כש"ארץ נהדרת" זועקת: אין גנץ. אין לפיד. אין אופוזיציה בישראל

קיץ 2023 רותח במיוחד וזה לא רק עניין של טמפרטורות (או לחות). התקופה הזו מציפה מתוכה את כל השדים שרבצו בתוך החברה הישראלית, משהו בחום המהביל של יולי ובמציאות סביב גרם להם להתפרץ החוצה. השסע הגדול והמדמם בליבה של המדינה נראה, לפרקים, כמעט בלתי ניתן לאיחוי. וכמו בתקופות חירום רבות אחרות, גם הפעם "ארץ נהדרת" החליטה לתת את התגובה שלה. כרגע אין עונה של "ארץ", אבל הדרמה סביב ביטול עילת הסבירות הוציאה אותה למה שמכונה "מהדורת חירום" – פרק קצר, 22 דקות בסך הכל, ששודר אמש (ראשון) במכה (בלי פרסומות) מפאנל שהוצב ברחבת הכנסת.

והמיקום לא מקרי; זה היה המקום שבו הפוליטיקאים הגיעו לדבר – ותפסו את מירב הנפח. סביב השולחן היו שמחה רוטמן ויריב לוין, אריה דרעי וטלי גוטליב, יצחק גולדקנופף ואיתמר בן גביר – בתוספת חיזוקים של איציק זרקא, בצלאל סמוטריץ' ושלמה קרעי. כל האנשים שמניעים את התקופה הזאת, במה שהמחיש היטב את המציאות שעומדת בפנינו.

נתניהו הקטן והנעבעך, מהדורת "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

מה שהכי בלט בפאנל, בעיניי לפחות, הוא היעדר דמות מנהיגותיות – בנימין נתניהו מופיע לרגעים ספורים בדמות קצת נעבעכית (רק אני זיהיתי שם רפרנס לוויקטור חסון מ"גבעת חלפון אינה עונה"?), שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פורץ בריקוד ה"ממבו ג'מבו" (אפרופו אחד הלהיטים של "קשת" בימים אלה) ואז חוזר לפינה שלו, ומעל הכל – יש שני אנשים שבכל מצב תקין היו אמורים להיות בפאנל, אבל אינם. מנהיגי האופוזיציה, יאיר לפיד ובני גנץ.

יהיו מי שיגידו שמדובר במחמאה – אחרי הכל, מהפאנל אף אחד לא יוצא טוב אף פעם. אבל אי הכללתם היא המסר הכי זועק וכואב על התפקיד של לפיד וגנץ בתקופה האפלה הזו: הם אפילו לא היו חלק מהדיון. לא רק שהם לא בפאנל, הם אפילו לא מוזכרים בשמם. נוכחים נפקדים, מעל המציאות ומחוץ לה. היחידה שכן ייצגה את ההתנגדות לרפורמה היתה שקמה ברסלר (בגילומה של עלמה זק). זה כנראה המסר הכי חזק שיצא מהספיישל הזה: זו שקמה אחת, והציבור הגדול מאחוריה, נגד עדר הפוליטיקאים שהולכים להצביע היום בעד מהלך שיותיר אותנו חשופים בצריח. אין כאן מנהיגות שמתיימרת לאחד את העם או מנהיגות בכלל. המנהיגים היחידים צומחים מהרחוב.

אין אופוזיציה, לא במציאות ולא בפאנל. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

מי שכן תופסים את המוקד ברובם הם הדמויות הקיצוניות – בן גביר, גוטליב, רוטמן. האנשים שצועקים הכי חזק. אולי גם זה קומנט על התקופה שאנחנו חיים בה, שבה המתינות הופכת לחיסרון והצעקנות והפופוליזם תופסים שליטה. תופעה שגדולה יותר מישראל – תקופה שבה עמדת השליטה נלקחה מאנשים שקולים ורציונליים, וניתנה לאנשים שיודעים לשלהב את הבייס.

גם בתוך האווירה הקודרת, הכתיבה של "ארץ" עדיין קולחת. המוטיב החוזר של ביטול המילים ("ביטלנו את הסביר, נבטל גם את הלא הגיוני"), הרפרנסים הקטנים (מלואי ויטון, דרך "ברבי", החבר'ה ששרו אקפלה מחוץ לבית של יולי אדלשטיין). קומית, העסק עדיין עובד. זו בכל זאת "ארץ נהדרת". גם החיקוי של זק לשקמה ברסלר היה משעשע במיוחד (וגם הכי חומל, באופן לא מפתיע).

