כתל אביביות בדם אנו נוטות לנחור בבוז בכל פעם שמישהו אומר "אבל יש עוד ערים שוות בישראל". כמו תל אביב אין, חד משמעית, אבל פינה חמה בלב הסנובי שלנו שמורה לחיפה, וגם קצת רגשות קנאה על תחבורה ציבורית שפועלת בשבת. חודש דצמבר, ובמיוחד פרק הזמן שבין חנוכה לכריסמס וסילבסטר, הוא שעתה היפה של בירת צפון מדינת ישראל. הרחובות מתקשטים באורות ועצי חג מולד, ואירועי תרבות ואמנות במסגרת "החג של החגים" מדגישים פלורליזם וסובלנות שאינם רק סיסמה.

>> שרונה פינת אסיה: 10 מנות שאסור לפספס בצ'יינה טאון מרקט
>> הלהיט הבא של קוקו נקו: גן זן, פנקייקים מלוחים וחוויה יפנית

אם צריך עוד סיבה לנסוע לחיפה דווקא עכשיו, כדאי לשים ווייז לכיוון "בכיכר" – שוק איכרים חדש בהשתתפות חקלאים ויצרנים ארטיזנליים מהצפון. דווקא עכשיו, כשהעיר עוד בשיא החגיגות, זה הזמן לנצל את מזג האוויר הנאה לפני הסערה ולחזור הביתה עם סל מלא דליקטסים.

חיפה היא עיר של שווקים, מתלפיות ועד ואדי ניסנס. בשנים האחרונות מורגשת בה תסיסה קולינרית שמשתקפת במסעדות חדשות, בתי קלייה, מאפיות נפלאות ויזמות צעירה. ובכל זאת, משהו היה חסר: גוף שמאגד את היצרנים והיזמים ומחבר בין הכרמל לעיר התחתית ולעמקים שמסביב. "בכיכר", שנפתח לפני כחודשיים, ממלא את החלל הזה. באופן מתחשב ונוח לחיפאים וגם למבקרים הוא ממוקם בכיכר האודיטוריום שבכרמל, כמה דקות הליכה מתחנת הכרמלית בגן האם. בכל שישי בבוקר נפרש ברחבת האודיטוריום של חיפה תמהיל צבעוני של גבינות בעבודת יד ולחמי מחמצת, שמן זית ראשון המסיק וממתקים ארטיזנליים, פיצת שף ופרחים וכמובן ירקות קורנים מטריות ורעננות.

על איסוף היצרנים והחקלאים חתומות שיר הלפרן, מי שלפני 18 שנים ייסדה את שוק האיכרים בנמל תל אביב, ושמרית למברסקי – תושבת העיר ובתו של בעלי "מעיין הבירה", מוסד חיפאי כשלעצמו. "הרעיון התבשל אצל שמרית כמעט שנה. היא ובן זוגה אביטל חיים ונושמים אוכל ורצו שוק ליד הבית", משחזרת הלפרן, שגויסה למיזם על ידי אשת הקולינריה הילה אלפרט. "היה פה חזון מהמם של מישהי שיודעת מה היא רוצה – שוק איכרים ומקום לחקלאים ויצרנים צפוניים".

הלפרן מספרת על תהליך אוצרות ארוך וקפדני, "שאין בו שום דבר רומנטי כמו שחושבים. להיפך, זאת עבודה קשה", היא אומרת בחיוך. ממש כמו בשוק האיכרים בתל אביב, גם כאן היא איתרה בפינצטה יצרנים וחקלאים קטנים עם ערך מוסף.

משק עסיס ממושב דור הוא דוגמה מצוינת לכך מעצם ההתמקדות בחקלאות מחדשת. כאשר אבי המשפחה, חקלאי מסורתי בעיסוקו, נפטר בעקבות מחלה שמקורה בחומרי הדברה – החליט הבן הממשיך לעבור לחקלאות נקייה. הירקות גדלים ללא ריסוס ודישון בשיטת חיפוי קומפוסט עמוק, בערוגות שבנויות מקומפוסט אורגני. בייבי שומרים וסלקים צבעוניים שנקטפו באותו בוקר, גומן (ירק מהמטבח האתיופי שממנו מכינים תבשיל שמונח על אינג'רה), כרובים שמנמנים, חצילים ועשבי תיבול מונחים בארגזי עץ נאים וממתינים לקהל הרעב. הדוכן של משק אדל ממושב פורת מתמחה בחומרי גלם מהמטבח המקסיקני, בעיקר פלפלים חריפים ועגבניות טומטיו, ובדוכן של "לחם טנא" אפשר לרכוש לחמי מחמצת מיוחדים, כולל לחם מחיטה מזן אמר העתיק.

