נתחיל ממה שהכי מעניין אותנו בהקשר של הסרט החמישי בשלב החמישי ביקום הקולנועי של מארוול, הווה אומר ה-35 במספר: אחרי שמועות וחלקי דיווחים על רות בת שרף, הדמות שמגלמת שירה האס, מתברר סופית שהיא עדיין מזוהה כישראלית – אך אינה סוכנת מוסד או מוטנטית כמו בקומיקס, אלא אלמנה שחורה לשעבר הממונה על ביטחון נשיא ארה"ב. זה אומר שאין לה תלבושת של גיבורת-על ואין לה כוחות-על (או אביזרי-על) ניכרים לעין. בעוד קפטן אמריקה והפלקון עפים, היא מגיעה במסוק. אבל לפחות היא בצד של הטובים.

>> תורת המשחק: על הסימבוליות בהופעת הסופרבול של קנדריק למאר
>> ג'וב מסריח: מתי ואיך הפך מקום העבודה לנבל החדש של הטלוויזיה

זה תפקיד אפרורי למדי, אבל האס ממלאת אותו היטב. באחת מסצנות האקשן, רות קטנת הקומה מחטיפה מכות לכמה חיילים גדולי מידות וחסרי פנים שנשלטים על ידי הנבל של הסרט ונחמד לראות את זה. אם רוצים, זה דימוי לישראל הקטנה הלוחמת באויביה המוסתים (כידוע, בפרמיירה של הסרט בהוליווד הפגינו כמה פרו-פלסטינים מחוץ לאולם). עם זאת, אין לדמות השפעה מהותית על העלילה ולא נראה שזה הסרט שיהפוך את האס לכוכבת הוליוודית.

לא רק הדמות הישראלית אפרורית. רוב הסרט הוא כזה, עד למערכה האחרונה שבכל זאת הולכת קצת יותר רחוק מהצפוי – לפחות עבור צופים שאינם מעורים בקומיקס. מן הסתם, ההסתערות על הקפיטול בינואר 2021 וחזרתו של טראמפ לבית הלבן (גם אם יוצרי הסרט לא ידעו זאת כשפיתחו את התסריט) תרמו לעיצוב העלילה והדרמה, שמסתובבת סביב הבית הלבן והאיש שבדיוק נכנס לשם.

ב-2016, בתום "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", סטיב רוג'רס (כריס אוונס) ויתר על מגן הוויברניום ועל התואר קפטן אמריקה והעביר אותם לחייל סם ווילסון (אנטוני מאקי), שעד אז כונה "הפלקון" בגלל רתמת הכנפיים שלו. בשנים שחלפו מאז התרווח ווילסון בתפקיד בסדרה "הפלקון וחייל החורף", ועכשיו הוא מוזמן לבית הלבן על ידי הנשיא החדש תדאוס רוס (האריסון פורד), שמבקש ממנו להקים מחדש את הנוקמים. ב"חדש" הכוונה היא גם לכך שפורד נכנס לנעליו של וויליאם הרט המנוח, שגילם את איש הצבא שהיה למזכיר המדינה בחמישה סרטים קודמים. פורד, כזכור, כבר גילם את נשיא ארה"ב ב"אייר פורס 1", אבל זה היה נשיא הרבה יותר הירואי.

בעבר רוס היה מאוד לוחמני, וכתוצאה מכך ב"הענק הירוק" מ-2008 (ההוא עם אדוארד נורטון – אחד הסרטים הפחות מצליחים ביקום של מארוול) בתו בטי (ליב טיילר) התנכרה לו. עכשיו הוא מנסה להפוך לאדם ולמנהיג עולמי טוב יותר, בעיקר כדי שהיא תחזור לדבר איתו. ככה זה פוליטיקה גלובלית – הכל אישי. אבל זה לא פשוט כי דמות נוספת מאותו סרט – הביולוג סמואל סטרנס בגילומו של טים בלייק נלסון – הוא עכשיו יצור מעוות שמחפש נקמה בגנרל לשעבר, ולא אכפת לו במי הוא פוגע בדרך. מצידו שתפרוץ מלחמת עולם שלישית.

