פאן & גייז: סימפטיה לאמנות הומוסקסואלית בתל אביב

מיכאלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, אנדי וורהול וקית' הארינג – איכשהו, אמנות עילאית מהשורה הראשונה נעשית לרוב בידיים הומוסקסואליות ומככבת במיטב המוזיאונים הגדולים בעולם, אך כמעט תמיד היא בארון. איפה היא, למשל, האמנות ההומוסקסואלית הישראלית והעכשווית? הגלריה המקוונת החדשה שלי, על שם האל הפוחז PAN, מוקדשת לאמנות הגוף הגברי ועונה בדיוק על השאלה הזאת, עם תערוכה חדשה שתיפתח בוויקנד הגאווה במלון Brown TLV Urban Hotel.

סיור ברחבי המוזיאונים והגלריות הגדולות בעולם מגלה אמת קצת לא נוחה: אמנות הומוסקסואלית מתחבאת בארון. החל מהלובר, דרך המטרופוליטן והגוגנהיים וכלה במוזיאון תל אביב לאמנות, אמנות עילאית (FINE ART) מיוצרת על ידי הומוסקסואלים, אך לא מוצגת כך. גם אם יש אזכור כלשהו לדבר, הוא שולי ומינורי. מדוע זה כך בעצם?

מתוך עבודה של פול ביני, "Mauve Room"

בתור הומוסקסואלים (אלה שבוחרים להתנשל מהארון או אלה שבוחרים להתגלם בתוכו) אנחנו הולכים על הקווים: אנחנו תוחמים את החברה, את מנהגיה, ובזכותנו הם (הסטרייטים) יודעים מה נורמלי ומה לא. כמו הטרוסקסואלים אנחנו מתחילים את חיינו במשפחה הגרעינית – שייכים. שלא כמו הטרוסקסואלים – אנחנו צריכים להבין בעצמנו מה טוב לנו, ובניגוד מוחלט לכל מה שאי פעם לימדו אותנו מינקות במשפחה הגרעינית שלנו, עלינו לפעול לרווחתנו האישית, לשבור את כל המוסכמות הכי טאבו שיש, לממש את עצמנו, בתוך הארון או מחוצה לו, וליצור תרבות חדשה, תת-תרבות, זו שרוחשת מתחת לפני השטח.

התרבות הזו כוללת שפה, סמלים, היסטוריה, ימי חג ואבל, גיבורים ומיתוסים. היא גם אוניברסלית, אבל גם מקומית מאוד בו זמנית. ההליכה הזו בין העולמות מייצרת בהכרח בעיניי ראייה מרחבית אחרת, ולרוב, בהיעדר הצורך הביולוגי בהתרבות מינית והעמדת צאצאים ועודף זמן, הראייה הזו בדיוק מאפשרת לאנשים בעלי זמן, השראה וכישרון לממש את התרכובת הזו בדמות אמנות ומלאכה פורצות דרך, שמקדמות את האנושות שנות אור קדימה. אדריכלות, טקסטיל ואופנה, עיצוב ואמנות – אלו הם תחומי יצירה הומוסקסואליים מובהקים, ואת ההתמקצעות העילאית בתחומים הללו האנושות חבה להומוסקסואלים שפרצו את הדרך.

מתוך עבודות של איל אלף אופיר, "פרדי מחוטים"

זוהי המתנה שלנו לאנושות, וזהו תפקידנו החברתי – אנחנו מפרים את האנושות ומפתחים אותה מעצם היותנו בשוליים שלה, ויכולים להביט בה מבחוץ-בפנים. עד כאן פילוסופיות. אבל תכל'ס? אם להיות קצת יותר ארצי וגשמי, לא ראיתי בסיוריי בעיר הגאה ביותר במזרח התיכון אף לא פרמשתק אמנותי אחד לרפואה שמוצג כאן בשום מקום. עירום, אמנותי או לא, הוא עדיין טאבו גדול מאוד במדינת היהודים, בפרט עירום גברי פרונטלי, ועל אחת כמה וכמה – עירום גברי פרונטלי הומוסקסואלי.

עם כל הכבוד לרגשות הציבור – הציבור שלי מדוכא כבר מעל שלושת אלפים שנה. אז נכון, אין לנו כאן זכויות שוות עדיין, אבל אם נעשה נורמליזציה של עירום גברי הומוסקסואלי במרחב הציבורי, נורמליזציה של התרבות שלנו, אולי זה יצליח לקדם אותנו (אפילו בעקיפין) לעבר זמנים שבהם זה כבר באמת לא אישיו, ותרבות הומוסקסואלית היא דבר לגיטימי, ממש כמו כל תרבות אחרת.

