אי שם בחודש ינואר האחרון התרחשה מהפיכה בתחום הרסלינג. לא, אנחנו לא מדברים עלהשקת רסלינג ישראל של יונתן ברק, זה בכלל קרה במאי. בחודש ינואר, בכל אופן, כל תוכניות ותכני WWE נחתו בשירות הסטרימינג, עבורם נטפליקס שילמו סכום מפחיד של חצי מיליארד דולר בשנה. המהלך הענק הזה הביא את ליגת הרסלינג הגדולה בעולם לקהל הרחב של נטפליקס, וגם היה אמור לגרור מנויים חדשים לשירות. חצי שנה אחר כך, המספרים מדברים, וכנראה שקצת מלחיצים את כל הצדדים – לאחר פתיחה מצוינת של כמעט 6 מיליון צופים, מספרי הצפיות צנחו וכיום השידור המרכזי גורף בערך 2.5 מיליון לפרק. לא מספרים רעים, אבל ממש לא המהפיכה שקיוו לה בנטפליקס.
>>מאלון אבוטבול למדתי איך נראים, מתנהגים ומרגישים גברים אמיתיים

כתוצאה מכך, אתם יכולים לראות עד כמה נטפליקס מנסה לקדם את ליגת הרסלינג, עם עונה עמוסת סלברטיז (קארדי בי תיכף מגיעה להנחות פרק), מתוקשרת במיוחד וגם מעוררת מחלוקת עם חזרתו של ג'ון סינה לליגה, רק כדי להתגלות כנבל. זמן יגיד אם כל המאמץ המאוד ניכר הזה יניב נתוני צפייה, אבל לפחות הוא פתח צוהר לאפיק נוסף, ואולי אפילו מעניין יותר מהליגה הרגילה – סדרות דוקומנטריות. כבר ראינו את "מר מקמהן" הנהדרת, שתיעדה את עלייתו ונפילתו, אבל הסדרה החדשה שעלתה לשירותי נטפליקס היום מציגה משהו הרבה יותר אקטואלי, נטול אמצעים ומאיר עיניים – היא מציגה את העכשיו, רק מאחורי ה-Kayfabe – אותו מסך בלתי נראה שמפריד בין המציאות לרסלינג.

"WWE: לא נכון!" – או בשם המקורי והיותר מדויק "Unreal" – מראה את כל החלקים האמיתיים של ההיאבקות המזויפת, מה שעד השנים האחרונות היה נהוג להחביא. מי שראה דוקומנטרי או שניים בנושא יודע כבר שרוב המתאבקים הכי אכזריים ורשעים הם למעשה אנשים מתוקים להפליא מאחורי הקלעים (נאהב אותך לנצח, אנדרטייקר), ושהכאב הפיזי הוא לפעמים אפילו יותר אכזרי מזה המזויף. ובעולם כזה של שקר גלוי, מאוד כיף להיכנס אל מאחורי הוילון ולגלות את האמת, בין אם זה איך נבנה תהליך הפיכתו של ג'ון סינה להיל ועד לרגעי המשבר של האנשים שלעולם לא מראים שבר. 5 פרקים בני שעה יקחו אתכם בין נבחי העונה האחרונה והמדוברת, ויוסיפו רובד נוסף – או אולי חדש אפילו – שמתאים גם למי שלא מתלהב מהקרבות, אבל במיוחד למי שכן.
"לא נכון!"

• מה רואים הלילה
• רסלינג
• מכות
• נטפליקס
• דוקומנטרי

>> שי בלנקו הוא מתאבק אימתני ברסלינג ישראל וראפר אימתני לא פחות, שאלבומו השני, "מתאבק", רואה אור ונותן בראשבימים אלה. האלבום יושק בהופעה חגיגית שתתקיים במוצ"ש (24.5 22:00) בתיאטרון תמונע עם שלל אורחים מיוחדים ואולי איזה מתאבק שיבוא לחטוף סטון קולד סטאנר על הבמה אינשאללה.פרטים וכרטיסים כאן.

>> סנדוויץ' שהתעלפתי ממנו וחוף שחירחרתי בו // העיר של נועה מנור
>> מקום לבריחה מהמציאות ומקום ללכת בו מכות // העיר של יונתן ברק

1. פיצי/ברל'ה/בוטקה קפה

באופן כללי אני חושב ששדרת בן גוריון היא האזור האהוב עליי בעיר בפער. ספציפית בצומת עם בן יהודה, יושב שם בוטקה שאני לא בטוח אם יש לו שם בכלל, אבל זה הקפה הכי טוב בעיר מבחינתי. פינה קטנה ואותנטית שאני עובר בה כמעט כל יום – לקחת אוויר, לפתוח את הראש, לכתוב קצת במחברת, וכמובן הכי חשוב לשתות קפה טוב, ואם אפשר גם מאפין קטן בצד.
בן גוריון 30

2. איט מיט

לא יודע מה ראיתם מה שמעתם, זה הכריך הכי טעים שיש. כריך אנטריקוט שמחולק לשני חצאים, ובדרך כלל אחרי החצי הראשון אני כבר מבקש שיכינו לי עוד אחד.
קנדי בולדר, השותף שלי ברסלינג ישראל, הכיר לי את המקום ב-2013 ומאז זאת אהבה.
קינג ג'ורג' 68

