>> אבי יגיל הוא המנהל האמנותי ומנהל השיווק של יפו העתיקה. בימים אלו הואמשיק את פסטיבל "יפו SYNC", המוקדש כולו לפסקולים חיים מקוריים ומפגיש בין קסם הקולנוע לפרשנויות מוזיקליות עכשוויות. המהדורה הראשונה מוקדשת לעידן הסרט האילם, ובמהלכו מדי שבוע מוקרנים תחת כיפת השמיים בגן הפסגה, יצירות מופת של צ’רלי צ’פלין, פ. וו. מורנאו ובאסטר קיטון, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד לפסטיבל, בין השאר על ידי TATRAN, עיליי אשדות, זיו בראשי וכהן. מחר (שלישי 21.10) יעלו חברי טאטרן פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו. הכניסה חופשית.

1. גן הפסגה

המקום הכי יפה בעיר, עם תצפית פתוחה על כל רצועת החוף ועל העיר כולה. בכל שעה ביום תתפוס שם רגע קסם אחר, ובעיקר השקיעות הכי יפות הן משם. הרבה שעות וימים העברתי בגבעה הזאת, ועדיין יש שם רגעים שגורמים לך לעצור ולהשתאות. זהו הסטינג המושלם ל"קולנוע הפסגה", הקולנוע הפתוח של יפו העתיקה שקיים השנה למעלה משלושים הקרנות ובנה סביבו קהילה מרגשת. עכשיו מגיעפסטיבל שהוא גם אירוע השיא שלו – יפו SYNC. גם כאן גן הפסגה הוא הלב הפועם של הכל, ומעניק תפאורה ואווירה מכשפת.

2. SALT

שי אלפיה ותומר נתנאל לוי, בני זוג ואמנים מוכשרים,הפכו את הבית שלהם לגלריה חיהשמציגה את עבודותיהם לצד פריטי עיצוב ואמנות מקומיים שנבחרו בקפידה. שי עוסקת בהשתקפויות ויוצרת מראות בעבודת יד בטכניקה עתיקה, ותומר מעצב רהיטים ופסלים מלאי השראה. יש הרבה כוונה ותשוקה אמיתית במה שהם עושים, וזה ניכר בכל פרט ופרט ובעיקר בתפיסה שלהם את המפגש שבין עיצוב לאמנות. כל ביקור שם המקום נראה שונה לגמרי – נוספו פריטים, אחרים נעלמו, האור השתנה – תמיד יש משהו חדש שתופס את העין ואת אסי החתול שמפקח על העניינים.
הצורפים 1 יפו העתיקה

תומר נתנאל לוי ושי אלפיה, SALT (צילום: נועם רון)

3. קלמטה

מקום שהוא עוגן של אוכל טוב, אווירה מושלמת וחלון עם נוף שאי אפשר להתעלם ממנו. בין אם זו ארוחת ערב חגיגית, מפגש משפחתי או סתם לבלות יום יפה מול הים, תמיד כיף לשבת שם, האוכל תמיד טעים והכל באווירה של חו"ל. הקבב דגים הוא פייבוריט של הבן שלי, וכשהיו הופעות בכיכר קדומים היה לי שולחן שבועי קבוע, קו ראשון למוזיקה בין האוזו לרוח מהים.
כיכר קדומים 10 יפו העתיקה

4. חילווה מרקט

החלל של אדריאה וג’ק, שמצליחים לשלב בין עיצוב, קפה ושורשים תרבותיים בצורה הכי טבעית שיש. זו חנות עיצוב של מלאכת יד ערבית, אבל גם אחד מבתי הקפה הטובים ביפו. מקום מושלם לרגע של שקט בסמטאות יפו העתיקה, עם קפה מעולה, מאפים שווים, וטקסטיל וכלי קרמיקה ייחודיים מסביב. קל מאוד להתפתות לקחת משהו הביתה, אבל אני תמיד נכנע לעוגיות התמרים שאמא של ג’ק מכינה.
מזל דגים 15 יפו העתיקה

5. גלריה מזל דגים

אין מספיק גלריות עם חלון גדול לרחוב. משהו בזה תמיד מזמין אותך לעצור, להציץ פנימה ולהיחשף לעולם חדש. כרגע מוצגת שם “פקעות” – תערוכה משותפת ויפה במיוחד של מידד אליהו ונועה צ’רניחובסקי (אוצרת טלי קיים), שמציגה עבודות בתהליך, סקיצות וחומרים מהסטודיו. העבודות יפות ומלאות חיים, ומזמינות להישאר, לשוטט בין הסקצ’בוקים ושברי הקרמיקה, כאילו נכנסת לרגע לעולם הפרטי שלהם.
מזל דגים 5 יפו העתיקה