בחזית הדוכן של "ביתא", מותג משפחתי מרמת הגולן, ניצבים בגאווה בקבוקי שמן זית מראשון המסיק ולידם סבונים ומוצרי קוסמטיקה בעטיפת נייר נוסטלגית. ללקוחה שמתעניינת מסבירה בעלת העסק על ייצור מסורתי בבישול, "השיטה החמה" בשפה מקצועית, שמשאירה על העור שכבה דקיקה ועדינה של שמן. פינה אחת בשולחן מוקדשת לדבש, שגם הוא מגיע מאותו בית ייצור. למדנו שסוגי הדבש נבדלים אלה מאלה במיקום הכוורות ובעונת הרדייה וטעמנו דבש פרחוני מצפון רמת הגולן ודבש קיץ כהה מדרום הרמה. את ההצגה גונב דבש מעמק מאזור החרמון, שנרדה בגובה 1,600 מטרים, בטעם קרמלי עמוק משגע וארומות צמחי תבלין. ומכיוון שהכמות מוגבלת, מתבקש לרכוש צנצנת ולגשת לדוכן הסמוך של "המחלבה הקטנה". שם כבר יהיה מי שיידע להעריך את הממצא הנדיר ולהתאים גבינה שתחמיא לו.

אחרי שמסיימים להסתובב בין הדוכנים, לטעום ולקנות מכל הבא ליד, מגיע הזמן לזלילה קצת יותר רצינית. גם בתחום הזה לשוק יש מה להציע, למשל פיצה פריכה ולוהטת שמכין רועי תומר מ"רויצ'ה" – פופ אפ פיצה ואירועים פרטיים. את אמנות הכנת הפיצה הוא למד אצל האופה ערן שרויטמן, בפיצרייה שפעלה למשך זמן קצר ברחוב הרצל שלנו בתל אביב. באגף הגרגרני אפשר למצוא כאן גם נקניקיות בעבודת יד בלחמנייה רכה ופול שמתבשל בסיר גדול ומוגש על חומוס חמים. בדוכן "יין בכיכר", שהוא בעצם הבר של השוק, אנו קונות כוס יין וקמפרי תפוזים, מוסיפות כריך הרינג אמיתי ומתיישבות בשולחן ארוך, ליד קבוצת נשים חיפאיות שעצרו למנוחה קצרה בשמש. "נכון שאפשר לנסוע לתלפיות ולוואדי ניסנס, אבל כאן יש יחס אישי ומוצרים שאין באף מקום אחר", הן אומרות. "בכל שישי בבוקר אנחנו כאן נהנות מהאווירה, שותות קפה וקונות פרחים לשבת. הגיע הזמן שגם לחיפה יהיה שוק חקלאי משלה ויותר לא נקנא בתל אביב".
>>בכיכר,כיכר האודיטוריום, חיפה, ימי שישי מ-09:00

• אוכלים שותים
• חיפה
• שוק איכרים
• שיר הלפרן

"טעמתי לחם נהדר במאפייה קטנה, את חייבת להביא אותם לשוק!",‏אמרה לי אמא שלי בהתרגשות.

"וואלה, איך קוראים להם?", שאלתי. תמיד שמחה להמלצות חדשות.

"קוראים להם wild bread והם יושבים ביד חרוצים", אמרה.

חייכתי חיוך גדול. אבל ממש. "הם גדלו אצלנו".תום ואייל, הלא הם wild bread המופלאים, חזרו מלימודי הבישול שלהם בחו"ל ב-2017 עם לחמי מחמצת ובאגטים מתפצפצים שאפו בעבודת יד, פתחו דוכן בשוק האיכרים בגבעתיים והעיפו אותנו ואת כל מי שטעם.

בדוכן אחר עמד בחור חמוד עם מבטא, מייקל רוטשילד שמו, ‏מכר מאפים מבושמי הל, מרציפן וזעפרן ללקוחות מופתעים בנמל שזכו להכיר לראשונה את הקונדיטוריה ‏השבדית ולחמים כמו לחם חושחש. אני עוד זוכרת ורסיות שונות של מייקל ללוגו הורוד שלימים הפך ל"פיקה" שלאט לאט משתלטת על העיר עם עוד נקודות מוצלחות.עוד בחור ביישן וחייכן, בשם יניב זבאן הביא לנו למשרד בקבוקי שמן זית לא ממותגים לטעימה כבר בשנת 2008 ותהה יחד איתנו אם הקהל יגיב טוב לאפשרות לכתוב על התווית את הזן האמיתי של השמן, שהוכן מזיתים שהוא גידל בעצמו בשדה עוזיהו (בזמנו שמני הזית ברשתות לא ציינו כלל את הרכב הזנים של הזיתים). מאז גדל המותג אנשי הזית ליצרן זוכה פרסים בתחרויות שמן זית בארץ ובעולם, כשהיום המחשבה שנכיר שמני זית לפי הזן כמו פישולין, קורטינה, קורנייקי או נבלי (כמו שהכרנו בזמנו ענבי יין) ונתאים כל זן לשימוש אחר – כבר נראית כמו עניין אלמנטרי וטריוויאלי.

