>> דוד עדיקא (תעקבו) הוא צלם, יוצר, ראש המחלקה לצילום בבצלאל ומהאמנים הבולטים בתחום בישראל. במסגרת "נקודת עגינה", התערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" שתתקיים בחלקו הדרומי של נמל יפו כחלקממגה-אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב-יפו(החל ממחר, 23.10 ולאורך הסופ"ש כולו), יציג עדיקא את עבודות החדשה, "יומן ריצה".

במשך כמעט עשור, יוצא בכל יום עדיקא לריצה מנמל יפו הסמוך לביתו, מאזור מעגן סירות הדייגים עד תל אביב. במהלך הריצה, שמשמשת כמרחב לעיבוד היומיום, הוא מביט במרחב הטיילת, בוחר רגעים ומתעד אותם במצלמת הטלפון. התיעוד היומיומי הצטבר לכדי יומן ריצה, שאותו ממשיך עדיקא לעדכן גם היום. עבור "אוהבים אמנות. עושים אמנות", נבחרו צילומים מתוך היומן והודפסו על גבי מגבות חוף שהוצבו על מתקני תלייה. רוצו.

1. הטיילת של תל אביב-יפו

רצועת החוף הזו שנמתחת מיפו בדרום ועד גבול הרצליה בצפון, היא המקום שבו העיר והים נושמים יחד. זהו קו מתמשך של אור, תנועה ורוח, מקום שעבורי, הצילום מתרחש בכל רגע ובכל מבט. אני נוהג לרוץ לאורך הטיילת בשעות היום, אבל בעיקר בסמוך לשקיעה. לאורך הריצה מתחלפים הנופים והפנים: דייגים, משפחות, הרצים והרצות, המתבוננים מול הים, המתאמנים ועוד טיפוסים רבים. כל מקטע מאופיין באנרגיה אחרת, באור אחר. הריצה בטיילת היא הדרך שלי להתאפס מול מחשבות שמתבהרות בזמן שקצב הרגליים מתחבר לנשימה. בין המים לכביש, בין הרוח לגוף אני מוצא כל פעם מחדש, סיבה לזוז, לראות ולהאמין.

2. קפה אדא חנינא

בגלל הקפה והמוזיקה והאנשים, הקרבה לשוק הפשפשים, לבית ולים. אני אוהב ללכת לשם לבד, לקבוע שם עם חברות וחברים, להיפגש עם קולגות לפגישות עבודה קלילות וגם סתם, בדרך לריצה – או מהריצה.
רבי חנינא 9 יפו

3. סטודיו ב' (Bet Ceramics)

הסטודיו לקרמיקה של בן שלום דוידי, קדר מחונן וצלם בחסד, הוא מקום מיוחד במינו וסטודיו שבו אפשר להתנסות בעבודה עם חימר, או ללמוד ברצינות ולהעמיק איך לעבוד על אובניים. מעבר ליופי של הכלים של בן ולאסתטיקה המובחנת שלהם, בן הצליח לבנות סביבו קהילה של אנשים טובים וחמודים שחולקים ערכים משותפים של כבוד, שוויון והדדיות.
בן עזאי 5 יפו

4. אתא

החנות של אתא ממוקמת באחת הפינות היפות בעיר, במפגש שבין רוטשילד וכיכר הבימה. החנות היא שילוב בין הבגדים היפים של אתא לבין החלל הנעים, עם חצר קטנה והרבה עציצים וצמחים שמקבלים את פני המבקרים כבר בכניסה. יש איכות בהרמוניה בין הבגדים, המיקום והעיצוב שהופך את המקום לייחודי. הוא משקף במידה רבה את התפיסה האסתטית וההוליסטית של יעל שנברגר, המעצבת של אתא ואת האהבה שלה לקרמיקה ישראלית, לאמנות מקומית, ולדברים יפים ולא מתאמצים.
כיכר הבימה 2 תל אביב (פינת רוטשילד)

5. לחם אביגיל

מאפיית בוטיק קטנה שכולה הלב והנשמה של אביגיל. הלחמים של אביגיל הם לחמים מבוססי מחמצת והם הכי טעימים בעולם, בימי שישי יש חלת בריוש וכדי לא לפספס אני שולח לאביגיל הודעת ווטסאפ בבוקר כדי להבטיח שתישאר לי אחת לשבת.
יהודה הימית 33 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

