"רוקדים עם כוכבים": התוכנית המושלמת למדינה בפוסט טראומה

"רוקדים עם כוכבים" היא תוכנית טלוויזיה שנמצאת מעבר לביקורת. במונחים טהורים של ביקורת טלוויזיה, אי אפשר לבקר אותה יותר משאפשר לבקר אקווריום עם דגים ססגוניים. אין שם כלום חוץ מצבעים יפים ואיזה אפקט מאלחש ומרגיע. בועות שעושות בלו בלו בלו. אורות שעושים נץ נץ נץ. זאת תוכנית שאתה בוהה בה כמו שתינוק בוהה במובייל מסתובב. התינוק אינו מעביר ביקורת על המובייל. ממש כמותו אנחנו יכולים להצביע על הצבעים המסתחררים על המסך ולומר בקול ברור: גוגו. גהגה. מאמא. יתכן שהמובייל מעט יותר מאתגר אינטלקטואלית.

הדברים אינם נאמרים על "רוקדים עם כוכבים" כעלבון. כל מבקרי הטלוויזיה שכתבו עליה הבוקר התחרו ביניהם בסופרלטיבים פושרים כמו "דווקא אחלה", "לגמרי בסדר" ו"לא התעוורתי". והייתי יכול לדעת שהם צודקים גם בלי לצפות בתוכנית כלל. זה היה נכון גם ב-2006, כשעלתה העונה הראשונה שלה והייתי מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" וכתבתי בדיוק את אותם דברים. גם אז, אחרי שז'אנר הריאליטי דרס לנו את המוח ולעס לנו את הנפש חצי עשור בלבד, אפשר היה לומר ש"רוקדים" היא תחרות ריאליטי בלתי מזיקה יחסית לזוועות הז'אנר, וגם אז כל מה שרצינו זה קצת טלוויזיה שלא תזיק לנו. ב-16 השנים שחלפו מאז העולם השתנה בצורה רדיקלית כמנהגו, אבל "רוקדים" לא השתנתה כלל והיא עדיין נראית כמו אולם חתונות שהתרסק על המסך, תוכנית שכולה אינסטוש, ואנחנו עדיין לא יודעים להבדיל בין רומבה, טנגו, צ'ה צ'ה צ'ה וסביח, וממש בסדר לצפות בזה.

משהו לבהות בו כמו זומבים טובים. "רוקדים עם כוכבים 2022" (צילום: שי פרנקו)

לוסי איוב? ממש בסדר. השופטים? ממש בסדר ורונה לי שמעון אפילו יותר מכך. המתמודדים? ממש ממש בסדר. חמודים ויפים. הרקדנים? הרבה יותר מבסדר. מחוננים. נהדרים. הריקודים? נראים ממש בסדר. אנחנו לא מבינים בזה כלום. אף אחד לא מבין בזה כלום חוץ מדוד דביר ואלי מזרחי. אמרנו שהם בסדר? הכל בסדר. כולם נראים ומתנהגים כאילו הכל בסדר. זה רגע טלוויזיוני נדיר במציאות הנוכחית שרודפת משברים ואפוקליפסות, והוא מתרחש מול ציבור צופים מותש ושחוק שנדרס בשנתיים האחרונות על ידי תקשורת חסרת בלמים שמפיצה תעמולה ופייק ניוז ומשליכה לנו פחי אשפה בוערים במרכז הסלון. וממש באותו ערוץ. הרייטינג המרשים מאוד שהשיגה "רוקדים" אתמול מעיד על הכמיהה לטלוויזיה רוגעת יותר, היסטרית פחות, פיל-גוד, כאילו משודרת מעולם שאינו נמצא במשבר. אסקפיזם טהור במובנו הטהור.

ישראל, זה ידוע, היא מדינה בפוסט טראומה מתמשכת שאפשר לנתח עשורים רבים לאחור, אבל שנתיים של קורונה ו-12 שנות ביביזם לחצו לה על כל הטריגרים ואם אפשר היה לדמות מדינה למצב נפשי אז היינו עכשיו בשלב של להתכרבל בתנוחה עוברית ולפרוץ בבכי ובצחקוקים לסרוגין. אל תוך הנוף הפסיכולוגי העגמומי הזה מנחיתה קשת את "רוקדים עם כוכבים" על שלל הפאייטים שלה ופתאום אפשר לנשום בסלון, לפעור עיניים ופה ולהתמסר לצבעוניות ולתנועה המסחררת של הרקדניות והרקדנים כמו הזומבים הטובים שאנחנו יכולים ורוצים להיות. כל כך בלתי מזיק הפורמט הזה שהעולם בחוץ יכול להישרף בזמן שאנחנו בוהים בו – וגם זה יהיה בסדר.

"רוקדים עם כוכבים 2022" (צילום מסך: קשת 12)

בסיבוב הקודם של "רוקדים עם כוכבים" היא המאיסה את עצמה על הצופים פשוט כי בסופו של דבר מדובר בתחרות משעממת למדי, הצופה אינו מושקע בה רגשית כמעט בכלל, הניסיונות לייצר דרמה מגוחכים, ובשלב מסוים היא פשוט חוזרת על עצמה ונשחקת מעונה לעונה. זה כנראה יקרה לה גם הפעם תוך מספר עונות. גם זה ממש בסדר. בינתיים היא מסתמנת בדיוק כמו מה שהדוקטור רשם לאומה הישראלית המותשת. בחוץ העולם בוער, הדמוקרטיה מתנדנדת, האדמה רועדת. אבל תראו, תראו איך הם רוקדים. כל כך יפה הם רוקדים.