"לאן נעלמה יעל קרוון?" שואל פוסט בדף הפייסבוק "בומרנג – הנוסטלגיה של ישראל", כמו גם עשרות אלפי ילדי ניינטיז שהעריצו אותה בימים שבהם היה ערוץ טלוויזיה וחצי. כמי שדיבבה עשרות דמויות בסדרות מצוירות ושרה את שירי הפתיחה שלהן "הקול שלה היה חלק בלתי נפרד מפסקול ילדי שנות התשעים", כתוב שם, ו"לעד תיזכר כמי שהייתה מאחורי קולה של אפריל אוניל ב'צבי הנינג'ה'". אבל יעל לא נעלמה. היא פשוט התבגרה, והחליפה קריירה ומקום מגורים.

"נחמד לראות איך אנשים נכבשים על ידי הדמות החד-פעמית והמעשירה שאנחנו מכירות כל כך טוב. הדרך שברק (הימן) בחר לעשות את הסרט מעניינת. זאת לא הדרך שאני הייתי בוחרת לעשות אותו"

"מה שיודעים עלי בארץ זה מה שעשיתי עד 1994 ומאז אני לא קיימת", אומרת קרוון. "אבלאם מחפשים את האתר שלי– רואים מה אני עושה היום. שם נמצא ההווה שלי". מזה שנתיים היא מתגוררת בליסבון, ומשם יוצאת להופיע ברחבי אירופה כאמנית תיאטרון מחול. לפעמים היא מופיעה על פסלים של אבא שלה, דני קרוון. "העבודה שלו מדברת על שלום וזכויות אדם, אדם והסביבה. בגלל זה הן ציבוריות", היא אומרת. "הוא לא רצה להיות בגלריות. לא רצה להיות אליטיסטי. הוא רצה להיות אמן לעולם".

במהלך אחד מביקוריה בארץ השנה היא הצטרפה לשיחות שמנהלות אמה חווה ואחיותיה, נועה ותמר, עם הצופים אחרי ההקרנות של סרט הדוקו החדש "דני קרוון" בקולנוע לב דיזנגוף. "זה נחמד לראות איך אנשים נכבשים על ידי הדמות החד-פעמית והמעשירה שאנחנו מכירות כל כך טוב. הדרך שברק (הימן) בחר לעשות את הסרט מעניינת. זאת לא הדרך שאני הייתי בוחרת לעשות אותו, כי אנחנו רצינו להכניס לסרט את כל המורשת שלו. אבל יצא משהו מאוד עוצמתי, ומפתיע ומרגש לראות איך זה פותח את הלבבות של האנשים".

"במפגש עם הקהל אמרתי שאני מכירה את אבא שלי חצי מהחיים שלו, כי נולדתי באמצע, ויש לו עוד חצי ואי אפשר להכניס את זה לשישים ושש דקות", היא אומרת. "הסרט הוא על דני קרוון מגיל 85 עד 90. כמובן שהוא מי שהוא וזה היופי שלו, וברק מראה אותו מהמון פנים. אבל נורא קשה לשים פיל בתוך מגרה. הוא מרגיש שהעבודות שלו הן כמו הילדים שלו, אז אני מרגישה שהעבודות הן כמו האחים שלי. ויש כמה מהם שאני מאוד אוהבת שאינם מיוצגים בסרט".

"הרבה מחברי פה הם פרו-פלסטינים. גם אני, אבל אני חייבת לתת להם נקודת מבט של מה שקורה עכשיו. ליבי איתכם ואני מקווה לימים של הבנה והידברות. כמו שאבא שלי אמר 'צריך הרבה מלחמות בשביל לעשות שלום'"