3. תיאטרון תמונע

מקום מדהים להופעות והצגות תיאטרון. מאוד נגיש, אנרגיה שאין בשום מקום אחר וצוות שנותן את הלב שלו שם! בכל פעם שביקרתי נרשמה התלהבות מחדש. עשיתי שם מופע השקה לאלבום הראשון שלי ב-2022, וממש בקרוב (ב-24.5) אני משיק את האלבום החדש שלי שם! אני מתרגש בטירוף לחזור לשם שוב, ומזמין את כולם לבוא לשמוע את "מתאבק", ולהיחשף לשילוב של הראפר והמתאבק שעבר מנס ציונה לעיר הגדולה – תל אביב.
שונצינו 8

4. חומוס אשכרה

חומוס הבית שלי. אני גר כרגע באזור ירמיהו, אז אני מוצא את עצמי מתאמן כמעט כל יום בחדר כושר "קולנוע פאר" כי משהו חייב לאזן את כל הסוכר ששי קראשר מכניס לגוף… בדרך חזרה הביתה, תמיד מפתה אותי לעצור בחומוס אשכרה שזה החומוס האהוב עלי ונמצא ממש ליד. תן לי צלחת חומוס נקי. שים בצד 4-5 כדורי פלאפל ופחית זירו. חלום של ארוחה מבחינתי. זה התחיל אי שם בכיתה ז' כשהייתי מושפע של "החברים של נאור", אז תודה לכם על זה עד היום.
ירמיהו 45

5. טיילת תל אביב

לא משנה איפה הייתי ואיפה עוד אהיה בעולם, אני משוכנע שטיילת תל אביב זו הטיילת הכי יפה בעולם. תמיד מלאת חיים ואווירה. יש בה משהו מיוחד שאי אפשר להסביר. אם זה ללכת לשקיעה בערב, לטבילה קצרה בבוקר, או לטיול עם לונה הכלבה שלי. בשנה שעברה הצעתי שם לאשתי נישואין, אז אני יודע שבוודאות המקום הזה ייחרט לי לנצח בזיכרון. אגב, בקיץ 22', לא יודע מאיפה הגיע האומץ, אבל עשיתי שם הופעת רחוב. זו דווקא הייתה חוויה קצת פחות טובה שלי, אבל אני מאמין שזה חלק מהדרך שלי כאומן ועוד חוויה שהייתי צריך לעבור.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת שאני פחות מתחבר לדרום העיר, ובפרט לפלורנטין. יש האומרים שיש שם קסם מסוים, אני בטוח שהם מאמינים לזה, אבל הווייב שם פשוט לא מדבר אליי.
כל פעם שאני מגיע לשם אני מרגיש כאילו נכנסתי לסצנה מסרט שאני לא בטוח אם אני חלק מהעלילה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רסלינג ישראל כמובן!!! חיכיתי לאירוע הזה עוד הרבה לפני שהתחילה המלחמה. לאט לאט, לצד הזוועות שעברנו ואנחנו עדיין עוברים, מבינים שהחיים במקביל ממשיכים ושצריך להרים את עצמנו. ואז הגיעה הבשורה על האירוע שלנו. וזה לגמרי פתח לי את הלב. דרך מדהימה לנקות את הראש, לעשות את מה שאני הכי אוהב, והכי מרגש מהכל זה לשמח ולבדר קהל שלם, בייחוד בתקופה קשה כמו שאנחנו נמצאים בה. התאמנו והתכוננו לרגע הזה הרבה מאוד זמן.

בתור אחד שעושה את זה 17 שנים – והתאבקתי גם בארה"ב – תמיד רק חלמתי שיהיה אפשר ליצור כאן מותג איכותי כחול לבן. בזכות יונתן ברק וכל צוות ההפקה המטורף של רסלינג ישראל, סוף סוף זה קרה. ומה הכי טוב בכל הסיפור? שרק התחלנו! שי קראשר מוכן ומזומן להמשיך לאכול ממתקים, לשבור כל יריב שיבוא לקחת לו סוכריה, ולנצח קרבות בכל מחיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום האחרון של רביד פלוטניק. הוא מאוד נוגע במלחמה ובשיח שלנו במדינה בשנים האחרונות. אני מרגיש שכל שיר שם מאוד מתכתב עם הדעות האישיות שלי, ועם הדרך שאני מאמין בה והולך אחריה. בעיקר 2 שירים שתפסו אותי במיוחד הם "לילה טוב אהובה" ששר לבת שלו כשאין לו עדיין וזה מדהים אותי. והשיר "אין לך מה לחפש בחוץ" שמספר הרבה על הפיתויים בתור אמן ולזכור את כל הטוב שיש לך בבית. באופן כללי רביד זה אומן שאני מאוד מעריך כבר המון שנים, והקריירה שלי כאומן מלאת השראה ממנו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש בימי שישי עמותה שנקראת "עמותת חברים לחיים" שעושים אימוץ כלבים בגן מאיר ברח' קינג ג'ורג'. אם הייתי יכול הייתי גם לוקח את הכלבים איתי הביתה. זאת עבודת קודש מה שהעמותה הזאת עושה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האמת שהם שניים, טל ירימי וחגי רובינשטיין. הבעלים של סוכנות המשחק "ירימי רובינשטיין" ובית ספר למשחק מול מצלמה "ריאקטינג סטודיו". אנשים שאני מת עליהם באופן אישי, מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר. הכרתי אותם אי שם ב-2016 כשלמדתי אצלם משחק. מאז הם מייצגים אותי, ואנחנו צועדים כבר כמעט עשר שנים ביחד. מי שאי פעם חשב ללמוד משחק – זה המקום.

