השבוע יצא הטיזר לסרט ההמשך של "ספייסבולז", סרט הפארודיה האייקוני של מל ברוקס הידוע גם בעברית כ"שגעון בחלל". הסרט, שבאופן מאכזב לא יקרא "ספייסבולז 2: החיפוש אחר עוד כסף" כמו שהובטח לנו בסרט המקור, אמור לצאת לאקרנים ב-2027, ולהגיד לכם את האמת: לא חשבתי שנגיע לרגע הזה. מאז שאותו המשכון הובטח לנו ב-1987, ודרך כל ההכרזות בשנים האחרונות על כך שהסרט אשכרה קורה, עדיין לא האמנתי שבאמת נראה אותו. סרט המשך לפארודיה מטופשת משנות השמונים בכיכובם של מספר כוכבי עבר ואגדת קומדיה בת 99? למה שהוליווד תשקיע בזה כל כך הרבה? אבל הנה זה קורה. וזו הזדמנות טובה לדבר על הסרט המקורי והמשמעות שלו בשבילי וחנוני קומדיה רבים אחרים.

>> אימה בפלאנט איילון: שבעה ילדים הרסו את הסרט. כנראה שהוא טוב
>> "פרויקט הייל מרי" נראה כמו מארז סרטים לחג. זאת לא מחמאה

כשהייתי ילד היו שני שמות בעולם סרטי הפארודיה: האחים צוקר ומל ברוקס. האחים צוקר (שלמעשה עבדו בשיתוף פעולה עם התסריטאי/במאי ג'ים אברהמס ז"ל) יצרו את "האקדח מת מצחוק" ו"טיסה נעימה" ומל ברוקס יצר את "אוכפים לוהטים", "רובין הוד: גברים בטייץ" וכמובן "ספייסבולז". בתור ילד חובב-קומדיה, "ספייסבולז" היה חשוב לי יותר מ"סטאר וורס". למעשה, ראיתי את "ספייסבולז" כבר עשרות פעמים לפנים הפעם הראשונה שראיתי את סרטי "מלחמת הכוכבים" המקוריים, אז כשצפיתי בהם סוף-סוף הרגשתי מחסור חזק בבדיחות.

"ספייסבולז" היה בשבילי הרבה יותר מפארודיה על סרטי המד"ב הגדולים של שנות השבעים והשמונים. הסרט לימד אותי מה זה פארודיה, וחשף אותי לקונספטים קומיים חדשים לחלוטין. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את הקטע בו דארק הלמט וקולונל סנדרס צופים בקלטת של הסרט שהם כרגע נמצאים בו והרגשתי איך כל החוקים נשברו. "אפשר לעשות את זה?" שאלתי את עצמי. זה סרט ששינה את תפיסת העולם שלי, ועיצב את ההבנה שלי בקומדיה. אך כיום, מן הסתם, אני יכול לראות גם את החסרונות שבו.

מל ברוקס היה כבר די מבוגר כשכתב את "ספייסבולז". הוא לא גדל על "מלחמת הכוכבים" כמו שהוא גדל על סרטי מערבונים או על פרנקנשטיין. אין לו חיבור רגשי להרפתקאות של לוק סקייווקר וחבריו, ואפשר לראות את זה בדרכים בהם הפך את "סטאר וורס" לסיפור באווירת ימי הביניים. עם השנים גיליתי שמעריצים מבוגרים יותר של מל ברוקס רואים ב"ספייסבולז" יצירה פחות מהותית, סרט נחמד עם כמה בדיחות טובות, אבל לא יצירת מופת כמו "פרנקנשטיין הצעיר" או "אוכפים לוהטים". ועדיין, יש משהו בשילוב הזה בין הומור מטא מודע לעצמו ובין בדיחות קלאסיות בסגנון וודביל שעובד לי. משהו שגורם לי להנות כל פעם שאני צופה בסרט המטופש, אך הכל כך מושקע הזה.

למרות שברוקס לא גדל על "מלחמת הכוכבים" אפשר לראות הרבה אהבה בסרט הזה. אולי לא לזיכיון של ג'ורג' לוקאס באופן ספציפי, אבל למדע בדיוני וקומדיה באופן כללי. ברוקס מנצל כל הזדמנות בגלקסיה לבדיחה מטופשת בין אם זה המאפיונר המפחיד פיצה דה האט, או הקטע האייקוני שמשלב בין לוני טונס לנוסע השמיני. יש בסרט עשרות שורות שכיף לצטט, ומרגישים את חדוות היצירה שבו. במילים אחרות: למרות כל הבדיחות על התמסחרות, אפשר לראות שהוא לא נעשה רק בשביל "עוד כסף".

