תנועת ההתנגדות להפיכה המשטרית ממשיכה להתעצם ולצבור תאוצה, ונכנסת לשבוע השמיני שלה. אחרי שלושה שבועות רצופים עם כ-150 אלף איש בקפלן, ואחרי שבשני שעבר הגיעו כ-300 אלף איש למחאת הענק בכנסת סביב ההשבתה הכללית של המשק, מתכננים מובילי המחאות היום (שני, 20.2) הפגנת כוח נוספת בסדרה של אירועי מחאה ושיבושי סדר. וזה הלו"ז:

08:00:מחאות מקומיות, צעדות וחסימות כבישים, תחת הכותרת "אין חינוך בלי דמוקרטיה". הורים וילדים בעשרות מוקדים ברחבי העיר והארץ יוצאים להפגין ולצעוד קרוב לבית. ייתכנו חסימות כבישים מזדמנות וזמניות. פירוט ההפגנות בתל אביב בהמשך הידיעה.
10:00:אזעקת אמת כנגד חוק יסוד הדיקטטורה: כולנו יוצאים – עם דגלי ישראל ושלטים – לרחובות, לצמתים, לכיכרות, למרפסות ולכבישים, ומְשַׁתְּקִים לשעה תמימה את המדינה, את המוסדות האקדמיים, את תעשיית ההייטק, את בתי החולים ואת הכבישים. כולה שעה, תתארגנו.
14:00:הפגנת הענק בכנסת מתחילה, עם ניסיון העברת חוקי הדיקטטורה בקריאה ראשונה, רשימת הנואמים תפורסם בהמשך.
17:00:צעדות מחאה יצאו מהכנסת אל רחובות עיר הבירה.

ברחבי העיר נמשכות גם בשעות אלה התארגנויות הורים וילדים כחלק ממחאת "אין חינוך בלי דמוקרטיה", במסגרתה צפויות מחר מספר צעדות בוקר ואירועי מחאה שכונתיים. בשעה 10:00 בבוקר, במקביל, צפויה מחאת ההייטקיסטים להתאחד עם מחאת האדריכלים בשרונה להפגנת זעם נוספת אליה מוזמן גם הציבור הרחב כמובן, במסגרתה צפוי להיחסם רחוב קפלן על פי תקדימי ההפגנות הקודמות במקום.המידע בעמוד זה יעודכן גם מחר ב-06:30 בבוקרעם התפתחויות נוספות במקרה הצורך. ואלה האירועים המתוכננים בתל אביב מחר, נכון לשעה זו:

✔️8:30 בי"ס רמת החיל | ב"יס ישגב | בי"ס צהלה | בי"ס משה שרת -> 8:30 גינת ולנברג מול "עד 120"
✔️8:00 בי"ס ארזים -> 8:10 בי"ס ניצנים -> 8:30 -> בי"ס אלונים -> 8:40 אליאנס (רידינג) -> 9:00 צומת רוקח נמיר
✔️8:00 כיכר נעמי שמר -> 8:15 בי"ס דוד ילין -> 8:25 בי"ס מגן -> 8:30 צומת שיטרית בני אפרים -> 9:00 צומת רוקח נמיר
✔️8:00 נמיר פינת יהודה מכבי | כיכר בזל | כיכר מילאנו | כיכר רבין -> 8:30 כיכר מילאנו -> 9:00 צומת רוקח נמיר
✔️8:00 גן מאיר -> 9:00 כיכר הבימה
✔️8:00 גשר קיבוץ גלויות: הפגנת ילדי דרום-מזרח העיר
✔️ 10:00 כיכר השעון: הפגנת ילדי יפו

>> פיטורי עינב גלילי ואורי ישראלי מסריחים מפוליטיזציה // טור דעה
>> תיראו מופתעים: ערוצי הטלוויזיה הם שותפים להפיכה המשטרית

בניגוד לשבוע שעבר, מטה המאבק של ארגוני המחאה לא יצא בקריאה לשביתה כללית במשק, אך רבים ברחבי הארץ ישבתו בפועל ויקדישו את היום לאירועי ההתנגדות. בין השעה 10:00 ל-11:00, כאמור, צפויים רבים לשבות שביתת אזהרה והזדהות. שיבושים קשים צפויים במערכת החינוך בתל אביב, לאחר שעשרות בתי ספר בעיר הודיעו כי יאפשרו למורים ותלמידים להצטרף להפגנות השונות כרצונם.פירוט ארצי של אירועי המחאה מחר תוכלו למצוא כאן. אנחנו ב"טיים אאוט" נלווה את המפגינים בעיר לאורך הבוקר, בואו להתעדכן.

• מחאת הדמוקרטיה
• בתי ספר בתל אביב
• תלמידים
• חינוך

זו הייתה, לפני הכל, אחת ההפגנות המרגשות בתולדות העיר. לא היה בה את הזעם והכאב שבהפגנות הנכים והאתיופים, לא את תחושת העלבון של מחאות השוויון ולא את האווירה המהפכנית של צעדות הצדק החברתי ומשבר האקלים, אבל אלפי התלמידים שהגיעו הבוקר לכיכר רבין הביאו איתם דבר אחד חשוב: אור. הרבה אור בתוך אוקיינוס החושך של שר החינוך רפי פרץ.

