אמת נגד כוח: שמאלנים, דווקא אתם צריכים לאהוב את "מנאייכ"

שובה למסך של "מנאייכ", סדרת המתח הישראלית, שפרצה לחיינו בקיץ של הקורונה (אוגוסט 2020) חזרה אמש לעונה שלישית וזאת בשורה טובה לכל מי שמחבב את הטלוויזיה שלו בעברית. יש קונטקסט ברור וכפול עם פרוץ העונה הזאת – הראשון הוא, כמובן, המלחמה, ששיבשה את התכניות של כל ערוצי הטלוויזיה באשר הם. פורמטים שלמים הושלכו לפח האשפה או למגירה, וגם מי שכן עלה עשה זאת אחרת לגמרי ממה שתכנן, ימים ספורים לפני ה"אחרי החגים" שמעולם לא הגיע. הקונטקסט הברור השני שלה הוא של האירוע שהסעיר את חיינו טרום ה-7.10 – והוא כמובן, ההפיכה המשטרית.

>> סוף העולם לייב: לכולם יש סיבה להשתיק את דו"ח רולניק

צילומי הסדרה החלו באפריל, כשהרחובות כבר רעשו וגעשו נגד ניסיון ההפיכה שהחל יריב לוין עם הנאום ההוא ב-4 בינואר. ההתכתבות ברורה: הסדרה מכילה ביקורת חריפה מאוד (עד כדי דיסוטופיה) על מה שקרוי בחוגי הימין הקיצוני "כנופיית שלטון החוק" – הקשרים המושחתים שבתוך מערכת אכיפת החוק – כזו שכוללת בתוכה פרקליטים, שוטרים, פוליטיקאים ואנשי עסקים. דרך הסיפור המרהיב של מערכת היחסים בין איזי בכר (שלום אסייג) לברק הראל (עמוס תמם), המסר לא מטושטש כלל וברור גם הקשר שלו ליוזמה של שר המשפטים.

כל פרק אמנם נפתח בדיסקליימר ש"הקשר בין האירועים למציאות הוא מקרי בהחלט", אבל ברור לכל צופה – ולכל מי שקצת קורא אקטואליה בשנים האחרונות – שלא מדובר במשהו שהיוצר רועי עידן הגה ממוחו הקודח. לא מעט סיפורים בתוך העלילה של "מנאייכ" מתכתבים עם דברים שראינו ושמענו עליהם בחדשות. כך שאמנם מדובר בהגזמה של המציאות (לפעמים עד כדי הקצנה ממש), אבל קשר למציאות בהחלט יש. השקפת העולם של יוצריה – גם אם לא מכירים את רועי עידן, הצייצן והסאטיריקן – בהחלט אפשר לזהות את המסרים שהסדרה מעבירה עם הימין (ובוודאי הימין הפופוליסטי שקידם את ה"רפורמה").

אפילו (ובעיקר) כשהוא רע. עמוס תמם, "מנאייכ" (צילום: כאן 11)

האם זו באמת "סדרה ימנית"? קשה לומר. היא לא שמרנית בשום צורה והיא חילונית מאוד. ההתנגדות שהיא עשויה לעורר בקרב שמאלנים נובעת בעיקר מהמחנאות המובנית שיש אצלנו בראש. הרי פקפוק בסמכות ובכוח היה אמור להיות העיקרון הכי שמאלני בספר. זה השורש של כל מה שאנחנו מאמינים בו. ובאותה מידה שאנחנו אמורים לפקפק בשיקול דעתם של פוליטיקאים (ובצדק), צריך גם לחשוב על כוח מופרז שאולי יש גם בידיים של גורמים אחרים. במילים אחרות, גם אם ניסיון ההפיכה של נתניהו ולוין היה טעות איומה שקרעה את העם, ברור שיש המון מה לתקן (בדרכים שפויות יותר) במערכת המשפט כדי שנהיה במקום טוב יותר. הקריאות לרפורמה משפטית, אגב, בקעו מצד משפטנים משמאל החל משנות ה-90', הרבה לפני שיריב לוין שמע על המונח.

