השאלה היא האם "ארץ נהדרת" הולכת ימינה. התשובה היא שגם אתם

עבורי, ועבור לא מעט אנשים בארץ הזאת, "ארץ נהדרת" היא סמל לשפיות. על משקל סיפור תיבת נוח התנ"כי, פרק של "ארץ" הוא קצת כמו עלה הזית שנשלח עם היונה כדי לבשר שיש חיים. שיש איזה מפלט מתוך כל הצרות. התכנית הראשונה של "ארץ" אחרי ה-7.10 היתה ממש כזו: הזדמנות ראשונה לחייך קצת, אחרי תקופה ארוכה שבה היתה תחושה שכל מה שיפה נשרף. אבל גם השגרה ש"ארץ" מסמלת היא, אחרי הכל, שגרת חירום. עד כמה שהניסיון של "ארץ" הוא לשדר – ולו בסאבטקסט – שהעסקים כרגיל, ברור כמה הכל שביר מסביב. הפרק שהיה אמור להיות משודר בשבוע שעבר בוטל אחרי פרסום האסון שבו נהרגו 21 חיילים ביום אחד. כמו "הכוכב הבא", גם "ארץ" למדה בדרך הקשה שנורא קשה לבדר במציאות שכל רגע עלולה להתפוצץ לך, מילולית, בפנים.

>> תמונת הניצחון: למה נתניהו מתכוון כשהוא מדבר על "ניצחון מוחלט"?

אבל אתמול היה פרק. וקצת כמו החיים של כולנו, שנעים כל הזמן על הגבול הדק שבין האימה לבין היומיום – כך גם "ארץ" נעה ונדה בין שתי קצוות. מצד אחד, ביקורתית מאוד כלפי הממשלה. מצד שני מנסה לשדר איזושהי בידוריות. זה היה פרק מאוד עצוב ומאוד מצחיק, לפעמים באותו המערכון ממש. זה החל במערכון שעשה הכי הרבה רעש (ולאו דווקא חיובי) לפני הפרק, והוא "החיקוי של עידן עמדי". היה כעס, כי אנחנו פשוט חיים בתקופה כועסת ומחפשים על מה להתעצבן; אבל מי שראה את המערכון הבין כמה ההומור לא כוון אל עידן עמדי. מושא הסאטירה היה אנחנו, גברים פשוטים שראו את עמדי (ודרכו בכלל את הגבורה הישראלית המרהיבה) והרגישו די נבוכים בתוך הלוזריות של עצמם. 

הבדיחה היא עלינו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הרפרנס הברור הוא לפרק ההוא של "רמזור", "מרים הרף", שבו גיבור הסדרה פוגש את החבר שלו, אושיק, זה שטוב בכל דבר – ומתקשה להתמודד עם הרף הגבוה. אז כן, היתה דמות של עמדי (ומי שנכנס לנעליו, לא בפעם הראשונה, היה אורי לייזרוביץ' המבריק) אבל לב המערכון היה יניב ביטון, במונולוג מבריק וכתוב היטב, שאם כבר די הרים לעמדי. אפשר להרגיע את האאוטרייג' האוטומטי, חברים.

הגענו לפאנל הפוליטי – ושם, צריך להודות, לא נמצא הכוח של הפרק. כבר תקופה ארוכה שיש תחושה של ירידה באנרגיות בתוך "הפאנל הפוליטי". הבדיחות של נתניהו הן די אותן בדיחות, טלי גוטליב עדיין מוזרה, בן גביר עדיין מגעיל ומעולה, הכל מרגיש אותו בליל. התחושה היא ש"ארץ" קצת חייבת לעשות את ההומור הזה, כי זה המנדט שלה, אבל לא שם טמון כוחה בעונה הזאת.

הנתניהו אותו נתניהו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

ההברקה של הפרק, מעבר למערכון הפתיחה, נגעה דווקא למערכון התחפושת של בן גביר – שהיה מצחיק מאוד, דווקא בגלל שלא היתה שם יומרה סאטירית יוצאת דופן, יותר סוג של סלפסטיק. זה גם העמיד איזשהו דיסוננס סביב היחס לאיתמר בן גביר: מצד אחד מדובר בפוליטיקאי מסוכן, כהניסט, גזען ופירומן ומצד שני, כשאתה רואה את הדמות שלו ב"ארץ", מגולמת על ידי שחר חסון הפנומנלי שכל מילה עליו מיותרת, אתה כמעט מחבב אותו.