כבר כמעט התרגלנו להתבטאויות הגזעניות והלהט"בופוביות של בכירי הציונות הדתית, אבל אז הגיע שר החינוך ושרף לבני הנוער את הלב. ההתבטאויות שלו פגעו פגיעה ישירה בחברים שלהם, במשפחות שלהם, הכי קרוב לבית ולפעמים ממש במרכז הסלון. את התשובה הראויה לדבריו החשוכים וחסרי האחריות הוא קיבל הבוקר: אלפי תלמידים מכל רחבי העיר (ולפחות אוטובוס אחד שהגיע מאבן יהודה) עמדו בכיכר רבין שטופת השמש, גאים ומחייכים, ואמרו לו במילים רהוטות וחדות שהוא עשה את הטעות של הקריירה שלו.

הנואמים על הבמה היו תלמידים, המארגנים שהפיקו את ההפגנה בשלושה ימים היו תלמידים, הקהל שלא הפסיק לשיר על שוויון זכויות וצדק חברתי הורכב ב-95 אחוז מתלמידים. על פי דיווח בהארץ איים משרד החינוך על מנהלים שלא ישלחו את תלמידיהם להפגנה, כאילו מבקש לתת לצעירים המפגינים שיעור בסיכול הדמוקרטיה, אבל עד שרפי פרץ יפוטר אין שום סיבה שהם יתחשבו במה שיש למשרד החינוך לומר. אם להסתמך על מה שקרה הבוקר בכיכר, אין להם גם שום כוונה כזאת.

הדוברים על הבמה היו מאופקים וציטטו את הרב קוק ואת א.ד גורדון, אף אחד מהם לא קרא לשר להתפטר או לראש הממשלה לפטר אותו, אבל בניגוד להפגנות הא-פוליטיות האנמיות שהתרגלנו לראות בעשור האחרון זה דווקא נתן לדברים שלהם משנה תוקף. הם הציגו דרישה בלתי מתפשרת לשוויון זכויות ולערכים הומניסטיים ואוניברסליים, התנגדות נחרצת לגזענות ואפליה על כל רקע ועמידה חסרת פשרות נגד הניסיונות לפלג ולשסע את החברה הישראלית לשבטים של שנאה. את ה-100 שלהם בבגרות באזרחות הם כבר הרוויחו ביושר.

לא בטוח כלל שתהיה המשכיות למחאת התלמידים הספציפית הזאת. המציאות הישראלית מתגלגלת מהר ועצבני. בעוד שבוע רק מעטים מאיתנו עוד יזכרו בזעם שעל כיסא השר במשרד החינוך יושב אדם ששבר בגסות ובאטימות את ליבם של מאות אלפי ילדים ישראלים. אבל התלמידים שהיו בכיכר בבוקר המואר והזורח הזה יזכרו, וכל אדם בוגר שראה אותם והתרגש יזכור את התקווה שפרפרה בו לפתע בזכותם. כל אחד מהתלמידים האלה יכול ללמד את הרפי פרצים של העולם שיעור בדמוקרטיה, ואולי ביום לא רחוק אחד הם אכן ילמדו אותם. לא אבדה תקוותנו.

• הבועה
• בתי ספר בתל אביב
• תלמידים
• להט"ב
• עירוני

"והילדים האלו שאתם יורקים עליהם כשהם מנסים לשנות את עולמם, הם חסינים לעצות שלכם, הם יודעים מה עובר עליהם" – דיוויד בואי, "Changes"

ביום ראשון הקרוב יגיעו לבתי הספר ברחבי הארץ כמעט 2.5 מיליון תלמידים. אבל לא כולם יפתחו את השנה. רבים מהם יקריבו את תחילת שנת הלימודים לטובת הנושא החשוב ביותר בתקופתנו – משבר האקלים – וישתתפו במחאה שמטרתה להעלות את המודעות לזמננו ההולך ואוזל לטיפול בו. במסגרת המחאה הם לא יגיעו לבית הספר ויתייצבו במקום זה בכיכר הבימה, להפגנה תחת הכותרת "לא עוד עסקים כרגיל".

אל תחשבו לרגע לזלזל בילדים האלו: הם לא סתם מנסים לברוח מיום לימודים. הם משקיעים במיצגים, מארגנים הפגנות, מעודכנים בפרקטיקות האקטיביסטיות ברחבי העולם ונחושים לעשות כל מה שהם יכולים כדי לשנות את המצב. אין בהם טיפה של ציניות ואין להם את הפריבילגיה שיש לבני השלושים פלוס לצקצק ולעבור הלאה. הם והדורות הבאים אחריהם יסבלו בצורה המשמעותית ביותר משינויי האקלים.

>>למתחם משבר האקלים של Time Out

ההתארגנות החדשה של תנועת Strike For Future Israel היא חלק מתנועה עולמית של בני נוער, קטינים ברובם, שיצאו לפעולה בהשראתה של גרטה תונברג. כשהייתה בת 15, תונברג השבדית ישבה מול הפרלמנט בסטוקהולם עם שלט ועליו הכיתוב "שביתת תלמידים למען האקלים". מאז, בהשראתה, תלמידים ב-105 מדינות בעולם לא הגיעו לפתיחת שנת הלימודים, ובזכות הפעילות שלה ברחבי העולם היא מועמדת לפרס נובל לשלום. "זה מדהים שהנוער מתעורר ככה. עם כל המכשולים והספקות ומה שאומרים על הדור של היום, אני רואה אנשים מתעוררים", אומרת נועה סלע שעולה לכיתה י' בסטודיו אנקורי ביפו ולא תפתח את השנה. "יש אנשים שתוך יום החליטו שהם עושים מחאה כי זה חשוב להם. זה מגיע לכל העולם ואסור לפקפק או לזלזל בזה, צריך לתמוך בזה ולהקשיב".