מתוך עבודה של איתן קדמי, "גבר עירום 3"

אפילו המילה "הומו" דורשת נורמליזציה: עובדה – פייסבוק לא מאפשרת לי לכלול את המילה בכותרת העמוד העסקי. עם המילים Queer, Gay, LGBT וכולי אין בעיה. המילה HOMO אינה מאושרת לשימוש בכותרת העמוד ונוגדת את תנאי המשתמש של הרשת החברתית הגדולה בעולם. אני הומו גאה. מדוע אינני יכול להתייחס לעצמי ככזה? בעתיד אולי אכתוב לפייסבוק ואשאל אותה.

חשוב היה לי, באוצרות היצירות, להקדיש את המקום הראוי להאדרת הגוף הגברי (שלטעמי לוקה בחסר במחוזותינו) אבל גם לכלול את מגוון הפאות והצבעים של התרבות ההומוסקסואלית: מעיצובי יד-אמן בפורצלן של הפסל האמריקאי סיד הנדרסון או רישומי הרנסנס של האמן הסקוטי פול ביני, דרך ייצוג דימויים של הגבר הבוגר בציוריו הססגוניים של אמן המנדלות הישראלי איתן קדמי, עבור בציורי צעצועי-המין של זוג האמנים Greif Lazic מברלין, וכלה בציורי השמן הנוגים המציגים זוגות הומואים בעירום אינטימי של האמן הישראלי נמרוד אביגאל, יצירת אמנות הפופ המרשימה שבה פרדי מרקורי שעשוי מ-3300 חוטים מידי האמן הישראלי איל אלף אופיר, או יצירותיו של הצלם ליאור חורש (זוכה פרס ראשון בתחרות "עדות מקומית" לשנת 2020).

מתוך עבודתו של סיד הנדרסון, "Subverted Expectations"

ישנו קו תרבותי דק שנמתח כחוט בצבעי הקשת בין כל יצירות האמנים הללו, וגלריית PAN היא הפלטפורמה שתחתור תמיד להציג את המגוון הרחב של שלל הייצוגים התרבותיים הקיימים, ולאו דווקא את המובנים מאליהם. יש לנו תרבות רחבה ועתיקה, ויחד עם זאת – אינני רואה מוסדות שמקדשים אותה או מוקירים אותה, לא בעולם האמנות או בכלל. אפשר לומר שקל ליפול לקלישאות, אבל כך זה בכל תחום. היצירות שייכנסו אלי לגלריה הן כאלו שמדברות אלי כהומוסקסואל, והן מדגימות טכניקה שמרגשת או מעניינת אותי.

הגלריה נקראת על שם אל התעלולים, המוזיקה, היצירה והיער – הפאון – חציו תיש חציו אדם – PAN. על שמו נקרא גם נחל הבניאס ויש לו אף מקדש מקומי ממש כאן בצפון הארץ. חלק מהפולחן אליו כלל גם מין קבוצתי, והדמות המיתולוגית ידועה באון מוגבר. צלמיות ופסלונים שלו כוללים בדרך כלל פאלוס גדול וזקור והאדרת הגוף הגברי ניכרת בתיאוריו. היה נראה לי אך טבעי להשיב עטרה ליושנה ולקדש אותו שוב, עם אמנות הומוסקסואלית עילאית מרחבי העולם והארץ.

מתוך עבודה של נמרוד אביגיל

הגלריה כרגע מקוונת והחלום הוא כמובן לפתוח מקום, אבל עד שאוכל לעשות את זה, חברתי לקבוצת מלונות הבוטיק Brown Hotels שפועלת בבעלות גאה. לרגל חגיגות הגאווה, בין ה-24.6 וה-20.7, תוצג במלון Brown TLV Urban Hotel תערוכת מכירה מיוחדת של יצירות של 15 מאמני הגלריה. רוב האמנים ישראלים, אבל יש גם אמריקאים, בריטים, גרמנים ופולנים. המגוון הרחב בכמות וסוג המוצרים (גם יצירות מקוריות וגם הדפסים חתומים וממוספרים) נועדו כדי לפנות לקהל רחב יותר מאשר שוכני הגלריות. הומואים שקונים הביתה הדפסים באיקאה יכולים לקנות אצלי דברים ששם הם לא ימצאו וגם לתמוך באמנות הומואית מקומית ובינלאומית.

גלריה פאן, Brown TLV Urban hotel, קלישר 25. במהלך אירוע הפתיחה ב-24.6 יופיע טנור האופרה הישראלית איתן דרורי בהופעת אורח מיוחדת וניתן יהיה לרכוש את היצירות. בואו להגיד שלום.