הסדרה הכי פוליטית שנעשתה על תל אביב תתן לכם בוקס בבטן

מתוך "המדריך לג'נטריפיקציה" (צילום מסך: HOT8)
מתוך "המדריך לג'נטריפיקציה" (צילום מסך: HOT8)

סדרת הדוקו שעולה הערב ב-HOT8 היא צפייה חיונית לכל מי שחשב שיהיה נחמד לגור ביפו המתחדשת. הג'נטריפיקציה מוצגת בה כתוכנית פוליטית סדורה של מוסדות השלטון נגד תושביה הוותיקים של יפו

11 באפריל 2021

"כולנו יהודים וכל כך נחמדים, יהודים במאה אחוז, גם השוורצע וגם הווזווז… וכל ישראל חברים". ככה שרו בהרמוניה תושבי יפו ב"קזבלן". העיר הערבית לשעבר, שאוחדה עם תל אביב ב-1949, הוצגה בסרט כאתר מוזנח אך גם מלא חיים שבו לא רק "אותו אבא" מחבר בין התושבים, אלא גם שותפות גורל. בין אם קראו להם בביוף או פלדמן, כולם היו מהגרים עניים (הסרט התעלם מהתושבים הלא יהודים של יפו). כשהעירייה החליטה להרוס את השכונה בטענה שהבתים הרעועים עלולים להיהרס בגשם, תושביה אספו כסף כדי לממן שיפוץ שיותיר אותה על כנה. מיוזיקל הבורקס האהוב מ-1973 הביט לעבר העתיד בתקווה. והנה אנחנו בעתיד ומסתבר שהעירייה ניצחה והתושבים הפסידו.

"המדריך לג'נטריפיקציה", סדרה תיעודית בועטת וצורבת עיניים שעולה לשידור ב-HOT8, מתארת את התהליך המואץ של "הלבנה" שעוברת יפו בעשורים האחרונים, על חשבון תושביה הוותיקים, "המוחלשים", יהודים וערבים גם יחד. את הסדרה בת שלושת הפרקים יצרו הבמאים קרן שעיו ולביא ונונו והמפיקה אסנת טרבלסי. שלושתם התגוררו בעיר במשך זמן מה, וראו לאן פניה מועדות. 

הסדרה יוצאת להוכיח שהג'נטריפיקציה אינה פועל יוצא של כוחות השוק, אלא תוכנית פוליטית סדורה של מוסדות השלטון שהחלה עוד בשנות השישים של המאה שעברה, כשאמנים מאגניבים כמו דן בן אמוץ הגיעו לעיר העתיקה והשתלבו, לכאורה, במרקם החברתי. היא עושה זאת באמצעות פסיפס מרתק של הסברים מלומדים של דוקטורים שחקרו את הנושא, שביניהם משולבים סיפוריהם האישיים של כמה תושבים ותיקים שנאבקים בצווי הפינוי. מכאן ההפגנות/מהומות שנערכו ביפו ביוני 2020 נראות אחרת לגמרי.

אחד מגיבורי הסדרה הוא בינו גבסו, שנולד ביפו והקים בה את "ד"ר שקשוקה" שהפכה למוסד מיתולוגי. ב-2019 הוא אף זכה בפרס מפעל חיים במסגרת פרסי האוכל של טיים אאוט (האירוע כלול בסדרה). זה לא עזר לו במאבקו בחברת נדל"ן גדולה, שרכשה את השטח של השוק היווני והחליטה לפנות אותו משם על מנת להקים פרויקט יוקרתי. גם היותו דייר מוגן על פי החוק להגנת הדייר מ-1972 לא עזר (הסדרה מראה שהחוק הזה, כמו גם החברות הממשלתיות עמידר וחלמיש, פועלים נגד האנשים שעליהם הם אמורים להגן).

