מצב הקומדיה הישראלית בטלוויזיה מעולם לא היה רע יותר. אז נכון, מפה לשם כן יצאו השנה כמה קומדיות עבריות טובות, אבל בכל הנוגע לקומדיה במיינסטרים, קשה למצוא את המצחיק. סדרות סאטירה צומצמו גם הן, ואם בא לכם להתגלגל מצחוק כנראה שתפעילו יוטיוב. אבל אם יש משהו שלמדנו מ"האחיין שלי בנץ", ותכלס גם משורשי "קופה ראשית", זה שהקומדיה הבאמת משוחררת מסתתרת אצל הילדים. לכן אנחנו נוטים לשים עין כשיוצאת קומדיה לילדים, ומסתמן ש"צייר המערות" היא בדיוק קומדיה שכזו.

ראשית, שימו עין על היוצרים שלה – אסף בייזר המצוין, שהביא לכם את "היהודים באים", יצר את התוכנים יחד עם התסריטאי הקומי משה מלכה. שנית, שימו לב לקאסט הנהדר שלה, שכולל בין היתר את יניב ביטון, רועי בר נתן, עלמה זק, יניב סוויסה, מעיין בלום, יעל לבנטל, דב נבון ונטע רוט, וכבר תבינו שמדובר פה במאגר קומי פשוט נהדר. אבל אם אלו לא מספיקים כדי לשכנע אתכם שיש פה פוטנציאל קומי, תהרהרו לרגע בגאונות של לבסס סדרה על הצייר המערות הראשון בתולדות האנושות.

הסדרה עוקבת אחר אובו (איתי טרחנוב בן ה-20), בנו של ראש שבט אנשי מערות (סוויסה) שדוחף אותו להיות צייד כמו כולם, אבל מה לעשות שיצא לו בן עם נפש של אמן. האתגרים שהוא חווה כמי שהמציא את ציור המערות מול שבט שמרן ופרמיטיבי – באופן טבעי – יתגלו גם כיתרונות שלו כשיחזר אחר בוגה (נועה אסטנג'לוב), הציידת הכי מוכשרת בשבט שלא זוכה לצוד, כי היא בת והשבט, כאמור, שמרן ופרמיטיבי. הפרק הראשון שעלה היום לערוץ ניקלודיאון (וגם ליוטיוב) חמוד ביותר, ואם יש לכם ילדים זה הזמן לגרום להם להתמכר כדי שתוכלו לצפות איתם. ואם אין לכם, אתם כבר יודעים איך לצפות בתכני ניקולודיאון בלילה וליהנות, כי כבר ראיתם את בובספוג. תמכו בקומדיה ישראלית, באיזה גיל שהיא לא מגיעה.
"צייר המערות", ימי א'-ד', 14:05, ניקלודיאון, לצופי Hot ו-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• סדרות נוער

אם יש משהו שאנחנו בישראל אוהבים יותר מאתוס צבאי, זה ללעוג לאתוס הצבאי. "גבעת חלפון אינה עונה", "מבצע סבתא", "אפס ביחסי אנוש" ועוד קומדיות צה"ליות לקחו את הרצינות התהומית של הצבא הישראלי, והפכו אותה לקאלט. בפועל, כל מי ששירת בצה"ל יודע טוב מאוד איזו קרקע קומית פורייה מצויה שם, והמעטים שמצליחים לגדל משם קומדיה בדרך כלל מנקבים את הפאסון הצבאי המנופח בעצמו. ועל ערן זרחוביץ' ואילן שפלר (חברו לארץ נהדרת והיוצר של "אבודים באפריקה ו-"אבודים באסיה" המצוינות) אנחנו סומכים מאוד שידעו להוציא את ההומור מהאתוס הצה"לי.

הסדרה החדשה של זרחוביץ', שגם מככב בה (דבר שלא קרה בערך מאז "הפרלמנט"), מתמקדת בשירות הצבאי שלו כשקמיסט בסיירת מטכ"ל, שזה כבר סט-אפ קומי מצוין לטעמנו, כי כנראה שאין מקום בו קיים יותר מתח בין ג'ובניקים חבוטים ללוחמים ללא חת ועם אין סוף אגו. הסדרה נכתבה וצולמה לפני השבעה באוקטובר, אז אל תצפו למשהו אקטואלי ו/או מלחמתי מדי, אם כי זה כנראה מחסל את הסיכוי שלה להימכר לנטפליקס ולהפוך ל"ילד רע" הבא, שלא לדבר על "פאודה".