אופיר וסלי (13), עולה לכיתה ח' בעירוני ה'

איפה שמעת על משבר האקלים לראשונה?
"בכל מיני מקומות, שיעור מדעים בכיתה ד' למשל. אחותי הגדולה, ענבל, התחילה את המחאה בארץ ושמעתי אותה מדברת על זה, אז נכנסתי לזה גם".

מה ההורים והחברים אומרים על זה?
"ההורים תומכים בזה. הם חושבים שזה נושא ששווה להילחם עליו. יש שחושבים שחייבים ללכת לבית הספר, בגלל שזה היום הראשון והוא מאוד חשוב, וזה נראה רע. זה לשבור את המערכת המקובלת מראש בצורה מאסיבית. יש לי חברים שמאוד בעניין, הצטרפו למאבק ושובתים ומארגנים איתי, ויש לי חברים שחושבים שזה לא ישנה, ושאנחנו לא יכולים לעשות שינוי. אני חושב שהם קטני אמונה ולא מבינים את הכוח שיש לנו בתור ציבור ובתור ילדים".

"צריך להכניס את המחשבה שיכול להיות שכסף הוא לא הדבר הכי קריטי כרגע, כי אתם לעולם לא תחיו מספיק זמן כדי לקבל אותו"

מה יהיה מבחינתך הצלחה ביום ראשון הקרוב?
"אני מקווה שיבואו כמה מאות תלמידים, בשבוע האחרון אנחנו עובדים קשה ומפרסמים בכל הרשתות, מגייסים חברים. אני בעיקר מקווה שזה ישפיע על אנשים כדי שישתמשו בזה שהתלמידים מעדיפים לשבות במקום ללכת לבית הספר ככלי להראות שזה דחוף. בקנה מידה גדול יותר, אני מקווה שהמדינה תראה שזה עניין חשוב ותחליט על מצב חירום אקלימי".

איך אתה נאבק במשבר האקלים בחיי היום יום שלך?
"אני צמחוני, אולי בעתיד אהיה טבעוני, זה תהליך מסובך לעבור מלהיות קרניבור לטבעוני, זה לוקח זמן, צריך להתרגל לזה לאט לאט. אני ואחותי פעילים בנושא אז המשפחה שלנו לא משתמשת בחד"פ, לא משתמשים בשקיות פלסטיק. הרבה יותר חשוב מלעשות פעולות אישיות זה לטפל בבעיה בקנה מידה בינלאומי: בתעשיית הבשר, במפעלים במפרץ חיפה שפולטים כמויות אדירות של פחמן דו חמצני. צריך שינוי מערכת בקנה מידה לא אישי, שינוי של דרך החיים, איך שהעולם תופס ומתנהל עם אנרגיה. צריך להכניס את המחשבה שיכול להיות שכסף הוא לא הדבר הכי קריטי כרגע, כי אתם לעולם לא תחיו מספיק זמן כדי לקבל אותו. כדי לקדם את צורת המחשבה של פעולה מדינית או בינלאומית אני עושה הפגנות ומיצגים. השתתפתי במיצגי Die-in (מיצגים בהם המשתתפים מעמידים פני מתים על הרצפה – נ"פ) בקניון עזריאלי, בשרונה ובכנסת. בזמן האחרון אנחנו בכל יום בהפגנות מול שגרירות ברזיל, בגלל השריפות באמזונס".

"המצב הידרדר מאז שהתחלנו את המחאה. ב-Die-in אנחנו על הרצפה וסופרים את מספר הדקות שהוא כמספר השנים. הזמן שאנחנו סופרים מתקצר"

מה חשוב לך שידעו בנושא?
"אין לנו זמן לבזבז. אם לא נתחיל לפעול ונעשה שינויים תוך 10 שנים, פשוט לא נוכל לעשות שום דבר יותר. הזמן קצר, השעון מתקתק. יש לנו מרחב פעולה מאד קטן, נקודת האל חזור מתקרבת. במקור קראו למחאה 'מחאת ה 12' (12 שנים עד לנקודת האל חזור – נ.פ), המצב הידרדר מאז שהתחלנו את המחאה. ב-Die-in אנחנו על הרצפה וסופרים את מספר הדקות שהוא כמספר השנים. הזמן שאנחנו סופרים מתקצר".

מה תפקידך במחאה ביום ראשון הקרוב?
"אני מגפוניסט, צועק דברים במגפון, וגם חלק מצוות סידור המיצג. נסדר את הציוד על הרצפה, שיתפוס כמה שיותר שטח. זה מיצג סטייל המיצג בוועידת האקלים בפריז, בו כל מי שאכפת לו שם את הנעליים על הרצפה ונוצר שדה ענק של נעליים. בזמן ההפגנה נבקש מכולם לשים מחברות ותיקים על הרצפה ונעשה Die-in בין לבין. אחד מהתפקידים שלי הוא לסדר את התיקים והמחברות בכיכר הבימה".