>> לונדון בלב תל אביב וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'
>> ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי // העיר של דניאל הרוש

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נדמה שאין פינה בעיר שנשארת מחוץ לזה – השיפוצים. התחדשות עירונית היא מבורכת, אבל יש משהו מתסכל בזה שכל פעם שהעבודות מגיעות, הן משאירות אחריהן בלגן – הנוף נעלם, העסקים חוטפים, והרחוב מאבד את הקסם שלו. עכשיו זה קינג ג’ורג’. מפרקים, חופרים, בונים מחדש. כנראה שבסוף זה ייראה מדהים, אבל כרגע אי אפשר לראות אפילו את גן מאיר. הגן של הילד שלי באמצע כל זה, ולפעמים כשאני בא לאסוף אותו, העגלה נראית כאילו חזרה מהמידברן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קרב רודף קרב" הסרט החדש של פול תומאס אנדרסון. כבר אין כמעט במאים גדולים כאלה, שעושים סרטים גדולים מהחיים. שיש התרגשות אמיתית ללכת לראות את הסרט החדש שלהם ולהיות מופתע ממה הם עשו הפעם. קשה להיות רלוונטי כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שזה כישרון שמעטים ניחנו בו. הסרט האחרון שלו שממש נגע בי היה "המאסטר", שזו יצירת מופת חד פעמית. הסרט החדש אולי מעורר מחלוקת, אבל גם כאן יש את כל מה שאני אוהב אצלו – היכולת להפוך כאוס לרגש, וליצור בלגן מאורגן שהוא פשוט קולנוע טהור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלבום שצף לי מחדש בתקופה הזאת הוא "תנועות מטאטא מהירות" של שלום גד. נכתב לפני יותר מעשרים וחמש שנה, אבל איכשהו הטקסטים שם נשמעים רלוונטיים מתמיד – שירים על נחמה, על התחלות חדשות, על קסם רע שצריך לעבור, ועל בית חדש שייבנה. המוזיקה הכי יפה שיש, ושלום גד הוא הכותב והמוזיקאי הכי מדויק שיש.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיום המלחמה המתקרב, יגרום להרבה אנשים לשחרר את כל מה שהחזיקו עד עכשיו, וחשוב לתרום ולעזור לכל גוף שיפעל לשיקום ולבנייה מחדש של המציאות שלנו. יש הרבה מה לתקן, ובהרבה אנשים לתמוך – חטופים, חיילים, פצועים בגוף ובנפש, עסקים ומשפחות שיזדקקו למעטפת אמיתית ולתמיכה רגשית, כלכלית וחברתית. זה המקום להיות ולעזור בו עכשיו – כדי להתחיל לבנות מחדש את מה שנשבר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש הרבה, ככה שמרים לעיר כולה – ליפו ולתל אביב. על כל האנשים שממשיכים להחזיק את העיר חיה, יצירתית ופתוחה, גם בזמנים קשים. מגיע להם.

מה יהיה?
תקופה של הרבה אי וודאות והמון אי שקט לגבי מה שמחכה לנו בהמשך. אבל דווקא עכשיו צריך להיאחז במה שיציב – בתרבות, באמנות, באנשים שיוצרים ומאמינים. יש כל כך הרבה השראה וכישרון בארץ הזאת, רק צריך לתת לזה מקום. ולקוות, וגם להיאבק, כדי שבאמת יהיה כאן טוב.

• העיר שלי
• קולנוע
• גן הפסגה
• יפו העתיקה
• קלמטה
• גלריות
• פול תומאס אנדרסון
• שלום גד

שעה שאנחנו מחפשים את הים. לא למדו לשים שלט קטן, ים? אה רגע, הנה הוא שם, ממש במערב, קורץ לנו בכחלחלות האינסופית שלו. וזה נכון שהוא עצמו הקסם החינמי האחרון בעיר, אבל לפעמים בא לנו להשקיע קצת כסף (או הרבה) ולדאוג לארוחה שתלווה את הנוף הכי יפה במזרח התיכון, לפחות מבחינתנו. באופן אולי קצת תמוהה, אין כל כך הרבה מסעדות מצוינות עם הנוף לים בתל אביב, אבל היום אנחנו ממליצים עם 3 מקומות שיאכילו אתכם טוב מול הים המשגע שלנו.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>"בייגל קפה" עולה על הטרנד של הרגע עם סניף הבייגלים הגדול בעיר