בשנת 2014 קיבלתי טלפון מערן שרויטמן.הוא סיפר לי שהתחיל לאפות, משהו בין פרעצל לבאגט ורוצה למכור אותם בשוק האיכרים בנמל. זה היה סוריאליסטי. קודם כל כי עשור לפני הייתי טבחית שלו באורקה והאמת שעדיין פחדתי ממנו קצת. וגם, כי מה זה בכלל פרעצל שנראה כמו באגט? וכמה רציני כל סיפור האפייה הזה? אבל אז ערן הגבוה והחייכן הגיע לדוכן בשוק וכל הפחד הנוסטלגי התפוגג. אני זוכרת היטב את הפרעצל ולחם המחמצת הראשון שלקחתי הביתה בשקית חומה מהניסיונות הראשונים כדי לטעום. היה לגמרי ברור שקסם מתרחש פה. בשנים שעברו שרויטמן האופה הבהיר שהוא כאן כדי להישאר בזירת האפייה המקומית וכמה התמלאנו גאווה כאשר 3.5 שנים אחרי שהגיע אלינו ועמד מדי שישי בדוכן, גם בגשם, פתח את הסניף הראשון של מאפיית שרויטמן בנחלת יצחק ואחר כך במיקומים נוספים והפך להיות מהאופים המובילים בעיר.

המשותף לכל אלה ועוד רבים וטובים הוא לא רק שהם מהיצרנים המוכשרים שהפכו למוסדות של ממש ועסקים מרשימים חובקי סניפים, אלא שהם התחילו את דרכם עם דוכן בשוק האיכרים בו מכרו בעצמם את תוצרתם כמה שנים טובות מדי יום שישי. סיפורי ההצלחה האלה מעבר לגאוות האמא אווזה שלי בהם,מספרים משהו על הדבר הזה שנקרא יצרן קטן ועליו התכנסנו לדבר היום.כי איכשהו יצא שב-14 שנות הקיום לשוק האיכרים אנחנו לרוב מדברים על חקלאים קטנים ותוצרת עונתית וזנים מיוחדים ותמונות של גזרים טריים וסלקים צהובים. אבל שוק איכרים הוא מקום גדילה ופלטפורמה ליצרנים קטנים לא פחות מלחקלאים. והם הכוכבים שלנו לא פחות.

אז מה זה בכלל יצרן קטן? שלפעמים גם מתכנה בשם ארטיזנלי או המאוס יותר – בוטיק? אלו מילים רומנטיות ושחוקות שאני לא מחבבת. הן מרדדות את העיסוק ביצרנים קטנים ובחשיבות העצומה שלהם בשדה הקולינרי ולרוב מסתתרת בתוכם ביקורת מובלעת שהסאבטקסט שלה הוא "יקר ולא מוצדק". אז בואו נעשה סדר במה שיש לגביו תפיסות מוטעות לא מעטות. יצרן קטן, ובאנגלית small scale manufacturers, עומד קודם כל בניגוד לייצור תעשייתי. הכוונה היא ליצרן מזון (זה יכול להיות כל סוג של מזון מגבינות, לחם, יין, ממרחים, חמוצים, שוקולד, ממתקים) שהמאפיין הראשון שלו הוא היקף הייצור, כלומר שהוא מייצר בכמות קטנה. המאפיין השני הוא המומחיות – יש אדם מומחה לדבר שלמד והתמקצע בייצור הנ"ל. כאן אין מכונה או עובדי פס יצור אלא שיטת יצור שמצריכה התמקצעות ולמידה, ידע ומסורת.

וזה מוביל אותנו למאפיין השלישי: שיטת הייצור. מסורתית. לא מתועשת במופגן. בעבודת יד. זה אומר שלחמי מחמצת נעשים בעבודת יד כמו גם שוקולד, ממתקים, טחינה, גבינות מחלבות משפחתיות ועוד ועוד: עבודת יד ולא מכונה – או מיכון ששומר על השיטה המסורתית. המונחים "hand made" ו"artisinal" מדבר בעיקר על האספקט הזה של יצור קטן.

