יעל ורטהיים סואן,שביום יום בכלל מרכזת את מגמת אמנות בתיכון "מוזות" ביפו ועובדת עם בני נוער אשר נשרו מכל המסגרות. כעת היא מציגה בגלריה רוזנפלד את התערוכה"פָּתוּךְ נָשׁוּךְ",סדרת עבודות שמתקיימות כולן כבתוך אותו יקום פנטסטי ואירוטי, מאזכרות מצד אחד סצנות ימי-ביניימיות וכוללות מחוות למאסטרים של תולדות האמנות (של הירונימוס בוש או קראווג'יו למשל), ומצד שני משתמשות בשפה ובסגנון בהשראת אמנים בני המאה ה-20 דוגמת חיים סוטין ומקס ארנסט. אבל למה שלא תראו בעצמכם.

>> ללכת אל מקום אחר: 16 תערוכות חדשות שיקחו אתכם מפה בסופ"ש
>> העיר של עומר שחם: קפה מינימליסטי ופלאפל רחוק מהמיינסטרים

1. מרכז קהילתי שפירא

אניגרהבשכונתשפיראעםיונתןבןזוגיושניהילדיםשלנוכברכמעטארבעשנים.הגענולפהאחרישהייהשלשנתייםבגרמניהבעירנוראיפהוירוקה,שרובהמבניםעתיקיםוהרחובותבהמרוצפיםונקיים.המעברלשפיראהיהמאודחדאסתטית,אבלבחרנובהבגללהחייםהמאודקהילתייםשמאפייניםאותהושאנחנולאמפסיקיםליהנותמהם,ובשבילםמוכניםלשלםביופי.המרכזהקהילתיהואמקוםשוקקחייםשאנימבלהבולאמעטזמןעםהילדים.הואקטןוצנועאבלבגללזהגםאינטימיומקרב.השכונההזאתהיאהאנשיםשגריםבהומקומותהכינוסשלהתמידמצליחיםלשמחאותיבזכותמישממלאאותם,בייחודבזמניםקשים.
ישראל מסלנט 27

2. רחוב אוארבך

במשךחמששניםגרנוברחובהזהבמושבההאמריקאית(שמורכבתרקמשנירחובות,השניהוארחובברהופמן).תמידאהבתיאתהאזורהזהבתלאביב,עודמילדות,אזהייתימגיעהלסביבהעםסבתאשלישגדלהבנווהצדק.עדלפניכמהשניםהרחובותשביןנווהצדק,פלורנטיןונגההיומעיןאזורספר,מאוכלסותבנגריותקטנותביןדרכיםכמעטלאסלולות.המושבההאמריקאיתעםבתיהעץשהגיעובספינהממייןושננטשוזמןקצראחרישאוכלסומפאתמגפה,הרגישהליכמוחייםבתוךאגדה.הקירבהלרחובאילתומשםליםשליפונפכוביוםיוםפתיחותלעולמותאחרים,ממשייםודימיוניים.

3. צעצועי צפניה בע״מ

החנויותברחובמטלוןתמידהיומקוםשהלכתיאליוכדילמצואפחותאויותרהכל.כברהרבהשניםהחנותהאהובהעליימביןכולןהיאהחנותהזו.קשהלגמרילהגדיראתהמלאישלה–היאמאוכלסתבחפציםלאהכרחייםשמייצריםאצליחשקשיהיושליבכמויות;צדפים,משרוקיות,כלינגינהמעץ,שלדיםמדברים,ידיגומיכרותות,חרבותפלסטיק,משקפיראייהמזוייפות,קישוטיםלהאלוויןועודועוד.ישבהשפעמאודמוזרשקשהלמסגר,אבלגםקשהלהגידשהואלאספציפי.למרותשרובהחנויותברחובמתאפיינותבסחורהכביכולדומה,החנותהזווהתכולהשלהמצליחותלהיותחדפעמיות.
מטלון 20

צעצועי צפניה (צילום: פייסבוק/צעצועי צפניה בע"מ)