5. מה יהיה?
אישית אני מאוד חרד, אני כן רוצה לשמור על אופטימיות ולהגיד שיהיה טוב. אני חושב שבעיקר בנושא התרבות אסור לנו לאבד את עצמנו. התרבות גורמת לנו לחוות את כל מנעד הרגשות, וכל הטוב צריך לבוא משם.

• העיר שלי
• רסלינג
• היפ הופ ישראלי
• טיילת תל אביב
• חומוס
• פלורנטין
• תיאטרון תמונע
• הבוטקה

>> נועה מנור היא שחקנית, סטנדאפיסטית שתופיע בסטנדאפ פקטורי בסוף החודש (31.5,כאן מתכרטסים) והאישה החזקה מאחוריטייקון הרסלינג החדש יונתן ברקוליגת ההיאבקות שלו "רסלינג ישראל", שהפרק השני שלה מחכה לכם ביוטיוב. ומה היא עושה שם מאחוריו? אתם לא רוצים לדעת. באמת. אוי לא. לא. נועה, בבקשה לא. יש פה ילדים. לאאאאאאאאאא

>> מבצע יונתן: "רסלינג ישראל" הוא המתנה שמגיעה לנו ליום העצמאות
>> יש אליפות: "רסלינג ישראל" היא ממתק טלוויזיוני אמיתי. וזאת רק ההתחלה

1. שדרות בן גוריון

לשם היינו יוצאים לטיול עם הכלב שלנו שימי, שהיה מהלך לו שם כמו מלך השדרה. יש שם מדרכה להולכי רגל מצד אחד ושביל אופניים מצד שני, אז תהיו בטוחים שאף אחד, אף פעם, לא נמצא במקום המיועד לו. אם הולכים לכיוון מזרח, מגיעים לגינת הכבאית שם יש גם מתקן לילדים (ספוילר: זו כבאית) וגם מתקני כושר, ואפשר לקחת את הפעוטות לשחק במשחק האהוב עליהם, הלא הוא לבהות באנשים זרים מזיעים בזמן שההורים מתנצלים/בוהים יחד איתם. מצידה השני של השדרה נמצא חוף גורדון, המביא איתו בריזת ים מרעננת, כמו גם את טובי בנינו התל אביביים שבדיוק חוזרים מטבילה במים ולכן לא מוכנים ללבוש חולצה, למרות שהם כבר ממש אמורים ללבוש חולצה (אתה עוד רגע בבניין העירייה, תכסה את הכרס, נשמה).

2. ואם כבר חוף גורדון

לפני הגיוס, מאוד רציתי להיות מדריכת כושר קרבי. כן, הרסלינג שנקלעתי אליו עכשיו עם בעלי יונתן ברק ורסלינג ישראל לא הגיע משום מקום. את רוב ילדותי העברתי בתחרויות בינלאומיות (אומנם בספורט איזוטרי כמו החלקה אומנותית על גלגיליות, אבל היי, זכינו כמה פעמים באליפויות אירופה אז זה נחשב!) וכשהגיע הזמן להתגייס, נראה לי טבעי להמשיך כספורטאית. הבנתי מחבר של חבר של אבא של חבר, שהמיונים כוללים ריצת 2,000 בחול. ולא סתם חול – חול רך! אז אבא שלי, שתמיד תמך בי בכל יעד שסימנתי לעצמי, לקח אותי לבדוק כמה זה בדיוק 2,000 מטר, כדי שאוכל להתאמן לקראת המבחנים.

התחלנו בחוף גורדון ונסענו דרומה עד שהמחוגים במכונית הראו 1,000 מטר – מלון דן. ״אז את רואה, תתחילי בגורדון וכשתראי את הבניין הצבעוני הזה, תחזרי חזרה״. אומנם בסוף לא נהייתי מדא"גית, אבל התקופה הזו שבה נסעתי שלוש פעמים בשבוע באוטובוס מרמת גן עד לחול הרך של תל אביב רק כדי שאוכל להזיע ולחרחר – עדיין קסומה בעיניי.

3. סטנדאפ פקטורי

מעבר לזה שהוא בית מדהים לסטנדאפ כבר יותר מעשור, המועדון הזה ממוקם בדיוק איפה שכל מועדון סטנדאפ אמיתי צריך להיות – באיזור של הומלסים ו"מוכרות מזון". מה יכול לתת לך יותר מוטיבציה להצליח מלראות גבר בשמלה עומד בצומת, ומזכיר לך מה יקרה אם לא תעבדי קשה?
שביל המרץ 5

4. תיאטרון הקאמרי

בתור תלמידת מגמת תיאטרון בתלמה ילין, שרצתי שם בקאמרי. בין אם זה כקהל בכל הצגה חדשה או ישנה (היי "עוץ לי גוץ לי") ובין אם זה כסטוקרית מתבגרת שיושבת שעות בספריית המחזות כי "בעיקרון עוד לא ממש בחרתי את המונולוג לבגרות אז שנייה אני אתהלך לי פה במסדרונות ואבהה בתמונות האלמותיות של ענקי תיאטרון ואדמיין שיום אחד גם התמונה שלי תהיה פה, אידיאלית ליד חנה מרון אבל גם אולי בין רמי ברוך לאלי גורנשטיין, טוב יש עוד זמן אנחנו נחליט על זה אחר כך אה אתם כבר סוגרים? טוב, תודה נתראה בשני הבאאאאאא" (דלת נטרקת).
שדרות שאול המלך 19