את חיה בחו"ל כבר יותר מעשרים שנה. כמה יוצא לכם להיפגש?
"יצא לנו לעבוד יחד כי אני מופיעה על הפסלים שלו. זה התחיל ביפן לפני הרבה שנים, עם ריקוד בוטו שבו אני מתמחה. אחר כך עבדתי בגרמניה ויצא שציינו 25 שנים לאחד הפסלים שלו, אז הופעתי גם שם. בספרד הופעתי על פסל המחווה לוולטר בנימין ("אני מתקשה לדמיין עבודה שיותר מבטאת, עבור מי שמעולם לא חווה תחושת פליטות, מי שמעולם לא היה מבקש מקלט, את האימה, את התחושות הסותרות והמנוגדות של הכמיהה והפחד, של התקווה ושל הסכנה" אומר מיכאל ספרד בדברו על העבודה הזאת בסרט – י.ש.). יצא גם שהופעתי עם להקה במינכן בדיוק בזמן שאבא שלי הגיע לשם לקבל את פרס הקייזר".

הסרט הוא יוזמה של אחותך נועה.
"נועה היא המנוע. היא מארגנת את הארכיון שלו ואוצרת את תערוכות הרטרוספקטיבה שלו. היא ראתה את 'מיסטר גאגא' (סרטו של תומר הימן על אוהד נהרין – י.ש.) ודיברה עם תומר. הוא היה עסוק עם הסרט על יונתן אגסי ואמר 'אולי אח שלי'. משם זה התגלגל. אבא שלי כבר בן 90 אז מזל שהיה להם את החמש שנים האלה ביחד כי אף אחד לא חי לנצח".

את בעצם מסתובבת בעולם מגיל צעיר.
"קרוון זה לא השם שלי – זה הגורל שלי. נולדתי בארץ אבל בגיל שלוש עברנו לפירנצה כי לאבא היתה תערוכה גדולה בבלוודרה. כשהייתי בת שש עברנו לפריז כי הוא התחיל את העבודה על הציר הגדול בסרז'י פונטואז, ובמקביל נסענו כל הזמן כי היו לו עבודות בגרמניה ובהולנד. היה לי קשה כי נורא רציתי לחזור לארץ. בגיל 12 חזרנו והתחלתי ללמוד בבית ספר לאומנויות. משם הגעתי לדיבובים והתחלתי להופיע בכל מיני תוכניות טלוויזיה. מגיל 13 הייתי מפורסמת. אחרי כמה שנים כאלה הייתי צריכה להתאוורר, כי היית צעירה וישראל קטנה, ורציתי ללמוד תיאטרון תנועה ומשחק וריקוד ולהבין מה השפה שלי. בהתחלה נסעתי לניו יורק והבנתי שהיא הרחבה של תל אביב, אז עברתי לאנגליה שהיתה הבסיס שלי בעשרים השנים האחרונות. משם יצאתי לעבודות בברזיל, ביפן ובאירופה – תיאטרון מחול צומח מהמקום שבו הוא מתרחש".

"לעבוד עם מקום היה חלק מהגדילה שלי. זה המקום ועכשיו את משתלבת פה. שפת הגוף היתה הדבר שחיבר אותי לעולם כי כל הזמן נסענו. ואולי זה גם בעקבות זה שאבא שלי היה אומר 'לכי שחקי על הפסלים שלי, שיראו שאפשר לעלות עליהם'"

מהסרט עולה שגם היצירות של אבא שלך מאוד תלויות מקום.
"זה מה שאני יודעת לעשות. לעבוד עם מקום היה חלק מהגדילה שלי. זה המקום ועכשיו את משתלבת פה. שפת הגוף היתה הדבר שחיבר אותי לעולם כי כל הזמן נסענו. ואולי זה גם בעקבות זה שאבא שלי היה אומר 'לכי שחקי על הפסלים שלי, שיראו שאפשר לעלות עליהם'. תמיד היו לי את העולמות המופלאים האלה. העבודה שלי פוליטית גם בהקשר של איכות הסביבה. אני לא צריכה ליצור תפאורות. מה שאני נותנת הוא בלתי אמצעי, לא חומרי, עובדת עם המקום. העבודות של אבא שלי היו תפאורות מוכנות".