ועכשיו עולה השאלה: האם סרט ההמשך הזה יהיה באמת… טוב? למרות המרכזיות של ברוקס הקשיש בשיווק, הוא לא באמת הרוח שמובילה את הסרט. הוא נכתב על ידי תסריטאים כמו ג'וש גאד והכותבים של "הבלש פיקאצ'ו" ובויים על ידי הבמאי הצעיר ג'וש גרינבאום. שזה בסדר גמור, אני לא מצפה מאדם בן 99 לביים סרט כזה, ונראה שהיוצרים החדשים הם מעריצים גדולים של הסרט המקורי. אבל זו גם יכולה להיות בעיה: נוסטלגיה חזקה מדי ונאמנות למקור יכולה ליצור קולנוע משעמם, כמו סרטי "מלחמת הכוכבים" האחרונים.

האם "ספייסבולז 2" תיפול לאותן מלכודות אליהן נפלה מושא הלעג שלה? זוכרים לדוגמא את ההמשך האחר לסרט קלאסי של מל ברוקס מהשנים האחרונות, "ההיסטוריה המטורפת של העולם 2"? כמובן שאתם לא זוכרים, כי זה היה די גרוע. בוא נקווה ש"ספייסבולס 2" יהיה לפחות יותר טוב מזה.

יש כאן הזדמנות ליצור משהו טוב, סרט פארודיה מודרני שיזכיר לנו את המקור שאהבנו, אבל גם ייפנה את חיציו לעבר מטרות מד"ביות חדשות. יש כאן הזדמנות להגיד משהו על תרבות הנוסטלגיה הזאת, כמו שהסרט הראשון עסק בהתמסחרות של "סטאר וורס". אבל יש בהחלט גם מצב לעוד מוצר הוליוודי מתחנף. השיבה של השחקנים האהובים מהסרט הראשון – ביל פולמן, ברוקס, ריק מורניס שחזר מפרישה, – בהחלט מעודדים. אבל האם זה מספיק? נדע בעוד שנה. ועד אז, תמיד יהיה לנו את אותו סרט אייטיז מוזר מלא במשחקי מילים, שבירות קיר רביעי והומור ביידיש. שהשוורץ יהיה איתכם!

• המסך
• פארודיה
• מל ברוקס
• קאלט
• סרטים מומלצים

גן הפסגה הוא כבראחד הסודות הפחות סודייםשל יפו העתיקה ומככב בלא מעט המלצות אישיות במדורי "העיר שלי" של השנים האחרונות, וכולם כבר יודעים שמדובר בלוקיישן קסום לפיקניק בשעות היום והערב, עם נוף פנורמי מרחיב נפש של קו החוף התל אביבי ועם קצת מזל גם הרבה בריזה. בקיץ, עם הופעות וסרטים לקהל הרחב, הוא כבר לגמרי ברשימת המקומות הכי כיפיים להיות בהם. והחדשות הטובות הן שביום רביעי הבא (22.5) קולנוע הפסגה חוזר.

>> פארק המסילה מתחדש: בר יין שמקרין סרטים בשחור לבן
>> עכשיו כולם יכולים לראות את הפלא הקולנועי שהוא "העיר הזאת"

קולנוע הפסגה, שהתבסס בשנים האחרונות כמקום שחובבי הקולנוע שמחים להגיע אליו פעם בשבוע, חוזר השנה במהדורה חדשה ונוצצת, ופותח את עונת קיץ 2024 עם ליינאפ מרשים של שישה סרטי קאלט מז'אנרים שונים ומגוונים, או כמו שהם קוראים לזה "סרטים שהם תמצית הקול של הקולנוע" ואנחנו לא נתווכח כאן עם הקביעה הזאת.

עונת הסרטים של קולנוע הפסגה תצא לדרך אם כן בשבוע הבא (שעת תחילת ההקרנה: 20:30), עם חגיגות 30 שנה ל"ספרות זולה", הקלאסיקה העל זמנית של התל אביבי הכי מפורסם בעולם, קוונטין טרנטינו. בשבוע אחר כך (29.5) תוכלו להביא את כל המשפחה ל"רוק בבית הספר" עם ג'ק בלאק בשיאו, ואחריהם לפי הסדר יוקרנו "מועדון קרב", "עשה את הדבר הנכון", חגיגת 20 שנה ל"ילדות רעות", ובסוף יוני הקרנה מרגשת של "מופע הקולנוע של רוקי".