מאקי, לראשונה בתפקיד הראשי גם על המסך הגדול, הוא סבבה. הוא אינו ניחן בכריזמה ענקית, אבל זה מתאים להיותו חייל מהשורה (כמעט) המדבר על כך שאינו אדיר כוח כמו קודמו בתפקיד קפטן אמריקה. אליו מצטרף דני רמירז כסיידקיק הקשקשן חואקין טורס, שמשתוקק לקבל את התואר פלקון. זאת דמות שכבר הפכה לקלישאה בסרטי מארוול, אבל רמירז מבצע אותה לא רע. מרשימים יותר השחקנים הוותיקים קארל למבלי בתפקיד חייל-על שישב בכלא 30 שנה (גם הוא מגיע לכאן מהסדרה "הפלקון וחייל החורף") וג'אנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות"). לגבי הליהוק של הבמאי – עד כה ג'וליוס אונה יליד ניגריה ניסה את כוחו במותחן, בסרט אימה ("פרדוקס קלוברפילד"), ובדרמה חברתית ("פנים רבות לאמת"). כבמאי להשכיר של סרט ביניים הוא עושה עבודה יעילה גם אם לא מזוהה.

אחרי שסרטי שלב ארבע וחמש של היקום של מארוול שאבו אותנו לתוך המולטיוורס והלכו שם לאיבוד, "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" הוא סרט צנוע יחסית, גם מבחינה תקציבית (רק 180 מיליון דולר), שחוזר לבסיס. העלילה מרימה פעימות מ"דוקטור סטריינג'לאב" (ההסתבכות עם יפן) ומ"איזה חיים נפלאים" (עלי הכותרת של זוזו שמזכירים לאבא מה הכי חשוב), ודואגת לרפד בסצנת אקשן מדי כרבע שעה. אין כמעט הומור, פרט לדיאלוג אחד מתובל במודעות עצמית סטייל "דדפול", בין סם לבין אורח מהיקום הקולנועי – תמיד יש כזה.

הסרט מתפקד כאקספוזיציה להשקה המחודשת של הנוקמים (בשנה הבאה), אך אינו מעורר חשק עז לקראתה. בהקשר זה יש להוסיף שסצנת הבונוס אחרי כותרות הסיום סתמית ומיותרת לחלוטין. ובכל זאת, הוא יותר טוב מ"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" ומ"המארוולס", וגם זה משהו.

3 כוכבים
Captain America: Brave New World בימוי: ג'וליוס אונה. עם אנתוני מאקי, שירה האס, האריסון פורד, טים בלייק נלסון. ארה"ב 2025, 118 דק'

• ביקורת סרטים
• מארוול
• קפטן אמריקה
• שירה האס
• גיבורי על

אמרנו לכם שזה הולך לקרות והנה זה קורה: "טיפול לילי", הדרמה המקורית המצוינת שיצר רענן כספי ל-yes, נמכרה לחברת ההפקה הגרמנית SquareOne שכבר החלה בעבודות הפיתוח לרימייק דויטשלנדי מושקע. זו אותה חברת הפקה שעבדה עם yes על חלק מהרימייקים הבינלאומיים המצליחים של "כבודו", כך שהרמה הגבוהה מובטחת.

>> "צפייה חובה": האם נתניהו בדרך לאוסקר? המבקרים מאמינים שאולי
>> מבעד למסך הדמעות: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם עכשיו

על פי הדיווח הבלעדי של "דדליין", זו העסקה הראשונה ש"טיפול לילי" מייצרת ל-yes מאז יצאה לסבב שיווקי בפסטיבלי הטלוויזיה, אבל בהחלט מקווים שם שלא האחרונה. "הסוגיות שבגללן אנשים מחפשים טיפול נעוצות בדרך כלל במשפחה, ביחסים או בקריירה, כך שהן לגמרי אוניברסליות", אמרה ל"דדליין" שרון לוי, מנכ"לית yes studios. "לכן יש לנו תקוות גדולות שהעיבוד הגרמני יהיה הראשון מבין רבים".

