חייבים לראות את זה: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע

>> טיים אאוט סופ"ש // זורמים? בועת מהפכת הסטרימינג עומדת להתפוצץ

1. Better Call Saul ("סמוך על סול") (1)

בפעם האחרונה שהרשימה הזו נערכה היינו רגע לפני החלק השני של העונה האחרונה, אבל סמכנו על סול, ולכן הצבנו את סדרת המופת של וינס גיליהן ופיטר גולד במקום הראשון. ואכן, אף אחד מהם לא אכזב. הסיום המושלם של הסדרה חייב אותנו להשאיר אותה במקומה המכובד, כי לא בכל יום נגמרת סדרת מופת טלוויזיונית בפרק שמצליח לארוז את הכל לשביעות כל המעריצים. אוקי, רוב המעריצים. אנחנו בכל זאת בעידן האינטרנט. הרבה מילים נשפכו על הסיום – גם אנחנו כתבנו לא מעט על פרק הסיום ועל הופעת המופת של בוב אודנקירק – אז לא נמשוך את זה יותר מדי: זו ללא ספק הסדרה הכי טובה של השנה, אולי גם העשור, ולמעשה – מועמדת לגיטימית בטופ פייב של הסדרות הכי טובות אי פעם.

2. The Bear ("הדב") (6)

ללא ספק הסדרה הכי מפתיעה של השנה. צילום אלים ונוירוטי שמזכיר את "יהלום לא מלוטש" (המותחן המטורף של האחים ספדי בכיכובו של אדם סנדלר) פוגש סצינות מטבח מרהיבות, לא משנה אם הן מתרחשות במסעדת מישלן או בבסטת סנדוויצ'ים מטונפת בשיקגו לחוויה ויזואלית שאין כמוה. הסיפור אמנם די מינימליסטי – שף עטור שבחים שהגיע לסף התמוטטות עצבים חוזר הביתה לרשת את המסעדה הכושלת של אחיו המנוח – אבל במהרה מבינים שמדובר פשוט בשורה של דמויות שאי אפשר שלא להתאהב בהן, בריבים, בקללות, באובססיות, במסירות האינסופית שלהן למטרה. אינטנסיבי כמו משמרת עמוסה במטבח של מסעדה, טריפ מטורף לכל מי שאי פעם עבד באחת – ומומלץ לגמרי גם לכל מי שלא.

 

3. The Rehearsal ("חזרה גנרלית")

גם אם תחפשו בנרות, לא תמצאו סדרה כמותה על המסך שלכם. הפרויקט השני של ניית'ן פילדר מצליח להיות אפילו יותר מופרע, ביזארי, הזוי, מרגש, כואב ושאפתני מ"ניית'ן פור יו" האהובה בעזרת התמקדות בניית'ן עצמו, בדמות המוזרה שיצר לעצמו על המסך ובשאלה התמידית של מה מכל זה בכלל אמתי. כיאה לפילדר, הסדרה כולה היא סוג של הטרלה מורכבת שמתחילה עם קונספט מבריק (לקחת אנשים להתאמן לסיטואציות מהחיים האמיתיים דרך חזרה עם שחקנים שמגלמים תרחיש עתידי), אבל כבר בפרק השני הכל לוקח פניה מוזרה לחיי האישיים של היוצר, לעיסוק בהורות, אינטראקציה אנושית, שליטה, זיוף ורגשות אנושיים. זה כל כך מוזר, ואיכשהו כל כך נוגע וכואב, ששכחנו שאי שם זה גם אמור להיות מצחיק. ובכל זאת, זו כנראה הקומדיה הכי אפלה של השנה, ואחת הסדרות הכי מיוחדות שאי פעם ראינו.