הקולנוע הפתוח (כן, הכניסה לכולם ובחינם אם לא הדגשנו את זה מספיק) הוא יוזמה של החברה לפיתוח יפו העתיקה, התאגיד העירוני שבבעלות עיריית תל אביב-יפו ואחראי על ניסיונות ההחייאה המוצלחים למדי שעוברים על האיזור היפהפה בשנים האחרונות – ניסיונות שספגו כמובן מכה קשה מאז פרוץ המלחמה. בהתחשב בכך שמדובר בבילוי מושלם, אפשר לקוות לקאמבק.פרטים נוספים באתר יפו העתיקה

• ❤ תרבות
• הבועה
• גן הפסגה
• סרטים מומלצים
• יפו העתיקה
• קאלט

בשנת 2010 גררו אותי חברים לקולנוע לראות את "סקוט פילגרים נגד העולם", מסרטי הקאלט הגדולים של האלף החדש. לא רציתי ללכת לסרט הזה בעיקר בגלל השם המתורגם שלו: "האקסים של החברה שלי". התרגום הגרוע הזה נכנס לרשימת התרגומים הגרועים ביותר באותם זמנים לצד "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס", "גשם של פלאפל", וכמובן "חרמן על הזמן". חשבתי שמדובר בקומדיה רומנטית שגרתית ובנאלית, אבל וואו, איך טעיתי.

>> "הסמוראית כחולת העין": הסדרה הכי טובה של נטפליקס כרגע
>> "בלתי מנוצח": סוף סוף סדרה שיודעת מה לעשות עם המולטיוורס

עד עצם היום הזה, מדובר באחד הסרטים הכי מהנים שראיתי, עם בימוי מדויק כתמיד של אדגר רייט שמראה אהבה לא רק לקומיקס אלא גם לעולם משחקי הוידאו. הסרט משך קהל מעריצים גדול אל המותג "סקוט פילגרים", וגם עשור אחרי שהפרנצ'ייז קיבל הפסקה עדיין יש לו קהל מעריצים מספיק גדול כדי להוציא עכשיו בנטפליקס סדרת אנימציה כמו "סקוט פילגרים הולך על זה". למעשה, הקאסט בסרט המקורי היה כה מוצלח, שכל השחקנים חזרו כדי לדובב את הדמויות אותם שיחקו שם. הסיפור של סקוט פילגרים סופר לראשונה בקומיקס של בריאן לי או'מאלי, עם איורים די פשוטים בהשפעת סגנון המאנגה היפני, אבל עם עלילה הסובבת את העולם המערבי, ואם להיות מדויקים יותר – את החיים בקנדה.

כמו בסרט, גם הסדרה עוקבת אחרי סקוט פילגרים שצריך להילחם בליגה לאקסים המרושעים של אהובתו החדשה רמונה פלאוורס. נמנעתי מכל מידע מוקדם על הסדרה כדי להפחית ציפיות והנחתי שמדובר בעיבוד מדויק יותר של הקומיקס ושנקבל שוב את אותו מבנה עלילתי. אבל הפתעה: הסדרה בוחנת את קו העלילה המוכר מחדש, ונותנת טייק מרענן לסיפור המוכר. הסדרה עונה על השאלה "מה היה קורה אם סקוט פילגרים לא היה מנצח את מת'יו פאטל בקרב הראשון?", והתשובה מורכבת יותר ממה שציפיתי, אבל גם כל כך מתאימה לעולם, להומור ולשנינות של או'מאלי.

הטייק החדש של "סקוט פילגרם הולך על זה" מרגיש בוגר יותר ומפותח יותר מהסרטים, ושובו של הקאסט המקורי לעבוד יחד אחרי יותר מעשור מרגיש כמו פגישת המחזור הכיפית מהתיכון שאף פעם לא הייתה לנו (וכל הקאסט חזר: מייקל סרה בתפקיד סקוט פילגרים, מארי אליזבת' ווינסטד בתפקיד רמונה, כריס אוונס בתפקיד לוקאס לי וגם ברי לארסון, אוברי פלאזה וג'ייסון שוורצמן). אדגר רייט אמנם חוזר רק בתפקיד המפיק, אבל אל תתנו לזה להדאיג אתכם, כי צוות היוצרים מורכב מבריאן לי או'מאלי (יוצר הקומיקס, כאמור) ובנדויד גרבינסקי ככותבים, יחד עם אבל גונגורה (מיוצרי "מלחמת הכוכבים: חזיונות") כבמאי.

הריבוט הזה עושה את מה שסרטי קומיקס עשו במשך שנים: לייצר סיפור חדש לדמות מוכרת. זוכרים כמה פעמים ראיתם את הסצינה שבה פיטר פארקר הופך לספיידרמן או את ברוס וויין הילד בסמטה לצד הוריו המתים? התשובה היא כמובן יותר מדי, אבל זה תמיד נבע מכישלון של הסדרה הקודמת. הריבוט של סקוט פילגרים הוא הריבוט המוצדק הראשון. הוא לא נוצר כי הסדרה נכשלה או כי לא הצליחו להגיע להבנות עם הבמאי/שחקן ראשי או כל גורם אחר. הוא מגיע כי האנשים שצפו לפני עשר שנים בסקוט פילגרים הם לא אותם אנשים, הם התבגרו והתפיסה שלהם לגבי "מהי אהבה?" או "למה אנחנו עוברים חוויות קשות" השתנתה.