אם כן, "מטכליסטים" עוקבת אחר רני סנדו (אמיר טסלר, לא התפקיד הצבאי הראשון שלו), חייל שבוז שמחפש לצאת מהבסיס הסגור שהוא תקוע בו, ונשלח לתפקיד שקמיסט ביחידת סיירת העלית שלא במקרה אביו ברוך (זרחוביץ') משרת בה. הבעיה היא שברוך ניצל במשך שנים את השושואיסטיות של המטכ"ל כדי לבלשט את בני משפחתו שהוא מפקד בכיר בבסיס, למרות שבפועל הוא הרס"ר, שאחראי לכל היותר על גינון. עכשיו האב והבן צריכים להסתדר עם החיים בבסיס משותף, ולהתאכזב אחד מהשני, ומצה"ל ככלל, תוך כדי השפלות מהצד הקרבי של היחידה. קדימה זרחו, אנחנו סומכים עליך שזה יהיה מצוין.
"מטכליסטים", עכשיו ב-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• צבא
• yes

בדרך כלל, אני רחוק מלהיות נוסטלגי. הנהי על איזה "פעם" שהיה יותר טוב מהיום, הוא בדרך כלל געגוע לתקופה שבה הסובייקט היה צעיר יותר – עולם פשוט, בלי מורכבות, שבו יכולת לראות דברים במשקפיים ורודים כי לא היו לך דאגות על הראש. כל דור אוהב להתגעגע לפעם שלו ומביט בזלזול על "הצעירים שהרסו הכל".

ובכל זאת, גם אני בזמן האחרון מסתכל קצת בייאוש על תעשיית הטלוויזיה המקומית, בוודאי על הפריים טיים שלה, וחושב על פעם. רוב היום מוקדש לחדשות (שאריות ממצב החירום, שאיכשהו תמיד היה פה ותמיד יהיה כנראה), ומה שלא חדשות גם לא מביא חידושים מרעישים – או פורמטים ישראליים ותיקים או פורמטים מיובאים וכמה סדרות דרמה טובות יותר או פחות.למעט הבלחות שמגיעות בדרך כלל מאזורי כאן 11 או רגעים של תעוזה ב-yes וב-HOT, קשה למצוא על המסך משהו שמביא בשורה, עושה משהו חדשני, מייצר משהו שלא ראינו קודם או בכלל מנסה. ובתוך כל זהה, יש את רועי כפרי.

כפרי, שפרץ לחיי הדור שלנו יחד עם ניב מג'ר בצמד האינטרנטי "ניצה ולחם", הפך למעין אי בודד של יצירה שונה, מקורית עד כדי ביזאר ולגמרי מחוץ לאיזושהי משבצת. קומדיה שלא מצייתת לשום חוק בתוך ים של סטגנציה. זה לא שאין לנו יוצרים טובים אחרים, אבל כפרי יוצר עולם ודרך משלו, כזו שרחוקה מאוד, ושונה מאוד, ומשוגעת מאוד, יותר מכל דבר אחר שאנחנו מכירים על המסכים הישראלים השונים.בשבוע הבא תעלה ב"כאן 11" היצירה הטלוויזיונית המקיפה הראשונה שלו – "יקומות", שמבוססת על סדרת רשת שהפיק עבור התאגיד (יחד עם גון בן ארי). זו הזדמנות טובה להביט אחורה בזעם על כמעט שני עשורים ביצירתו של האיש שתמיד הצליח לגרום לנו להרגיש כאילו בלענו אסיד. תודה רועי!
>>

ניצה ולחם

רגע הלידה. חשוב לציין שזו לא היתה הפעם הראשונה שנעשה כאן נונסנס – החיים הישראליים היו רצופים באנשים שאהבו נונסנס וחגגו אותו, מהמערכונים של כוורת ועד פלטפוס. ובכל זאת, כפרי וניב מג'ר הביאו משהו שונה מאוד לתוך הפרצוף שלנו. בתוך הרשת החברתית העתיקה "פליקס", הם הביאו הומור שקודם כל נראה לך מוזר ואתה לא לגמרי בטוח מה ראית, ואחר כך גם איכשהו מצליח להצחיק אותך, למרות שלא לחלוטין ברור מה מצחיק והאם שני האנשים האלה בסדר. האם אנחנו בסדר? מה זה בסדר?

