>> יסמין רביב (תעקבו) היא מנסיכות האינדי האהובות במחוזותינו, זמרת, יוצרת ומובילת ההרכב הבועט קיקי מלינקי. לפני כחצי שנה היא הוציאה את אלבומם החדש, "לא אותו דבר" וכתבה לנו טור מושלםובו התוודתה ש"רציתי דווקא לכתוב על התחתונים הרטובים שלי. דמיינתי את עצמי דוחפת אותם לפרצוף של פוליטיקאי זה או אחר ואומרת לו – תריח", ומאז ליבנו שייך לה. בעוד ימים מספר (חמישי 8.1 20:00) זה יכבוש את לבונטין 7 ואם יהיה לכם מזל וכרטיסיםזה יכבוש גם אתכם.

>> קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון

1. הג'אנק

הג׳אנק של יניב זה החדר חזרות הראשון שעשיתי בו חזרה של קיקי מלינקי הלהקה, ומאז לא עזבתי. תכלס מרגישה שזה הבית שלי. זה גם תמיד נחמד לפגוש שם להקות שעושות מוזיקה מעולה. לאחרונה הכרתי שם את להקת ״צילצל״, טובים ממש, ממליצה לחפש הופעות שלהם.
שוקן 19 תל אביב

2. שמעיה

כשגרתי בפלורנטין חבר סיפר לי שיש את המקום הזה ברחוב ויטל שהוא כמו מסעדת פועלים של פעם. שמעיה באמת מכין את הממולאים הכי טעימים בעולם. אכלתי שם לאחרונה אחרי המון זמן שלא הייתי שם ושמחתי לראות שזה עדיין הוא מבשל במטבח הפצפון מאחורי הדלפק והאוכל בדיוק באותו הטעם.
ויטל 2 תל אביב

3. רחוב הגלבוע

פעם לימדתי פסנתר אצל משפחה שגרה ברחוב הקטן והיפהפה הזה שמחבר בין שינקין לשדרות רוטשילד. זה רחוב מרוצף עם הרבה עצים וכמה ספסלים ואיזה שתי פינות ישיבה עם לוחות שחמט שמצוירים על שולחנות מאבן. ישר התאהבתי ברחוב וגם אחרי שכבר לא לימדתי אצל המשפחה הזו אהבתי לשבת שם בהפסקות בין תלמידים, בייחוד בקיץ בגלל שיש שם הרבה שקט וצל ואנשים שעוברים ואומרים לך "צהריים טובים".

4. קפה החשמל

קפה החשמל גורם לי לחשוב על המונח "תל אביב של פעם", למרות שאני לא יודעת כמה "פעם" נחשבת התקופה שבין 2016-2023. מי שהמליצה לי עליו היתה השחקנית מיכל ויינברג שהיתה שרה במקהלה קטנה שניצחתי עליה פעם. אני אוהבת את כסאות העץ ואת הפסנתר שעומד שם ואת המוזיקה ואת הסנדוויץ׳ חביתה.
החשמל 12 תל אביב

5. לבונטין 7

חושבת שההופעה הראשונה שראיתי בלבונטין 7 היתה של רות דולורס וייס בזמן שהייתי חיילת, התרגשתי בטירוף. זוכרת גם איך התרגשתי בפעם הראשונה שהופעתי שם בעצמי, זה היה בזכות יונתן גולדמן, חברי הטוב שכותב שירים ממש טובים וגם מנגן בס בלהקה שלי. הכרנו בארוחת ערב אצל חברים משותפים ודיברנו על אליוט סמית ואז אמרתי לו שגם אני כותבת שירים והוא אמר "היי, אולי תפתחי את ההופעה שלי בלבונטין" ואני אמרתי "היי, בדוק שכן". שורה תחתונה נראה לי חלק גדול מהאהבה שלי למקומות בעיר זה הסיפור של איך הכרתי אותם.
לבונטין 7 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

