חומרי גלם עונתיים הם לא סתם קלישאה – מדובר בירקות ובפירות שאשכרה נקטפים (או נשלפים מהאדמה) בדיוק מתי שצריך, כך שהם מגיעים לצלחת טריים, ובאיכות מירבית. אז זה כבר הזמן לוותר על ענבים, אפרסקים או אבטיח, כי אתם יכולים להיות בטוחים שקרוב לוודאי מדובר בתוצרת קפואה או מיובאת, ולעבור לארטישוקים, כרישה, תותים ופירות חורפיים אחרים. חוץ מזה, עונתי גם אומר לצרוך מקומי, ואנחנו ממש בעד – ועל כן אספנו לכם את המנות של העונה הנוכחית, שהיא משהו בין סתיו לחורף.

>>בית יש רק שניים: המסעדה הכי אהובה בתל אביב משתכפלת

סלט ארטישוק | צפונה בנגה

ארז קומרובסקי חרת על דגלו להכיר לחיך הישראלי את חשיבות האוכל העונתי, והוא מקפיד על כך הן בערוגת הירקות הגלילית שלו שבמושב מתת והן בעסקים שלו בעיר הגדולה.כבר סיפרנו לכםכי לכבוד העונה החורפית השף מתארח בפר דרייר שביפו, עם תפריט שכולו על טהרת התוצרת העונתית ומותאם היטב לעונה הקרירה. כך למשל תמצאו בתפריט קלמארי עם חוביזה וריבת אתרוגים (בתמונה למעלה) או מנה מופלאה של ארטישוקים טריים של תחילת העונה עם צלפים ואנשובי בליווי ריקוטה טרייה של המחלבה הקטנה.
78 ש"ח, בימי רביעי וחמישי בפר דרייר. בת עמי 7

קולורבי | דוק

מנת הקולורבי המפורסמת של דוק מעידה יותר מכל על בואו של החורף. האחים דוקטור הרי מקפידים אך ורק על חומרי גלם עונתיים והמקומיים, והקולורבי היוצא מהאדמה החורפית הישר אל הצלחת במדובר במנה שהפכה לאייקונית ולא בכדי – הקולורבי נחרך תחת גחלים לוחשות מה שמעניק לו טעם צלוי-מעושן מופלא, ומרקם רך ברמה שאתם שואלים את עצמכם – מה, יכול להיות שהדבר הטעים הזה זה קולורבי? חוץ מזה הוא נח על שמן זית עוצמתי, ומסביבו גבינת המאירי ומעט פלפל חריף. חלום של יום קריר.
61 ש״ח, אבן אבירול 27

פולנטה וירוקים של חורף | שאפה

החורף היא עונתו של הברוקולי ואפונת השלג, וגם של השעועית הירוקה והבאק צ'וי – ובשאפה שביפו קטפו אותם מהערוגה והניחו אותם במחבת מעל מצע של פולנטה חמימה ורכה. מה כבר יכול להשתבש? ממש כלום. מדובר אחרי הכל בפחמימה פשוטה וריקה בטעמי תירס ענוגים ועדינים שעושים טוב בבטן, ותוספת הגונה של ירקות טריים ומטופלים היטב, כאשר על כל החגיגה הזו יש גם גילופי פרמזן עבותים שלהם אף פעם לא נסרב.
58 ש"ח, נחמן 2

פרחי קישוא | ארנסטו

עונת פרחי הקישוא היא קצרה מתמיד, ןהיא בדיוק עכשיו למספר שבועות בודדים. במסעדה האיטלקית והאינטימית של ארנסטו בבן יהודה חוגגים את העונה הקצרה כמיטב המסורת, עם פרחי קישוא ממולאים בריקוטה, מוצרלה טרייה ואנשובי, כאשר הם מטוגנים קלות וענוגים מתמיד. ביס מנצח עם ניחוח חורפי שכדאי להספיק לפני שכבר אי אפשר יהיה לקטוף.
49 ש״ח, בן יהודה 90.

