שנת תשפ"ה כנראה לא במקרה מתחרזת עם אשפה. וגם עבור סצנת האוכל בתל אביב, זו הייתה שנה מטלטלת. משבר כלכלי, ביטחוני וחברתי מהעמוקים והכואבים בתולדות המדינה מכתיב אקלים ציבורי שפוף במיוחד, ומכאן קצרה הדרך לקריסה. מסעדות אהובות, ברים ובתי קפה – חלקם מוסדות ותיקים, אחרים יוזמות טריות ונועזות – נאלצו לסגור את שעריהם, לעתים בלי התרעה מוקדמת. חלקם עזבו בשקט, אחרים עוררו גל של תגובות נוסטלגיות ברשתות, אבל לכולם היה מקום של כבוד בהיסטוריה הקולינרית והתרבותית של העיר. אנו נפרדים מהטעמים והזיכרונות, ומציינים את אלה שהיו ואינם לתמיד, או חזרו בגלגול אופטימי אחר.

1. אדמתי

תואר הסגירה המבאסת של השנה שייך חד משמעית לאדמתי, מסעדת שף פואטית שכנראה הקדימה את זמנה. הבעלים עמרי אייזנשרייבר, נכדו של המשורר אלכסנדר פן (שם המסעדה נלקח משירו "על גבעות שייח' אבריק", ובשמו המוכר יותר "אדמה אדמתי") ושף אביב אטינגר יצרו מקום צנוע שלא הצליח להתבלט בשדרות רוטשילד הצפופות, והשאיר אחריו טארט טאטן סלרי פנומנלי שנחרט בזיכרון.

2. נחמה וחצי

הסגירה הפתאומית של בית הקפה האייקוני ומעוז הברנז'ה הותירה את תושבי השכונה של מרכז העיר המומים, ואת התסריטאים בפוטנציה ללא מקום להניח בו את הלפטופ ולהרהר באוסקר, לא שיהיה להם סיכוי רב עם כל החרם הזה. לקוחה קבועה ניסתה להרים מיזם גיוס המונים להצלת נחמה וחצי, אך הבור הכלכלי היה עמוק מדי ולא הותיר לבעלים ברירה אלא לסגור. מאז הלוקיישן האיקוני נותר מיותם, עד שיבוא יזם בעל ממון וימחה עוד פיסה מהזיכרון הקולקטיבי של תל אביב.

3. גלבי (המקום של ענת)

כך העיר מתפרקת מנכסיה התרבותיים ומבתי אוכל שהם הכול חוץ מאשר גנריים, ולנו נשאר חור בלב בצורת קובנה. ענת שבו ניסתה בכל כוחה להחזיק את מסעדת הבישול הביתי שלה, אבל גם 15 שנים בשוק לא עזרו מול השינויים של העיר. "העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות. יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם" היא אמרה לנו עם הסגירה, ונשאר רק למחות דמעה וגעגוע למרק רגל.

4. קונתאי

מבלי להיכנס לביף המתוקשר, קונתאי נסגר מהר מדי. הגסטרו־בר התאילנדי, שנולד בעקבות פלירטוט קולינרי בין השפים תומאס זוהר ויוסי שטרית, לא הצליח להפוך ללהיט המקווה, והתפייד לאחר שבעה חודשים אל תהום הנשייה של המסעדנות בעיר. בינתיים שטרית כבר פתח באותו חלל אתבנדיט, בר שבו הוא מגשים את חלומות הקז'ואל שלו, והקהל מצביע ברגליים. ומה עם תומאס זוהר? זו לא פעם אחרונה שתשמעו עליו, בוודאות.

5. פרדס

שמונה חודשים בלבד החזיקה המסעדה היפה לפני שהדלתות נסגרו בגלל "אתגרים בגיוס כוח אדם". שף ברק אהרוני עזב, מנת הקובה בלאבן הנהדרת נכנסה להקפאה עמוקה ובמלון דה ג'ורג' החלו לחשב מסלול מחדש. ומכיוון שביקום ובתל אביב אין ואקום, בקרוב תיפתח באותו חלל מסעדה בהובלת שף תומר טל (לשעבר ג'ורג' וג'ון). יש למה לחכות.

6. קפה מרסנד

קפה מרסנד, ממוסדות הקולינריה הוותיקים בעיר, הוקם לפני יותר מ-70 שנה על ידי יוצאי העלייה היקית וולטר מרסנד ורעייתו חנה, שבהמשך העבירו אותו לבנם מייק. בתחילת המילניום נמכר המקום לבועז טרגרמן, בעלי קפה באצ'י, שהקפיד לשמור על אווירת בית קפה באירופה שקסמה גם לקהל חדש שהתרפק על גלי הנוסטלגיה ועל עוגות מבית סבתא. אלא שבדיוק כשנראה היה שעתידו של המקום מובטח פרצה הקורונה, שסללה מדרון תלול ותזזיתי, עד לסגירה סופית בחודש פברואר השנה. תל אביב הקטנה שנעלמה.

7. אורבי

בית הקפה הסובייטי שעשה את רביעיית פלורנטין למגניבה (וזו לא היתה משימה קלה) התחיל ברגל שמאל עם פתיחה בספטמבר 2023, ומאז לא היה לו אפילו חודש אחד פשוט, והמלחמה ועבודות הבנייה הכריעו לבסוף. עוד נתגעגע ללביבות הגבינה התפוחות סירנקי, ועוד יותר למנות הוופל המוגזמות שהצליחו לגרום לנו לקום בבוקר לפחמימה.

8. בוטרגה

התאהבנו כמעט בן רגע באוכל של פריאל שבו, שכבר בשנות ה-20 שלה למדה לבשל כמו מאמא בת 80, והפכה את הפינה העמוסה בשוק הכרמל לקצת יותר שמחה. אבל עכשיו אם נרצה מרק סולת מרוקאי נאלץ לטוס ללונדון (למרות שבטח יש גם במרוקו). כואב לראות כשרונות צעירים נוטשים.

9. סאלוף ובניו

הבן הקטן והפרוע של "הסאלוף" מסיים עשור של פעילות, והגיש בחודש מאי את הקובנה האחרונה שלו, כנראה בליווי ערק כמיטב המסורת. עוד לא הצלחנו להבין איך הם קשורים לזה, אבל אנחנו מאשימים את החות'ים בכך ששוק לוינסקי הפך בן רגע לפחות מהנה, ועם פחות לחוח. לא בסדר, חות'ים. לא בסדר.

10. בתה וגריגה

אחד מנזקי הצד של המלחמה הזו היא סגירתם של רוב בתי האוכל הלהט"בים בעיר, לרבות הריסת הגיי-בר האחרון בעיר מ.א.ש מטיל איראני. בית הקפה האהוב על הקהילה הלסבית, וגם אם הוחלף באחר על פינת אלנבי-לבונטין, האווירה פשוט לא אותו הדבר.