למה בחרת בליסבון?
"נמאס לי מהקור. באנגליה אין קיץ והייתי בורחת לברזיל, לספרד ולאיטליה. לפני שנתיים החלטתי שאני לא יכולה לחיות את מרבית חיי במקום קר. גם הברקזיט שבר אותי לרסיסים. הגעתי ללונדון כי זה היה קוסמופוליטי והרגשתי חלק ממשהו גדול שנקרא אירופה, ופתאום הם החליטו לסגור את הדלתות וזה מאוד כאב לי. כשחזרתי לארץ בגיל 12 הייתה אינתיפאדה וזה כאב לי פוליטית. אין מקום שאני יכולה לעצור את זה. האומנות היא המקום שדרכו אני יכולה להגיע כמה שיותר עמוק לנפש האדם, למה שמחבר בינינו ומה שמשותף לנו".

ואיך החיים בליסבון?
"רוב הזמן ליסבון היא מקום מדהים. אין מתח. אין לחץ. אף אחד לא עצבני. את הולכת ברחוב ומרגישה נינוחות. אף אחד לא שופט אותך. הם יצאו מהדיקטטורה ב-1974 בשנה שבה נולדתי, וזה מרגש אותי. פעם בשנה, כשחוגגים את מהפכת הציפורנים, אנשים יוצאים לרחוב וקוראים 'הלאומנות לא תחזור'. בתחילת הקורונה המספרים היו נמוכים ולא היה סגר. התיאטראות ובתי הקולנוע נשארו פתוחים. זה היה אנושי והגיוני. זה השתנה, כי בחג המולד ובערב השנה החדשה אנשים באו מכל אירופה לחגוג והמספרים התחילו לטפס בקצב מטורף. אחרי יום הולדת שלי ב-8 בינואר זה נעשה יותר ויותר גרוע אז הצלחתי להגיע לארץ יום לפני שסגרו את שדה התעופה והייתי בישראל חודשיים וחצי. זה התאים לי כי אבא שלי לא בקו הבריאות".

"לפני כמה ימים הקשבתי לחדשות ושמעתי 'ברגעים אלה משוגרות רקטות לתל אביב'. במקביל, פה זכו בליגת הכדורגל והיו זיקוקים בחוץ, ובפנים נשרף לי הפופקורן ששמתי כמה דקות לפני כן והיה ריח חזק של שריפה. זה יצא כאילו עשיתי לי מופע"

את מגיעה לכאן הרבה?
"הייתי מגיעה פעם בשנה לביקור מולדת קצר. זה תמיד משהו שקשה לאבא שלי. רוב הנסיעות שלי הן למטרות עבודה ובארץ לא מתעניינים בעבודה שלי. אני הולכת לאן שמזמינים אותי. בכמה פעמים שהופעתי בארץ זה היה קשה, כי אני כן ישראלית אבל לא ישראלית וחיי האומן נפלאים אך לא תמיד קלים. לפני שנה כשיצאתי מישראל, בשדה התעופה, הבחורה שהסתכלה על הדרכון שלי הזילה דמעה ואמרה 'את יעל מארץ המצוירים. גדלתי על הברכיים שלך'. זה היה מדהים שהיא זוכרת".

מה את עושה בין ההופעות?
"אני מלמדת פרפורמנס, ריקוד אוונגרדי יפני (butoh) ועוד דברים על התפר בין תיאטרון לריקוד – עבודה עם חפצים, עבודת סולו, יצירה דרך ארכיטיפים שלנו. איך לחפור בתוכנו וליצור מתוך הבנה שהכל נמצא בתוכנו, ולא לחשוב שתמיד צריך משהו מבחוץ. התלמידים שלי הם אמנים בעלי ניסיון. בשבוע הבא אני מצלמת וידאו מחול – פרויקט גדול בשיתוף עם כמה אמנים שקשור לאקלים".