כרישה מבושמת בנוזלים של עצמה | צפון אברקסס

אולי התרגלתם למצוא כרישה בסופר בכל ימי השנה, אבל שעתה היפה ביותר היא ממש עכשיו. ומי אם לא איל שני יודע זאת? אדון חומרי הגלם הבלתי מעורער מביא אל מסעדתו בלילנבלום כרישה מופלאה בבישול ארוך, כשהיא במילותיו "מבושמת בנוזלים של עצמה", יחד עם לא מעט חמאה וגם קצת שמן זית. מלמעלה פתיתי פרמזן שמפוזרים בנדיבות לכדי ביס עונתי וחלומי.
52 ש"ח, לילינבלום 40

תותים ומסקרפונה | קפה איטליה

אם תשאלו את איתי בידרמן, השף של קפה איטליה, איך הוא יודע שהגיע החורף? הוא יענה לכם, קל – עונת התותים כבר כאן, מה שאומר שמוגש קינוח התותים האלמותי של קפה איטליה. בידרמן אף סיפר לנו שאנשים מתקשרים מראש ומבקשים שישמרו להם, ושגם בימי הקיץ אין לפחות שולחן אחד במסעדה שלא שואל עליו. תותים, מרנג מוקצף, מסקרפונה ורוטב תות, זוהי התורה כולה, ואיכשהו – זה הכי הכי הכי טעים בעולם. קינוח שחוגג את החורף במלוא תפארתו.
44 ש"ח, יונה קרמינצקי 6

גלידה גויאבה | קסטה

הגלידרייה של איל שני בפארק המסילה מקפידה על ג'לטו טרייה ואוורירית, שמכינים ממיטב פירות העונה. עכשיו תמצאו שם גלידת גויאבה ורודה בטעמי הפרי ובניחוח פרדסים מרגש, המדגישה את טעמי הפרי הנפלאים וחפה מתוספות סינתטיות וחומרים מיותרים. האמרה הידועה מספרת שגויאבה היא פרי שאו שאוהבים או ששונאים, ואנחנו תכלס לא מבינים איך אפשר שלא לאהוב את הפרי המופלא הזה, שגם בגלידה המדוברת נוכח במלוא תפארתו.
17 ש"ח לכדור, פארק המסילה (צמוד לבית רומנו)

קינוח הדרים | תריסר

שף ענר בן רפאל פורמן הוא מהשפים הבולטים שמקפידים על תוצרת עונתית, ואף עובד עם מלקטים שמלקטים במיוחד בעבור המסעדה חומרי גלם בדמותם של ירקות, עלים ועשבי תיבול טובים ומיוחדים. איכות חומרי הגלם ניכרת בכל ביס, וקינוח ההדרים הוא ביטוי אידאלי לשפה הקולינרית של המסעדה. מדובר בכדור מרנג, ממולא בקרם פטיסייר קלמנטינה, ג'ל אשכולית אדומה, פירות הדרים טריים, קונפיטורת פירות הדר וקרם אנגלייז תפוז. קינוח ריחני, חורפי ומופלא.
52 ש"ח, שוק הנמל, האנגר 12.

• אוכלים שותים
• חורף
• אוכל מקומי
• קפה איטליה
• דוק
• צפון אברקסס
• ארנסטו
• שאפה

>> העיר של מיכל בת אדם: ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב
>> העיר של מאיה ערד יסעור: אור סקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד

1. קפה אדמונד

סמוך לכל מוסכי האופנועים ברחוב יצחק שדה, שוכן קפה אדמונד, אחרי שעזב את מרכז העיר לאזור המזרחי יותר. בהתחלה המיקום נראה מעט מחשיד אבל בפנים מתגלה מקום עם אווירה טובה ומאד פרינדלי לכולם וכולן. סנדוויצ'ים נהדרים וארוחות בוקר טעימות וקפה משובח לצד עוגה מענגת. המקום מאד מזמין להתרחק מהמולת העיר ועדין להרגיש מחובר ואהוב.יצחק שדה 32

2. בית בנימיני

מקום עם אמנות שנותן הרגשה של בית. לא עוד כניסה לגלריה קרירה אלא מקום ששומר על חום ואנושיות. תמיד תמצאו שם תערוכה שמרחיבה את המחשבה מבחינה חומרית לצד אקטואליות ועיסוק חברתי, תוכנית אמנותית מגוונת ותצוגה של אמנים ואמניות שלא רואים בכל מקום. המקום גם מפעיל תוכניות לימוד שונות בתחום החומר ופתוח שעות רבות במהלך היום. אם הגעתם לאזור קריית המלאכה וצריכים קצת לנשום אמנות ורוח, זה המקום.רחוב העמל 17