במקרה של "כבודו", הפיקו yes ו-SquareOne גרסאות של הסדרה בגרמנית, צרפתית ואיטלקית, ולמרות שלפרויקט הנוכחי עדיין לא הוצמד גוף שידור, בצד הגרמני של ההפקה כבר בונים על פרסים. בינתיים, בעוד בגרמניה כבר מתחילים ללהק את העסק ולבנות את הקאסט מבכירי השחקנים – כזכור, אצלנו היו אלה יוסף סוויד ושירה האס המעולים, בין היתר, שהרימו את העסק – בישרה yes על אור ירוק לעונה שנייה של "טיפול לילי", ואלה כבר חדשות טובות באמת.

כזכור, "טיפול לילי" מתמקדת בדמותו של לואי מנסור, פסיכולוג קליני ערבי-ישראלי שאשתו היהודיה התאבדה, ובניסיון לחבר מחדש את חייו הוא מחליט לפתוח קליניקה שתציע טיפול בשעות הלילה. הסדרה עוקבת אחר כמה מהדמויות שמגיעות אליו לטיפול ובמקביל אחר הקשת העלילתית של חייו האישיים הקורסים, והתוצאה היא דרמה מיוחדת במינה, שכיכבה כאן בשעתה בחלק העליון של טבלתמצעד הסדרות הכי טובות שלנו, עם קצב והיגיון פנימי של חלום בהקיץ. באמת אין סיבה שלא תצליח מאוד בחו"ל. נחזיק אצבעות.

• המסך
• yes
• ישראלים בחו"ל
• יוסף סוויד
• שירה האס

פסטיבל מיפקום, הלוא הוא אירוע המכירה הבינלאומי החשוב של תעשיית הטלוויזיה מסביב לעולם, יצא אמש לדרך עם הקרנת בכורה של הסדרה האמריקאית "ווטסון", שמתמקדת בדוקטור החביב שליווה לאורך חייו את שרלוק הולמס ובהרפתקאותיו כבלש רפואי לאחר מותו של הולמס. אבל אותנו מעניינות פחות הסדרות מחו"ל שמתדפקות בו על דלתות הרוכשים, ויותר הסדרות הישראליות וגופי השידור המקומיים שמנסים למכור את מרכולתם לחו"ל בתנאי פתיחה קשים. ולשם שינוי יש לנו חדשות טובות.

>> לפנינו המבול: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם כרגע
>> לגרש את החושך: הנפש הישראלית הפצועה צריכה את "טיפול לילי"

המגזין "דדליין" בחר את הפקות הטלוויזיה המסקרנות והחמות ביותר שיוצגו בפסטיבל, ובין ענקים כמו הפריקוול של "ספרטקוס" וסדרת המתח האיטלקית-אמריקאית "קוסטיירה", מסמן המגזין להצלחה גם את "טיפול לילי" של yes ושמונה הפקות, אותה יצר רענן כספי, מהסדרות הישראליות הטובות ביותר של העת האחרונה. הסדרה בכיכובם של יוסף סוויד, שירה האס ולוסי איוב זכתה לביקורות מהללות בישראל ותנסה לייצא את הפורמט הייחודי שלה לגרסאות מקומיות במדינות אחרות.

ב"דדליין" לא מחמיצים את החיבור המתבקש ל"בטיפול" שכבשה את העולם אחרי שנרכשה בידי HBO וגורמי שידור במדינות נוספות. שרון לוי, מנהלת yes סטודיוס, אמרה למגזין ש"עברו 15 שנה מאז שהסדרה יצאה לאור, היא הייתה מאוד חדשנית. 'טיפול לילי' היא האבולוציה שלה בהרבה מאוד רמות. היא לא עוסקת רק בסשנים הטיפוליים, אלא בסיפור של לואי ובאופן שבו הוא מתמודד עם המציאות החדשה שנחתה עליו".

