מלחמה, חגים וכל הכיף הזה הביאו את Wolt וארגון לתת לחדש את ״זמן טוב לתת״, מיזם התרומות המסורתי שלהם, אותו אחד שבמהלך חודשי המלחמה הראשונים גייס למעלה מ-3 מיליון שקלים לתרומה למפונים, כוחות הצלה, משפחות נזקקות ועוד.

>> אבא שלכן גנן? גם אם לא, הנה 10 דרכים להפוך את החג לקצת יותר שמח
>> טעמנו 19 עוגות שיעשו לכם מתוק בשולחן החג. בחרנו 10 מצטיינות

במהלך כל חגי תשרי הבאים עלינו לטובה (או לפחות ככה אנחנו רוצים להאמין. קראו לנו נאיבים), נוכל לתרום באמצעות אפליקציית וולט מארזים של מוצרי מזון וטואלטיקה מרשת סופר יודה, שיועברו למשפחות נתמכות ונזקקות עבור ארוחות החג, באמצעות ארגון לתת.

לפי הסקר האחרון של ארגון לתת, 30.7% מהישראלים מעידים כי המצב הכלכלי שלהם הורע בהשוואה לאשתקד, ו-41% מהציבור הרחב חוששים להידרדר למצוקה כלכלית בעקבות המלחמה – מה שאומר שיש הרבה א.נשים שזקוקים לעזרה שלנו. המיזם מציע ארבעה מארזים שונים, בשלושה טווחי מחירים – 30 ש״ח, 50 ש״ח ו-100 ש״ח. שלושה מארזים יכילו מגוון מצרכי מזון בסיסיים לטובת ארוחת חג, ומארז נוסף יכיל מוצרי טואלטיקה. המוצרים יסובסדו על ידי רשת סופר יודה.

וזה גם ממש לא מסובך: אפשר לתרום בתשלום רגיל באפליקציה, בכרטיס אשראי או ארנק דיגיטלי כמו Apple Pay ו-Google Pay, וגם באמצעות ניצול קרדיטים של Wolt ובאמצעות סיבוס.

מיזם התרומה הפך למסורת באפליקציית Wolt ומוביל בכל שנה את קמפיין פסח וחגי תשרי, ובחודשים האחרונים גם במלחמה. בחגים הקודמים גויסו מאות אלפי שקלים, ונתרמו עשרות אלפי מוצרי מזון כמו קטניות, פחיות שימורים ותבלינים. אז בפעם הבאה שאתם מזמינים פיצה, נסו לחשוב רגע על אלה שלא מזמינים אותה, ותוכלו גם אתם לעשות לרגל החג משהו טוב.
>> "זמן טוב לתת", עד אחרי החגים באפליקציית Wolt

• תל אביב נרתמת
• חגי תשרי
• חגים
• תרומה
• וולט WOLT
• סופר יודה
• ארגון לתת

בימים טרופים אלה, ליטרת החופש הקטנה שבה אני מתנחמת היא חופש מקניות. לא, לא של מילקי בסופר – יש דברים שאין להם תחליף – אלא חופש מקניות של בגדים. וזה לא כי אני היפית, ויסלחו לי הברנרים, או כי אני מחזיקה באג'נדת קיימות, ויסלחו לי האקלימרים. אני פשוט לא קונה בגדים, כי אני גרה בתל אביב, אז זה מיותר. יש ספסלי נתינה, והזבל של מישהו אחר הוא אוצר. האוצר שלי.

>>מעגל הפריסטייל של "חוד המחט" הוא הספוט הכי חופשי בתל אביב

לחנויות פיזיות אני כבר לא הולכת, כי למי יש כוח לעבור פריט פריט, לסנן, להכנס לתא, להתפשט, למדוד, ואז עוד לשלם כסף על התענוג. מה אני, עובדת בשבילם? כל הטקס של רכישת בגדים בחנות הוא מייגע עם תמורה מפוקפקת ביותר, וצריך להיעלם מהעולם. וזה לא שהאלטרנטיבה הדיגיטלית טובה יותר.

היקף קניות האונליין שלי הידלל משמעותית, כי אין המון היגיון ברכישות הגחמתיות האלה איך שמתעוררת משנ"צ. הרגע בו התאהבתי בסניקרס ורודות מנצנצות (זו תקופה קשה לכולנו) לא שווה לבדו את כל הרגעים שאחר כך. כשאקבל אותם עוד עשרה ימי עסקים – בעודי מתייבשת בפיצוציה מסריחה מול מוכרת שאיחרה כי היה לה סשן קעקועים דחוף ועכשיו צריכה להעמיד פנים שהיא לא עשתה באנגים כל הבוקר – פתאום אני פחות בקטע של השוז.