כאן מגיעה הסכנה בדמויות כאלה – סכנה שב"ארץ" ידעו להתמודד איתה בעבר. כשעוזי כהן, החיקוי שהיה אמור להיות מחאה נגד התרבות המושחתת של מרכז הליכוד, הפך לדמות אהובה בפורים – היא זזה מהר מאוד מהמסך. כשליברמן, שהוצג בכל דימוי פאשיסטי הפך לדמות אהובה (כי, בכל זאת, אסי כהן), הופעתו די דוללה על המסך של "ארץ". מעניין מאוד אם תהליך דומה יעבור על בן גביר; יש תחושה שהדמות כל כך מצליחה קומית שזה כבר די מדאיג.

כל כך מצליח שזה מדאיג. שחר חסון כאיתמר בן גביר, "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

חיקוי אחר שהיה הצלחה קומית גדולה הגיע דווקא לקראת הסוף, עם ערן זרחוביץ' (מאסטר החיקויים, הראשון לשמו, הכוכב של "ארץ" מודל 2024) והחיקוי שלו לאריק סיני. הרקע היה, כמובן, הדיבורים על החרמת ישראל באירוויזיון, אבל נראה לי שזה רק תירוץ בשביל החיקוי המעולה הזה (אפרופו ההופעה של סיני ב"כוכב הבא לאירוויזיון"). זה היה מדויק, זה היה משעשע, וזה הצחיק אפילו את קיציס עצמו. יש כאן דמות שיכולה להחזיק קדימה. כמה חבל שהמסע של סיני די נגמר ב"כוכב הבא" ויהיה קשה לשלוף אותו בפעם הבאה. אולי שפשוט בכל זאת ישלחו אותו לתחרות.

זרחוביץ' סופרסטאר. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

נדבך מעניין נוסף שחזר בפרק הזה הוא מערכוני ההסברה שיצאו להפסקה לאחרונה, וחזרו עם מערכון שביקר בחריפות את אונר"א. בכלל, שלושה קטעים בפרק מעידים על איזושהי תנועה ימינה של הקונצנזוס הארץ-נהדרתי – הראשון הוא מערכון אונר"א, נושא שפעם תכנית שמאל-ציונית כמו "ארץ" לא ממש נגעה בו; השני הוא המערכון שבו פירקו די באכזריות את דמותו של ח"כ עופר כסיף, כמעט כסוג של גרגמל; והשלישי הוא הרגע שבו יחיא סינוואר באמת הוצג כעכברוש. לא אכנס לדעתי על המערכונים (או לדעתי על דעת הכותבים), אבל קשה לדמיין את "ארץ" שלפני 7.10 עושה מערכונים כאלה. זה אולי מלמד משהו גם על איפה הלב של האנשים נמצא – גם של האנשים שעושים את התכנית.

הם צולבים גם שמאלנים רדיקלים. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

כל זה קרה תוך כדי הפרק שבו "ארץ" צלבה את הממשלה וקיצוניה הדתיים שלא הפסיקו לרקוד למען ההתיישבות בעזה, ואת שרה נתניהו, שנלחמה באילון לוי בזמן שהוא נלחם את מלחמת ההסברה בעולם. האם זה אומר ש"ארץ" הלכה ימינה? לא בטוח בכלל. אבל היא משרטטת את הקונצנזוס הישראלי, נכון להיום, כסוג של מראה. רוב הישראלים שרואים את "ארץ" מתנגדים לממשלה (אם מסתמכים על הסקרים), בזים לביקורת הבינלאומית הצבועה, אוהבים את הצבא, סולדים מהפוליטיקאים שמדברים בשמם, חשים את החרדה האמיתית פוסט הקטסטרופה ויודעים בדיוק כמה ההנהגה שלנו לא ראויה למלחמה הזאת. פעם אמרו ש"ארץ נהדרת" עושה סאטירה והקהל רואה – ומצביע הפוך. בנסיבות הטראגיות של המלחמה, נדמה שגם דעת הכותבים ודעת הקהל נפגשו.