איך המצב הנוכחי בישראל משתקף בליסבון?
"מבחוץ זה נראה כזה טירוף – המדינה היחידה שבה כולם מחוסנים ויצאו מהקורונה, נכנסת למלחמה. הרבה מחברי פה הם פרו-פלסטינים. גם אני, אבל אני חייבת לתת להם נקודת מבט של מה שקורה עכשיו. אין טובים ורעים. לפני כמה ימים הקשבתי לחדשות בי.בי.סי ושמעתי 'ברגעים אלה משוגרות רקטות לתל אביב'. מיד עברתי לגלי צה"ל. במקביל, פה זכו בליגת הכדורגל והיו זיקוקים בחוץ, ובפנים נשרף לי הפופקורן ששמתי כמה דקות לפני כן והיה ריח חזק של שריפה. זה יצא כאילו עשיתי לי מופע. ליבי איתכם ואני מקווה לימים של הבנה והידברות. כמו שאבא שלי אמר 'צריך הרבה מלחמות בשביל לעשות שלום'".

הסרט "דני קרוון" בבימויו של ברק הימן מוקרן בקולנוע לב.עוד פרטים כאן

• המסך
• קולנוע
• דני קרוון
• דוקומנטרי
• ברק הימן
• תמר קרוון
• אמנות ישראלית
• אמנות
• קולנוע ישראלי
• מחול
• תיאטרון
• וידאו ארט

• Facebook
• Twitter
• Email

גל של אירועי אופנהשוטף את תל אביב. חללים יתומים מאדם ברחבי העיר לובשים חג (מתכסים בגרפיטי ותאורת קלאב, הכוונה) ומוסבים לכדי מקדשי שופינג למשך שלושה ימים. מיד אחר כך, כמו בסיפור סינדרלה, חוזרים להיות מיותמים. בעולם של קניות באינטרנט באמצע הלילה כשאתם בפיג'מה, וריבוי של חנויות בוטיק, חללי סטודיו ופופ-אפים לכל מעצב מתחיל, עולה השאלה, מה הטעם? מה ניתן למצוא ביריד שלא תוכלו למצוא תוך גלילה בפייסבוק?

עוד כתבות מעניינות:

מעצב החולצות הכי בועט בתל אביב שעבר לכם מתחת לרדאר
מותג התכשיטים שמוכיח שגם לראפ ישראלי מותר להשוויץ
ביג בלאגן: איך נראה עולם הפלאס סייז המקומי?

במטרה לענות על השאלה, פנינו לשתי אושיות בתחום יזמות האופנה בעיר. הראשון הוא ירון דנוך, שאחראי לכמה מהאירועים הכי גדולים בתעשייה המקומית, ביניהם הטי-מרקט והדרס קוד. השניה היא תמר קרוון, צלמת אופנה ואמנית שיוזמת סדרת פופ-אפים חדשה בגן העיר. בסוף השבוע הקרוב שני היזמים מתכננים להפיק ירידי מעצבים, אך ההסתכלות של שניהם על המאורע שונה.

דנוך יפיק במלון בראון את יריד Overall, שבניגוד לירידים קודמים שלו, מתמקד כולו באופנת רחוב בועטת ומעודכנת. "הטרנד של ירידים מתחזק מאוד בשנים האחרונות. יש בר ודי-ג'יי, המטרה היא ליצור וייב של מינגלינג, חצי הפנינג, חצי מסיבה".

דנוך נמצא כבר שנים עם היד על הדופק, וכמו לוליין בקרקס הוא מאזן בין שני סוגי הלקוחות שלו – הקהל התל אביבי והמעצבים עצמם. לדבריו, היריד הנוכחי נועד עבור באי הטי-מרקט מהעבר שבגרו וגדלו, ומחפשים אופנה אחרת, יום יומית אך איכותית. את המעצבים הוא מצליח למשוך באמצעות הצלחותיו הקודמות ובאמצעות הבטחה לקהל חדש. "הם מקבלים ביריד הזה נקודת גישה פרונטלית לאנשים שלא בהכרח יבואו אליהם לחנות, אלא מתעניינים באופנה, ומגלים אותם ביריד. רוב המעצבים הם אלו שעומדים בדוכן וזה עושה את חוויית הקנייה".