צומת/מחלף קפלן.חציתי אותו באופניים והיה איזה שקע לפני אחד מהאיי תנועה ועפתי ושברתי את שתי השיניים הקדמיות שלי. כשקמתי בא הומלס והציע לי בקבוק מים, זה היה נחמד מצידו. מאז אני לא נראית אותו דבר עם השיניים שלי מהפלסטיק שעלו כמו שכר דירה. זה היה אירוע טראומתי עבורי וכתבתי שיר בנושא שנקרא "לא אותו דבר". מאז אני לא חוצה את המחלף באופניים כי אני פוחדת, ותכלס אשמח לעדכון כשהעירייה תסדר שם את השביל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה המעולה של להקת פלג ולהקת קלפטומנים בלבונטין 7.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" למילן קונדרה. מצאתי את הספר ברחוב בחודש שעבר ומהרגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לעצור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה מאוד לתרום ל"שוקרי", לייבל עצמאי וחיפאי שבזכותו הרבה מוזיקה טובה מתרחשת. יש קסטות ועוד כל מיני מרצ׳,הנה הם בבנדקמפ.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?
שקד בשן המופלאה עומדת להוציא ספר חדש העונה לשם הלא שגרתי "בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון", יש אירוע השקה חמוד ב-15.1 ביוקה ומפלצות.

מה יהיה?
כל יום נדמה לי שלא יכול להיות יותר גרוע יותר ממה שכבר אבל המדינה שלנו תמיד מצליחה להפתיע. למרות זאת אני מאמינה שיהיה טוב, מתישהו, ואז שוב פעם רע, כמו שכל הזמן.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• קפה החשמל
• שמעיה
• רחוב הגלבוע
• רחוב קפלן

מיה יוהנה(למה שלא תעקבו)היא מוזיקאית יוצרת, קריינית, מדבבת, מנחה ומפיקה, פעילה בסצנת המוזיקה המקומית עם קול ייחודי וחיבורים מוזיקליים מגוונים. היא כבר שיתפה פעולה עם לולה מארש, תומר ישעיהו, גלעד כהנא וגיא מוזס, וחברה בשנים האחרונות בפרויקט הלב שלה – "ארץעיר", יחד עם יואב רוזנטל וגילי מאיר. ההרכב מגלה מחדש שירים מוקדמים מראשית המדינה ומעניק להם פרשנות עכשווית, אישית ומרגשת. אלבום הבכורה של ההרכב, שיצא ממש לפני פרוץ המלחמה, זכה לתהודה וחיבוק רחב. בספטמבר הקרוב תעלה מיה עם ההרכב על במת פסטיבל מגדה (13.9-11.9) להופעה אקוסטית – ואתם רוצים להיות שם.

1. אדא לוינסקי

דבר ראשון – קפה. ובאדא – הקפה משובח. תוסיפו למשוואה עיצוב של ג׳ונגל תעשייתי וצוות מתוק מדבש, וקיבלתם אווירה של חופשה בפורטוגל. הלוקיישן המקורי של האדא שוכן בשוק הפשפשים והתוספת של הסניף הפלורנטיני שלהם שימחה אותי במיוחד. אני כל כך אוהבת לשבת באדא, זה יכול להיות עם חברה לקפה של שבת בבוקר או לעבודה עם הלפטופ באמצ"ש. הייתי באבטלה לכמה חודשים החורף והאדא הפך להיות הגו טו שלי ברוב הבקרים.
זבולון 9 תל אביב

2. שמעיה

המוסד האגדי שקיים כבר רבע מאה עם האוכל הכי טעים ומנחם שתמצאו בפלורנטין ובעיר בכלל. פתוחים לצהריים בלבד ועד שנגמר האוכל (זה לא לוקח הרבה זמן). אנחנו אוהבים לשבת שם אחרי חזרות, גילי עבד אצל שמעיה הרבה שנים אז המקום הוא כמו בית בשבילנו, למרות שכולם מרגישים בבית בשמעיה.
ויטל 2 תל אביב

3. בוב קיוב

סטודיו לפילאטיס וג׳ים בגבעת הרצל. בּוּבּ, הבעלים, היא הלב הפועם של המקום, שמציע שיעורי פילאטיס וחיטוב במגוון סגנונות, לצד חדר כושר שרוב שעות הפעילות בו פתוחות לנשים בלבד. ההגבלה נולדה מתוך רצון לאפשר לנשים מרחב בטוח, נוח וחופשי לאימון – ללא תחושת איום, שיפוטיות או חוסר שייכות, כפי שמחקרים מצביעים. מעל לכל, המקום תמיד נקי, נעים, ועם מוזיקה שכיף לזמזם איתה תוך כדי הסטים.
רבנו חננאל 24 / אבולעפיה 16 תל אביב