נועה סלע (15), עולה לכיתה י' בסטודיו אנקורי אומנויות ביפו

מתי שמעת על משבר האקלים לראשונה?
"אני מדריכה ופעילה כבר שנה וקצת בחוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע. אני חוקרת ולומדת על הטבע ונהנית ממנו, ומתוך זה נחשפתי לעולם הזה וגיליתי כמה הוא בסכנה. יום אחד שלחו הודעה לכל המדריכים שנשארו לנו 11 שנים עד שנגיע לנקודת האל חזור, ושמחפשים חברים שמעוניינים להביא את הנושא לארץ".

איך ההורים מגיבים לפעילות שלך?
"הם תומכים, אני באה מבית פעיל ודעתן. הם רואים שיש נושא שחשוב לי, ובמקום להוריד את הראש ולהמשיך עם חיי אני פועלת בשביל מה שחשוב לי. ההורים שלי רואים באור חיובי את מה שאני עושה ומבינים שמי שייפגע מזה יותר זה אני והדור שבא אחרי".

"אומרים לי הרבה שזה לא מגניב לקחת חלק בהפגנות, אבל בכל פעם שאני הולכת להפגנה אני הכי גאה בעצמי בעולם, כי אני עושה משהו שחשוב לי"

יש קונפליקט בין ללכת ליום הראשון והמרגש בבית ספר לבין לארגן הפגנה?
"יש לי חברים שזה לא בסדר העדיפויות שלהם, שלא הבינו את הכובד והרצינות של זה. היום הראשון ללימודים והסטטוס החברתי יותר חשובים להם. זה הזמן לראות את כולם, את המורים החדשים. זה קשה כי אני מבינה את הצד הזה. אבל אני יודעת מה חשוב לי כרגע ומהם העקרונות שלי. הדיבור על הדור שלנו היום – אלו הרגעים בהם זה מייצג אותנו. עוד לא ברור להם כמה משפיע אפילו בנאדם אחד שמתווסף להפגנה. תשעים ותשע זה לא מאה. אומרים לי הרבה שזה לא מגניב לקחת חלק בהפגנות, אבל בכל פעם שאני הולכת להפגנה אני הכי גאה בעצמי בעולם, כי אני עושה משהו שחשוב לי. שמתי בצד את הסטטוס והחברים והלכתי עם מה שאני מאמינה בו, כמו ללכת ברחוב עם שלט או לעמוד מול קהל ולדבר, אני מוציאה את עצמי מאזור הנוחות ועומדת על הדעות שלי".

האם מדברים על זה בבית הספר?
"הנוער מתחיל להתעורר. ילדים שלא ידעו על קיום התנועה שלנו מבינים כמה הנושא חשוב ומתחילים פרויקטים לבד, שומעים עלינו ומתחילים להצטרף. זה מדהים לשמוע על חבר'ה שלוקחים את הדברים לידיים, ואנחנו באים להראות איך זה הגיע לסיטואציה שהנוער לוקח את הדברים לידיים ודואג לעצמו. אנחנו באים לומר ולצעוק שאנשים לא ממשיכים כרגיל. אני לא הולכת לבית ספר כי אני מפחדת ממה שקורה סביבי, אז הגיע הזמן שיעשו מעבר למה שעושים עכשיו. חלק מהדרישות שלנו הן שהתוכן הזה, שאני גיליתי עליו דרך תנועת הנוער שלי, יגיע דרך בית הספר שלי. אני כל הזמן בעיסוק איך לגרום להנהלה לתמוך בנו בבית הספר. זה מאבק תמידי והוא חובה לדעתי, כי זה מה שישפיע עלינו. אם בבית ספר מלמדים אותי ידע להמשך, אם אני לא אשמע על המשבר הזה – לא יהיה לי המשך".

ליה לב (14), עולה לכיתה ט' בעירוני א'

מתי שמעת על משבר האקלים לראשונה?
"שמעתי על זה בטלוויזיה, בהתחלה לא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות, חשבתי שאם זה משהו מאד רציני אז כנראה שהפוליטיקאים ומנהיגי העולם לא יתנו לדבר כזה להמשיך לקרות, שמטפלים בזה. אחרי כמה זמן הבנתי שכלום לא קורה. לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה להתחיל להיות חלק מהמאבק, דיברתי עם כל מיני ארגונים וחיפשתי באינטרנט אם יש משהו כזה בישראל. מצאתי את Strike For Future Israel ומאז אני פעילה".

מה תפקידך במחאה?
"אני אחת המארגנות, אני אחראית על הגיוס, הפרסום. בספטמבר אנחנו חלק משביתה כללית בינלאומית של כל הארגונים הירוקים (27.9), וגם מנסים לעשות פעילויות יותר קטנות, למשל Die-in ומיצגים שנעשה כדי להראות לאנשים שאנחנו כאן".