המאפיין הרביעי: חומרי הגלם. בניגוד מוחלט לייצור מתועש שמנסה להוזיל את עלות חומרי הגלם כמה שניתן, אצל יצרנים קטנים לרוב יהיה דגש על חומרי הגלם: אם זה פירות מיוחדים שמשתמשים בהם עבור ממתקים או תזקיקי אלכוהול, אם זה חלב של עדר עיזים או כבשים משפחתי עבור הגבינות, אם זה זני חיטה מסורתיים או קמחים מיוחדים ללחמים, שוקולד עם אחוזי קקאו גבוהים וכך הלאה. רשימת חומרי הגלם במוצרים הללו קטנה ופשוטה לקריאה ואין בה חומרים נוספים שמסומנים באותיות ובמספרים שמטרתם לשמור על חיי המדף הארוכים של המוצר המתועש ברשתות השיווק. What you see is what you get. במובן הזה אלו מוצרים נקיים יותר במובהק ממוצרים מתועשים.

המאפיין החמישי: המוצר עצמו. הוא ייחודי ומשתנה. הלחמים שתמצאו בשבוע הזה, הקרום שלהם והגודל שלהם – לא יהיו בדיוק אותו דבר. בגבינות ממחלבות קטנות זה מורגש עוד יותר: אותה הגבינה בתחילת העונה מבציר חדש של חלב, לעומת זו של סוף העונה – טועמות אחרת לגמרי. אחד הדברים המשמחים והמרתקים בהזדמנות לקנות ישירות מהמחלבה זה להבין שגבינות לא מתועשות כמו שאנחנו מכירים מהסופר הן עונתיות לכל דבר. מושפעות מהחלב של הכבשים/עיזים, מהתזונה שלהן, מהשומן, האדמה ומזג האוויר. הגבינה הזו כל פעם תצא קצת אחרת ובהתאם לעונה תהיה עדינה או חריפה יותר יותר בטעם ובמרקם.

המאפיין השישי הוא הסיפור והמפגש הבלתי אמצעי איתכם הלקוחות. והם באים ביחד כי בשוק איכרים יש לכם הזדמנות לא רק לקנות ולטעום ולהתנסות במוצר של יצרן קטן, אלא גם לשמוע את הסיפור שמאחוריו. לשמוע איפה האופה למד את הטכניקה הזו. מאיפה הגיע הקמח. כמה זמן הלחם יישמר. על תהליך הייצור. המפגש הבלתי אמצעי הזה איתכם קריטי לגדילה הנכונה של היצרנים הללו. תשאלו את תום, איל, מייקל, יניב ושרויטמן והם ישמחו לספר לכם כמה למדו במפגש הזה. על הטעם של הקהל, על איך לספר את הסיפור, על איזה מוצר הוא בסט סלר, על התמחור הנכון. וכל זה משום שבפלטפורמה הזו הם גם יכולים לקבל פידבק אמיתי וכנה מלקוחות קבועים שמגיעים כל שבוע וחוזרים לספר. הדיאלוג הזה קריטי לגדילה נכונה ולדיוק המוצר והמותג. הוא מאפשר גם ליצרנים הללו לפתוח חנות פיזית וקבועה, אחרי כמה שנים טובות שבנו לעצמם קהל לקוחות נאמן.

ועוד משהו שאני מקווה שלא יישמע יומרני: ליצרנים קטנים יש חשיבות בלתי רגילה בהעשרת המרקם הקולינרי שאנו חיים בו. בעולם אוכל שהופך מתועש יותר ויותר, שבו יש ברשתות ובסופרים בעיקר מוצרים סינתטיים עמוסים בחומרים משמרים שמיוצרים על ידי מכונות – הם מחזיקים מסורת, ידע, איכות וטעם משובח שהופך את התרבות הקולינרית המקומית שלנו לעשירה וטובה יותר. תחשבו על היצרנים שציינתי בתחילת הטור, וגם על גלידת בוזה, שוקולד איקה וקרדינל, מזקקת יוליוס, הטוניק של נעמה שטרנליכט, טחינה אל יסמין, הממתקים של רונית צין, הלחמים של חגי בן יהודה, הממרחים של מיכל וקסמן ועוד ועוד רבים וטובים כל כך. מה היינו עושים בלעדיהם.

ובגלל זה הביקורת הסמויה על המחיר ועל התחושה שמדובר לפעמים בעבודה בעיניים מתחילת הטור חייבת לקבל מענה: בוודאי שלחם בעבודת יד יעלה יותר מהלחם מהסופר. בוודאי ששוקולד פרה יעלה פחות משוקולד של יצרן קטן. לא ניתן להשוות בין המוצרים וגם לא נכון להשוות ביניהם. הם מתקיימים בעולמות מקבילים.המחיר של המוצר בייצור קטן מגלם בתוכו את חומרי גלם, את העבודה, את הידע – וגם מאפשר ליצרן הזה להמשיך ליצור וגם לגדול ולהתפתח (וכל זה מבלי לדבר על הקשיים הרגולטורים שעומדים בפני יצרנים קטנים. נשאיר את זה לטור אחר).זו המטרה של שוק איכרים ושל מה שאנחנו עושים. לגדל את החקלאים והיצרנים הטובים בתחומם, לתת להם במה ומקום לפרוח. ולכן כל פעם שהם עוזבים כי הם גדלים – לפתוח מקום משלהם – זו לא פרידה עצובה. זו פרידה שמחה ומלאה בגאווה. כי זה אומר שהצלחנו.

