים המיוחדים של העיר הובילו אותי לקו תכשיטים שמדמים תשמישי קדושה ירושלמיים שלא שייכים לאף דת. הם יוצרים מראה קדוש אך לא ברור למי הם שייכים, וכאן נכנסת למעשה החילוניות שלי".

נעליים גדולות למלא

רותם גור גלבוע (35), מעצבת ובעלים של מותג הנעליים VAS&CRAFTS

"הפרויקט ככלל משחק עם המונח אופנה ארכיאולוגית בהקשר של מקום בעל מטען ומשמעות היסטורית. ירושלים היא בעלת אופי מאוד מיוחד ושונה מהשאר, ומגדל דוד מאז ומעולם לא היה מגדל דתי אלא מקום אסטרטגי וצבאי. זו גם הסיבה שהוא שרד כמעט בשלמותו לאורך השנים. עבורי כיוצרת מגדל דוד הוא מבנה שבנוי טלאים טלאים, שבלונה קיימת שלתוכה כל אחד תקופה הביאה דייר חדש שנכנס לנעליו של קודמו. הנעל שיצרתי מורכבת מסוליית עור שמעובדת בשיטה מסורתית ועתיקת יומין. בחוויה שלי הסוליה היא המגדל, השבלונה הקיימת, והמעטפת העליונה של הנעל, הגפה, היא השליט והאורח המתחלף. הצבע הדומיננטי של העבודה הוא אדום, צבע עז של מלחמה, שליטה, כוח, לא צבע מתחבר אלא יוצא דופן".

תיק הגנה

שאדי פרנסיס מגלטון (25), מעצב אופנה

"לפרויקט אני יוצר תיקים בהשראת שריונות מהצבאות השונים ששלטו בירושלים לאורך השנים. אני עובד עם שני חומרי בסיס, עץ ועור, משלב חיתוך בלייזר ועובר לתפירה ידנית. כירושלמי אני חווה כל יום את שלל סוגי האנשים שבאים לראות ולגעת בעיר, זה בדיוק מה שמייצג את ירושלים, היא כוללת את כולם והופכת ליצור אחד. הפרויקט הזה בא לעשות בדיוק את אותו הדבר, כל מעצב בא מעולם אחר לחלוטין, עם שפה עיצובית שונה לחלוטין, ויחד אנחנו יוצרים משהו אחד".

• אופנה
• אופנה ישראלית
• צורפות
• החיים היפים
• מעצבים ישראלים
• ירושלים