ילדי פלא: הכירו את מרכז פלא וחבריו ההיפים התל אביבים

בסיום הטקס פתחו המשתתפים את עיניהם בהתרגשות. הם התחבקו זה עם זה, אמרו מילות אהבה והודו לעורך הטקס, השאמאן נירוואן. במשך שלוש השעות שקדמו לכך ישבנו במעגל מתחת לעץ דקורטיבי, הזמנו את השפע לתוכנו, צרחנו כמו קופים, ביצענו תרגילי עוררות באמצעות רצפת האגן, רקדנו בעיניים עצומות, הודנו לאבא ולאימא וליטפנו את עצמנו כדי להביע אהבה למי שבתוכנו. את כל זה עשינו אחרי ששתינו כוסות קקאו מרוכז, מזון הפלא וצו השעה בקרב היפים, בריאותנים, פסיכונאוטים וחובבי ניו אייג'. טקס הקקאו הזה לא התקיים בפרדס חנה וגם לא בכליל אלא בבית השחי של תל אביב, בין מוסכים, ברחוב המסגר.

פלא

לעוד סצנות חמות בעיר:
הדייגים
הפאנקיסטים
השוודים
ליין הבלאק פאשן

בכניסה לפלא תלוי שלט מקושט בפרחים ולבבות: "מקום מפגש והתכנסות לכל מי שלבו מבקש להיפתח, להתחבר ולאהוב. מרחב ליצירה, חקירה והתבוננות המקיים אירועים מגוונים ומעוררי השראה. מקום לפתיחת הלב והראש ולמציאת שותפים נוספים לבניית עולם טוב יותר. אי של שפיות בלב תל אביב. עמותה ללא מטרות רווח המופעלת על ידי מתנדבים שאמונתם אהבה, שלום והרמוניה בין בני אדם, בעלי חיים והסביבה".

מתחת לשלט יושבת אחראית הקופה לאותו ערב, בחורה צעירה ששואלת בחיוך אם זו הפעם הראשונה שלי בפלא ומסבירה: "הערב יש טקס קקאו, להתחבר לשפע ולאהבה". אני נותן את התרומה המומלצת לערב, 140 ש"ח. בפנים יושבים אנשים על ספות. בוויטרינה תכשיטים וספרי ניו אייג', למשל "היקום הוא סגול". בחורה עם ראסטות פותחת עיניים גדולות כשאני אומר שמעולם לא השתתפתי בטקס קקאו. "יואו, איך אני מקנאה בך! זה האמדי של הטבע, אתה לא מבין מה מצפה לך". אני חוכך בדעתי אם לשלוח אותה לטקס DMT עם שאמאן ברזילאי אבל עוצר את עצמי. לא באתי להיות ציני.

אירוע שגרתי בפלא

ספוילר: קקאו הוא לא האמדי של הטבע. שום דבר הוא לא המשהו של הטבע. ובכל זאת, אחרי שעה של צרחות ותרגילי אגן, כשפקחתי לרגע עיניים לקולו הערב של נירוואן הייתי טיפה מסטול – לא ברור אם מהקקאו או מהשחרור המדהים שבלצווח כעורב. קשה לומר שהרגשתי את השפע זורם מתוכי, ואני מעדיף את האמדי שלי ממעבדה ואת ההרמוניה דרך מדיטציה, אבל בכל זאת – טיפה סטלה, קצת רוגע. זה ערב שגרתי בפלא, עמותה ומוסד תל אביביים שאליו מגיעים מדי יום אנשים כדי להשתחרר מהציניות ומהמירוץ עם שיעורי יוגה, קבלות שבת ומעגלי שירה באווירה שלמרבית האנשים תיראה דביקה מדי; וששולח זרועות החוצה עם פעילויות כמו בועות סבון במרחב העירוני או מפגשים בהבימה שבהם אנשים מסתכלים זה לזה בעיניים.

עמיחי הבר (41) ייסד את פלא ב־2013 על יסודות "מהפכה של אהבה" – קבוצה שהתארגנה לפני ובמהלך המחאה החברתית של 2011. אנחנו יושבים על ספה בחצר המוריקה של המקום, מתחת לעץ פורח. גבר מקריח עם מכנסי כותנה ירוקים ותיק בד צבעוני מגיח את ראשו ושואל אילו פעילויות יש היום (מדיטציה אקטיבית בשילוב דידג'רידו וקערות טיבטיות). בחוץ מזמזם רדיו מאחד המוסכים. "שאלנו את עצמנו שאלה פשוטה: איך יוצרים מהפכה של אהבה בעולם", מסביר הבר איך הכל התחיל.

מה זה אומר בעצם?

"לעזור לאהבה לעשות את המהפכה שלה בעולם. אנחנו רק תומכים בה, היא כבר עושה את זה. יש תהליכים מואצים יותר עכשיו, זה היה דרך העצמה אישית של חברים בקבוצה וגם דרך פרויקטים מעוררי השראה ברחוב".

אחרי ש"מהפכה של אהבה" התפרקה, חיפשו הבר ושותף נוסף מה לעשות עם המטרה הזאת. הבר, שבאותה תקופה גם נחשף לעקרונות של קהילת הריינבואו העולמית, קיבל חזון: רחֶם. "ואז הגיעה ההזדמנות של המקום הזה, על חורבותיו של בר השוובלה ואמרתי 'וואלה, אחלה רחם'. לא חיפשנו עסק אלא מרחב שיחזיק את עצמו. כל הצוות פה מתנדב, החלטנו שהרחם הזה יהיה מרחב שאנשים מגיעים אליו וחווים בו חוויות דרך תכנים מעוררי השראה".

עמיחי הבר (נשען על הספה) ומתנדבים בפלא (צילום: איליה מלניקוב)

מי נמצא בגרעין הקהילה?

"הדבר הזה הוא כמו אקורדיון, אנשים באים והולכים. כרגע בגרעין הליבה יש עשרה מתנדבים שהם ראשי צוותים. בגרעין הגדול יותר יש 30־40 אנשים שהם חלק מהפלא. עברו פה 200 אנשים שהתנדבו פה בחמש השנים שהמקום קיים".

ומה המטרה?

"רפואה, עוררות של תודעה".

עוררות למה?

"למציאות אוהבת יותר. המקום הזה הוא סוג של מגדלור. יש תנועות שלמות שצמחו ממפגשים פה. הרבה אנשים שמגיעים לפה עוסקים בהתנדבות חברתית אחר כך".

אבל למה בעצם לעשות את זה בתל אביב? הדיסוננס לא קשה?

"בגלל הדחיסות האנרגטית שקיימת בעיר הזאת, בגלל המרדף הבוטה שיש פה, כי המקום הזה צריך את זה יותר מרוב המקומות בארץ. אני מאמין בתדרים, שמה שקורה במעגל הזה כן מגיע ללבבות של אנשים בעיר".