החלטנו לחגוג השנה מקבץ יצרנים קטנים ומעניינים לכבוד הפסח בפסטיבל 'שולחן עורך',בתאריכים 13-14 באפריל (ימים רביעי וחמישי). 'שולחן עורך' נותן את מלוא הבמה לנבחרת יצרנים קטנים ומקומיים, מכל רחבי הארץ, שיתמקדו במטעמים והמאכלים שמייחדים את חג הפסח ועושים זאת בפרשנות חדשה ועדכנית. ברחבה הדרומית אל מול הים יוקמו עשרות דוכנים ובהם ימכרו לעוברים והשבים: קניידעלך טריים ממתכון מסורתי של שרי אנסקי, חריין (חזרת אדומה) בעבודת יד של 'המתסיס' עדי פעמוני, תבשיל 'מסוקי' חם- תבשיל פסח טוניסאי מסורתי עם ירקות אביביים של השף אסף דיי, עוגיות קוקוס ובוטנים לפסח של יצרנית הממתקים רונית צין, ממרחי שוקולד ייחודיים למריחה על מצה ומציות מצופות שוקולד של השוקולטייר עומרי אליאס, יין תירוש בעבודת יד מהערבה ועוד. לצד אלו יימכרו: פרחים רעננים לשולחן החג, כלי קרמיקה בעבודת יד, מפות מעוצבות ועוד.מוזמנים לפגוש אותם שם ואת שאר היצרנים של השוק מדי שישי מהשעה שש בבוקר בשוק הנמל בתל אביב.

>> עוד 5 המלצות רותחות על דוכנים ביריד של שוק האיכרים

• אוכלים שותים
• שוק הנמל
• פסח
• עסקים קטנים
• שיר הלפרן

1. שוק הנמל בשישי בבוקר

בשעות המוקדמות של יום שישי שוק הנמל במיטבו. אני לא בטוחה שאנשים מודעים לכך שיש משהו שפתוח ב־06:00-07:00 בבוקר. כבר 13 שנים שהלקוחות המייסדים מגיעים השכם בבוקר, ומהחקלאים – שגם הם מדור המייסדים – אני יודעת שיש אנשים שהפטיש שלהם הוא לבחור תוצרת היישר מהארגז, עוד לפני שהיא מגיעה לדוכן. בעיני זו המהות של שוק האיכרים ובחודשי הקיץ כשחם אלו השעות הכי נכונות להגיע.
האנגר 12, נמל תל אביב

2. פלאפל נורדאו (שלמה ובניו)

זהו אחד המקומות הבודדים שאכלתי בו כילדה ואני יכולה לחזור אליו כמבוגרת עם הילדים. זו שכונת ילדותי, לאבי יש משרד לא רחוק משם וגם את השוק פתחתי בסביבה. הטעם לא השתנה כבר 30 שנה ואותם בעלים נמצא שם גם היום, כך שמבחינתי זו חוויה מרגשת להיזכר בטעם שליווה אותי בילדות. אני עוצרת שם עם הילדים בדרך מהים והמנה מצוינת: פלאפל צהוב ונקי עם מעט מאוד תוספות (כרוב, סלט, טחינה) והמקום היחידי שאני מתפתה בו לקחת גם לביבת ירק או שקשוקה בפיתה.
בן יהודה 232, פינת שדרות נורדאו

3. מאפיית שרויטמן

המאפיות של שרויטמן, FIKA וויילד בייקרי צמחו שלושתן בשוק הנמל. כל אחת מהן מייצגת דור חדש של מאפיות, הדור הבא אחרי ארז קומרובסקי, ומרגש אותי כמו אמא גאה לראות אותן פורחות. שלושתן היו בנותיי אבל עם שרויטמן ההתרגשות כפולה כי עבדתי אצלו כטבחית באורקה. ההתמחות שלי הייתה ברביולי חלמון. כשערן יצר איתי קשר וסיפר שהוא התחיל לאפות הייתי בלחץ כי ממש פחדתי ממנו, וכשסיפרתי לו הוא היה המום (צוחקת). קשה להאמין אבל הוא הילך אימה על כולנו מבלי להיות מודע לכך. בפעם הראשונה כשטעמתי את הפרעצל עם חמאה הבנתי שיש פה משהו.
נחלת יצחק 30, טשרניחובסקי 17