חתולנובלה

למרות היסטוריית הנונסנס הענפה של הקומדיה הישראלית, יש איזו נטייה קצת לזלזל ביכולת להצחיק "סתם". בלי שום סיבה. והסיפור של "חתולונובלה" הוא כזה – משהו שנולד מתוך רצון של אתר "פליקס" להפיק תוכן מקורי בעלות נמוכה, והפך לקלאסיקה ולקאלט של ממש. להיט אינטרנטי בימים הצנועים ההם, ומשהו שמסוגל להצחיק גם דור חדש של צופים צעירים ואבודים מכל הלב עד היום.

בקיצור

כמעט כמו כל אקט קומי מבריק שאתם יכולים לחשוב עליו – מניר וגלי, דרך תום יער או אודי כגן, וכן גם כפרי – בשלב מסוים הם מקבלים את המשבצת שלהם בליגה של הגדולים: "ארץ נהדרת". כפרי קיבל הזדמנות ראשונה באמצעות "בקיצור" – סדרה של 13 מערכונים (שנוצרה יחד עם וניה היימן) ששודרה במהלך העונה העשירית של "ארץ". היא היתה חשובה, בעיניי, כי היא הצליחה לספר סיפור מחיים שהכרתי,לדבר בשפה שלי, לפתוח פצעים שהיו לי בלב ולעשות מהם משהו מצוין. זו לא תהיה הפעם האחרונה של כפרי ב"ארץ", אבל זה בהחלט היה זכיר.

תור ליאור

כנראה היצירה הכי מורכבת בהיסטוריה המטורפת של כפרי – אבל גם כזו שיש לה תפקיד. כזו שסימנה כיוון חדש בדרך הקומית הייחודית שהוא סולל. התיעוד של ליאור בן יוסף, אחיינית שלו, במשך 12 דקות הוא משהו שהביא מיליוני צפיות – למרות שלא הייתה בו שום תימה גדולה או ניסיון לפרוץ איזושהי מעטפת. ובכל זאת, היתה שם תמימות, היתה שם התפרעות והיה גם – באנדרסטייטמנט – את העזיבה של כפרי לחו"ל. קשה להישאר אדיש ל"תור ליאור", גם יותר מעשור אחרי שהוא נוצר. זה היה הרגע שבו גם היצירה של כפרי נטענה במשמעות אחרת, עמוקה יותר מהשכבה העליונה של הנונסנס. בדרך, זה גם חשף את היותו של כפרי ילד היפ-הופ – כאילו לא היינו בעדו כבר קודם.

קלטת הילדים של רועי ונח

חוזרים ל"ארץ נהדרת" (שלוש עונות אחרי "בקיצור"), וזה כפרי אחר ממה שהכרנו. הוא גר בברוקלין עם תינוק קטן בבית, ומהקשר הזה נוצר משהו חדש ויפהפה. לא רק האספקט של ילד בחיים של בנאדם (שמן הסתם מביא שינוי), אלא גם האלמנט המוזיקלי של כפרי – שירים שהוא כתב לילד שלו (יחד עם עזרה של עמרי אנגל האגדי ועידו מימון הלא פחות אגדי). הם היו לא רק שירים יפים. הם הביאו וייב שונה מאוד מהשטויות הפסיכוטיות של ניצה ולחם או חתולנובלה. זמן להיות קצת רציניים יותר. ולהתנגד למיץ תפוזים עם חתיכות.