"הכל מתנהל בשוויון: כל אחד שרוצה להוביל יכול. אנחנו תנועת Grass Roots, אין אחד שאחראי, כל אחד יכול להשתתף כמה שהוא רוצה"

כאחת מיוזמות המחאה, למה לדעתך חשוב יותר להגיע להפגנה מאשר ליום הראשון ללימודים?
"ללכת למשהו כזה מלמד בנאדם הרבה יותר מאשר לימודים בבית הספר. מהמחאה הזו למדתי לא רק איך לעשות מחאה. אנחנו לומדים על דוברות ותקשורת, ארגון אירועים, איך להגיע לאנשים ולהוביל. למדתי הרבה על חברויות, כי זה מדהים שיש קבוצה כל כך גדולה של אנשים שמאמינים באותו הדבר. זה משהו שבדרך כלל לא הייתי יכולה לדבר עליו עם חברות שלי או ילדים בכיתה. הכל מתנהל בשוויון: כל אחד שרוצה להוביל יכול. אנחנו תנועת Grass Roots, אין אחד שאחראי, כל אחד יכול להשתתף כמה שהוא רוצה. אלו דברים שיותר עוזרים בחיים מאשר היום הזה בבית הספר".

איך את מנסה לשכנע את החברים שלך להיות פעילים?
"עם הרבה מהם אני מדברת, אני תמיד מזמינה בקבוצות הווטסאפ של הכיתה ובאינסטגרם. השנה דיברתי עם המורה שלי שאעביר שיעור לכיתה שלנו על המחאה ועל נושא האקלים ומה שקורה. לא מדברים על זה בבית הספר יותר מדי. בסוף השנה, כשגרטה נהייתה יותר מפורסמת, זה עלה, אבל עדיין לא מספיק".

מה יהיה מבחינתך הצלחה בהפגנה?
"גם הגעת כמות גדולה של תלמידים, אבל גם לראות שזה באמת משפיע. לראות שזה הגיע גם לתלמידים שלא הגיעו פיזית למחאה, שהם שמעו על זה, שזה יתחיל להיות בשיח. לעבור בסופר ולשמוע אנשים מדברים על זה, לראות יותר אנשים נוסעים בתחבורה ציבורית, לראות מישהו מהבית ספר שלי מסרב לנסוע באוטו ומעדיף לקחת אוטובוס, אפילו השינויים הקטנים האלו אומרים שהצלחנו".

• משבר האקלים
• הבועה
• עירוני
• תלמידים
• גרטה תונברג

• Facebook
• Twitter
• Email

הזעזוע של תלמידי תיכון בליך ברמת גן מהספר "הר אדוני" של ארי דה לוקה, שמכיל לטענתם "תכנים פורנוגרפיים", מראה עד כמה מטומטם הדור שגדל כאן. כל הדורות החכמים דומים זה לזה, אך כל דור מטומטם – מטומטם בדרכו. הדור הזה לא מבין מהי אמנות ומהי ספרות, מה ערכן ומה תפקידן בעולם. הוא לא מבין שספרות היא לא החיים. הוא רגיל לדוקו־פשע, לריאליטי, לצמידות בין החיים לבדיון, ולכן מזדעזע כשמי שאמון על חינוכו מציב בפניו תכנים שקשורים למין ואלימות (אחר כך, בבית, הדור ילך ויאונן מול פורנו גמדים אלים. אבל זה בבית, לא בבית הספר). מין ואלימות? הרי אנחנו מחנכים נגד מין ואלימות! מה פתאום שנקרא על זה? ועוד בספר? ספר אמור להיות יפה, לא? ספרות אמורה להיות משעממת (ואף מילה על "הר אדוני").

גדל כאן דור שנעטף בנייר בועות מהרגע שיצא לאוויר העולם הזה, מוגן מפני פלסטינים רעים, ביקורת של מורים, פדופילים, נפילות בארגז החול. אין פרופורציות. צריך לשמור עליו מכל משמר, מכל דבר שעלול לפגוע בו. מצד שני, אלימות מתפלצת עליו מכל מסך. ויש בכל מקום מסך. וכן, גם הפוליטיקלי קורקט שמתנגש באלימות עם הגזענות והסקסיזם העביר אותו על דעתו. גדל כאן דור מטומטם. מטומטם מלשון טימטמו אותו. הוא לא אשם. אשם משרד החינוך, אשמים ההורים, אשמים המורים. מורה אחד למאה מצליח להדליק ניצוץ של עניין לגבי העולם הזה, זיק של הבנה, שביב של רעד בפני המציאות ובני האדם כפי שהם באמת. נער שלא מבין את היופי שבספרות, או למצער את הפוטנציאל שלה לקדוח לו בראש חור שדרכו ייכנס העולם – אי אפשר להאשים אותו. אין מי שיעורר אותו לכך.

על "הר אדוני" איש לא לימד את הדור להתקומם. השלטון לימד אותו להתקומם על "גדר חיה". הפעם הדור הבין מה מצופה ממנו והתקומם לבד. שרת התרבות ושר החינוך יכולים להיות גאים. בקרוב לא יהיה צורך בחוק נאמנות בתרבות. גדל כאן דור נאמן מעצם הווייתו.

יותר מכל, זה מזכיר דיסטופיה שבה השלטון מעודד ילדים להלשין על מבוגרים סוררים. "המורה מלמדת אותנו פורנו!". ב-2014 סבל מכך המורה והמחנך אדם ורטה, שניצוד על ידי תלמידה מכיוון ש"הפיץ דעות שמאלניות". כאן זה כבר לא עניין של שמאל וימין, זה גולש לפוריטניות שמבוססת על בורות, וזה מסוכן הרבה יותר.