3. עלמא – בית לתרבות עברית

בלב העיר על שדרות רוטשילד נמצאת עלמא – בית לתרבות עברית. בתוך מבנה מרהיב לשימור שוכן בית ללימודי תרבות, אמנות ורוח. אבל לא רק לימודים, אלא גם אירוח, הרצאות, תערוכות ומפגשים אנושיים שהם מזון לנפש במיוחד בימים האלה. עלמא מאפשר בריחה משאון החיים המודרניים ומחבר אותך למקורות, תמיד עם תקווה, אחווה ושלום בין תרבויות, דעות ורעיונות. באתר אפשר למצוא את לוח האירועים העשיר שלהפ בניצוחה של ד"ר רות קלדרון והצוות הנפלא שלה.שד"ל 6 פינת רוטשילד 42

4. כיכר השוטר

בפינת הרחובות בוגרשוב וטשרניחובסקי שוכנת כיכר השוטר. זו בעצם לא כיכר של ממש, אלא קרן רחובות. גינה קטנה כשחזית אחת שלה פונה לרחוב, צופה לגב של דיזנגוף סנטר. ברחבה הצנועה מפוזרים כסאות נוח ויש כמה בתי קפה מסביב. נעים לקחת קפה ומאפה, לשבת לרגע ורק להתבונן על אנשים עוברים. תיאטרון של ממש והצעה למנוחה כשאתם בין לבין.בוגרשוב פינת טשרניחובסקי

5. קפה איטליה

עוגת הטירמיסו הכי שווה בעיקר נמצאת במזרח העיר בקפה איטליה הוותיק. מסעדה איטלקית שלא עושה רוח וצלצולי יח"צ ושומרת על רמה גבוהה של אוכל איטלקי טעים ועשיר. המנות גדולות ומגוונות וחומרי הגלם טעימים והכל במחיר סביר בהחלט. למי שלא נבהל ממסעדה שנמצאת בצד השני של איילון.יונה קרמניצקי 6

מקום לא אהוב בעיר

כל מקום שאין בו נגישות לנכים. אני מורה בתיכון ואחד מהבוגרים של השנה האחרונה, מוגבל בניידות שלו ומתנהל בהליכון או בכיסא גלגלים חשמלי. במהלך השנה הוא עשה פרויקט צילומי המתאר את חוסר הנגישות וההפרעות במדרכות להולכי רגל, וביתר שאת למוגבלי ניידות במרחב הציבורי. דרך נקודת מבטו, נחשפתי לחוסר האכיפה של העירייה והמשטרה בעניין, לחוסר ההתחשבות של הציבור שמחנה על המדרכה, למי שמשאיר או זורק קורקינטים במקומות שמפריעים, לעמודי חשמל ותקשורת ולעצים שממוקמים ושתולים באמצע המדרכה ועוד. ענין ההפרעות במדרכות זה עוול נוראי שנמצא בכל מקום בעיר, בכל שכונה ובכל רחוב ובכל זמן. הלוואי והעניין הזה ישתנה ושלאנשים יהיה יותר אכפת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של עדן אורבך-עפרת בסדנאות האמנים בתל אביב (אוצר: איתן בוגנים). התערוכה מתארת בשלושה סרטי וידאו את דמותה של האמנית במסעות של תיקון, ריפוי ואיחוי מכשפים. תערוכה שרק לכאורה נראית מנותקת מהמציאות אבל הכי כאן ועכשיו.התבור 32

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מרלי – העז לדעת". סדרה ספרדית בנטפליקס משנת 2019-2021. נתקלתי בה לפני מספר חודשים שביקשתי לברוח מהמציאות. סדרה שהיא מצד אחד אסקפיזם מוחלט, ומצד שני יש בה רגעים של תובנות ומחשבות על חינוך ופילוסופיה וגם שאלות על יופי, חוכמה, אומץ, כנות והרבה אהבה מכל הסוגים. אהבה עצמית ואהבה זוגית. אלו דברים שנותנים כוח, תקווה והשראה בימים האלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. כל השאר יכולים לחכות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גילוי נאות: הוא בן זוגי, אבל הכי מגיע לו: עומר עוזיאל, רקדן ומטפל בשיטת אילן לב. מאז המלחמה הוא נרתם ומטפל בחיילי מילואים, ובמקביל מלמד ריקוד ומופיע בהופעות חדשות של שקד מוכיח ומיכל סממה ועושה טוב בלבבות של עשרות אנשים שרואים אותו על הבמה או במיטת הטיפולים.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. אין אופציה אחרת.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• אדמונד
• קפה איטליה
• כיכר השוטר
• בית בנימיני
• מדרכות