שירי מרפסת

ואחרי שהבנו שיש כאן גם יוצר מוזיקלי ברמה מאוד גבוהה, הגיע השלב הבא: הרכב מוזיקלי קומי. כפרי התחבר הפעם עם טל טירנגל, ויחדיו הם יצרו אלבום שהפך ללהיט קאלט של ממש. דוגמא טובה לשני קומיקאים שמתחילים משהו מדאחקה וגומרים בתור שלאגר בהופעות מול מאות צעירים וצעירות שצורחים את כל המילים המצחיקות שלהם.

הפרסומות

וזו אולי גולת הכותרת בעשייה של רועי כפרי. זה לא רק שתעשיית הפרסום הישראלית די דלה, אנחנו גם בעידן שפשוט קשה לנו לראות פרסומות, הפילטרים שלנו כבר הפנימו שהן משהו שנועד למכור לנו משהו וכולן נהיו רעש לבן שאנחנו מסננים. אבל כפרי, כיוצר, שוב הצליח לעשות משהו שונה לגמרי.

זה מקרה קלאסי שבו ההסכם בין המפרסם לבין במאי הפרסומת הוא ברור – אנחנו נותנים לך את המפתחות, תעשה מה שאתה מבין. וכפרי הצליח לעשות את זה לכמה מוצרים – בין היתר "מייצ'ק", שממנה נולדה היצירה המושלמת "פתאום היא קמה" (בהשתתפות בר רפאלי, אם טרם נחשפתם ליצירת המופת הזאת תקליקו כאן פליי למעלה ותחזרו אחרי שהתאוששתם בעוד כמה ימים); וכמובן ובעיקר "מילקי" – מעדן חלב שקצת הלך לאיבוד ונחשב למשהו "של פעם", אבל חזר לתודעה בזכות פרסומות מקוריות ומגניבות שכפרי הצליח לייצר (יחד עם גון בן ארי, שותפו ליצירת הסדרה החדשה) שהיו למעשה הרבה יותר סרטים קצרים ומטורללים מאשר פרסומת שמזכירה איזושהי פרסומת שראיתם – מ"בא להנמיך", דרך "מי צריך את זה" ועד האיחוד עם הפרסומת המיתולוגית "הקרב על המילקי" 40 שנה אחרי.

אם אתם מסתובבים באזורים הנכונים של התרבות בישראל, רועי כפרי הוא חלק מהחיים שלכם כבר, מפה לשם, כמעט 20 שנה. הוא הצליח להטביע חותם בזכות האומץ לעשות משהו שונה לגמרי, לא תמיד מובן ולא תמיד קל לעיכול, אבל איכשהו עובד כמו קסם. זאת גם העובדה שבגללה שווה לחכות ל"יקומות" – מה שהתחיל באינטרנט בסרטונים קצרים, ועבר לפרסומות ומערכונים ושירי קאלט, הופך עכשיו להזייה באורך מלא וכולם מוזמנים אל תוך המוח הפסיכדלי שלו. תחזיקו חזק.

• המסך
• רועי כפרי
• סדרות ישראליות
• הומור
• קומדיה ישראלית

באמת שמגיע לנו יותר קומדיות רומנטיות בארץ הזו. יש מספיק רצינות וכאב ראש בארץ הזו, ואם כבר הטלוויזיה הישראלית מתעקשת להיות אסקפיסטית, שלפחות זה יהיה עם קצת רומנטיקה וצחוקים, ולא צעקות ריאליטי. הז'אנר הכה מתקתק לא ממש הצליח לתפוס בארץ, למעט מקרים נדירים במיוחד, ו"בלאדי מורי" של סתיו אידיסיס היא בדיוק מסוג הקומדיות הרומנטיות שאנחנו רוצים לראות – גם קיטצ'ית ומתוקה, אבל גם כיפית ולא מעליבה את האינטיליגנציה. עכשיו, 3 שנים אחרי שעלתה העונה הראשונה שלה, היא חוזרת עם 2 פרקים ראשונים בעונה שנייה ל-yes.
>>תכלה תשפ"ה וקללותיה: סיכום שנת דעיכה לתרבות בישראל

למי שבמקרה פספס, בלאדי מורי עוקבת אחר שתי רווקות בגילאי ה-30 שלהן – המורה לקולנוע מורי, והרופאה המיילדת דנה – שתיהן חברות מהתיכון ושותפות לדירה, שמנסות למצוא את האחד בתוך בליל הרווקים הישראלים. העונה השנייה לוקחת צעד מתבקש בחסות השעון המתקתק של גיל 38, ועוסקת גם בהתמודדות עם עולם האפליקציות וגם עם תרומת זרע. אתם יודעים, שני הצדדים של הרווקות המאוחרת.

