החלטנו לפתוח את בית הספר לאמנים. אסור שהם יהיו שקופים

בזמן שתלמידי עירוני א' לאמנויות נשארים בבית, הזמנו כ-200 אמנים מקומיים להשתמש בחללים ללא עלות. מעבר להקלה הכלכלית, המהלך נועד לומר להם שאנו רואים אותם

אמנים בכיתות הלימוד. צילום באדיבות בית הספר לאמנויות
אמנים בכיתות הלימוד. צילום באדיבות בית הספר לאמנויות
15 בנובמבר 2020

עירוני א' לאמנויות תל אביב-יפו שבו אני מנהלת את מגמות האמנויות חרט על דגלו את רעיון המפגש בין חינוך לאמנות. הקשר בין שני השדות האלה מרתק ובוודאי עבורנו הוא טעם החיים. והנה בימי הקורונה מצאנו עצמנו ממשיכים את העשייה החינוכית כאשר רבים מקהילתנו הרחבה נאנקים תחת המגבלות.

חולדאי מציג: מתווה לחידוש מופעי התרבות בתל אביב
מציירים בנווה שאנן: העירייה תממן 5 ציורי קיר לאמנים מקומיים

על הרקע הזה יזמנו בימים אלה בעירוני א' מהלך של פתיחת ביתנו בפני אמנים ואמניות צעירים שמצאו את עצמם ללא עבודה וללא חללים לעבוד בהם. אנו מארחים כ-200 אמנים שעובדים ומקיימים חזרות בכיתות הלימוד, בסטודיו, באולפן ובמרחבי בית הספר הנוספים בזמן שהתלמידים אינם שוהים בכיתות.

כך למשל האודיטוריום ישמש מוזיקאים להופעות מוקלטות ללא קהל והכיתות ישמשו לסטודיו לריקוד. כל 200 האמנים המשתתפים בפרויקט מגיעים אל בית הספר לפי ימים ושעות קבועים מראש, במהלך הבוקר והצהריים (שעות פעילות בית הספר), תוך שמירה על נהלי משרד הבריאות. בתמורה, אם יחפצו בכך, האמנים גם ישתתפו בתהליכים חינוכיים משותפים כגון שיעורי אמנות בזום – ובכך כולנו יוצאים נשכרים פעמיים.

האמנות כמרחב ציבורי של דאגה והקשבה. הדמייה מתוך "בית חולים שדה X" של איה בן רון ב"אוהבים אמנות"
האמנות כמרחב ציבורי של דאגה והקשבה. הדמייה מתוך "בית חולים שדה X" של איה בן רון ב"אוהבים אמנות"

מעבר להקלה הכלכלית המסוימת בפתיחת ביתנו עבור האמניות והאמנים ללא עלות, המהלך נועד לומר ליוצרים שאנו רואים אותם והם איתנו בלב ובמחשבות. כחברה, אסור לנו לוותר על התרבות והאמנות. בדיוק כפי שנאמר לאחר אחת המלחמות – צריך לזכור לשם מה אנו נלחמים – כעת בימי קורונה ובכלל.

האמת העצובה היא שמציאות הקורונה משבשת את חיינו כבר זמן רב, אך נדמה שישנם מגזרים שהפכו שקופים לחלוטין בצל המגפה המסתורית, ולא בצדק. דווקא בעת משבר, על כולנו לראות את המחיר שבהפיכת מגזר שלם של יוצרים ואנשי אמנות ותרבות לשקופים. לא מדובר רק בשחקנים וזמרים, אלא גם ברקדנים ואנשי במה ועוד ועוד; משפחות שלמות שמצאו עצמם בצל הקורונה ללא עבודה ואף ללא אופק.

בחברה חפצת חיים, אמנות אינה מותרות. אלבר קאמי אמר כי "אמנות היא מעיין החרות, והחרות היא מעיין האמנות". כולנו, ללא יוצא מהכלל, נהנים ומועצמים הודות לאמנים המקיפים אותנו, ודרך יצירתם מעשירים את תרבותנו ומניעים את החברה קדימה. זו תרומתנו הצנועה אליהם כדי שיוכלו להמשיך בעשייתם.

הכותבת היא מנהלת מגמות האמנות בבית הספר עירוני א' לאמנויות תל אביב-יפו