11. הדיינר של גוצ'ה

אחד הגורמים הבולטים לסגירת מסעדות בעיר בשנים האחרונות, למעט שנתיים של מלחמה ללא עתיד, הם עבודות הרכבת הקלה שלעיתים מרגישות כמו מלחמה ללא עתיד. הדיינר הוותיק של גוצ'ה הוא אחד מהנפגעים האלו, אחרי שנתקע על עבודות אבן גבירול שהפכו את הגישה למסעדה למערבולת של אבק ורעש. הם עוד ניסו נואשות להחלים פורמט לדיינר איטלקי, אבל אין דבר העומד בפני ההרס של תל אביב. איפה עוד אנחנו אמורים לאכול המבורגר בסופגנייה בחנוכה הקרוב?!

12. ויקי כריסטינה

המאבק המתמשך של מתחם התחנה להפוך את עצמו למקום שאליו תל אביבים ותיירים מבחוץ נמשך כבר שנים לא מעטות, אבל עם היעלמותם של תיירים מחו"ל כל מה שנותר זה תיירים מהפריפריה, וזה לא מספיק כדי להחזיק את המסעדה הספרדית הוותיקה שהיתה שם כבר לפני 15 שנה, ולתקופה היתה המקום להיות בו. המקום עוד ניסה לשרוד בתור מסעדה עונתית, ואז עם השף ברק אביטל – עד שהמלחמה הכריעה. ביי טאפאס.

13. בלאדי שיק

שף ארז קומרובסקי נאלץ לסגור השנה את המסעדה שהקים עם האחים ירזין, וכנגזרת מכך גם את השווארמה בפיתה הצהובה שלו, שווארמה וייסברג. אל תדאגו לשף, הוא כבר הספיק לעבור לדברים הבאים, והזיכרון מהשווארמה שסבא שלו נהג לקחת אותו אליו וודאי יחזור בגלגול חיים אחר.

14. סופר פיצה

זה מרגיש כאילו נחתך לנו סלייס מהלב, והוא בצורת מרובע: הפיצרייה שהאכילה אותנו במי יודע כמה חתיכות של פיצה רומאית נסגרה, ונתגעגע במיוחד לבצק האוורירי ולאשליה שיש גיבור על בשם סופר פיצה. האופה יובל שניר (מאפיית בר לחם לשעבר) נעזר בשף דיוויד פרנקל כיועץ, ולקח את הפיצה למחוזות השף. סלייסים נדיבים בגודל ובתוספות כנראה לא הספיקו להחזיק מעמד יותר מ-5 שנים.

15. הקסבה

נדמה שאין תושב פלורנטין – או כל תל אביבי שביקר בשכונה – שלא מכיר את הקסבה. גם עם הסיכון של ליפול לקלישאות, באמת שמדובר במקום שהיה יותר מסתם עוד קפה-מסעדה-בר, אלא מקום שהפך ב-15 שנות פעילותו למוסד של ממש, כזה שנוצרה סביבו קהילה ותחושת בית גם אם זו הפעם הראשונה שלכם. הפופ-אפים של קאלו באבא הזכירו שהמקום נולד באווירת יוצאי הודו, אבל כנראה שאין יותר בעיר לרוח הזו, ונשאר רק פנקייקים יפנים תפוחים ורוטטים.

16. צ'נה

אחרי ארבע שנים, מתוכן שנה וחצי בניצוחו של השף המוכשר גיל דהאן, אחת מהמסעדות עם הבאזז הכי טוב בעיר נסגרה. במקור נפתחה כמסעדה של השף תומר אגאי, והפכה באוגוסט 2023 לספינת הדגל של השף גיל דהאן והשף קונדיטורית מיכל גולדברגר, שהגיעו יחד ממסעדת וייס. יחדיו הם יצרו מסעדה מחוננת, שהתאפיינה בקו חכם אך לא מתחכם, עם אוכל יצירתי שיוצא מחוץ לקופסא ובראנץ' שהעמיד חצי עיר בתור. אבל כנראה שהייפ זה לא מספיק, ובראשית השנה העברית נאלצו לסגור. דהאן עבר מאז למשייה, אבל הייחוד של צ'נה יזכר בתולדות העיר.

17. מנסורה

לא כל הסגירות עצובות, כי למרות שנתגעגע למסעדת מנסורה המצוינת מיפו, שמחנו עבור השפים אלעד דגן וטל סוחמי שגוייסו למסעדת ג'ורג' וג'ון. במשך שבע שנות פעילותה הצליחה מנסורה להתבלט במטבח המקומי שלה, והפתיעה את המבקרים בה במתח שבין חלל צנוע למראה, לרמה קולינרית גבוהה. תוצרת חקלאית מקומית, במיוחד דגים ופירות ים טריים, זכו לטיפול ביד אוהבת והוגשו כמנות חדשניות, או כפרשנות מקורית וטעימה למנות מוכרות. ולמרות שנתגעגע, יש עוד ברכה בסגירה הזו, שכן במקומה נפתחה המסעדה החדשה הכי מעניינת של השנה – סטודיו גורשה.

18. אלגריה

המסעדה/מעדנייה נסגרה בסוף שנת 2024 לאחר תריסר שנים של אוכל טבעוני מצוין, עשוי ברובו בעבודת יד מחומרי גלם איכותיים, שהפך אותו למוקד עלייה לרגל לפודיז, בין אם הם נמנעים מאכילת חיות או לא. במשך זמן לא קצר אלגריה זכתה להיות אחת מהמדורגות הגבוהות בוולט, וכשבחנו את זהגילינו שבצדק גמור– מנות טבעוניות שהצליחו לסחרר אותנו בטעמן, ונתגעגע אליהן מכאן והלאה.

19. בנדיקט רוטשילד

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה, אך המשמעות הסמלית של סגירת הסניף המרכזי, שפעל 24/7 וסיפק מוצא לכל בילוי, לא חמקה מאיתנו. מבחינות רבות, הרבה יותר משזה סימל את סוף ארוחות הבוקר של בנדיקט, הסגירה הזו הצביעה לנו עלסוף חיי הלילהכפי שהכרנו אותם.

20. בית הפנקייק בנמל ת"א

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה (מוכר לנו מאיפשהו), אך ללא הסניף המיתולוגי הנמל כבר אינו מתוק כשהיה. המוסד הוותיק לא הצליח לשרוד את המלחמה וסגר סופית את הדלתות, עוד מכה קטנה ומבאסת בכנף של הקולינריה בעיר ומקום שיישאר זיכרון נוסטלגי לזמנים תמימים ומתוקים יותר.