הנושאים האלה מרכזיים ב-"סקוט פילגרים הולך על זה", ויוצרי הסדרה שומרים על נאמנות לרוח המקור תוך כדי. עם זאת, ולמרות כמה מחוות לסגנונו, מורגש חסרון הטאץ' של אדגר רייט, שתמיד מצטיין בשפה קולנועית מדוייקת ובסטוריטלינג ויזואלי מסוגנן ומרשים. זה לא הורס את החוויה, אבל התוצאה הייתה טובה יותר אם היו שואבים יותר השראה מהאופן שבו אדגר רייט מספר סיפור. בכל זאת, לא מדובר בריבוט שמנותק מסרט המקור, הוא אפילו מכיר בקיומו של הסרט באופן גלוי לחלוטין, אז מתבקש לעשות שימוש בשפה שרייט כבר בנה.

כחלק מההכרה של הסדרה בקיומו של סרט המקור, הם מציגים את העלילה בתור "הסיפור האמיתי שמאחורי הסרט המקורי", וזה באמת מרגיש כמו סיפור אמיתי יותר. הגיבור לא תמיד מנצח, אין "אושר ועושר עד עצם היום הזה" ואנחנו צריכים לבחור לעצמנו את דרך החיים שלנו. יש אקשן, יש חוקים קוסמיים מוזרים, יש רפרנסים למשחקי מחשב אהובים ויש רגעים מטופשים לחלוטין, אבל במרכז הסדרה יש לב פועם שצובע את כל הסיפור אחרת ברגע שאתה מגיע לסופו, שגורם לך להרגיש מצד אחד שאתה צופה במשהו מוכר, אבל גם במשהו אמיתי יותר ונאמן יותר למצוקות החיים. ברגעים מסוימים היא גם מתעלה על המקור באופן שבו היא מנמקת התרחשויות מרכזיות, והופכת את הדמויות למורכבות ומעניינות יותר מכפי שהיו בגרסת הלייב אקשן הקולנועית.

האם הסדרה מתאימה גם לצופים שלא הכירו מעולם את "סקוט פילגרים"? אפשר לומר שכן. מי ששקרא את הרומנים הגרפיים, ראה את הסרט משנת 2010 ושיחק במשחק הרטרו שיצא בעקבות הסרט, יהנה כמובן יותר מכולם. אם לא ראיתם מימיכם פריים מהפרנצ'ייז, כנראה שהקשרים ורפרנסים רבים יעברו לכם מעל לראש, והעולם שבו דלתות מובילות לשבילים תת-הכרתיים יהיה לכם קצת מוזר, אבל אתם תצליחו לעקוב אחרי הסיפור וכנראה שגם תהנו מזה. יותר מכל הסדרה הזאת היא הזמנה לחקור את העולם של סקוט פילגרים מחדש, באופן מתוחכם ומעניין שעושה חשק לצלול בחזרה אל תוך הפאן הזה. נשמח לקבל ממנו עוד, גם אם זה שוב יהיה רק בעוד עשור.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• נטפליקס
• קומיקס
• סדרות מומלצות
• קאלט
• סקוט פילגרים נגד העולם

באפי ציידת הערפדים (1997-2003)

לפני שהקאסט של "ליגת הצדק" האשים אותו בהתנהגות בלתי הולמת על הסט, ג'וס ווידון היה ידוע בעיקר בזכות שני פרנצ'ייזים: "הנוקמים" (2012), ו-"באפי ציידת הערפדים" (שבדיעבד, גם משם התקבלו תלונות). אבל הסדרה עצמה עדיין אחת מהמיוחדות – הסיפור עוקב אחרי באפי, בת נוער רגילה לחלוטין שהיא גם ציידת ערפדים. עד שנות התשעים לא היו המון סדרות טלוויזיה בז'אנר האימה והפנטזיה, מה שהפך את הסדרה לחריגה מאד בנוף ו-"באפי ציידת הערפדים" הפך מהר מאד שם נרדף לטראש ערפדים כיפי, אבל גם עמוק ומתוחכם באופן מפתיע, שאפשר להנות ממנו עד היום.

תיקים באפלה (1993-2002 וסבב נוסף בין 2016 ל-2018)

יש סדרות קאלט שמתחילות ממקום מאד נישתי, ולא בהכרח צפויות להצלחה מסחררת, ו-"תיקים באפלה" היא בדיוק כזאת. היום אנחנו רגילים לכך שכל סדרה מציגה עולם עם מוזרויות כאלה ואחרות, אבל בשנות התשעים לא היו הרבה סדרות כמו "תיקים באפלה" – סדרת תעלומות/קונספירציות שעוקבת אחרי סוכן FBI ורופאה שפותרים ביחד מקרים על טבעיים, הקשורים לא פעם בחייזרים ובקשר הסודי בין הממשלה לבין צורות חיים מחוץ לכדור הארץ. הסדרה עצמה צברה קהל מעריצים כל כך גדול עד שהתקבלה באהבה לסבב נוסף של שתי עונות בשנת 2016.