4. סהר ש.סברבניק ובנו, פיגמנטים

החנותשכברהרבהזמןעלסףסגירהלקראתיציאהלפנסיההיאהמקוםבואניקונהפיגמנטיםכדילהכיןמהםצבעישמן.היאממוקמתעלהפינהשלדה–פיג׳וטווהדלתשלהתמידפתוחהכיאיןבהעודמקוראורחיצוני.הפיגמנטיםוכלהחומריםהאחרים,שמשמשיםבעיקרציירים,מאוכסניםבדלייםגדוליםעלמדפיםפשוטים.כלפיגמנט,מעיןערימתחולצבעונית,נדלהלתוךשקיתשקופהלפיהעיןואזנשקלונחתם.אםהחנותבאמתתיסגראצטרךלהתחיללקנותאריזותמקצועיותומהוקצעותשיוציאוליאתחדוותהליכלוךוהעבודהמהמלאכה.
דרך יפו 43

5. מוזות תיכון לאמנויות

זו השנה הרביעית בה אני מלמדת ומרכזת את מגמת האמנות של בית הספר המיוחד הזה. מגיעים אלינו ילדים שהתקשו למצוא את עצמם בתוך מסגרות החינוך האחרות ואנחנו משתדלים להציע להם חינוך מסוג אחר; אישי, מעניין, מאתגר ועוטף. אני חושבת על התלמידים שלי בתור אמנים בפוטנציה שזו פגישתם הראשונה עם אמנות – לא כצורה של פנאי או תרפיה, אלא כעיסוק שיכול לעצב ולהשפיע על המשך חייהם כמעט בכל מובן. המבנה של בית הספר יפהפה ומשקף את הצורה הלא שגרתית בה אנחנו מבינים חינוך.
יפת 44

מוזות תיכון לאמנויות (צילום: פייסבוק/@art.muzot)

מקום לא אהוב בעיר

מתחתלגשרשלדרךההגנה,לפניהפנייהלרחובלבנדה.עדלפניכמהחודשיםהייתהתחנתסמיםבצדהשנישלהכביש.היאנהרסהוגודרהומאזעומדים,יושביםושוכביםשםמכוריםלסמים.אנשיםבמצבקשהנורא.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האמתהיאשאףאירוע.מאזתחילתהמלחמהאנימתקשהלהתרכזבכלמהשהואלאהכרחי. זהמאודעצוב,אבלזההמצבעכשיו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכהשלאביסבח, "נוטהלהישכח"במוזיאוןתלאביב.הציוריםשלאבימחזיקיםכלכךהרבהמתחיםועדייןמצליחיםלהישארעדיניםונוגעיםללב.הםמלאימחשבהציוריתופואטית,צנועהולאמתפשטת.ישבהםמשהונוראלאמקומיבאיהאלימותשלהם.

לאיזה אירגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קטונתי.אנייכולהרקלהגידשאניהצטרפתי לעומדים ביחד.זוהרגישהליפעולהמלאתתקווה,לנסותלפעוללמעןעתידמשותף,להצליחלהגידבלילפחדשבעזהמבוצעיםבשמנופשעיםשאיאפשרלחיותאיתם,שאנילאיכולהלחיותאיתם.ובאותההנשימהולאבלעומתיות,שאניאבלהוכאובהוחושבתיום–יום,כלהיום,עלהחטופיםוהנרצחיםשלנו.ומתוךהיגוןלהצטרףלאנשיםשחושביםופועליםכלהזמןכדישהמקוםהזהיהיהאחרת,ולאעסוקיםרקבשכולובכעס,אלאמשתמשיםבתחושותהקשותהאלוכדילייצרגשריםשלהבנה.

ֿמי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאיודעתאם"להריםלו"יהיההביטוישיהיהליהכינוחלהשתמשבו,זהלאמרגישזמןלשמחות.הייתירוצהלמצואדרךלחזקאתמשפחותהחטופיםשהפכותלאביביותבעלכורחן.אנשיםשנלחמיםומתנגדיםלכיבוש.בביתהספרשלהבתשלימלמדותמורותערביותשהתחילוללמדתוךכדיהמלחמהוהןאמיצותוחזקותומופלאותבעיני.אזבאופןכלליהייתירוצהלחזקושנחזקאתכלמישחייוהפכובלתינסבליםואתכלמישעושהמאמציםכדישהחייםשלנופהיהיוטוביםיותר.