• אוכלים שותים
• סגירה
• בנדיקט
• צ'נה
• קסבה
• ויקי כריסטינה
• הדיינר של גוצ'ה
• הסאלוף
• בתה וגריגה
• בוטרגה
• אורבי

"משייה ואני הם כמו מין שמצא את מינו. פתאום יש לי את כל המיכשור והמקום כדי להכין אוכל בסגנון שלי, ומערכת היחסים עם הצוות מרגישה לי טבעי. אני מקווה שאני לא פותח פה", צוחק גיל דהאן בכובעו החדש כשף מסעדת משייה. "משייה היא מההרצות הטובות שהיו לי בחיים, ולשמחתי ולצערי היו לי לא מעט". על פניו נראה שאכן זהו האדם הנכון במקום הנכון, מאץ' בין שף ללא מסעדה ומסעדה ללא שף. "מה שהיה בצ'נה נחתך ופשוט המשכתי באותו קו. כמובן שבשעת השי"ן הכל התהפך ב-180 מעלות, אבל כבר הייתי מוכן לכך. יש לי מספיק ניסיון. מצד אחד הלוואי שלא היה לי אותו ומצד שני הוא עוזר לי".

>>בסוף שינקין יש מקום מיוחד: הקפה המשפחתי שלא ידעתם שהרחוב צריך

דהאן הואהשלישי ברשימת השפים המרשימיםשאיישו את המטבח של משייה. את בעיטת הפתיחה נתן באוגוסט 2015 יוסי שטרית, עוד לפני שהפך לפנים מוכרות בכל בית בישראל. המסעדה נתפרה למידותיו, כולל השם (משייה = תבלין מהמטבח המרוקאי מקליפת אגוז מוסקט), ושטרית הטיס אותה לצמרת טבלת הפיין דיינינג בעיר. באמצע 2021, לאחר שוך הקורונה, נכנס למטבח גיא אריש, שף צעיר ואלמוני עם רזומה מרשים, שכלל בין היתר סטאז' בנומה. תחת שרביטו המשיכה משייה בדרכה אל מחוזות הפיין מהודקת, שאפתנית ואקספרימנטלית. הרפרור למטבח הביתי־מרוקאי פינה את מקומו להתססות, והמשייה הוחלפה באלמנטים ממטבחי יפן וסקנדינביה.

עם עזיבתו של אריש, שמחליט להתמקד ב"סנטי", עלתה השאלה מי האיש שיוכל לרשת את מקומו ולהמשיך לדחוף את משייה קדימה. המסעדן אסף ליס מקבוצת הבעלים מגלה שהוורסטיליות של דהאן הכריעה את הכף. "היד הקולינרית הוורסטילית של גיל באה לידי ביטוי במגוון רחב של סגנונות – החל מטעמים מקומיים עזים ומובהקים ועד לארוחות טעימות מתוחכמות המשלבות טכניקות בישול מתקדמות. הוא מצליח ליצור גשר מרתק בין המטבח המסורתי לבין הקולינריה העכשווית ושילוב מושלם בין מורשת משפחתית לבין חדשנות קולינרית".

התפריט החדש במשייה הוא כאמור המשך לצ'נה, שפרצה לחיינו כגרסה המשוכללת של וייס ז"ל – שלוש מסעדות באחת. הוא משקף את הפילוסופיה הקולינרית של דהאן, שמחברת בין פשטות לטכניקות מתקדמות. "ישבתי על התפריט כמה שבועות תוך התחשבות בעונה, והתחלנו לעשות טסטים קדחתניים". מנת הפטרייה מצ'נה היא היחידה ששרדה את המעבר, עברה שינוי ושדרוג ומוגשת כעת על שיפוד עם קרם קשיו וגלידת פורצ'יני (64 ש"ח). שאר המנות חדשות לגמרי: טורטליני גרוייר ופקורינו עם בר בלאן-מי גבינה ותרד שחור (92 ש"ח) מתוך קטגוריית הצומח; סשימי אינטיאס עם וינגרט תות ושמן אריסה (82 ש"ח) מהים; ונתח קצבים ברוטב פלפל וצ'יפס תפודים (148 ש"ח) או סינטה עם פירה שורש פטרוזיליה ודמי גלאס (174 ש"ח) מאגף היבשה. מנת קלמרי ממולאים צ'וריסו עם סקאלופ וניוקי אורז (132 ש"ח) מתכתבת עם ההיסטוריה המשפחתית של דהאן. "זו מנה יקרה לליבי בהשראת קובה חמוסטה מהמטבח של סבתא שלי. במקום קובה אורז שהיא אוהבת לשים במרק, הכנו ניוקי מבצק אורז שמזכיר טוקבוקי קוריאני".

תשומת לב לקונדיטוריה היא אחד ממאפייני העשייה של דהאן, כפי שזוכר ודאי כל מי שאכל בווייס וצ'נה. שיתוף הפעולה הסינרגטי עם שף קונדיטורית מיכל גולדברגר תרם תרומה מכרעת להצלחה, והפס שלרוב נדחק הצידה זכה לשבחים מאורחים ומבקרי מסעדות כאחד. לאחר שהמהלך הוכיח את עצמו אין סיבה שלא לחזור עליו: למשימה גויסה שף קונדיטורית תמר קימה (ג'ורג' וג'ון, טוטו), שיצרה טארט הדרים, קלמנטינה וסורבה הדרים (54 ש"ח); קסטה טחינה עם שומשום, זביון אמרטו וגלידת טחינה (48 ש"ח) וסמור'ס שוקולד והל עם טופי שמן זית, גלידת הל ומרנג שרוף (52 ש"ח) – מנות אחרונות שנעות על אותו ציר מרכזי בין מקומי לכל מקום אחר שהוא, במציאות בדמיון.

"אני אוהב שיש דיאלוג בין המנות המלוחות למנות האחרונות. יצרנו קינוחים כיפיים ומעניינים ושלושה פטיפורים שאפשר להזמין כקינוח", מסכם דהאן ומדגיש שגם במשייה 3.0 חומר הגלם נותר הכוכב הראשי. "אני מאמין בגישה המכבדת כל מרכיב על כל גווניו ומופעיו. האוכל הוא במרכז, והטכניקה משרתת את חומר הגלם – לא להפך. אני כבר לא שואל את עצמי מה אני רוצה לעשות מחומר גלם – אני מסתכל על חומר הגלם ושואל מה הוא רוצה".
מנדלי 5, שני-חמישי 18:00-22:00, שישי 8:00-13:00; 17:00-22:00; שבת: 8:00-13:00; 18:00-22:00, ראשון סגור, 03-7500999

• אוכלים שותים
• משייה
• גיל דהאן
• צ'נה
• וייס

הרעידות הסיסמיות בזירת המסעדנות ממשיכות להכות גלים בעיר, ולא מפסיקות להפתיע: לאחר שהשפים ממנסורה עברו לג'ורג' וג'ון אנו מתבשרים על סיבוב כיסאות מוזיקליים נוסף, עם מינויו של גיל דהאן לתפקיד שף מסעדת משייה, במקום גיא אריש הפורש, שעבר להתעסק יותר בסנטי. למי ששכח, כי קורה פה כל כך הרבה, נזכיר כי עד לא מזמן היה דהאן שף מסעדת צ'נה המוערכת, שנסגרה בעקבות עזיבתו ועזיבת שותפתו למטבח, שף קונדיטורית מיכל גולדברגר.