בלואי (2018-הווה)

לא הייתה דרך להעלות על הדעת שסדרה כמו "בלואי" תצליח למשוך קהל מעריצים כל כך רחב כשהיא יצאה רק ב-2018. למעשה אף אחד לא ממש שמע עליה אז, ורק בשנים האחרונות מתחילים הבין למה היא כל כך טובה, ואיך צברה קהל מעריצים כל כך רחב, צעירומבוגר. הסדרה מתאימה גם לילדים וגם למבוגרים, בעיקר בזכות ההומור האינטליגנטי, הפסקול המצוין, מוסר ההשכל שנמצא בכל פרק ופרק, והנושאים הרציניים בהם הסדרה עוסקת – לדוגמה, מוות של ציפור שבלואי מנסה להציל. בלואי הצליחה להגיע למעמד של סדרת קאלט כי היא מסוגלת לפנות גם לילדים מבלי לזלזל באינטליגנציה שלהם, ועל הדרך לפנות למבוגרים וללמד אותם דבר או שניים על החיים.

סקראבס (2001-2010)

באמת לא מייצרים תכניות כאלה יותר. סקראבס היא קומדיית בית חולים שיכולה לגרום לך להיקרע מצחוק ושנייה אחר כך למרר בבכי, וזה ממש הפתיע אותי לגלות שיש לא מעט אנשים שפחות התחברו ל-"סקראבס". קומדיית בית החולים השנונה שעוקבת אחרי המתמחה המתוק-מרחף ג'יי.די וחוויותיו בבית החולים "הלב הקדוש", שרצוף בדמויות צבעוניות, והופך למוזר יותר דרך התודעה הקריקטורית של הגיבור הראשי. סדרה עם המון לב, חוש הומור בשפע, ותעשו לעצמכם טובה – ותרו על העונה התשיעית המקוללת.

גרוויטי פולס (2012-2016)

איך יודעים שסדרת האנימציה של דיסני, "גרוויטי פולס" הגיעה למעמד של סדרת קאלט? כשמתחילים לחבר עבורה תאוריות קונספירציה שמקשרות אותה לריק ומורטי. למרות שהיא יכולה להיות סדרת ילדים, היא מתאימה יותר לנוער וגם מבוגרים מצאו את עצמם יוצאים להרפתקאות עם דיפר ומייבל פיינס והדוד המופרע שלהם – סטן פיינס. התוצאה באמת מזכירה במובנים מסויימים גרסה מרוככת של ריק ומורטי, אבל היא מספיק מקורית ומיוחדת כדי להצליח בזכות עצמה בקהלים שלאו דווקא מצפים להם.

פילדלפיה זורחת (2005-הווה)

זו בסך הכל סדרה שעוקבת אחר קבוצת חברים שבבעלותם בר בפילדלפיה. לא מלהיב במיוחד מקריאה ראשונית, אבל כשהופכים אותם לאנשים הכי גרועים עלי האדמות, העניינים נהיים די הזויים. ואם זורקים פנימה גם את דני דה ויטו בתפקיד אדם מבוגר ודוחה לא פחות מהשאר, אנחנו מקבלים תערובת מדהימה של גועל נפש אנושי שיפיל אתכם מהספה מרוב צחוק. לא סתם הסדרה הזאת שרדה 16 עונות (הסדרה המתוסרטת החיה הכי ארוכה בהיסטוריה), עם ביקורות מוצלחות אחת אחרי השנייה, גם על העונה האחרונה. יש המון קומדיות על קבוצות חברים (נגיד, "חברים"), אבל אין קומדיית חברים יותר פרועה, הזויה ולא צפויה מאשר "פילדלפיה זורחת" שרק משתבחת עם השנים.

ההמבורגרים של בוב (2011-הווה)

בוב בלצ'ר מנהל המבורגריה יחד עם אשתו ומנסה לשמור על האחדות המשפחתית ועל שלושת ילדיהם. "ההמבורגרים של בוב" מציגה דמויות שקל לאהוב ולהזדהות איתן, מייצגת את מבנה המשפחה המודרנית באופן טוב יותר מכל סדרת אנימציה אחרת, עם דיאלוגים מאולתרים נהדרים והומור שמצליח להצחיק מבלי להיגרר לוולגריות. מה הפלא שכל כך הרבה אנשים אוהבים את הסדרה ואפילו סרט שיצא לאחר סיום העונה ה-12? כי גם הוא בדיסני+.

