בבית שלי הסתגרו מהישראליות. פגשתי אותה לראשונה באוטובוס
התחבורה הציבורית קרבה אותי לישראליות, גם אם היא לא תמיד הצליחה לקחת אותי ליעדים בישראל אליהם רציתי להגיע. כולנו ביחד: עולים חדשים, אנשי עסקים, אשכנזים, מזרחים, זקנים ומבוגרים, כולנו ביחד על האוטובוס בדרך הביתה, עומדים בפקק, ומקללים את כל העולם, כוסעמק
נחזור על אותם הפרטים היבשים שאני זוכרת כל כך טוב: אף פעם לא הרגשתי באמת ישראלית. בתור ילדה להורים עולים חדשים מאזרבייג'אן, היה קו ברור ומנחה של ההבדל בין "העדה" לבין "הישראלים". הבית היה מרחב קווקזי אחד גדול. בחוץ הייתה ישראל.
>> מה ישראלי בעיניך? אבו חסן כמובן // אריק שגב
>> מה ישראלי בעיניך? העברית והערבית והג'יבריש // ישי ברגר
>> מה ישראלי בעיניך? ההתרחקות מיהונתן גפן // עודד קרמר
להורים שלי לא היה רכב בשנים הראשונות שלהם בארץ. היינו מתניידים באוטובוסים לכל מקום שאליו נסענו. גרנו בבת ים, מקום שלמזלי זכה לתחבורה ציבורית טובה באמת. ומה הדבר שאי אפשר באמת להתחמק ממנו גם כשאתה כלוא בתוך עדה סגורה? האוטובוס, וכל ארץ ישראל הנוסעת בו, פרוסה על גבי כמה עשרות מושבים. מהזקנה בצמוד לנהג, הנער שנוסע לבית ספר ומשתלט על רביעיית מושבים, האיש שממהר לעבודה וגולל בטלפון בעצבים או הגברת שבוהה בחלון עם האוזניות, רעש של ילדים בוכים, הצ'אחלה שצורחת על חבר שלה בנוגע לארוחת ערב שהם צריכים להגיע אליה, הפלאפל שמישהו אחר בולס בתאווה חסרת בושה.
עם ישראל חי בתוך תחבורה ציבורית והוא זקוק לה בדיוק כמו שהוא נהנה לשנוא אותה. מי שהיה בארצות הברית וראה את הדבר שהם מכנים "תחבורה ציבורית" (ברוב חלקיה) יכול רק להעריך את התחבורה שכן קיימת פה, פשוט על זה שהיא קיימת. נכון, אירופה היא הסטנדרט שהיינו רוצים להגיע אליו אבל הנה יש גם מקומות שאנחנו שמחים לא להיות כמוהם.
>> מה ישראלי בעיניך? הדחקה, עליונות ועמית סגל // עודד קרמר
>> מה ישראלי בעינייך? סרטי מכות בבריכה // נועה אבן
>> מה ישראלי בעיניך? הייטק ושכונה בטלגראס // לירון רודיק
>> מה ישראלי בעיניך? לאהוב את בית"ר ירושלים // אבישי סלע
התחבורה הציבורית קרבה אותי לישראליות, גם אם היא לא תמיד הצליחה לקחת אותי ליעדים בישראל אליהם רציתי להגיע. בתוך בית שבו הייתה הדרה של הישראליות ורצון לשמר את המסורת העדתית, נסיעות האוטובוס נתנו לי הצצה לחברה שבחוץ. כמו הפעם ההיא, לפני שהייתה המהפכה של להעלות נוסעים מכל הדלתות, שתי נשים ניסו להעלות מהדלת האחורית ולא הקדמית, והנהג צרח עליהן, והן ניסו להסביר ברוסית שהן עולות חדשות ולא יודעות בדיוק, ואז הנהג נרגע וקיבל אותן בברכה – הנה לכם תמצית הישראליות: זאת איבה שבתוכה מגולגלת הדדיות. הדדיות היא גם לצרוח לנהג ביחד שיפתח את הדלת, ההדדיות של להיכנס לתוך מריבה של אנשים זרים ולהפריד ביניהם, ההדדיות של ההתעלמות מהומלסים שעולים על האוטובוס וצורחים. כולנו ביחד: עולים חדשים, אנשי עסקים, אשכנזים, מזרחים, זקנים ומבוגרים, כולנו ביחד על האוטובוס בדרך הביתה, עומדים בפקק, ומקללים את כל העולם, כוסעמק. הישראלי המכוער שתווי פניו מוכרות כל כך שהוא כבר מתחיל להיות יפה.