"ארץ נהדרת" מזכירה למה אנחנו פה: בגלל ממשלה שיצאה מדעתה

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הפרק של "ארץ נהדרת" ששודר אתמול סימן עייפות מהפורמט המלחמתי, התחזקות מחודשת של הפאנל, ובעיקר את הפער הבלתי נתפס בין הממשלה הקונספירטיבית, ההזויה וחסרת האחריות לבין האנשים של הארץ הנהדרת הזאת, שהגיעו בסוף הפרק למונית של אשר. והפאנל הוא המסר

3 בינואר 2024

הפרק התשיעי של "ארץ נהדרת" ששודר אתמול (שלישי) סימל סוג של שחיקה בפורמט של "ארץ נלחמת": לא היה מערכון הסברה, לא היה פרק בכיתת הכוננות, גם מקומו של דניאל הגרי נפקד. עיקר העוצמה של הפרק היה בנקודת החולשה שלה בשבועות האחרונים – הפאנלים – ובמערכון שסגר את התכנית (ועוד נתייחס לשניהם). אבל בעיקר, על משקל הכדורגל, יש תחושה שהקצב הגבוה של האירועים קצת הכריע את "ארץ". לא סתם הם לוקחים לעצמם הפסקה של שבועיים – אולי גם בשביל לרענן קצת ולחזור לעונה הזו בכוחות מחודשים.

>> מה מצחיק פה: מערכוני הסאטירה הכי כואבים של "ארץ נהדרת"
>> קומי ישראל: "קופת ברזל" עשתה זהב מהרגשות שלנו

הפאנל המרכזי של התוכנית היה זה שציין שנה לממשלה וניסה לעשות לכולם סדר. כי השבוע האחרון, על רקע הפסיקה של בית המשפט העליון בנוגע לעילת הסבירות, קצת בלבל אנשים לגבי האירוע שאנחנו נמצאים בו. "ארץ", באמצעות הפלטפורמה והיכולות שלה, עשתה מעשה חשוב, והוא לתת לאירועים את הקונטקסט הנכון. השילוב בין השיר "אמרו לי" לבין מונטאז' האירועים (א-לה "סיכום עולמי") היה סמלי למדי – והבהיר את הנקודה החשובה: האירוע שאנחנו נמצאים בו קרה בגלל ממשלה שיצאה מדעתה.

אמרו לו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
אמרו לו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

"אמרו לי / שמרפורמה ופילוג יהיה סוף עצוב / אמרו לי / שלחזק את החמאס יחזור בסיבוב / אמרו לי: אתה קורע את העם / רמזו לי שאתפשר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לי שכל גם להתפטר". על הלחן השמח של השיר האיטלקי וגרסת המקור של אריק איינשטיין ז"ל זה נשמע כמעט תיאטרלי. אבל זה בדיוק המסר שניסתה ארץ להביע – בסופו של דבר, הקרע החל בגלל ממשלה שדהרה לרפורמה חסרת אחריות, על טרקטור של D9, בלי להסתכל לצדדים, תוך השתקה של כל גורם (כולל רמטכ"ל) שהזהיר מהאסון שמתרחש. וכשהאסון התרחש, היא האשימה את המחאה.

אמרו לה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
אמרו לה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

במובן הזה, הפאנל הוא בהחלט המסר: כמו שנתניהו, אחרי השיזוף בהתזה, אמר בפתיחת המונולוג שלו – הוא עמד שם לבד. בלי גלנט או גנץ כדי לייפות, בלי הדמות הבטוחה של הגרי, אפילו בלי סמוטריץ' ובן גביר הקריקטורות שיוכלו להסיח את תשומת הלב. ככה נראה הפרצוף של הממשלה – אורית סטרוק, ישראל כץ, דודי אמסלם, יריב לוין. אנשים שנעים בין תיאוריות קונספירציה מופרכות לחוסר כשירות מוחלט לנהל את המלחמה הכי קשה בתולדות מדינת ישראל.

גם לה אמרו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
גם לה אמרו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

כולם דיברו השבוע על מערכון הפתיחה המבריק ("כמה טוב שבאתי הביתה" מהתכנית הקודמת) – ונדמה לי שזה הצד המשלים שלו. כי המסר של אותו מערכון מצוין היה ונשאר נכון, אבל בסופו של דבר – האחריות היא על המנהיגות. והמנהיגות, יותר ויותר, נראית שכונתית, מעליבה, קיצונית ועסוקה בעצמה – במקום בהתמודדות עם האסון שהיכה בנו. זה לא נתן הקלות לצד השני, וגם נשיאת העליון אסתר חיות הופיעה וקיבלה שפיץ סאטירי, אבל חשוב לזכור היטב, גם את הסיבה וגם את המסובב.

נו בטח אמרו לה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
נו בטח אמרו לה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הפרק סימן גם קאמבק מרהיב של תום יער, שחזרה עם החיקוי הנהדר של גלית דיסטל (אפרופו ההתנצלות והקריצה שבאה איתה). יער לא הופיעה בפתיחת העונה, אבל הנוכחות שלה היא בהחלט חיזוק שעלה מהספסל. גם ירון ברלד קפץ שוב עם החיקוי המצוין של ישראל כץ – ואם גם הוא יחזור ללופ, זה יהיה מבורך.

במוקד החלק השני של התכנית עמד הוויכוח בין אופירה אסייג לאייל ברקוביץ' – שוב, שימוש בסוגיה בידורית קלילה כבטן של התכנית (אפרופו מרגי/נועה קירל/אנה זק, ואחר כך ליאור נרקיס וזוגתו), מגמה מתמשכת בתוכנית של יציאה מנושאי המלחמה המדכאים כדי לספק אסקפיזם, וזה בהחלט היה מצחיק. גם מערכון החות'ים עם אתניקס היה הברקה במובן הזה – יותר מצחיק מהרגיל. סקץ' המשפיענים היה פחות טוב בעיניי ובעיקר גרם לי להרגיש זקן, כי לא ממש הכרתי את רוב הדמויות; אולי אני לא קהל היעד.

איך היא אוהבתתתת שאומרים לה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
איך היא אוהבתתתת שאומרים לה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

ומדי פעם, "ארץ נהדרת" יודעת בדרכה גם להחזיר למסך את הכאב. הפעם, זה היה באמצעות אשר נהג המונית – שמתקבע בעונה הזו כדרך של "ארץ" להביא למסך את ישראל האמיתית. והפעם אלה היו החטופים שחזרו – כשבמוקד, כמובן איתי ומיה רגב, שהיו מקסימים ומרגשים כהרגלם. יובל סמו אולי לא מצחיק במערכונים האלה כבימים רגילים, אבל מציג את עצמו כדמות מאוד אמפתית וחמה שמספקת מעין הבהרה לכולנו, שעם כל הפאן אנד גיימס, בסוף המציאות די כואבת והחטופים עדיין שם.

רק להם לא אמרו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
רק להם לא אמרו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

וזה הפער הבלתי נתפס שהציג הפרק הזה, כמו מראה: הפער בין הממשלה הקונספירטיבית, הפופוליסטית וחסרת האחריות לבין העם – האנשים של הארץ הזאת, שהגיעו בסוף הפרק. בתקווה שהכוחות הגנוזים מהסוף (שחוצים גבולות, ישובים ודעות פוליטיות) ינצחו את הכישלון והחידלון של אלה מתחילת הפרק.