>>שלושה ברים, שתי מסעדות ואחד אלוהינו: אסף גרניט פתח מלון בוטיק

משייה נפתחה במלון מנדליי בשנת 2015, וסומנה מיידית כאטרקציה. במקור היא הוקמה עבור השף רפי כהן כהקדמה למסעדת בשרים שהייתה אמורה להיפתח במלון, אך עקב עזיבתו של כהן וסגירת רפאל הפרויקט בוטל. למשך תקופה מסוימת פעלה המסעדה ללא שף עד לכניסתו של יוסי שטרית, שהטיס אותה לעולמות הפיין דיינינג בזכות שילוב של מטבח ביתי־גלילי ובישול עילי מודרני. בחודש אוקטובר 2019 הודיע שטרית על פרידה מקבוצת בארקה האוס, וכנגזרת, על עזיבת משייה וקיטשן מרקט. בסיבוב יפה של הגורל, לנעליו בקיטשן מרקט נכנס לא אחר מדהאן, שקודם מעמדת סו שף.

במקביל, למטבח של משייה נכנס גיא אריש, אז שף צעיר ולא מוכר שעשה סטאז' במוגריץ ונומה המהוללות. ספקנים הרימו גבה, אך ההימור שקבוצת הבעלים לקחה הוכיח את עצמו: תחת שרביטו של אריש עברה משייה מהפך, השתדרגה ("גם היום אחרי החילופים במטבח, משייה נמצאת בטופ של המסעדות בישראל",כתב המבקר שלנולפני כשנתיים) ונכנסה למחוזות של התססות ואוממי. לפני כשבועיים, בתום קדנציה בת שלוש שנים, הודיע אריש כי הוא עוזב את משייה ובוחר להתמקד בסנטי, בר היין המוערך ברחוב גורדון. בבארקה האוס התלבטו בין מספר מועמדים, ולבסוף בחרו בדהאן המוכשר לא פחות, שייכנס לתפקידו בתחילת השנה האזרחית.

עם פרסום הידיעה על מינויו לשף של משייה אמר דהאן "כמה טוב שבאתי הביתה", משפט קצר שמשקף סגירת מעגל מרגשת. אסף ליס, מבעלי המסעדה, מסר "משייה הייתה ועודנה חממה לשפים הטובים והיצירתיים ביותר בישראל. אני שמח ונרגש שגיל חוזר אלינו הביתה". כיצד ייכנס דהאן לנעליים הגדולות שאריש הותיר אחריו ואיזו השפעה תהיה לכך על אופי האוכל המוגש במסעדה, זו שאלה שנותרת כרגע פתוחה. המשימה קשה אבל אפשרית, ודהאן הוא האיש הנכון במקום הנכון.
משייה, מנדליי מוכר ספרים 5

• אוכלים שותים
• משייה
• גיל דהאן
• צ'נה

כבר אין לנו מספיק סופרלטיבים שליליים, או שמות גנאי אם תרצו, להגדיר את השבוע האחרון – וזה עוד לפני שנוגעים בכלל בפוליטיקה. התקופה המשוקצת שנקראת אחרי החגים הגיעה, ומה שחששנו שיקרה אכן קורה. כמעט כל יום מתחיל בעוד בית אוכל שנסגר – ולפעמים אפילו יותר מאחד. הטפטוף שהפך למבול מסמן נקודת מפנה בקולינריה הלוקאלית והוא אינו מבדיל בין ז'אנרים. ברשימה המתארכת מופיעים זה לצד זה מסעדות שף וחורים בקיר, מקומות טבעוניים וקרניבוריים, וכל סוגי המטבחים שמרכיבים את הפסיפס הצבעוני שתל אביב מתגאה בו. שפים מחשבים מסלול מחדש ומבשלים במקומות קטנים או יוקרתיים פחות מכפי שהורגלו (רושפלד בבריקס, תומר אגאי בגרקו), וסביר להניח שחלקם ימצאו את דרכם אל מעבר לים. אנחנו נישאר פה עם לא פחות מ-60 מסעדות, בתי קפה וברים שנסגרו, הרבה פחות אוכל טעים והרבה יותר געגוע.

>>ברקפסט קלאב: איפה סוגרים פינה בבוקר בפחות מ-20 ש"ח בתל אביב?

רק במהלך השבועיים האחרונים נסגרו 11 מסעדות, ביניהן מקומות מיתולוגיים לאוכל זול כמו המטבחון או הקסבה, פנינות עירוניות נאות כמו חצר גולדמן או מנסוריה, מקומות בהשקעה של מיליונים כמו סרפינה ויאוזה ברמת אביב, שנסגרו כי בעלי הנכס הקפיץ את דמי השכירות. אפילו קבוצות מסעדנים חזקות כמו קבוצת בוקה נאלצו לסגור סניף של קפה חמנייה בבזל ואת קפה דו סוליי בצפון העיר. אפילו צ'נה האהובה נסגרה, ובאמת שאף אחד כבר לא בטוח בתחומי האוכל. לכן, למרבה צערנו, אנחנו נאלצים לעדכן שוב את הרשימה של המסעדות שנסגרו מאז תחילת המלחמה, פחות מחודש מאז הפעם האחרונה. איזה דיכאון.
מקומות המסומנים באדום נסגרו במהלך החודש האחרון

מסעדות

צ'נה
זמן קטן לאחר שהקונדיטורית מיכל גולדברגר עברה לסינגפור, אחת המסעדות המדוברות ביותר בעיר נסגרת במפתיע. המסעדה, שנפתחה במקור כמסעדה של השף תומר אגאי, הפכה באוגוסט 2023 לספינת הדגל של השף גיל דהאן והשף קונדיטורית מיכל גולדברגר שהגיעו יחד ממסעדת וייס. יחדיו הם יצרו מסעדה מחוננת, שהתאפיינה בקו חכם אך לא מתחכם עם אוכל יצירתי שיוצא מחוץ לקופסא ובראנץ' שהעמיד חצי עיר בתור. ההצלחה הייתה כנראה יחסית בלבד, כי עכשיו זה נגמר.

סנטה קתרינה
מסעדת השף המבריקה-אך-פשוטה של תומר אגאי הגיעה לקיצה, והיה לנוקצת שובר לב להיפרד ממנהומהטאבון.