מה יהיה?
אין תשובה.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• שכונת שפירא
• המושבה האמריקאית
• צעצועים

ג׳י איי ג׳ו כוח המחץ

דמויות האקשן של "ג'י איי ג'ו" (או בעברית, "כוח המחץ") הומצאו בשנות השישים בהשראת "ברבי", כאשר תעשיית הצעצועים הבינה שגם בנים רוצים לשחק בבובות – אבל צריך שהם יהיו חיילים. לאחר סדרה מצויירת מצליחה בשנות השמונים, העיבוד הקולנועי הגיע רק ב-2009, ולמרות שזכה לסרט המשך וספין-אוף, הוא לא באמת זכור לטובה מעבר לכמה שמות מגניבים, כאשר ניגשים לעבד את "ג'י איי ג'ו" לסרט נשארים עם סיפור די משעמם על חיילים אמריקניים שנלחמים בכוח טרור מרושע, ואפילו סטיבן סומרס, הבמאי מאחורי סרטי "המומיה", והופעות של צ'אנינג טייטום וג'וזף גורדון לוויט לא הצליחו להבדיל את הסרט הזה מעשרות סרטי אקשן אחרים מתקופת מייקל ביי המאוחרת.

רובוטריקים

ואם כבר מדברים על מייקל ביי, איך אפשר לשכוח את העיבודים שלו ל"רובוטריקים" – הרובוטים משני הצורה שהתחילו את דרכם כליין צעצועים של חברת "הסברו" ב-1984. לא, אנחנו באמת שואלים – איך אפשר לשכוח? כמו רוב הצעצועים פה, גם הם זכו לסדרה מצויירת בשנות השמונים ולסרט שמבוסס על הסדרה (עם הופעת אורח של אורסון וולס!), אבל כיום הם זכורים בגלל סרטיו של מייקל ביי, המלאים בפיצוצים, מבט גברי, בדיחות מעפנות ושיה לה-באף. לאחר חמישה סרטי לייב-אקשן מביי (ולא מניי), סרט ספין-אוף על "באמבלבי", ועוד סרט שיצא השנה וכנראה כבר שכחתם ממנו, אנחנו כנראה נמשיך לראות את הרובוטים האלה הופכים לכלי רכב ואז חזרה לרובוטים עוד הרבה זמן.

סרט לגו

אם אתם רוצים הוכחה שסרט המבוסס על מותג צעצועים יכול להיות אשכרה טוב, אז יש את "סרט לגו" מ-2014, צמד הבמאים/תסריטאים פיל לורד וכריסטופר מילר (שעבדו גם על סרטי ספיידרמן המצוירים לאחרונה) עשו את הבלתי-יאומן כשהפכו סדרת צעצועים בלי עלילה, דמויות או מיתולוגיה, לסרט מצחיק, כיפי ואפילו מרגש. סיפורו של אמט (כריס פראט), פועל הלגו הפשוט שנאלץ להביס את לורד ביזנס המרושע (וויל פרל) בעזרת חבורת יצורי לגו כבש את ליבם של המבקרים והקהל, והסרט אף זכה להמשכון וסרט ספין-אוף בכיכובו של גרסת הלגו של באטמן (בקולו של וויל ארנט). היה גם משהו שנקרא "סרט לגו נינג'גו", אבל אנחנו לא מדברים על זה.

סרט פליימוביל

"סרט לגו? מה הדבר הבא – סרט פליימוביל?". הבדיחה הזו כנראה סופרה לא מעט ב-2014, לפחות על ידי אנשים שהכירו את מותג הבנייה הגרמני, שתמיד נחשב לאח החורג של לגו. ובכן, היה סרט כזה ב-2019 מתברר, והוא היה גרוע! שילוב לייב-אקשן/אנימציה מבלבל בכיכובה של אניה טיילור ג'וי כנערה שנשאבת לעולם הפליימוביל, שם היא פוגשת מספר דמויות המדובבות על ידי צוות שחקנים מגוון שכולל את דניאל רדקליף, קינן תומפסון ואדם למברט. למרות כל זה, "סרט פליימוביל" נשחט על ידי מבקרים, והיה כישלון קופתי מהגדולים בהיסטוריית הוליווד. זה מה שקורה כאשר רואים הצלחה של סרט אחד ומנסים לחקות אותה בלי להבין למה הוא הצליח מלכתחילה.

בראץ הסרט

מי היה מאמין שייקח 64 שנים מהמצאת המותג עד שנקבל סרט של "ברבי", בזמן ש"בראץ" – החיקוי הזול-ביותר-ממובן-אחד של "ברבי" – קיבלו סרט כבר ב-2007, רק שש שנים לאחר שיצאו לראשונה לשוק. הבובות הצעירות והחצופות יותר היוו השראה לסרט הזה, בכיכובן של מספר שחקניות צעירות שלא זכו להצלחה, וכמובן הופעת אורח של זוכה האוסקר וחבר טוב של ישראל – ג'ון וויט. הסרט נראה קצת כמו גרסה מטומטמת של "ילדות רעות", ולא הצליח אפילו להרוויח חזרה את תקציב ה-26 מיליון דולר שלו. אבל לפחות הוא כנראה עזר לסרט של "ברבי" ללמוד מה לא לעשות.

