למתוח את קצה הפסטיבל: "יצירה טובה לא משחקת בגבולות המוכרים"

מצד אחד העולם הזה, וואו. כמה שפע, ריבוי, מגוון וצבעים יש בו. מצד שני העולם הזה, וואו. כמה מעט ממנו אנחנו מקרבים אלינו. כמה כולנו נשארים בגבולות הסטורי האלגוריתמי הקרוב אל ליבנו. כמה אנחנו מוקפים בדומה-מוכר-ידוע שלנו ונותרים, כמעט תמיד, באזורי הנוחות שלנו.

אופרה אפוקליפטית. סאן אנד סי. (צילום: אנדרי וסילנקו)

האמנות או היצירה (ואנחנו מתכוונים ליצירה כנה שבאה עמוק מהבטן), נמצאת בספירה אחרת. אחת המטרות שלה (ומי אנחנו שנדבר בכלל בשמה…) היא לגרום לכולנו להרהר ולערער על תפיסות העולם שלנו. להוציא אותנו מהשבלוניות המוכרת ולקחת אותנו אל עבר מחוזות פתוחים, מרובדים, עמוקים יותר. יצירה טובה לא משחקת בגבולות המוכרים, בשיח הרגיל והדיכוטומי. היא לוקחת אותנו אל מעבר לעצמנו. אל מעבר לנוח והנינוח. היא פותחת דלתות תודעה. מכניסה עולמות רגש אחרים.

הפסטיבל שלנו נפתח עוד שניה. שהתחלנו לחשוב עליו שמנו בצד את כל מה שאנחנו יודעים ואת המעמסה/ברכה הזו של פסטיבל ישראל (בכל זאת, מותג תרבות ותיק וחזק), עצמנו עיניים, פתחנו את הידיים הכי רחב לצדדים שיכולנו ונשארנו פתוחים. רצינו בעצמנו ללכת מעבר למה שהכרנו. חוק בסיסי בעולם הוא – אם תישארו פתוחים – יגיעו דברים מופלאים. זה נכון בכל כך הרבה רמות ואיזורים בחיים. נשארנו פתוחים ואל המרחב הזה החלו להגיע הצעות בצבעים, מדיומים וטעמים אחרים.

אם יוצרים מגיעים למקומות נפלאים. מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר. צילום: יאיר מיוחס

נטע אלקיים ועמית חי כהן לקחו אותנו אל עבר הילולות הבאבא סאלי בנתיבות שם גדלו. השניים מגדירים את ההילולות הללו כ"וודסטוק" שלהם, לקחו אותנו לטריפ תודעתי על השילוש הקדוש של הילולה-אמונה-זהות. הזמינו לכאן משלחת של חברים שלהם ממרוקו (בין השאר הרכב דראג היסטרי שחוגג נשיות מרוקאיות), אקטיביסטים, משוררים, רקדנים וסתם חובבי מאחיה לאירוע תיאטרלי שהוא שילוב של חפלה צבעונית והפגנה עכשווית.

גון בן ארי ואורן פישר לקחו אותנו עמוק אל האמזונס ועמוק אל הקבלה והיהדות ואת הכל טיבלו בהיפ הופ תודעתי. התוצאה – שילוב בלתי אפשרי (אבל היי, הוא קורה…) של תערוכת אמנות (אמאלה מה אורן הכין במשך ש-נ-ה בסטודיו שלו), מחזמר שגון כתב ועולם דימיוני-אמיתי שמכניס את כולנו למצב פסיכואקטיבי.

האופרה החדשה  "סאן אנד סי" לקחה אותנו אל הנושא הכי מדובר בעולם היום – משבר האקלים שכבר כאן ביג טיים. בניגוד לטענות הרגילות אודות המשבר, יוצרות האופרה (שזכתה בפרס הכי גדול שיש בביאנלה בוונציה, ומאז הן מסתובבות עם המופע בכל העולם), נוגעת בנושא החם הזה בצורה עדינה, כעמט אגבית, אבל מאוד אפקטיבית. בתכל"ס – הקהל נמצא במרפסות בגובה של ארבעה מטרים ומביט למטה לחוף הים – שם כל האופרה הזו מתקיימת.

>> וזה לא הכל. עוד אירועים במסגרת פסטיבל ישראל

איתי זבולון ודניאל קורן לקחו אותנו אל עבר פרקטיקות בודהיסטיות עתיקות יומין המבקשות להשאיר את כולנו בהווה. בכאן ועכשיו. ברגע היחיד הזה שקורה, בו הכל קורה. במופע מיוחד הם ינסו לחקור דרך נונסנס, הומור, וידויים ולא מעט מוזיקה את ההווה החמקמק הזה שמשום מה כל הזמן אנחנו בורחים ממנו. תחשבו על סדנת מיינדפולנס על גז צחוק.

ויש עוד מלא, עולם שלם, עולם רחב ועמוק ומסקרן ושופע ומלא צבעים ומפתה שלא מפחד לבקש, למשך שבוע אחד בלבד, לפתוח בפניינו צוהר לעולמות מעט מרוחקים מאיתנו, עולמות קצת יותר מורכבים, עולמות, שאם רק ניתן להם, יוכלו לחלחל עמוק פנימה אל תוכנו ולשתול בנו שינוי. כי, בסוף זה על זה.

מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר הם המנהלים האמנותיים של פסטיבל ישראל 2022 שמתקים ב15.9-22.9 בתיאטרון ירושלים. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים