מי שצוחק אחרון: כך ניצחה "הפטריוטים" את "ארץ נהדרת"

אחרי שבוע שהיה הכל חוץ ממצחיק, "ארץ נהדרת" חזרה אתמול למסך, וגם זה קרה באיחור של 24 שעות בעקבות מותם של שישה חיילים בלבנון. הפרק ששודר אתמול (חמישי) היה בסך הכל בטון הזה – קצת שמח, קצת עצוב, כמה רגעים מאוד מצחיקים בלי לשכוח לשקף את חשרת העננים שמתעבה ללא הרף מעל כולנו. הסממן המובהק לזה היה מערכון הפתיחה שבו "ארץ" השתמשה ברפרנס מהאגדות: סדרת הקאלט "הבורר". על הפרק הייתה לשכת ראש הממשלה, בעיצומן של הפרשיות הבטחוניות, והדרך שבה נתניהו (בתפקיד ברוך אסולין) דואג להתנער, אחד אחד, מכל המיניונים שלו כדי לשמור על עורו. זה לא היה מערכון נטול הומור, אבל הפאנץ' ליין שלו – בסופו של דבר – היה די עגום.

>> דעה לא פופולרית: "קופה ראשית" מחזירה לסיטקום את כבודו האבוד
>> חסר הביטחון: דרוקר חשף את פרצופו העלוב של איתמר בן גביר

מתגבשת התחושה שב"ארץ" קיבלו את הממו מהשבוע האחרון ומהתגובות שתכנית הבכורה קיבלה – הדמות של דובר צה"ל בערבית, אביחי אדרעי, הופיעה ממש בתחילת התכנית (על משקל דניאל הגרי, בימים שאחרי המלחמה), תפקיד אדיר של אמיר שורוש וכנראה שנראה עוד מהחיקוי המוגזם והוולגרי הזה גם בהמשך. מה שפחות עבד, לפחות בעיניי, היה מערכון חזיר הבר במקלט בחיפה – הייתה שם תובנה די חמודה, אבל היא די התפספסה ואפשר היה לעשות איתה יותר.

הפאנל המרכזי כלל שני נדבכים עיקריים – איתמר בן גביר והמפכ"ל החדש דני לוי, ושלישיית האופוזיציה. בחלק שעסק במפכ"ל ובהתנהלות בן גביר, בעיקר ראינו שוב את מי שהולך ומסתמן כ-MVP של "ארץ" בימים האלה – יניב ביטון, שכבר הביא כמה דמויות חזקות ונותן בראש בקלות גם בחיקוי נפלא וחד של מפכ"ל המשטרה. בן גביר של שחר חסון, לעומת זאת, מתחיל קצת להישחק – ולא מצליח לעמוד ברף הגבוה שהציב לעצמו בתחילת הדרך. החלק של האופוזיציה, בעיניי, עבד הרבה יותר טוב – היתה שם דינמיקה שקצת הזכירה, להבדיל, את חיקוי "הגלאקטיקוס" של מכבי תל אביב בכדורגל (נמני, ברקוביץ' ורוסו): שלישיה שלא קשורה אחד לשני, שזורקת אחת על השנייה האשמות ובעיקר מצליחה להיות, כל אחת, מגוחכת בדרכה. 

עומר עציון, שחקן הרכש החדש שפתח את העונה קצת צולע עם הדמות של דונלד טראמפ, מוצלח הרבה יותר בעיניי בתפקיד הפופוליסטי של יאיר גולן; פיניש בתור יאיר לפיד "החדש והביקורתי" היה מצוין וגם ליאור אשכנזי בתפקיד בני גנץ עשה את שלו. בדיחה אחת ששווה להתייחס אליה היא עוד רפרנס קצת מפתיע שהגיע דווקא מ"בובה של לילה": הבדיחה שבה יאיר לפיד מדבר עליו עם זקן ובלי זקן מוכרת לשוחרי הלייט נייט הספורטיבי בתור רז זהבי שמדבר "עם משקפיים או בלי משקפיים". וגם זה, צריך להגיד, עבד בגדול.

זה היה פרק קצת חסר יציבות; מערכון אלי ומריאנו בתור "הסוכנים האיראניים" לא המריא (זה החות'ים אול אובר אגיין), אבל שתי נקודות חזקות במערכוני החוץ חיפו על כך – האחת היא המערכון שהתייחס לאמסטרדם, כולל הבומבה האדירה שהיא עלמה זק בתור אורית סטרוק שמנסה ספייס קוקיז, הדמות של גדעון סער שממשיכה לגדול עלינו אחרי שקצת לא הבנו אותה בהתחלה; וגם החיקוי אמיר אוחנה, בהופעה יחסית נדירה, היה סבבה.

ההנקודה שנייה היא המערכון המבריק של הפרק, "דרכון חייזר". זה היה הקטע הטוב בפרק אמש בעיקר כי הוא הצליח לשבת על תובנה אמיתית: תחושת חוסר האונים של הישראלים, גם בעקבות המלחמה וגם בעקבות המתקפה על אוהדי מכבי ת"א באמסטרדם, הותירה את רובנו מול שוקת שבורה עם האמונה שאי אפשר להיות כאן ואי אפשר באמת לברוח. בדרך הומוריסטית הם הצליחו לפרק את החרדה הזאת דרך המערכון שהציע דרכון חייזרי ובמקרה הזה, התובנה ניצחה הכל.