ב-15 השנים שעברו מאז שקפה איטליההחליפה את "צ'ימיצ'ינגה" (בדיעבד, המקסיקנית הטובה בהיסטוריה של העיר) אזור מזרח האיילון עבר קפיצת גדילה משוגעת. מבנים איקונים כמו הסינרמה נעלמו, גורדי שחקים צמחו, רחובות חדשים נסללו. אפילו מגרש החניה הגדול שתמיד היה שם, גידל קומות נוספות ושערים אלקטרונים מתוחכמים. אבל אז אתה מגיע לדלת המסתובבת של קפה איטליה ומגלה שמדובר לא רק במסעדה אלא במכונת זמן. כי בשניה שנכנסת בדלת, חזרת בבת אחת לשנת 2010. טוב, זה לא באמת מדוייק. המוזיקה הייתה מעכשיו, והאנשים לגמרי לא נראו מפעם. אבל הוייב הכללי הוא כל כך חזק שהוא לוחץ על כל נקודת נוסטלגיה בגוף. בעיקר כי מי עושה מקומות כאלו היום? זה ענק, לא רק בגודל אלא בתחושה. שולחנות, תאים פתוחי, רעש, בלאגן, אין ספור א.נשי שירות. היה חסר רק סלב סוג ג' שמציק למארחת וצועק "אני רוצה פיצוי", כדי להאמין שחזרנו לבראסרי בימים הגדולים.

מבט בתפריט הראה שלא הרבה השתנה גם כאן. לא עשינו השוואה מדוייקת, אבל הוויב נשאר זהה לחלוטין. אם אתם מחפשים חדשות או תחכום, חפשו בגוגל. כאן אין דברים כאלו, ונדמה שגם אין שום יומרה לעשות זאת. ראשונות, פסטות, סלטים, כמה מנות בשר בסיסיות. אולי לפני עשור זה נחשב למטבח עילי. עכשיו זה קצת משדר וייב של שיעור היסטוריה. מצד שני, זה פותח סוג של פוטנציאל, כי יש לא מעט רגעים בהיסטוריה שהיינו שמחים לחזור אליהם.

הקרצ'ופי אלה ג'ודיה, "ארטישוק בנוסח יהודי" היה לגמרי רגע כזה. המנה הזו, של ארטישוקים מטוגנים, שהמקור שלה במטבחי הקהילה היהודית של רומא, היא כל כך פשוטה ובסיסית, ועדיין מופלאה ברמות כמעט לא חוקיות. קשה מאוד למצוא אותה בארץ, בעיקר כי הארטישוקים הישראלים לא מתאימים להכנה שלה, בין השאר בגלל שהם שעירים מידי (הנה משהו שלא פעם ראשונה אנחנו שומעים על ישראלים), והנה כאן היא לא רק נוכחת אלא ממש מככבת.

הארטישוק היהודי של "קפה איטליה" הוא לא פחות מיצירת מופת. ביס מושלם שמצליח להוציא מהארטישוק כל טיפת פוטנציאל ולממש אותה. הניגוד בין הקריספיות של השכבה החיצונית, לבין הרכות של לב הארטישוק מייצר דיסוננס מרקמים נהדר שרוקד על הלשון, הטעמים הנעימים של הארטישוק משתלבים נהדר עם האיולי המתובל שהוגש עם המנה, והדבר היחיד שאפשר להצטער עליו הוא שיש רק שלושה ארטישוקים על הצלחת.

אחרי כזאת הצלחה מסחרחרת, היה נדמה שיהיה קשה לשחזר שוב שיא שכזה, אבל סלט הבוראטה שהגיע לשולחן הוכיח שהוא לגמרי עומד בסטנדט, אם כי מכיוון הפוך לגמרי. בניגוד לארטישוק, שם הנדירות היא לב העניין, כאן יש מנה שהכי קל למצוא אותה בארץ. רק שהסלט הספציפי הזה של קפה איטליה הוא לא עוד סלט בוראטה. הוא האב הקדוש.

קפה איטליה הייתה המסעדה הראשונה בתל אביב שהכניסה באופן קבוע (לא ממש קבוע, אבל ברמת הכמה פעמים בשבוע) בוראטה לתפריט. מכאן, הטרנד הזה הפך להיות חלק בלתי נפרד כמעט מכל מסעדה איטלקית. רק שכמו שכבר דיברנו בעבר, בוראטה היא חומר גלם בעייתי עם חיי מדף קצר במיוחד. בבוראטה טובה, אחרי יומיים-שלושה השמנת שממלאת את כיס המוצרלה מתקשה. זה עדיין טעים, אבל זה מאבד את כל הפאנץ'. הבוראטה של "קפה איטליה" היא לגמרי הדבר האמיתי. כשחתכנו אותה, השמנת נזלה על העגבניות ועטפה אותה בעדינות. אם היו לנו חשדות שזו הולכת להיות עוד מנה שגרתית ומוכרת, הרי הם נזלו ביחד עם השמנת. ביס אחד, ואתה נזכר למה זה סלט כל כך מדהים, ולמה התאהבנו בו כל כך. היחסים המדויקים בין העגבניות, הבזליקום, שמן הזית והגבינה יוצרים כאן ביס מהאגדות. רק תדאגו שנשאר לכם מהפוקצ'ה (הקצת משעממת בפני עצמה, חייבים להודות) כדי שתוכלו לנגב את הרוטב שנשאר בצלחת. מסוג הרטבים שצריך וראוי להימכר בבקבוקים.

