Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
תל אביב יוצאת מזה: 3 דברים שאפשר לעשות כדי להתאוורר הערב
מכחולים מכחולים, מה הם מספרים? שכדאי לצייר כדי לקבל שקט נפשי. צילום: שאטרסטוק
איך חוזרים לנשום? שאלה נהדרת, גם אנחנו מנסים למצוא את התשובה. אבל אפשר, בתור התחלה, לפנות לפחות שעה ביום לחיזוק הגוף והנפש - ולכן מדי יום נמליץ לכם היכן להתאוורר, איפה להירגע וכיצד לחוות כמה דקות של נחת. והפעם: סדנת בינה מלאכותית לילדים, ציור אינטואטיבי למבוגרים וערב משחקי קופסה לכולםםם
זה כבר אמצע השבוע, מי היה מאמין. איך זה הגיע כל כך מהר? אה, כי המצב הבטחוני עוד לא נגמר. ובדיוק בגלל זה, אנחנו כאן בעוד סבב של דברים שיכולים לעזור לכם לצאת מהדכדוך, לפחות לכמה דקות, אולי לשעה קלה. ההמלצות שלנו מתמקדות בפעולות ופעילויות שניתן לעשות על מנת להרגיע את הנפש, גם בתקופה כזו של החיים שכולנו כלואים בתוכה.
סדנת יצירת תמונות באמצעות בינה מלאכותית
העתיד נמצא בבינה מלאכותית, ומי אנחנו שנתנגד? פעילות מיוחדת לילדים באמצעות הטכנולוגיה המתפתחת בסדנה ליצירת תמונות שמספקת להם כלים לבטא את דמיונם. הסדנה מיועדת לגילאי 11 ומעלה, תתקיים באופן מקוון. את הסדנה תנחה שירה ויינברג, יזמית טכנולוגיה ומקימת TinyTech AI, יחד איתה תוכלו להכיר את הכלים של הבינה המלאכותית ולדעת להבדיל בין הכלים השונים כולל תיקון ועריכה. 16:30,כל הפרטים כאן
לא רק לילדים מגיע לעשות פעילויות יצירה. במרכז הצעירים בולנברג קוראים לכם ולכן לבוא לצייר באופן אינטואטיבי ופשוט להנות ממה שכולנו אוהבים לעשות ולא עושים מספיק. ציור ויצירה הוא ללא ספק אחד הדברים שהכי עוזרים לקחת הפסקה והפוגה מהלחץ, ומעניקים לנו יכולת להנות מדברים ללא אשמה. הסדנה מתקיימת בהנחיית שירלי מימון, בקרבת מרחב מוגן ויש להירשם מראש. 17:00-20:00, ראול ולנברג 32,כל הפרטים כאן
זה ללא ספק יום לעצור בו הכל, ולנסות להעסיק את הראש בפעילויות אחרות. ערב משחקי קופסה הוא הפתרון המושלם לכך. בבית הצעירים בקריית שלום מזמינים אתכם לבוא עם חברים או לבד, להביא משחקי קופסה ולהנות מקצת זמן איכות עם עצמנו ואולי על הדרך להכיר אנשים חדשים. בזמנים כאלה, רגעי הפוגה של משחק יכולים ללא ספק לעזור, ועל הדרך להזכיר לנו כמה היה כיף פעם כשכל עולמנו היה תלוי בניצחון במונופול או שם קוד. במרכז קיים מרחב מוגן במרחק דקת הליכה. הערב אינו מוגבל בגיל. 19:00-21:00, שדרות גורי ישראל 61,כל הפרטים כאן
מקווים שמישהו יביא כי לנו אין. מונופול של ריק ומורטי
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחרי שחמישה מיליון איש כבר ראו אותה ברחבי העולם, תפתח בסוף השבוע בחולון התערוכה הבינלאומית המדוברת על חייה ואמנותה של הציירת המכסיקנית פרידה קאלו. מה אתם הולכים לראות בה, מה חושבים עליה מבקרי האמנות וכמה זה יעלה לכם? פרטים וגם הנחה דרמטית בפנים
פעם בשנה בערך מגיעה אלינו תערוכת אמנות שגורמת לכולם לעצור לרגע, להיזכר שבעצם אמנות היא הדבר הכי מגניב בעולם, ולעמוד יפה בתור עם כל שאר המדינה. התערוכה הביוגרפית של פרידה קאלו, שתוצג החל מיום חמישי הקרוב במתחם The Cube בחולון אחרי שעברה כבר בין 30 ערים בעולם שבהן זכתה להצלחה אדירה, מאיימת להיות התערוכה הזאת.