ב-yes אופטימיים למדי לגבי סיכויי המכירה של הסדרה המשובחת: "יש לסדרה כל כך הרבה נקודות מכירה", אמרה לוי, "הסשנים הטיפוליים, הסיפור, המטפל ומה שקרה לו ולמשפחתו, סצנות הפלאשבק מחיי המטופלים. כל האלמנטים האלה מייצרים יחדיו פורמט חזק מאוד שיש לו את היכולת לנדוד למדינות אחרות".

הנוכחות הישראלית בפסטיבל מיפקום תהיה מצומצמת למדי השנה, בניגוד לשנות הזוהר של תעשיית הטלוויזיה הקטנה שלנו, בעיקר בגלל מיעוט ההפקות שהצטלמו השנה על רקע המלחמה בישראל. בשנה שעברה, כזכור, התרחש הפסטיבל כשבועיים לאחר טבח שבעה באוקטובר, ומרבית המשתתפות הישראליות בפסטיבל ויתרו על נוכחותן בו. בעבר נמכרו בפסטיבל פורמטים ישראליים רבים גם בתחום הריאליטי והשעשועונים.

• המסך
• yes
• סדרות ישראליות
• סדרת מקור
• יוסף סוויד
• שירה האס

זה בדיוק הזמן לדרמה ישראלית טובה באמת. זה אולי קצת פחות הזמן, מבחינת הציבור הרחב, לסדרה על פסיכולוג ישראלי ערבי שאשתו היהודיה מתאבדת ומותירה אותו הלום ומיוסר עם שני ילדים. אבל "טיפול לילי" שעלתה היום ב-yes (וגם ב-yesVOD וב-Sting+) הייתה אמורה לעלות לאוויר בסוף שנת 2023, וטבח שבעה באוקטובר הוביל לדחייה מובנת בשידורה, ומאז היא ממתינה על המדף לימים טובים יותר. אלא שהימים הטובים יותר אינם מגיעים, וגם בזמנים רעים צריך סדרות טובות.

>> משהו לכל הליידיז: 28 סדרות חדשות שלא כדאי שתחמיצו ביולי
>> טלוויזיה בום: דירוג 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו

הפרמיס של הסדרה פשוט ומבריק: לואי מנסור (יוסף סוויד האדיר, ואיזה כיף שסוף סוף הוא מקבל את התפקיד הראשי שמגיע לו) לא מצליח לתפקד יותר כפסיכולוג בשעות היום אחרי מותה של אשתו (רננה רז, כיף לראות גם אותה). בלילות הוא לא מצליח לישון. הפתרון הוא שלו הוא לפתוח קליניקה לילית, אליה נמשכת גלריה של טיפוסים קיצוניים למדי, אנשים שמחפשים פסיכולוג שיטפל בהם באמצע הלילה. בין הטיפולים מתפתחת גם הדרמה האישית שלו כאלמן טרי למדי שמתקשה להתאושש, ואחותו (לוסי איוב) מטפלת בילדיו כמעט במשרה מלאה. על הקו המתוח בין חייו האישיים והמקצועיים מתפתחת עלילה שמונעת בידי דמות ראשית אחת ממגנטת, דבר שלא ניסו כאן די מזמן, וההשוואות המתבקשות ל"בטיפול" בטח כבר בדרך.