בעולם שבו תמונת אינסטגרם יכולה להיות יצירת אמנות זה כמעט מגוחך להסביר מה ההבדל בין ספרות לפורנוגרפיה. אבל הנה כלל אצבע לתלמידי ישראל שיכול לסייע בהבחנת אמנות ממה שאינו אמנות: אמנות אינה שימושית. פורנו הוא שימושי בהחלט. באווירה חינוכית שמקדשת את השימושי (5 יח"ל מתמטיקה כגביע הקדוש) מובן למה חיפשו תלמידים מה אפשר לעשות עם "הר אדוני", ולא מה אפשר לחשוב, להרהר, להרגיש ולהחכים.

ואולי הסופר הארגנטינאי הענק חורחה לואיס בורחס אומר את זה טוב יותר, בדברים שנשא ב-1985: "בשבוע שעבר שאלו אותי בחוגים שונים – שני אנשים שאלו את אותה שאלה – 'למה משמשת השירה?' ואני אמרתי להם: ובכן, למה משמש המוות? למה משמש טעמו של הקפה? למה משמש היקום? למה אני משמש? למה אנחנו משמשים? כמה משונה שתועלה שאלה כזאת. לא? […] אבל נדמה לי שבמקרה של שיר – אתה קורא שיר, ואם אתה ראוי לו, אתה מקבל אותו ומודה עליו וחש התרגשות. וזה לא מעט. להתרגש משיר זה לא מעט, זה משהו שעלינו להודות על קיומו. אבל נדמה שהאנשים האלה לא מתרגשים […] השירה היא 'בסדר' כל עוד היא מביאה תועלת, אבל אם לאו – לא. נדמה כאילו העובדה שקיימת סונטה או שיתקיים ורד היא בלתי ניתנת להבנה […] שואלים: איזה תפקיד יש למשורר בחברתנו ובתקופתנו? נו… התפקיד הרגיל, לשורר. זה לא יכול להשתנות, אין לזה שום קשר עם הנסיבות הפוליטיות או הכלכליות. לחלוטין לא. לכן השירה אינה מובנת".

דיסקליימר: כמובן, לא כל הדור וגו', יש הרבה נערות ונערים חכמים וכו'. ט.ל.ח. מה שייתן לנו לישון בשקט בלילה.

• ספרות
• מחאה
• תלמידים
• דעה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בית הספר לאמנויות

כיתות א'־ט'

צפיפות בכיתות:40 ילדים בממוצע בכיתה

תשלומי הורים:1,000 ש"ח בחודש

ממוצע הציונים באנגלית:85 (בשנת 2012.ממוצע ארצי 63)

ממוצע הציונים במתמטיקה:77 (בשנת 2010.ממוצע ארצי 63)

העשרה:לימודי מוזיקה, מחול, תיאטרון וקולנוע

[tmwdfpad]

אחד מבתי הספר הייחודיים בעיר. בניגוד לרוב המוסדות הוא גם בית ספר יסודי וגם חטיבת ביניים. לבית הספר מתקבלים ילדים בעלי כישרון אמנותי לאחר שעברו בחינות קבלה מקדימות. לפי נתוני העירייה נראה כי מדובר באחד ממוסדות החינוך המבוקשים בעיר, והעובדה שלא מעט בוגרים מפורסמים יצאו ממנו עשויה להעיד על זוהרו (אניה בוקשטיין, יובל סגל, מיכאל הנגבי, אוהד קנולר, ריקי בליך ועוד).

בית הספר מקדם התפתחות אישית, מקצועית וחווייתית. לימודי האמנות תופסים נפח של 10־12 שעות בשבוע, נוסף על הלימודים הרגילים. ההפקות, התערוכות ואירועי התרבות שנערכים בבית הספר נחשבים יוצאי דופן באיכותם. האגף העיוני והאודיטוריום המפואר למופעים נבנו בהשקעה כספית אדירה – תרומה למוסד של משפחת אריסון.

מאחר שמדובר בבית־ספר ייחודי, שכר הלימוד נע סביב 1,000 ש"ח בחודש ומתעדכן לפי מדד המחירים לצרכן. ניתנת הנחה לתושבים בעלי הכנסה ולמשפחות ששניים או יותר מילדיהן לומדים במוסד. במטרה לשלב בין אוכלוסיות שונות, 30 אחוז מהמקומות בבית הספר משוריינים לילדי דרום העיר ויפו, ללא קשר למבחני הקבלה.

אף שהצפיפות בכיתות גבוהה, בשאלון שערך משרד החינוך בשנה שעברה דיווחו 83 אחוז מהמורים בבית הספר שהם שבעי רצון מהתנהלות המוסד. 86 אחוז מהתלמידים ציינו כי יש להם תחושה חיובית כלפי בית הספר.

הורים בבית הספר מספרים על יתרונות וחסרונות: מצד אחד השקעה גדולה מצד הצוות ותנאים מצוינים, מצד שני תהליך הסלקציה הגורם לכך שרוב התלמידים מגיעים ממשפחות חזקות; ומשום שמדובר בבית ספר על אזורי, בדרך כלל אי אפשר לבוא לחברים ברגל.