תערוכות אימרסיביות הן כבר מזמן הלהיט הגדול של עולם התערוכות. הרעיון הוא שהצופה מוטמע בתוך העבודות שמקיפות אותו בשלושה מימדים של הקרנות משוכללות, כך שהתחושה המתקבלת היא כאילו פסעת אל תוך עולמו הציורי של האמן. תערוכות דומות שהופקו סביב עבודותיהם של וינסנט ון גוך וליאונרדו דה וינצ'י זכו להצלחה רבה מסביב לעולם. התערוכה שעוסקת בחייה, אהבותיה ואמנותה של פרידה קאלו, שהופקה בידי אותו צוות שאחראי לתערוכת ואן גוך, הוצגה לראשונה בקיץ שעבר במכסיקו סיטי ומאז כאמור היא מככבת ברחבי העולם.
צופים עטופים באמנות. פתיחת תערוכת פרידה קאלו בלוס אנג'לס (צילום: גטי אימג'ס)
התערוכה היא למעשה עבודת וידיאו-אנימציה שכוללת יותר ממיליון פריימים מונפשים, מארג שמייצר ב-45 דקות מהפנטות את סיפורה הביוגרפי מתוך ציוריה הצבעוניים, רישומים נדירים וצילומים נבחרים מתוך חייה. קאלו החלה לצייר בגיל 18, אחרי שתאונת דרכים קשה בגיל 18 הותירה אותה מרותקת למיטתה וגרמה לה לכאבים כרוניים כל חייה. התערוכה מתמקדת באופן שבו תרגמה קאלו את הכאב לתוך יצירתה והתמודדה עמו באמצעות אמנות שמעוררת השתאות כבר כמעט 100 שנים.
מבקרי האמנות, יש לציין, חלוקים לגבי התערוכה בין אלה שטוענים כי מדובר בגימיק שמרדד את עבודתה של קאלו לאורך העשורים ובין מי שרואים בה שער כניסה מוצלח אל עולמה ואמנותה של הציירת המכסיקנית המיתולוגית. ציוריה המוכרים ביותר של קאלו – "שתי פרידות" (1939), "פורטרט עצמי של קו הבגובל בין מכסיקו לארה"ב" (1932) ו"הצבי הפצוע" (1945) – מככבים בתערוכה ועוטפים את הצופים באנימציה מרהיבה, ולפחות על פי הצילומים מחו"ל נראה שהם עושים צדק עם סגנונה הייחודי.