4. House of the Dragon ("בית הדרקון")

כולם חשבו שאפשר לקבור את "בית הדרקון", כולם חשבו שאף אחד לא ירצה לראות אותה אחרי הפיאסקו של עונת הסיום ל"משחקי הכס", כולם חשבו שב-HBO עושים טעות גורלית. נחשו מה? כולם טעו, כרגיל. "בית הדרקון" פתחה את עונת הבכורה שלה בשאגה ושברה את שיאי הצפייה באופן שעלה על הציפיות האופטימיות ביותר. ואחרי שני הפרקים הראשונים אפשר גם לומר: בצדק. זאת הפקה כל כך ספקטקולרית, עם שחקנים כל כך טובים, עם תסריט כל כך מהוקצע, שאי אפשר שלא לפעור מולה עיניים בהתפעלות. זאת טלוויזיה גרנדיוזית ואפית, במימדים הוליוודיים לחלוטין, ופתיחת העונה לפני שבועיים הזכירה מאוד את איכויות העונה הראשונה של "משחקי הכס" והשכיחה מאוד את הפינאלה המחורבש ההוא. קל מאוד ללכת לאיבוד ביצירת פנטזיה ויכול להיות זה עוד יקרה ל"בית הדרקון" כמו שקרה לסדרת האם שלה, אבל כרגע, אולי בגלל הציפיות הנמוכות, היא מפתיעה מאוד לטובה.

5. The Boys ("הבנים") (3)

זו לא רק סדרת גיבורי העל הכי טובה בשנים האחרונות (מארוול, אנחנו אוהבים אתכם אבל Do Better), אלא גם הסדרה הכי מבדרת. אחרי הכל, מדובר בסדרה שבאמת יצרה את הפרק הבוטה ביותר שראינו בשנים האחרונות (וזה אפילו לא הפרק שבו אקט מיני ביזארי מסתיים עם רסיסי אדם על הקירות). יחד עם זאת, הבוטות לא מגיעה רק לטובת אפקט הגועל, אלא מעבירה את הסאטירה החכמה שבליבה באופן המבדר ביותר. הפיקסציה לגיבורי העל, תרבות הסלבז, הקפיטליזם חסר הגבולות, הפוליטיקה הצינית, ההתמכרות לרשתות חברתיות, הצדקנות השמאלנית – כולם חוטפים מ"הבנים" באופן שווה (אוקי, אולי טראמפ יותר). בעונתה השלישית היא רק המשיכה להגביר בכל החזיתות, ולמרות כמה פגמים קטנים, נראה שאפילו איזנה יפה את הסקאלה שבין סאטירה לפאן. חוץ מזה, היא גם שינתה לחלוטין את ז'אנר סדרות הקומיקס. וזה עוד לפני שדיברנו על כמה נפלא תומר קאפון.

6. What We Do in the Shadows ("מה שקורה בצללים")

עוד נדבך בתהליך ההשתלטות המהיר של טאיקה וואיטיטי (שלא נאמר… בליצקריג?) על עולם הטלוויזיה והקולנוע, העונה הרביעית של קומדיית הערפדית המופרעת שלו ושל ג'מיין קלמנט ("טיסת הקונקורד") מצליחה להיות עוד יותר מצחיקה, עוד יותר מופרעת, עוד יותר מוגזמת – הפעם, בין היתר, בזכות תינוק-מבוגר קריפי במיוחד המצטרף לחבורה (לא ניכנס למחוזות הספוילרים כרגע). חוץ מזה, מאט בארי הוא עדיין הנוכחות המבורכת ביותר שיש על המסך. מאט בארי צריך לשחק בכל דבר.

7. Only Murders in the Building ("רק רוצחים בבניין") (10)

סטיב מרטין ומרטין שורט טובים מדי בשביל העולם הזה, ולא מגיעה לנו סדרה כמו "רק רוצחים בבניין" בכיכובם. זה כאילו כל הטלוויזיה הקומית היא המבורגר בן שבוע ממקדונלדס והסדרה הזאת היא סטייק טומהוק במשקל 2.5 קילוגרם. כל כך ליגה אחרת שזה מכעיס. וגם סלינה גומז מעולה. וזה מעצבן. למה היא מעולה? למה מגיע לנו כל הטוב הזה? העונה השנייה של "רק רוצחים בבניין" הייתה כיף כה גדול שמדי פעם התעורר צורך לבדוק אם היא עדיין חוקית. סיפורם של שלושת השכנים עם האובססיה המשותפת לפודקאסטי פשע-אמיתי ממשיך בתנופה מהיכן שעצר בקליף האנגר של העונה הראשונה, ואם היה חשש שהקסם ידעך אז אפשר להירגע, הוא רק מתעצם. הגאונות האמיתית של שורט ומרטין נעוצה ביכולת שלהם להצחיק ולרגש לסירוגין ובמהירות גבוהה, והסדרה הזאת נתפרה למידותיהם כדי שיוכלו להפגין את היכולת הזאת. בית ספר גבוה לקומדיה.

