רלוונטית. מרגשת. משעשעת. "המפקדת" מפרקת את המיתוס של צה"ל

הסופר לב טולסטוי אמר פעם ש"כולם רוצים לשנות את העולם, אבל אף אחד לא רוצה לשנות את עצמו". המשפט הזה הפך לקלישאה (בשלב מסוים אפילו ייחסו אותו לנשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון), אבל האמת היסודית שבו שרירה וקיימת: אנחנו, בני האדם, מגיבים לא טוב לשינויים. לרוב, אנחנו מפחדים מהם, מהחשש שהם יפגעו ברקמה העדינה של החיים שלנו. מצד אחד, בני אדם הם יצורים סתגלניים שיכולים לשרוד גם שינויים קיצוניים – מצד שני, ברגע שכבר מתרגלים למציאות קיימת, כולם מעדיפים להישאר איתה.

אפשר ללמוד את זה מכל מקום, מהשירים ברדיו ועד הפתקים שאנחנו שמים בקלפי. סוגיית היחס לשינוי עומדת בלב העונה השנייה של "המפקדת", הדרמה הקומית המצליחה של כאן 11, שהעונה השניה שלה עלתה אתמול לאוויר. שנה וחצי עברה מאז העונה הקודמת, שזכתה לשבחים, לפרסי אקדמיה – וגם למאות אלפי צפיות ביוטיוב. בקיצור, במונחים ישראליים – הצלחה של ממש. אבל גם הסדרה וגם העלילה של העונה השנייה הולכת לעבור, כאמור, מהפכה לא קטנה.

הסוד הגדול של סדרות טלוויזיה צה"ליות היא הפורמט הבסיסי שעומד בלב צה"ל: העובדה שכוח האדם כל הזמן בתנועה וכל הזמן מתחלף, מאפשר גם ריענון בסיפור. אז אנחנו חוזרים לבסיס הטירונים "ארז", שבו אחרי מחזור ש… נאמר בעדינות, לא היה כל כך מוצלח, מחליטים לערוך שינוי יסודי. מפקדת הבסיס מחליטה על רפורמת נהלים מקיפה, ומי שמייצגת את השינוי הזה היא הדמות המשמעותית של העונה הזו (מלבד נועה לויתן, שעוד ניגע בה בהמשך) – והיא "טולי", הסמ"פ (נועם לוגסי), היא הזרז שהמב"סית מכניסה אל תוך המערכת, זו שמגיעה עם גישה אחרת, רוח אחרת ומנסה לערער את הסדר הקיים. כשזה המצב, לא מעט רואים אנשים בה איום – בעיקר אלה שהסדר הזה הוא הדבר הטבעי ביותר בשבילם.

>> היכונו לקבלת "המפקדת": מצעד סדרות הטלוויזיה הצה"ליות הגדולות
>> בחזרה לעונה הראשונה: "המפקדת" היא לא סתם עוד סדרה על הצבא. וזה הקסם שלה

ולא רק זה משתנה; מחלקה 3, שבה נשארו נועה, ספיר, "צימר" וצליל – הסגל, אם תרצו – מאבדת את המחזור הפרוע שהיה לה קודם, ומקבלת מהניילונים מחזור חדש – של בנים, דווקא. אפילו בנים יחסית איכותיים, כאלה שמגיעים מהעתודה. גם מייקי, מפקד חדש, נכנס כדי להחליף את ערבה (שעזבה בסוף העונה הקודמת). בקיצור, הנוף של פלוגת "געש" עובר טלטלה אמיתית – ועכשיו נצטרך לראות איך זה משפיע על הגיבורים. הראשונה שרואה את זה היא גיבורת הסדרה, נועה, המ"מ (אלונה סער) – שרואה בעיניים כלות איך טולי מגיעה ומתפקדת כיורשת הטבעית. במידה רבה, היא וטולי הן הפכים – אבל היא גם מסתכלת בה, ורואה את הגרסה הטובה יותר של עצמה. זה הקונפליקט המרכזי של העונה הזו – מי הבוס באמת? האם נועה תצליח לשמור על ההגמוניה שלה בתור "המפקדת", או שתיסוג לאט לאט אל השחרור.