תחנת רכבת ההגנה / התחנה המרכזית. האזור כולו הוא ערבוב של רעש, כאוס, הזנחה וסירחון. אני נדהם כל פעם מחדש מהעובדה שלעיר יפה, חיה ועכשווית כמו תל-אביב יפו, יש תחנה מרכזית מוזנחת באופן לא סביר. האזור סביב תחנת ההגנה והתחנה המרכזית הוא אחד המקומות הבלתי נתפסים בעיר – סירחון, בלגן והזנחה מוחלטת של המרחב הציבורי, דווקא במקום שבו העיר מתחילה עבור אלפי אנשים בכל יום שמגיעים ברכבת או באוטובוסים. קשה להבין ולקבל איך זה המראה הראשון של תל אביב-יפו. אני מפנטז על היום שבו תחנת רכבת מרכזית בתל אביב-יפו תהיה כמו ביפן: נקייה, מדוייקת, יעילה ויפה, מקום שמזמין אותך להיכנס אל העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"דמיון חומרי: עצב דלוק / אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון"נפתחה לפני מספר חודשים, והיא הפרק השלישי בתערוכת האוסף "דמיון חומרי" באוצרות דלית מתתיהו (אוצרי משנה: טל ברויטמן ועדי דהן). התערוכה עלתה לתצוגה בעיצומו של השבר העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית. מלחמה, קיטוב חברתי ושסע עמוק. בתערוכה מוצגות עבודות שנוצרו כאן במשך יותר ממאה שנים, בינהן נוצרים הקשרים ומשמעויות חדשות וישנות (גילוי נאות: סדרת דיוקנאות של 4 מחברי הפנתרים השחורים שצילמתי מוצגת בתערוכה).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנת 2023 לנה דל ריי הוציאה את השיר let the light in – ומאז, השיר הזה מתנגן אצלי בראש, באוטו, בבית, ובכל הזדמנות:
Ooh, let the light in
At your back door yelling ’cause I wanna come in
Ooh, turn your light on
Look at us, you and I, back at it again

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד!שהיא תנועה פוליטית יהודית-ערבית בישראל, סוציאליסטית, שדוגלת בשלום, שוויון, צדק חברתי ועצמאות לישראלים ופלסטינים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענברהיא פרשנית פוליטית עצמאית במיזם המחאה "יאללה תקווה", פעילה חברתית ואשת תקשורת, היא יפה וחכמה וחדה – והפעילות שלה ברשת חשובה וחיונית.

מה יהיה?
אני מקווה שבסוף יהיה טוב. אני מאמין שתקווה היא פעולה, לא רק wishfull thinking.

• העיר שלי
• צילום
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• לחם אביגיל
• אדא חנינא
• טיילת תל אביב
• קרמיקה
• אתא
• מוזיאון תל אביב

לפעמים נמאס. וכשאנחנו אומרות "לפעמים" אנחנו מתכוונת לפעם בשבוע לפחות. כמה אפשר לשבת בעוד בר יין, עוד קוקטייל בר, עוד גסטרו-פאב, כשכולם איכשהו משכפלים אחד את השני ומספקים את אותה חוויה גנרית? אפשר די הרבה, אבל לפעמים נמאס. וכשנמאס אנחנו מחפשות את המקומות שאפשר לעשות בהם עוד משהו. שיש להם איזה ערך מוסף. שעושים משהו לגמרי אחר ומציעים חוויית בילוי שונה לחלוטין מהסטנדרט. בחרנו להמליץ היום על שלושה מקומות מיוחדים כאלה, רק תבחרו אם אתם מעדיפים חתולים, קרמיקה או משחקי קופסה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> בוצ'ר בפיתה: הסוד הבשרני של שוק הכרמל. יד ראשונה מקצב
>> אלנבי פינת ניו יורק: יש לכם מקדש בייגלים חדש בדרך אל הים

Cat Cafe גבעתיים

למה כדאי:אתמול דיווחנו כאןעל היוזמה המתוקה הזאת של תנו לחיות לחיות ורשת הדיור המוגן "משען", במסגרתה ייפתח פעם בחודש קפה חתולים בבית משען שבגבעתיים, ואתם תוכלו לשתות קפה טוב, לאכול מאפה טבעוני וללטף חתול. ואף לאמץ חתול. תאמצו חתול!
מה טעים:לא באתם לכאן לאכול, אבל דיירי בית משען יתפעלו את הקפה באהבה, וכידוע אהבה זה הכי טעים. תאמצו חתול!
אווירה:באנו ללטף. תאמצו חתול!
קט קפה, מצולות ים 9, גבעתיים,שבת (5.4) ובכל שבת ראשונה בחודש, 15:00-18:00, הרשמה למועד הבא (3.5) תיפתח בקרוב באתר