בצד השני של הסקאלה נמצאת קרוון, שמונתה באחרונה למנהלת הקריאייטיבית של המרכז המסחרי גן העיר. קברניטי הקניון התלהבו כל כך מרעיון הפופ-אפים, עד שהעניקו לה חלל נכבד מהנכס למשך החודשיים הקרובים כדי ליצור בו שורה של אירועי אופנה. בכל סוף שבוע שני יתארחו מותגים אחרים, כשההקפדה היא על תחושת בוטיק והתאמה אישית. "אני עושה שידוכים בין מותגים, בכל פופ-אפ יש מותג אחד של צעיפים, מותג אחד של בגדים אחד של תכשיטים וכו'. ביניהם מחבר קו עיצובי".

לקרוון גישה הפוכה מזו של דנוך במישור העסקי. לשיטתה, הפקה של אירוע פופ-אפ שכזה היא מלאכת אוצרות לכל דבר, כמו בגלריה. "אין דיג'יי ואין אלכוהול. אני מאמינה ב- Less is more", היא מסבירה. "המשותף למעצבים ולמעצבות שאני אוספת היא שהן פועלות רק אונליין, כי הן לא יכולות לעמוד בתעריפי הקונסיגנציה והעמלות של חנויות הבגדים. אני מעלה את המילה אידיאולוגיה. אופנה יכולה להיות שני דברים – משהו מאוד שטחי שלא אומר כלום חוץ מצרכנות ושואו-אוף, והיא יכולה להיות משהו שיש בו עומק".

הערך המוסף מבחינת קרוון מגיע מתוך נחת נוסטלגית. "קודם כל, אני שייכת לדור שמעדיף למשש את הבגדים לפני שהוא רוכש אותם. ודבר שני, לכולם יש אתרים, הם כולם מוכרים באתרים, ואני חושבת שיש משהו נורא כיפי בזה שאתה יכול לבוא ולראות ממש את כל הקולקציה ואת המעצבים".

גם דניאל ויינברג, מעצבת ובעלת המותג SORRY, שתגיע לשני האירועים, רואה את האינטראקציה כערך מוסף אינטגרלי בבחירה שלה להגיע לירידים. "בגלל שיש לנו רק חנות אונליין אנחנו כל הזמן מחפשים מקומות לצאת לפגוש קהל. בכל פופ-אפ שמוקם במקום אחר, אנחנו מרחיבים את הקהלים שלנו לאנשים שבמקרה מגיעים לאזור ומכירים אותנו". ויינברג בוחרת בקפידה את האירועים שאליהם תגיע, ומחפשת בדרך כלל את הקהל שיתלהב מאופנת רחוב באיכות גבוהה.

נראה שבדיוק בנקודה בה הטכנולוגיה הצליחה לפתור את כל הבעיות שהיו לעולם הready-made, התעשייה דוחפת לרגרסיה מסוימת. גם אצל דנוך וגם אצל קרוון קיימת יראת כבוד ליצירה המשתלבת באידיאולוגיה האישית שלהם: הראשון מדמיין מסיבה, והשנייה רואה גלרית אמנות. תעשיית האופנה מוצאת את עצמה רודפת אחרי מה שהרשת לא יכולה לתת. בעידן של אינפלציה מבחינת אפשרויות הרכישה, כולם מנסים ליצור "חוויית קנייה". מה לא תוכלו להשיג באסוס? צלילים, מראות, קולות וטעמים – הפנטזיה על אצבעות שרצות על הבד, על עיניים בורקות של לקוח ומענה נלהב של מעצב שמציג את מרכולתו.