איש משפחה (1999-הווה)

סדרת האנימציה המיתולוגית של סת' שרדה מעל ל-20 עונות, הישג מכובד עבור סדרת טלוויזיה ומכובד עוד יותר עבור סדרת אנימציה. משפחת גריפין היא משפחה לא מתפקדת, בלשון המעטה, ואם אתם עוד לא מכירים אותה בזכות המחלוקות (וגם בגלל האשמות על נסיון לחקות את "משפחת סימפסון"), אתם בטח מכירים אותה בזכות הממים. למרות הכל, הסדרה עוד חיה ובועטת, ואפילו הספיקה לעשות פרקי קרוסאובר עם משפחת סימפסון – וכל זה לא יכול היה לקרות בלי המעריצים האדוקים שהמשיכו להתעקש להחזיר אותה בכל פעם שבוטלה.

משפחת סימפסון (1989-הווה)

אי אפשר ברשימה כזאת להזכיר את "איש משפחה" ולהתעלם מ-"משפחת סימפסון", סדרת האנימציה שהשפיעה על הז'אנר יותר מכל סדרה אחרת. מאט גריינינג, יוצר הסדרה, ביסס את המשפחה הצהובה על בסיס המשפחה שלו, והציג את החיים של משפחה לא מתפקדת בשנות השמונים. מאז הדמויות הספיקו להתפתח, והסדרה אספה מסביבה מעריצים מכל מקום בעולם. את מעמדה הפולחני היא הרוויחה ביושר – נסו חשוב על אייקון יותר גדול ברחבי העולם מהומר סימפסון. אני אחכה..

מלקולם באמצע (2000-2006)

פרנקי מוניז זכור לילדים ובני נוער רבים משנות האלפיים המוקדמות בתור הכוכב של "מלקולם באמצע", נער מחונן עם אייקיו גבוה שחי במשפחה… מאתגרת. בריאן קרנסטון, שאלוף בלשחק אבא במשפחה לא מתפקדת, עושה תפקיד מושלם בתור אב המשפחה, והסיטואציות המשפחתיות מצליחות לעורר הזדהות רבה, עם הומור מתוחכם ועלילה מורכבת יותר מרוב קומדיות הנוער. מסביב לסדרה הזאת נוצרו תאוריות שונות הקושרות את העלילה עם "סקראבס", וכמובן עם "שובר שורות", ואפילו תאוריות לגבי שם המשפחה של מלקולם, כי זה מוזר וחריג שבסיטקום על משפחה אמריקאית אין שם משפחה.

מה שקורה בצללים (2019-הווה)

קומדיית הערפדים המוקומנטרית של טאיקה וואיטיטי הייתה ההפתעה הגדולה של 2019. בדרך כלל קשה מאד להפוך סרט לסדרת טלוויזיה, וזה מה שהפך את "מה שקורה בצללים" להפתעה הגדולה של אותה השנה – וואיטיטי יצר סיפור מעניין, איכותי, קורע מצחוק ומלא ברגעים אייקונים עם דמויות שמתפתחות בכיוונים לא צפויים, ואין ספק שלא מדברים עליה מספיק. מזל שיש את מעריצי הסדרה שיגידו לכם שאתם חייבים לראות אותה (ואתם חייבים לראות אותה). אין צורך לראות את הסרט לפני (למרות שזה לגמרי מוסיף לחוויה), מה שאומר שאתם יכולים מיד להתחיל להנות עם קולין, לזלו, נדיה וננדור – וכמובן עם גיבור הסדרה, גיירמו, המשרת של ננדור שחולם להפוך יום אחד לערפד בעצמו.

אבודים (2004-2010)

מטוס מתרסק על אי והניצולים צריכים לשרוד עליו. מבנה העלילה הזה הוא אחד מהשחוקים שיש, אבל אבודים לקחה את הסדרה לקצה. למרות הסיום המאכזב לדעת רבים, הסדרה זכתה לקהל מעריצים רחב בזכות הפיתוח המרתק של המיתולוגיה מאחורי עולם הסדרה, והצליחה להשאיר את כולם במתח ממש עד השנייה האחרונה. גם אם הסיום כנראה יבאס אתכם, אל דאגה – בניגוד לסדרות מצליחות אחרות עם סיום ממש גרוע (*אהם* משחקי הכס *אהם*), מעריצי "אבודים" חיבקו את הסדרה גם ברגעיה הקשים, והיא נשארה אהובה עד היום.

נמלטים (2005-2017)

הסדרה מספרת על מייקל סקופילד, מהנדס שמכניס את עצמו לאותו הכלא שעזר לתכנן, במטרה אחת – כדי לברוח ביחד עם אח שלו האסיר, ובכך להציל אותו מגזר דין מוות. אה, וזה קורה בעזרת קעקוע מקודד. הסדרה כמובן הולכת ומסתבכת, ומה שמתחיל מנסיון בריחה שלא יכול להיכשל, מתחיל להפוך למשחק מוחות בין סקופילד לאויב גדול ממה שהוא מסוגל לדמיין. כמו "תיקים באפלה", גם "נמלטים" חזרה לעונת קאמבק, אם כי פחות מוצלחת. הסדרה עצמה צברה קהל מעריצים עצום באמצעות סיפור מתוכנן היטב (לרוב), ובניית מציאות מורכבת שמאפשרת הזדהות עם דמויות, גם אם הן עשו מעשים נוראיים.