4. החניון

בר שכונתי חדש ומאוד קול שנפתח לאחרונה בשולי פלורנטין, בבניין שמשמש ביום יום כחניון. מעבר לשער הכניסה ותחת כיפת השמיים, מתגלה מרחב גדול ופתוח עם פינות ישיבה, מוזיקה רגועה ותאורה רכה, שמיד מייצרים תחושה של עולם וזמן אחר – קצת כמו לחזור לניינטיז. החניון הוא יוזמה שמשלבת ומחברת בין אומנים ואומנויות שונות, כל ערב המקום נולד מחדש וכל פעם תוכלו לפגוש טוויסט קצת אחר. לפעמים זה פופ אפ של אוכל שווה, לפעמים קוקטיילים מיוחדים, סט ספונטני של דיג׳יי, או פשוט בירה קרה במחיר חברי.
הרבי מבכרך 7 תל אביב

5. אלבה

המאדר שיפ (או כמו שאנחנו מכנים אותה: ההיפית). בלב שכונת נגה המושלמת יושב מקום המפגש הקבוע של בנות הפרלמנט (הבסטיז שלי, שמרוב שאנחנו קבועות שם קיבלנו משקאות על שמינו בתפריט). האלבה הוא קומפלקס שמשלב בית קפה, חנות טבע וחלל שמארח סדנאות, תערוכות, הופעות ופופ-אפים. בגדול מדובר בקסם טהור ונטול ציניות, מקום שמחזיק תדר מאוד מיוחד של אופטימיות ויצירה, דבר שמרגיש נדיר בימינו.
בת עמי 6 יפו

>> העיר של רם אוריון: קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה
>> העיר של תומר כהן: השקיעות הכי שמחות וכיכר שיש לה שכונה