השועל הכחול

למה כדאי:ברוכים הבאים לקוקטייל בר הכי מקורי בעיר. זה בעצם מקום מפגש לחובבי משחקי קופסה שאפשר גם לשתות בו, אבל כל הפוקוס הוא על המשחקים, ויש כאן למעלה מ-200 (!) כאלה, כולל להיטים מוכרים כמו מונופול וקטאן. ערב של מרטיני ומונופול? עברנו בדרך צלחה וקיבלנו 200 שקל!
מה טעים:אתם באתם לאכול או לשחק פה משחקים?
אווירה:כל הפלורנטין הזאת גיקים, תכלס.
>> השועל הכחול, פלורנטין 7, א', ג'-ה' 17:30-00:00. יום ו' 18:00-00:00. יום ש' 16:30-00:00

Clay House TLV

למה כדאי:היינו מתים שזה יהיה גם בית קפה שסתם אפשר לשבת בו, אבל הוא לא. ה-Clay House הואמקום מתוק להפליא בלוקיישן היסטורישאכלס בעבר את בר "הגלולה" ואת מסעדת "אלי אולי", וכיום אפשר לשתות שם קפה תוך כדי ציור על כלי קרמיקה שהבאתם מהבית או בחרתם במקום, שזה אחד הדברים הכי מרגיעים שעשינו מאז 2020.
מה טעים:האוכל שתגישו בתוך הכלים היפים שציירתם עליהם?
אווירה:אם אתם חושבים שזה רק לבנות אז לא ראיתם את פטריק סוויזי ב"רוח רפאים" ולא הבנתם כלום מהחיים שלכם.
>> Clay House TLV, ברנר 2, א',ד': 10:00-20:00, יום ג', ה': 12:00-22:00, ו', ש' 10:00-16:00.יש לשריין מקום מראשבאתר

• אוכלים שותים
• בילוי
• משחקי קופסה
• קרמיקה
• חתולים

בשבעה באוקטובר היו טל ואלון בר, talandalon@ בשמם האינסטגרמי, בבית הקפה שהם מפעילים בזכיינות, "קפה 51", והתכוננו לפתוח אותו כמו בכל יום. "אמרנו לעצמנו שכל עוד אין הנחיה לסגור נמשיך כרגיל", הם משחזרים את אירועי אותו יום. "זו הייתה שבת שלא נשכח לעולם. שבת שבמהלכה מגויסים חלק מהעובדים שלנו תוך כדי משמרת, שבת של לשבת מול הסרטונים הראשונים שעולים לרשתות ובהם רואים את הטויוטות הלבנות בשדרות ולא מאמינים שזה אפשרי. שבת שבמהלכה נופל לאט לאט האסימון ומחלחלת ההבנה שמדובר בקריסה מוחלטת. שבת שבה אלו שמגיעים לקפה, מבקשים מאיתנו לא להישבר ולהמשיך לעבוד, שבת שבסופה ובעיקר בראשון שאחריה ברור לנו שאנחנו חייבים לשמר אי של שפיות מול הטירוף שעובר על כולנו".

>> המשקפיים של פוליקר והתפריט הסיני השחור // העיר של דור דטנר
>> מרכז תרבות סקסי ויריד להרגעת העצבים // העיר של דניאל בגנו

בדיעבד, בעקבות אותו יום הפך הקפה למרכז שכונתי "עם צעצועים וספרי ילדים ששכנים מביאים, ומקום שמאפשר רגעים של ביחד מול עצב אין סופי". בחודש שעבר הם פתחו את D298 מתוך הבנה שבצפון העיר חסר עסק המתמחה בקפה. "כל אנשי הקפה תמיד הלכו דרומה ואף אחד לא הגיע לצפון העיר. שאלנו את עצמנו למה לא להביא ספיישלטי קופי לצפון הישן".