הדמות של נועה, והתהליך שהיא עוברת בעונה הזו, היא התהליך המרתק ביותר: העונה הראשונה שמה את המ"מ באיזושהי "חליפת ברזל" – בלתי פגיעה, כזו שמקפידה להישאר "קול" כמעט בכל סיטואציה, עם רגעים מעטים מאוד של – במונחי הטירונות – שבירת דיסטנס. המשחק המצוין של אלונה סער סייע לכך. בעונה הזו, יחד עם תחושת השינוי, משהו ייסדק גם בה והדמות שלה תתפתח ותשתפר, בעיקר כשמעמדה מאוים על ידי גורמים חיצוניים.

לצד אלונה סער, ששוב מוכיחה שהיא שחקנית ברמה גבוהה (וזה, כאמור, רק הולך ומשתפר) – צריך לשבח גם את כרמל בין ("צימר", התגלית של הסדרה), את מיה לנדסמן ששוב ממשיכה את המירוץ שלה לפסגה, דור הררי שעושה עבודה טובה וגם מיה דגן, שהתבגרה מאוד מ"מיקמיק" של השיר שלנו (כן, הייתי חייב לציין את זה. סליחה, מיה) בתפקיד המב"סית – שמסמלת בקיומה את המערכת הקשה והשמרנית, כזו שבסוף יש לה אינטרסים קשיחים שקשה לשנות.

חשוב מכך, "המפקדת" ממשיכה תהליך שקרה בלא מעט סדרות שעלו לאוויר לאחרונה – כזה שהתחיל ב"אפס ביחסי אנוש", שכבר הפך למיתולוגיית קולנוע עכשווית בישראל, נמשך ב"תאג"ד" ועבר גם דרך "האחיות המוצלחות שלי": הוצאת צה"ל מהמיתוס ההירואי שלו (גם מול הסרטים ה"קרביים" האנטי-מלחמתיים, כגון "ואלס עם באשיר" או "לבנון"), והנחתתו אל תוך המציאות השגרתית והמשעממת שכל מי ששירת בצבא האמיתי מכיר, בין אם באופן אישי או דרך ביקור חטוף באיזה בסיס מנומנם. צבא שהאנשים שנמצאים בו – לא ממש רוצים להיות בו, אלא בעיקר מחפשים מקום טוב להעביר בו את הזמן.

וזה הצבא שאני מכיר, הרבה יותר מהצבא הגדול והחזק של "טירונות", למשל. זה הסוד של "המפקדת": בסוף, היא מחזירה כל ג'ובניק (ואנחנו הרוב, להזכירכם) אל הטירונות שהוא עבר בעצמו – אל הריטואלים הקבועים, אל הצעקות חסרות המשמעות, וגם אל הדמויות הצבעוניות. הייתה לי מפקדת כמו נועה. את הרוח הצינית והחשדנית של "צימר", אני מכיר על בשרי. לכולם היתה חוויה משונה כזו או אחרת בטירונות שהוא עבר, ו"המפקדת" היא מעין גלויה טובה מאוד מהימים הלא טובים ההם.

"המפקדת" היא עוד תוצר איכותי של התקופה הזו, בה תאגיד השידור הוא הצינור המרכזי של היצירה האיכותית בישראל. היא רלוונטית, היא מרגשת (לפעמים עד דמעות), היא משעשעת לפרקים ובעיקר היא באמת באה מתוך המציאות הישראלית המבולגנת, ונותנת לה נופך קצת יותר פואטי. זו סדרה שהופכת את הבלאגן לקצת יותר נסבל. את השכונה לקצת יותר נוחה.

"המפקדת", ימי ראשון ורביעי בכאן 11