יותר ממיליון פריימים באנימציה. תערוכת פרידה קאלו בלוס אנג'לס (צילומים: גטי אימג'ס)
התערוכה בחולון צפויה להציג עד ה-31.8, ולאחר שצפו בה כ-5 מיליון איש ברחבי העולם, אפשר לצפות כי גם לגרסה הישראלית שלה יימכרו עשרות אלפי כרטיסים. אם אתם ואתן בעניין, בנק הפועלים מציעהטבות מיוחדות למשתמשי אפליקציית פועלים וונדרשישריינו לכם כרטיס במחיר נמוך במיוחד. נתראה בתור.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דיוקן האמן כאיש מגניב: מתן אורן מחפש את הכוח שאין לכם
מתן אורן (צילום: ארלה הצמצם הבוער)
הוא מנהל את מרכז האמנות החדש של העירייה בקריית המלאכה, הוא אוצר תערוכה חדשה של 60 תלמידים מירושלים ובת ים והוא מאמין שבמובנים מסוימים אין הבדל בין ברלין, אלנבי וחדרה. מתן אורן הוא מהאמנים שמציבים לכולנו רף גבוה. לא יזיק לנו לשאוף אליו
הוא הכי יו גרנט של חדרה שיש. שניים כמוהו בכנסת, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית – והכל נראה פה אחרת. מתן אורן, 38, הוא מעיין אינסופי של ידע על אמנות. מהרגע הראשון שבו אנחנו נפגשים הוא לא מפסיק ללרלר על אמנות בשצף אינסופי, מפציץ בשמות של אמנים מתקופות שונות, מתייחס לעבודות שלהם כרפרנס ודרכם פורס את משנתו האמנותית. דרך העיקשות שלו אני קולט שהבנאדם כולו בתוך האמנות, בצורה טוטאלית ומוחלטת, שמתישהו תהפוך אותו לאוטוריטה בתחומו. אז אני נכנע לפורס מז'ור שהוא ונותן לו לקחת אותי למסע בנבכי התשוקה שיוקדת בו. אנחנו נשאבים לשיחה על אור. על ההבדלים שבין צילום לציור. על וטכניקות שונות. על מה דימויים אומרים. ואיך לקרוא אותם. מדברים? הוא מדבר, אני מקשיב. בשלב מסוים הוא קוטע את המונולוג מאיר העיניים ומגיש לי ספר על צייר בשם פאולו ורונזה. הוא מעלעל בו, מראה לי דימויים שתומכים במה שהוא מסביר, מפרשן את הקומפוזיציות בדימויים כמו טורנדו של אמנות. באופן די תמוה אפילו הבנתי על מה הוא מדבר.
מתן אורן (צילום: ארלה הצמצם הבוער)
"את ורונזה פגשתי לראשונה בלונדון לפני שמונה שנים, עם ארבעה ציורים, אלגוריות על אהבה שנמצאות בארבע פינות של אולם אחד מלא ציורים בנשיונל גלרי. כיום, אגב, הם תלויים יחד על אותו הקיר". משחזר אורן. "הייתי מגיע לפגישות איתם כמעט כל שבוע, מצלם, רושם ומתבונן, מנסה להבין מה הוא עשה שם. איך הדמויות כמו נמצאות על מסך שטוח ועד רגע נופלות מהציור אל תוך החדר. מעסיקה אותי הדרך שבה הדימוי שבציור נוצר, אני חושב כל הזמן על המפגש שבין אדם לציור. ציור זו חיה מוזרה, מדומינת לגמרי, ובכל זאת היא מצליחה (כשהיא מצליחה) לתפוס איזה רגע בעולם. ועל הרגע הזה אני עובד, של המפגש עם הציור, איזה יחסים אתה מייצר עם האובייקט הטעון או הסתום הזה.
"כאמן אני מאוד אוהב לשוטט בעיר, מחפש רגעים שהם מוגבלים בזמן שלהם, בין אם זה מישהו שרץ אחרי אוטובוס ברחוב או רקדן במסיבה שפתאום נעלם בחושך של המועדון", הוא ממשיך. מתוך המפגשים המוגדרים בזמן האלה אני עובד, כמו מקטעים של זיכרון שאתה נתקע עליהם בלופ. זה מה שהניע אותי בשנים האחרונות ליצור עבודות אנימציה מציורי שמן על פלסטיק ועץ, לעבודה יש גם נוכחות בחלל התצוגה וגם בפלאפון של כל צופה. לרוב זה מצולם בפלאפון, הופך לחומר, לציור, למיצב ושוב חוזר להיות הלופ הקצר שאני נתקע עליו בפלאפון. ציור זו מערכת שקרנית שמנסה בצורה היעילה ביותר, עם כמה שפחות והסתבכויות בדרך להגיע אל המציאות. בהקשר הזה חדרה היא ממש קרקע פוריה לבדיונות ויצירה של דימויים חדשים. חדרה נמצאת בהרבה מהעבודות שלי בזכות הבנה כפולה על המקום ממנו אני מגיע: מצד אחד הגנריות של העיר הזו ,ומהצד השני הבנתי שלדיוק הגיאוגרפי אין כל כך משמעות בציור. כל בניין יכול להיות בברלין, או אלנבי או רחוב הנשיא בחדרה. זה שוורונזה מצייר את עצמו כצייד בתוך ציור קיר ענק זה חשובה ולא חשוב באותה במידה להבנה של הציור".