5. הסנדוויץ' של איציק ורותי

שינקין, ארבעי לפנות בוקר. יונתן ואני, ממש ממש בהתחלה של הזוגיות שלנו, ממש ממש שיכורים אחרי עוד הופעה בקאמל קומדי קלאב. "את הולכת לאכול את הסנדוויץ׳ הכי טוב שאכלת בחיים שלך!" – "אתה לא מבין שאני אוהבת אותך!". שנינו צודקים. שנינו אוכלים סנדוויץ׳ קישואים. רק אחד מאיתנו מתעלף על ספסל (וזה לא יונתן).
פרישמן 42

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שבו חופרים את הרכבת הקלה. אז כל תל אביב כרגע. סורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שורדת השבי אגם ברגר מנגנת על כינור של ניצול שואה. אין מה להוסיף אחרי משפט כזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אומר את האמת – רסלינג ישראל. זה שמר עלינו בתוך כל החושך הזה של השנה וחצי האחרונות. אנשים מרימים גבה כשהם נתקלים בזה, אבל מה לעשות, המציאות כרגע קיצונית ורחוקה מכל מה שהיינו רגילים אליו, אז זה רק הגיוני שגם האסקפיזם שלנו יהיה כזה. אין פה כבר "רגיל", אין "נורמלי". מתוך הייאוש, רסלינג ישראל פתאום נתן לנו את הזכות להתעסק בסיפור שמעצים אותנו, שנותן לנו איזו אשליה של שליטה, ששם באופן ברור מי הטובים ומי הרעים, שנותן לנו שוב את האפשרות לדמיין אותנו חזקים (ואם אפשר גם עם קוביות בבטן) וממחיש לנו מול העיניים שגם אם נופלים אז קמים שוב, כי הקרב לא נגמר. כי עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה, כי עם ישראל זה חבורה של פייטרים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שעוזר למשפחות החטופים. בל נשכח שרק במקרה יצא שהם בנעליים שלהם ואנחנו בנעליים שלנו. חז״ל אמרו "כל ישראל ערבים זה לזה" וזו בדיוק השעה להחזיר את המשפט הזה לחיים, ביחד עם כל האחים שלנו שעדיין נמקים במנהרות עזה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיושב iשותה לבד בבר באמצע השבוע. אל תשאלו, אבל כנראה יש לו (או לה) סיפור מאוד עצוב לספר.

5. מה יהיה?
יהיה טוב, כי אין ברירה. יהיה טוב כי עם ישראל לא יודע אחרת. בכל התקופות החשוכות בהיסטוריה שלנו, הייתה לנו את האמונה שאנחנו עוד נראה את הימים האחרים. וגם הפעם עוד נראה. רק שהם פאקינג יגיעו כבר.

• העיר שלי
• רסלינג
• שדרות בן גוריון
• חוף גורדון
• איציק ורותי
• תיאטרון הקאמרי
• סטנדאפ פקטורי

לפני שבועות ספוריםפרסמנו כאן כתבה על "רסלינג ישראל", ליגת ההיאבקות שרכש הקומיקאי יונתן ברק, וטענו קבל עם ועדה שזה הדבר הבא בבידור הישראלי. בסוף השבוע עלה הפרק הראשון של התוכנית ביוטיוב, והיה מסקרן לראות את ההבדלים בין ההופעה החיה שראינו בהקלטת התוכנית לבין מה שיוצא על המסך. אלה שתי חוויות שונות לחלוטין, שתיהן טובות ומבדרות באותה מידה, וחייבים לומר לפני הכל: התוצר הסופי לא מאכזב.

>> פלאנט הוליווד: 17 השחקנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> שמישהו יביא לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

יש כאן הפקת טלוויזיה ברמה הכי גבוהה שיש, גם בעריכה, גם בצילום, גם בהפקה עצמה, דברים שלא ראינו בטלוויזיה ולא בענפי הספורט השונים שמסקרים בארץ. כשמסתכלים גם על כמות הצופים, שבעת פרסום הביקורת הזאת עומדת על כמעט 60 אלף צפיות בשלושה ימים, מבינים שבהחלט יש קהל למכות בארץ הקודש. המופעים של "רסלינג ישראל" נמצאים רק בתחילת דרכם, וזאת התחלה טובה מאוד. אבל בואו נתמקד במה שעוד צריך להשתפר:

לחזק את הפרשנים

אין מה לעשות, הטלוויזיה באמת מחמיאה להיאבקות, וההבדל הראשון ששמים אליו לב הוא הפרשנות. כשאתה נמצא בקהל אתה לא שומע את הפרשנים במהלך הקרבות והתוספת שלהם, במיוחד כשמדובר ביואב כהן שהקול שלו וההומור שלו כל כך מתאימים להיאבקות ושרון פלטי שנותן את הזווית המקצועית, באמת מוסיפים לחוויית הצפייה ויכולים לחבר גם את האנשים שלא מכירים בהכרח את עולם ההיאבקות הישראלי, שזה תכל'ס רובנו.

סדנת משחק זאת לא מילה גסה

במהלך הצפייה בלייב לא ייחסתי חשיבות רבה לקטעי המעבר והמשחק כי הם לא היו העיקר. הקומיקאים באותו הערב נתנו את גופם בדיוק כפי שהמתאבקים נתנו את גופם, והדגש לא היה על המשחק שלהם. העניין הוא שכאשר צופים בפרק, הפערים בין השחקנים המקצועיים והקומיקאים המנוסים יותר לבין המתאבקים הרבה יותר בולט לעין. אני לא מצפה מכל מתאבק להיות עכשיו דניאל דיי לואיס, אני גם לא מצפה שאבישג סמברג, ספורטאית אולימפית, תלך ללמוד עכשיו משחק שלוש שנים (בבקשה אל תרביצי לי), אני פשוט חושב שבדיוק כפי שהמשתתפים מתאמנים לפני המופע בללכת מכות, הם יכולים גם להתאמן קצת במשחק, סדנת משחק על במה לא יכולה להזיק.