גבסו מספר ששב וניסה לשלם את שכר הדירה בזמן, אך זה הוחזר לו כדי שאפשר יהיה להגיש נגדו תביעות שונות ומשונות. עורך הדין שניסה למצוא סידור שישאיר את המסעדה במקומה, מצטט את אחד מנציגי החברה שאמר לו "לא רוצה את 'ד"ר שקשוקה' עם שירי מרגול מתחת למלון שלי". או כמו שאומר האנתרופולוג העירוני דניאל מונטורסקו, אנשים מגיעים ליפו כדי לצרוך מזרחיות, אלא ש"זה מזרח ללא מזרחים. מזרח של ייצוגים וניגובים. יפו ברמה התרבותית מספקת חוויה של להיות במרחב שהוא לכאורה מרחב ערבי, אבל בלי לשלם על זה שום מחיר".

מקרה לדוגמה, האדריכל והיזם אילן פיבקו, שיושב בדירתו המפוארת המשקיפה על הים ומתרפק על האקזוטיקה של המקום. "בשנות השמונים היה מכרז של המנהל על איזו חורבה", הוא מספר. "אני קניתי אותו מהמנהל אבל הייתי צריך לפנות דיירים שהיו. הם קנו להם שלוש דירות, לעצמם, לילדים וכולי. זאת אומרת, זו היתה בחירה והם היו מאוד מאושרים שהם סוף סוף יכולים לצאת מהמקום הזה שאכול על ידי הים והרוח… זה לא ג'נטריפיקציה, זה שוק חופשי". מאוחר יותר בסדרה, דיירים שקיבלו "בחירה" שכזאת ועזבו את החורבות שהם קראו להן בית לטובת דירות זעירות בבניינים חדשים, מתארים את השיכונים היפואיים האלה כגטו חונק. הם לא נשמעים מאושרים כלל וכלל. 

ההזנחה ארוכת השנים של הבתים, התשתיות והמוסדות הציבוריים של יפו, הכוללת גם איסור על שיפוצים פרטיים והקפאה אקטיבית של תוכניות בנייה, מתוארת על ידי המומחים של הסדרה, כמו המרצה והפעיל החברתי הני זוביידה, כשיטה להתיש את התושבים הוותיקים על מנת שיעזבו "מרצונם", ויפנו את השטח ליזמי הנדל"ן. זה עולה גם מדבריו של עמי כץ, המתואר כמנכ"ל המישלמה ליפו לשעבר: "היו הרבה אנשים שאמרו: אתם גורמים, בזה שאתם מפתחים, לג'נטריפיקציה. יכול להיות. אז מה האופציה? להמשיך להזניח את יפו?" הגישה של או הזנחה או ג'נטריפיקציה אינה מעלה כלל אפשרות שלישית, של טיפול בשכונות היפואיות למען האנשים שכבר גרים שם. 

לא ידעתי מה זה מישלמה, ולכן נכנסתי לאתר של עיריית תל אביב-יפו ומצאתי שם הרבה מילים יפות: "המישלמה ליפו הינה מסגרת ארגונית בתוך העירייה, אשר הוקמה במטרה לפעול לשיקומה, שימורה, חידושה ופיתוחה של יפו בכל תחומי החיים: חינוך, רווחה וקהילה, חידוש ושיקום תשתיות, התחדשות עירונית ופתרונות דיור, פיתוח וקידום עסקי, תרבותי ותיירותי". כל אלה, כך מבהירה הסדרה באופן משכנע, נועדו לתושבים הבאים של יפו, אלה שיכולים להרשות לעצמם את מחירי הדירות המאמירים, לא לאלה שנולדו וגדלו שם.

הפרק הראשון הוא קולאז' חווייתי בעיקרו, השני מתאר את המנגנון של הפיכת עג'מי משכונת עוני לשכונת יוקרה, והשלישי מתמקד בפשיעה שנולדת מהתסכול, ובאקטיביסטים יפואים שמנסים להשפיע מתוך הממסד, ולא מצליחים. זאת סדרה פוליטית והומניסטית עזת מבע, שנותנת אגרוף בבטן. צפייה חיונית.

ימי ראשון החל מ-11.04, בשעה 21:00, ב-HOT8 וב-HOTVOD