 

8. Atlanta ("אטלנטה") (8)

למרות שעברו שלושה וחצי חודשים מאז שהסתיימה העונה השלישית של "אטלנטה", היא שרדה ברשימה שלנו (ועוד באותו המקום) כי בעוד שבועיים, ב-15 לספטמבר, היא תחזור בעונה רביעית שלטוב או לרע, תהיה מדוברת מאוד. החזרה המהירה כל כך נובעת, בין היתר, מאופיה של העונה השלישית המפלגת, וצפויה לחזור לפורמט היותר אהוב של אטלנטה – ארן, פייפר בוי, ונסה ודריוס מסתובבים בעיר שנתנה לסדרה את שמה וזהותה, מסתבכים בשיט ועושים מזומנים. זו גם תהיה העונה הסוגרת של הסיפור האבטרקטי שבונה גלובר, אז כך או כך, זו הולכת להיות עונה מסקרנת במיוחד. רוצים להתכונן? אז במקרה יש לנו ריקאפ מפורט להחריד על העונה השלישית כולה.

9. For All Mankind ("עבור כל האנושות") (12)

סדרת המד"ב הכי טובה שאתם לא רואים – כמו רוב התכנים של אפל TV+ שהם הכי טובים שאתם לא רואים – הפכה בעונתה השלישית גם לאחת מסדרות הדרמה הכי טובות שאתם לא רואים. זה קרה לאט ובהדרגה במהלך העונה השנייה והבשיל לקראת סיום העונה הנוכחית באמצע אוגוסט: התפתחות הדמויות והדרמה הרגשית שלהן הגיעו לרמתה של העלילה המבריקה. אנחנו כבר לא רק בעולם אלטרנטיבי שבו הרוסים הגיעו ראשונים לירח, האינטרנט הגיע לכל בית בשנות ה-80', המרוץ לחלל נמשך גם בשנות ה-90', ברית המועצות לא נפלה, ג'ון לנון לא נרצח וישראל ומצרים לא חתמו על הסכם שלום. עכשיו אנחנו בעולם אלטרנטיבי כזה שיש בו גם דמויות עגולות ועמוקות שמעוררות הזדהות מלאה, על כל פגמיהן, ומעניקות להזיית המד"ב הזו מימד ריאליסטי משכנע. "עבור כל האנושות" הפכה מסדרת מד"ב מצוינת לסדרה מצוינת ללא קשר למד"ביותה. בעולם אלטרנטיבי כלשהו שאין בו חברי מערכת לוזרים שלא ראו אותה היא גם ממוקמת הרבה יותר גבוה ברשימה.

10. She-Hulk: Attorney at Law ("שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק")

עוד מהשנינות הראשונה של טוני סטארק היה ברור שחוש הומור הולך להיות חלק חשוב ב-MCU, אבל ככל שהמולטיוורס התרחב ושמארוול השתלטו על דיסני, כך גם הקלילות האהובה של מותג גיבורי העל התחילה לאבד את הכיוון. כאן נכנסת הסדרה האחרונה של מארוול, שמציגה את ג'סיקה וולטרס, אישה צעירה וסרקסטית עם נטייה לשבור את הקיר הרביעי ולהתאבסס על חיי המין של קפטן אמריקה. הטון הקליל הזה הופך את "שי-האלק" לאחת הסדרות היותר מבדרות של מארוול עד כה, ובעיקר כזו שלפחות בנתיים, לא צריכה לשאת את משקלו הכבד של הפרנצ'ייז ולא מנסה לצלול לפסיכולוגיה ההו-כה-מורכבת של גיבורי העל. זה אנשים ירוקים עושים פיו פיו, מה כבר צריך להיות כאלה רציניים?