"טיפול לילי" היא סדרת הביכורים של רענן כספי, וביים אותה גבריאל ביבליוביץ' שהיה הבמאי והעורך הראשי של "חתונה ממבט ראשון", ואנסמבל הדמויות שמסתובבות בקליניקה ובחייו של מנסור מורכב מקאסט שכולל את שירה האס, דאנה איבגי, יעקב זדה-דניאל, תומר יוסף, ירון ברובינסקי וגם לנה פרייפלד, פיראס נסאר, לי בדר, עידית טפרסון, נורית גלרון, ארקדי דוכין ועוד. לפי הפרק הראשון שכבר באוויר (וגם ביוטיוב, ממש פה מעל) זאת סדרה שזורקת הרבה כדורים באוויר, ואם היא תצליח לג'נגל אותם אז יש סיכוי שעוד נדבר עליה הרבה. איך בא לנו.
>> "טיפול לילי", עונה ראשונה, 10 פרקים, עכשיו ב-yes ישראלי וב-yesVOD וגם ב-Sting+

• המסך
• מה רואים הלילה
• סדרות ישראליות
• yes
• יוסף סוויד
• שירה האס
• תומר יוסף
• דאנה איבגי

שירה האס היא לא הישראלית הראשונה שמככבת במחזמר על במות לונדון. ב-2022 מירי מסיקה ואלון אבוטבול זכו לביקורות מתפעמות על הופעותיהם ב"ביקור התזמורת", ואף היו מועמדים לפרסי אוליביה – שלא לדבר על חיים טופול שהפך למזוהה עם "כנר על הגג". שני המיוזיקלס האלה מבוססים על סיפורים שלנו – האחד ישראלי, השני יהודי. האס, לעומת זאת, שהתפרסמה בעולם כשגילמה אישה חרדית מברוקלין בסדרת נטפליקס "המורדת", לוהקה לתפקיד מרכזי במחזמר "ליל הבכורה" ללא כל קשר למוצאה.

>>בקיץ הוא הוכתר כסרט הישראלי הטוב ביותר. הפרס הזה מוצדק מאוד

"ליל הבכורה" (Opening Night), שהתחיל את הצגות ההרצה שלו ב-6 במרץ בתאטרון גילגוד בווסט אנד (הבכורה הרשמית מיועדת ל-26 במרץ) נבחר על ידי "טיים אאוט לונדון" כאחת ההצגות שאסור לפספס לשנת 2024. הבחירה הוצדקה במילים האלה: "במפגש מוחות יוצא דופן, אך ללא ספק מסקרן, שרידן סמית, האוצר הלאומי של המשחק הבריטי, תככב בעיבוד מוזיקלי לסרט האינדי הקלאסי של ג'ון קסווטס 'ליל הבכורה', שנוצר על ידי הבמאי הבלגי הייחודי ובעל המוניטין הבינלאומי איבו ואן הובה, ואגדת הפופ הבארוקי רופוס וויינרייט". ראיתי את המיוזיקל יומיים אחרי שעלה על הבמה, ואני כאן כדי לדווח.

כמו הסרט של קסווטס מ-1977, המחזמר מספר על שחקנית נערצת שחווה משבר נפשי ומתקשה לגלם אישה בגיל המעבר בהצגה חדשה שנכתבה על ידי מחזאית בוגרת ממנה. הדרמה נפרסת על פני כמה ימים לפני הצגת הבכורה, שבמהלכם מירטל (שרידן סמית, זוכת שני פרסי אוליביה) מביעה חשש שאם תעצב באופן משכנע אישה שמתמודדת עם גלי חום זה יחסל את הקריירה שלה, מסרבת לחטוף סטירת לחי מהשחקן שלצידה (שפעם היה מאהב שלה), ומגיעה לפרמיירה שיכורה. כל הדמויות סביבה הן אנשי תיאטרון פרט לאחת, שאותה מגלמת שירה האס.

ננסי היא גרופית בת 17 בחצאית מיני שמחכה למירטל מחוץ לתאטרון. היא מתפרצת להצגה כמו רוח סערה, מחבקת את הכוכבת בנואשות דומעת ואומרת לה כמה היא אוהבת אותה. משום שצוות צילום מתעד את החזרות להפקה, דמעותיה של ננסי מוקרנות על מסך גדול בעומק הבמה (ואן הובה מרבה להשתמש במסכים בהצגותיו), והאס משאירה רושם ראשוני עז. הרושם הזה מהותי, משום שדקה אחרי כן ננסי רצה לרחוב ונדרסת למוות.

