את לא נולדת פסיכונאוטית: למה לא שומעים יותר נשים מדברות על סמים?

ההסללה המגדרית לא פסחה על הפסיכדליה. אם שיעור הגברים והנשים שעושים סמים כמעט זהה - למה אנחנו שומעים רק גברים מדברים על זה?

מתוך הסדרה "גרייס ופרנקי"
מתוך הסדרה "גרייס ופרנקי"
30 בינואר 2019

השיעור הכמעט שווה של שימוש במנעד של חומרים בקרב גברים ונשים, כפי שמסתמן מסקר הסמים הגדול של Time Out תל אביב, עשוי להפתיע. סמים נתפסים כדבר מסוכן, ובחברה שבה אנחנו חיים סיכון עצמי הוא עדיין לגיטימי ורווח יותר בקרב גברים. על נשים אנחנו רגילים לגונן ובגברים להפציר לעסוק בתחומים מסוכנים יותר, מה שמסביר נתונים לא פרופורציונליים של אחוזי מוות של גברים בתחומים כמו ביטחון, בניין והצלה (95 אחוז מתאונות העבודה הקטלניות קורות לגברים, אפילו בצווארון לבן), לכן די מפתיע לגלות שבתחום הסמים יש כמעט שוויון מגדרי שעליו אפילו סימון דה בובואר לא הייתה חולמת.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
>> האם MDMA מצדיק את המוניטין החיובי שלו?
>> הצעירים התל אביבים שנפרדו מהשאכטה
>> להתראות ציפרלקס, שלום פטריות פסיכדליות

אם כך, למה הדמויות המובילות בתחום, המדברות אותו, עומדות בחזית שלו ומוזכרות בהקשר שלו הם – ניחשתן נכון – גברים? הסוגיה הזאת מעסיקה אותי לא רק כפמיניסטית. לאחרונה ישבתי עם מתן בן־משה – השותף שלי לפודקאסט "תודעה רבה" שאותו אנחנו מפיקים, עורכים ומגישים – וחשבנו איך להגדיל את כמות הנשים המתארחות בתוכנית שלנו. מפריע לנו שמתוך 20 פרקים שכבר הקלטנו, רק בשלושה התראיינו נשים. מצד אחד אנחנו רגילים כל כך לדפוס הזה של פאנלים בכנסים שבהם יש אישה אחת או שתיים לכל היותר, ובתגובה אליו מגלגלים עיניים ואומרים לעצמנו "באמת היה קשה כל כך למצוא יותר מאחת שתדבר על הנושא הזה?"; מצד שני פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מאחורי הקלעים, נופלים בדיוק לאותו ברוך שעולם התקשורת נמצא בו מאז ומעולם.

אבל לא באתי להלקות את עצמי. לפני הכל אני מציעה שנבחן את עצמנו כחברה, גם בתחומי ההגות והמדע הפסיכדליים. לא למרות המספרים שמראים שדווקא יש מספיק נשים שמתעניינות בתחום, אלא דווקא בגלל זה. אפילו בתחום שבו אייוואסקה נקראת "סבתא", פטריות מכונות "מורות" והאנרגיה המחברת אותנו לאימא אדמה הנגלית לנו תחת ההשפעה מכונה Divine Feminine, איכשהו הגברים הם אלו שניגשים לקידמת הבמה. אין לי תלונות ואני לא מתכוונת להאשים אף אחד, אבל הייתי רוצה לראות את זה משתנה ואני באמת תוהה איך לעשות זאת. להפיק פודקאסט פסיכדלי עם רוב גברי מוחץ מן הסתם לא יעזור, אומר לי הקול הפנימי הביקורתי. לעומת זאת אולי יש עוד דברים שלא חשבתי עליהם או לא ראיתי.

אני תוהה אם ההסללה המגדרית כל כך חזקה שגם בתחומים שבהם נשים מקבלות את המקום שלהן הן מוותרות מרצון, אולי לא במודע, או אולי אנחנו בכלל במגמת עלייה ושלוש מתוך 20 זו התקדמות עצומה מאז הימים שבהם כימאי הסמים האגדי אלכס שולגין הוזכר בלי שותפתו ואשתו אן, חוקר הפטריות החלוצי גורדון וואסון הוזכר בלי ולנטינה אשתו אשר הובילה אותו לתחום, ואלדוס האקסלי הוזכר בלי לורה. יש בי תקווה שכאן בישראל זה יהיה אחרת – שהמהפכה הפסיכדלית הקטנה שלנו תבוא יד ביד עם שינויים חברתיים אחרים נחוצים לא פחות. זה יקרה כנראה רק כאשר נשכיל לזהות איך הדברים קשורים זה לזה במישרין ובעקיפין, אבל את זה אני כבר אשאיר ל"מורות".

יהב ארז מפיקה, עורכת ומגישה עם מתן בן־משה את הפודקאסט "תודעה רבה", todaaraba.com