1. לופו דגים

כמי שיש להם חולשה לדגים מעושנים, ובמיוחד עם לחם טוב והרבה חמאה ליד, תמיד כיף לקפוץ ללופו ולהצטייד במקרל מעושן ושמאלץ הרינג לביס המושלם.
מרחביה 6

2. בוצ'ר שופ

תמיד אהבנו להתענג על נתח בשר טוב ולמדנו עוד יותר ליהנות מסטייק איכותי. אבל מאז שאיבדנו את הזמן והפנאי, לבשל סטייק עסיסי לארוחת ערב הוא פתרון נהדר. אנחנו סומכים על רוני ואלמוג שיודעים את העבודה וגם הוגנים במחיר.
יום טוב 15, שוק הכרמל

3. דווקא גורמה

כשמתחשק ערב באווירה של חו״ל סביב גבינות צרפתיות מושחתות, אנחנו מוצאים את עצמנו קופצים למקדש הגבינות הזה בשוק הכרמל ומעמיסים דה פינואה בקר וסנט אגור צרפתית.
הכרמל 34

4. גרנות קרמיקה

האחים אמיר (שהוא גם מנהל בבית תאילנדי) ואיתן גרנות פתחו סטודיו לקרמיקה, כזה שמשלב בין עבודת יד וייחודיות של הכלים שהם מייצרים למחירים שבעלי עסקים יכולים להרשות לעצמם. הם יתאימו את הכלים לצרכים הספציפיים של העסק, ויספקו כלים שיגרמו גם למי שמעדיף בדרך כלל לשתות בזכוכית, לנסות את הקפה שלו בספל.
גרנות קרמיקה

5. חלון לים התיכון

זה קורה כשנוסעים דרומה על רחוב הירקון בדרך אל הים לכיוון הרברט סמואל. קצת אחרי כיכר אתרים הפיצול של הכביש לוקח אותך לרגע לאחד המקומות הקסומים בארץ, כשהים נפתח לפניך ויפו נראית ברקע.

מקום לא אהוב בעיר

אנחנו מאוהבים בעיר, יודעים להעריך את מה שיש בה, את האווירה, האנשים, הרעש וההמולה. אבל לאחרונה פחות ופחות אוהבים את מה שקורה ברחובות לב העיר – את האשפה ברחובות, את פחי הזבל באמצע הכביש, את העובדה שאי אפשר למצוא פיסת מדרכה פנויה ואת ההרגשה שלא מספיק אכפת מהמרחב הציבורי בליבה של העיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לצערנו אנחנו לא הולכים מספיק להצגות ומופעים, אבל לאחרונה ראינו את הצגת היחיד של גיא מרוז "לא נורמלי". גיא, באומץ לב נדיר, משתף את הקהל במשבר נפשי קשה ומורכב שעבר, ובכך נותן הרבה כוח למתמודדי נפש אחרים שחוששים ומתביישים לבקש עזרה. במציאות הנוכחית שלנו, משברים נפשיים, הופכים להיות יותר ויותר שכיחים וחשוב לתת כוח למי שמתמודד עם משבר כזה לפנות לגורמי מקצוע ולבקש עזרה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מה שמצליח לתת כוח ונחמה בימים האלו מבחינתנו זה שיטוט בארכיון של ״כאן״. אנחנו מודעים לעובדה שזה מסגיר את הגיל שלנו, אבל אל מול כל העצב והכאב שיש במשדרי החדשות האינסופיים בכל הערוצים, קצת נוסטלגיה עם "להיט בראש" משנות ה-80 או הפרקים הראשונים של "שום פלפל ושמן זית", נותנים לרגע אפשרות לשכוח ממה שקורה עכשיו, ולהיזכר בימי התום של פעם.

לאיזה ארגון או מטרה אתםממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חוות קרן אורקולטת בעלי חיים שעברו התעללות, שהחווה היא ההזדמנות האחרונה שלהם. מי שיכול להשתלב בעשייה התנדבותית יוכל לתת יד ולסייע לחמורים, כלבים, כבשים ועיזים שעברו ימים קשים, ומי שלא יוכל לסייע בתרומה שתאפשר לחווה המדהימה הזו לפעול.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהכי צריך להרים לו עכשיו הוא השף או בעל המסעדה, שמתעקש למרות הכול, לשמור על השפיות ולאפשר מקום לברוח אליו בתקופה כל כך שברירית וקשה. אלו שממשיכים להזמין סחורה גם כשמדינה שלמה ממתינה לתגובה, אלו שמתעקשים לפתוח דלתות גם כשהשמיים נסגרים ואין תיירים, ואלו שמאמינים – ובצדק – שקולינריה מקומית היא חלק מרכזי מהתרבות הישראלית. וכמובן לאלו שממשיכים לצאת ולהתעקש לשמור על השפיות.