הי-מן

ובחזרה לשנות השמונים הממוסחרות, כשעוד ליין צעצועים שהפך לסדרה מצויירת מצליחה זכה לעיבוד קולנועי גרוע. הפעם זה היה "הי-מן", גיבור הפנטזיה השרירי שנוצר בהשראת "קונאן הברברי", שזכה לעיבוד בהפקת מנחם גולן ויורם גלובוס כחלק מתור הזהב של אולפן האקשן המטורף שלהם, "קאנון". דולף לונדגרן ("רוקי 4") מגלם את הי-מן, שעוזב את עולם הפנטזיה שלו בשביל קליפורניה של שנות השמונים (יש להניח מסיבות תקציבות), שם הוא פוגש נערה אמריקאית המגולמת על ידי קורטני קוקס הצעירה, ונלחם נגד סקלטור הרשע – שמגולם על ידי השחקן האגדי פרנק לנגלה בהופעת משחק מושקעת הרבה יותר מאשר שהסרט הזה דרש. הסרט נכשל בקופות, ונחשב היום לסרט קאלט מז'אנר ה"כל-כך רע שזה טוב", אבל הוא אולי היווה השראה ל"ברבי" – שגם כולל עלילה בה הדמות הראשית עוזבת את עולם הפנטזיה שלה בשביל העולם המודרני שלנו.

טרולים

זוכרים בובות "טרול"? היצורים המכוערים האלה עם שיער פרוותי שהיה אפשר לשים על קצה העיפרון שלכם או לאגור לאוסף קריפי? ובכן, הילדים של היום כנראה מכירים גרסאות חמודות וצבעוניות יותר שלהם בזכות הסרטים המוזיקליים של חברת דרימוורקס. הסרט הראשון בסדרה יצא ב-2016 ומציג מיתולוגיה חדשה בה הטרולים הם יצורים חובבי מוזיקה שחיים בפחד מיצורים גדולים ומכוערים בשם "ברגנים", בסרט כיכבו ג'סטין טימברלייק (שגם תרם את הלהיט המתוק להחליא של הסרט, השיר "Can't Stop The Feeling") אנה קנדריק, ראסל בראנד ועוד הרבה הרבה סלבס לא קשורים. הסרט זכה להצלחה אדירה שהובילה לסרט המשך ב-2020, וסרט שלישי שאמור לצאת השנה – כל זה מבובות מכוערות שיצר איזה קריפ מדנמרק.

אגלי דולס

ואם טרולים מכוערים יכולים להצליח למה לא בובות עם המילה "מכוער" בשם? זה כנראה הליך המחשבה מאחורי הסרט "אגלי דולס" מ-2019, שהגיע אלינו עם סיפור והפקה של… רוברט רודריגז?! ההוא מכל הפיצוצים וטרנטינו? טוב, נו. הסרט מגולל סיפור ילדים גנרי על עולם של בובות מושלמות שנלחמות בבובות ה"מכוערות" ובסוף כולם לומדים לקח על לאהוב את עצמם או משהו כזה. בין המדבבים יש בעיקר מוזיקאים כמו קלי קלארקסון, ג'אנל מונה ופיטבול, וקומיקאים כמו וונדה סייקס וגבריאל איגלסיאס אני מפקפק שאפילו הם (או רוברט רודריגז) זוכרים את הסרט הזה.

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• ברבי
• צעצועים

צעצועים הם דבר מגניב. כשאנחנו ילדים, לקבל ליום ההולדת בובה של דמות אהובה מסרט או סדרה זה החלום המתוק ופסגת האושר. כמבוגרים, מצופה מאיתנו לנטוש את עולם הכיף ולהפסיק להשתעשע. עם כניסת הפופ-אפים לחיינו, הבנו כולנו כחברה שזה לא אפשרי. זובי על זה. גם מבוגרים אוהבים צעצועים. הנה, יש ייצור המוני של אקשן פיגרס לכל הדמויות הגדולות והאהובות. אבל מה עם הדמויות הקטנות, הישראליות, המקומיות שאין מי שייצר אותם? מה עם מי שרוצה בובה של בינו גבסו, הלוא הוא דוקטור שקשוקה? מה עם מי שחולם על בובה של העמוד בלבונטין 7 כדי לשחק איתו בלהסתיר לאנשים הופעות? מה עם מי שמשתוקק לבובה של העכבישה מ"ניצה ולחם" או אפילו טנצר המניאק מהסדרה האהובה "שמש".