ילדי האנרכיה (2008-2014)

סדרות פולחן הן סדרות שלא פעם בונות עולם מורכב, שמושך קהל מעריצים שמקדיש חלק משמעותי מחייו עבור הפרנצ'ייז – בין אם מדובר בקוספליי, תאוריות קונספירציה, או כל דבר אחר שעונה על כך. סימן נוסף לסדרת פולחן הוא נסיונות להשאיר את יקום הסדרה בחיים, ו-"ילדי האנרכיה" עמדו במשימה. הסדרה שעוקבת אחר כנופיית אופנועים, בזמן שהמנהיג שלה מערער על עצם קיומה של הכנופייה, הפכה להצלחה מפתיעה – במיוחד כשבאותן השנים היא התחרתה בטיטאנים כמו "שובר שורות". אחרי היא אפילו גררה רומנים גרפיים, משחק וידאו (שלא כל כך הצליח), וסדרת ספין אוף בשם "כנופיית המאיה" שהצליח באופן יחסי.

אימה אמריקאית (2011-הווה)

יש לא מעט סרטי אימה שזכו למעמד פולחני בתרבות האמריקאית: "יום שישי ה-13", "סיוט ברחוב אלם", "החדר" (אוקי, זה לא אימה, אבל כן יגרום לכם לנוע באי נוחות). מצד שני, אין הרבה סדרות אימה שזכו לאותו מעמד. "אימה אמריקאית" של ראיין מרפי הפכה להיות יותר מסדרת טלוויזיה, היא אירוע טלוויזיוני – וכיאה לאירוע מסוג זה, מעריצי הסדרה מחכים בקוצר רוח לפני כל עונה לראות על מה יספרו הפעם, מי יהיו חברי הקאסט החדשים ומי יהיו הפרצופים המוכרים. זאת ההזדמנות שלכם להיכנס לעולם המטורף שבנה מרפי. באותה נשימה אני גם מזהיר שהצפייה בסרטי אימה בתקופה כזאת יכולה להפוך ללא קלה, ואם אתם חושבים שזה יכול לעורר אצלכם טריגר מסוים, שווה לחכות עם הסדרה. היא לא תרד בקרוב מדיסני+, אני מבטיח.

אטלנטה (2016-2022)

מעבר להיותו שחקן מוכשר וראפר מוכשר עוד יותר, דונלד גלובר הוא גם כותב ובמאי מוכשר שמציג את מלוא כשרונו כאוטר בסדרה הזו. ארן מרקס נשר מהקולג' מנסה לכבוש מחדש את הלב של האקסית שלו, ולתפקד כאבא. כדי לעשות את שני הדברים האלה הוא מתחיל לשמש בתפקיד המנהל של בן דודו הראפר פייפר בוי. הסדרה לא הביאה רק את המעריצים של צ'יילדיש גמבינו (שם הבמה של גלובר), אלא גם את חובבי המוזיקה השחורה ברחבי ארה"ב, ואת חובבי האוונגרד והאמנות הנסיונית, תחת מטריה אחת בסדרה שיכולה להכות אותך עם המציאות בפנים, ויכולה לתת לך את הטריפ הכי מוזר שתחווה (ובסוף כמובן להכות אותך עם המציאות בפנים).

דרדוויל (2015-2018)

שתים עשרה שנים אחרי שבן אפלק החריב לגמרי את דמותו של הגיבור העיוור, צ'ארלי קוקס נכנס לספנדקס האדום ומתחיל להילחם בפשע. זו הייתה הסדרה הראשונה בשיתוף הפעולה בין מארוול לנטפליקס, והיא הציגה טון בוגר יותר באופן מפתיע ביחס למה שהיינו רגילים לראות במארוול. לא רק סרטי אקשן קומיים וקלילים עם נוסחה די קבועה, אלא סיפור יותר מורכב וקודר מאי פעם. כשדיסני הכריזו על הסדרה "דרדוויל: נולד מחדש" (שעתידה לעלות באביב 2024), המעריצים התחלקו לשני מחנות: אנשים שממש רצו שדיסני יחזירו את דרדוויל, ואנשים שמתים מפחד שדיסני תקלקל את כל מה שבנה יוצר הסדרה המקורית, דרו גודארד. הסדרה החדשה תהיה הראשונה ב-MCU עם דירוג למבוגרים בלבד, וכבר הכריזו שהיא תשמור על הקו של הסדרה המקורית, אז שווה לצפות.

