זיכרונותיי מבית אבא בלהט"ביסטן: טור מיוחד

בס״ד
קראתי בעבר מחקרים שמספרים על כך שחוש הריח הוא החוש היחיד שיכול ״להחזיר״ אותך לעבר. השבוע הסתובבתי באחד מקניוני הארץ ועברתי ליד חנות בישום וקרמים. הריחות שעלו משם החזירו אותי ישר לבית אבא, לתקופת הילדות הקסומה בלהט"ביסטן.

בירת להט"ביסטן בימים יפים ונוסטלגיים. (צילום: יפעת מור)

זה החזיר אותי לבקרים, כשאבא היה קם ב-05:30, השכם בבוקר ורץ לעבוד בפילאטיס מכשירים בחדר הכושר השכונתי. אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליו בהערצה וחושבת לעצמי ״וואו, איך אבא משקיע בטיפוחו. הלוואי שיום יבוא וגם אני אגדל להשקיע כך בטיפוחי״.

>> תשעה מסמכים שכמעט שינו את המדינה: המזימה הלהט"בית שסוכלה
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: 8 קומיקאים גאים שמצחיקים אותנו

זה החזיר אותי לבילויים המשפחתיים שלנו, איך נהגנו לעלות לקברי צדיקים ולהשתטח ביחד באומן 17 לצלילי שירי הקודש, כשאבא מחזיק לי את היד ומזמזם במסירות נפש "All my life i was fighting my way״. עד היום אני לא יכולה לשמוע את המילים "My Skin" מבלי שצמרמורת תעבור מתחת לעורי. אולי לכם, החילונים, הפיוטים הללו לא עושים דבר. אך עבורי, רק המראה של האדמו״ר הגדול, הרבי עופרה, על העמדה, וגל גדול של התרגשות כובש את כולי.

זה החזיר אותי לטיולים המשפחתיים בסופי השבוע. אולי אחד הדברים האהובים עלי בלהט"ביסטן היו אותם טיולים ארוכים שאבא ואני היינו עושים ברגל בסופי השבוע, הישר לגן העצמאות. אבא אהב לשבת על הדשא, להסתכל על השמיים הכחולים וליהנות מהאוויר הנעים. חברו הטוב מתוקה (לימים גיליתי ששמו בכלל יוסי, אבל כך הביעו חיבה לחברים בלהט"ביסטן), תמיד היה מצטרף אלינו. מתוקה ואבא אהבו לשבת בחוף ולהיזכר בימי הנעורים שלהם, ותמיד אמרו לי ״לכי, תקני לך משהו בקיוסק״, בזמן שהם היו נזכרים. לא יודעת למה.

>> סיפורם העצוב, היפה והמוזר של כוכבי הקולנוע הלהטב"קים
>> גאים להציג: הרגעים הטלוויזיונים הגאים ששינו את הכל

זה החזיר אותי למאכלים ולבישולים של אבא. אם יש משהו ששימרתי עד היום זו מסורת ״סושי בשלישי״. אבא תמיד היה אומר ״רול מטוגן, זה רול מהשטן״. קעקעתי את זה השנה, לזכרו.

ויאמר: תרימי. החג הלאומי של להט"ביסטן. צילום: גיא יחיאלי

זה הזכיר לי את החגים. אלו מכם שאינם קרובים למסורת בטח צוחקים כרגע ואומרים ״מי חוגג חגים היום? אנחנו ב-2022, תתקדמו״. אבל עבורנו, אנשי המסורת, החגים הם הזדמנות להתחבר למי שאנחנו, למי שהיינו ולמי שהפכנו להיות. החגים סימנו עבורי את הבית.

>> התיאטרון הגאה הגיע ללב המיינסטרים, ועוד יש לנו דרך לעשות
>> מי הולך להופיע במצעד הגאווה השנה?

במיוחד אני זוכרת את החג ביוני כשאבא היה צובע אותנו בצבעים שונים, והיינו הולכים יד ביד למסיבה הענקית בתל אביב. כל כך נהנתי לחגוג עם אבא במסיבה הזו, נהנתי לראות אותו מחייך, רוקד, מרגיש כמו עצמו. אני מתגעגעת לימים עם אבא בלהטביסטן. שיחזרו אלינו במהרה, אמן.

*הטור אמנם סאטירי, אבל הרגש אמיתי. בואו נחגוג בלהט"ביסטן הכבושה