4. בית הספר לבישול דנון

לשוק הנמל ולדנון יש שכנות משמחת ואני חושבת שקורה שם משהו מאד מגניב, במיוחד במכירות בשישי בבוקר. בין מאיר דנון וביני יש חיבור אישי ומעבר לכך יש לי הערכה רבה למקום עצמו.
התערוכה 3

5. הקונסרבטוריון

אני בוגרת אמנויות והיינו מגיעים לקונסרבטוריון לא מעט. כיום אני מגיעה לשם בעקבות הבת שלי שלומדת מוזיקה, ויש משהו בצלילים שבוקעים מהכיתות שמחזיר אותי לילדות, מעין אווירה שלא זזה. בחוץ יש בריכת דגים שההורים מחכים לידה ובעיני זו נקודה תל אביבית מקסימה ופחות ומוכרת שמשקפת את האזור הישן.
לואי מרשל 25

6. גזוז

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי מסתפרת אצל עוזי מגזוז, מוסד תל אביבי שהגעתי אליו באיחור. עוזי פודי אמיתי ואנחנו תמיד מדברים על אוכל. מעבר לכך, מצאתי את עצמי מחכה להגיע אליו כדי ללכת אחר כך לארציאלי לאכול סלייס פיצה. לדעתי זוהי הפיצרייה הכי טובה בתל בעיר ויש טעמים שאני חוזרת אליהם, תרד טורקי וגבינה ובוראטה. יום אחד חואן בעלי ארציאלי הגיע להסתפר ועוזי ערך בינינו היכרות ועכשיו אני אוהבת את המקום עוד יותר.
פרישמן 88

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• שרויטמן
• שיר הלפרן
• שוק הנמל
• גזוז

• Facebook
• Twitter
• Email

בעוד שברחבי ארצות הברית ואירופה שפים יוצאים למסעות בפוד טראקס כדי לפגוש את הקהל שלהם מקרוב, בארץ אנחנו נאלצים להסתפק במנגינת האוטו גלידה או במפגש חזיתי של מילואימניק עם גזלן. בזמן שכל ניו יורקי מזהה את הטראק הפייבוריטית שלו שמציעה פיצה, המבורגר, לובסטר רול, סופלקי, אורז מאודה בקארי או שקשוקה ישראלית מהוללת, אצלנו הביורוקרטיה פשוט מחסלת כל סיכוי שתמתין לכם משאית אוכל מתחת למשרד.

המסעדן, היזם ועורך הדין ליאור בן עדי, התעקש כל כך על החלום להציב משאית המבורגרים מול חופי תל אביב שהוא לא הסכים לקבל את ה"לא" הגורף של עיריית תל אביב ועתר לבג"ץ. ב- 2015 הוא אפילו זכה, אבל מאז אי אפשר להגיד שחנו יותר מידי משאיות אוכל פעילות בעיר. מי שלא נכנעו לקשיים שמערימות הרשויות הן היזמיות שיר הלפרן ומיכל אנסקי, שיארחו בשוק האיכרים שלהן בנמל תל אביב פסטיבל Food Trucks, ובו כשלוש עשרה משאיות שונות שהוסבו לבתי אוכל על גלגלים ויציעו מנות של אוכל רחוב.

עם כל הרזומה המקצועי העשיר כיזמית קולינריה, שיר הלפרן עדיין נרגשת לדבר על האירוע: "זה היה פרויקט מאוד מורכב להקמה בגלל הרישוי. בעצם התכוונו להוסיף לשוק האיכרים בנמל פוד טראק עוד ב-2007, כשהשף יאיר יוספי חזר לארץ ורצה לבנות משאית של עוף בגריל ותפוחי אדמה. מאבקי הרישוי יצרו חלון הזדמנויות להצבת פוד טראקס במספר אזורים בארץ, אבל בעיריית תל אביב זה היה מסובך יותר. הפעם, בגלל שהצענו אירוע פופ אפ קצר מועד גם במחלקת האירועים של עיריית תל אביב קיבלה את הרעיון בהתלהבות, אבל בשורה התחתונה אנחנו כבר ארבע שנים עובדות על הפרויקט הזה רק בגלל הביורוקרטיה".

מה כל כך מלהיב בפוד טראקס?