בימים הבאים מירטל המוטרדת חושבת יותר ויותר על הנערה הסוערת, וזו מתחילה להופיע בדמיונה. וכך האס שבה ומתגלמת על הבמה, כשרק מירטל והצופים רואים אותה. היא מתגלה כנערה חצופה שמירטל רואה בה את עצמה, אך גם מבינה שעליה להיפטר ממנה לפני שיכריזו עליה כלא שפויה. יש לציין שאף שמספר הסצנות של האס אינו גדול, בהשתחוויה היא עולה כמעט אחרונה, כשרק סמית והדלי פרייזר, שמגלם את במאי ההצגה המניפולטיבי שגם שוכב עם מירטל, עולים אחריה. כלומר, היא מסומנת כדמות חשובה יותר משחקנים ותיקים ממנה על במות הווסט אנד וברודוויי, בהם בנג'מין ווקר (כוכב "אברהם לינקולן צייד הערפדים") המגלם את האקס של מירטל.

כמעט כל הדיאלוגים בהצגה נלקחו כמו שהם מהסרט, ובתוכם משתלבים בטבעיות השירים של רופוס וויינרייט. זה המיוזיקל הראשון של וויינרייט, שכבר הלחין שתי אופרות ונודע באהבתו לג'ודי גרלנד (ב-2006 הוא ביצע את שיריה במופע בקרנגי הול). הוא כתב שירים יפים שחלקם נשמעים כמו שירים שלו, ובאחרים אפשר לזהות השראה ברורה של סטיבן סונדהיים. אבל פרט לפינאלה, שהוא שיר הלל לברודוויי במסורת "There's No Business Like Show Business", אין במחזמר המנונים מסוג זה שבמת המחזמר דורשת, והמחסור הזה מורגש בעיקר בהופעתה של סמית, שהכל סב סביבה. להאס יש שיר אלקטרו מתריס, סטייל הפט שופ בויז, שבו היא מפליגה על היתרונות של להיות צעירה. וכן היא יודעת לשיר.

וויינרייט עצמו הסתובב בתיאטרון לפני תחילת ההצגה ובמהלכה, ומי יודע, אולי הוא עוד יכתוב לה שיר חדש. כמו ההצגה שבתוך המחזמר, גם "ליל הבכורה" עדיין נמצא בשלבי עבודה, ולתחושתי מה שראיתי לא היה מגובש ומחודד דיו (בסרט הדרמה של הדמויות יותר ברורה, גם משום שיש בו יותר קטעים מההצגה שעליה הן עובדות). עד ליל הבכורה – "ליל הבכורה" וודאי תעבור מקצה שיפורים. האס, בכל אופן, היא סטארית גם על הבמה, ובתום ההצגה היא כבר מחלקת חתימות למעריצים שמחכים בחוץ.

שלוש הצגות בולטות נוספות עכשיו בווסט אנד

תמונתו של דוריאן גריי

לא רק ואן הובה אוהב מסכים על הבמה. התאטרון היום נוטה יותר ויותר לכיוון הקולנוע, וזה בולט במיוחד בהפקת היי-טק מרשימה המבוססת על ספרו של אוסקר וויילד על העלם שמכר את נשמתו עבור יופי ונעורי נצח. בהצגה שביים קיפ וויליאמס האוסטרלי, שרה סנוק (שיב רוי ב"יורשים") היא השחקנית היחידה על הבמה, והיא מגלמת את כל התפקידים. עוזרים לה בכך צוות גדול של צלמי וידאו בבגדים שחורים, שמסתובבים סביבה ומצלמים אותה כשהיא מחליפה תלבושות ופאות, והכל מוקרן על מסכים נוסעים ועולים ויורדים (חלק מהסרטונים צולמו קודם לכן). סנוק מתגלה כווירטואוזית מדהימה, והמופע מלא שנינות ואנרגיה מטורפת. לקונספט הגימיקי יש הצדקה רעיונית מעצם כך שזאת יצירה על נרקיסיזם, אבל לפעמים הרהב הטכנולוגי מתגבר על התוכן האנושי. פרט טריוויה: המופע מועלה בתאטרון רויאל היימרקט, שבו הוצגו בסוף המאה ה-19 הפרמיירות של "בעל אידיאלי" ו"אישה ללא חשיבות" של וויילד, בנוכחותו של המחזאי.