עוד לפני שהספקנו לסיים לנגב ועל השולחן כבר הופיעו המנות העיקריות. והייתי שמח לספר לכם שהן עמדו בכבוד בסטנדרטים של הראשונות, אבל גם הייתי שמח לספר לכם שבעיות התנועה של תל אביב יפתרו בשנים הקרובות. בשני המקרים, זה יהיה שקר בוטה. ראשונה הגיעה מנת ריזוטו שרימפס עם עגבניות שרי, ולמרות שברור לי שמדובר בביטוי מעליב למדי, אין שום דרך קלה להגיד את זה: היא הייתה מנה בסדר. השרימפס היו קצת חסרי טעם, אבל מוכנים ואכילים. הריזוטו עצמו היה סביר, לא ממש מדויק, אבל גם לא איזה אסון קולוסאלי. הרוטב היה מימי מידי אבל לא נורא. העגבניות לא הפריעו, אבל גם לא ממש תרמו. מבחינה פונקציונלית, של לטפל ברעב, היא עשתה את העבודה. מבחינת טעם, עניין וחוויה, זה עבד הרבה פחות.

המנה הבאה, פסטה 40 חלמונים עם צנוברים ובזיליקום, לא הצליחה להרים את הדברים בחזרה. הפסטה הטרייה עצמה, שמיוצרת במקום, הייתה לא רעה, אבל משהו במרקם שלה הרגיש לא נכון. הלוואי וזו הייתה הבעיה היחידה. הצנוברים אומנם סיפקו פה ושם משחק מרקמים נעים, אבל משהו בכל האירוע לא עבד. גם כאן היה וי על עניין השובע, ואין ספק שזו מנה ממלאת ואכילה, אבל בעיקר אם הטעמים האהובים עליכם הם בינוניות וחוסר עניין לציבור.

הטליאטה די מנזו, פרוסות סינטה על צלחת רותחת, הגיעו אחרונות, והיו… חביבות. קודם כל, נדמה שבניגוד לגרסה האיטלקית המקורית, הסינטה כאן חתוכה מממש דק. אין עם זה בעיה עקרונית, זה עדין אכיל, אבל הבעיה היא שהפרוסות שלא לקחת ראשונות ונשארו על הצלחת החמה, מתבשלות מהר מאוד עד לנקודת הוול דאן. אולי אם זה היה קורה לא היינו שמים לב לטעמי הלוואי המוגזמים של עישון הבשר שהתלווה לאירוע. האם סיימנו את המנה? כן. האם סבלנו? אפילו לא לרגע. האם יש לנו משהו טוב להגיד על כל זה? הלוואי.

בשלב הזה היינו לגמרי מפוצצים, אבל כרגיל זה לא עצר אותנו מול תפריט הקינוחים. לקחנו פאי פיסטוק שוקולד עם כדור גלידה וניל במחיר שערורייתי בצד. במרחק של כמה שעות, כל מה שאפשר להגיד שזה היה מאוד פיסטוקי עם שכבת שוקולד מלמעלה. זכור לי שהיינו מרוצים, אין לי שום יכולת לשחזר פרטים. באופן כללי, זה לרוב לא אומר דברים יותר מידי טובים. עוגת הפולנטה עם השקדים והלימון, הייתה סיפור אחר לגמרי. היא אומנם הייתה קצת יבשה והקרם המתקתק שהוגש איתה הציל אותה מאבדון, אבל היה משהו במרקם של הפולנטה, כולל תחושת הגרגרירים שליוותה את הביס, שעשה את זה חינני. או לפחות מספיק מעניין בשביל שנרצה לקחת עוד ביס, בלי שוב חרטות או שנאה עצמית. ואז, כשהגיע החשבון, הסתכלנו על השעון וגילינו דבר מדהים. 69 דקות. זה הזמן שעבר מהרגע שהתיישבנו ועד הרגע שקיבלנו את החשבון. כאילו מישהו עמד עם סטופר ועבד ממש קשה כדי שנסיים כמה שיותר מהר. כשיצאנו החוצה, וראינו את האורחים שחיכו בחוץ למרות השעה המאוחרת, גם הבנו למה.