11. The Patient

קשה לחשוב על חיבור טלוויזיוני יותר מלהיב מסטיב קארל (בואו נדבר על זה רגע, זו הזדמנות טובה: יש מצב שהוא השחקן הכי טוב שעובד בטלוויזיה כיום, לא משנה אם בקומדיה או בדרמה) עם היוצר של "האמריקאים", יצירת המופת-שמצליחה-עדיין-להיות-אנדרייטד, ג'ו וייסברג. נכון לעכשיו הסדרה רק התחילה, אבל כרגע היא כבר מצליחה להתגבר על התקציר שלה, שנראה כמו משהו שעלול ליפול למחוזות הקיטש (רוצח סדרתי חוטף פסיכולוג במטרה שיטפל בו ויעזור לו להתגבר על הדחפים הרצחניים שלו – תודה רבה, כבר ראינו "דקסטר" ולגמרי מיצינו אותה) אבל בזכות הכתיבה המצוינת של וייסברג לגמרי מתניעה אל עבר פוטנציאל דרמטי גבוה.

12. Barry ("בארי") (4)

העונה השלישית של הסדרה האפלה הכי קלילה (או ההיפך) על המסך קצת שינתה את מאזן הכוחות. נראה שביל היידר ושותפיו ליצירה התחילו להכוון לקראת סיום הסיפור, ובעיקר חידדו את אמירתה המוסרית המרכזית – זה לא משנה אם אתה רק מנסה להיות יותר טוב, צריך פשוט לעשות. בהתאם, האופל השתלט על העונה השלישית, ובאמת שאנחנו כבר לא יודעים איך נעמוד בעוד כאבי לב. בעצם, אולי אנחנו יודעים – בעזרת כתיבה מופתית, משחק עילאי, סיפור מרתק, טון שמצליח להיות יותר פארגו מפארגו וכמה מהרגעים היפים ביותר שנראו על המסך השנה. בשקט בשקט, היידר הפך לבימאי מבריק ומקורי שמביא בכל פרק לפחות הברקה אחת ששווה את כל המכאובים. הנה, כדי לעזור להתמודד גם עשינו ריקאפ מפורט על העונה.

13. The Sandman ("סנדמן")

זה לא גרוע! חברים, זה לא גרוע! נכון, מחמאה מוזרה לחלוק לסדרה שנכנסת למקום ה-13 והמכובד – באמת, זו סדרה טובה, ועשירה, ומעניינת, ומצולמת פשוט נפלא – אבל ההישג הגדול שלה הוא קודם כל שהיא עושה את הבלתי אפשרי ומביאה למסך את הקומיקס הקלאסי של ניל גיימן, שנראה במשך כמעט 30 שנה כיצירה בלתי ניתנת לעיבוד (לראיה: רבים ניסו וכשלו וניל גיימן אף הגדיר בעצמו את אחד התסריטים שראה בתור "הדבר הכי גרוע שקראתי בחיים שלי"). "סנדמן" עוקבת אחרי מורפיאוס/חלום (טום סטארידג'), בחור עגמומי למדי עם לוק של ילד סנטר, האמון על תפעול החלומות של בני האדם. מכאן העלילה מסתבכת עם שלל אלים, מפלצות ואלים-מפלצות, והיא אולי קצת פחות אפלה מחומר המקור (בכל זאת, נטפליקס. וגם, הקומיקס ממש אפל) אבל היא עדיין מצליחה לספק גם את המעריצים וגם לסחוף לא מעט קהל חדש. הישג מכובד.

14. Industry ("התעשייה")

העונה הראשונה של "התעשייה" עברה כאן לגמרי מתחת לרדאר, קצת כמו העונה הראשונה של "יורשים". וקצת כמוה, גם היא סדרה שמגיעה היישר מליבו השחור של הקפיטליזם המאוחר ולא מפתיע שכבר זכתה לתיאור "החוליה החסרה בין 'יורשים' ו'אוטופיה'". ממש כמותם, גם היא עסוקה בוואקום הרגשי והא-אנושי שמייצר עולם שכולו כסף וכוח, ושיתוף הפעולה בין HBO וה-BBC מייצר גם בעונתה השנייה (שעלתה בחודש שעבר) דרמה איכותית ומטונפת על צעירים שמנסים לשרוד ביקום נטול אמוציות, כשהנשק המרכזי שבידיהם, אם לא היחיד, הוא סקס. זאת לא רק סדרה על אינטריגות ומשחקי עוצמה במסדרונותיו של תאגיד השקעות גלובלי, זאת סדרה על דור אבוד שכל ההבטחות שניתנו לו הופרו (ובמובן הזה היא מזכירה את "ניתוק" לא פחות מאת הסדרות שהוזכרו לעיל). מתחת להסוואת המעטה הסבוני והקאסט הסקסי, "התעשייה" הולכת ומתפתחת כחובת צפייה. הזדמנות טובה להקדים את ההייפ.