מנסורה
המסעדה האהובה מיפו נסגרה כי השפים שלה, אלעד דגן וטל סוחמי, עוברים להוביל את מסעדת ג'ורג' וג'ון. וזה אמנם משמח עבורם, אבל קצת עצוב לנו כי מדובר במקום שהתמקד בתוצרת חקלאית מקומית, במיוחד דגים ופירות ים טריים, שזכו לטיפול ביד אוהבת והוגשו כמנות חדשניות, או כפרשנות מקורית וטעימה למנות מוכרות. למנת הקלאמרי ברוטב עגבניות פיקנטי נתגעגע במיוחד.

אלגריה
המעדניה/מסעדה הטבעונית – זו שהחזיקה מעמד בראש פסגת הדירוגים של וולט במשך תקופה ארוכה, המקום בו טבעונים קנו תחליפי ביצים, גבינות ומנות שהיו גורמות להם לפקפק לרגע קל אם במקרה שמו במנה בשר (לא, זה פטריות) – סגרה את שעריה, וטבעונות בעיר כבר לא תהיה אותו הדבר.

המטבחון
המקום האייקוני מפאתי שוק הכרמל, שנהג להאכיל תל אביבים בזול עוד בשנות התשעים, נסגר ועובר לעבוד במתכונת משלוחים כאילו חזרנו לימי הקורונה, ובאופן סמלי ייצג בסגירתו את השינוי שעוברת העיר, שלא משאירה לצעירים שום מקום לאכול בזול.

קסבה
אם כבר לאכול בזול, הבית הפלורנטינאי שמחוץ לבית נסגר, והשכונה הדליקה ספליף לזכרו. בשנה האחרונה הם אף סיפקו בית לבאבא יאגה מקריית שמונה, ומאז ומתמיד היו נקודת תרבות-אוכל של השכונה לאורך 15 שנותיו. איפה עוד בתל אביב היה כזה נוח להגיע בשרוואל ואכול מנה ביתית מעולה במחיר שפוי?

סרפינה
מסעדת היוקרה האיטלקית בסגנון ניו יורקי התמקמה ב-2019 במבנה בחלקו המערבי של רחוב איינשטיין, שכעת העלה את השכ"ד, מה שהוביל לסגירתה. חלק מרשת מסעדות בינלאומית, בבעלות אילי הנדל"ן עידו ויצחק חג'ג' והמסעדן יקי כביר (TYO), עם עיצוב נוצץ ומושקע שבמרכזו פסיפס ענק של סופיה לורן, ומטבח בהובלת שף אבי בלינסקי, תלמידו של מושיק רוט באמסטרדם. עם הסגירה הבטיחו שלא סיימו את דרכם בישראל, כך שזמן יגיד אם ישובו.

יאוזנה
שנתיים לאחר ההקמת סרפינה, נפתחה יאוזה בקומת המרתף שמתחתיה. מסעדה אסיאתית מעוצבת לא פחות, מתוך מטרה להביא לארץ את קונספט הבית הקולינרי – מבנה בעל מספר קומות ובו מסעדות בסגנונות שונים, שבהקמתו הושקעו 15 מיליון ש"ח. אבל המלחמה, והתייקרות חומרי הגלם, ומחסור בעובדים – ואז, חוסר ההתחשבות של בעלי המבנה – ומגדל הקלפים המפואר קרס על עצמו.

חצר גולדמן
המסעדה הים תיכונית עם הנוף המהמם שעל החוף מתקפלת, ולא בגלל משבר המלחמה, אלא כי בית המשפט העליון העליון פסק לטובת העירייה, וקבע שיש לפנות את השטח לטובת שימוש ציבורי. אבל יש עוד תקווה, כי השף מבטיח שהיא עוד תחזור.

אונזה
ראשית נתחיל ונאמר שלפחות לפי הצהרת המסעדה, הם בסך הכל סוגרים לכמה חודשים כדי "להתחדש ולחזור אליכם עם אנרגיה מחודשת וקונספט חדש", כך שאנחנו באמת מקווים שזו תהיה המציאות, אבל הרשו לנו להיות קצת סקפטיים בתקופה שכזו. כך או כך, המסעדה שבפשפשים תחסר לנו מאוד, גם אחרי כל הגלגולים השונים, ונקווה שתחזור בגלגול חדש.

הונג קונג דים סאם
שנים אחרי שהיו במרכזו של הקרב על הכיסונים של רחוב בן יהודה מסעדת הדאמפלינג האותנטית בעיר נסגרת. הם ניצחו, אגב, כי מסעדת פוראמה נסגרה לפניהם, אבל מספר שנים לאחר מותו של אחד מהשפים ועזיבתו של השני, השריד האחרון – גברת הו, אלמנתו של השף המקורי – חוזרת להונג קונג ומשאירה אותנו ללא כיסונים.

אנימאר
המסעדות הטובות ביותר בתל אביב סוגרת את שעריה, "בעקבות חוסר היציבות והמצב במדינה". אנימאר, שנפתחה ב-2019 בחלל המיתולוגי של מסעדת רפאל, הפכה תוך שנים ספורות למסעדת פיין דיינינג שישרה קו עם הטופ הקולינרי העולמי. השף הלל תוקוולי הוביל אותה להישגים מרשימים והפך לאחד מבכירי השפים בארץ, ומדובר באובדן קולינרי משמעותי ומבאס במיוחד.

פיפי'ז
האסיאתית האהובה משוק לוינסקי עשתה הכל כדי להיאחז ברגעים אחרונים של הנודל, אבל לבסוף השפית יפעת תבואה באמת סגרה את הדלתות באופן סופי. מהבישול היא עדיין לא נפרדת, ועד סוף החורף תמצאו אותה מבשלת בבית אריאלה.

דלידה
רקוויאם לברולה פלפלים ופיתה קבב: המסעדה הוותיקה שנסגרה עם פרוץ המלחמה לא הצליחה להיפתח שוב, ובכך נסתם הגולל על אחד מעוגני האוכל החזקים ביותר שוק לוינסקי. במקומה נפתחה מסעדה הודית חדשה מבית "מה פאו" בנחלת בנימין.

וינה
ביום הראשון למלחמה ספג הבניין שבו פעלה מסעדת וינה פגיעה ישירה. הבעלים, נכדם של מייסדי המסעדה, תכנן לשפץ ולפתוח מחדש אך לבסוף החליט לסגור לצמיתות. כך באו לקיצן 75 שנים של עסק משפחתי ותל אביב איבדה אבן דרך קולינרית היסטורית.

ל'אפוק
ביצה ב-320 ש"ח לא בבית ספרנו: מסעדת ל'אפוק מבית רובישון, שנפתחה במלון הבוטיק אלקונין ברעש רב, נכשלה במבחן הכניסה לישראל ונסגרה אחרי שנה, לא דקה מוקדם מדי.

ברוט
המסעדה־גסטרו בר בנחלת בנימין החזיקה מעמד עשור לפני שהניחה את המפתחות בגלל המלחמה. שפים, מבקרים וחובבי אוכל ויין אנינים יתגעגעו למטבח הלא מתפשר, שדיבר מקומיות אותנטית ללא גרם חנופה.