למרות ש"קפה איטליה" עדיין מגישה שתיים מהמנות הראשונות הכי טובות בתל אביב, היא כבר לא יכולה להיחשב למסעדה מהדרג העליון. זה מקום נהדר לאכול בו צהריים, קצת יקר במונחים של דילים, אבל בהחלט עושה את העבודה. אוכל לא מתוחכם, עשוי באופן לא רע, עם הפתעות נעימות פה ושם. זה גם עדיין מקום נהדר לבוא בערב עם חברים, לשבת, לשתות, לנשנש ולהנות מהחברה. אבל אם אתם מחפשים חווית אכילה במסעדה איטלקית טובה, כדאי שתקחו את מכונת הזמן ותחזרו ל2022. יש די הרבה אופציות יותר טובות.

3 כוכבים, 4 כוכבים לארטישוק והבוראטה

ארטישוק 58
סלט בוראטה 68
פוקצ'ה 28
ריזוטו שרימפס 98
פסטה 40 חלבונים 72
טליאטה די מנזו 132
פאי פיסטוק שוקולד 48
תוספת כדור גלידה 9
עוגת פולנטה שקדים 44

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• קפה איטליה
• מסעדות איטלקיות
• מסעדות בתל אביב

עזבו רגע את הסופה אלפיס או את השלג שירד בירושלים, אנחנו מציינים מאורע הרבה יותר חשוב היום. היום הוא יום עוגת השוקולד הבינלאומי ואין שום סיבה שלא נחגוג פה כראוי. הן מלוות אותנו מילדות, מתוקות, עסיסיות ותמיד מנצחות. קבלו את עוגות השוקולד הכי טובות בעיר.

1. טורט שוקולד חגיגי | נורדיניו

עוגה שהיא ליטרלי ללקק את האצבעות. מדובר בעוגת שוקולד גבוהה וחגיגית שמורכבת משכבות שוקולד דחוסות כהלכתן כאשר ביניהן נח גנאש שוקולד עשיר ומצוין, והיא בציפוי אותו גנאש מלכותי. אפשר גם להוסיף סוכריות ליומולדת או סתם לפאן. נציין גם שהעוגה ללא גלוטן מה שמאפשר לכולם לזלול, וכן מוסיף למרקם השוקולדי המנצח שלה.
140 ש״ח לק״ג וחצי, נחלת בנימין 27 או בוולט.1700-200-700 (בתמונה הראשית)

2. טארט שוקולד רך | שילה

מדובר בעוגה שמעלה על נס את המלך הבלתי מעורער, השוקולד, ויוצרת חגיגה של טעמים ומרקמים שונים שמשתלבים נפלא זה בזה. נתחיל מהתחתית המורכבת מבצק פריך עם קקאו שזוף וטוב, שכבה של קרנאץ׳ אגוזי לוז בניחוח נוטלה מפתה, קרם שוקולד ג'נדויה, קרמבל קקאו וגלידת שוקולד צוננת לקינוח. אתם עוד כאן?
56 ש״ח, בן יהודה 182, 03-5221224

3. טארט שוקולד ואגוזי לוז | Alon Shabo Store

מדובר בטארט שוקולד אלגנטי שמורכב מבסיס בצק פריך שעשוי ללא חת שמעליו. שוקולד חלב במתיקות רצויה שלו נוסף קורט מלח לאיזון הטעמים. וזה עוד לא הכל, מלמעלה דסקיות שוקולד דקיקות לביס מהנה במיוחד ואגוזי לוז קלויים קלותלהשלמת החוויה. טעים כמו שהוא יפה ויפה כמו שהוא טעים.
37 ש״ח לטארט אישי, צ׳לנוב 22, או באתר. 03-673-5866

4. נמסיס שוקולד | קפה איטליה

הנמסיס היא לצערנו דווקא ממש לא האויב הכי גדול שלנו, ואנחנו אוהבים אותה עד כלות ולנצח. היא רכה, מושחתת ושמיימית באמת, ובקפה איטליה מכינים אותה לפי הספר. זה אומר: עם תועפות שוקולד, חמאה, ביצים ואהבה, ואיכשהו היא נותרת לא מכבידה מדי ובמרקם נכון ומדויק.
48 ש״ח, יונה קרמינצקי 6, 03-561-2888