חשוב לציין: לאורך כל הסדרה, גם בקרינג' וגם בעצמות שנסדקו, אני נהניתי. אבל אם הקומיקאים והשחקנים יכולים להגיע לרף של המתאבקים ולקבל אגרופים לפנים וכיסאות על הגב, אין סיבה שהמתאבקים לא יגיעו לרף של הקומיקאים והשחקנים. בסופו של דבר זאת היאבקות, ולא באנו לראות תיאטרון, באנו לראות מכות וזה באמת העיקר של האירוע, אבל "רסלינג ישראל" צריכה לשאוף לרמת המשחק של WWE. זה לא כזה בשמיים, צריך רק להיות קצת מגוחכים וקצת גדולים מהחיים ושכל פעולה של כל אחד שנמצא בסביבתם תספק עילה לאלימות פיזית קיצונית, אבל את המשחק של המתאבקים צריך טיפה לחזק כדי להגיע לרמה הזאת.

יונתן ברק, הבטחת חגורת אליפות לנשים

אני לא אאריך כאן במילים כי כבר כתבנו על זה בכתבה שהתפרסמה לפני שבועיים, רק אגיד שקיבלנו כאן ניצנים לסכסוך בין שירה סיני לנועה מנור, ולמרות שהן לגמרי עושות את העבודה ביחד והכימיה הבימתית שלהן באמת עובדת טוב, זה לא מספיק. צריך עוד ייצוג נשי. אני יודע שזה חשוב ליונתן ברק, אני יודע שזה חשוב לאשתו המתאבקת, הסטנדאפיסטית והמפיקה של המופע – נועה מנור, ועדיין, בפרק הראשון אף אחת מהן לא נלחמה. אני יודע שזה יגיע ושיהיה קרב מדהים, אבל זה לא מספיק. קיבלתם פניות, יש ביקוש, תעמדו בהבטחה שלכם ותביאו ייצוג נשי הולם.

צאו מהזירה (אבל לא להרבה זמן)

אחד הדברים הכי כיפיים שקורים בתוכניות של WWE (וגם במשחקים) אלה קרבות שלא מתרחשים בזירה. הצעד הראשון לדעתי הוא שהמתאבקים ילכו מכות בתוך הקהל. בזהירות כמובן, אנחנו לא רוצים שאף אחד ייפגע, אבל זה כיף כשזה קורה. גם קרבות במלתחות או בחניון או בכל מקום אחר זה משהו מבדר. אולי קצת פחות לקהל במופע עצמו, אבל כשרואים את זה על המסך, וואו איזו חוויה.

אל תתקמצנו, תגיעו ל-4K

אני באופן אישי צפיתי בזה על מסך 4K באיכות המקסימלית של הסרטון, 1080P, וזה אולי קצת (הרבה) קטנוני, אבל כן הרגשתי הבדלים באיכות. זאת תכנית שכיף לצפות בה על מסך ענק ובאיכות גבוהה, אל תתביישו.

תביאו עוד נשקים

חלק לא מבוטל מהמתאבקים ב"רסלינג ישראל" מעדיפים היאבקות קלאסית, זה נכון. אבל בפרק הראשון לא ראינו כיסאות באוויר, שולחנות, פטישים, סולמות, פחים או אפילו שימוש במיקרופון או במדרגות של הזירה כנשק. אחד הדברים שהכי אהבתי ב-WWE בתור ילד זה הקרבות המלוכלכים והמדממים. בפרק הראשון זה אפילו לא נרמז. אנחנו צריכים עוד מזה. לא יותר מדי, לא צריך נעצים על הזירה כמו בתקופה הפרועה של WWE, אבל כן היינו רוצים לראות עוד היאבקות לא מסורתית. אגב, אם כבר מדברים על מסורת–

הדבר הכי חשוב: לפתח מסורת

עבור צופי ספורט הצפייה במשחקי ספורט הפכה למשהו טקסי, כמעט דתי. כדי להפוך את "רסלינג ישראל" למסורת ישראלית כמו משחק כדורגל בשבת, היוצרים של האירוע חייבים להתמיד ולהמשיך לפתח את התחום. כעת סביר להניח שהם עובדים על פיתוח העונה השנייה, אבל כדי שזה יחזיק לאורך זמן, אחרי העונה השנייה הם יהיו חייבים לפתח אירועים כמו רסלמניה, King of the Ring, Money in the Bank וכו'. האירועים האלה הם מה שהפך את WWE למה שהוא, הם הדרבי בין הפועל למכבי, הם גביע המדינה וכל אליפות אחרת שקיימת, וכך צריך להיות גם ברסלינג ישראל.