יריד OVERALL | שישי (8.3) 11:00־18:00, שבת (9.3) 10:00־19:00 | מלון בראון, קלישר 25 תל אביב

פופ אפ גן העיר | חמישי (7.3) 10:00־20:00, שישי (8.3) 10:00־15:00 | אבן גבירול 71 תל אביב

• חנות פופ-אפ
• גן העיר
• תמר קרוון
• טי מרקט
• שופינג
• החיים היפים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

נלי תגרשחקנית
שמלה – פיו פיו; נעליים – רוני קנטור; תיק – משוק פשפשים בפריז

[tmwdfpad]

סיון חימיסטייליסטית
גופיה – זארה; חצאית – עמנואל; נעליים – אדידס; צמיד – נוריתמי; משקפיים – דה ז'ה וו

אדריאנו חאובלשחקן ודוגמן
מכנסיים וחולצה – נובוריש דוג; נעליים – ריבוק

שלומית מלכהדוגמנית
חולצה – פקטורי 54; ג'ינס – פוקס; נעליים – איזבל מארה; תיק –H&M

תמר קרווןצלמת וסטייליסטית
חולצה – וינטג'; חצאית – בוטיק הלנה; תיק – איב סן לורן; נעליים – נייקי

דני וינסטרהמעצבת אופנה
חולצה, חצאיצת וז'קט – Portay; כובע – הלנה ברמן; נעליים – מייקל קורס; תיק – יד שנייה מניו יורק

אניה מרטירוסובדוגמנית
חולצה – מחנות בנווה צדק; חצאית ונעליים – זארה; תיק – ספרינג; כובע – מחנות בפריז

שיר פלדמנהלת בוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר
שמלה – ברק להב; תיק – זיגי פרידה; נעליים – אולסטאר

בן אלוןדוגמן וצלם
חולצה – פול אנד בר; מכנסיים – מחנות מעצבים בברלין; תיק – משוק בברלין; נעליים – אדידס

שביט ויזלדוגמנית
חולצה – זאדיג אנד וולטר; מכנסיים – טופשופ; נעליים – אלדו; שרשרת – בוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר

טל אלבלנסי פרברעורכת אופנה
שמלה – נקנתה בחנות יד שנייה לפני עשר שנים; נעליים – עמנואל; תיק – מארק ג'ייקובס

שי שלוםמעצבת אופנה (מימין)
שמלה – Evening Stories; תיק ונעליים – זארה

אילנה בוכגנדלרמעצבת אופנה (משמאל)
שמלה – Moi collection; תיק – צ'ארלס אנד קית'; נעליים – נייקי; משקפי שמש – סלין

יערה בנבנישתידוגמנית ושחקנית
שמלה – נטע אפרתי; נעליים – ניין ווסט; תיק – Dune

טל קליינבורטמנהלת קריאייטיבית מגזין "את"
שמלה – אונגרו וינטג' מבוטיק ואניטי

• שלומית מלכה
• יערה בנבנישתי
• אדריאנו חאובל
• שיר פלד
• ארטמיסיה
• שי שלום
• תמר קרוון
• גלריה ארטמיסיה
• נלי תגר
• המתלבשים
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

תמר קרוון(משמאל) סטייליסטית וצלמת
שמלה – בוטיק הלנה; נעליים – TO GO

נסטיה ליסנסקי(במרכז) אושיית אינסטגרם
חולצה נטף הירשנברג; מכנסיים – My Urban Runway; משקפיים – יוסף חבר

מאשה רודוב(מימין) עיתונאית אופנה
חולצה – Rocket X Lunck לאתר We Must Shop; משקפיים – יוסף חבר

[tmwdfpad]

קורין אברהםבלוגרית אופנה
תום תשבי לסטייל פור רנט; תיק – דולצ'ה וגבאנה; נעליים – טופשופ

גת עיניבלוגרית
ז'קט – מנגו; חולצה – מחנות במדריד; חצאית ומגפיים – זארה; תיק – Adika

ברק להבמעצב אופנה
ז׳קט – טופמן; חולצה – H&M; ג'ינס – סנדרו; מגפיים – אסוס; תיק – פול אנד בר; משקפיים – דיור