בניגוד לכל מיני שיט שאינסטה מפרסם כ"על זמני", בגדים הם גשמיים. וענתיים. ואני לא קונה אותם. מלתחה שלמה בחורף האחרון הרכבתימספסלי נתינה, או מכל מקום אחר בו אתם נפטרים מהמלתחה היפהפה שלכם שלא ברור למה זרקתם.עכשיו למה זה גאוני? כי תל אביבים הם האנשים שמתלבשים הכי טוב בארץ, שלא לומר בלבנט. וזה לא משנה מה המידה שלי, כי גם ככה הבגדים של כולם אוברסייז.

למעשה, זה יותר טוב מחנות – בספסלי נתינה יש בגדים שמישהי כבר בררה משלל הפריטים שקיימים בחנויות או באינטרנט, מישהי כבר בחרה אותם וחשבה שהם יפים, ואפילו העבירה עליהם סיבוב או שניים לבדוק את המוצר. זה כמו המלצה לספר, לסרט או לאקס – מישהי כבר ניסתה את זה, וזה עבד לה לתקופה מסויימת. זה בסך הכל כבר לא טוב לה יותר. אני רואה את הבגד, הוא יפה, אני לוקחת אותו.

זה סיפוק מיידי כמעט (אם מביאים בחשבון כביסה בדרך, שזה מחיר זול לשלם בשביל משהו בחינם). אבל לפעמים – הוא גם פאקינג מריח טוב.זה מדהים ומהמם שהסטנדרט פה בעיר לבגד שמוסרים הוא ברמת חנות יד שניה. המקסימום של המקסימום שנתקלתי בו, שהופך בגד לקצת פחות אטרקטיבי, הוא כדוריות בד, חוט סורר או רחמנא ליצלן, צווארון וי. את האחרון לא לוקחת, זו גזרה מסרסת וגם לי יש גבולות.

אבל הכי יפה בספסלי נתינה, יותר מסוודר ירוק מהמם וג'ינס בגזרת מאם, שזה לדפוק את המערכת. זה מוציא אותי מהלופ ומשחרר אותי מתרבות הצריכה. זה נותן לי חופש מחלונות הראווה הריחניים של סטורי, ומפרסומות באינסטה, ומהקפטילזם שהביא עלינו כל רעה חולה בערך וסימם אותנו בשמלות פרחים עד שעשו לנו דיקטטורה ומלחמה על הראש. אז סניקרס וורודות מנצנצות מאתר קיקיוני מבנגלדש – תודה, אבל לא תודה. אתן קטנות עליי. יש לי את תל אביב.

• הבועה
• תרומה
• אופנה

"חבר'ה הוצאנו כבר אלפי מנות", נזרקה לחלל האוויר הקריאה, והמתנדבים עוזבים לרגע את הירקות והפסטה, מניחים את הסכינים ומוחאים כפיים בהתלהבות ספונטנית. עשרות אם לא מאות אנשים שחשו צורך לתרום והגיעו להכין משלוחי אוכל לדרום, לצפון ולכל מי שצריך במסגרת "נלחמים מהעורף – מבשלים מהלב", עד מיזם פרטי שממלא את החלל שמשאירים אחריהם גופי הממשלה הלא מתפקדת.

במסעדה במזרח העיר, שביקשה להישאר עלומה, מאכילים בשגרה עכברי הייטק, אבל עכשיו הוקם שם חמ"ל בישול ושילוח אוכל, החל משלב איסוף חומרי הגלם ועד לאריזה ושינוע. במבט מרחוק נראה שהכאוס שולט, אך מקרוב הכל מתקתק עד כמה שאפשר בעיתות חירום – שת"פ בין אנשים עם רצון טוב, טבחים ובעלי המסעדה שמבקש להישאר בעילום שם.

הרחבה שבחזית המסעדה צפופה ועמוסה. עמדת רישום מתנדבים וארגזים שמוכנים למשלוח מתערבבים בקבוצת הורים וילדים במה שנראה כמו שיעור ציור. "הם רושמים פתקים ומדביקים על הארגזים כדי שידעו שזה מגיע מאיתנו, תרומה עם שם מאזרחים ששולחים חיזוקים – לא עוד חברה מסחרית", אומרת לנו ניקול זילברשר, אשת התקשורת של הפרויקט, ואז מפלסת את הדרך פנימה בין עמדות עבודה צפופות.