"הפוד טראקס תמיד היו חלק מהתרבות האמריקאית אבל הם צמחו בעקבות המשבר הכלכלי האחרון בארצות הברית. נוצר איזה חיפוש אחרי גורמה במחירים נגישים. בשנים האחרונות מסעדות הפכו ליקרות מדי או שלאנשים לא היה נעים להיראות בהן, וכשהמסעדות איבדו מהרלבנטיות שלהן, השפים חיפשו פלטפורמה אחרת לייצר אוכל טוב וטעים. הרשתות החברתיות הפכו למנוע למהלך הזה, כי בעזרת ציוץ בטוויטר או פוסט בפייסבוק השפים יכולים להודיע לאן המשאית שלהם תגיע בכל רגע נתון. בביקורים האחרונים שלי בסן פרנסיסיקו, פורטלנד, סיאטל וניו יורק ראיתי איך התור ממתין למשאית עוד לפני שהיא מגיעה ליעד. מפגש שלי עם גריל צ'יז טראק, שבתכל'ס מציעה בסך הכל טוסט – אבל מופלא עם גבינה כחולה ותפוחים, הבהיר לי שיש פה משהו."

מיכל אנסקי מתדלקת את ההתלהבות: "כשהמשאית מגיעה יש בזה המון התרגשות, כמו חוויה מחתרתית, שיש שותפי סוד שעודכנו על בואה, ואז הצהרה קולינרית מאוד טרייה, רלבנטית, צעירה. קיים חיבור בלתי אמצעי בין מי שמכין את האוכל למי שאוכל אותו. אין מלצר שמתווך, הכל מוכן במקום לעיני הלקוחות. זה יכול להיות אוכל אסייתי, קוסקוס או משאיות המבורגרים שחביבות עלי".

מה מבדיל בין טראק למזללה רגילה?

אנסקי: "בגלל שהמקום במשאית מצומצם השף חייב להתמקצע במנה מסוימת. במשאית מוצבים מקררים קטנים כמו של קיבוץ, ואין מחסן. זה מחייב טריות של חומרי הגלם, ומקצוען שעושה מעט מנות אבל מתמקד ויוצר את הכי טוב שאפשר. השף יכול לראות את התגובה של הסועדים מיידית ולקבל פידבק לגבי האיכויות של המנה. זאת אינטראקציה תרבותית ורמת קרבה ששמורה לתוככי מטבחים ביתיים, ויש בזה עוד יתרון: האפשרות של עובדי משרדים להרוויח בארוחת הצהריים המהירה שלהם גם חשיפה לשמש. בנמל הקהל יוכל לשבת על הטריבונות שמול הים וליהנות מהבריזה".

אז יש סיכוי לפרויקט הזה להמשיך ולהתניע מהנמל?

אנסקי: "זה בדיוק מה שאנחנו מכוונות אליו. שלהקת המשאיות שאצרנו תוכל למצוא נקודות נוספות בארץ לאירועי פופ אפ נוספים. אנחנו מקוות לאתר גם אנשים פרטיים עם שטחים מספיק גדולים שיזמינו את הטראקס לאירועי אוכל, בדיוק כמו הטראקס בלונדון, בפריז ובניו יורק. לא הגיוני שבתל אביב שמגיעה להישגים קולינריים מרשימים ברמה עולמית לא יוצבו טראקס."

הלפרן: טראקס מייצרים הפנינג מדהים לפודיז, וחושפים שפים כישרוניים ויזמים שלא יכולים להשקיע תקציבי עתק במסעדה, וזאת ההזדמנות להכיר אותם. מדובר בפורמט שפורח בחו"ל פשוט כי אי אפשר שלא להתאהב בו".

המשתתפים באירוע:

The Golden Wagon- Asian Food Truck– משאית האוכל האסייתית של האחים רונן ואלון מלינגר, הבעלים של Wok Republic, תציע מוקפצים צבעוניים בטעמים עזים.

Masaeat– משאית האוכל של גידי חכימי תגיש נקניקיית "קארי וורסט" עגל בתבשיל עגבניות וקארי, ונקניקייה חריפה על תבשיל של צ'ילי קון קרנה וגוואקמולה, לצד צ'יפס ביתי.

אתנחתא– האוטובוס של חיליק עומר מציע שקשוקה קלאסית, תבשיל ירקות על מצע אורז ומנת מוקפץ של חזה עוף ובצל.

טריילר הבשרים של השף יוסי שרףהמתמחה ביישון, עישון וצליית בשרים ימכור בריסקט בעישון של 24 שעות בזרדי ענבים, לחמניית פרנה ממולאת בבשר טלה, לימון כבוש, אריסה, כוסברה וטבסקו וכנפיים ברוטב ברביקיו.

פישנזון– טריילר ה-Fish&Chips של עדי בלק ועמרי לוטן מחנות הדגים שבשוק. הצמד מטגן את הפיש מדגי ים טריים.

ארפס תל אביב– טראק הארפות של טל דוביצקי יציע את הארפה מונצואלה שעשויה מקמח תירס, ומגיעה במילוי תבשיל בקר או מלית צמחונית של אבוקדו, ממרח שעועית, בזיליקום, עגבניות וגבינות.