 

15. Stranger Things ("דברים מוזרים") (7)

חשבנו שנגמלנו, הערכנו בידענות שהעניין הציבור ידעך, אבל העונה הרביעית של "דברים מוזרים" התפוצצה על העולם, ניפצה את כל שיאי הצפייה ובעיקר התעלתה על כל הציפיות והייתה טובה בהרבה משתי קודמותיה והפכה את מילי בובי בראון לשחקנית איי-ליסט באופן רשמי וסופי. סיפור התבגרותם של הנערים והנערות מהוקינס, המאבק המכמיר של אילוון להשתלט על כוחותיה האדירים, הרוע הבין-מימדי שבמרכז הסדרה ומתחתיה, הרוע האנושי האטום של המדענים משני צדי המלחמה הקרה – הכל התלכד בעונה הזאת על גבול השלמות לקראת הקרשצ'נדו המספק של הפרקים האחרונים בעונה, כל זאת על רקע הפסקול המושלם של קייט בוש שהפך 37 שנים אחרי צאתו לשיר המושמע ביותר בעולם. נסכם: אנחנו טעינו, העולם צדק, יהי שם מילי בובי בראון מבורך.

16. Paper Girls ("מחלקות העיתונים")

זאת עיירה קטנה. חבורת בני נוער על אופניים. הם צריכים להילחם בכוחות אפלים. ואנחנו באייטיז. נשמע כמו "דברים מוזרים"? בהחלט, אבל ההשוואה הבלתי נמנעת עושה ל"פייפר גירלז" עוול עצום וגדול מזה שנעשה לשלמה בניזרי בשעתו. למרות הדימיון התמתי המסוים לסדרת הלהיט של נטפליקס, הסדרה של סטפני פולסום (תסריטאית "ת'ור: רגנרוק" ו"צעצוע של סיפור 4") שמבוססת על הקומיקס המצליח של בריאן ווהן וקליף צ'יאנג היא משהו אחר לגמרי. יש לה לב גדול, מתוק-מריר, והיא אנושית יותר, פמיניסטית יותר ומד"בית יותר בו זמנית. חשובה מכל זה היא העובדה ש"פייפר גירלז" באה לעשות כיף גדול עם כל הקונספט של מסעות בזמן, והאופן שבו היא תופרת את החבורה של ארבע הנערות יחדיו (השחקניות הצעירות נפלאות, אגב) מזכיר הרבה יותר את האימפקט הרגשי של "אני והחבר'ה" ושל "מועדון ארוחת הבוקר" מאשר את הרפתקאות הקומיקס השטחיות של אילוון וחבורתה. אל תחמיצו.

17. Severance ("ניתוק") (2)

בפעם הראשונה שערכנו את הרשימה הזאת עוד היססנו – הוסטרמו רק שלושה פרקים ולא היה ברור לאן "ניתוק" הולכת, אבל ליתר ביטחון כבר קראנו לה "הסדרה הכי מקורית בטלוויזיה" ושמנו אותה במקום ה-8. בפעם השניה כבר התנצלנו בפני בן סטילר ושמנו אותה במקום הראשון, ולמרות שעברה כבר כמעט חצי שנה מאז שהעונה הסתיימה, היא פשוט לא יוצאת לנו מהראש. חוץ מזה, עדיין לא נרגענו מזה שזאת סדרה של בן סטילר. על כל פנים, "סברנס" כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לה היא אכן המאסטרפיס הגדול של העת הזאת – וכנראה הסדרה הכי טובה של 2022 – וגם הסדרה האולטימטיבית של הקפיטליזם המאוחר. הדמויות שמגלמים אדם סקוט, ג'ון טורטורו, בריט לואר, זאק צ'רי ודיצ'ן לחמן קרעו לנו את הלב באופן שלא חשבנו שבכלל אפשרי. פרק סיום העונה שלה היה אחד הטובים שראינו אי פעם, ואנחנו עוד לא מוכנים לוותר עליה ברשימה הזו, גם אם הורדנו אותה כמה מקומות בדירוג לטובת משתתפים חדשים ברשימה.