5. עוגת שוקולד ומלח אטלנטי | באנה

גם טבעונים, אחרי הכל, יודעים ליהנות – והעוגה הזו היא ההוכחה החותכת. אז קבלו את עוגת שוקולד המנה הזו המורכבת מתחתית קראנצ׳ית כהלכתה משבבי שוקולד אורגני ומשובח, מלית שוקולד במרקם מוס אוורירי ודחוס בעת ובעונה אחת – ונגיעה נחוצה של מלח ים אטלנטי לביס נבון במיוחד.
38 ש״ח, נחמני 36, 03-619-2192

6. עוגת שמרים שוקולד | בוטיק סנטרל

כן, גם עוגת שמרים עם שוקולד היא עוגת שוקולד לכל דבר ועניין. תהיו בטוחים שאכלנו כמעט, אם לא את כל עוגות השמרים עם שוקולד של תל אביב ויש משהו בשמרים שוקולד של בוטיק סנטרל שהוא פשוט מנצח. אולי זה הנדיבות בשוקולד, אולי הרכות והרטיבות בבצק, אבל היא באמת הגו טו שלנו. אולי יש ארטיזנליות מיוחדות ממנה, אבל אנחנו משוגעים עליה ולא נתנצל.
44 ש״ח,לפרטים נוספים באתר

7. עוגת שוקולד בחושה | שיריז פטיסרי

ידוע כבר שהפשטות מנצחת, ולפעמים כל מה שרוצים בעולם זה עוגת שוקולד של ילדות עם סוכריות. בלי קצפות, גנאש או גלאסז׳. עוגת השוקולד של שיריז ראויה לציון בזכות טעמיה המנחמים, המרקם המצטיין ברכותו, הציפוי העשיר והסוכריות שהופכות אותה לכיפית במיוחד. אהבנו מאוד. אה, והיא גם ללא קמח אז בכלל.
38 ש״ח, כצנלסון 108 גבעתיים, או בוולט. 03-555-8988

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• הכי טובים
• עוגות
• שוקולד
• שילה
• קפה איטליה
• באנה
• בוטיק סנטרל

בשבוע שבו נפתחו המסעדות, אנחנו הזמנו טייק אווי. לא מתוך עיקרון או הסתייגות מהקונספט – אלא מחוסר אמונה. עד שהבנו שמסעדות באמת נפתחות ולא מדובר בעוד איזה תרגיל בחירות, לא נותר מקום בודד שהסכים לקבל אותנו. ולא מדובר במטאפורה.

השמועות על ההמונים שהסתערו על מסעדות העיר היו נכונות ומשמחות להפליא. ממש הטבע מתעורר – גרסת הקולינריה התל אביבית. "הו אברקסס צפון, חזרנו אליך שנית. הנה מול פורט סעיד, הסנה הסנה בוער" (יש אנשים שכשהם רעבים הבטן שלהם מקרקרת. שלי שרה שירי להקות צבאיות). נגיד את זה ככה – כשבמסעדה ה-17 ברציפות צוחקים עליך בנימוס ואומרים שגם רשימת ההמתנה מלאה, אתה מבין את הסאבטקסט אפילו אחרי שנה של אפס אינטרקציות חברתיות. אז חזרנו שוב לחיקה החמים של wolt והזמנו קפה איטליה.

התחלנו עם סלט בוראטה. בעיקר כי "קפה איטליה" היו כנראה הראשונים שחשפו את הקהל התל אביבי לאושר הזה של כדור גבינת מוצרלה ממולא בשמנת נוזלית. המומחים יגידו, שאין להשיג בארץ גבינת בוראטה אמיתית, שתהליך הייצור שלה דורש אכילה תוך 24 שעות מרגע ההכנה, כי אחרי זה השמנת מתגבשת והמרקם משתנה. וזה נכון אבל זה לא חשוב. בשנים האחרונות התמלאה הארץ בגרסאות ישראליות לבוראטה, אמנם לא "אמיתיות" אבל נותנות עבודה. וזאת שהגיעה במשלוח עשתה בדיוק את זה. כדור בוראטה שמנמן שנקרע מעל עגבניות שרי, ונתן בדיוק את מה שהתבקש – מרקם שמנתי מושלם שעושה סיבובי דאווין על הלשון ובפה.