קלמטה

למה כדאי:הצילום מהחלון בקלמטה פותח אצלנו כמעט כל כתבה על מסעדות רומנטיות (וגם כאן) מהסיבה הפשוטה שהנוף כאן הוא חד פעמי – ים כחול מקצה לקצה, סירות דייגים קטנות ומגדלי כנסיות במסעדה שממוקמת בנקודה הכי יפה במבנה בעיר העתיקה. תפריט יווני פשוט שעובד כבר שנים משלים את החווייה שאמנם מתרחשת בכיכר קדומים, אבל באותה המידה יכלה להיות בחירטאקוס.
מה טעים:צזיקי, סקורדליה ואוזו לצד גירוס טלה ופרגית.
אוורה:הכי קרוב ליוון שהדמיון שלנו מצליח להגיע כרגע.
כיכר קדומים 10, יפו העתיקה

מאנטה ריי

למה כדאי:עם כל הכבוד לרצועת החוף הארוכה והיפה, יש מעט מאוד מקומות בעיר לארוחה טובה במרחק נגיעה מהים, להריח את המלח ולהרגיש את רסס הגלים. מאנטה ריי נמצאת באותו מקום כבר יותר מ-25 שנה והיא עדיין גו טו כשמגיעים אורחים מחו"ל (אם אי פעם תחזור התיירות), ולהזדמנויות שבהן יש צורך בנוף רומנטי.
מה טעים:כמה מזאטים מול השקיעה וכוס יין יעילים לא פחות מקלונקס, אבל ארוחת הבוקר האייקונית היא כבר ציפרלקס.
אווירה:הריוויירה הצרפתית בתרגום לישראלית.
נחום גולדמן 4, עלמה ביץ'

קפה מגדלור

למה כדאי:בנקודה שבה הירקון נשפך לים תל אביב נראית יפה מתמיד, על רקע רגעים אחרונים של שעון קיץ, שקיעה מוקדמת, שמש נעימה ובריזה סתווית. המגדלור מנצל את היתרונות שהוענקו לו בנדיבות על ידי הטבע (ועיריית תל אביב), ומציע בילוי קז'ואלי בשורטס וכפכפים מול פנורמה שמכניסה קצת אור ללב.
מה טעים:תפריט בית קפה רחב ומדויק מציע מאפים טעימים, מתוקים וכריכים מהנים כמו כריך עוף קיסר או פניני קובני.
אווירה:מקום שלא מרגיש כמו אף חוף אחר. אולי מיצרי גברלטר?
רחבעם זאבי גנדי 1 ת"א, פארק רידינג

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מסעדות מומלצות
• קלמטה
• מנטה ריי
• המגדלור

גם עם כל הבעיות שיש לנו כישראלים (אוהו, מאיפה להתחיל?), יש דברים שקשה לקחת מאיתנו, כמו הנופים המשגעים שמסתתרים בארץ הזו. אבל אנחנו תל אביבים, ולמי יש כח להוציא אוטו? רק לצאת מהעיר זה לפחות 20 דקות. מזל שיש לנו את הנוף המשגע שלנו, שלרוב גם אפשר לתפוס עם איזה כוס משקה ביד וצלחת עמוסה מולנו. אלו המסעדות עם הנוף הכי יפה בכל תל אביב.

1. קפה מגדלור

בנקודה שבה הירקון נשפך לים תל אביב נראית יפה מתמיד, על רקע רגעים אחרונים של שעון קיץ, שקיעה מוקדמת, שמש נעימה ובריזה סתווית. המגדלור מנצל את היתרונות שהוענקו לו בנדיבות על ידי הטבע ועיריית תל אביב ומציע בילוי קז'ואלי בשורטס וכפכפים, מול פנורמה שמכניסה קצת אור ותקווה ללב השבור. בשבוע הבא (20-21.10) יתארח במקום יקב רמת הגולן ליומיים של יינות מעולים, יוגה בשקיעה, מוזיקה חיה ורגעי שפיות זמנית מול הים. הכניסה חינם.
רחבעם זאבי גנדי 1 ת"א, פארק רידינג

2. סטולרו

קצת דרומה מהמגדלור סטולרו ממוקם בנקודה אסטרטגית עם הפנים למרינה. על רקע תרנים שמתנשאים מעל לאופק ויאכטות כמו בנמלים קטנים באירופה תוכלו לפתוח שולחן או להסתפק בפיצה וקוקטייל, כי ממילא הנוף גונב את מרבית תשומת הלב. וכשמפנים את הראש רואים את בריכת גורדון והנוף האנושי המוצלח לא פחות.
אליעזר פרי 14