תרבות הרסלינג בישראל דורשת בנייה מחדש וזאת ההזדמנות לעשות את זה, אולי ההזדמנות היחידה שהענף הזה יקבל כאן עם איך שהמדינה שלנו מתנהלת, אז צריך לנצל אותה.ההתחלה של "רסלינג ישראל" מבטיחה: יש מתאבקים, יש הפקה ברמה הכי גבוהה שהייתה לאירוע כזה בארץ ויותר חשוב מהכל – יש קהל, יש ביקוש לקטטות מאורגנות. עם נקודת פתיחה כזאת די בטוח שעוד נראה את כל הדברים שהוזכרו כאן – עלייה ברמת המשחק, קרבות מגוונים יותר ופיתוח המסורת והתרבות סביב ענף ההיאבקות הישראלי, אבל לפני הכל – בחייאת שדרגו ל-4K, מה אכפת לכם?

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רסלינג
• יונתן ברק

מי שעוקב מספיק זמן אחר הסטנדאפיסט יונתן ברק כבר יודע שהמסלול שלואף פעם לא היה שגרתי:הוא החייה את תרבות הספיישלים ביוטיוב בהשראת סטנדאפיסטים מארה"ב, צילם במהלך הקורונה תוכנית רשת בהפקה עצמית ("הדבר הכי פחות חשוב כרגע") והמציא את עצמו מחדש בכל גלגול, ולא משנה איזה משבר מתקיים במדינה. גם את הפרויקט הבא שלו הוא מכנה "זריקת עידוד לכלכלה", אבל השם שלו הוא בכלל "Wrestling ישראל". וזה תיאטרלי, ברברי, מגוחך, ברוטלי ומהנה בדיוק כפי שזה נשמע.

>>מקום לבריחה מהמציאות ומקום ללכת בו מכות. העיר של יונתן ברק

גם אני הופתעתי כשגיליתי על קיומו של תחום ההיאבקות המקצועית הישראלית. אבל מסתבר שלמרות שלא מדובר בקהילה גדולה במיוחד, היא עדיין הצליחה להנפיק כמה כוכבים שהגיעו עד לחו"ל – טל בר און, מתאבק שמתהדר בחולצה עם הכיתוב "Size Does Matter", כבר כמעט ועבר את כל שלבי המיון ל-WWE, או יובל גולדשמידט, שצפוי לחזור בכל רגע להופיע בגרמניה, או הצמד "טובים השניים" שמופיע ברחבי העולם. ומהלך חול המועד הם כולם התאספו באולפני מזמור בראש העין, לצד מתאבקים ישראלים נוספים, כמה סטנדאפיסטים, נגה ארז אחת וכ-900 צופים מדי ערב, לשלושה ימים של רסלינג ישראלי.

מדובר בפרויקט מופרע, גם בסטנדרטים בינלאומיים: הקמת ליגת היאבקות ישראלית, דרך מופע שמתקיים במשך 3 ימים, ועל הדרך מצולמים 8 פרקים לשידור טלוויזיוני בגוף שידור שעדיין לא ידוע (כאן 11, תרימו את הכפפה!). יונתן ברק הוא ה"יזם, יוצר, בעלים והוגה", ולצד אנשי מקצוע מעולים כדודי כהן (עורך ראשי) ויואב שטפלר (במאי), שניהם עם ניסיון מכובד ב"אח הגדול", יש פה פוטנציאל משגע לספורט בידורי חדש שעוד עשוי להפוך לתופעה. וברק, שמבין זאת היטב אבל גם מגשים חלום אישי, השקיע בזה לא מעט כסף – למעשה, 2.5 מיליון ש"ח מכספו.

"אף אחד – אני שוב רוצה להגיד, אף אחד – לא מממן את הדבר הזה מלבדי", מספר ברק. "רק אני, 100 אחוז מהכסף. מדובר פה במיליונים, וזאת השקעה לטווח הארוך, כי הדבר הזה יהיה שווה עשרות מיליונים. כי אני הולך לגרום לו להיות שווה עשרות מיליונים. כי מה שהיה פה הערב זאת רק ההתחלה. רסלינג ישראל הולך להיות הדבר הכי גדול במדינת ישראל".

רסלינג וסטנד-אפ בזירה

ברק, לצד אשתו הסטנדאפיסטית נועה מנור, לא מסתפקים רק בתפקיד המימון וההפקה,אלא נכנסים בעצמם אל הזירה – ומכניסים גם את חבריהם הקומיקאים חן מזרחי ואסף יצחקי, שהצטרפו לקרבות, יצחקי אפילו בהפתעה. החיבור המפתיע בין היאבקות מקצוענית לקומיקאים מקצועיים מעלה שאלות על עצם קיומו – האם הוא חיבור טבעי, או כזה שנולד בגלל שהקומישינר הישראלי הוא קומיקאי?

בעיני ברק, התשובה ברורה: "שניהם קרקסנות, שניהם להטוטנות מסוג כלשהו. אלה דברים שמחזירים אותך לילדות, שנותנים לך פליאה, שגורמים לך להאמין בדברים שהם בלתי אמינים". מנור חושבת שבין אם טבעי או לא, זה רק יכול להועיל. "זה דווקא יכול להזין את הסטנד-אפ, וככל שזה יגדל זה יזין אחד את השני. נטפליקס קנו עכשיו זכויות השידור של ה-WWE, והם משלבים עכשיו בקטע מסחרי ומחושב כל מיני סטנדאפיסטים שעשו אצלם מופעים, והפוך. אז אולי סטנד-אפ ורסלינג מאד הולכים ביחד".