הקרצ׳ופי ארטישוק, שזה שם ממש חמוד ללבבות ארטישוק מקומחים ומטוגנים, נשמעו יותר טוב ממה שהם היו בפועל. היה ברור שהיו כאן כוונות טובות, אבל הביצוע, מוצלח ככל שהיה, לא צלח את תלאות הדרך. הארטישוק היה מדולדל, אם הייתה אמורה להיות פריכות היא נעלמה לחלוטין, והאיולי שהוגש בצד לא הצליח להציל את המצב.

הפסטות החזירו את העניינים לסדרם. זה התחיל עם ‫פטוצ'יני אדום-אה-לה-מטריציאנה, פסטה טרייה תוצרת בית שעגבניות וצ'ילי הוכנסו לבצק שלה, שמוגשת עם בייקון, עגבניות שרי, בצל, פטרוזיליה וצ'ילי. השילוב בין העגבניות החמצמצות-מתוקות והטעם המעושן של הבייקון (כן, במקור זה אמור להיות פאנצ'טה, למי אכפת?) עושים כאן עבודה נהדרת, והפסטה עצמה, עם הטעמים הנעימים והלא משתלטים שלה, מוסיפה עוד מימד מוצלח למדי. בשביל מנה שמסומנת בתפריט כחריפה היא הייתה עדינה ולא אגרסיבית.

הפנה קרבונרה הייתה מוצלחת לא פחות. גם כאן הבייקון היה הכוכב והשילוב שלו עם המרקם העדין של הרוטב היה כייפי כמו לרוץ בשלוליות ביום חורף. ולא סתם זאת המטאפורה: זאת באמת מנת חורף נהדרת. מנחמת, אך לא כבדה. טעימה אבל לא מוגזמת. כיף, כבר אמרנו?

המאצי בולונז השאיר פחות חותם. צינורות הפסטה היו מוצלחים ועבדו לא רע עם הרוטב שלא היה מאוד נוזלי (זה דבר טוב, כן?), והבולונז עצמו היה טעים, אבל זה פחות או יותר כל מה שאפשר להגיד על האירוע. לא מנה רעה בשום צורה, אבל גם לא כזאת שרבע שעה אחרי סוף הארוחה אתה מסוגל לזכור משהו מהטעם שלה. בדיוק מה שמגיע למי שמזמין בולונז.

ואז הגענו לריזוטו שרימפס. עכשיו תראו, באופן עקרוני להזמין ריזוטו במשלוח זה קצת כמו לקפוץ ממטוס באמצע הלילה. כמו לצלול באוקיאנוס מלא כרישים. כמו– הנקודה ברורה אני מניח. כלומר זאת אולי לא שאלה של חיים ומוות – ולא, תגובת "בא לי למות, שכחו לשים לי את הרוטב במשלוח" זה לא נחשב – אבל זה סיכון. רוב האנושות (כולל אותי, למרבה הצער) מתקשה להכין ריזוטו מדוייק כשהצלחת נמצאת 3 מטר מהמחבת, אז להוסיף למשוואה גם קופסת משלוחים מהודרת ושליח על קטנוע קופצני?

ובכן, התשובה שלנו במקרה הזה היא "למה לא?!" – הריזוטו היה פשוט נהדר. אפשר היה עדיין להרגיש את המרקם של הגרגרים ששחו ברוטב עגבניות וצ'ילי, שרק רצינו ממנו עוד. השרימפס נשארו בשרניים, והוסיפו מדרגה שלמה של טעם. מזל שהזמנו גם פוקצ'ה כדי לנגב את השאריות עד הסוף. בשבוע הבא, אם הכל יסתדר על פי התוכנית, נחזור לביקורת מסעדות. המשלוח מקפה איטליה היה סיכום מצוין לשנת המשלוחים שעברנו. כי מה בסך הכל חיפשנו כל השנה הזו? שליחות מתוקתקת, אריזה מדויקת, אוכל טעים במחירים לגמרי סבירים. הנה, מצאנו. ואולי אפילו נזמין משלוח פה ושם שוב. אבל הגיע הזמן לצאת מהבית ולחזור לעניינים.

פוקצ'ה – 22
סלט בוראטה – 59
קרצ'ופי ארטישוק – 54
פטוצ'יני אדום – 64
פנה קרבונרה – 68
מאצי בולונז – 68
ריזוטו שרימפס – 98

קפה איטליה, קרמניצקי 6, פתוח א'-שבת 12:00-23:00, 03-5612888,משלוחים בוולט

• ביקורת מסעדות
• קפה איטליה
• מסעדות איטלקיות
• ביקורת משלוח
• אוכל איטלקי