"במבט ראשון היא קיטשית ורדודה. אולי גם במבט שני. אבל יש בה קסם, דווקא בפרטים הקטנים", כתבה אריאל ארבל על הסדרהכשעלתה העונה הראשונה. "הסדרה עוסקת בנושאים אמיתיים שמעסיקים נשים, בעיקר נשים שנמצאות ברווקות מאוחרת. זה אולי לא סקסי וגם לא מעורר את הצחקוק הקליל שהיינו מצפים לו מקומדיה רומנטית, אבל זה אמיתי, כואב וגם משעשע. ב"בלאדי מורי" יש הפלה, אובדן שחלה והקפאת ביציות – אולי אלו בדיוק הנושאים שקומדיות רומנטיות אמורות לייצר אספקיזם מהם, אבל כאן זה הופך אותן לנגישות יותר". עכשיו נראה שגם הורות מאוחרת בדרך להפוך לנגישה יותר.
בלאדי מורי, 2 פרקים ראשונים עכשיו ב-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה רומנטית
• קומדיה ישראלית
• yes

כנראה שנסתרות הן דרכי הטלוויזיה הישראלית. ברוב העולם הנאור, סדרה שמצליחה כמעט תמיד תזכה להארכת חוזה לעונה נוספת, אבל בתוך הבלגן הישראלי על המסך ומחוצה לו, לפעמים עוברות שנים ארוכות בין עונה לעונה. העונה הראשונה של "מותק בול באמצע" עלתה לשידור במרץ 2021, שבועיים לפני הבחירות שבסופן הוקמה "ממשלת השינוי". מאז העולם הספיק להתהפך בערך עשר פעמים.
>>אוכל, קרינג' ושמלה לבנה: "ארבע חתונות" היא קאלט כמעט מיידי

רק עכשיו, אחרי עוד מערכת בחירות, ממשלת ימין קיצוני, הפיכה משטרית, טראמפ, AI וכמובן ה-7 באוקטובר, העונה השנייה של "מותק" הגיעה. ואם אז הסאטירה הפוליטית עוד השתעשעה ברעיון של כוכבת ריאליטי שהופכת לכוכבת פוליטית, היום תרחישי הקיצון הפכו לקיצוניים יותר. אותה פוליטיקה אבסורדית לה לעגנו ב-2021, הפכה לרעילה, מלחיצה וקטלנית יותר ב-2025.

העונה השנייה סובבת אחר השלכות מעשיה של מותק מרדכי, שחשפה בסוף העונה בצעד אמיץ את המושך בחוטים אלכס טורצ'ין, שלכאורה חוסל, ויוצא מהכלא כדי לסגור חשבונות. הוא לובש במהרה את גלימת "החוזר בתשובה", ומתחפר מאחורי תואר לוחם שחיתויות (עקיצה לעבר החבר אלדד יניב?) כדי לחזור לנקי כפיים. העלילה הזו אמנם מסדרת את הכלים על הלוח לקראת העונה, אבל כדי להבין את "מותק בול באמצע", צריך לחזור לאם שלה – "פולישוק".

המחזאי שמואל הספרי הוא הרוח החיה מאחורי שתי הסדרות, אבל זוהי לא נקודת הדמיון היחידה לסיטקום בן 3 העונות ששודר ב"קשת" בין 2009 ל-2015. למעשה, זה כמעט אותו סיפור – מותק מרדכי היא בעצם הגלגול המתמשך של רובי פולישוק, אותו אדם שלא היה אמור להיות שם. זה שהגורל זרק אותו למעמד של חבר כנסת, שמתגלגל מטעות לטעות ומוצא את עצמו בעמדות כוח שלא חשב להגיע אליהן. הן מרדכי והן פולישוק נכנסים לשטח ההפקר של הפוליטיקה הישראלית – העולם החלול של מפלגות המרכז ("מל"ל" ו"בול באמצע"), המקום שבו אין אידיאולוגיה סדורה, שעובר בקלות לימין ומתחנף לשמאל באותה הנשימה, ומה שהכי חשוב זה להיצמד לכיסא.