הטראק הטבעוני– טרנספורטר שבו רועי מימון מכין מגוון כריכים טבעוניים, למשל סנדביץ' מסבחה שקדים ושורשים, או סנדביץ' כריך לביבה אפויה מתרד, זוקיני וכרישה.

קפה נונע– הטראק האיטלקי של רן יעיש יאפה פיצות בעבודת יד, עם טופינג של פרוסות עגבניה, גבינת צאן, ברוקולי, תרד וזוקיני וגם פיצה טבעונית עם בטטה, סלק, בצל וברוקולי ברוטב שום, בלסמי וגרעיני דלעת.

טראק פוטאטוס– טראק תפוחי האדמה האפויים של אלכס מונטנייז אופה תפוחי אדמה מזן "בלו בל" של החקלאי אורי רבינוביץ' עם מגוון מילויים שונים כמו שמנת פטריות, חמאת כמהין, יוגורט שום שמיר או שעועית מקסיקנית.

עגלה של קפה– קרון סוסים שעוצב מחדש על ידי רותם ומורן יעקבי מתמחה במתוקים ומשקאות חמים: סחלב חם, שוקולטה משוקולד שוויצרי, מקרונים בשלל טעמים וקרפ צרפתי.

אוטו גלידהשמתערבלים בו יוגורט וגלידה אמריקאית לצד וופל בלגי.

Bar Truck– בר משקאות של חברת "הכרם" בשיתוף הבר לומינאר ימזוג מגוון בירות, יין וקוקטיילים מיוחדים.

TLV Food Truck Festival בשוק הנמל, 25-40 ש"ח למנה, האנגר 12, נמל תל אביב, 9-11/5 16:00-23:00, 077-5493094

• אוכלים שותים
• מיכל אנסקי
• שיר הלפרן
• פוד טראקס
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

המונח FOMO – החשש האובססיבי להחמיץ חוויות, אירועים והזדמנויות (ובלעז – Fear of Missing Out), שבא לידי ביטוי בהצצה תכופה בפייסבוק ובאינסטגרם ללא מציאת מנוח – הפך לאחרונה למילת באזז שמסבירה את המרשמים של כולנו לציפרלקס, אך את אירוע מסעדות פתוחות, שחוזר לתל אביב זו השנה הרביעית, אתם באמת לא רוצים לפספס.

הפרויקט חושף את אחורי הקלעים של עולם המסעדנות הישראלי ומקיים מפגשים בלתי אמצעיים עם שפים ואנשי אוכל. יותר מ־70 מסעדות ו־100 פעילויות ייקחו את המשתתפים למסע קולינרי מרתק. במקביל למפגשים עם השפים במסעדות ייערך השנה אירוע חדשנות שבו סטארטאפיסטים, יזמים ודוברים יציגו בפני קהל את הפיתוחים החדשים והיצירתיים ביותר בתחום הקולינריה.

נוסף על כך יתקיימו ברחבי העיר 12 מפגשי Food Talks שבהם תוכלו לתפוס, למשל, פאנל עם הנשים של עולם הקולינריה המקומית (רותי ברודו, זוהר שמואלי, שיר הלפרן ועוד), מפגש על יצירה באוכל בהנחיית הצלם דן לב, מפגש שבו תספר אפרת ליכטנשטט ("אז מה את עושה כל היום?") איך הופכים בלוג מצליח לעסק ושיחה עם נוף עתאמנה על מתכונים נכחדים במטבח הערבי ועל דו קיום במטבח.

עוד באירועים המסקרנים של הפרויקט: הצצה ראשונה למעבדת הקינוחים של רשת פושון; השף חיים כהן יארח מפגש בנושא נוסטלגיה שבו ידבר על החיבור בין המאכלים האהובים שזכר מהבית לבין הטרנדים העכשוויים בבישול; והשף רן שמואלי ממסעדת קלארו ינחה סדנה על סודות האירוח ועל האתגרים בבישול לאירוע רב משתתפים. נשמע מעניין? רק דמיינו מה ילך בטאיזו, הרברט סמואל, אריא, קפה איטליה ומסעדות נוספות שפותחות את דלתותיהן לערב אחד אינטימי. FOMO, כבר אמרנו?

מסעדות פתוחות, 3.12־9.12, 50־300 ש"ח לכרטיס בהתאם לפעילות.

לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים:openresaurants.co.il

• אוכלים שותים
• Food Talks
• זוהר שמואלי
• אז מה את עושה כל היום
• אפרת ליכטנשטט
• רותי ברודו
• שיר הלפרן
• דן לב
• מסעדות פתוחות