באחת מהן עוטפים כריכים ובשנייה עורמים חמגשיות עם סלט, פסטה, אורז וקינואה. את הדלפקים שליד הקיר מאיישים מתנדבים שמכינים כריכים בסרט נע – אחד מורח, שני שם פרוסות פסטרמה, שלישי מוסיף סלט וכך הלאה, מפעל מזון מאולתר שמקבל חומרי גלם והופך אותם לאוכל. "אנחנו מקבלים הזמנות שמגיעות מכל מקום בארץ מאנשים פרטיים, בני משפחה ובתי חולים. לדוגמה מש"קית שמתקשרת ואומרת שבמקום מסוים יש פלוגה, הנה שם של איש קשר ואנחנו צריכים שתפנו אליו אוכל, או בקשה דחופה ל-3,000 סנדוויצ'ים. כל הזמן מגיעות פניות".

כבר ביום שני לבדו נשלחו מכאן 12 אלף מנות אוכל חמות. בישיבת סיכום יום הפעילות הוסקו מסקנות גם לגבי האירוע שבו מנות מחמ"ל האחים לא הגיעו ללוחמים ולפצועים בגלל העדר תעודת כשרות. "אנחנו כל הזמן לומדים תוך כדי תנועה. למדנו שיש בסיסים שאינם מאפשרים הכנסת אוכל שאינו כשר ולכן אנחנו שמים מדבקות שהאוכל הוכן בהשגחת כשרות צהר".

חמ"ל המזון המרשים מרשים עוד יותר כשמבינים שמדובר ביוזמה של איש אחד, תאי קינן. הוא אינו קשור לתחום האוכל, אך נרתם בגלל המצב. "רציתי לעשות משהו. פניתי לכל מי שיכולתי. להגיד שחשבתי שזה יגיע לממדים כאלו? אפילו לא קרוב", הוא מחייך חיוך קטן ומספר שבנוסף לאוכל החל החמ"ל לספק גם מוצרי טואלטיקה. "אנחנו מקבלים תרומות של מגבות, מברשות שיניים, תחתונים, דאודורנט ומוצרי פארם שנארזים בגבעתיים בחבילות לכל חייל".

מה חסר לכם? במה אפשר לעזור?
"אנחנו זקוקים לתרומות אוכל מספקים. מגיעים הרבה טלפונים מספקים וחקלאים אבל זה לא מספיק. הבעיה העיקרית היא בשר שמאוד חסר, אבל כל תרומת אוכל תעזור ותרומה כספית. חברנו לעמותת כנפי רוח שעוזרת לנו בגיוס ופתחנו פייבוקס כדי לשלם לספקים שבכל זאת דורשים תשלום".

מתנדבים עדיין צריך?
"כל הזמן. אנחנו מאפשרים להירשם באופן מסודר ומקבלים את מי שמגיע בספונטניות כי תמיד צריך ידיים עוזרות".

לינק לתרומות,
לינק להתנדבות

• תל אביב נלחמת
• תרומה
• אוכלים שותים
• תל אביב נרתמת

אנחנו מאוד אוהבים לתרום כשאפשר, אבל חייבים להודות – לפעמים העצלנות מנצחת. בכל זאת, כדי לתרום צריך למצוא לאן, או לכל הפחות להגיד "כן" לקופאית, וזה דורש אנרגיה ותשומת לב ודברים נוספים שאין לנו אנרגיה להתחיל להתעסק בהם. זה עצוב, אבל זו האמת – כמה שיותר נח לתרום, כך נתרם יותר. לכן אנחנו שמחים לראות שבפעם השלישית אפליקציית המשלוחים האהובה עלינו כל כך Wolt (רק תראו את החשבון החודשי שלנו) מאפשרת לתרום לארגון "לתת" מנוחיות האפליקציה.

החל היום (26.3) ובמהלך כל חג פסח משתמשי Wolt (על מי אנחנו עובדים? זה כולנו) יוכלו לתרוםדרך חנות ייעודיתמארזי מזון שיועברו לקשישים ומשפחות נזקקות עבור ארוחות החג, באמצעות ארגון לתת ובשת"פ עם קבוצת פז, אשר דרכם יתרמו המוצרים. מארזי המזון הנ"ל מוצעים בשלושה טווחי מחירים לתרומה – 30 ש"ח, 50 ש"ח ו-100 ש"ח, כאשר כל מארז מכיל מגוון מוצרי מזון בסיסיים (למשל: שמן, רסק, עדשים, חומוס גרגרים, טונה, טחינה ועוד). וכן, בדקנו – אתם יכולים לתרום בעזרת קרדיט וולט, כך שהייטקיסטים שצוברים וצוברים – זה הרגע שלכם לזרוח.