ובכן, אין מה לדאוג להם כי יש מי שעושה את העבודה. אמן הצעצועים רוי סיגל, או בשם הבמה שלו Killtro_Toys, מכין את כל אלה ועוד בבית שלו ואולי כבר נתקלתם בספסימנים מתוך יצירתו ברשתות החברתיות. סיגל,בן 34 מחיפה, הוא האיש מאחורי עמוד האינסטגרם הנושא את השם הנ"ל. הוא מעדיף לחמוק מחשיפה אישית ולתת לפרויקט את כל הפוקוס. ביום יום הוא עובד בסטודיו לפרסום ומיתוג, וכדי לשמור על שפיות הוא יוצר צעצועים ממחוזות הטרלול בזמנו הפנוי. זה יכול לקחת בין שעתיים לשלושה ימים עד כמה חודשים, תלוי במורכבות הדמות, בזמן ובעיקר בהשקעת העטיפה ועיצובה.

אתה בכלל מעצב גרפי ומאייר. איך הגעת לפיסול בובות אקשן ויצירת צעצועים?
"זה היה מפתיע גם עבורי. מה שקרה זה שפרויקט הגמר שלי בבצלאל היה ספר מאוייר, אז ציירתי ברצף חודשים ארוכים, ובסוף הפרויקט פשוט נמאס לי לצייר".

לאחר שתשו כוחותיו בתחום האיור, סיגל גילה את הפיסול. המחשבה הראשונה שלו הייתה "בוא'נה, אני ממש אוהב צעצועים ואני יכול לעשות צעצועים משלי. התחלתי לחקור את הנושא וגיליתי שזה משהו שקיים ואפשר לעשות".במשך שנתיים הוא עבד, יצק וביצע ניסיונות בחומרים שונים כדי להוציא לאור דמויות ישראליות אהובות וגם דמויות מסרטים. לפני חצי שנה החליט שחאלאס, הגיע הזמן להוציא את יציריו לאור ולהשיק את התחביב החדש שלו.

תוך מספר חודשים קילטרו טויז הפך לסנסציה ויראלית מקומית בקנה מידה זעיר. הצעצוע הכי פופולרי שהכין היה הדמות האיקונית של דמיאן מהסרט "Mean Girls" ("היא אפילו לא לומדת כאן!"), שהגיע בסופו של דבר לידיו של השחקן דניאל פרנזסה שגילם אותו בסרט. התודה שלו היא בעיקר לאינסטגרם, שניתן לתייג בה את הסלבז שמגלמים את הדמויות, לחשוף אותם ליצירותיו ולייצר עמם חיבור מהיר.

חשבת שזה פשוט יעבוד ככה?
"לא. אני מודה שזה מאוד הפתיע אותי. הייתי בטוח בהתחלה שזה לא ילך קדימה. שימח אותי שהתחום קיבל עוד תהודה, מאחר וזה תחום שלא כל כך קיים בארץ. רוב הצעצועים שעשיתי של אנשים ספציפיים כמו דמויות מסרטים או שחקנים – זה הגיע אליהם לבסוף. כמעט כולם הגיעו בסוף ליעד. וכשזה מגיע אליהם, אז אני נותן להם את זה במתנה, זה כיף, ממלא אותי סיפוק ענק".

אתה בעצם עושה את זה עבורם?
"לא, אני עושה את זה בשבילי. כשזה מגיע אליהם, אני נותן להם את זה מתנה. זה דמות של מישהו אחר שהוא לא אני. אני לא מוכר אותם או מנסה להרוויח כסף. כשחיפושיתוס הגיעה לניב מג'ר ורועי כפרי והם אהבו את זה, אז נתתי לניב מתנה".