איה מלמד חיסטייליסטית
שמלה – דיזל בלאק גולד; עליונית – ברשקה; תיק – דיזל; נעליים – עמנואל, כובע – H&M; משקפיים – אסוס

גלית שרבטאשת עסקים
חולצה – דולצ'ה וגבאנה; חצאית – איזבל מארה; נעליים – ולנטינו

דניאלה אלטרסטודנטית ובלוגרית אופנה
שמלה – דיזל; ז׳קט – אסוס; תיק – מייקל קורס; משקפיים – דיור

טום איחילבלוגר
מכנסיים – טופמן; ז'קט – זארה; נעליים – זארה; צעיף – מחנות במילאנו

נטף הירשנברגסטודנטית לעיצוב אופנה בשנקר
מכנסיים – זארה; חולצה – H&M; תיק – פראדה; נעליים – אלדו

מיטל דה רזוןזמרת
חולצה וחצאית – רובי חושנגי למותג רובינה

מיכל עזר שטייןבלוגרית אופנה
חליפה – אסוס; נעליים – זארה

דנה זרמוןסטייליסטית
שמלה – סמפל; נעליים – זארה; תיק – דיור

הדר לויסטייליסטית
חולצה – C/meo; מכנסיים – פוראבר 21; נעליים – זארה

• גת עיני
• ברק להב
• גלית שרבט
• דניאלה אלטר
• נטף הירשנברג
• מיטל דה רזון
• הדר לוי
• מיכל עזר שטיין
• טום איחיל
• רנואר
• נסטיה ליסנסקי
• גני התערוכה
• תמר קרוון
• המתלבשים
• מאשה רודוב
• דנה זרמון
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

מיטל אדר וינברגבלוגרית, סטייליסטית, צלמת ויועצת קריאייטיבית
ז'קט – דיזל; אוברול – עידן לרוס לבוטיק ורנר; תיק – קולקט

נירה שלימוביץ'מעצבת תכשיטים וחוקרת אופנה
מעיל – וינטג'; חולצה – MM6; תכשיטים – Born From Rock; נעליים – אקנה

ולדה קוקסאמנית ודוגמנית
נעליים – אדידס אוריג'ינלס; מכנסיים, סווטשירט וז'קט – הושאלו מהשותפים לדירה

עידן לרוסמעצב אופנה
מכנסיים – בן דיוויס; חולצה – אקנה; חגורה – גוצ'י

מיכל שפיראזמרת
שמלה – פיו פיו; מעיל – מבלגיה; נעליים – ג'פרי קמפבל; כובע – אוסף פרטי; תיק Koketit

ענבל רווהסטייליסטית
ג'ינס – ליוויס; חולצה – אנה קיי; מעיל – מפראג; נעליים – אדידס

שירה ברזילימאיירת, מעצבת אופנה ועורכת גרפית
שמלה – פוראבר 21; ז'קט – פלאשבק וינטג'; נעליים – ג'פרי קמפבל; תיק – H&M

טל שיריעורכת אופנה וסטייליסטית
ז'קט – בלנסיאגה, סריג – פטריציה פפה; חצאית – זארה; תיק – דיור, מגפיים – AF Vandevorst

תמר קרווןצלמת וסטייליסטית
מעיל – מארק ביי מארק ג'ייקובס; נעליים – We Must Shop

אוראל קלייר גולןסטייליסטית
שמלה – פוראבר 21; נעליים – זארה; תיק – ג'וסי קוטור

לירוי שופןעיתונאי ועורך אופנה
ג'ינס – APC, מעיל – Faith Connexion, מגפיים – Sartore, צעיף – אמא סרגה

יאנה חייטוביץ'בלוגרית אופנה
ז'קט – קסטרו; חולצה וחצאית – טופשופ; מגפיים – זארה; תיק – ג'וסי קוטור

• ענבל רווה
• מיכל שפירא
• עידן לרוס
• תמר קרוון
• בוטיק ורנר
• שירן מניה
• החיים היפים
• אופנה