עד סיומו של האירוע, הקהל אכן נדבק באותה פליאה עליה דיבר ברק. אבל בתחילתו התחושה שריחפה באוויר היתה מביכה במידה – בכל זאת, ילדים בני 5, בני נוער, צעירים, זקנים ואנשים שסתם צריכים לראות מכות כי הגיעו למשבר גיל ה-40, התכנסו יחדיו באולם אחד במטרה לראות גברים עם מעט מאוד בגדים מתחככים אחד בשני. אבל מרגע שהאקשן התחיל הקהל נכנס במהירות לאיזה מצב ילדי, מריע ושורק בוז, בוחר את הדמות שהוא אוהב ואת זו שהוא שונא, ומוציא את האגרסיות בדרך בריאה.

זה כיף לראות מתאבקים מקצועיים, שחקנים, קומיקאים ואפילו ראפרים (נגה ארז הופיעה, והמתאבק שי קראשר הוא הראפר שי בלאנקו) עושים את מה שהם אוהבים, וניכר שמשפחת ברק-מנור בהחלט הזרימו דם חדש בתחום – לא רק לענף ההיאבקות הישראלית, אלא לכל תחום אמנויות הבמה שגוסס. אנשי במה צריכים להתפרנס, וזה לא נהיה קל יותר –אבל היאבקות זאת אמנות במה לכל דבר ועניין. זה היה ניכר כשריאיינתי את ברק, שאמנם כבר ירד מהבמה ונשם מהקרבות, אבל עדיין לא התאושש מאהבת הקהל, דבר שלגמרי הפתיע אותי כי חשבתי שדמות "המנהל המניאק" תהיה שנואה.

הדמות שבנית לעצמך שמרגישה כמו וינס מקמהן הישראלי. ציפית לאהבה כזאת מהקהל?
"דבר ראשון, אל תגיד וינס מקמהן הישראלי. זה מעלה קונוטציות על כל מיני שערוריות מין שאני לא מעורב בהן. אגיד לך ככה – אני חלמתי חלום, ותראה כמה אנשים גויסו לחלום הזה. הוא לא רק הצית אש בלב שלהם, הוא שם אוכל בבטן שלהם ושל המשפחות שלהם. מה שקרה פה היום, ואני לא מתבייש להגיד, היה זריקת עידוד לכלכלה. מאות אנשים התפרנסו היום מהפקה שלי, אכלו פה 3 ארוחות והאכילו את המשפחות שלהם, ואני מדבר איתך על מאות אנשים שעבדו בהפקה הזאת. בחיים שלי לא יכולתי לבזבז את הכסף שלי על משהו יותר נפלא מרסלינג ישראל".

קומיקאים מעופפים

בערב השלישי, אליו הגעתי, צולמו שני פרקי סיום העונה, בהם קרב הבאטל רויאל הגדול, וקרב הקבוצות על חגורת "אלוף הקומדיה". הבאטל רויאל היה בלאגן אחד גדול ומהנה של אגרופים, מכות גסות ואקטים לולייניים שמוצגים באופן הכי מבדר ומושקע. אבל חשוב מזה, מעולם לא דמיינתי שיש כמות כזו של מתאבקים בישראל. ולמרות שהיה קצת קשה לעקוב אחרי קרב כל כך מבולגן, היו כמה רגעיםמכוריאוגרפים היטב, שהפכו את הכל לברור יותר.הקרב המרכזי כלל את הקבוצה של יונתן ברק (לצד, בין היתר, פיליפ חסר הפחד, שמוכר לבקיאים יקום הקומי של יונתן ברק), מול הקבוצה של חן מזרחי.

זה היה קרב נהדר וארוך, בו ברק הציג את יכולותיו בזירה וחגג את הילד הפנימי שבו תוך כדי ריחוף באוויר. חן מזרחי גילם את הנבל המרכזי בסטוריליין הזה, והאמת שזו היתה הברקה של ממש – מזרחי ידוע בתור חביב הקהל, ועושה רושם שהוא ממש נהנה להיות שנוא לשם שינוי. "זה נחמד אתה יודע, ככה קצת ג'ופרי ממשחקי הכס", אומר מזרחי. "זה מגניב, אתה יכול להדליק אותם כשאתה רע, יכול לשחק להם ברגשות". אסף יצחקי, לעומתו, הבזיק רק לרגע קצר בלבד בזירה, אבל הראה נכונות מאוד גבוהה לחזור. יש שיגידו – גבוהה מדי. "אני רוצה להיכנס לזירה כמתאבק ולריב מכות. קרב פר אקסלנס".

נגד מי?
"אני עדיין לא יודע, אבל העיקר להיות משומן בזירה. זאת גולת הכותרת – משומן בזירה עם תחתונים. אתה רואה את זה ואומר 'בואנה, בא לי גם'. לריב מכות חוקי ולקבל על זה כסף – זה נשמע לי כמו משהו מאד ישראלי, וחבל שזה לא היה עד עכשיו. עד עכשיו ישראלים עשו את זה בחינם וחבל – הם פראיירים. בוא נמסד את זה".

כבר יש לנו כיסאות כתר.
"כן, הכיסא של הזירה לא נכון, זה לא ישראלי. אתה מה זה צודק, זה היה צריך להיות כיסא כתר, וזה היה צריך להיות בימית 2000. אבל זה בסדר – יש להם לאן לגדול".

נשים, נשים… בבקשה אל תרביצו לי

הקרב שהפתיע אותי יותר מכולם התקיים בין שירה סיני לנועה מנור. ההתנגשות בין השתיים הביאה המון רגעים מרשימים – בין אם מדובר בלוליינות מטורפת מצד סיני או הדברים הפשוט פסיכיים שהיא מסוגלת לעשות עם הגוף שלה, ובין אם אלו רגעים נפלאים בהם נועה "המנוע" מנור מתקשרת עם הקהל, ומחזיקה את המופע בכריזמה מטורפת, ולמען האמת, גם קצת מפחידה.