3. תריסר

בשעת השקיעה המראה שנשקף מהחלונות של תריסר יפה במיוחד, כשהשמש צובעת בזהב את הנמל הישן, הדק והחלל שמעוצב בסולידיות נעימה. על כוס יין מקומי ומנות עונתיות מקוריות ומרתקות אפשר לשחרר קצת את הדאגות, להביט זה לזו בעיניים ולהאמין שמתישהו יהיה פה טוב.
האנגר 12, נמל תל אביב

4. מאנטה ריי

עם כל הכבוד לרצועת החוף הארוכה והיפה, יש מעט מאוד מקומות בעיר לארוחה טובה במרחק נגיעה מהים, להריח את המלח ולהרגיש את רסס הגלים. מאנטה ריי נמצאת באותו מקום כבר יותר מ-25 שנה והיא עדיין גו טו כשמגיעים אורחים מחו"ל (כשתחזור התיירות כלומר) ולהזדמנויות שבהן יש צורך בנוף רומנטי. כמה מזאטים מול השקיעה וכוס יין יעילים לא פחות מקלונקס.
נחום גולדמן 4, עלמה ביץ'

5. 2C

גם אם פיוז'ן ים תיכוני-צרפתי כשר אינו כוס התה שלכם, מול הנוף שנשקף ממסעדת 2C אי אפשר להישאר אדישים. מהקומה ה-49 במגדלי עזריאלי תל אביב נפרשת כבמעוף הציפור והיא נראית יפה ותוססת וכמעט נורמלית. על רקע הפנורמה המושלמת הזאת מתרחשות הצעות נישואין על בסיס יומיומי כמעט, ורבות מהן ממשיכות לאירועי חתונה שמתקיימים גם כן במקום.
דרך מנחם בגין 132, בניין עזריאלי העגול

6. קלמטה

הצילום מהחלון בקלמטה פותח אצלנו כל כתבה על מסעדות רומנטיות או עם אווירה מיוחדת, מהסיבה הפשוטה שהנוף כאן הוא חד פעמי – ים כחול מקצה לקצה, סירות דייגים קטנות ומגדלי כנסיות, צזיקי, סקורדליה ואוזו, הכי קרוב ליוון שהדמיון שלנו מצליח להגיע כרגע.
כיכר קדומים 10, יפו העתיקה

7. עברי בפארק

כמעט מחוץ לעיר, בפארק אריאל שרון המטופח, התמקם ספוט המאפים של מחלבת עברי, בתוך נוף ירוק עם הפנים לאגם. יש כאן סלטים עם גבינות נהדרות ומאפים ופיצות מהטאבון, גם לל"ג. כשבאים בשעות השקטות – מוקדם בבוקר ביום חול למשל – אפשר להיבלע בתוך הטבע ולהתנתק מכל הבלגן שמסביב. בתנאי שחיזבאללה מאפשר כמובן.
פארק אריאל שרון

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• המגדלור
• קלמטה
• מאנטה ריי

יאסו סלוניקי. את היוונית שלנו אמנם למדנו משלומי סרנגה, אבל את האוכל היווני למדנו לאכול ממש כאן בתל אביב. כי עם מסעדה שמכינה עלי גפן ממולאים כבר 92 שנים, מאפה 12 האלים וברבוניות בשפע, גם כאן אנחנו יודעים להינות מאוכל יווני מצטיין. אלו המנות הכי טובות בתחום, למקרה ותרצו להרגיש בחופשה

>>הכי טוב להיות בבית. או לאכול במקדונלד'ס. זאת העיר של הפנר

עלי גפן ממולאים | אולימפוס

האמא של המסעדות היווניות בישראל ואחת המסעדות הוותיקות בארץ עושה את שלה כבר 92 (!) שנה ברציפות, בלי יח"צ ופסטיבלים. מה כן יש כאן? מבחר מסחרר של מנות ממיטב עדות הבלקן בדגש על יהדות יוון, ועלי גפן ממולאים לפנתיאון – חמוצים כהלכה, רכים ונימוחים במילוי אורז, עשבי תיבול וצימוקים ברוטב יוגורט ושמיר. קלאסיקה במיטבה. 38 ש"ח.
קרליבך 7