רגע, אתה לא מנסה למכור את הבובות? מה המחשבה העסקית מאחורי זה בעצם?
"המטרה שלי היא בעיקר לשחק וליצור דבר שעושה לי שמח. את הרוב אני פשוט עושה במהלך היום שלי. ככה לאורך זמן, עד שמוכר את כל מה שהצטבר, ספק בשביל שזה יממן את עצמו וספק בשביל לפנות את המדפים. בגדול, כל הדבר מתנהל במה בא לי ומה כיף לי. ובעולם של לא חייב. זה הבייבי שלי. הכל גמיש, מאוד מודע, משאיר את זה בתור תחביב".

הוא מקבל כמובן אינספור בקשות והצעות מאנשים לגבי דמויות שהוא צריך, חייב ואף מוכרח ליצור. בתחילת הדרך הוא נענה לזה פה ושם לדבריו, אך כיום הוא כבר כמעט ולא מתפנה לזה, לא כי אין לו זמן, אלא כי הוא עושה רק הדברים ספציפיים שבא לו לעשות. חלק מהיצירות נעשות בחתיכה אחת, חלקן מורכבות מיחידות קטנות שהוא יוצק יחד וצובע בעצמו. יחד הצעצועים מגיעים באריזה מאוירת ומיוחדת שמתארת את הדמות עצמה ומותאמת לה.

מה תהליך העבודה שלך? איך אתה מקבל השראה לדמות?
"זה יכול לבוא בכל רגע. יש לי נוטס בטלפון עם מיליון וחצי רעיונות. אני הולך ברחוב ועולה לי רעיון מטומטם. רואה כיתוב, סדרה או סרט ואומר 'זה יכול להיות צעצוע מעניין', ואז אני פשוט רושם הכל. פעם ביום אני עובר על זה ואומר, טוב, מה הדבר הבא שאני אעשה".

איך תהליך ההכנה עובד? כמה זמן זה לוקח?
"אני עובד על הכל ידני, היציקה והצביעה. משך הזמן זה מאוד משתנה. הדברים שיותר מפוסלים לוקחים יותר זמן כמובן. שוב, זה יכול לנוע בין שעתיים לשלושה ימים. תלוי ברעיון, במורכבות ובזמן הפנוי שיש לי. הדברים הפשוטים יכולים להיות גם עניין של עשרים דקות. אני משתמש במגוון חומרים, מגוון רעיונות שנוצרים גם מהחומרים עצמם. זה יכול גם סיבוב במקסטוק, למצוא שם משהו שיכול להיות צעצוע מצחיק, לשכלל אותו, לארוז אותו מחדש. נגיד מדליית הניצחון בטוויטר, את המדליות קניתי במקס סטוק, ואז תהליך חשיבה היה 'טוב, למי מגיע פרס על ויכוח בטוויטר?' וזה הצחיק אותי".

-פנו אלייך מחברות צעצועים? אתה מתכוון לגדול או שזה באמת ללב ולנשמה?
כל מיני חברות דיברו איתי כדי לעשות איתן כמה שת"פים. עם חלק אני עובד ועם חלק לא. זה באמת בעיקר בשבילי, זה רק כיף ללב שלי. יש עוד מישהו בארץ שעושה צעצועים,אורימאולמוסט טויז. הוא גם התחיל לעשות את צעצועים בלי קשר, חבר משותף הכיר ביננו ומשם זה זרם. והוא עושה דברים היסטריים. אני בתקווה שיהיו עוד ועוד, כל מי שפונה אליי באינסטגרם לשאול איך עושים ומה החומרים, אני ספר פתוח בנושא הזה, בא לי להפיץ את זה לעולם, שכל אחד שחולם להכין צעצועים יוכל לעשות את זה לבד"

הבובה האהובה עליו היא זאת של בוא לבר, אותה הוא הכין במיוחד לעצמו פשוט כי רצה שיהיה לו אותה. זה אולי התחביב הכי הולסום שיש – פשוט ליצור לעצמך צעצועים. סיגל נהנה לשתף את הידע שלו בעולם, ולדבריו יש עוד אנשים שזה יכול להיות להם נורא כיף לעשות דברים מעניינים וחדשים בתחום, אז למה לא בעצם? כששאלתי אותו מי קנה את הבובה של בינו גבסו, הוא עונה שהוא לא יודע. למכירות בדוכנים בירידי הגיקים השונים הוא לא מגיע בגלל לחץ, ביישנות וחוסר רצון לחשוף את פניו ברבים, אבל הקהל מגיע ולא משנה מי עומד בדוכן.