מה יהיה?
שאלה טובה! יהיה קשה לשכנע שאנחנו לא אופטימיים זמן קצר אחרי שפתחנו עוד בית קפה בעיצומה של מלחמה שלא נגמרת, אבל המציאות היא ללא ספק מטרידה. ההבנה שאנחנו בעיצומה של התקופה הכי קשה ומורכבת של מדינת ישראל מאז הקמתה, המאבק הפנימי בין ההתפכחות לתקווה לשלום וההבנה העמוקה שזה חייב להסתיים, כי תהליך השיקום יהיה ארוך וקשה, גורמת לנו לנוע כמו כולם בין ייאוש לתקווה. בשורה התחתונה, אנו מקווים שהשינוי קרוב, שהוא יהיה עמוק ומקיף ויאפשר לכולנו שנים טובות הרבה יותר.

• העיר שלי
• קפה 51
• חוף הים בתל אביב
• קרמיקה
• דווקא גורמה
• בוצ'ר שופ
• מעדניות בתל אביב

ריפוי בעיסוק בלב העיר, על כוס קפה: נסטיה ליסנסקי, שחר ז׳ורנו-פרז ושני בן שך הכירו בשכונת מרכז תל אביב, ומצאו מכנה משותף נוסף מעבר לשכנות – הן כולן מגיעות מעיצוב ולייף סטייל, על גווניו השונים: נסטיה מעצבת אופנה, שחר מעצבת פנים ושני מגיעה מניהול עסקי מזון. בין שיחה אחת לשנייה הן גילו גם רצון משותף ליצור חלל שמשלב אמנות וקהילה, וממוקם ממש בשכונה שלהן. וכך נולד Clay house tlv, סטודיו לציור על קרמיקה שהוא גם בית קפה.

>>בבר מביא את הקלאס לשוק הכרמל, ואת אוכל הפועלים לצלחות מהודרות

השלוש החליטו על הקונספט, החלו במחקר אודות מקומות דומים בעולם, התמחו בציור על קרמיקה ומיומנויות צביעה, וחיפשו את הדרך לדייק את החזון שלהן. הסטודיו קרם עור וגידים כשנמצא הלוקיישן המיוחד שחיפשו – מיטיבי לכת בוודאי זוכרים את החלל המהמם ברחוב ברנר, בו שכנה מסעדת איגרא רמה, ואי אז בניינטיז, פאב הגלולה המיתולוגי. המקום מאופיין בחלל פנימי נעים ומרווח, ומרפסת אחורית מטריפה ורחבת ידיים. לאחר איגרא רמה (והמבורגר שלא צלח), המקום עמד ריק במשך כמה חודשים ללא מימוש הפוטנציאל הטמון בו.

עד שהשלוש החליטו לשפץ אותו, ולהפוך אותו לחלל שחלמו עליו תמיד עם חלוקה ברורה בניהול העסק – נסטיה על השיווק, שחר על העיצוב והתכנון המקצועי, ושני על הכספים והניהול. החלל שופץ למשעי, נצבע בגווני ורוד ופסטל והפך למרחב מזמין ויפיפה שרק עושה חשק ליצור, גם אם אתם לא טיפוסים יצירתיים במיוחד.

אז איך זה עובד? בחזית המקום ניצבים מדפים, עליהם מונחים כלי חרס שונים – החל מצלחות, כדים, ספלים, מאפרות, קופסאות ועוד. כל אחד מוזמן לבחור כלי שירצה לצייר עליו, צבעים כאוות נפשו, וגם שבלונות וצורות למי שחושש ללכת פריסטייל. מרגע שבחרתם בכלי וצבעים, יש לכם שעתיים להפוך לפיקאסו שאתם, ואם אתם מתקשים למצוא אותו, צוות המקום ידריך וייעץ לפי הצורך, וגם ילמד טכניקות שונות.

אחרי שתעטרו את הכלי במכחול ושילובי צבעים הרמוניים, הוא יישלח לגלזורה, ואז ל-1000 מעלות צלזיוס בכבשן (או כמו שאנחנו קוראים לזה, קיץ בתל אביב). אתם תבואו לאסוף אותו כמה ימים אחר-כך, ותוכלו להשוויץ שהכנתם לגמרי לבד. את היצירה ילוו ספל קפה או כוס יין, או גם וגם, ותוכלו לצייר בצוותא או לגמרי לבד. כלומר, זו גם אטרקציה חברתית שמספקת אלטרנטיבה לבילוי שגרתי במסעדה, ומתאימה לדייט, יום הולדת, מפגש חברים, מסיבת רווקות, פעילות אחר צהריים לילדים או ערב חברה.