כדורי זוקיני | יאסו תל אביב

מאחורי הכותרת הפשוטה לכאורה מסתתר המאזה (מזאט, בתרגום משובש) המושלם, זה שמצליח גם ביוון לגנוב את ההצגה: קציצות זהובות, פריכות בחוץ ורכות בפנים, מקישואים, גבינת פטה ועשבי תיבול. הן מטוגנות בשמן עמוק ומוגשות עם קרם פלפלים ושמנת חמוצה, בניגוד מרקמים וטמפרטורות שעושה חשק לרקוד סירטאקי או לכל הפחות לשבור צלחת. 48 ש"ח.
הירקון 105

סלט יווני | קלמטה

סלט יווני טוב קם ונופל על איכות חומרי הגלם, ואת זאת מבינים היטב במסעדת קלמטה ביפו העתיקה. כשתזמינו כאן חוריאטיקי סלט, "סלט הכפר" בתרגום חופשי, יגישו לכם קערה עם עגבניות טריות ומלפפונים מוצקים חתוכים גס, פלפל ירוק ובצל סגול וזיתי קלמטה כשמעל מונחת פרוסה עבה של גבינת פטה. מומלץ בחום להזמין לחם כדי להספיג את המיץ שנקווה בקרקעית, שבעינינו הוא הדובדבן שבקצפת – פרט לנוף המושלם מהחלון כמובן. 50 ש"ח.
כיכר קדומים 10

מוסקה | אוזריה

באוכל אתני הנטייה שלנו היא להיצמד למקור, ובעיר יש כמה וכמה גרסאות מצוינות למוסקה, באולימפוס למשל. אך הפרשנות של שפית אביבית פריאל מחברת בין תל אביב לאתונה בשכבות ראגו בשר, ארטישוק ירושלמי ומלא פרמז'ן, כשאת הכול מכסה שמיכת בשמל אוורירית ונהדרת. 78 ש"ח.
מטלון 44

ברבוניות | שבתאי היפה

בטברנה שבין יפו העתיקה לנמל, במינימום פוזה ומקסימום פשטות שובת לב, מגישים את פאר המטבח היווני – ברבוניות מטוגנות עם פלח לימון בצד, כמו בטברנות של פיראוס. רק המחיר שונה, אבל נגד זה אין מה לעשות. 115 ש"ח.
הצורפים 38, יפו

סובלאקי קבב | אלבי

עם כל הכבוד לשווארמה, סובלאקי אמיתי זה דליקטס שלוקח בהליכה: קבב יווני עסיסי וקפיצי על פיתה עם עגבנייה ובצל חרוך על פיתה רכה שסופגת את המיצים והופכת בעצמה לתענוג מושחת. במקום צזיקי המנה מוגשת עם טחינה כדי לא להוציא לאוכלי כשר את הנשמה, אבל הקונספט כולו לגמרי מנצח. 76 ש"ח.
עולי ציון 6, יפו

מאפה 12 האלים | גרקו ביץ'

היוונים לא מאוד חזקים בקינוחים, אבל מה שכבר יש – מעולה. מאפה 12 האלים שמגשים בגרקו ראוי לשמו, מעטפת בצק פילו זהוב מטוגן ופריך ובתוכה פרוסה שמנמנה של גבינת פטה, כשמעל לכל מזלפים דבש, פרג ושומשום. איך זה מרגיש כשכל העסק המתוק-מלוח-לוהט-קראנצ'י מתפצח בפה, את זה נשאיר לכם לדמיין ורק נגיד שגם זאוס בכבודו ובעצמו היה מאשר. 62 ש"ח.
טיילת שלמה להט 17 (חוף פרישמן)

• אוכלים שותים
• אוכל יווני
• מסעדות יווניות
• גרקו
• אלבי
• אוזריה
• קלמטה

>> שרי גולן היא האוצרת הראשית של מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, המציג בימים אלה את התערוכה הנהדרת "כל הימים, כל הימים" על משחקיות באמנות הישראלית העכשווית. ביום שישי הקרוב (26.7) יתארח במוזיאון גם הפודקאסט הנהדר "תיק עבודות" של מגזין פורטפוליו, כולל סיור מודרך בתערוכה.עוד פרטים כאן

>> שדרה לתת בה לעיר לעבור וקפה שבו הכל מעורבב. העיר של נטע לאופר
>> כניסה סודית לקולנוע ובר שלא דומה לכלום // העיר של אבשלום פולק