לגיון (2017-2019)

אולי הסדרה הכי אנדרייטד ברשימה, כי למרות הביקורות המשבחות ולמרות הפאנבייס המסור, לא מדברים עליה מספיק. "לגיון" היא מותחן פסיכולוגי המבוסס על מוטנט סכיזופרן באותו שם, עם כוח עצום שמסתתר בתוכו. הסדרה נתנה סיפור מצוין בשלוש מערכות עם סצנות שלא נראו כמותן בסרטי קומיקס לפני כן. היא הסתיימה בזמן הנכון והמעריצים היותר רציניים של הסדרה השלימו עם זה, אבל עדיין לא ברור איך הסדרה הזאת נשמרת בסוד למעריצים מביני עניין ולא פורצת כבר למיינסטרים.

• דיסני+
• קאלט
• סדרות מומלצות
• המסך

יש אנשים שמספיק לומר להם "זינוק לאתמול" כדי לראות את העיניים שלהם נדלקות. סדרת המד"ב ששודרה במקור בין 1989 ל-1993 הפכה ללהיט קאלט בשידורים חוזרים בלתי פוסקים ברשתות הכבלים בארץ ובעולם, והייתה לאחת מחלוצות טרנד המסעות בזמן שכבש את הטלוויזיה ואת הקולנוע בעשורים הבאים. למי שהחמיץ את הפלא: היה זה סיפורו של ד"ר סאם בקט (סקוט באקולה) שנשאב בטעות דרך הזמן/חלל במהלך ניסוי, ונזרק מדי פרק לזמן עבר אחר ולתוך גופו של אדם אחר כדי לתקן עיוות היסטורי, תוך שהוא נעזר בדמות הולוגרמית בשם אל (דין סטוקוול הנפלא, אללה ירחמו) שנשלחה אליו מהעתיד ואינטליגנציה מלאכותית בשם זיגי, בתקווה לחזור יום אחד הביתה. אתמול, כמעט 30 שנה אחרי סיומה, עלתה ב-NBC סדרת הסיקוול של "הזינוק לאתמול" שנקראת גם היא "הזינוק לאתמול".

https://www.youtube.com/watch?v=G3I0SpwjVK8

האם העולם צריך סיקוול של "זינוק לאתמול"? כנראה שלא, אבל NBC צריכה להיט ומקווה שהנוסטלגיה תעשה את האפקט שלה. לפחות לפי הפרק הראשון שלה, זה די עובד לממזרים. הריבוט של "זינוק לאתמול" מתרחש 30 שנה אחרי שסאם בקט נעלם בתוך מאיץ הזינוק הקוואנטי, והנה זה קורה שוב: ד"ר בן סיונג (ריימונד לי, מקרה נדיר של שחקן ממוצא אסייתי בתפקיד ראשי בטלוויזיה האמריקאית) הוא פיזיקאי מחונן שעובד על ריבוט לפרויקט של ד"ר בקט והפלא ופלא, נשאב אף הוא אל נפתולי הזמן/חלל ולא רק שהוא עובר בכל פרק לתוך בן אדם אחד בזמן אחר וצריך לתקן את ההיסטוריה, הוא גם סובל מאמנזיה חלקית לגבי זהותו האמיתית. אין לו אל שיעזור לו, אבל יש את הבת שלו ויש זיגי משודרג, ומצד שני יש גם קצינת קשר שהיא ארוסתו ואחראית על התקשורת עם הנוסעים בזמן, כדי שיהיה גם ציר עלילתי רומנטי.

החדשות הטובות הן ש"זינוק לאתמול" נשארת נאמנה לעקרונות של סדרת המקור, והרעיון המקורי שמאחוריה מחזיק מעמד יפה והנוסטלגיה עדיין עובדת כמו קסם. האתגר שלה יהיה להצליח לשחזר את השילוב בין הומור, אנושיות ומתח שאיפיין את סדרת הניינטיז האהובה (שלא נחשבה להצלחה גדולה בזמנה), ובמקביל לתת לה מבנה עכשווי של סדרה עם קשת עלילתית המשכית, בניגוד לפרקים העומדים בפני עצמם שהיו נפוצים בטלוויזיה עד סוף שנות התשעים. אחד הדברים שנעשו בבירור למען המטרה הזאת הוא להישען על אנסמבל של דמויות במקום על הצמד-חמד שהחזיק את הסדרה המקורית, מה שמאפשר יותר קווי עלילה מתמשכים. נמתין כמה שבועות לפני שנחליט לגביה אבל אם גדלתם בניינטיז זה לא אירוע שתרצו להחמיץ.

>> מה ראינו אתמול: הסדרה שמציפה את האסון המודחק של ארה"ב
>> מה ראינו בסופ"ש: כל הסדרות שהעבירו לנו את הלילה בשבוע שעבר

• המסך
• מה רואים הלילה
• קאלט
• סדרות מומלצות
• המלצות המערכת