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

לא בדיוק מקום לא אהוב, כי זו באמת השכונה האהובה עלי בעיר. אני גרה בפלורנטין און אנד אוף מעל חמש שנים, יש בה מיקס וקסם מיוחדים מאוד של אנשים ודברים לעשות. אבל ההזנחה של העירייה לשכונה כל כך בולטת לעין ולאף וזה תכלס ממש מבאס אותי. אין פחים ברחובות, שלא לדבר על פחי מיחזור חלילה, אין אכיפה על בעלי כלבים וזריקת זבל, ריחות קשים בהרבה מהרחובות, טפטופי מזגנים ושלוליות, תאורה לקויה… צריך להוסיף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הקרנה של "מלך האריות" בקולנוע הפסגה. במהלך הקיץ העירייה עושה הקרנות מיוחדות של סרטי דיסני אחת לשבוע בגן הפסגה. הלכתי להקרנה של "מלך האריות" וזה היה כל כך כיף ומצחיק ועצוב ונפלא. כולם שרו ביחד את השירים, צחקו מהשטויות ובכו כשמופאסה מת. זה באמת הרגיש כמו רגע מתוק ומיוחד מאוד בזמן, שמלא זרים חווים ביחד. באנו קבוצה של חברים טובים, הבאנו שמיכות, יין ונשנושים, והיה לנו ערב מושלם של חזרה לתמימות שכל כך קל לשכוח היום שהיתה קיימת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"לין" של לולה מארש. גילוי נאות, יעלי ואני כמו אחיות. בערך חצי שנה אחרי שפרצה המלחמה, ההורים של לין דפני, שנרצחה בשבעה באוקטובר במסיבת הנובה, שלחו ללולה מארש טקסט שנכתב והוקרא על ידי אילאיל, אמא של לין, בלוויה שלה. יעלי וגיל לקחו את הטקסט והלחינו והקליטו אותו בביצוע מאוד מיוחד ומרגש. השיר הזה שלח אותי לקרוא ולצלול לתוך הסיפור של לין, ילדה יפהפיה מקיבוץ עין המפרץ,שאהבה צילום ופילאטיס, ונסעה עם חברים לנובה באותו סופ״ש שחור, שממנו לא חזרה. היקף האובדן שחווינו פוגש אותי עם כל סיפור כזה מחדש. כל כך הרבה עולמות שאינם, כל כך הרבה משפחות שאיבדו את היקר להן מכל. הטקסט היפייפה שאילאיל כתבה מכיל בתוכו באופן מזוקק את האהבה והאור של לין, וביחד עם הנגינה והביצוע של יעלי וגיל, מהצליל הראשון, אני מיד מוצפת בדמעות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבחינתי הדבר הכי דחוף וחשוב כרגע זה החזרת כל החטופים והחטופה. אני מאמינה בצורך של עסקה שתחזיר את כולםן.תרומה למטה משפחות החטופיםמסייעת להמשך המאבק ולתמיכה במשפחות שעוברות גיהינום במשך כבר כמעט שנתיים. אפשר ורצוי גם לתרום בדרכים נוספות – תגיעו לכיכר, תתמכו בנוכחות שלכם בעצרות ובהפגנות. זה חשוב והכרחי יותר מתמיד. יש שם אנשים שלא נותר להם עוד הרבה זמן ועוד אפשר להציל! וכאלו שצריכים לקבל קבורה ראויה בישראל. אנחנו חייבים אותם ואותה בבית כדי שנוכל לקום ולהשתקם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ממש בא לי להרים למיקי פרומצ׳נקו, יוצר אירועי תרבות, שמפיק אתהאירוע המוטרף והמושלם שנקרא "קריוקי חמודים"בגן הפסגה. זה קורה במוצ״ש אחת לשלושה שבועות בערך וזה הדבר הכי כיפי ומשחרר שקיים! אני מודה שבאופן אישי כזמרת, קריוקי אף פעם לא כל כך משך אותי, אבל באירוע הזה יש קסם שאפשר כנראה לקשר לאנרגיה המאוד מיוחדת של מיקי ולארגון המדויק שלו, ביחד עם גן הפסגה היפהפה והאנשים המופלאים שעולים לבמה. כראוי לאירוע קאלטי בהתהוות, יש, בין היתר, חוקים ברורים: מותר לשיר גרוע – אסור לשיר גרוע בכוונה. בכל מוצ"ש כזה מתגלים כשרונות חבויים ומפתיעים ויש תחושה של התמסרות ופורקן שכנראה מאוד נחוצים פה כרגע. מומלץ.

מה יהיה?
מה שניצור. אני מאמינה שיש לנו אחריות אישית וקולקטיבית לדרוש מציאות שתואמת את ערכי הבסיס שלנו. זה מתחיל בתודעה, וממשיך בנוכחות הפיזית שלנו – בתנועה ובשינוי שאנו רוצים לראות סביבנו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• אדא חנינא
• שמעיה
• פילאטיס
• ברים בתל אביב
• פלורנטין
• אלבה
• גן הפסגה

>> דודי אפריאט הוא הבעלים של פיצריית לה טיגרה הנפלאה וגם הבעלים (יחד עם מיסאטו בכר) של קוקו נקו,הראמניה הלוהטת ביותר בעירשמעמידה בתור את כל פלורנטין. אפריאט הוא גם יועץ פיתוח עסקי בתחום המזון כבר כ-20 שנה, ואם לשפוט על פי שני המקומות שלו – שווה להתייעץ איתו.

>> חנות צעצועים להיקבר בה ובר לחימום הלב // העיר של מאיה קניג
>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג

1. דראגון

אני אוהב את ההרגשה של להרגיש בחו"ל בישראל, ולהיות בשבתות באזור נווה שאנן זה הכי צ'יינה טאון שאנחנו יכולים לקבל. אלפי עובדים זרים, בעיקר סינים, מגיעים לחנות המטריפה הזאת להצטייד במוצרים שמזכירים להם את הבית ועוד מלא מציאות מהמזרח באווירה שוקקת.
ראש פינה 6

2. שמעיה

המסעדה הכי ביתית, וואן מן שואו ששמו שמעיה, שהגיע היישר מהקיבוץ לפני שנים רבות ועושה את הממולאים הכי טובים בעיר.
ויטל 2