1. קריית המלאכה

המקום הראשון שיש לי קשר אישי חזק אליו בתל אביב, זה אזור קריית המלאכה, ובמיוחד תא תרבות ומקום לאמנות, שהם שני המקומות האהובים עלי בקריית המלאכה. יש לי חיבור אליו כי ב-2009, כשהייתי האוצרת והמנהלת של גלריה רוזנפלד, העברתי את הגלריה יחד עם צקי רוזנפלד לקריית המלאכה. מאוד האמנתי בפוטנציאל של המתחם הזה וכבר אז חשבתי שהמקום שיוצרים בו את האמנות והמקום שמציגים בו את האמנות יהיו אחד. עד אז, גלריה רוזנפלד הוותיקה הייתה בדיזנגוף, ליד חנויות שמלות כלה ונעליים, ואני מאוד האמנתי בפוטנציאל של דרום העיר לשמש מעין האב. היום יש שם אלפי סטודיואים ועשרות גלריות, וזה חזון שבאמת מימש את עצמו. לפני התפקיד שלי כאוצרת הראשית במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, ייסדתי והפעלתי את "המשולש לאמנות" כחלל אמנות אלטרנטיבי בקריית המלאכה, ולכן לנצח זה אזור אהוב ויקר ללבי.

2. שרומבה

לכאורה זה מקום לקוסמטיקה, אך בעצם זה עסק חברתי, פמיניסטי, שמעודד נטוורקינג עם נשים מרשימות ומקצועניות כל אחת בתחומה, ובזמן שאני עושה פדיקור מניקור אני גם מקבלת טיפול פסיכולוגי און דה האוס, גם סודה פטל, וגם עושה מינגלינג עם נשים מדהימות מתל אביב ומגוש דן, שנוהרות כולן לאזור הזה בגן החשמל בגלל כוח המשיכה שלו. זה מוכיח שגם עסקים ממש קטנים יכולים להיות בעלי ערך ומשמעות חברתית ופוליטית, אפילו רחבה יותר, עבור בני אדם ועבור נשים במיוחד.החשמל 12

3. המגדלור

עוד מקום שאני מאוד אוהבת בגן החשמל זה המגדלור. בעיניי זו חנות ספרים עצמאית מצוינת שבאמת מצליחה לכרוך יחד בהצלחה עשייה ויזואלית וספרותית. יש שם הרבה ספרי אמנות, פוסטרים, גלויות, רפרודוקציות של אמנים ישראלים, שאפשר לרכוש במחירים נגישים גם אם לא מדובר בעבודות מקור אלא איזו סדרה מוגבלת של הדפסים. וכמובן ספרות ישראלית שמקבלת שם במה מאוד חשובה ואיכותית. חוץ מזה, עשיתי שם קורס מעולה על כתיבת מסה אישית עם ארנה קזין וזה חלק מהספר הבא שאני עובדת עליו, אז אני מאוד ממליצה על שלל הפעילויות שלהם.מקווה ישראל 18

4. גלריה שלוש

אחד המקומות שהכי השפיעו עלי בעיר, עוד לפני שעברתי לתל אביב, כשגדלתי בעוטף עזה והייתי מגיעה מהקיבוץ, או כחיילת כשהייתי נוסעת באוטובוסים מהבסיס, זו גלריה שלוש, שבזמנו הייתה ברחוב חיסין, ממש קרוב לדיזנגוף סנטר. היום, בעלת הגלריה נירה יצחקי, שבעיניי היא אשת חזון מאוד חשובה בעולם האמנות הישראלי, הקימה אימפריה ביפו קרוב לנמל, שיש בה גם את חללי הגלריה וגם חללים של תכנית רזידנסי, שהות אמן, שזה דבר שאני מקדמת גם אצלנו במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית כדי לתמוך ביצירה של אמנות ישראלית וכדי לבסס קשר ודיאלוג בין יצירה ישראלית ליצירה בינלאומית, במיוחד בתקופה שמחרימים אותנו ברחבי העולם. אני זוכרת ששנים לאחר הגיחות שלי לגלריה שלוש כחיילת, כשכבר הייתי אשת מקצוע, ולמרות שעבדתי בגלריה אחרת, כשסיימתי את תפקידי בגלריה רוזנפלד, נירה הזמינה אותי לשיחה ואמרה לי: "עכשיו צריך למצוא לך מוזיאון". זו היתה מחמאה מאד גדולה ואני מוקירה אותה על תמיכה שכזו. אני חושבת שזה לא מובן מאיליו שמוסד אמנות מצליח לפעול בחללים שונים בתל אביב-יפו לאורך עשרות שנים, ואני מעריצה אותה על כך.הצורפים 15