 הצדדים האפלים שמוצגים מצוין ב"מנאייכ" הם משהו שצריך להדאיג לא רק את "הימין", אבל האמת היא שגם סימני השאלה הפוליטיים דוהים לאור העובדה ש"מנאייכ" היא פשוט סדרה טובה ששומרת על רמה שנדיר לראות על המסך בישראל. מי שתפס במיוחד את תשומת הלב שלי, וכנראה גם הולך לשחק תפקיד מרכזי יותר ויותר במהלך העונה – הוא ברק הראל, שמצליח בעיניי לשקף שוב את מה שאני קורא לו "תסביך אביגדור ליברמן". כמו ליברמן של "ארץ נהדרת" (שגולם על ידי אסי כהן), גם ברק הראל הוא איש מאוד רע – בכל קנה מידה – שמגולם על ידי אחד השחקנים היותר אהובים (עמוס תמם).

סימני השאלה הפוליטיים דוהים. שלום אסייג, "מנאייכ" (צילום: כאן 11)

וגם הראל עצמו הוא, בסופו של דבר, מורכב. כמו כל דמות נבל טובה (פרנק אנדרווד מ"בית הקלפים" הוא דוגמא מצוינת), הוא לא רע לגמרי – באותה המידה שהוא מוביל אחריו שובל של מתים, הוא גם אבא אוהב לילדה שלו. הזהות שלו, כמו של בני אדם בכלל במציאות, היא תמיד יותר חמקמקה ממשהו שאפשר להגדיר בפשטות של "טוב" ו"רע". הדרך שבה הדמות המורכבת הזאת משתקפת היא חלק מסוד הקסם של "מנאייכ" – לצד העובדה שברור לך מאוד מי הטובים ומי הרעים, בכולם יש טוב ורע. והחלוקה לא תמיד ברורה כמו שנראה לנו מראש.

חוץ מזה, לירז חממי ממשיכה לתת בראש – במסגרת התפקיד המרהיב של טל בן הרוש – ומוכיחה כמה היא שחקנית גדולה באמת. בפרקים הראשונים של העונה, אפשר לראות אותה חוזרת לאט לאט לתמונה והעובדה שיהיה עוד ממנה, גם כשהיה נדמה שהיא נעלמת בעונה הקודמת, היא בהחלט בשורה חיובית.

שחקנית אדירה. לירז חממי, "מנאייכ" (צילום: כאן 11)

הפרק הראשון לא תמיד קל לצפייה (בעיקר כי התודעה שלנו עמוסה מאוד, בכל זאת יש לנו מלחמה על הראש), אבל מי שיגיע לפרק השני – ירוויח. הקצב של הסדרה עולה ועולה ושואב אותך פנימה לחלוטין. בתקופה של הפרעות קשב, בטח בתקופה של חרדה גבוהה, קצת קשה להתרכז במשהו אחד עד הסוף. "מנאייכ" עושה את זה לחלוטין. בימים אלה, זה עוד פלוס גדול.

ועוד החלטה ראויה לציון: אחרי שפרצה המלחמה, השחקנית מונא חוא פרסמה הכחשה בוטה למדי של מאורעות הטבח ב-7.10. אלה היו דברים מזעזעים וחמורים, וחוא תשלם עליהם בצדק את המחיר. ובכל זאת, חוא לא "בוטלה" ולא נמחקה מהסדרה. "כאן" והפקת הסדרה התנערו מהדברים וממנה, ובצדק, אבל טוב שהיא לא נמחקה מהסדרה ששמרה לפחות על השלמות העלילתית שלה. הסדרה לא צריכה להיפגע. זה בדיוק ההבדל בין חברה ליברלית וחופשית, לבין האנשים שחוא תמכה בהם באותו פוסט.

שובה של "מנאייכ" למסך היא בשורה טובה מאוד לכל מי שמחפש יצירה עברית טובה בטלוויזיה שלו. בתוך סביבה טלוויזיונית שמתמכרת לחדשות, מדובר בפיסה של איכות, בכתיבה חכמה, בבימוי מוקפד ובשורת שחקנים מצוינת. אין לנו הרבה "מנאייכ" בסביבה – וכשיש לנו סדרה כזו כדאי לחבק אותה עד כמה שאפשר.
>> "מנאייכ", עונה 3, רביעי 21:30, כאן 11