גן השקמים
לפני שנה הודיעה השפית דנה לי ברמן שהיא סוף סוף פותחת מסעדה, והעיר כולה התרגשה איתה. תפריט אקלקטי ומקורי עם נטייה צפון איטלקית ולוקיישן רומנטי הבטיחו גדולות ונצורות, אלא שחודשים ספורים לאחר מכן ילשה ברמן את בתה הבכורה והודיעה על פרישה. מאז נפתח באותו מקום "קרוט" של החבר'ה הגאונים מפרא, שמגשים את כל הציפיות.

פורטונה דל מאר
21 שנות פעילות לא הספיקו להחזיק בחיים את המסעדה עם הנוף לים, שנסגרה לצמיתות והשאירה חור בלב באי המרינה.

NG
"אחרי 20 שנים של סטייקים הכי טובים בארץ המסעדה שלנו בנווה צדק לא תשוב לפעילות – מלחמה אחת יותר מדי", עולה הבאנר העצוב באתר של NG. את ההמבורגרים המעולים ומעט מהסטייקים אפשר למצוא בלוקיישן שאליו עברה המסעדה בצומת הפיל.

ברגר
בדיוק שנה, זה הזמן שהחזיקה ההמבורגריה מבית זוריק, שהתגאתה בקציצות מבשר פרימיום מחוות בוטיק בצפון. ברמת אביב גימ"ל ייאלצו להסתפק במקדונלד'ס ובוולט.

טופולופומפו
11 שנים וכמה וכמה שערוריות עסיסיות הן מה שנותר מהמורשת של טופולופומפו, המסעדה הפאן אסיאתית של אבי קונפורטי שלא הצליחה להתאושש מהקורונה והמלחמה. המסעדה שנסגרה בפברואר האחרון הייתה מפוארת, יקרה ומעוררת מחלוקת כמעט כמו השף שבנה אותה.

יאקימונו
את מה שעשתה הקורונה לסניף רוטשילד עשתה המלחמה לסניף הילטון. המותג "יאקימונו" יישאר כזיכרון לסושי פנומנלי ומנות יפניות עוצרות נשימה.

היווני
כשהחליט שהבר השמח כבר לא המתאים למצב, מחק אשר חביבי את "היווני" מהמפה והפך אותו ל"בית לחם 3". באנקרים יווניים עדיין נוכחים בתפריט ומפות משובצות בכחול לבן מכסות את השולחנות, אך גבולות הגזרה הורחבו והאווירה מעט יותר סולידית.

חג' כחיל
המסעדה בכיכר השעון נסגרה, הלילה התל אביבי כבר לא יהיה אותו הדבר, וזה כל מה שיש לנו לומר בנושא.

לה רפובליקה (רונימוטי)
החזקנו לה אצבעות אבל בסוף זה לא קרה: בחודש מרץ השנה נסגרה האיטלקייה הוותיקה והמוקפדת סופית, לאחר שלא נפתחה מאז השבעה באוקטובר. כך מגיעות לקיצן 20 שנה של מסעדנות אולד סקול, שכנראה כבר אין לה מקום כיום.

OLÉ
שלושה חודשי מילואים הספיקו לאורן אסידו להניח את המגבת במסעדת אולה, שהתחילה כהבטחה מרוקאית־אנדלוסית ובשלב מסוים קיבלה סיבוב כשר. מאז מצא השף המוכשר בית במסעדת Flame במלון קרלטון והוא מנסה להתניע משם את הקריירה שנעצרה בגלל המלחמה.

אבן עזרא
בתקופת חייה הקצרה הביאה אבן עזרא לשוק לוינסקי את האוכל של עזורה הנהדרת מירושלים והעלתה אותו לדרגת מסעדת שף. המלחמה חיסלה גם את היוזמה המשובחת הזו, אךפיתה ברודשטייןשנפתחה באותו חלל היא חלופה משובחת לא פחות.

DePi
לבר הקולינרי שהבטיח טובות פשוט לא היה מזל – הוא נפתח תוך כדי הקורונה, החליף שפים וקונספטים ולבסוף נסגר סופית. באותו מקום פעל בהצלחה ענקית WABI, פופ אפ פאסט פוד יפני של שף דין שושני, שצפוי מתישהו לחזור לאחר פגרת קיץ.

לה סיטה
שף אבישי בן הרוש גויס למילואים עד חודש מרץ 2024 והמסעדה שזכתה לביקורות מפרגנות נסגרה. בחלל שבו היא פעלה נפתחבבר, בר יין שמסתמן כאחד המקומות החמודים והטעימים בכרמל.

ארטל פורמל
מלחמה היא אנטיתזה למפות לבנות ולמנות מתוחכמות בצלחות פורצלן, וארטל פורמל החזיקה מעמד חודשים ספורים לפני שנכנעה למצב. עוד מסמר בארון הקבורה שהמציאות מזמנת לפיין דיינינג, גם כשהוא בתחפושת מסעדת פועלים.

צ'נטרו
הסנדוויצ'יה שהפכה למסעדת רחוב קטנה ומוקפדת בלב שוק לוינסקי נסגרה. במקומה פתח השף והבעלים אלון ליסי על הגג חלל אירועים וארוחות פרטיות.

416
השנים האחרונות היו לא פשוטות עבור הבר־מסעדה הטבעוני – קורונה, שריפה, רילוקיישן, מחאות ולבסוף המלחמה. "עשינו כל שביכולתנו לשמור על המסעדה פתוחה, אך הגענו לסוף הדרך", כתבו הבעלים בן ואל רחמני, והלב נשבר יחד אתם.

השומר
ספוט האוכל השמח בשוק נסגר לתמיד. נתגעגע מאוד לאוכל השוק הפרוע, ולחלות האלו הגם.

אוכל רחוב

חומוס משאוושה
אחרי 22 שנות חומוס גלילי, הגרגר האחרון נטחן והניגוב נגמר. בדצמבר 23 עברה משאוושה מפינסקר לרחוב הרכבת בעקבות הריסת הבניין, אבל משולש הברמודה של משבר כלכלי-מלחמה-מעבר יצר סיטואציה לא הגיונית, שאילצה את הבעלים עמוס בר לסיים את דרכה של החומוסיה הוותיקה.

הבן של הסורי
לפני כעשור, כשהסורי נסגר בהפתעה, התרגשנו לראות שבנו ממשיך את דרכו עם פחות או יותר אותו חומוס-פול אייקוני שהפך למנת הבית של המוני תל אביבים. אבל גם הוא לא עמד מול המלחמה, ונאלץ לסגור את השריד האחרון לחומוס המיתולוגי.