לויד ג'ורג' 2

בית הספר לטבע

כיתות א'־ט'

צפיפות בכיתות:38ילדים בממוצע בכיתה

תשלומי הורים:1,000 ש"ח בחודש

ממוצע הציונים באנגלית:89 (2013. ממוצע ארצי 66)

ממוצע הציונים במתמטיקה:75 (2011. ממוצע ארצי 61)

העשרה:מגמות טבע, חברה וסביבה

בדומה לאמנויות, גם בית הספר לטבע הוא על אזורי והקבלה אליו מותנית במיונים מקדימים. שכר הלימוד בבית הספר דומה לזה של בית הספר לאמנויות, וכך גם מכסת המקומות המשוריינים לילדי דרום העיר. תלמידי בית הספר נהנים משיטת לימוד יוצאת דופן שמטרתה לתרגם את הסקרנות הטבעית ליכולת ללמוד ולחקור ולטפח כישורי מנהיגות אישית, חברתית וסביבתית. בית הספר שם בראש מעייניו את הקשר עם הטבע הארץ ישראלי, שאותו התלמידים פוגשים בגן הבוטני הסמוך. שלוש מגמות לימוד מרכזיות יש בבית הספר לטבע: מגמת טבע ומדעים, מגמת חברה, מגמת סביבה.

במגמת טבע ומדעים מעודדים את התלמיד לחקור, לחשוב ולפתור בעיות. סביבת הלמידה מגוונת וחורגת מחוץ לגבולות בית הספר, אל חיק הטבע ואל סביבות אקולוגיות שונות, כדי לקרב את התלמידים לחי ולצומח.

הלימודים במגמת סביבה מתמקדים בגיאוגרפיה, לימודי ארץ ישראל ואיכות הסביבה, ומשובצים בהם נושאים נוספים כגון קיימות, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, אקלים ואפילו אסטרונומיה.

תוכנית הלימודים במגמת חברה מבוססת על האמונה כי יש קשרי גומלין הדוקים בין בית הספר לחברה הסובבת אותו, ולפיכך הלמידה בתוכנית משתנה, תלוית הקשר וכפופה לשינויים במציאות. התלמידים במגמה רוכשים מודעות למוסר, לפתיחות ולקבלת השונה, מפתחים את היכולת לראות נושאים מזוויות מגוונות ומעשירים את השפה לצורך ביטוי אישי, ביקורת, ניתוח והערכה.

ממוצע התלמידים לכיתה בבית הספר עמד בשנת 2013 על 38. באותה שנה דיווחו רק 10 אחוזים מהתלמידים כי נתקלו באלימות (השיעור מהנמוכים בעיר). בית הספר דורג בעשירון העליון בציוני המדעים והאנגלית.

הרצל 155

בית הספר מגן

כיתות א'־ו'

צפיפות בכיתות:28ילדים בממוצע בכיתה

תשלומי הורים:507 ש"ח בשנה

ממוצע הציונים באנגלית:93 (2011. ממוצע ארצי 69)

ממוצע הציונים במתמטיקה:85 (2013. ממוצע ארצי 64)

העשרה:לימודי שפות ותרבויות, תגבור לימודי יהדות

בית הספר הוותיק נמצא בשכונת מעוז אביב ומשיג באופן קבוע ציונים גבוהים במבחני המיצ"ב. בשנת 2013 רשמו תלמידי כיתה ה' ציון ממוצע של 85 במתמטיקה ו־79 בעברית.

באותה שנה דיווחו 75 אחוז מהתלמידים שטוב להם בבית הספר. ממוצע התלמידים לכיתה נמוך בהשוואה לממוצע הכללי בעיר (30) ועומד על 28. אחד האלמנטים הייחודיים בבית הספר הוא קידום שפות ותרבויות עולם, בעיקר השפה האנגלית והתרבות האנגלו־סקסית, מתוך תפיסה שבמציאות הנוכחית כולנו חלק מכפר גלובלי. לימודי האנגלית במגן מתחילים כבר בכיתה א', ובתוכנית הייחודית של לימודי השפה משובצים נושאים מכל תחומי החיים. נוסף על כך מעמיק בית הספר בלימודי התרבות היהודית־ישראלית במסגרת תל"י (תגבור לימודי יהדות) מתוך תפיסה כי לימודי שפה ותרבות חייבים להישען על הזהות והתרבות המקומיות. השפה והתרבות הערביות נלמדות החל מכיתה ב'.

בית הספר מקיים שותפות עם בית הספר אבן סינא בטייבה, ובמסגרתו עורכים המוסדות אירועים ומתארחים זה אצל זה כדי ליצור דו קיום. עיריית תל אביב מפתחת קשרים עם הורים ותלמידים מהקהילה היהודית בלוס אנג'לס, ובית הספר מגן קשור לבית הספר היהודי פרסמן בלוס אנג'לס, שבו נלמדים תכנים דומים לאלו הנלמדים במגן, תוך השוואה, הפריה ולמידה הדדית. מדי שנה נערכים חילופי משלחות בין בתי ספר שבמסגרתם מתארחים התלמידים, ההורים והמורים אצל חבריהם מעבר לים.

קדש ברנע 4

בית הספר גבריאלי־הכרמל

כיתות א'־ו'

צפיפות בכיתות:35 ילדים בממוצע בכיתה

תשלומי הורים:507 ש"ח בשנה

ממוצע הציונים באנגלית:86 (2010. ממוצע ארצי 73)

ממוצע הציונים במתמטיקה:79 (ממוצע ארצי 61)

העשרה:שיעור תל"ן (בהם מחשבים, דיבייט, משחקי חשיבה ואמנות) ומגוון חוגי בחירה

שמעון מזרחי, מישאל חשין, מינה צמח ואסתי זקהיים הם רק כמה מהשמות הגדולים הרבים שיצאו מאחד מבתי הספר הטובים, המבוקשים והוותיקים בעיר, שממשיך להצדיק את מעמדו גם אחרי 81 שנים. בשנת 2012 למדו בבית הספר 644 תלמידים ב־17 כיתות. במבחני המיצ"ב שנערכו באותה שנה דורג בית הספר בין הראשונים בתל אביב כשנכנס לעשירון העליון בציוני המתמטיקה והעברית, ו־75 אחוז מהתלמידים שנבחנו הצהירו כי טוב להם בבית הספר. בשאלון שנערך בשנה שעברה, 100 אחוז מהמורים ציינו כי הם מרוצים מעבודתם ומהתנהלות בית הספר.