3. קוט (CÔTE)

כשבחור חצי תאילנדי מבין עניין פותח בר יין צרפתי מוקפד נוצר שילוב שפוגש את הסועד בהכול – שוב מקום שמעביר אווירת חו"ל עם חותם מאוד ברור. ובלי צלחת חריפים.
אחד העם 33

4. מטקות בחוף גורדון

אחד החופים הכי יפים למטקות בשקיעה, באמצע השבוע כמובן. זאת הפעילות הספורטיבית שאני הכי אוהב, כשגוף ונפש עובדים יחד.

5. הטאקו

אני מאוד מעריך מקומות של מוצר אחד, מישהו שמקדיש את חייו להתמחות במנה ולעשות אותה הכי טוב. במקרה שלהם זה עובד וטעים, ועם האווירה של השוק – הכול מתחבר.
השומר 1

מקום לא אהוב בעיר:

אני חושב שאחד המקומות שפחות מתחברים אליי זהו נמל תל אביב. על פניו זה לוקיישן מהמם, אבל מרגיש לי שהוא הפך קצת לתפאורה יותר מאשר למקום עם נשמה. הכול שם עובד כמו שצריך, אבל זה מרגיש קצת חסר אופי אמיתי, חסר את ה"בלאגן" והאותנטיות שהופכים מקום בעיר לכזה שאתה ממש רוצה להיות בו. אני חושב שעם תמהיל יותר נכון של עסקים ואופי קצת יותר של שוק, היה אפשר לעשות אותו יותר לתל אביבים ופחות לאנשים מבחוץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
באופן שמאוד הפתיע אותי, ההצגה "צ'ילבות" שרצה בקאמרי עכשיו, סידרה לי כמה מחשבות. על פניו מדובר בהצגה קלילה ומצחיקה אבל מעבר לזה, היא ממש גרמה לי לחשוב על מערכות יחסים בעיקר בתחום העבודה. כשאתה עובד בפיתוח עסקי, אתה כל הזמן מחפש חיבורים בין אנשים, בין רעיונות, בין מותגים. ההצגה הזאת בדיוק מראה את זה, כי בסוף, היא לא רק על יריבות אלא על הכוח שבשיתוף פעולה, גם אם הוא מתחיל במקום של התנגדות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אמנם זו אינה יצירה אבל מאז פרוץ המלחמה, אנחנו חשופים לעדויות של ניצולים, לוחמים וחטופים. עדויות אלו מעוררות השראה מטורפת לתעצומות הנפש שמתגלות באדם, ברגעים בלתי נתפסים! רגעי התושייה שלהם נותנים כוח ותקווה לעבור את התקופה ההזויה הזאת.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בשנים האחרונות אשתי ואני מתנדבים בארגון סבאל'ה, עם אנשים שמבשלים ומשנעים בכל הארץ ארוחה לקשישים לשבת. במיוחד בתקופה הזו, כשכולנו יותר עסוקים בנושאי המלחמה והשלכותיה, חשוב לזכור את האנשים הבודדים האלה שרק מחכים שנדפוק בדלת, להחליף כמה מילים וחיוכים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יהונתן בורוביץ. מעבר לכך שהוא השף של M25, הוא פעיל מאוד בארגון "מסעדנים חזקים ביחד" ועושה הרבה למען ענף המסעדנות בישראל. מאז הקורונה הענף לא צומח, וכשמוסיפים לכך רגולציה, עליות מחיר ומלחמה – מאוד מאתגר לשרוד.

מה יהיה?
כמו ששלום אומר, "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". אני אופטימי שאחרי מלחמה וכאב יגיעו פריחה, שגשוג, שמחה ותיירים. לאורך כל המלחמה תל אביב נמצאת בהתפתחות מתמדת של תשתיות חדשות ומרכזים אורבניים כמו מדרחוב פלורנטין. אני מייחל לחזרת כל החטופים עכשיו ולאביב של שמחה והתחדשות לכולנו.

• העיר שלי
• קוקו נקו
• דראגון
• שמעיה
• קוט בר יין
• חוף גורדון
• טאקו
• נמל תל אביב