מבט קצר על השנים הקודמות מעיד עד כמה התרומה הזו חשובה – בשנים הקודמות גויס סכום של כ-200 אלף ש"ח בכל סבב, ונתרמו עשרות אלפי מוצרי מזון. רוני אבירי, סמנכ"לית שיווק ופיתוח משאבים של ארגון לתת, מסרה בהודעה לעיתונות כי "שיתוף הפעולה עם וולט, שכבר הפך למסורת מבורכת בחגים, הוא דוגמא מושלמת לאופן שבו חברה בעלת רצון אותנטי לעשייה חברתית בוחרת להשתמש בכוח שלה ובמוצר שלה, להתגייס ולגייס את קהל הלקוחות שלה למען אותה המטרה. זה קל, זה חכם וזה חברתי".

לתרומה דרך אפליקציית וולט

• אוכלים שותים
• תרומה
• וולט WOLT
• ארגון לתת

בפעם האחרונה שרעידת אדמה חזקה פקדה את טורקיה, הייתי בת 17. בבית שלי באיסטנבול, עיר הולדתי, הרצפה כמו פערה את פיה והתקרה איימה לקרוס. יצאתי החוצה כשבגדים תחתונים בלבד לגופי. זו הייתה חוויה טראומטית, אבל בדיעבד גם מצחיקה. והיה לי הרבה מזל.

ל-850 אלף תורכים אחרים היה פחות מזל בחודש שעבר, כשרצף רעידות אדמה פקד את מחוז הטאי. הם חיים באוהלים כרגע, אם בכלל – יותר מ-50 אלף מתוכם קיפחו את חייהם. בזמן הרעידה הקטלנית הזו הייתי בביתי ביפו, בה אני חיה ב-13 השנים האחרונות, ובה הקמתי את משפחתי. הילדים שלי ישנו בבטחה במיטותיהם בזמן שאינספור ילדים אחרים איבדו את בתיהם. לא יכולתי לעמוד מנגד.

אני אמנית. אפשר לומר שההחלטה שלי ליזום ולאצור תערוכת התרמה לנפגעי רעידות ההתרמה בטורקיה בכולי עלמא (המתקיימת עד היום, ה-15.3) הייתה מעשה של צדקה. זו דרך אחת להסתכל על זה. אבל האמת היא שזו הייתה דרכי לתעל את הייאוש והדיכאון שתקפו אותי, את הטראומה שצפה.

בשנים האחרונות העבודות שלי עוסקות בזהות מגדרית ובמשמעות של היותי אישה במזרח התיכון, ולכן, באופן טבעי, חברתי לנשים, אמניות עם זיקה לטורקיה שחלקן חברות קרובות שלי: המאיירות רייסי קמחי ואאידה בכר, הצלמת מיכל ברץ קורן והקרמיקאית מלאני הקימוגלו. בתוך כשבועיים הרמנו יחד תערוכת מכירה מגוונת, שכל ההכנסות ממנה קודש לעמותות הפועלות כרגע המחוז הטאי בטורקיה. מחירי העבודות נעים בין 60 שקל (לפרינט) לכמה אלפי שקלים (לציורי קנבס בגודל בינוני).

זו התארגנות ספונטנית, אד הוקית במונחים של עולם האמנות, ובכל זאת, נדמה לי שהצלחנו לייצר שפה משותפת בין העבודות ולספר באמצעותן סיפור קוהרנטי. איכשהו, בדרך קסם, האיורים הצבעוניים ורבי הקסם של רייזי, הצילומים האציליים, שניחנו ביופי אפל, של מיכל, והאלגנטיות של עבודות הקרמיקה של מלאני, דרים בטבעיות זה לצד זה, כאילו היו שם מאז ומעולם.

בשיאה של הפתיחה ביום ראשון האחרון, עצרתי לרגע להתבונן בעשרות האנשים שהגיעו אליה, ולא יכולתי שלא להתפעם – שוב – מכוחה של אמנות לחבר בין אנשים, להפיח תקווה ולעורר סולידאריות. תושבי מחוז הטאי זקוקים לכל עזרה שתוכלו להגיש להם. אפשר לתרום להם ישירות דרך הלינק הבא:ahbap.org. ואם אתם בסביבה, אפשר גם לבוא לתערוכה, לרכוש עבודה, לשתות משהו ולדבר. לזכור שרעידת אדמה יכולה להסתיים בריצה בבגדים תחתונים לרחוב, וגם באופן טרגי. לנצור כל רגע בחיים.

תערוכה לתמיכה בנפגעי רעידת האדמה בטורקיה, 15.3 בכולי עלמא (מקווה ישראל 10) החל מ-21:00. בואו לתרום ולקבל אמנות בחזרה

• אמנות
• ❤ תרבות
• תרומה
• טורקיה
• כולי עלמא