במסגרת תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) הוכנסו בשנה האחרונה לבית הספר שני שיעורים חדשים: אמנות הוויכוח (דיבייט) – עניין שצובר תאוצה בשנים האחרונות בעיקר ברמה האקדמית – ושיעור נימוסים והליכות.

שטחו של בית הספר לא גדול ביחס למספר התלמידים הרב, ולכן ממוצע התלמידים בכיתה גבוה. להורים העובדים: בימים ראשון־חמישי, עד לשעה 16:30, פועלת במבנה בית הספר מועדונית בתשלום המיועדת לתלמידי כיתות א'־ד'. במועדונית מוגשת ארוחת צהריים, והמדריכים עוזרים לתלמידים בהכנת שיעורי הבית ומפעילים חוגים שונים כגון כדורגל, תנועה יצירתית, קונג פו וקרמיקה. אפשר להירשם לשלושה עד חמישה ימים בשבוע.

צבי שפירא 21

בית ספר אוסישקין

כיתות א'־ו'

צפיפות בכיתות:21 ילדים בממוצע בכיתה

תשלומי הורים:507 ש"ח בשנה

ממוצע הציונים באנגלית:86 (2011. ממוצע ארצי 69)

ממוצע הציונים במתמטיקה:84 (2013. ממוצע ארצי 64)

העשרה:לימודי יהדות בשיתוף בית דניאל

באזור היאפי של הצפון הישן, ממש מול פארק הירקון, פועל משנת 1950 בית הספר אוסישקין. מדובר בבית ספר קטן: 252 תלמידים בלבד למדו בו בשנת 2013. הצפיפות הנמוכה בכיתות מאפשרת לתלמידים לקבל יחס אישי מצד הצוות.

בשני מבחני המיצ"ב האחרונים שנערכו, השיגו התלמידים ציונים שדירגו אותם בשני העשירונים העליונים בכל המקצועות שנבחנו: עברית, אנגלית, מדע ומתמטיקה.

נתון מפתיע משהו נוגע לאלימות – אחוז גבוה (27) מהתלמידים שתושאלו דיווחו על אלימות כלפיהם באותו החודש, אך 81 אחוז ציינו כי בית הספר עושה מאמצים למניעת מקרים כאלו. אוסישקין הוא הראשון שפתח את שעריו לאוכלוסיית ה־ASD (הפרעות הספקטרום האוטיסטי) לפני כ־20 שנה. כיום לומדים ילדים בעלי צרכים מיוחדים גם בכיתות הרגילות ונעזרים בסייעת. בית דניאל ליהדות מתקדמת משתף פעולה עם בית הספר ומוביל אותו למודל חינוך יהודי ייחודי שבמסגרתו נלמדים נושאים מגוונים ומושגי יסוד בעולם היהודי ונערכת היכרות עם ארון הספרים היהודי והתנסות בכלים פרשניים שגרתיים פחות כגון חברותא, אמנות יהודית, מוזיקה ומדרש־דרמה.

שמעון התרסי 31

בית ספר תל־חי

כיתות א'־ו'

צפיפות בכיתות:29 תלמידים בממוצע בכיתה

תשלומי הורים:507 ש"ח בשנה

ממוצע הציונים באנגלית:86 (2013. ממוצע ארצי 66)

ממוצע הציונים במתמטיקה:77 (2011. ממוצע ארצי 61)

העשרה:שעת מדיטציה ודמיון מודרך כיתתית מדי שבוע

בית הספר בשכונת כפר שלם בדרום העיר נחשב להצלחה בקנה מידה ארצי, והמנהלת, עינת ברגר, נבחרה לאשת השנה בחינוך ב־2012. במבחני המיצ"ב של שנת 2011 רשם תל חי הצלחה חסרת תקדים כשדורג בעשירון הראשון בשני המקצועות שנבחנו, מתמטיקה ועברית. גם במבחנים שנערכו ב־2013 הוא זכה להצלחה. המוטו של בית הספר הוא "בחירה ואחריות". אם ילדכם יאחר לכיתה קרוב לוודאי שלא יינזף, אך הוא יצטרך לשאת בתוצאות של עצירת השיעור ופיגור בחומר. אחד האלמנטים הייחודיים בבית הספר הוא השימוש בפילוסופיה רוחנית. הצוות החינוכי עובר סדנאות מודעות כדי לחדד את כישוריו ויכולותיו, ופעם בשבוע נכנסים התלמידים עם מחנכת הכיתה ומדריך לחדר המדיטציה בבית הספר.

מעפילי אגוז 74

• מגמות
• חינוך
• תל אביב
• הורות
• תל אביב
• תלמידים
• עירוני
• עם הילדים
• בתי ספר בתל אביב