מתן אורן (צילום: ארלה הצמצם הבוער)
זה לא שבזו מסתכמת הבחירה המקצועית שלו. האמנות מגדירה אותו. הוא חי אותה, נושם אותה, אוכל אותה. תעסוקה, כיבוש, שחיתויות, מגיפה, המציאות כופה עלינו להתמודד עם דברים שלו הייתה הבחירה בידינו, לא בהכרח היינו בוחרים להתעסק בהם מרצוננו. בתוך כל זה יש אנשים שרק בשובל של המומנטום של החיים שלהם מפזרים חוכמה ועושר בעולמנו. ואנשים כאלה מציבים לכולנו רף מעט גבוה. במקרה של מתן אורן הצליח לטבע ממש: הבנאדם, הכישרון ותחום ההתעניינות האישי שלו חד הם. זאת ועוד: הוא גם אלטרואיסט אמיתי. וכשהוא לא עוסק באמנות שלו עצמו הוא מגייס את כל האוריינות הזו שלו ועובד בלעזור, לסייע, ולהנגיש את האמנות, מושא אהבתו הבלתי מתפשרת, לקהל כמה שיותר רחב.
"בנוסף לאמנות אני מלווה ומנהל כמה מיזמים שעושים את החיבור בין אמנות, חינוך וקהילה", מודה אורן, "אני מאמין שכל צלע במשולש הזה יכול וצריך למצוא את הצידוק המלא לקחת חלק במשחק. לא לפעול מתוך כח של הרגל או שגרה. מזה יש מספיק במערכת. האמנות יכולה לתת לה הצעה יותר מרגשת. למזלי תוך כדי לימודים לתואר שני בבצלאל זיכיתי להיות חלק מתוכנית עמיתי בצלאל של קרן אדמונד דה רוטשילד, שהעניקה לי סטודיו בבית ספר משה שרת והזדמנות נדירה ליצור חיבור בין הסטודיו שלי לבין סטודיו לחינוך. אני מאמין שזה לא מספיק שאני עושה אמנות, אני חייב גם להתעניין בה בכנות. חשוב לי איך אנשים פוגשים אמנות. הדרכים לפתח את מפגש הקהל עם האמנות והעשייה שלה מפעילים אותי. זה ליצור זירוקס של שתי מטר על שתי מטר של השגרירים של הולביין, ובמשך חודשיים להבין עם ילדים וילדות בבית ספר יסודי מי אלה שני האנשים שעומדים שם. דרך רישומים בעיפרון בלבד, שוב ושוב, של אותו ציור מלפני 500 שנה לנסות להבין מה קרה שם?
מתן אורן (צילום: ארלה הצמצם הבוער)
"בשבוע הבא נפתחת תערוכה שאני אוצר בשם 'כח' ומשתתפים בה מעל 60 תלמידים מבתי ספר בבת-ים וירושלים. את התלמידים מנחים 16 משתתפי תוכנית עמיתי בצלאל, אותה אני מלווה בחמש שנים האחרונות. הבחירה בשם, עוד בשלב תהליך העבודה עם התלמידים, באה ליישר מבט למרכיב הזה בתהליך העשייה. 'אין לי כח' זו תשובה שמקבלים הרבה מאוד מתלמידים. רציתי ליצור הבנה שיש להם אותו גם אם הם לא מרגישים אותו. איזה כוח יש לתלמיד שחזר מהפסקה וכולו מלא אנרגיה לעבוד איתך עכשיו בסטודיו? איזה סוג כוח זה? ומה אפשר ליצור איתו? החיבור שבין פעולה למקום מתקיים גם במרכז חדש שאני מנהל בשנה האחרונה, מתוך המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב-יפו, ת"א תרבות קריית המלאכה. זה מרכז אחד מתוך רשת של ת"אים, מרכזים קהילתיים לאמניות ואמנים שמקים אגף תרבות. בהקשר הזה אני מרגיש שאני סוגר הרבה פעמים מעגל עם העשייה בסטודיו, להתמקד ברגע שהוא מוגבל בזמן, לפעול מתוך חוקיות ששומרת אותך דינמי ומתוך ההבנה שפעולה יכול להיות גם מקום, ולהפך, מקום לפעולה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יודעים לשתות בירה? אין לכם מושג איך לצייר ואתם "סוחבים משקעים מגן אילנה"? הגעתם למקום הנכון. עבור 90 שקל תעברו סדנה למתחילים ותוכלו לשתות את כל הבירה שבחבית. עסקה מושלמת
באופן כללי נמליץ לכם לעקוב אחר הפעילויות הרבות שנערכות באברהם הוסטל, אחד המקומות היותר חביבים בעיר. נקודתית היום (ב') נמליץ על סדנאות Paint & Pint שמשלבות בין ציור לשתיית בירה.