״לא נדרש כישרון או ידע מוקדם" אומרת נסטיה ליסנסקי, ״וגם לא צריך אובניים (הגלגל ליצירת כלי חרס). אין צורך להתאמץ או להילחץ – הרעיון פה הוא יצירה וביטוי עצמי, והאפשרות לקחת מכחול ולהתחיל לצייר מבלי לחשוב יותר מדי״.

בהמשך, צפויים להתארח בחלל סדנאות, הרצאות, פודקאסטים ושאר מפגשים קהילתיים. התשלום הוא לפי הכלי שלקחתם, כשטווחי המחירים נעים בין 50 ש"ח ל-280 ש"ח, ומלאי הכלים משתנה כל עת. בתקופה שבה אנחנו חושבים על הכל יותר מדי, זה נשמע כמו פעילות נעימה ומרפאת, ומענה אידאלי למשבר הנפשי הקולקטיבי שכולנו עוברים פה. קחו כד קרמיקה, וציירו לעצמכם את הזמן.
ברנר 2, ימים א',ד': 10:00-20:00, יום ג', ה': 12:00-22:00, ו', ש' 10:00-16:00. שני סגור
יש לשריין מקום מראשבאתר

• חדשות האוכל
• בתי קפה
• ברנר 2
• קרמיקה

גור ענבר, 30
לימודים:המחלקה לקירמיקה וזכוכית בבצלאל
ותק:ארבע שנים
Gur.Inbar@

למה קירמיקה?
"עניין אותי ללמוד בבצלאל. לא ידעתי בדיוק מה. הגעתי לקומה הרביעית, הקומה של המחלקה ונפלתי. לא ידעתי כלום על קירמיקה, אבל רציתי ללמוד. הרגשתי שזה שלי".

איך נראה תהליך היצירה שלך?
"בתור עצמאי גיליתי את הקדרות, עבודות שהן יחידות במינן, בניגוד ללימודים בהם עבדתי בעיקר עם תבניות. אני עושה בעיקר ואזות, מגלה ובוחן אותן מחדש. אני מאוד אינטיאוטיבי ביצירה – השראה יכולה להגיע מסרטוני יוטיוב של סריגה או שזירה ועד צביעת בדים ותסרוקות. אני אוהב עבודה עם צבע ומנסה להביא כל פעם אסתטיקה חדשה לפריט. בואזות למשל יש התעסקות צורנית שמושכת אותי מאוד. . לדעת לבנות צורה זה אחד הדברים הכי חשובים שיש לקדר לפתח".

המעבר שלי לכלי אוכל קורה עכשיו והוא מקרי. נהניתי להכין אותם פה ושם כי אהבתי לאכול מכלים שלי, אבל זה לא היה חלק מהעשייה המרכזית. זה תמיד הגיע איכשהו להורים ולחברים. לפני כמעט שנה, באמצעות המעצב טל לנדסמן, השף אלן דוקאס ראה את הצלחות שלי והזמין ממני כלים למסעדה שלו במונטה קרלו. הוא פותח מסעדה חדשה בקטאר והזמין ממני 1,500 כלים. זה מופרך".

מה הדבר האהוב עליך שיצרת?
"לפרוייקט הגמר שלי שמור מקום של כבוד. יצרתי חלל שנראה כמו חמאם, עם מערכת ישיבה שבניתי ואגנים גדולים שיצרתי אליהם נקוו מים. אבא שלי גדל בקיבוץ והייתי שומע סיפורים על רחצה משותפת, ובתור ילד זה הסעיר אותי והלחיץ אותי. נחשפתי בתור צעיר לסאונות, החלל הזה שקורית בו פעולה מאוד אינטימית ומצד שני לא אינטימית בכלל".

האם המחשבה שלך היא יותר אסתטית-אמנותית או פרקטית?
"יותר אסתטית אומנותית. אני נוטה ליצור פרויקטים שהם מאוד לא מוצריים, לא עיצוב במובן המיידי של המילה. לפעמים זה יוצא צעקני ומרתיע, אבל זה תופס אנשים. אם אני לא יכול לצעוק באמצע חדר, לפחות שהכלים שלי יעשו את זה".

500-2,000 ש"ח, להשיג בסאגה, קום איל פו, טולמנ'ס או בסטודיו (בתיאום מראש)

• עיצוב תעשייתי
• עיצוב ישראלי
• קרמיקה
• החיים היפים
• עיצוב מוצר