דברים מוזרים: הצל הראשון

אחרי ארבע עונות, סדרת האימה של נטפליקס הניבה פריקוול בימתי. כמי שראתה רק את העונה הראשונה לא הייתי הולכת להצגה אלמלא יזם וביים אותה סטיבן דלדרי ("בילי אליוט"), שהוא בעיני במאי קולנוע בינוני ("השעות") אך איש תאטרון מבריק ("בילי אליוט: המחזמר"), בעיקר משום שהוא מביא קולנוע לתאטרון. העלילה מתרחשת ב-1959 ומתמקדת בסיפורו של תלמיד התיכון החדש הנרי קריל, לפני שהפך לנבל הראשי של הסדרה בעונתה הרביעית. בשלב זה הנרי הוא נער ביישן ורדוף, שמתאהב בנערה אאוטסיידרית כמותו. הוא מגולם בצורה נוגעת ללב על ידי לואיס מקרטני, שדלדרי צופה לו עתיד גדול. מבחינה בימתית זאת הפקה פוערת פה, עתירה באפקטים ובדימויים שמעוררים תהייה איך עשו אותם – זה מתחיל עם אוניה שלמה שמועלית על הבמה וממשיך עם הכפלות של המרחב ושל הדמויות, סלואו מושנים ואנשים שמרחפים באוויר. אבל מבחינה דרמתית האירוע הזה פונה לאנשים שמכורים לסדרה – על פי מגזין וראייטי עבור 55 אחוז מרוכשי הכרטיסים זה ביקור ראשון בתאטרון – והוא פחות דיבר אלי.

The Motive and the Cue

בניגוד לשתי הנ"ל, מדובר בהצגה קלאסית לגמרי, כתובה, מבוימת ומשוחקת לעילא, שכמו "ליל הבכורה" מתארת את העבודה המאומצת על הצגה חדשה – תמה רפלקסיבית פופולארית בתאטרון. הפעם מדובר בחתיכת היסטוריה: ב-1964, זמן קצר אחרי שהתחתן עם אליזבת טיילור, ריצ'רד ברטון נרתם לגלם את המלט בהפקה אקספרימנטלית בבימויו של ג'ון גילגוד. מרק גאטיס (אחיו של "שרלוק", הסדרה שאותה גם יצר) מגלם את גילגוד כשחקן מתוסכל שחש שהקריירה שלו מאחוריו (את האוסקר על "ארתור" הוא יקבל רק ב-1982) ומבין שעשה טעות כשליהק את השחקן הוולשי, שאינו יודע איך לגלם את הנסיך הטראגי המבקש לנקום את רצח אביו. את הכוכב השתיין וחסר הביטחון מגלם הכוכב העולה ג'וני פלין ("אמה") שמפגין וירטואוזיות ועומק רגשי. בין הבמאי והשחקן עפים ניצוצות, והאלה ההוליוודית טיילור (טפנס מידלטון) יורדת מהאולימפוס כדי לתווך ביניהם, ולפתוח את עיניו של גילגוד לכך שהקושי של ברטון נובע מכך שאביו השתיין לא אהב אותו, ולמעשה נטש אותו. ואז זה מתפתח להצגה נוגעת ללב על חיפוש דמות אב. סם מנדז, גם הוא קולנוען בינוני ("1917") ואיש תאטרון נבון, ביים את המחזה פרי עטו של ג'ק ת'ורן ("אנולה הולמס"), והתוצאה היא הדבר הכי בריטי בווסט אנד.

• ❤ תרבות
• ביקורת
• תיאטרון
• מחזמר
• אנגליה
• שירה האס