אז מה בעצם אתה רוצה?
"להביא בשורה חדשה, להביא שינוי בעולם הצעצועים. אורי ואני אוהבים ליצור צעצועים והיינו שמחים אם זה היה יותר נפוץ ויותר אנשים וצעירים היו לוקחים יוזמה, ופשוט יוצרים ומשחקים עם זה. אם מישהו רוצה אי פעם ללמוד את הנושא – הוא מוזמן לפנות אליי, ואני אשמח ללמד ולהדריך אותו. הנוף הזה חסר אצלנו".

• ❤ תרבות
• צעצועים
• בינו גבסו
• לבונטין 7
• משחקים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 944 // ווי לאב עברית

בין אם אתם הורים לילדים, דודות שרופות, דודים מצטיינים או פשוט ילדים בנפשכם – אתם ודאי מכירים את חנות הצעצועים התל אביבית טומי ואניקה, שמונה כבר שלושה סניפים בעיר. בימים אלה, חלון הראווה של החנות משך לא מעט תשומת לב דווקא בזכות מסר פמיניסטי בחזית – הכרזה "דרושה מנהיגה" לצד בובות של בנות בתפקידי מפתח מהסוג שלרוב לא פוגשים בצעצועים בכלל, מנכ"לית משרד התחבורה ומנכ"לית משרד הבריאות.

חמוטל ברקן פתחה את טומי ואניקה לפני שבע שנים מתוך אמונה שצעצועים הם כלי משחקי וחינוכי, שמטרתו ללמד ולאתגר את הילדים והילדות המשחקים, ומהשמייחד את החנות הוא שהיא שהיא אינה מגדרית. מה הכוונה? בניגוד לרשתות הצעצועים הגדולות, לא תמצאו כאן מעבר ורוד מלא נסיכות ודברי מטבח לבנות, ומעבר תכול מלא חיילים וטרקטורים לבנים. אבל בטומי ואניקה כל הצעצועים הם בעבור כולם ובעבור שני המינים.

זאת האידיאולוגיה של החנות כבר שבע שנים, אבל מה פשר חלון הראווה?
ברקן: "את המסורת של חלונות הראווה ששמים נשים במרכז התחלנו לפני כמה שנים לרגל יום האישה. במשך שבוע, מתחילת מרץ, יש בחלון כרזה פמיניסטית ואנחנו מעצבות את חלון הראווה עם בנות במרכז ומסרים בעד שוויון מגדרי".אלא שהשנה כמובן שהמאבק המגדרי הקבוע תפס רובד אקטואלי במיוחד, ונראה שחלון הראווה המדובר צפוי להישאר לפחות זמן מה.

"כאשר ראיתי שאין אף אישה בתפקיד מנכ״לית של משרד ממשלתי", מוסיפה ברקן, "הבנתי שאת הבובות בחלון הראווה יש לשים בתפקיד מנכ"לית ויפה שעה אחת קודם. הדבר הוכיח את עצמו כששמעתי ילדה נעצרת עם אמה מול חלון הראווה ושואלת בעניין מה זה מנכ"לית".

מסתבר שהחלון המדובר אף הגיע לאוזני מנכ"ליות אמיתיות, בעבר ובהווה, שהתקשרו לשבח את חמוטל על הבחירה החשובה.לשאלתנו האם היו גם תגובות פחות אוהדות בעניין, משיבה חמוטל שהיא נתקלה בכמה שאלות – מדוע להפוך חנות צעצועים לדבר פוליטי? לשואלים היא שמחה לענות כי "שוויון מגדרי הוא אינו דבר פוליטי. אלא דבר בסיסי וקריטי בכל מדינה דמוקרטית". בילבי גאה בכם.
טומי ואניקה, דוד המלך 1, מוזיאון הטבע קלאוזנר 12, זימן 16

• ❤ תל אביב
• עם הילדים
• צעצועים
• מחאת הדמוקרטיה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 936 // הדוניזם עכשיו?

המון פעמים אני רואה נשים נאבקות ומתחבטות בשאלה העתיקה "איך אני אדע שהוא האחד?", כשבעצם יש כל כך הרבה שאלות אחרות שעלינו לשאול את עצמנו לפניה ואולי התשובות יהפכו אותה למיותרת, כי כשאת יודעת בדיוק מה את מחפשת את לא שואלת שאלות. את מוצאת את זה.אז איך תדעי מה את מחפשת, בעצם? אנחנו לא הולכות לפצח לך פה את האטום או לחשוף בפניך סודות קבלה. כל התשובות נמצאות אצלך. אנחנו רק הולכת לעזור לך לשאול את השאלות שיביאו אותך לתובנות.