מוזס סניף רוטשילד
תרגעו תרגעו, רשת מוזס עדיין עומדת יציבה, אבל הסניף המיתולוגי ביותר של מזללת ההמבורגרים נסגר אחרי שנים בהם היה מרכז ארוחת הלייט נייט של רוטשילד, ותודה לכם על שהרגעתם בטן של אינספור שיכורים. מוזס ימשיכו יפעול בת"א עם סניפי מוזס שופ במידטאון ומוזס ברמת החייל, ומה עם החור שנפער ברוטשילד? התמלא מהר על ידי קפה פטיט, בראסרי חדש. השיירה עוברת, הכלבים נובחים. רגע, בעצם אולי זה חתול בלוגו?

ג'ירף (סניף אבן גבירול)
כן, עוד סניף מיתולוגי שנסגר. המקום אליו נשפכו כל השבורים של הלילה לפני שהיתה תרבות אכילה מאוחרת, נקודת מפגש משמעותית באזור שרק הכיר את הבראסרי ומנה חריפה אחת שנאלץ להרחיק עד לרמת החייל כדי לטעום (או חלילה, עד פתח תקווה). אבל זה לא הסוף – במקומו ייפתח בקרוב סניף משודרג במתחם "לנדמרק" החדש, בין שרונה מרקט לרחוב קפלן.

מיאזאקי
מזלת הראמן של יובל בן נריה ליוותה אותנו עוד מרמת החייל ועד לשרונה מרקט, שם התמקמה כסניף שהתמקד בעיקר משלוחים, וסיפק גם את אחד מכריכי העוף המטוגן היותר מעניינים בעיר. במקומה קמה גרסה כשרה ל"קפה טאיזו", והמיתוג הישן מתפוגג כלא היה.

ניקו
מרגע לידתה הייתה ההמבורגרייה של מסעדת שילה גאג בעל אורך חיים מוגבל, אבל הו כמה נתגעגע להמבורגר שף הזה.

קוסינה פרנקו אנד לילי
הדוכן הצרפתי-ארגנטיני באבן גבירול סיקרן עם אמפנדס וביף בורגניון כרקע לסיפור של זוג עולים חדשים חדורי אמביציה. למרבה הצער כל זה לא הספיק והמקום נסגר תוך זמן קצר.

פיקניק סנדוויץ' קלאב
לאחר שסגר את המסעדה הקטנה והחמודה שלו ברחוב ירמיהו פתח שף יוסי שטרית (לא ההוא, השני) באותו לוקיישן את "פיקניק סנדוויץ' קלאב", ספוט כריכים סקסיים באווירת פיקניק. אלא שמה לעשות והחיים בתקופה האחרונה הם הכי רחוק מפיקניק שאפשר? שטרית סגר את הסנדוויצ'יה ועבר לצפון, ותל אביב הפסידה שף מוכשר.

כרמל
דוכן על האש שהיה ממוקם – טוב, אתם בטח יכולים לנחש איפה – שגרם לנו להתאהב בפיתה עם שיפוד פרגית וליה, שעכשיו נשאר לנו רק לחלום עליה, ועם טעם הגריל גחלים הזה.

טקסים
קשה להאמין שרק לפני שנה קראנו למאבק האגו בין ענקי הדונר טקסים וגרטי משוק הכרמל "מלחמה". בינתיים גרטי הפציע לפני כחודש לפופ אפ קצרצר אך טקסים נסגר סופית, למגינת לבן של קהילות השווארמה.

דוכן לחם
לאחר ארבע שנים הודיע האופה יונתן (ג'וני) הלר על סגירת מאפיית הבוטיק בפלורנטין בדרכו להרפתקה הבאה. געגועים לקווין אמאן הכי מפתיע בעיר.

פונטו פיצה
הפיצרייה של אלון פלד (לוקאל בורגר) בפלורנטין הבטיחה רבות אך לא הספיקה לקיים: היא פעלה בקושי שלושה חודשים ונסגרה שלא על מנת להיפתח שוב.

צ'ופ צ'ופ
אולי בגלל המלחמה, אולי בגלל עבודות החפירה הבלתי נגמרות באבן גבירול – ספוט הסטריט פוד האסיאתי סגר את הדלתות שלא על מנת לחזור.

ברים ובתי קפה

קפה דו סוליי
רק באפריל האחרון נפתח קפה דו סוליי, שנועד לתפקד כבראסרי צפוני של קבוצת בוקה, אבל המלחמה לא מאפשרת לדברים להתרומם, ובקול ענות המקום נסגר, יחד עם עסק נוסף של קבוצת בוקה.

קפה חמנייה (סניף בזל)
הקפה הבריא של קבוצת בוקה לא האריך ימים בבזל, ונסגר במקביל לקפה דו סוליי. כנראה שנאלץ לשמור על התזונה שלנו בבית, או בסניף בברודצקי.

המאפייה של אור שפיץ
המקום הכי ורוד בתל אביב נסגר, ואשפית האינסטגרם והריאליטי אור שפיץ אורזת את הקרואסונים הורודים שלה, ובמקום למכור אותם תשתמש ביכולתיה כדי ליצור קרמים וממרחים המיועדים לאופים ולשימוש ביתי, ואנחנו מהמרים ששם הכסף הגדול.

HOC סניף פלורנטין (והמאפייה)
בית הקפה הטרנדי ניסה לתפוס את המכורים של שוק לוינסקי, אבל פתח בטיימינג מזעזע של רגע לפני המלחמה. למרבה הצער, גם המאפייה של בית הקפה ממוקמת שם, כך שנכון לעכשיו אין מאפי HOC באף אחד מהסניפים, עד להודעה חדשה.

השפגאט
הבר הלהטב"קי הבכיר בעיר הודיעה כי לאחר 13 שנים של הרמות, מישהו צריך להוריד. מראשוני המתמקמים בנחלת בנימין, אינספור מסיבות, ערבי תרבות וקליפ אחד של נועה קירל ואילן פלד. המקום יפעל עד סוף ספטמבר עם ליינים מוכרים ואהובים, אבל יסיים את דרכו – לפחות בנקודה הזו – עם טעם מתוק של נוסטלגיה בפה.

הספוטניק
בר, קלאב, מרכז תרבות ומה לא – החללית של הספוטניק ריחפה בחיי הלילה התל אביביים במשך עשור, ונכנעה לבסוף לרצונו של בעל הבניין לשפץ, אבל ברור לכולם שהפגיעה הניכרת בחיי הלילה המקומיים תרמה לא מעט לעניין.

מייקר'ס
קיר העציצים האייקוני של בית הקפה-משתלה הזו הפך לאימיג' מוכר ברחבי העיר והאינטרנט, לא מעט בזכות "סוקלנט סשנז", אך גם בזכות הקהילה שהתגבשה סביבו. עכשיו יהיו לנו רק זכרונות ממנו. כנראה שנאלץ לראות את ההופעה של מרגי בפעם ה-2,983,746.