אבל עם כל הכבוד, הסיבה שבגללה אתם קוראים את הביקורת הזאת והסיבה שבגללה הפרק ייזכר היא, כמובן, ההתייחסות ל"פטריוטים". התכנית המצליחה של ערוץ 14, אחרי כמה שנים שהיא באוויר, סוף סוף נלכדה ברדאר של תכניות הסאטירה (לא רק "ארץ נהדרת" – גם "זהו זה", ממש באותו ערב, העלתה מערכון שצוחק על התכנית, בהרבה פחות כישרון). וזה היה רגע של ניצחון אדיר עבור "הפטריוטים". צריך רק לתהות: למה רק עכשיו? אולי הקטע שבו חברי הפאנל רוקדים לצלילי ה"עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", כשברקע ההרוגים בלבנון ובעזה, היה הקש ששבר את גב הגמל השבוע.

אז איך זה עבד? ברמה הטכנית, זה בוודאי נעשה לעילא ולעילא. החיקויים של איתמר פליישמן ועירית לינור יצאו נהדר, וכמובן שערן זרחוביץ' עם החיקוי המופתי לינון מגל עשה את שלו. המערכון הצליח ללכוד את התחושה שזה פריק שואו קונספירטיבי, ועוד יותר מזה ענה יפה למשפט שמרבים להטיח במבקרי הערוץ, "תראה קצת ערוץ 14, שתרגיש אופטימי". כן, קל מאוד להיות אופטימי כשאתה מנותק מהמציאות  ומציג תמונה ורודה שמורכבת משקרים, מסיבות פוליטיות גרידא (רק תארו לעצמכם איך הם היו מגיבים למלחמה שפורצת תחת ממשלת בנט-לפיד).

גם ברמה המהותית, המערכון והשיר שבא בעקבותיו הצליחו לפצח את הכעס הגדול שיש על "הפטריוטים", על תחושת הגזלייטינג, על הרצון התמידי הזה להגיד כמה בעצם טוב פה ורק אנחנו – השמאלנים, החמוצים, יו ניים איט – לא רואים את זה. "ואין מה לתקן, כי שום דבר לא נשבר", הם שרים במערכון הזה וזו בהחלט סיבה טובה גם להתייחסות סאטירית נוקבת וקטלנית.

קשה אמנם להגיד ש"הפטריוטים" יצאו טוב מהמערכון הזה, אבל הוא האכיל את הטרול. ברור לחלוטין שבכל ההתנהלות של "הפטריוטים", בכל השגעת שהם הפיצו והאופי החצי-סאטירי חצי-רעיל של התכנית, היה תהליך שבסופו הם מגיעים לארץ המובטחת של הקונצנזוס, הלוא היא מערכון ב"ארץ נהדרת". סביר להניח שהיח"צ שהם קיבלו מהתכנית אתמול שווה להם לא פחות מכמה נקודות רייטינג (בטח בהתחשב בעובדה שבערוץ 14, רייטינג לא שווה מפרסמים). קשה להתעלם מהעובדה שבסוף היה כאן רייטינג שפגש רייטינג – שני גופים שהרוויחו בענק (קשת וערוץ 14), שתי תכניות שיצאו נשכרות, ורק אזרחי המדינה לא ממש הרוויחו.

ל"ארץ נהדרת" יש היסטוריה לא קטנה עם מה שמכונה "אפקט סטרייסנד" – יצירת מצב שבו עצם העיסוק בדמויות או בתופעות שליליות בחברה רק מגדיל אותן ולא מחזיר אותן לגודלן הטבעי. עוזי כהן היה סגן ראש עיריית רעננה, ואחרי החיקוי הוא הפך לתחפושת בפורים. אביגדור ליברמן עבר כל ירידה אפשרית ב"ארץ" (כולל השוואות לכל משטר אפל בהיסטוריה), ורק התחזק בסקרים עד ללשכת שר החוץ. האם "הפטריוטים" ירוויחו באותה הצורה? אפשר לקוות שלמרות שהתוצאה היתה די משעשעת, זו כנראה הפעם האחרונה שנראה את החיקוי הזה ב"ארץ".

ואחרי ככלות הכל, בבניין "חירטאקוס" ננוחם. סדרת הכתבות של ה"רילוקיישן" אמנם רק בראשיתה, אבל כבר אפשר לראות איך הרעיון המוצלח הופך אותה למשהו שיחזיק מעמד הרבה יותר מ"כיתת הכוננות" של העונה הקודמת, למשל. אנסמבל השחקנים המוצלח, שיר הפתיחה וכמובן הלהיט "גחלת נעורים" – כולם עושים את העבודה והם מאסטרפיס משובח לסיים איתו תכנית. עוד הוכחה למה "ארץ" מסוגלת כשהיא יוצאת מהשטאנץ ומשתמשת בכוח שלה בצורה יצירתית וטובה גם כדי להגיד משהו על החברה וגם כדי להצחיק. עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.