זה לא נראה ככה בתמונה, אבל האווירה קודרת. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הספיישל הזה של "ארץ נהדרת" החזיר אותי 12 שנים לאחור – גם אז המדינה בערה ממחאה, גם אז היה קיץ, גם אז לא היתה עונה של "ארץ נהדרת". וגם אז הם הקימו תכנית מיוחדת (אפילו כמעט באותו תאריך) – במקרה ההוא, במקום שבו דברים התרחשו אז. שדרות רוטשילד בתל אביב. נראה שההבדל הגדול בין שני הפאנלים, בהגשת אותו אדם, הוא הסאבטקסט. גם בפאנל סביב המחאה החברתית היו פוליטיקאים גסים (היי, זוכרים שפעם מירי רגב נחשבה לגסה? גוד טיימס) וטייקונים חזיריים ונתניהו אחד מנותק, אבל התחושה שנשבה מהספיישל ההוא הייתה – בסופו של דבר – אופטימית. היו מערכוני חוץ וגם כמה פאנצ'ים משעשעים, והיתה תחושה שהמצב אולי קשה, אבל בסוף הכל יהיה בסדר.

הסאטירה פחות קיצונית מהמציאות. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

לכו תשווה בין זה לבין הפאנל של 2023. הפעם "ארץ נהדרת" – והציבור הגדול שהיא מייצגת – מרגישים הרבה פחות אופטימיים. בסוף התכנית ההיא, באוגוסט 2011, אייל קיציס סיים עם קליפ חמוד וכיפי של המאהל ברוטשילד ועם התקווה ש"אולי, בכל זאת, יש לנו ארץ נהדרת". אקורד הסיום של הספיישל הנוכחי היה הרגע שבו הפאנל מתנפל בצעקות "אין-מו-קר-טיה" על קיציס, ושלמה קרעי סוגר את המסך עם הכפתור. נראה לי שכמו אצל הצופים, גם אצל האנשים שעל המסך ומאחוריו, יש תחושה חזקה שהשמיים מתקדרים והחושך (או ההחשכה?) משתלט.

כאן הסתיימו שידורינו. שלמה קרעי מכבה את "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

בליל הבחירות, כתבתי כאן ש"ארץ נהדרת" זיהו נכונה את מה שבפאנל הבחירות שלפניה ואחריה התקשו לזהות. את הכיוון הברור שהתוצאות מסמנות – פחות דמוקרטית, יותר יהודית. בלילה של ה-23 ביולי 2023 כבר אין פער – "ארץ נהדרת" נראתה הרבה פחות סאטירית, והרבה פחות מצחיקה. המציאות יישרה קו והפכה את טירוף הפאנל למציאות עצמה. שום חיקוי לא יכול להיות עלוב יותר מהמקור. הציוצים של טלי גוטליב האמיתית הרבה יותר הזויים מכל מה שליאת הרלב (הנהדרת) תבצע. רוטמן ולוין של "ארץ" לא נראו בכלל כמו הקצנה, אם תרצו אפילו קצת עידנו אותם. אורי לייזרוביץ' ורועי בר נתן הם אנשים הרבה יותר אהיבים מאשר האנשים שמגלמים את הדמויות האלה בחדשות.

בעשרים השנה ש"ארץ נהדרת" באוויר, עברנו לא מעט תקופות קשות: היא החלה בשולי האינתיפאדה השנייה, עברה דרך תכנית ההתנתקות, השבץ של שרון, מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן (וכל מה שבא איתו), הקורונה ומערכות הבחירות הבלתי נגמרות. בכולן, אפילו בליבה של הקורונה שהיתה מדכאת במיוחד, "ארץ" ידעה לסיים עם חיוך. הפעם, אולי בגלל שהאיום דופק ממש על הדלת של קשת (בדמות תכנית העוועים של השר קרעי), החיוך ירד מהפרצוף. אולי זה הרגע שבו הסאטירה מפנה את מקומה לטובת האקטיביזם. נהיה כאן הרבה פחות מצחיק.