"נועה כיסחה את שירה סיני", קובע יונתן בסוף הערב, למרות שהוא אולי קצת משוחד. "נועה לא נורמאלית, היא פנומנלית, מטורפת. ואני חייב להגיד על שירה סיני שהיא משהו לא נורמאלי, מדהימה". ברק היה מושקע במיוחד במאמץ להרים קרב נשים ראוי. "הוא הפמיניסט הכי גדול שאני מכירה, יותר ממני", חלקה איתי מנור, למרות שהיא אולי קצת משוחדת. "הוא אמר 'אנחנו לא מוותרים על קרב נשים, ונהפוך את החיסרון שיש רק קרב אחד, ונהפוך אותו ליתרון. זה יהיה הקרב שהכי ידברו עליו'. הוא האמין בזה מהרגע הראשון, אמר שזה בעקרונות שלו".

שירה סיני, יריבתה של הקומיקאית, היא שחקנית שבמשך זמן רב היתה חלק מקרקס פלורנטין, וגם למדה ג'וג'יטסו. היא ליהוק נהדר לליגה, שילוב מצוין בין הצד הקרקסי לאתלטי. "זה קרקס, במובן הטוב, לא הליצני", היא מסבירה את החיבור שלה לספורט. "קבוצת אנשים פסיכופטים שעושים דברים לא נורמלים עם הגוף".

ועדיין, כשנזכרים בהיסטוריה העגומה של נשים בהיאבקות מקצועית, בהחפצה שהפכה לסטנדרט בתקופת וינס מקמהן, קשה שלא לתהות מה הפרספקטיבה של סיני על שאלת המגדר בספורט. וכן, לא ממש אכפת לה. "אני אישה, ואני סקסית ואני אלבש מה שמחמיא לי ואני אטרוף את הזירה ואגנוב את ההצגה וזה מה שיקרה. הם יכולים לחשוב מה שבא להם אבל אני מרשימה, ועל הזירה אני מקבלת את המקום להיות הכי מרשימה שאני יכולה".

במי היית רוצה להילחם בעונה הבאה?
העונש (המתאבק הכי גדול ומפחיד בקאסט, ל.ר). אני אגיד יותר מזה – אני רוצה שבעונה הבא של פאקינג רסלינג ישראל אני אכנס על הכתפיים של העונש. זה מה שאני רוצה שיקרה. והעונש? תתכונן, למה אני באה ואני באה בריצה".

המגלומניה משתלמת

יונתן ברק הוא מגלומן, ואני אומר את זה בכל האהבה אליו. כי יש משהו מגלומני בלהשקיע כל כך הרבה כסף, בלהחיות תחום מת, רק בשביל להגשים את חלום הילדות שלך. ועדיין, אי אפשר להתעלם מהגודל של הדבר הזה ובטח לא מהאנשים מסביב. כולם רוצים להיכנס לזירה, ומי שדורך בה לובש דמות, ולפעמים אפילו מתקשה להתנער ממנה במהלך הריאיון. טל בר און, למשל, התייחס מאוד ברצינות ל"סכסוך" עם חברו קן קרביס. המתאבק גיא שקד, שמסומן כאחד הנבלים, טוען ש"בכל דמות יש קצת אמת". אפילו אחד הפרשנים, המתאבק הפורש שרון פלטי, הצטרף לזירה.

זה די הזוי – קומיקאי שמגיע לחלוטין מחוץ לתחום, ומצליח לרתום כל כך הרבה אנשים למסע המשוגע שנקרא "רסלינג ישראל". ואולי דווקא השריטה הזאת, המלגומניה היונתן ברקית, היא מה שמצליח למכור את הרעיון. "מה שקרה פה הערב מוכיח שעם ישראל רוצה לראות רסלינג", אומר ברק, "עם ישראל חם על מה שקורה פה. אתה ראית את ההיסטריה שהייתה פה? ראית איך צרחו פה? אני אומר לך, זאת רק ההתחלה. עוד שנה מעכשיו אף אחד מהחבר'ה האלה לא יכול להסתובב ברחוב בלי שיתנפלו עליו המוני מעריצים. אני אהפוך אחד-אחד מהכוכבים האלה לכוכבים ענקיים, והם בתמורה יביאו מיליוני אנשים לקופות לראות את רסלינג בישראל".

הוא אולי נשמע מגלומן, אבל כשיונתן ברק אומר זאת אני מאמין לו. לא רק כי הוא הוכיח בעבר שהוא יכול לעשות כסף מאין, אלא כי ראיתי אותו נותן את הגוף שלו על הבמה, מקבל מכות ונשאר עם חיוך על הפנים. וזה מדבק, כי גם לי היה חיוך על הפנים כשיצאתי מחוויה שלא חשבתי שאוכל לקבל בישראל. וברור שיש לו עוד לאן לשאוף, ובעיקר, במי להיאבק. "היום הגשמתי חלום שלי כשנכנסתי לזירה עם חן מזרחי. לא יודע, אולי מישהו אחר מהגג של יצחקי ירצה ללכת איתי מכות. אולי סטנדאפיסט אחר. אולי נאור ציון, אולי גיא הוכמן, אולי קטורזה. אני לא יודע, אני זורם עם כל מי שירצה".

• ❤ תרבות
• רסלינג
• ספורט
• יונתן ברק