5. קלמטה

ואם אנחנו כבר ביפו העתיקה, אז המסעדה האהובה עלי באופן חד משמעי היא קלמטה ביפו, עוד מהתקופה שניהלתי את עמותת פעילה יחד עם גבי רון, והפעלנו את מרכז עמיעד בשוק הפשפשים. היא הכירה לי את קלמטה בסביבות שנת 2010. זו מסעדה שהרחבה שלה למטה מהווה גורם משיכה לרוב האנשים, אך אני דווקא אוהבת את החלל למעלה שמשקיף אל הים. יש שם אוכל יווני, פינת ישראלי, פינת ערבי עכשווי ואיכות תמיד מעולה, האוזו נשפך בכמויות, ובאמת מקום ששומר על רמה גבוהה עם מחיר הוגן לאורך שנים. מגיע להם את כל הפרגון בעולם.כיכר קדומים 10

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אני מגיעה הרבה לאזור גן מאיר. הבת שלי מבלה את הזמן שלה בין רמת גן לתל אביב, אז אני נמצאת המון בתל אביב. כל האזור עבר שיפוץ, ומה שעשו בגן מאיר זה מדהים, אך עדיין התופעה הכי מעצבנת שם – ואני מרגישה אותה גם בשדרות בן גוריון, שדרות רוטשילד ובוגרשוב – זה הקורקינטים. זו סכנת נפשות. אני מתה מפחד שהבת שלי תלך לבד בתל אביב בגלל החשש מתאונות עם קורקינטים. זה לא ייחודי רק לתל אביב, אך הבעייתיות של התופעה מגיעה פה לשיאים. לאחרונה שמעתי שעיריית תל אביב-יפו מתחילה לתת דוחות על צפירות של מכוניות ביחס לרעש. אני חושבת שהבעיה הכי דחופה היא להסדיר את נושא הקורקינטים, ואם אי אפשר להסדיר זאת ברמת המדינה אז לפחות ברמה העירונית. הסכנה מתמשכת וסביבנו קורקינטים זרוקים בכל מקום, ואולי אם היו נותנים קנסות על זה, כמו שנותנים למכוניות, גם חברות הקורקינט היו מתנהלות אחרת. זה מאוד פוגע במרחב הציבורי, גם של מי שמגיע בתחבורה ציבורית, גם של הולכי הרגל וגם של מכוניות. בתוך מרכז תל אביב זו לדעתי הבעיה הכי גדולה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פה אני לא יכולה שלא לחטוא קצת ביח"צ עצמי, אבל לדעתי זה באמת שווה. במוזיאון רמת לאמנות ישראלית יש לנו תערוכה שבוחנת כיצד משחק ודמיון יכולים לשמש אמצעים לבריאת מציאות חדשה, והיא נקראת "כל הימים, כל הימים", כמילותיה של לאה גולדברג, כיוון שאנחנו חולמות על כובע קסמים שבעצם ישנה פה את המציאות. לצערנו, המציאות פה כל כך קשה, וזו תערוכה שהתחלנו לעבוד עליה עוד בזמן המחאה נגד ההפיכה המשטרית. בהקשר הזה, של תקווה לשינוי, לילדים יש גמישות מחשבתית ביחס למציאות בשל היכולת שלהם לשחק ולדמיין. אך ככל שאנחנו הופכים למבוגרים אנחנו מאבדים את היכולת הזו, ובתור אקטיביסטית ולא רק אוצרת, האמונה שלי היא שככל שיש לנו יותר גמישות מחשבתית אנחנו יכולים לשנות את המציאות. בתערוכה המקיפה מציגים 35 אמנים ואמניות ישראלים נהדרים. זו תערוכה שכיף לבוא אליה עם כל המשפחה. היא נותנת אוויר, תקווה, שמחה ואופטימיות ומציעה מעט נחמה. ממליצה.