אבל יש גם הבדלים. "מותק בול באמצע", למרות שנוצרה ע"י גבר, היא סדרה מאוד נשית – לא רק עם גיבורה אישה, אלא גם עם קאסט שרובו הגדול מורכב מנשים. גילי איצקוביץ' כמובן מובילה אותו בגאון (תפקיד חייה, במידה רבה), אבל גם ליטל שוורץ, רותי אסרסאי, אופירה רחמים וענת וקסמן עושות את שלהן בגדול. בכל הקשור לגברים, התפקיד הגדול הוא של אבי קושניר בדמותו של טורצ'ין, הארכי-נבל המסוגל להכל. קושניר הוא בסך הכל דמות די חביבה, והיכולת שלו לגלם רשע בהחלט מרשימה.

אבל בעיקר הדברים, עם כל הכבוד לדמויות מעניינות, זה שב"מותק בול באמצע" יש הרבה סאבטקסט. זו עונה הרבה פחות מצחיקה – כלומר יש פאנצ'ים לא רעים (הספרי הוא בכל זאת כותב בחסד רם), אבל מתחת לכולם רובצת עננה. מותק היא כבר לא הילדה התמימה שהחלה את הדרך. היא הרבה יותר מצולקת, הרבה יותר מודעת למצב ולנחשים שמסביבה. זו קריצה מובהקת למציאות. לכולנו, שקצת התחדדנו ואיבדנו תמימות בארבע השנים האחרונות שעברו על ישראל.

גם הפוליטיקה השתנתה מאוד. אם בעולם של "פולישוק", שנולד אחרי מותה של מפלגת "שינוי" וטומי לפיד ז"ל, הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות לפוליטיקאי עלוב שמתגלגל לעמדת כוח הוא איזה הקלטה מביכה, או פרשת הצבעות כפולות (געגועים ליחיאל חזן). ב-2025 הפולישוקים (או "המותקות") כבר מאיימים לשלוח פצצות אטום על עזה, ומובילים אותנו להאג. האזהרה ש"פולישוק", ואחר כך "מותק בול באמצע", שלחו לפוליטיקה הישראלית לא ממש התקבל, והמצב שהן מתארות בוודאי החמיר.

המסר מכך די ברור: "הישמרו מהפולישוקים". הם אולי מרגישים לא מזיקים (מי באמת יכול לשנוא את איצקוביץ' או את ששון גבאי?), כאלה שבאו עם כוונות טובות והתגלגלו בדרך לא דרך למשרות שלהם – אבל הפוליטיקה הזאת היא הרסנית. ההשחתה שעברה הפוליטיקה ב-16 השנים שבין עליית "פולישוק" ובין העונה השנייה של "מותק בול באמצע" היא ההמחשה החיה לכמה מסוכנת הפוליטיקה החלולה. איך כשאנחנו שבים ובוחרים פולישוקים, שמנסים לומר את הדבר הנכון כדי להתקדם לתפקיד הבא, ולא אנשי מעשה עם אידיאולוגיה וכוונות – אנחנו גומרים עם אסון.

"מותק בול באמצע" פרצה לעולם שבו הפוליטיקה היתה כאוטית – ישראל של מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, ממשלות שלא מסוגלות לקום ומשבר פוליטי מתמשך על רקע משבר הקורונה. בעונה השנייה אנחנו חווים את ההשלכות של כל זה, כשהכאוס עבר מהפוליטיקה למדינה. הפעם, מתחת לאווירה המתקתקה ולהומור המקסים, אפשר לשמוע את אזעקת האמת.
מותק בול באמצע, כאן 11, ימי א' ב-21:30

• ביקורת טלוויזיה
• כאן 11
• סאטירה פוליטית
• פוליטיקאים
• קומדיה
• קומדיה ישראלית