הסדנאות נועדו גם ואולי בעיקר למאותגרי ציור למיניהם, או כפי שכתוב בהזמנה: "למי שסוחבת איתה משקעים מגן אילנה". היי, זעט אנחנו. הן נערכות אגב כל שני ורביעי, כך שאם פספסתן פעם אחת – אפשר גם בפעם הבאה.
העובדה שעבור 90 שקל יתאפשר לכם לשתות בירה ללא הגבלה מהחבית בהחלט עשויה לסייע – גם לחוויה עצמה וגם לתחושה שהנה, הפכתם לרמברנט.
נראה שמגמת היציאה למרחב הפתוח ברחבי העיר נמשכת בכל הכוח ולא צפויה להיפסק בקרוב. לאחר שהתוודענו לתערוכות צילום ואמנות שנערכות במוקדים שונים בעיר, הדבר הבא הוא תכנית עירונית ליצירת חמישה ציורי קיר גדולים בשכונת נווה שאנן על ידי אמנים מקומיים.
מדובר בפרויקט מעניין ביוזמת העירייה שבמסגרתו יתאפשר לאמני העיר להגיש הצעה לציור. חמשת הטובים ביותר יונצחו על קירות השכונה הדרומית, כשהמטרה היא כפולה: לסייע לאמנים עצמם המתקשים בימים אלה בשל משבר הקורונה ושיפור החזות והמראה הכללי של השכונה.
ציור קיר בעיר. צילום: עיריית ת"א
העירייה היא זו שתישא בהוצאות המלאות לכל היצירות, לרבות חומרים, ציוד ושכר אמן. בהודעה שנמסרה היום (ד') מטעמה הוסבר כי המטרה היא לעודד בעלי נכסים נוספים לשתף פעולה וכך להרחיב את הפרויקט בהמשך. הקירות שנבחרו בשלב זה הם בכתובות: הגר"א 27, הגר"א 29, הגר"א 33 ויסוד המעלה 2. התאריך האחרון להגשת הצעות הוא ה-29 בנובמבר.
הפרויקט הנוכחי מתווסף לשורה של פרויקטים קיימים שנועדו לסייע לאמני העיר. בין השאר השיקה העירייה תכנית מענקים לאמנים עצמאיים, קרן סיוע לאמנים בהיקף של 700 אלף שקל, אירועי אמנות שונים ברחבי העיר, פסטיבלים ואירועי מוזיקה באתרים שונים.
ראש עיריית תל אביב- יפו, רון חולדאי מסר היום כי "משבר הקורונה פגע קשות בעולם התרבות, שהוא נשמת אפה של העיר מיום היווסדה. בחודשים האחרונים הקצינו מיליונים לתמיכה באמניות ובאמנים והמיזם הנוכחי הוא חלק מתוכנית אסטרטגית כוללת – העיר בלי הפסקה לא מפסיקה. ערכו המוסף של המיזם הוא שדרוג מראה השכונה שיעניק לתושבים והמבקרים הנאה מתערוכת קבע על קירות בולטים".