ליזלוטה
בפוסט אינסטגרם שובר לב הודיעו לקראת סוף יולי בעלות בית הקפה האהוב מריינס שהן יסגרו את שעריו, כי הן "שבורות. פיזית ונפשית (וכספית). ופשוט אין לנו ברירה אחרת", ועכשיו אינספור מרכז-תל-אביבים יחפשו קפה חדש לצהריי שישי ובוקר שבת.

פופ אנד פופ בייקרי
אחד מהבייקרי האהובים בעיר, והמקום שלימד אותנו שקרואסון יכול להיות ממולא ומצופה, סוגר את שעריו אחרי 3 שנים בעקבות מצוקת כח אדם שנובעת מהמלחמה. אבל אל דאגה, את המאפים המוגזמים של השף קונדיטור עופר בן נתן תוכלו למצוא באגף הקינוחים של מסעדת פופ אנד פופ, שממשיכה כרגיל.

נורמן בר
אחרי 20 שנה של בירה ותרבות, ובעקבות תנופת הבנייה שעוברת על הכרמל והכרם, מפנה המוסד הוותיק את מקומו לעוד מלון בוטיק או בניין דירות. כך חולפת תהילת עולם.

בר הגאולה
עוד מוסד ותיק שהתפייד אמנם לפני המלחמה, אך חסרונו מורגש במיוחד – מקום ששמר על גחלת הברים מפעם והציע תפריט של קלאסיקות מהמטבח האשכנזי והבלקני ובירה צוננת. נחפש גאולה במקום אחר.

Beanz20
לא עזרו אשכי העץ שיצרה הילה אלפרט, ובית הקפה החמוד בכרמל נסגר. אם הגעתם והרחתם קפה אל תתפלאו, כי במקומו נפתח בית קפה חדש.

וספרר
בית הקפה/בר שרשת נורדיניו הפעילה בבניין חברת Fiverr נסגר. במקומו התמקמו בחלל המשופץ פיצות דקות ומנות פסטה סקסיות מבית היוצר של בנצי ארבל (כפרה מיו, קלבריה). שימו את טברנה רומאנה בווייז ותודו לנו אחר כך.

• אוכלים שותים
• סגירה
• מחדל נתניהו
• מסעדות
• מנסורה
• אלגריה
• חצר גולדמן
• המטבחון
• קפה חמנייה
• קסבה
• צ'נה

כן, זאת עוד פרידה עצובה:אחרי ארבע שנים, מתוכן שנה וחצי בניצוחו של השף המוכשר גיל דהאן, מסעדת צ'נה צפויה להיסגר בסוף השבוע הנוכחי. המסעדה, שנפתחה במקור כמסעדה של השף תומר אגאי, הפכהבאוגוסט 2023 לספינת הדגל של השף גיל דהאן והשף קונדיטורית מיכל גולדברגר שהגיעו יחד ממסעדת וייס. יחדיו הם יצרו מסעדה מחוננת, שהתאפיינה בקו חכם אך לא מתחכם עם אוכל יצירתי שיוצא מחוץ לקופסא ובראנץ' שהעמיד חצי עיר בתור. ההצלחה הייתה כנראה יחסית בלבד, כי עכשיו זה נגמר.

>> תומר אגאי סוגר מטבח: פרידה ממסעדת השף סנטה קתרינה
>> שנה לתוך המלחמה: המסעדות של תל אביב נסגרות על ימין ועל שמאל

על אף המומנטום הטריקי שבו נפתחה מחדש, כחודשיים לפני המלחמה, המסעדה הצליחה להתרומם מעל הקשיים ולהפוך לאחת המובילות בסצנת הפיין דיינינג בעיר. היא זכתה לשבחי הביקורת, בלטה בייחודיות וסגנון משלה וגם הציעה טווח מחירים נוח באופן יחסי. המלחמהנתנה בה כמובן את אותותיה: זה התחיל ביציאתם של דהאן וגולדברגר למילואים כבר בשבעה באוקטובר, המשיך בהפעלת חמ"ל אוכל משוכלל הן לחיילים בשטח והן למפונים שהתאכסנו במלון בראון בו שוכנת המסעדה.

למעשה, במשך חצי שנה האכיל צוות המסעדה משפחות מפונות שהשתכנו במלון, ונדרש היה לסרוויס בוקר וצהריים בנוסף לזה המפונפן שבערב. בחודש יולי האחרון עוד אפשר היה לחגוג את ההצלחה של צ'נה, אךבריאיון שערכנו אז עם השף גיל דהאן, בצל סגירתה של מסעדת אנימאר הנהדרת, כבר הורגש המשבר בענף באוויר. "תמיד מלחיץ להיות שף או מסעדן בארץ", אמר אז דהאן, "כל הזמן יש תנודות ודברים שמקשים על הענף. הקשיים האלו, בתקופות קשות יותר או פחות, ליוו אותי תמיד בכל המסלול שלי עד היום. אז מלחיץ? אני לא יודע להגיד. קשה? כן, בהחלט קשה. אני פשוט בוחר להמשיך הלאה בכל הכוח ולפזר טוב בדרך".

צ'נה נסגרת הן בעקבות המלחמה והמחיר שהיא גובה מעסקים מקומיים, והן בעקבות חילוקי דעות בין מלון בראון וקבוצת OTH שמפעילה את המסעדה. סועדים שהזמינו מקום לשבוע הבא כבר קיבלו הודעות ביטול הגעתם והיום (שישי, 25.10) יהיה יום הפעילות האחרון שלה. הנה עוד מסעדה נהדרת מצטרפת למה שכבר מצטייר כמגמה ברורה: סצנת הפיין דיינינג מתקשה לשרוד את אתגרי המלחמה והמשבר הכלכלי שעוד עתיד להעמיק.

חרף אתגרי השעה הצליחו דהאן וגולדברגר להבריק בצ'נה עם מנות בלי נשכחות שטביעת היד הייחודית שלו בהחלט חתומה עליהן, כמו גלידת פטריות שיטאקי שהייתה פצצת אוממי שלא נשכח לעולם, נקניקיית שרימפס חלומית על גבול הגאונית, מנת בטטה לבנה חד פעמית ועוד רבות וטובות שביטאו שימוש נבון בחומרי גלם בלתי שגרתיים. גם הקינוחים של גולדברגר, שעזבה את צ׳נה כבר לפני חודש לטובת ניהול הקונדיטוריה בקבוצת איל שני בסינגפור, העלו את אגף המנות האחרונות לסטנדרט חדש ומופלא (או במילים אחרות, קונסומה תות, אנחנו רוצים ממך עוד). אם לסיים בנימה אופטימית: אין לנו לנו ספק שאת האוכל הנהדר של שניהם עוד נפגוש.

• אוכלים שותים
• סגירה
• צ'נה
• מסעדות בתל אביב
• גיל דהאן