חוץ מזה עוד תערוכה שראיתי לאחרונה ואני מאד ממליצה לראות במוזיאון יפו העתיקה – "רק תבונת הלב תתקן" – זו תערוכת הבוגרים של מסלול האוצרות של בית לאמנות ישראלית, שיושבים ביפו. התערוכה עוסקת בנושא של תיקון בזמן הזה, והאוצרת הראשית שהנחתה את הסטודנטיות לאוצרות היא תמי כץ פרימן. יש בה עבודות מצוינות של אמניות ואמנים ישראלים, שכולן עוסקות בעקיפין במצב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בתקופה האחרונה, חזרתי לקרוא בתנ"ך שלי במירכאות. זהו ספר שנקרא"נרשם בגוף", שמדבר על איך טראומה באה לידי ביטוי בגוף ואיך היא מייצרת איזשהו נזק במוח, אך גם על כך שהמצב הפיך ובאמצעות כל מיני כלים, חלקם אלטרנטיביים יותר וחלקם אלטרנטיביים פחות, אנחנו יכולים לרפא את עצמנו. הרעיון העיקרי עליו מבוסס הספר הוא איך אנחנו יכולים לגרום לריפוי ולייצר ריפוי בעצמנו. הספר הוא של הפסיכיאטר בסל ואן דר קולק, וזה משהו שאני חוזרת אליו ברגעים קשים כדי לזכור שיש לנו יכולת לרפא, לשקם ולתקן. הספר מלווה אותי כבר כמה שנים. קראתי אותו עוד ב-2017 עם התמודדויות אקטיביסטיות אחרות שלי, באנגלית לפני שתורגם לעברית. לאחרונה יצא לאור בעברית בתרגום נפלא ואני מאוד ממליצה עליו. הוא נותן הרבה כוח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חייבת להמליץ על ארגון שאני שותפה לו מאז פרוץ המלחמה, הוא נקרא"אמנות עם שחר"– זו קרן שהקמנו יחד, קבוצה של אמניות ואוצרות כדי לתמוך באמנים ואמניות מהנגב מהצפון, וגם במוסדות אמנות שנפגעו ואין להם תמיכה או איזושהי עזרה מהמדינה. במסגרת היוזמה הזאת, הרבה אמנים ואמניות ישראליים תרמו יצירות אמנות וערכנו מכירת התרמה. עדיין אפשר להמשיך לתמוך ולתרום לקרן הזו, ובעצם לתמוך ולסייע בשיקום מסוים של התרבות והאמנות בדרום ובצפון. מתוך חשיבה ואמונה שהתמודדות של קהילה מבחינת חוסן, ריפוי ושיקום יכולה לבוא לידי ביטוי דווקא דרך אמנות ותרבות. חוץ מזה ליבי תמיד עם הארגון של משפחות החטופים וארגון מטה המאבק, וכולי תפילה שיחזרו במהרה ובשלום. אנחנו מוקירים כל מי שיכול כמובן להמשיך ולתרום בכל דרך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זאת שאלה כל כך קשה, כי יש כל הרבה אנשים שעושים דברים סופר חשובים ומרגשים בעיניי. ובכל זאת, אני חייבת לבחור ברויטל בן אשר פרץ, שהיא יועצת של ראש עיריית תל אביב-יפו בתחום האמנות והתרבות בעיר, ובין השאר עזרה להביא את הגלריה של קיבוץ בארי למשכנה הזמני במתחם בית רומנו. ליוזמה הזאת יש חשיבות עצומה בעיניי, גם משום שחלק מהמשפחה שלי היא מקיבוץ בארי, שחלקה שרד וחלקה לא שרד את הטבח, ויש לי גם קשר אישי וארוך שנים לגלריה. זה מאוד משמח אותי שעיריית תל אביב-יפו "אימצה" את גלריה בארי ושהדבר הזה התאפשר, בין השאר תודות לרויטל בן אשר פרץ, שעושה המון לטובת האמנות והתרבות בעיר הזו, ולכן אני חושבת שכדאי להרים לה.

מה יהיה?
זו שאלה מאוד גדולה. בתור אופטימיסטית בלתי נלאית אני חייבת להאמין שיהיה טוב, שיהיה בסדר, שאנחנו נצליח להתרומם מתוך השבר העצום הזה. בחודשים האחרונים היינו עדים לכך שיש לנו במדינה המון אנשים טובים וחזקים שעושים הרבה פעולות משמעותיות של ריפוי, שיקום ותיקון, ואני ממש מאמינה שהדרך לעשות את זה באמצעות אמנות ותרבות יכולה לעזור לקהילות שלמות של מפונים. גם במוזיאון רמת גן אנחנו יוזמים ומייצרים פרויקטים שונים כדי להעניק להם מרחב של תקווה וריפוי. אני חייבת להאמין שיהיה טוב. אם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתי מצליחה לעשות שום דבר, לא כאקטיביסטית ולא כאוצרת, לא כאמא ולא כאישה, ולכן אני רוצה לחזק את כולם מפה, להעביר מסר של תקווה ושיהיה טוב.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• קריית המלאכה
• המגדלור
• גלריה
• פדיקור
• קלמטה
• קורקינטים