שלב ראשון: חושי את עצמך

מה החוש המוביל שלך? כשאנחנו אומרת "מוביל" הכוונה היא לחוש שיוביל אותך למיטה וגם בחיים. האם את נדלקת ממראה, מניחוח, ממגע או מצליל? או משילוב ספציפי של כמה מאלה? אולי דווקא הטעם עושה לך משהו? נסי לשבת עם עצמך ולחקור את זה. לפני שאת מכניסה פרטנר חדש למיטה, לא חשוב אם מאגף הצעצועים או בעלי הדופק, נסי לקחת פרק זמן של שקט עם עצמך, להרהר ולהעלות זיכרונות ממפגשים מוצלחים יותר או פחות. אם תעשי זאת את עשויה לגלות שבהחלט יש לך דפוס חוזר של גירוי חושי מסוים שאת מעדיפה, גם בלי שהיית מודעת לכך.

שלב שני: מה מחרמן אותך?

אם עדיין קשה לך למצוא את עצמך בתוך זה, נחדד לך את העניין: מאיזה אספקט תרבותי (שאינו פורנו) יש יותר סיכוי שתתחרמני? טקסט, ציור, שיר או סרט? או שאולי בכלל מהגלידת פיסטוק הארורה שכולם מדברים עליה? כמובן שאין פה תשובה שהיא נכונה או לא נכונה, וגם לא תשובה יחידה וטוטאלית. את יכולה לגלות שמראשון עד רביעי זה משהו אחד ומחמישי עד שבת משהו אחר. אבל ברגע כשתהי מודעת לזה יהיה לך הרבה יותר קל להבין את הצרכים שלך ולמלא אותם. מה שמוביל אותנו היישר אל —

שלב שלישי: נסי ותהני

הבחירה! אוחחחח איזה רגע מרגש זה! אפילו יותר מהכיבוש עצמו וכמובן שהרבה יותר מהמרדף. הרגע שבו את רואה משהו שאת יודעת שאת רוצה ויכולה להשיג, הוא הרגע שאנחנו חומדות יותר מכל. איך תדעי שזה זה? קודם כל, בהתאם לחוש המוביל את צריכה לתת לעצמך קווים מנחים. אם החוש המוביל שלך לא מרוצה, רוב הסיכויים שגם את לא.

אם החוש המוביל שלך הוא הראיה אז חשוב לך מאוד שהמראה מעבר לאסתטי ונקי, יעורר אצלך עוד משהו. הצבע, הצורה ואפילו הקונספט צריכים להוות שיקול משמעותי עבורך, לפחות כמו סוג הגירוי עצמו שהוא מציע.אם החוש המוביל שלך הוא חוש השמיעה, ודאי בחנות את צליל המנוע. קניה באינטרנט היא נעימה ונוחה יותר אבל יש דברים כמו צליל ומרקם שלא עוברים מסך. אם הדברים האלה נמצאים ברשימה המובילה שלך – את מוכרחה לבדוק. כי מספיק אוושה צורמת או מרקם רך או מחוספס מדי בשביל להוריד לך. וחבל.

וכמובן שכמו עם פרטנר בשר ודם, ישנו ה-After Care. הבוקר שאחרי אם תרצי. ממש כמו פרטנרים, יש צעצועים שדורשים יותר טיפול ויותר הטענה בניגוד לאחרים. האם הוא עונה על מספיק פרמטרים בשביל שיהיה שווה את זה?

שלב רביעי: מה שהכי חשוב

והכי הכי חשוב זה כמובן האינסטינקט הבסיסי שלך. אחרי שעברת את סדנת הבזק הזאת הוא אמור להיות מחודד שבעתיים. חפשי תמיד את מה שתופס לך את העין ואת הלב. אל תתפשרי על חצי מהסטנדרטים שלך. וזכרי שכמו בבחירת פרטנר בשר ודם, מותר לנו גם לטעות. כבר קרה לכולנו שהולכנו שולל על ידי החושים שלנו ונתקענו עם האצבע בתחתון ועם עוד חוויה למגירה. לפחות ננסה להפיק לקחים ולמזער נזקים.

• סקס תל אביבי
• סקס
• סקס ויחסים
• אביזרי מין
• צעצועים
• ויברטורים
• דילדו