18. How to Change Your Mind ("איך לשנות את דעתך")

זה לא קל לעשות דוקו על פסיכדליים, ואלוהים עדנו שנטפליקס ניסו להיכנס למים האלו לא אחת בשנים האחרונות. בכל זאת, הרנסנס הפסיכדלי, שבמהלכו חוויות נרקוטיות מיסטיות ותודעתיות נכנסות למיינסטרים יותר מאי פעם, הוא תופעה חברתית מרתקת של המאה ה-21 – ואם זו תופעה חברתית מרתקת, ברור שנטפליקס רוצה להיות שם. אבל הנסיונות הקודמים היו קצת מתלהבים מדי ולא מעמיקים מספיק, ולמרבה המזל, "איך לשנות את דעתך" סוגרת את הפינה הזאת (היא גם מבוססת על ספרו רב המכר של כתב המדע מייקל פולן). היא חכמה, היא עמוקה, ולמרות שהיא לגמרי בעד פסיכדליים – היא גם לא רואה בהם פתרון קסם לכל צרות העולם ויודעת לעסוק בנושא הזה ברצינות הנדרשת. שווה.

19. Borgen – Power & Glory ("בורגן: כוח ותהילה") (13)

כמעט עשור אחרי שירדה מהמסכים בתום עונתה השלישית, חזרה לפתע "בורגן" אל חיינו יחד עם בריגיטה ניבורג וקתרינה פונסמרק וכל החבורה הצוהלת ממנה למדנו את כל מה שאנחנו יודעים על הפוליטיקה בדנמרק. ואיזה קאמבק נהדר שזה היה: שמונה פרקים מהודקים ורלוונטים על משבר האקלים, לאומנות ושמרנות בשירות ההון נגד הסביבה והאינטרס הציבורי, ומעל הכל הכוח המשחית שמצליח להוציא מדעתה גם את ראש הממשלה לשעבר שלמדנו להעריץ ולאהוב. "בורגן" חזרה כדי להזכיר לנו איך עושים דרמה פוליטית משובחת – לא, "בית הקלפים", לא ככה – ופרק הסיום המוחץ של העונה מעורר מחשבות נוגות למדי על מה שעושות עמדות הכוח לאנשים הטובים ביותר ואולי בעיקר לנשים הטובות ביותר. טרלול פרוגרסיבי? זהו שמנו השני.

20. We Own This City ("העיר הזאת שלנו") (16)

מעטות הסדרות שיכולות לנחות ברשימה הזו עוד לפני שרואים פרק אחד, אבל סדרה של דייוויד סיימון על משטרת בולטימור המושחתת? שיייייייייייט, הציפיות היו בשמיים, ולמרבה המזל, זה ברור שמדובר בהמשכון לא רשמי של "הסמויה", גם אם בגרסה מקוצרת בת 6 פרקים עם פוקוס משמעותי על שיטור יתר ובהשפעת מחאות BLM ועידן הסמארטפון. חוץ מזה – יש מעקבים, דיאלוגים מרהיבים, סמים, אלימות, קצב איטי מהפנט, רובים, סלנג מקומי, מעצרי שווא, ובאופן כללי תחושה של דיסאוריאנטציה ככלי אמנותי שמתגבש לבסוף לאמירה רחבה וקוהרנטית. כן, אוקי, זה באמת נשמע קצת דומה לסדרה ההיא. אל דאגה, המבקרת יעל שוב הבטיחה לנו שזה משתלם לשרוד את הבלבול הראשוני.

לקריאת הרשימה הקודמת (כדאי מאוד, יש שם מלא סדרות שיצאו מהרשימה, אבל הן עדיין מצוינות)